נדיר הוא סיפור חייו של המקובל האלוקי רבי סלימאן אליהו זיע"א, אביו של הרב, שאת שנותיו הראשונות עשה במשפחה ובסביבה שלא היתה קרובה להיכלי תורה.

היה זה בתקופה הראשונה שהרב שימש כדיין בעיר באר שבע, שהתגלגלו הדברים והרב זכה לקדש שם שמים בקרב הגויים ונודע כ'חכימא דיהודאי', לקיים מה שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

לפני שעה התקשר אלי הרב אליהו ושאל אם הבאתי לך קמחא דפסחא. שאלתי את הרב מה פתאום, הרי מדובר בחבר כנסת לשעבר והוא בוודאי מקבל פנסיה יפה, והשיב לי הרב: תן לו מנה כפולה ומכופלת, ועכשיו ועתה. עשיתי כמצוות הרב, העמסתי שתי מנות, שמתי ליד ביתך והלכתי...

הרב, שכנראה זיהה את המצוקה שלנו, קיבל אותנו במאור פנים מיוחד. הוא בירך את שלושתנו ודיבר על החשיבות של שלושה מלווים לחתן!

לאחר זמן מה, התרחש נס גדול לבננו. הוא נפל לבריכה עם בגדיו, וחבר בכיתה א' משך אותו והעלהו מן המים. רק אז הבנתי את פשר מילות הברכה הקצרות והמדויקות, ברוח קודשו של מורנו ורבנו הרב זצ"ל.

הרב שמע על הבעיה ואמר לי מייד את דעתו, שאסור להפריע לאנשי חברת החשמל לתקן. והוא גם כתב לי כך. בסוף מכתבו הוא ציין שאחרי התיקון, האוכל יהיה מותר לחולים בלבד. אבל הרב היה גם עניו גדול וגם מעשי מאוד.

לרב זצ"ל הייתה חשובה מאוד מצוות יישוב הארץ. כשהיו פונים אל הרב לגבי קניית מגרש לבנות עליו בית, היה הרב אומר: "זו מצוות יישוב ארץ ישראל – על כן יש לקנות את הכי גדול"...

איך מרן הרב פסק לבחור שרצה להגביה את קומתו הפיזית באמצעים מלאכותיים ובכך אולי לגנוב את דעתה של המשודכת?

כל הליכותיו של הרב, מכוונות לאורה של הלכה והיה בוחן כל מאורע וכל התנהגות לפי התוצאה ההלכתית.

לאחר תקופה קצרה סיפר לי חביליו: מאז שהרב אמר את הדברים, אני משתדל להסיר מעלי בשבת את כל המחשבות על המפעל שלי. אני קונה בכל שבוע כרטיס פיס, ונהגתי לבדוק בכל יום שישי אם זכיתי או לא. אך בעקבות דברי הרב החלטתי לא לבדוק לפני שבת אם זכיתי בפיס.

הרב הגיש משנה סדורה, דבר דבור על אופניו, בנושא ראש-חודש, תוך ציטוט מקורות רבים מן התורה, הנביאים והכתובים. החל מחז"ל, ראשונים אחרונים ואחרוני האחרונים, באגדה ובמחשבה, במפרשים ובהלכה. לא ניתן היה לשער כלל, שהרב לא ידע מראש מהו נושא השיחה

כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים קיבלנו מכתב שבו הודיעה חמותי על כך שהתגרשה...

פעם הגיע הרב להתפלל בליל שבת בבית כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ לארץ. בשעת התפילה הבחין הרב, שאין ילדים בין המתפללים.

מייד פנתה הרבנית לבדוק מה רע יש במפה, והנה גילתה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים...

כשהיה הרב אברך צעיר מאד, קרא לו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל והציג אותו בפני שני אורחים חשובים שהגיעו לישיבה.

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,

כשהיה הרב באחת הקהילות הגדולות בארצות הברית, בא יהודי חשוב והזמין אותו להשתתף בברית מילה שהוא עורך לבנו, ואף כיבד את הרב שישמש סנדק וימולו את הרך הנולד על ברכיו.

סיפר הרב, שפעם הוא נסע להשתתף בכנס חשוב בחוץ לארץ שישבו בו שועי עולם, רבנים ונגידים, מנהיגי קהילות ובעלי השפעה.

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת?