סיפר הרב זצ"ל: פעם הגיע אלי בחור שיצא לשידוכים לשאול אותי האם מותר לו לבקש מהסנדלר שישים בתוך הנעל שלו חתיכת עור על-מנת להגביה אותה, מבלי שהדבר ייראה כלפי חוץ. הוא שאל האם אין בזה משום הונאה כלפי הבחורה.
אמרתי לו: ואולי גם היא מגביהה את הנעל?
בדק הבחור וכך היה באמת. ובאמת שניהם היו שווים בקומה. ב"ה הייתה ביניהם נשיאת חן, והם הקימו בית שמח בישראל.
הרב נהג לספר על דודו רבי יהודה צדקה זצ"ל על ויכוח של קשישים בבית אבות אם עברו בכביששבע או שמונה מכוניות… בזכות אותו ויכוח נוסד שיעור תורה באותו מקום
הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".
הרב היה רגיש מאוד והיה נותן את לבו על כל תלמידיו, כשתלמיד שהיה בקשיים כלכליים הרב היה מוצא לו פיתרון הלכתי יוצא דופן…
במהלך חייו מרן שימש כמלמד בתלמוד תורה – כשהמנהל נכנס ומודיע לרב כי יש צורך להחיף רב שנעדר מהכיתה – איך מרן ריתק את התלמידים אליו בלימוד מורכב ומסובך?
אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל. מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה? שאני אפסוק פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שגם השנה יהיה תשעה באב? לא מוכן!
אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל"..קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו…
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
