פיקוח נפשו של החתול

לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.

מתוך הספר

אביהם של ישראל חלק חמישי

כשהייתי קטנה אבא זצ"ל נהג לקבל קהל בבית. מייד אחרי שהוא היה חוזר מהתפילה, היו באים אנשים, ועד השעה שהוא היה הולך לבית-הדין הוא היה מקבל אותם. זה היה סדר החיים שלנו. המונים היו באים בכל בוקר, ואבא היה מקבל אותם עד הדקה האחרונה, אוכל משהו קטן ומקפיד להגיע בזמן לבית-הדין על-מנת שלא לגרום לאנשים הוצאות מיותרות.
אשר על כן, אבא היה מסיים את קבלת הקהל בשעה תשע, כדי שיספיק לאכול משהו לפני לכתו לבית-הדין. יום אחד שמעתי צעקות בחדר הקבלה שבו המתינו האנשים. יצאתי לראות במה מדובר, וראיתי אישה שמתווכחת עם הרב יהודה מוצפי, שהיה מסדר את התור של האנשים. הוא אמר לה שהרב צריך כבר ללכת ושתבוא מחר, אבל היא חזרה ואמרה שמדובר בפיקוח נפש של ממש.
אבא, שכנראה שמע גם הוא את הצעקות, יצא מן החדר וביקש מהאישה להיכנס.
האישה נכנסה ועיכבה את אבא עשר דקות, שאחריהן יצאה מרוצה. שמעתי את אבא אומר אחריה: אם זה לא יסתדר, תוכלי לחזור פעם נוספת.
לאחר שהלכה אותה אישה שאל חכם יהודה את אבא: זה באמת היה פיקוח נפש?
השיב לו אבא: לא בדיוק, אבל שאלה מאוד חשובה.
הרב יהודה הסתקרן ושאל מה הייתה השאלה החשובה, ואבא השיב לו: לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.
לא הצלחתי להסתיר את החיוך הרחב שלי ושאלתי את אבא: מה ענית לה?
אמרתי לה שתחליף לו את האוכל. אולי שתצא אתו לטיול. נתתי לה כמה עצות, ואמרתי לה שאם זה לא יעזור, שתחזור אלי שנית.
וזאת השאלה החשובה שבגללה הרב לא יאכל היום ארוחת בוקר וילך לבית הדין רעב? שאל חכם יהודה.
אמר לו אבא: זו השאלה הכי חשובה ששאלו אותי היום. צריך להבין שבשביל האישה הזאת החתול הוא מרכז חייה. אם הוא ימות – היא תהיה בצער גדול. אם הוא לא אוכל – היא במצוקה. צריך לעזור לכל אחד במקום שלו.
אני יודעת שבאותה שעה זה לא היה מובן לי. אבל זה סיפור שליווה אותי הרבה מאוד במשך השנים, ואני מנסה לסגל לעצמי את הרגישות הזאת גם כלפי אנשים שהם שונים ממני.
(מירב עמור, בת הרב)

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

שנות בחרותו

תורה עם ענווה

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

פרקי ילדות

מה יש לילד לעשות עם בלוק קרח?…

כאשר גבר העוני בירושלים, היו צריכים ממש מסירות נפש כדי לשלוח ילדים ללמוד תורה, כי הורים רבים נאלצו להשתמש בילדיהם לעזרה בפרנסה.

רפואה וחיים

יש שכר לפעולתו

הרבנית סיפרה לנו שבכל יום הרב מתפלל על הבת שלנו, גם כשהוא-בבית החולים. זה ממש הדהים אותנו. איך אדם כל כך סובל ועדיין חושב על צערם של אחרים!

רוח הקודש

ואלה שמות

אשר אחותי עלתה עם אמנו ממרוקו, היא נקראה בשם אחר. כשהגיעה לארץ, שינו לה את השם ובאמת יש לה שני שמות. חזרנו אל הרב עם שני השמות, המקורי והחדש, הרב בירך אותה ו"דעתו נחה"…

תורה

מספר ר' ישראל טוויל, חזן בבית-הכנסת היכל יעקב

איך מרן הרב הגיב לכך שהציעו לעשות ספר שלם רק מהשאלות שנשאל בדרכו לביתו? היחס המדהים של מרן הרב לילדים קטנים גם בשאלות שנראות כמגוחכות – היחס שהעניק מרן לאותם ילדים הותיר בליבם רושם לדורות

נקיות

ריח של צלבים…

מייד פנתה הרבנית לבדוק מה רע יש במפה, והנה גילתה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים…

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה