כאשר אשה נעזבת מבעלה בלי גט, אומללה היא מאד. כל עוד ולא קיבלה גט, היא 'אשת איש' ואינה יכולה להתחתן עם אדם אחר, ואשה זו נקראת בפי חכמים 'עגונה'.

שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו. הרב ענה לה: "זה בסדר, הוא יעבור את הניתוח". שוב הרב לא בירך...

לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה לבקש ממך מחילה מראש אם אפגע בך במהלך העבודה... את המשפט המדהים הזה אמר מרן לעורך ספרי ההלכה של הרב...

באמצע הדרך הגיע זמן תפילת מנחה, והבבא סאלי שישב מאחורי הנהג הקיש במקלו על הנהג ואמר לו: תעצור! אני צריך להתפלל מנחה. בסדר, השיב לו הבבא סאלי, וירד עם כל המזוודות מהאוטובוס...

לא ידעתי איך להראות את פניי מרוב בושה. מצד אחד, לא רצינו לבייש את החתן שלנו ולא את ראש הישיבה שלו. אבל שהרב אליהו לא יערוך את החופה של הבת? הרי זה כל כך רצוי ומתבקש. ואיך אומר את זה לרב?

הרב נהג לספר על דודו רבי יהודה צדקה זצ"ל על ויכוח של קשישים בבית אבות אם עברו בכביששבע או שמונה מכוניות... בזכות אותו ויכוח נוסד שיעור תורה באותו מקום

רב הניח את ידו על ראש הילד ואמר: "ישלח דברו וירפאם". לאחר שלושה ימים הילד נעמד והתחיל ללכת. היה זה פלא גדול בעינינו!

בשנת תשי"ג, התחתן הרב עם הרבנית הצדקנית מרת צביה תליט"א, בתו של הגאון רבי נסים דוד עזראן זצוק"ל, שהיה בנו של הגאון רבי שמואל עזראן זצוק"ל וחתנו של הגאון רבי יוסף שלוש זצוק"ל.

אם מתחילים במלחמה – לא ננצח! חכה ותראה שעם הזמן הם כולם יבואו ויתחברו לעם ישראל... ומי הסית את הקייסים האתיופים לא לקבל את עמדת מרן לגבי יהודתם של יהודי אתיופיה

מדי יום ביומו, השכם בבוקר, היה הרב יוצא מהבית לתפילת ותיקין, יחד עם אחיו הגדול, רבי נעים.

הלכתי לרב וסיפרתי לו שהרופאים לא נותנים לבתי סיכוי להתרפא, וביקשתי ברכה. אמר לי הרב: את עוד תראי ממנה נכדים ונכדות. היא תתרפא ותתחתן ותלד בנים ובנות בעזרת ה' !

שנתו של הרב נדדה באותה לילה - שאלה הרת גורל עמדה לפתחו - הרב לא הלך לישון כלל, הוא ישב לעיין בדבר לעומק. משהגיע לכלל הכרעה, נטל דף ועט וכתב תשובה שלמה נגד הפסק של חבריו להרכב...

משראה הרב את המוט הגבוה הוא אמר: "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם". הזדעזעתי. הרב אליהו היה נזהר מאוד בלשונו, והפסוק הזה מדבר על המגיפה שהייתה בימי דוד המלך. תחילתו של אותו פסוק מספרת שדָוִד המלך נושא אֶת עֵינָיו ורואה אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, ובעקבותיו דוד והזקנים נופלים ומכסים את עיניהם בשקים!

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

איך נהג הרב באישה אלמנה שהוזמנה לביתו, אך באה ללא דרך-ארץ, בלי כיסוי ראש וללא שרוולים. ממש לא בצניעות ?

כשנזכרתי בסיפור, בבית-החולים, פתחתי את הארנק, לקחתי את הכסף ורצתי לחנות הראשונה שראיתי. שאלתי את המוכרת אם יש להם קופת צדקה בחנות, ולמרבה הפלא היא הביאה לי קופת צדקה שעליה הייתה מודפסת הסכמתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. שמתי את הצדקה בקופה, ולאחר שיצאתי מהחנות פתאום שמתי לב שהכאבים נעלמו!

אמר לי אותו יהודי: אתן לך, בתנאי שתניח גם של רש"י וגם של רבנו תם ביחד. התפלאתי מדוע הוא עושה אתי את התנאי הזה, אבל הסכמתי. כך הנחתי בציריך בעל כורחי תפילין של רש"י ושל רבנו תם ביחד, בדיוק כמו שהציע לי הרב. וגם התיידדתי עם בעל שני זוגות התפילין הללו.

התחלתי לראות את ברכת הרב פועלת. לאחר כמה זמן הם אמרו לי: אנחנו מניחים תפילין בכל יום. כך לאט לאט החלו שני התלמידים הללו לקיים מצוות ולשמוע שיעורי תורה. גם היום הם הולכים יחד, האחד חזן מבוקש עטור זקן, והשני תמיד מלווה אותו בקולו הנאה...

בתור דיין, היה הרב ערני מאד שלא לדבר מטוב ועד רע עם אנשים שינסו להתערב ולהשפיע על דיוני בית הדין.

באותו יום, קודם הפיגוע, ביקש הרב אליהו זצ"ל להתפלל בכותל המערבי לביטול איזו גזירה שאף אחד לא ידע מה היא, ורק אחר כך התבררה כפיגוע שבו נהרגו שמונת תלמידי הישיבה. על כן רבים היו בכותל באותה תפילה, וכך גם אנחנו...הרב יצא באותו יום מהכותל בפנים חתומות, שלא כדרכו.