את הדבר הגדול ביותר למדתי בסוף העבודה. מייד כשסיימתי להרכיב את הדלת,זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי שכר על עבודתי ממש לאחר שסיימתי אותה!

שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!

תמיד הרב היה מעודד את נשות ישראל ישראל ללמוד והתפתח ולהחכים - הכבוד הגדול שמרן העניק לנשות ישראל הצדקניות עד שכינה אותן "כתר לראשינו"!

אל חדרו של מרן הרב היו מגיעים דיינים מכל רחבי הארץ עם תיקים סבוכים ומורכבים,

בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל...

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר לנו לא לחתוך את הרגל. אמא שלי עמדה על כך שלא יחתכו את הרגל שלו, וברוך השם הרגל של אחי חכם נעים ניצלה...

כאשר נודע לחכמים כמה גדול הוא הצער שעובר על רבי סלימאן, ניגשו וסיפרו את כל הדברים למרן ה'בן איש חי',

כשהיה הרב אברך צעיר מאד, קרא לו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל והציג אותו בפני שני אורחים חשובים שהגיעו לישיבה.

בראשית נישואינו ביקשתי מבעלי שכאשר יעשה קניות לשבת, יקנה מהמכולת גם עיתונים, ממגוון עיתוני החול ה"מפארים" את הדוכן. בעלי הסביר לי שלא נעים לו, עם הכיפה והזקן, לקנות עיתוני חול העוסקים בהבלי העולם הזה. אני מצדי הסברתי שאין לי זמן לצאת, ואם הוא ממילא יוצא, תמיד הוא יכול להסביר שהעיתונים הם עבורי...

הרבנית סיפרה לנו שבכל יום הרב מתפלל על הבת שלנו, גם כשהוא-בבית החולים. זה ממש הדהים אותנו. איך אדם כל כך סובל ועדיין חושב על צערם של אחרים!

פעם אחת הזדעזעתי כששמעתי את הרב אומר: אתה חושב שכל הכבוד הזה הוא בגללי? לא ולא. זה בגלל התורה שאני אומר להם. תראה איזה כבוד יש לתורה!

הכבוד ההדדי שחלקו שני הרבנים הראשיים זה לזה, מופלג היה וממש בכל יום ויום ניתן לאנשי לשכתם 'שיעור מוסר חי'.

כאשר עוסקים בפרקי החינוך של הרב, כדאי לספר כיצד היה הרב בוחן תלמידים, בבואו לבקר בתלמודי תורה ובבתי ספר.

לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה לבקש ממך מחילה מראש אם אפגע בך במהלך העבודה... את המשפט המדהים הזה אמר מרן לעורך ספרי ההלכה של הרב...

בשנת תשי"ג, התחתן הרב עם הרבנית הצדקנית מרת צביה תליט"א, בתו של הגאון רבי נסים דוד עזראן זצוק"ל, שהיה בנו של הגאון רבי שמואל עזראן זצוק"ל וחתנו של הגאון רבי יוסף שלוש זצוק"ל.

אחד הרבנים שהרב הפקיד על תחום הכשרות היה הרה"ג רבי עמרם אדרעי שליט"א, והוא מספר סיפור מדהים:

אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל"..קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו...

כל המוזמנים כבר הגיעו, וביניהם אנשים חשובים. אם יבטלו את הברית יהיה מזה חילול השם גדול. האם יעשה ברית בשבת? על הפיתרון ההלכתי המבריק והמכבד

שלושה חודשים לאחר הבחירה, ביום ב' לחודש תמוז תשמ"ג נערך מעמד הכתרתו של הרב לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לישראל. כמסורת שנמשכה מאות בשנים.

לפתע ראינו שהרב לא נמצא רק אתנו. הוא מתפלל על כלל ישראל שחיים פה עכשיו. הוא שם את לבו להתפלל גם על נשמות מדורות עברו שנמצאות בעולם העליון.