מישהו בגר בשכונת קרית משה קיבל בשורת איוב. אשתו שהייתה בהריון לא הרגישה טוב והובהלה לבית החולים. שם אמרו לה הרופאים שהילד מסכן את החיים שלה. הם סיכמו ואמרו לה שמישהו לא יצא חי מהלידה הזאת. או האמא או הילד.
ההורים לא ידעו את נפשם מרוב צער והתקשרו לרב אליהו. אמר הרב לבעל: אני מבקש ממך כי בשעה שאשתך תכנס לחדר לידה תתקשר אלי, אפילו באמצע הלילה. הרב חזר ואמר: שמעת. אפילו באמצע הלילה. אל תהסס. תתקשר אלי.
הלידה באמת התפתחה לקראת לילה, ובשעה שתים וחצי בלילה נכנסה האשה לחדר לידה. הבעל זכר את ציווי הרב אבל לא מלאו ליבו להתקשר בשעה כזו. אמנם הרב ביקש כמה פעמים שאתקשר אליו בשעה כזו, אבל הוא לא היה מסוגל.
לבסוף גבר ציווי הרב והוא התקשר כשהוא אומר לעצמו: אחרי שלוש צלצולים אני מפסיק. אם הרב ענה – ענה. אם לא אתקשר בבוקר.
אחרי צלצול ראשון הרב ענה והאב פתח בהתנצלות על השעה המאוחרת. הוא סיפר שהאישה נכנסה עכשיו לחדר לידה. אמר לו הרב: טוב שהתקשרת. מתחילת הערב גם אני וגם הרבנית אומרים תהילים בשביל אשתך שתלד בשלום. אם לא היית מתקשר – היינו אומרים תהלים עד הבוקר. טוב שהתקשרת.
מיותר לומר שהתפילות האלה עשו רושם כי גם האשה וגם התינוק יצאו חיים שלמים ובריאים מן הלידה.
(משפחת מטות, ירושלים)
