שופר לא בא ברגל…

תמיד ידענו - שאם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג... מרן הרב קיים את הבטחתו - הרב תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.

מתוך הספר

אביהם של ישראל חלק חמישי

בנושא:

תגיות:

שנה אחת, סמוך לראש השנה, אמי המנוחה שברה את רגלה והתארחה אצלי בבית. שאלתי את כבוד הרב זצ"ל מה אעשה בעניין שופר בעבור אמי, והרב השיב לי: אל תדאג.

ואם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג.

ביום ראש השנה לאחר התפילה התכוונתי ללוות את כבוד הרב לביתו, אך הרב אמר לי: בוא נלך אליך הביתה. כבוד הרב עלה לביתי, ובאותה תקופה עדיין לא הייתה מעלית בבניין, והוא נצרך לעלות עד לקומה האחרונה ברגל. הוא תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

טהרה

עלייה מדרגה אחר מדרגה

הרב הראה לנו כי גם כאשר יש פסיקה חד-משמעית, צריך להיות קשוב למי שבא לבקש את הפסיקה, לאפשר שילוב של גמישות בפסיקה. הרב תמיד ידע למצוא את הדרך השלישית. את הטור החמישי ב"שולחן ערוך", מבלי לסטות בכהוא-זה מהארבעה המקוריים!

מהפכת הכשרות

אחד התחומים, שהרב ראה חשיבות גדולה לעסוק בו, הוא תחום הכשרות של הרבנות הראשית לישראל.

תורה

אתם צוחקים ואני בוכה

איך מרן מגיב כשילד קטן בן שלשו שנים מטיח בו "לא בירכת אותי"! ומוסר השכל גדול שקיבלו הקהל באותו רגע…

שנות בחרותו

תורה עם ענווה

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

תורה

גרסא דינקותא

חברו מילדות של מרן הרב מספר מכלי ראשון סיפור עם ניחוח של פעם… גם לפני יותר מ 70 שנה שמרן היה ילד אהבת התורה פיעמה בליבו.

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה