כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים קיבלנו מכתב שבו הודיעה חמותי על כך שהתגרשה...

התחלתי לראות את ברכת הרב פועלת. לאחר כמה זמן הם אמרו לי: אנחנו מניחים תפילין בכל יום. כך לאט לאט החלו שני התלמידים הללו לקיים מצוות ולשמוע שיעורי תורה. גם היום הם הולכים יחד, האחד חזן מבוקש עטור זקן, והשני תמיד מלווה אותו בקולו הנאה...

תקופת חתונתו של הרב, היתה תקופה קשה של מחסור במוצרי מזון וכולם היו חייבים להצטמצם מאד.

נדיר הוא סיפור חייו של המקובל האלוקי רבי סלימאן אליהו זיע"א, אביו של הרב, שאת שנותיו הראשונות עשה במשפחה ובסביבה שלא היתה קרובה להיכלי תורה.

בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,

הידיים שלי היו עדיין שחורות מקילוף האגוזים. הושטתי את הידיים לרב, ואמרתי לו שהן מעידות על כך. לאחר שכבוד הרב ראה את הידיים שלי, הוא שמח ובירך בכוונה "שהחיינו"...

את מסכת חייו של הצדיק המקובל הקדוש רבי מרדכי אליהו זכותו תגן עלינו אנו פותחים ביום הולדתו, כ"א באדר תרפ"ט,

בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל...

אם מתחילים במלחמה – לא ננצח! חכה ותראה שעם הזמן הם כולם יבואו ויתחברו לעם ישראל... ומי הסית את הקייסים האתיופים לא לקבל את עמדת מרן לגבי יהודתם של יהודי אתיופיה

מייד פנתה הרבנית לבדוק מה רע יש במפה, והנה גילתה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים...

כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר לנו לא לחתוך את הרגל. אמא שלי עמדה על כך שלא יחתכו את הרגל שלו, וברוך השם הרגל של אחי חכם נעים ניצלה...

הבן חזר ארצה, והמקום הראשון שהגיע אליו משדה-התעופה היה ציונו של הרב בהר המנוחות בירושלים. הוא הגיע לשם, געה בבכי תמרורים, ומאז רק הלך והתעלה. היום, ברוך ה', הוא מקפיד על קלה כבחמורה, כיפתו יציבה על ראשו וציציותיו מתבדרות ברוח.

לפתע ראינו שהרב לא נמצא רק אתנו. הוא מתפלל על כלל ישראל שחיים פה עכשיו. הוא שם את לבו להתפלל גם על נשמות מדורות עברו שנמצאות בעולם העליון.

פעם אחת בא אהרון אבוחצירא, כאשר היה שר בממשלה, ורעיון היה בידו להעלות את קברו של האביר יעקב אבוחצירא זצ"ל ממצרים לארץ ישראל, ובא לבבא סאלי זצ"ל לשואלו על רעיונו - מה ענה לו הבבא סאלי זיע"א?

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,

בדיעבד התברר לי שכבוד הרב לא אוכל טונה בכלל, רק סרדינים שרואים את הקשקשים שלהם ואין שום חשש שמא התערב כריש במקום טונה בתוך הקופסא, בלי שום אפשרות לזהות את הטעות..

באחת הפעמים שנסע הרב לארצות הברית ביחד עם רבי אברהם שפירא, נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית.

שוב הבנתי עד כמה הרב זהיר בענייני מאכלים, אבל גם לא פחות בעניינים של כבוד הבריות...

בנסיעות רבות של הרב לחוץ לארץ, היה נתקל באותה תופעה עגומה של יהודים המתבוללים ומתחתנים עם גויות ולהיפך. לא תמיד היה בידו להציל את אלו שכבר התבוללו, אך הוא עשה המון כדי להציל את מי שכמעט צללו לשאול התחתית הזו. אחד הסיפורים המרתקים, סיפר הרב בעצמו לאחר שובו מצרפת: