אחד המתפללים בבית-הכנסת "היכל יעקב", של כבוד הרב זצ"ל, שמע כי לפעמים אני קושר את החוטים לציצית של הרב, והוא ביקש שאקשור גם לו את הציציות. כיבדתי את אותו אדם וקשרתי לו את הציציות בטלית החדשה שקנה.
הוא התרגש מאוד, לקח את הטלית שלו, ניגש לכבוד הרב ואמר לו: כבוד הרב, שלום קשר לי את הטלית הזאת. הרב לקח את הטלית ואמר: לא, שלום לא עשה את זה. אותו אדם התפלא, לקח את הטלית, הסתכל וראה שבטעות הוא לקח טלית אחרת…
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,
תמיד ידענו – שאם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג… מרן הרב קיים את הבטחתו – הרב תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.
הסרט הופק על ידי דרכי הוראה -בשיתוף עיריית ירושלים- לקראת העשור לפטירת מרן הראשון לציון הרב
בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל…
כשהבאתי את הדברים בפני הרב ושאלתי אם צריך לפנות לרופא, הוא עשה תנועת ביטול והוסיף "שטויות". "למה שטויות?" הקשיתי. "כשבחורה שחוותה חוויה טמאה, עושה עבודה רוחנית עם עצמה", החל הרב מסביר, "הרוחניות הטמאה נפלטת החוצה ויוצאת דרך תופעות גופניות של הקאה, חום וכדומה, ואז יוצאת ממנה הטומאה. הגוף מנקה את עצמו לקראת התקדשות".
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
