לאחר תקופה קצרה סיפר לי חביליו: מאז שהרב אמר את הדברים, אני משתדל להסיר מעלי בשבת את כל המחשבות על המפעל שלי. אני קונה בכל שבוע כרטיס פיס, ונהגתי לבדוק בכל יום שישי אם זכיתי או לא. אך בעקבות דברי הרב החלטתי לא לבדוק לפני שבת אם זכיתי בפיס.

בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל...

עם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה.

הרב אמר שההיתר – היתר. אבל מי שהוא בעל נפש – נזהר מכל דבר שיש בו אפילו נדנוד של חילול שבת. כך הרב היה נזהר מכל נדנוד של איסור. אפילו קל שבקלים.

אחרי לילות ללא שינה ובכיות והתייעצויות רפואיות, נסענו לרב מרדכי אליהו זצ"ל ואמרתי לו בבכי מה שהרופאים אמרו לי. הרב הסתכל עלי במבט כל כך טוב ואמר לי: אל תדאגי! לידה קלה, ושיהיה במזל טוב!

כשהיה הרב אברך צעיר מאד, קרא לו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל והציג אותו בפני שני אורחים חשובים שהגיעו לישיבה.

יהודי קשיש וירא שמיים גדול מתרעם על האנשים ששוכחים להזכיר בראש חודש "יעלה ויבוא" תמיהתו גדולה שבעתיים על כך שאותם יהודים גם אינם מרגישים הארה של ראש חודש... את התשובה לכך קיבל מהרב עוד באותו יום

ואיך החלטת? ביקש הרב לדעת. השבתי לרב מה שהשבתי והוא אמר: "החלטת נכון, הייתה לך כבר התשובה ובאמת לא היית חייבת לדבר אתי. לעתים הזמן נותן לאדם את המחשבות הנכונות, בסבלנות, וזאת תהיה הברכה אלייך, שתמיד תהיה לך סבלנות לשאול את עצמך ולשמוע את תשובתך"!

ואז הרב אמר בהתרגשות תוך כדי סערות רגשות :"את הישיבה מנהלים ראש הישיבה והר"מים, ולא מקובלים מבחוץ. תעשו מה שנראה לכם שהוא טובת הישיבה!"

על חכמת ניגון המקאם (סולם וניגון מוזיקלי) בתפילה אבל יותר מכך על חכמת האדם...

תמיד הרב היה מעודד את נשות ישראל ישראל ללמוד והתפתח ולהחכים - הכבוד הגדול שמרן העניק לנשות ישראל הצדקניות עד שכינה אותן "כתר לראשינו"!

פעם הרב ביקש ממני לשיר את השיר "ידידי השכחת" כמו שהסבא שלי היה שר. היה שם פייטן ששמע אותי וצירף לשיר פתיחה ממנגינה ערבית. הרב מאוד לא אהב את זה, ואמר לי בלחש: "ולא קרב זה אל זה". למה הפייטנים לוקחים מנגינות של ערבים? שהם יחברו מנגינות. שיחברו שירה חדשה, שירה משלנו!

אחד הרבנים שהרב הפקיד על תחום הכשרות היה הרה"ג רבי עמרם אדרעי שליט"א, והוא מספר סיפור מדהים:

כדי לחולל מהפכה שכזו, הקדישו הרבנים הראשיים לישראל חלק נכבד מסדר היום שלהם - ובעצם, אחוז ניכר מחייהם! הם היו מעורבים באופן אישי בכל הכרעה הלכתית הנוגעת לכשרות.

היתה לרב טביעת עין מיוחדת, ומומחיותו נודעה בקרב כל הרבנים בכל הנוגע לשאלות המצריכות חדוּת ראייה

הלכתי לרבנית צביה, והיא נתנה לי חתיכות מהאתרוג למסור להם, תוך כדי שהיא מזהירה אותי ואומרת: תשמור על חתיכות האתרוג הללו יותר מיהלומים. אלו חתיכות מהאתרוג שהרב עשה בו הקפות בסוכות. תן לזוג שיברך עליהן ויאכל אותן בשעה הראויה.

הרב פנה אליי ואמר לי: בתי, הקב"ה קובע מראש השנה ועד ראש השנה את פרנסתו של כל אדם. מה שקיבלת ממשרד החינוך – תקבלי ממקום אחר, חודש בחודשו!

עברו כמה ימים, הטלפון מצלצל בביתנו, ומעבר לקו: "מדבר מרדכי אליהו". מובן מאליו שלא העליתי על דעתי שמדובר בכבוד הרב. מאחר שציפיתי לשמוע מה בפיו של הדובר, הבין הרב שאינני קולטת שהוא זה המדבר אלי, ושוב אמר: "מרדכי אליהו מדבר". המתנתי שוב לבאות, ואז ציין רבנו: "הרב מנחם בורשטיין נמצא לידי". רק אז הבנתי שהרב אליהו הוא הדובר אלי ושאלתי אם אני מדברת עם כבוד הרב בכבודו ובעצמו...

שלושה חודשים לאחר הבחירה, ביום ב' לחודש תמוז תשמ"ג נערך מעמד הכתרתו של הרב לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לישראל. כמסורת שנמשכה מאות בשנים.

הרב נהג לספר על דודו רבי יהודה צדקה זצ"ל על ויכוח של קשישים בבית אבות אם עברו בכביששבע או שמונה מכוניות... בזכות אותו ויכוח נוסד שיעור תורה באותו מקום