כל ימיו היה הרב בציפייה אמיתית לגאולה. היה מדבר הרבה על גאולה. כשהוא היה מלמד הלכות תשעה באב הוא היה אומר שהלכות אלו הם בחינת דרוש וקבל שכר. אנו מקווים שלא יהיה תשעה באב. מי ששמע אותו ראה שזה לא מס שפתיים. הוא באמת היה מצפה לו בכל יום שיבוא המשיח.
בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל.
תמיד היה מספר לנו על רבו, חכם צדקה הזקן ע"ה, שפעם העירו אותו משנת הצהריים שלו ואמרו לו על הרב אליהו: "הנה, הוא בא", והיה הרב צדקה בטוח שהמשיח בא.
גם סיפר לנו הרב על הבבא סאלי ע"ה, שלא היה משתהה בשירותים יותר מדי, כי היה חושש שמא תוך כדי שהוא במקום זה יבוא משיח ולא יזכה לקבל את פניו. ממש "כי לישועתך קיווינו כל היום". כל יום וכל היום.
(ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב")
