בהגיעי לאולם באיחור כל כך גדול מצאתי אנשים קצרי רוח. חלקם הסתכלו עלי במבט מאשים, מבט ששואל: איך העזת לאחר כל כך הרבה? וחלקם אף שאלו אותי אם אני יודע שהרב אליהו ממתין לי כבר שעה וחצי...

הרבנית סיפרה לנו שבכל יום הרב מתפלל על הבת שלנו, גם כשהוא-בבית החולים. זה ממש הדהים אותנו. איך אדם כל כך סובל ועדיין חושב על צערם של אחרים!

אמר לי אותו יהודי: אתן לך, בתנאי שתניח גם של רש"י וגם של רבנו תם ביחד. התפלאתי מדוע הוא עושה אתי את התנאי הזה, אבל הסכמתי. כך הנחתי בציריך בעל כורחי תפילין של רש"י ושל רבנו תם ביחד, בדיוק כמו שהציע לי הרב. וגם התיידדתי עם בעל שני זוגות התפילין הללו.

על חכמת ניגון המקאם (סולם וניגון מוזיקלי) בתפילה אבל יותר מכך על חכמת האדם...

אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל"..קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו...

פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת?

סיפר הרב, שפעם הוא נסע להשתתף בכנס חשוב בחוץ לארץ שישבו בו שועי עולם, רבנים ונגידים, מנהיגי קהילות ובעלי השפעה.

נדיר הוא סיפור חייו של המקובל האלוקי רבי סלימאן אליהו זיע"א, אביו של הרב, שאת שנותיו הראשונות עשה במשפחה ובסביבה שלא היתה קרובה להיכלי תורה.

הרבה פעמים מדברים על נסים שקורים לצדיקים. אבל כשרואים את זה בעיניים ממש – זה אחרת. אין שום הסבר למה שקרה שם...

הידיים שלי היו עדיין שחורות מקילוף האגוזים. הושטתי את הידיים לרב, ואמרתי לו שהן מעידות על כך. לאחר שכבוד הרב ראה את הידיים שלי, הוא שמח ובירך בכוונה "שהחיינו"...

הרבנית תליט"א מספרת, כי באותן שנים שהיו סובלים מצוקת פרנסה גדולה, היה הרב מספר לה על התנא רבי עקיבא ורחל אשתו,

חזרנו לאולם הדיונים, והשופטת חזרה על בקשתה בתוך האולם: תגיע לפשרה. התובע לא נענה, וכך היא המשיכה ולחצה עליו במשך שלושת-רבעי שעה. לבסוף הוא הבין שאם הוא לא ישמע בקול השופטת שכל כך לוחצת, היא עלולה לשפוט אותו לרעה בדיון, אם יתקיים, ולכן הסכים לפשרה...

חתני התקשר אלי בבקשה שאשאל את הרב זצ"ל מה לעשות. תשובת הרב הייתה כי אין צורך בניתוח. הילד יצא מייד בריא מבית-החולים. ירדתי מהמשרד ותוך דקות הייתי בבית-החולים, שם אני רואה את הנכד רץ ומשחק במסדרון. כשראה אותי הנכד הוא אמר לי: שלחו אותנו הביתה.

אמי האמינה לרב ולא הלכה לעשות הפלה, אבל חשש קטן קינן בלבה בגלל מה שאמרו לה הרופאים בבדיקה ההיא. האם באמת הרב רואה יותר טוב מכל המכשירים של הרופאים? תמהה בלבה.

ראיתי שהברכה של הרב אליהו מתחילה לעבוד במהירות. הגענו ללשכה, ומייד ראש העיר קיבל את פנינו. לאחר שהתיישבנו הוא פנה אלי ואמר: "מר אלבז, אני מתפלא עליך. למה אתה לא חולם גדול? למה אתה חולם קטן? תחלום גדול!"

פעם אחת הזדעזעתי כששמעתי את הרב אומר: אתה חושב שכל הכבוד הזה הוא בגללי? לא ולא. זה בגלל התורה שאני אומר להם. תראה איזה כבוד יש לתורה!

לילה אחד חזרתי הביתה ב-04:00 לפנות בוקר, ורציתי לקשור את האופנוע שלי בחדר המדרגות. היה חשוך מאוד והתקשיתי למצוא את החור של המנעול. כבר התכוונתי להדליק את האור, אך הנה אני מרגיש אור מאיר מאחורי. לא אור של חדר מדרגות, אלא אור אחר...

הרב הגיש משנה סדורה, דבר דבור על אופניו, בנושא ראש-חודש, תוך ציטוט מקורות רבים מן התורה, הנביאים והכתובים. החל מחז"ל, ראשונים אחרונים ואחרוני האחרונים, באגדה ובמחשבה, במפרשים ובהלכה. לא ניתן היה לשער כלל, שהרב לא ידע מראש מהו נושא השיחה

הרב פנה לחתן בר המצווה ושאל: מדוע הכיפה שלך לא עומדת ישר? מייד הרים החתן את יד ימינו לסדר את הכיפה ואמר: הכיפה בסדר!

לרב זצ"ל הייתה חשובה מאוד מצוות יישוב הארץ. כשהיו פונים אל הרב לגבי קניית מגרש לבנות עליו בית, היה הרב אומר: "זו מצוות יישוב ארץ ישראל – על כן יש לקנות את הכי גדול"...