באחת הפעמים שנסע הרב לארצות הברית ביחד עם רבי אברהם שפירא, נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית.

כאשר הגיע מועד הנסיעה ללונדון, לא העלו הוריו על דעתם כי השתנו תוכניותיו מן הקצה אל הקצה.

איך יגאל ידין לא התעורר להניח תפילין כשהוא רואה כי לוחמי בר-כוכבא התמידו במצווה הזאת בתנאים כל כך קשים? האם קשר הדורות לא עורר אותו לראות שאנחנו היום ממשיכים את דרכם בתפילין ובמקוואות ובירושת הארץ? הרב אמר לנו שיגאל ידין הסתכל על התפילין כמו פרופסור, וזה לא כמו שאנחנו מסתכלים עליהן...

הרב היה שם לב לכל אחד בבית-הכנסת שלו. אם מתפלל לא היה מגיע לתפילה, היה הרב שואל עליו, מדוע לא הגיע....אם התברר שאדם אושפז בבית-החולים, היה הרב הולך לבקרו. כשהיה חוזר לבית-הכנסת, היה הרב שואל לשלומו. "איפה היית אתמול?". פשוט, זוכר כל אחד!

בתור דיין, היה הרב ערני מאד שלא לדבר מטוב ועד רע עם אנשים שינסו להתערב ולהשפיע על דיוני בית הדין.

לאחר ההנחיה הלכתית הורה הרב לאתר את האישה, להזהיר אותה מכוונותיו של בעלה, ולהתריע בפניה כי הוא כבר פנה לבית-הדין בתביעת גירושין...

רב ניגש מייד לצד המעשי של הערכה ואמר לו מה צריך לשפר בה. הוא שיפר, וכך יצאה הערכה אחר כך לשוק. מי שהכיר את הרב ידע כי המעשיות שלו בהלכה הייתה חשובה עד מאוד...

כאשר החלו עוסקים בהכנות לבחירת רבנים חדשים לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לציון, קיבל הרב פניות מרבנים רבים בארץ ובעולם, שלא יתנגד ויגיש מועמדות. גם צדיקי וגדולי הדור זי"ע, שלחו את שליחיהם או פנו בעצמם וקבעו שעליו להיות הרב הראשי לישראל.

באמצע הדרך הגיע זמן תפילת מנחה, והבבא סאלי שישב מאחורי הנהג הקיש במקלו על הנהג ואמר לו: תעצור! אני צריך להתפלל מנחה. בסדר, השיב לו הבבא סאלי, וירד עם כל המזוודות מהאוטובוס...

תמיד ידענו - שאם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג... מרן הרב קיים את הבטחתו - הרב תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.

הרב בירך אותו, ואחר כך הסתכל לצדדים לחפש את המלווים של החתן. אני עמדתי בצד, כדרכי. כשהרב הבחין בי הוא שאל אותי: מה אתה רוצה ברכה? אמרתי לו: ילדים!

בחרנו להביא בפניכם דברים שנאמרו על-ידי המתפללים הקבועים בבית-הכנסת "היכל יעקב", בית-הכנסת של רבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אנשים שליוו את הרב עשרות שנים, אנשים שהכירו את הרב יותר מכולנו. שנה שלמה הם כמעט לא דיברו על הרב, וגם עתה לא היה קל להם לדבר. הסיפורים שלהם שזורים בין דפי ספר זה. הנה כמה מהם, כפי שנאמרו, במילותיהם הם

כאשר גבר העוני בירושלים, היו צריכים ממש מסירות נפש כדי לשלוח ילדים ללמוד תורה, כי הורים רבים נאלצו להשתמש בילדיהם לעזרה בפרנסה.

הרב קלט את הפועל המתבייש, ניגש אליו, לחץ את ידו בחום, למרות שהייתה מלאה בעפר, והזמין אותו לבוא לבית-הכנסת לשמוע דברי תורה...

בבוקר קמתי, ובמקום לנסוע ישר לבית-הכנסת החלטתי לעשות סיבוב ליד ביתו של כבוד הרב. כאשר ראיתי את מכוניתו של הרב בחנייה, עליתי לביתו. כאשר הרב ראה אותי, הוא צחק צחוק גדול ופניו האירו...

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,

אחד מתושבי העיר צפת סיפר לבנו של הרב, הגאון רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת עיר הקודש סיפור מיוחד

בצעירותו של הרב, לא מצא הדסים מהודרים כלבבו, ועמד ללכת לדוכן אחר לחפש שם, אמר לו בעל הדוכן: מה אתה מחפש כל כך הרבה? הרב אליהו בדק את כל ההדסים האלה ואמר שהם כשרים....

הרב, שכנראה זיהה את המצוקה שלנו, קיבל אותנו במאור פנים מיוחד. הוא בירך את שלושתנו ודיבר על החשיבות של שלושה מלווים לחתן!

איך נהג הרב באישה אלמנה שהוזמנה לביתו, אך באה ללא דרך-ארץ, בלי כיסוי ראש וללא שרוולים. ממש לא בצניעות ?