הסיפור שלי על הרב אליהו זצ"ל הוא לא סיפור מופת או פלא, אבל בעיני הוא סיפור מתוק שנוגע ללב.
בתי הייתה בציון הרב אליהו זצ"ל בערב האזכרה שלו בשנת תשע"ט. בדרך חזור משם, בלכתה ברגל, היא אמרה לעצמה: כל כך בא לי ארטיק קרח בטעם אננס. ואז הוסיפה ואמרה: הרב אליהו, אתה אביהם של ישראל, תמיד שומע ומתפלל עלינו, שלח לי ארטיק בטעם אננס. כך, בתמימות מוחלטת.
היא פסעה ברגל מהציון לכיוון הבית, והנה ברמזור של גינות סחרוב עוצר רכב, הנהג פותח חלון ואומר לה: ילדה, קחי ארטיק מהרב אליהו. נחשו באיזה טעם? אננס!
יומיים לפני האזכרה השנתית נעלם מציונו של הרב בהר המנוחות ציוד יקר שהוכן למעמד, וצילומי האבטחה חשפו את הדמות שהתעכבה שם עשרים דקות עם עלות השחר.
יום אחרי יום הגיעה אישה אל הציון ובכתה, עד שהמשמש במקום שאל לשלומה ושמע שהרופאים נתנו לה חודש או חודשיים לחיות. הוא הציע לה סדר תפילה שלמד ממרן הרב.
כשסבא שמע את המילה "מצווה", הוא לא היה יכול לעמוד בפניה והסכים לערוך את החופה. וכך היה מספר מו"ר הרב מרדכי אליהו: כל הדרך אל החופה הוא היה הולך כפוף, בעצבות ואנינות. וכשנכנס למקום החופה, הוא היה שמח ומאיר פנים. כל מי שהיה רואה אותו – היה שמח.
פעם אחת הגיע הקבלן לרב, ותוך שהוא חוכך את ידיו זו בזו, סיפר לו על עסקת נדל"ן שטומנת בחובה הון עתק. הרב פתח את התהלים וענה לו: "לא לקחת. לא טוב". "מה?" התקשה הקבלן לקבל עליו את הדין, בכל זאת הייתה זו אחת העסקאות היותר מבטיחות שעמדו לו מימיו. "אבל.." הוא ניסה להקשות. אך הרב בשלו. ..
לאחר שהסתיימה העצרת בבית הכנסת 'נוה שלום', נסע הרב עם ראשי הקהילה לנחם את האבלים המסכנים שיקיריהם נרצחו בפיגוע.
ביום ההילולה התשיעי של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל הגעתי לציון והתפללתי מעומק הלב שאזכה לרפואה שלמה.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
