הלכתי לרב וסיפרתי לו שהרופאים לא נותנים לבתי סיכוי להתרפא, וביקשתי ברכה. אמר לי הרב: את עוד תראי ממנה נכדים ונכדות. היא תתרפא ותתחתן ותלד בנים ובנות בעזרת ה' !

כאשר עלה רבי סלימאן אליהו מבבל לירושלים, הקים את ביתו בירושלים עיר הקודש, עם מחברתו בקודש הרבנית הצדקנית מרת מזל ע"ה,

הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".

כשהרב עוד היה בחור ולמד בישיבת 'פורת יוסף', הכירו כולם בבקיאותו הגדולה בהלכות ובכוחו לפסוק בצורה ברורה וחדה.

כאשר גבר העוני בירושלים, היו צריכים ממש מסירות נפש כדי לשלוח ילדים ללמוד תורה, כי הורים רבים נאלצו להשתמש בילדיהם לעזרה בפרנסה.

לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.

שמתי את הרכב במוסך ובאתי לספר לרב מרדכי אליהו מה שקרה לנו. הוא אמר לי: "השטן מתנכל לך. בכל פעם שתיסע לדבר של קדושה – יהיו לך תקלות. אם תוותר על המשימה הקדושה – הרכב ייסע ללא בעיות".

כשהיה הרב ילד קטן והפרנסה עוד היתה מצויה, היו הילדים מקבלים בכל שבוע חצי גרוש מהאמא, בתור דמי כיס, כדי שיהיו שמחים ויקנו לעצמם מיני מתיקה.

למחרת בבוקר התעוררתי מההרדמה בעקבות הניתוח, והצוות הרפואי שבא לבדוק אותי לא האמין שאני מסוגל להזיז את הידיים ואת הרגליים.

אמרתי לו לכתוב את השאלות שלו על דף, לבוא לשיעור ולראות האם אחרי השיעור יישארו לו שאלות או רק תשובות. חברי עשה כך, ובאמת אחרי השיעור הוא הוציא את דף השאלות וראה שעל כל שאלותיו היו לו תשובות. זה היה מפליא.

בראשית נישואינו ביקשתי מבעלי שכאשר יעשה קניות לשבת, יקנה מהמכולת גם עיתונים, ממגוון עיתוני החול ה"מפארים" את הדוכן. בעלי הסביר לי שלא נעים לו, עם הכיפה והזקן, לקנות עיתוני חול העוסקים בהבלי העולם הזה. אני מצדי הסברתי שאין לי זמן לצאת, ואם הוא ממילא יוצא, תמיד הוא יכול להסביר שהעיתונים הם עבורי...

כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב לביתו

טוב שהתקשרת. מתחילת הערב גם אני וגם הרבנית אומרים תהילים בשביל אשתך שתלד בשלום. אם לא היית מתקשר – היינו אומרים תהלים עד הבוקר. טוב שהתקשרת!

סיפור נפלא סיפר הרב, בשיעורו בהלכות שעטנז על אחת מנסיעותיו לרוסיה,

הרב בירך אותו, ואחר כך הסתכל לצדדים לחפש את המלווים של החתן. אני עמדתי בצד, כדרכי. כשהרב הבחין בי הוא שאל אותי: מה אתה רוצה ברכה? אמרתי לו: ילדים!

בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל...

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר לנו לא לחתוך את הרגל. אמא שלי עמדה על כך שלא יחתכו את הרגל שלו, וברוך השם הרגל של אחי חכם נעים ניצלה...

בהגיעי לאולם באיחור כל כך גדול מצאתי אנשים קצרי רוח. חלקם הסתכלו עלי במבט מאשים, מבט ששואל: איך העזת לאחר כל כך הרבה? וחלקם אף שאלו אותי אם אני יודע שהרב אליהו ממתין לי כבר שעה וחצי...

פעם אחת בא אהרון אבוחצירא, כאשר היה שר בממשלה, ורעיון היה בידו להעלות את קברו של האביר יעקב אבוחצירא זצ"ל ממצרים לארץ ישראל, ובא לבבא סאלי זצ"ל לשואלו על רעיונו - מה ענה לו הבבא סאלי זיע"א?

כאשר נודע לחכמים כמה גדול הוא הצער שעובר על רבי סלימאן, ניגשו וסיפרו את כל הדברים למרן ה'בן איש חי',