אם הרב יכול לצחוק ולנשום בעוצמה כזאת שקרעה את המסכה מעל פניו, נראה כי התפילות כבר עשו את שלהן והרב אינו נצרך עוד לטיפולינו...

הרב היה שם לב לכל אחד בבית-הכנסת שלו. אם מתפלל לא היה מגיע לתפילה, היה הרב שואל עליו, מדוע לא הגיע....אם התברר שאדם אושפז בבית-החולים, היה הרב הולך לבקרו. כשהיה חוזר לבית-הכנסת, היה הרב שואל לשלומו. "איפה היית אתמול?". פשוט, זוכר כל אחד!

איך נהג הרב באישה אלמנה שהוזמנה לביתו, אך באה ללא דרך-ארץ, בלי כיסוי ראש וללא שרוולים. ממש לא בצניעות ?

משראה הרב את המוט הגבוה הוא אמר: "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם". הזדעזעתי. הרב אליהו היה נזהר מאוד בלשונו, והפסוק הזה מדבר על המגיפה שהייתה בימי דוד המלך. תחילתו של אותו פסוק מספרת שדָוִד המלך נושא אֶת עֵינָיו ורואה אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, ובעקבותיו דוד והזקנים נופלים ומכסים את עיניהם בשקים!

שלושה חודשים לאחר הבחירה, ביום ב' לחודש תמוז תשמ"ג נערך מעמד הכתרתו של הרב לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לישראל. כמסורת שנמשכה מאות בשנים.

עם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה.

כדי לחולל מהפכה שכזו, הקדישו הרבנים הראשיים לישראל חלק נכבד מסדר היום שלהם - ובעצם, אחוז ניכר מחייהם! הם היו מעורבים באופן אישי בכל הכרעה הלכתית הנוגעת לכשרות.

איך יגאל ידין לא התעורר להניח תפילין כשהוא רואה כי לוחמי בר-כוכבא התמידו במצווה הזאת בתנאים כל כך קשים? האם קשר הדורות לא עורר אותו לראות שאנחנו היום ממשיכים את דרכם בתפילין ובמקוואות ובירושת הארץ? הרב אמר לנו שיגאל ידין הסתכל על התפילין כמו פרופסור, וזה לא כמו שאנחנו מסתכלים עליהן...

אותה שבת קרעו את הרקיע תפילותיהם של כלל ישראל מכל הזרמים ומכל העדות, כשכולם זועקים "א-ל נא רפא נא לה", "אַל נא יהי עולם בלי ירח". את התוצאות ראינו מייד בצאת השבת.

אשר אחותי עלתה עם אמנו ממרוקו, היא נקראה בשם אחר. כשהגיעה לארץ, שינו לה את השם ובאמת יש לה שני שמות. חזרנו אל הרב עם שני השמות, המקורי והחדש, הרב בירך אותה ו"דעתו נחה"...

טוב שהתקשרת. מתחילת הערב גם אני וגם הרבנית אומרים תהילים בשביל אשתך שתלד בשלום. אם לא היית מתקשר – היינו אומרים תהלים עד הבוקר. טוב שהתקשרת!

הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

והנה מגיעים שני אנשים שעזרו לו לדחוף את המכונית, אחד מבוגר ואחד צעיר. כשיצא להודות להם על העזרה, ראה שבעצם מי שעזר לו לדחוף את רכבו היו הרב אליהו זצ"ל והעוזר שלו.

כשהיה הרב באחת הקהילות הגדולות בארצות הברית, בא יהודי חשוב והזמין אותו להשתתף בברית מילה שהוא עורך לבנו, ואף כיבד את הרב שישמש סנדק וימולו את הרך הנולד על ברכיו.

פעם אחת הגיע הקבלן לרב, ותוך שהוא חוכך את ידיו זו בזו, סיפר לו על עסקת נדל"ן שטומנת בחובה הון עתק. הרב פתח את התהלים וענה לו: "לא לקחת. לא טוב". "מה?" התקשה הקבלן לקבל עליו את הדין, בכל זאת הייתה זו אחת העסקאות היותר מבטיחות שעמדו לו מימיו. "אבל.." הוא ניסה להקשות. אך הרב בשלו. ..

בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,

אמר הבבא סאלי לרב: אם אתה לא אוכל, לפחות תשתה! ומזג לרב כוס ערק. הרב, שלא היה רגיל לשתות משקאות חריפים כלל, בירך ושתה והיה חריף לו מאוד. רצה להפיג את החריפות, הגישו לפניו פלפלין, בירך וטעם והייתה חריפותן קשה מהערק!

הרה"ג רבי איתן אייזמן שליט"א מתאר בהתרגשות, באיזו קדושה היה בודק את האתרוגים,

מספר הגאון רבי משה צדקה שליט"א מזכרונות אותם הימים:

שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!