במלוא הדרו

משגמלה ההחלטה בלבו של חכם סלמאן לעלות לארץ ישראל, החל חכם כנוש מסכם את דבריו, "בא לפני רבנו יוסף חיים והרצה בפניו שאלתו – עם מי ילמד קבלה כשיגיע לארץ ישראל?

מתוך הספר

אביהם של ישראל חלק חמישי

בנושא:

חכם אליהו כנוש ע"ה היה שוחט ומבאי ביתו של הבן איש חי זיע"א. הוא יצר את הקשר בין הבן איש חי לחכם סלמאן אליהו ע"ה, אביו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

לימים, אחרי שעלה ארצה, היה יושב חכם כנוש בימי הסוכות בסוכתו של חכם סלמאן חוג'י עבודי. באחד מימי החג של אחת השנים, הוזמן הרב זצ"ל, שהיה אז בחור צעיר, לסוכתו של חכם חוג'י עבודי. נקש הצעיר קלות על דלת הסוכה, ולאחר שנענה – נכנס. שני תלמידי החכמים הזקנים שישבו שם היו עסוקים בדברי תורה, אך משהבחין בו חכם חוג'י עבודי, קם מעט ממקומו ועשה לו "הידור". חכם כנוש, שטרם הכיר את הבחור הצעיר, תמה ושאל את חכם חוג'י עבודי: "וכי איך תקום מפני ילד זה?"

חכם חוג'י עבודי הציג בפני חכם כנוש את הצעיר. מששמע כי בנו של רבי סלמאן אליהו עומד לפניו, הסתכל עליו וציווה: "ילד, צא החוצה!". הצעיר לא ידע מה לעשות, הרי הוא אינו מכיר את זה שצועק עליו, והלה גם אינו בעל-הבית. עם זאת ראה כי בעל הבית מתעלם, ולכן, לאחר שראה כי אין לו ברירה אחרת, יצא מן הסוכה. עוד לא הספיק לסגור אחריו את הדלת, והנה שמע מאחוריו את קריאותיו של חכם כנוש כשהוא צועק בחזרה "כנס, כנס". משהסתובב ונכנס חזרה לסוכה, נדהם לגלות את אותו זקן עומד לכבודו במלוא הדרו, תוך שהוא פונה לחכם חוג'י עבודי ואומר: "לכזאת קימה והידור ראוי צעיר זה".

כשראה חכם כנוש כי הצעיר, ברוב ענווה, לא מבין על מה קם לכבודו, הזמינו לשבת לידו. "בזכות אביך, הרב הגדול המקובל רבי סלמאן, ראוי אתה לכבוד גדול מזה", פתח חכם כנוש בדברים. "דע לך כי עוד בטרם נודעה גדולתו ברבים, ביקש הוא לעשות סיום על ספר 'עץ חיים' של רבי חיים ויטאל, ומכיוון שידע כי בן בית אני אצל רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי, ביקש ממני כי אזמין אותו לסיום שהוא עושה. בעבור זאת נתן לי סכום של מג'די אחד. אמרתי שאשתדל בעבורו. כשהבאתי את הדברים בפני רבנו יוסף חיים הוא הניע ראשו בשלילה. לא נשמע כדבר הזה שמישהו יערוך סיום על ספר קבלה זה, ועוד אדם יחיד".

הניד חכם כנוש בראשו לאות שלילה, כרואה בעיני רוחו את תגובתו של הבן איש חי, והמשיך: "הטעמתי את דבריי בפניו, כי יש טעם מיוחד בסיום זה, שכן בחור זה הנו בעל תשובה שהעדיף את ספסלי בית המדרש בבגדאד, מאשר את מלגת הלימודים השמנה שאותה היה עתיד לקבל בגין לימודים באוניברסיטת 'אוקספורד' המעטירה שבלונדון, בירת ממלכת בריטניה. רבנו יוסף חיים חכך בדעתו ולבסוף אמר כי מסכים הוא לבוא, אך רק לזמן קצר. וכך, ביום המיועד ליוויתי אותו אל סעודת ה'סיום' של מר אביך חכם סלמאן. ראשית קיבלתי שם את שכרי, ולאחר זמן מה מהעת שהתחילה דרשת ה'סיום', ומר אביך חכם סלמאן החל מקשה קושיות על הכתוב בקטע שקרא, פניתי לרבנו יוסף חיים בדבר כי תם הזמן שקצב מראש, אך הוא הרגיע אותי ואמר לי כי נשמה קדושה מעין זו של חכם סלמאן טרם ירדה לעולם וכי הוא דורש בדברים שלא שמעה אוזן מעולם".

חכם כנוש חייך. "פניתי למר אביך ואמרתי לו כך: אם תרצה שרבנו יוסף חיים יישאר לשמוע את דרשתך, זה יעלה לך בעוד מג'די נוסף. חכם סלמאן הסכים והמשיך בדבריו. נחת רוח גדולה היתה לבן איש חי מדרשה זו, והיה זה כבוד גדול לבעל תשובה זה שרבן של כל בני הגולה יהיה נוכח ב'סיום' שערך ועוד ייהנה כל כך מהדברים".

"וכך", המשיך חכם כנוש, "התחיל הקשר בין מר אביך החכם סלמאן לבין רבנו יוסף חיים, עד כדי שבאחת השנים בהן ערך רבנו יוסף חיים את האזכרה השנתית לרב מר אביו, בה היה דורש מחידושי תורתו, נתן את רשות הדיבור לחכם סלמאן והוא זה שעמד לדרוש".

"משגמלה ההחלטה בלבו של חכם סלמאן לעלות לארץ ישראל", החל חכם כנוש מסכם את דבריו, "בא לפני רבנו יוסף חיים והרצה בפניו שאלתו – עם מי ילמד קבלה כשיגיע לארץ ישראל. עשר קושיות על ספר 'עץ חיים' נתן לו רבנו יוסף חיים, ואמר לו כי החכם שידע ליישב לו את כולן – אצלו ראוי הוא ללמוד".

"לבסוף היה זה רבי שאול דוויק הכהן שענה לחכם סלמאן נכונה על כל הקושיות שנמסרו בידו. משגילה בפניו חכם סלמאן כי קיבל שאלות אלו מהבן איש חי כדי לדעת אצל מי ילמד, אמר לו רבי שאול כי עתה הוא ישאל אותו כמה שאלות לראות אם הוא מתאים להיות תלמידו. משענה חכם סלמאן נכונה, התחברו נשמותיהם סביב לימוד תורת הסוד ונתעלו בקדושה יחדיו".
(עו"ד איתן מלמד, ממתפללי בית-הכנסת "היכל יעקב")

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

רפואה וחיים

אירוע על-מוחי

שעה קלה לאחר שהלכו הרופאים הגיע אלי הרב, מלווה ברב זעפרני. הרב היה לבוש בגלימתו ואמר לי: אני נוסע עכשיו לארצות-הברית לביקור קצר, אבל דע לך שכאשר אחזור אתה תהיה בריא לגמרי. חשבתי לעצמי שהרי הרופאים אמרו לי לפני כשעה משהו אחר, אבל בכל זאת עניתי "אמן". כאשר כבוד הרב חזר מארצות-הברית, מי שהביא אותו לבית-הכנסת הייתי אני בעצמי, תודה לאל, בריא ושלם!

טהרה

שירת בית המקדש

פעם הרב ביקש ממני לשיר את השיר "ידידי השכחת" כמו שהסבא שלי היה שר. היה שם פייטן ששמע אותי וצירף לשיר פתיחה ממנגינה ערבית. הרב מאוד לא אהב את זה, ואמר לי בלחש: "ולא קרב זה אל זה". למה הפייטנים לוקחים מנגינות של ערבים? שהם יחברו מנגינות. שיחברו שירה חדשה, שירה משלנו!

תורה

לא נצרך לשום אדם

שנתו של הרב נדדה באותה לילה – שאלה הרת גורל עמדה לפתחו – הרב לא הלך לישון כלל, הוא ישב לעיין בדבר לעומק. משהגיע לכלל הכרעה, נטל דף ועט וכתב תשובה שלמה נגד הפסק של חבריו להרכב…

תורה

ולב אלמנה ארנין

הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

בין אדם לחברו

פיקוח נפשו של החתול

לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.

תורה

הארת ראש-חודש

יהודי קשיש וירא שמיים גדול מתרעם על האנשים ששוכחים להזכיר בראש חודש "יעלה ויבוא" תמיהתו גדולה שבעתיים על כך שאותם יהודים גם אינם מרגישים הארה של ראש חודש… את התשובה לכך קיבל מהרב עוד באותו יום

חפש סרטון, סיפור, או שיעור