הארת ראש-חודש

יהודי קשיש וירא שמיים גדול מתרעם על האנשים ששוכחים להזכיר בראש חודש "יעלה ויבוא" תמיהתו גדולה שבעתיים על כך שאותם יהודים גם אינם מרגישים הארה של ראש חודש... את התשובה לכך קיבל מהרב עוד באותו יום

מתוך הספר

אביהם של ישראל חלק חמישי

בנושא:

הרב אליהו זצ"ל היה מלמד תורה ברבים מאז היותו צעיר. פעם סיפר הרב באחד משיעוריו כי היה רגיל בצעירותו להעביר שיעור בין מנחה לערבית בבית-כנסת "דוידוב". מול בית-הכנסת הייתה חנות של כלים, והיה מוכר בה יהודי בוכרי, זקן מופלג, למעלה מגיל תשעים, והיה מכובד בעיני האנשים שם, והיו קוראים לו "רבי" מתוך כבוד. אותו זקן היה מתמיד להופיע בשיעור, אף בימים עמוסים כגון בערב פסח וכדומה, והיו המצוות חביבות בעיניו מאוד, ולא היה דבר מפריע לו בעבודת ה'.

הרב סיפור כי היה ערב ראש-חודש והוא לימד הלכות "יעלה ויבא", כיצד יש להתנהג אם שכח ביום או בלילה, אם חוזרים או לא. אותו זקן התפלא מאוד כיצד ייתכן לשכוח בכלל אמירת "יעלה ויבא", ואמר לרב שלא ייתכן הדבר, "וכי לא מרגיש כל אדם הארה של ראש-חודש?" אמרתי לו: מדובר באדם שלא הרגיש הארה.

אמר לי שסוף סוף אומרים "ברכי נפשי", ועוד שאומרים ומכריזים "יעלה ויבא" בקול, ואיך לא שמים לב? אמרתי לו שלפעמים זה קורה, וצריך לדעת מה לעשות. והיה הדבר לפלא גדול בעיניו.

סיימנו את השיעור בליל ראש-חודש. אמרנו "ברכי נפשי", ועמדנו להתפלל תפילת ערבית. אחרי התפילה שאלתי אותו: "רבי, אמרת "יעלה ויבא"?" אמר לי: "לא". שאלתי אותו אם לא הרגיש הארה של ראש-חודש, ואמר לי: לא. שאלתי אותו אם שמע "ברכי נפשי", והשיב שלא שם לב כלל.

אמרתי לו שהיום ראש-חודש והוא שכח, ומאוד הצטער ואמר לי באותו מעמד: הריני היום כבן תשעים שנה, ומגיל חמש אני מתפלל. זה כשמונים-וחמש שנה שאני מתפלל ומעולם לא שכחתי לומר "יעלה ויבא". אמרתי לו שראוי לנשק את פיו שבמשך שמונים-וחמש שנה לא פסק מלומר "יעלה ויבא". והרבה חשבתי אחר כך למה דווקא ביום זה שכח לומר "יעלה ויבוא" אחרי כל כך הרבה שנים.

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

שנות בחרותו

מגילת המלחמה

חודשים אחדים לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, כבר היתה נתונה ירושלים במצור ומאורעות דמים התחוללו בה.

צדיק בן צדיק

פטירתו של חכם סלמאן אליהו זיע"א

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,

קדושה

מקדש עמו ישראל

כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים קיבלנו מכתב שבו הודיעה חמותי על כך שהתגרשה…

לאחר פטירתו

ברכה כפולה ומשולשת

אולם כמו שאמר לה הרב בחלום – כך היה. בבדיקות שנעשו לה גילו שלושה עוברים חיים ונושמים ברחמה. כצפוי, הרופאים אמרו שצריך לדלל כדי לשמור על העוברים. אבל היא נצמדה להבטחה של הרב בחלום וילדה את שלושתם ממש כמו שהרב אמר: לפני הזמן אבל בריאים ושלמים. הברית הייתה בזמנה…

תורה

להכין תרופה למכה

הרב שמע על הבעיה ואמר לי מייד את דעתו, שאסור להפריע לאנשי חברת החשמל לתקן. והוא גם כתב לי כך. בסוף מכתבו הוא ציין שאחרי התיקון, האוכל יהיה מותר לחולים בלבד. אבל הרב היה גם עניו גדול וגם מעשי מאוד.

תורה

שותף בניהול העולם

פעם אחת הרב נכנס למקום שבו אנחנו עושים את ההרצאות. הוא הסתכל על האולם, שהיה למעשה מרתף, ואמר לנו: זה מקום קטן, אתם צריכים מקום גדול פי אלף מהמקום הזה!

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה