הלכות פדיון הבן
מצות פדיון הבן
בכור לאימו
- מצות עשה על כל אב בישראל, לפדות את בנו שהוא בכור לאימו הישראלית.
זמן הפדיון
ביום השלושים
- פודים את הבכור אחרי שעברו עליו שלושים יום, ביום השלושים ואחד, (אחרי כ"ט יום, י"ב שעות, ותשצ"ג חלקים) כדי לא להשהות את המצווה, ויש אומרים שיש להמתין עד שיעברו שלושים יום שלמים.
חישוב זמן הפדיון
- כאשר פודים את הבן אחרי שלושים יום מלאים מן הלידה, יום הפדיון [היום בשבוע] יהיה תמיד יומיים אחרי יום הלידה. לדוגמה: אם הוא נולד ביום ראשון בשבוע [לפני השקיעה] הפדיון יהיה ארבעה שבועות אחר כך, ביום שלישי בשבוע.
פדיון ביום
- נוהגים לעשות את הפדיון ביום, ומכל מקום אם עבר יום השלושים ואחד ולא פדו את התינוק, לא ימתינו עד למחרת כדי לא להשהות המצווה יותר, אלא יפדו בלילה מיד.
בכור שעבר ממקום למקום
- בכור שנולד במקום אחד ועברו את קו התאריך [כגון: שנולד בהונג קונג וביום השלושים נמצא בישראל], אין פודים אותו עד שיעברו שלושים יום (דהיינו, כ"ט יום, י"ב שעות ותשצ"ג חלקים) מעת לעת, כך שיצא מכלל נפל.
האב במקום אחר
- נמצא האב במקום אחר מהמקום בו נמצא התינוק, יכול לפדותו ממרחק, ואומר לכהן: יש לי בן בכור לפדותו והכהן אומר לו: מאי בעית טפי וכו'.
שבת ויו"ט
- אין פודים את הבכור בשבת ויום טוב. ולכן, כאשר יום שלושים ואחד ללידה חל בשבת נוהגים לפדותו במוצאי שבת, ואם עלול להיגרם חילול שבת יש לדחות את הפדיון ליום ראשון.
הקניית המעות מערב שבת
- כאשר חל יום הפדיון בשבת, אין לתת את מעות הפדיון לכהן בערב שבת ולומר לו: "קנה מעות אלה עכשיו כדי שיהיה בני פדוי ביום השבת".
יום הפדיון בתענית
- כאשר יום השלושים ואחד ללידה חל ביום תענית ציבור, יעשו את הפדיון ביום ואת הסעודה בלילה, אך בתעניות [צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז בתמוז] טוב יותר לעשות את הפדיון בליל התענית יחד עם הסעודה.
חול המועד
- פודים את הבכור בחול המועד.
כסף הפדיון
חמישה סלעים
- פודים את הבכור בחמשה סלעים, דהיינו: ערך של מאה גרם כסף טהור.
שווי של חמישה סלעים
- ניתן לפדות את הבן בכסף ממש או בשווה כסף, אבל אי אפשר לפדותו בקרקעות או בשטרות. ולכן, אין פודים בצ'ק או בשטרות כסף. (ולדעת החתם סופר ניתן לפדות בשטרות כסף אך אין הלכה כן).
- כאשר שכחו להביא חמשה סלעים יכול הכהן להקנות את השעון שלו לאבי הבן, ויכול הכהן לומר: שעון זה חביב עלי כשווי חמשה סלעים- אף על פי שאין שוויו בשוק כך.
- בעבר היה מנהג הכוהנים (בעיר בבל) לקחת חפץ בפדיון הבן ולא כסף ממש, כדי שלא יראה כאילו הם מקבלים צדקה. וכן היה מנהג אחר לכוהנים לקבל את כסף הפדיון בתוך מטפחת כדרך מי שאוסף צדקה לאחרים, שאוסף בתוך מטפחת ולא בא לידי בושה.
החזרת כסף הפדיון לאבי הבן
- אבי הבן צריך לתת לכהן את החמשה סלעים בפועל וצריך לתתם בתורת מתנה גמורה. אמנם, אם אחרי שהכהן קיבלם הוא רוצה להחזירם לאבי הבן, מותר לו להחזירם, ויאמר לו שזו מתנה גמורה או יחשוב כך. ומכל מקום אנו מקפידים שהכהן לא יחזיר את המעות לאבי הבן. ואם אבי הבן השיג מטבעות מיוחדות בהשאלה ורוצה להחזירם למשאיל, ייתן לכהן כסף תמורתם.
תאומים סיאמים
- אב שנולדו לו תאומים סיאמים ראשונים לאימם, חייב לפדותם בפי שנים דהיינו, פעמיים חמישה סלעים.
חייבים ופטורים בפדיון הבן
חובת האב ולא האם
- האב חייב לפדות את בנו ואין האם חייבת לפדות את בנה.
מת האב
- אם מת האב יש אומרים שיש לתלות קמיע לתינוק וכשיגדיל ידע לפדות את עצמו. אמנם, המנהג הוא לא להמתין עד שיגדל, כיון שיש בזה חשש סכנה ולכן בית הדין, סבו או אדם אחר פודים אותו.
לא פדו
- עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב ובית הדין לא פדה אותו, חייב הוא בעצמו לפדות את עצמו כשיגדיל. ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון בכור וכן ברכת שהחיינו.
ניתוח קיסרי
- בכור שנולד בניתוח קיסרי אביו פטור מפדיונו.
נולד אחרי הפלה
- תינוק שנולד אחרי הפלה בחודשים הראשונים של ההריון – יעשו שאלת חכם אם צריך לפדותו או לא.
תינוק חולה
- תינוק שלא מלו אותו מחמת מחלה והגיע יום השלושים ואחד ללידתו, אביו חייב לפדותו.
כהנים ולוים
- כהנים ולוויים פטורים מפדיון הבן. וכן בת כהן ובת לוי שנשאו לישראל, הבן פטור מפדיון.
בת כהן שנבעלה לגוי
- בת כהן שנבעלה לגוי ונתעברה ממנו, או שנבעלה לגוי ולא נתעברה ממנו ואחר כך נתעברה מישראל בהיתר הבן חייב בפדיון, כיון שאימו נתחללה מן הכהונה על ידי בעילת הגוי. והוא הדין אם הבת כהן נבעלה בעילת איסור שהיא מתחללת על ידה בנה חייב בפדיון.
בת לוי שנבעלה לגוי
- בת לוי שנבעלה לגוי, בנה פטור מפדיון.
ברכות בפדיון
ברכת הפדיון
- למנהג האשכנזים מברכים על פדיון הבן לפני נתינת הכסף לכהן, ולמנהג הספרדים מברכים לאחר נתינת הכסף לכהן.
אשר קדש
- המנהג הוא שאחד מהציבור או תלמיד חכם מברך לאחר ברכת הגפן את הברכה "אשר קדש עבר במעי אמו" ללא שם ומלכות .
שהחיינו בשלושת השבועות
- בפדיון הבן המתקיים בשלושת השבועות יברך אבי הבן "שהחיינו" בכדי שלא יפסיד את המצווה.
כהן הפודה
כהן מובחר
- לפדיון הבן יבחר כהן עני בעל תורה ויראה.
לתת לכהן אחר
- אבי הבן שאמר לכהן אחד שיפדה ממנו את בנו אסור לו לחזור בו, ואם חזר בו ופדה אותו מכהן אחר הרי זה פדוי.
סעודת פדיון הבן
סעודה אחר הפדיון
- נוהגים לעשות סעודה לאחר הפדיון.
- מותר לשיר שירים אפילו ששותים יין בסעודה זו כיון שזו סעודת מצוה.
אבל
- מותר לאבל על אביו או על אמו בתוך י"ב חודש וכן לאבל על אחד משבעת קרובים בתוך השלושים להשתתף בפדיון הבן, אך אסור לו להשתתף בסעודה.
סעודה ביום שישי
- מותר לאכול סעודת פדיון הבן שחל יום השלושים ביום שישי אפילו אם סעודה זו תביא לכך שלא יוכל לאכול את סעודת השבת בלילה לתיאבון ולדעת האשכנזים ניתן לעשות סעודת פדיון הבן גם לאחר שעבר זמנו.
ומכל מקום ראוי להקדים ולעשותה לפני חצות היום או לכל הפחות לפני שעה עשירית. ואם אינו יכול להקדימה – יזמין מספר מצומצם של אנשים לסעודת המצוה, כדי שהשאר יאכלו את סעודת השבת לתיאבון.
- מי שהוזמן לסעודת פדיון הבן ביום שישי – ישתדל לא למלאות את כרסו בסעודה זו, כדי שיוכל לאכול בשבת לתיאבון.
סעודה בחול המועד
- מותר לעשות סעודה לפדיון הבן בחול המועד, אפילו אם הפדיון נערך שלא בזמנו.
סעודה בספירת העומר
- מותר לעשות סעודה לפדיון הבן בספירת העומר, אפילו אם הפדיון נערך שלא בזמנו ומותר להזמין ידידים וחברים לפדיון זה. אמנם, אין לעשות ריקודים ומחולות או לנגן בכלי נגינה או להשמיע מוזיקה מוקלטת בספירת העומר אך מותר לשיר ולשבח לקב"ה בפה.
סעודה בתשעת הימים
- בסעודת פדיון הבן הנערכת בתשעת הימים (שהיא סעודת מצווה) – מותר לכל הקרובים לשמחה לאכול בשר ולשתות יין. והקרובים הם אבותיו ואחיו ובניו ועוד עשרה חברים שרגילים לבוא לשמחותיו. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום. אבל לא אחר כך.
- בעל הבן איש חי )דברים טו) מביא מנהג שלא לאכול בשר בסעודת מצווה שנערכת בתשעת הימים אפילו בסעודת ברית מילה וכד' כיון שקשה לצמצם במוזמנים, ואפשר לעשותה בדגים וכד'.
תשעה באב
- פדיון הבן שחל בתשעה באב יעשו את הפדיון ביום ואת הסעודה במוצאי תשעה באב.
תשעה באב שנדחה
- חל "פדיון הבן" ביום ראשון עשרה באב וצמים בו צום ת"ב שנדחה משבת – מותר מהדין לאבי הבן ולכהן הפודה להחליף בגדיהם אחרי חצות היום, להתפלל מנחה, להתרחץ ולאכול הם לבדם בפדיון הבן. ואחר כך אין הם חייבים להמשיך בצום. אמנם נוהגים כיום כסברת הכנה"ג שלא מפסיקים לצום, ורק מחליפים בגדיהם ועושים את הפדיון סמוך לשקיעה ואוכלים אחרי צאת הכוכבים.
- ערכו פדיון הבן לא בזמנו ביום ראשון עשרה באב שצמים בו צום ת"ב שנדחה משבת, אבי הבן והכהן הפודה יחליפו את הבגדים אחר חצות היום אך צריכים לכו"ע השלים את התענית.
תענית יחיד
- אדם שמתענה תענית שני חמישי ושני שלאחר פסח ושלאחר סוכות, או שמתענה בעשרת ימי תשובה, או בערב ראש חודש, ולא קבל תענית בשעת מנחה ביום שלפני התענית, אלא שהוא מתענה מכוח המנהג, ואפילו כיוון בשעת עניית אמן על "מי שברך" ואירע פדיון הבן או שאר סעודת מצווה -מצווה לאכול בסעודה זו ואין צריך התרה, כי כל המתענה בימים אלו ולא קיבל עליו תענית במפורש על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתייסד להתענות במקום סעודת מצווה.
- כאשר מותר לאכול בסעודת מצווה, התענית נפסקת לגמרי ומותר לאכול אחר כך גם בבית, אבל קודם הסעודה אסור לאכול. אמנם, אבי הבן והכהן יכולים לאכול גם לפני הסעודה, כיוון שהוא יום טוב שלהם.
