תספורת לאחר חצות היום[1]
שאלה: כתב גאון עוזנו בספרו "בן איש חי" פרשת לך-לך אות י"ד, כי רבנו האר"י ז"ל היה מקפיד להסתפר, בין בחול ובין בערב שבת, קודם חצות היום אף על פי שמצד הדין אפשר להסתפר במשך כל היום. האם נכון לנהוג כמנהג האר"י ז"ל?
תשובה: עיין ב"מאסף" החדש (שנה א' חוברת א') במאמרי בזה. וה"ה בערב שבת ואפילו חמור יותר[2].
הנחת תפילין במנחה[3]
שאלה: האם יש חשש יוהרא באברך הנוהג להניח תפילין במנחה, ונקלע באקראי למניין שאין מניחים בו תפילין במנחה?
תשובה: אין להניח תפילין במנחה כשיש חשש של יוהרא בכל מנין שהוא[4].
אמירת וידוי ונפילת אפיים במנין שלא אומרים זאת[5]
שאלה: כאשר הציבור לא אומר במנחה וידוי ונפילת אפיים מחמת קוצר הזמן וכדומה, האם היחיד רשאי לאומרם?
תשובה: כשמתפללים מנחה ואין אומרים וידוי או נפילת אפים, יכול היחיד לאומרם בצינעא[6].
להפסיק ב"למנצח בנגינות" לענות קדושה[7]
שאלה: האם אפשר להפסיק באמצע אמירת "למנצח בנגינות מזמור שיר" כדי לומר קדושה יחד עם הש"ץ?
תשובה: מותר להפסיק באמצע מזמור זה כדי לומר קדושה עם הש"ץ[8].
מנחה וערבית בבית כנסת של אשכנזים[9]
שאלה: כשמתפללים עם אשכנזים מנחה ומעריב והם לא אומרים "למנצח בנגינות" ו"שיר למעלות", האם לומר איתם עלינו לשבח ואח"כ להשלים, או לומר על הסדר?
תשובה: מי שמתפלל עם ציבור שאינו נוהג במנהגו בנוסח התפילה, היחיד יתפלל כמנהגו ובנוסח שלו[10], רק בזמן שהציבור כורעים הוא יכרע איתם[11], ואם ירצה לומר פעמיים "עלינו לשבח", היינו אחד עם הציבור ואח"כ יאמר "למנצח" ושוב "עלינו לשבח", תבוא עליו ברכה. וכן יעשה ב"שיר למעלות" שבערבית[12].
ההקדמות לתפילת מנחה וכיצד לעשות כשהשעה דחוקה[13]
שאלה:
- מה יש לומר לפני תפילת מנחה?
- מה הטעם לאמירת "אשרי" לפני תפילת מנחה?
- כיצד יש לנהוג כאשר יש חשש שהמניין יתפזר או שהשמש תשקע אם הציבור יאמר את שנהוג לומר לפני "אשרי"?
תשובה:
א. עיין בשו"ע (סי' רל"ד סעי' א'), שכתב שם הרמ"א שנוהגים לומר מלבד "אשרי" גם "פרשת התמיד" לפני תפילת שמונה עשרה, כנגד התמיד של בין הערביים[14]. עיין בב"י שם שהוסיף בשם האבודרהם, שיש לומר גם "פטום הקטורת"[15]. וכן הביא בשער הכוונות[16] את סדר תפילת המנחה הכולל גם אמירת פטום הקטורת, והוסיף שם הב"י גם אמירת למנצח על הגיתית.
לכן, נוהגים במנחה לומר למנצח, פרשת התמיד, קטורת, ואשרי יושבי ביתך[17], לפני תפילת י"ח[18].
הטעמים לאמירת אשרי הם כדברי התוס' בברכות[19], לעמוד בתפילה מתוך תורה. וכן, כיון שאמרו חז"ל: כל האומר אשרי ג' פעמים ביום מובטח לו שהוא בן העולם הבא[20].
אם השעה דוחקת או שיש חשש שהמניין יתפזר, או שהשקיעה קרובה – אפשר להשמיט את פרשת התמיד או פטום הקטורת, אך לא את "אשרי" בגלל מה שנזכר לעיל. ואם אין זמן אף לאמירת "אשרי", יאמרו "תיכון תפילתי" ומיד יתחילו תפילת י"ח, עיין בכה"ח (סי' רל"ד ס"ק ו'), עוד יוסף חי (פרשת ויקהל סעי' ה')[21] וב"ספר הלכה" (ח"ב עמ' קל"ד סעי' ל', ל"ב[22]).
תפילת מנחה קצרה[23]
שאלה: ידוע שלגבי מנחה קצרה יש מחלוקת בין מרן השו"ע לרמ"א. השו"ע סובר שיש להתחיל את תפילת שמונה עשרה יחד עם הש"ץ, וכאשר הוא מסיים את ה'קדושה' הקהל ממשיך בתפילה. לעומתו הרמ"א סובר כי הש"ץ מתחיל את תפילת שמונה עשרה לבד, ורק לאחר ה'קדושה' מתחיל הקהל את תפילת שמונה עשרה.
שאלתי היא: האם על בחורים ספרדים הלומדים בישיבה אשכנזית לנהוג כדעת הרמ"א, או שאין להם לשנות ממנהגם וינהגו כדעת השו"ע?
תשובה: גם בחורים ספרדים הנמצאים בישיבה אשכנזית ינהגו כדעת השו"ע, דהיינו להתחיל עם הש"ץ את תפילת העמידה במנחה קצרה, ולומר קדושה עם הש"ץ, ולהמשיך אח"כ בתפילת העמידה. ועיין בשו"ע (או"ח סי' רל"ב סעי' א')[24] ובכה"ח שם (ס"ק י'[25]).
תפילת מנחה סמוך לשקיעה[26]
שאלה: האם עדיף להתפלל מנחה ביחיד לפני שקיעה מאשר עם הציבור לאחר השקיעה?
תשובה: עדיף לספרדי הנוהג כמקובלים וכמנהגי חברון וירושלים ובא"ח, להתפלל מנחה ביחיד מאשר בציבור אחרי שקיעת החמה. וכן, עדיף לאשכנזי להתפלל ביחיד מנחה לפני בין השמשות מאשר אחרי בין השמשות בציבור, עיין שו"ע (או"ח סי' רל"ג סעי' א' בסופו) ולחונים עליו[27].
תפילת מנחה וערבית סמוכות[28]
שאלה: האם מותר להתפלל במניין בו מתפללים מנחה וערבית ביחד, כך שמנחה היא סמוך מאוד לשקיעה וערבית מיד לאחריה? האם עדיף להתפלל ערבית במניין אחר?
תשובה: אפשר להתפלל כפי שהזכרת מנחה וערבית הסמוכים זה לזה [וראה בתשובה הבאה][29].
תפילת ערבית מיד לאחר שקיעה[30]
שאלה: האם אפשר לנהוג כסברת האר"י הקדוש, להתפלל מנחה עם השקיעה ומיד לאחר מכן להתפלל ערבית (לפני צאת הכוכבים)?
תשובה: היום נוהגים לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה ולהתחיל תפילת ערבית לאחר השקיעה, כדעת האר"י[31]. אמנם, לא ממש כדעתו, כיון שהוא האריך בתפילת ערבית והיה מגיע לק"ש ותפילת עמידה בצאת הכוכבים.
הטעם שמקילים הוא – כדי שהציבור לא יתפזר אחר תפילת מנחה. במקום שלא קיים חשש זה – עדיף להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים ממש[32].
שאלה יא
תפילת ערבית לפני שקיעת החמה[33]
שאלה: בקרתי בארץ בהרבה מושבים של עולי מרוקו, טוניס והודו. לדאבוני הרב, נוכחתי לדעת שבמושבים אלו לא מתפללים תפילת מנחה בציבור בבית הכנסת. הסיבה לכך היא, שעבודות רבות במושב חייבות להיעשות בשעות הערב, וטורח גדול על הציבור לבוא פעמיים לבית הכנסת, פעם אחת לתפילת מנחה בזמנה, ופעם נוספת לתפילת ערבית בזמנה.
הסברתי להם, שניתן על פי ההלכה להתפלל מנחה וערבית ברצף, אפילו אם תפילת ערבית תתחיל כרבע שעה – חצי שעה לפני השקיעה, כמו שאנו נוהגים בקהילתנו בירושלים.
דברי לא התקבלו על לבם, שכן לטענתם, אסור להתפלל תפילת ערבית לפני לילה ודאי, וכך יוצא, שבפועל הם אינם מתפללים תפילת מנחה בציבור.
תשובה: עיין בכה"ח (סימן רל"ג ס"ק י"ב) שכתב: "ועכשיו שנהגו העולם להקל בכך, שאעפ"י שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה, לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה. ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, ואפשר שסומכין על מ"ש הרא"ש לדעת הר"ת ולענין תפלה הקלו. ב"י ועי"ש וכ"כ הב"ח. וכ"כ המ"א ס"ק ז' דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן, ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה, היינו מפני הדוחק, שטורח הוא לאסוף את הציבור בשנית, וכן הוא בטור סימן רל"ה, אבל יחיד שלא התפלל בבהכ"נ ימתין עד הלילה", עכ"ל[34].
ולכן אפשר לסמוך על זה, רק יש להודיע ולהזכיר לצבור המתפללים לקרוא שוב את קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים[35].
המקפיד להתפלל בזמן רבנו תם ואין לו מניין[36]
שאלה: במכתבי הקודם, שאלתי את כבודו מספר שאלות. על שאלתי הראשונה ענה לי הרב בזו הלשון: "אף מי שנוהג כרבנו תם כאשר אין מניין בזמן רבנו תם, עליו להתפלל בציבור כדעת הגאונים שהוא זמן מוקדם יותר, כיון שתפילת ערבית של מוצאי שבת מותר להתפלל מזמן פלג המנחה והלאה. עיין בשו"ע או"ח סי' רצ"ג סע' ג'", עכ"ל.
אך שאלתי היתה לגבי יום חול, כאשר אין מניין לתפילת ערבית בזמן רבנו תם – האם אדם זה יכול להתפלל ערבית במניין כשיטת הגאונים ואחר כך יקרא קריאת שמע, או שאינו צריך לקרוא אף קריאת שמע, או עדיף שיתפלל הכל מאוחר יותר ביחידות כשיטת רבנו תם? ועל כך הרב לא ענה לי.
תשובה: בראשית דברי הנני מעתיק את שאלתך במכתבך הראשון. שאלתך היתה: "לאלה הנוהגים כשיטת ר"ת ומתפללים לפי שיטתו, במוצאי שבת, במקום שאין מניין לשיטת ר"ת ויש רק מניין מוקדם יותר, האם כדאי שיתפלל קודם לכן במניין, או שמא יתפלל אח"כ כשיטת ר"ת ללא מניין?"
מובן משאלתך שעיקרה היתה בענין מוצאי שבת קודש, ועל זה ענינו, ובהרהורי לבך התכוונת לשאול גם על יום חול. הנוהג כר"ת יתפלל עם הציבור ערבית לפי חשבון הגאונים, ועדיף שיקרא אח"כ בזמן ר"ת שוב את ק"ש[37].
שאלה יג
עמידה ב"ברכו" בתפילת ערבית[38]
שאלה: באמירת "ברכו" בתפילת ערבית של שבת, האם אפשר לשבת מיד לאחר שהציבור עונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או שיש להמתין עד לאחר שהש"ץ יגיד זאת?
תשובה: באמירת "ברכו" שבתפילה, יש לשבת רק לאחר שעונה הש"ץ "ברוך…"[39].
חזרה למקומו אחרי עמידה בערבית[40]
שאלה: מי שסיים את תפילת הלחש בתפילת ערבית ופסע לאחור, מתי מותר לו לפסוע חזרה למקומו?
תשובה: [בתפילת ערבית] יכול לחזור ג' פסיעות לאחר שהמתין שיעור זמן ד' אמות ולשבת במקומו ולא צריך להמתין לקדיש[41].
חזן המתבקש להתפלל תפילת ערבית מספר פעמים בבתי אבלים [42]
שאלה: אני משמש כחזן יחיד בחברה קדישא של העדה הספרדית בעירי. חלק ממילוי תפקידי הוא לקיים את התפילות בבתי הנפטרים. רבים מבקשים ממני לערוך תפילות בבתי הנפטרים. אני משתדל להיענות לכולם, ומגיע לשתיים, שלוש משפחות בערב. אצל משפחה אחת אני עורך תפילת מנחה וערבית, ואצל שאר המשפחות אני עורך טקסים בלבד, הכוללים סיום אדרא זוטרא. יש משפחות המבקשות ממני לערוך תפילה באותו טקס, ואיני יכול הואיל וכבר התפללתי אצל המשפחה הקודמת.
אשמח לקבל את פסיקתו של כב' הראשון לציון, לגבי האפשרות להתפלל אצל יותר ממשפחה אחת.
תשובה: אם אין בנמצא חזן אחר שיכול להתפלל, אתה רשאי להתפלל בשנית ובלבד שתאמר או תחשוב שתפילתך באה כנדבה[43].
וידוי לפני קריאת שמע על המיטה[44]
שאלה: האם ניתן לוותר בשעת הדחק על ה'וידוי' שאומרים בקריאת שמע שעל המיטה?
תשובה: בשעת הדחק אין צורך לומר וידוי מלא בקריאת שמע שעל המיטה אלא יאמר רק: "חטאתי, עויתי, פשעתי"[45].
ברכת "המפיל"[46]
שאלה: האם בחור ישיבה צריך לברך "המפיל" דווקא סמוך למיטה, או גם אפשר לברך בבית המדרש ואח"כ ללכת לחדר לישון?
תשובה: יש לאומרה סמוך לשינה, ומנהג ירושלים לאומרה בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו, ועי' בפרטי ההלכות בספרי "ספר הלכה" (ח"ב עמ' קמ"ד סעי' מ"ה[47]).
חיוב נשים בקריאת שמע על המיטה[48]
שאלה: האם נשים חייבות בקריאת שמע שעל המיטה?
תשובה: קריאת שמע על המיטה – גם נשים חייבות באמירתה[49].
"דוד מלך ישראל חי וקיים" בק"ש על המיטה [א][50]
שאלה: מה הטעם שאומרים בקריאת שמע שעל המיטה: "דוד מלך ישראל חי וקיים"?
תשובה: מזכירים בקריאת שמע שעל המיטה את הפסוק: "דוד המלך חי וקיים", כיון שהשינה היא אחד חלקי שישים של מיתה[51], לכן יש להזכיר דברי חיים ונצח [וראה בשאלה הבאה].
"דוד מלך ישראל חי וקיים" בק"ש על המיטה [ב][52]
שאלה: מדוע מזכירים בקריאת שמע שעל המיטה י"ב פעמים את הפסוק: "דוד מלך ישראל חי וקיים"?
תשובה: לפי הסוד יש להזכיר את הפסוק "דוד מלך ישראל חי וקיים" י"ב פעמים בקריאת שמע שעל המיטה[53].
שאלה כא
קריאת שמע למי שקראה לפני השקיעה [א][54]
שאלה: מי שקרא קריאת שמע לפני השקיעה, כדעת רבי יהודה במשנה בברכות, האם הוא יכול לצאת ידי חובת קריאת שמע בזמנה בקריאת שמע שעל המיטה, או שהוא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע פעם נוספת בזמנה, כפי שפסק ב"רב פעלים" חלק ד' סי' ד'?
תשובה: שאלת חכם חצי תשובה. כבר פסק כן הרב פעלים[55] שהזכרת, וצריך לחזור על כל ק"ש בעונתה, אם קראה לפני השקיעה [וראה בתשובה הבאה][56].
שאלה כב
קריאת שמע למי שקראה לפני השקיעה [ב][57]
שאלה: אדם שקרא קריאת שמע של ערבית קודם זמנה ושכח לשוב לקוראה בזמנה, האם הוא יכול לצאת ידי חובה בקריאת שמע על המיטה?
תשובה: מי שקרא קריאת שמע של ערבית לפני זמנה, היינו לפני השקיעה כדברי ר' יהודה במשנה בברכות[58], טוב שיתנה ויאמר: אם יצאתי ידי חובה בקריאה זו – הנה מה טוב, אך אם לא יצאתי ידי חובה – הנני מתכוון לצאת ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה.
בכל אופן, אם לא קרא קריאת שמע בעונתה – יוצא ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה[59].
שינה במיטת קומותיים[60]
שאלה: אנו ישנים במיטות קומותיים. מה הדין לגבי שינה מתחת לאדם ישן (הגובה בין שתי המיטות 70 ס"מ)? האם לאנשים הנוהגים על פי הסוד מותר לישון במיטה תחתונה? האם מותר לישון מעל אדם שנוהג על פי הסוד בדרך כלל אך אינו יודע שיש איסור זה? האם רצוי לישון על הרצפה אם אי אפשר אחרת?
תשובה: מותר לאדם לישון תחת המיטה, ואין דין האדם כדין אוכל שנאסר אם שהה תחת המיטה למחמירים[61].
והטעם כי אדם לא מקבל טומאה כזו, ואם מקבל הרי ע"י נטילת ידיים מסתלקת הטומאה. כאמור, מותר ואינו מקבל טומאה. ועיין בסוכה במשנה ראשונה פ"ב: "נוהגים היינו, שהיינו ישנים תחת המטה" בסוכה.
ברזל בעת השינה[62]
שאלה: מי שישן עם כיפה לראשו, האם יכול להדקה בסיכת ברזל כדי שלא תיפול, או שאסור שיהיה עליו ברזל כלשהו בעת השינה?
תשובה: מותר לישון עם כיפה המוחזקת ע"י סיכות העשויות מברזל, כיון שהם בטילות כלפי הכיפה והשערות. וכל מה שהוזכר דין זה אינו איסור אלא חומרא של האר"י[63].
הטבת חלום לאשה[64]
שאלה: האם נהוג לעשות הטבת חלום גם לנשים? כיצד יש לעשות זאת?
תשובה: גם נשים עושות הטבת חלום, וילכו לפני ג' אנשים ויעשו זאת[65].
כיוון המיטה[66]
שאלה: להיכן צריכה להיות מכוונת מיטתו של האדם בשעה שמשמש עם אשתו?
תשובה: עפ"י הפשט כיוון המיטה צריך להיות הראש לצפון והרגליים לדרום. עפ"י הקבלה הראש למזרח והרגליים למערב. עיין בס' "דרכי טהרה" (עמ' קצ"א)[67].
[1] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ח.
[2] כתב בשער המצוות (פרשת קדושים) וז"ל: "גם היה מורי זלה"ה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה, ואפי' בע"ש לא היה מגלח ראשו אלא קודם חצות היום דוקא", עכ"ל. והטעם כיון שאחר חצות היום הוא זמן התגברות הדינים ואין ראוי להגבירם ע"י גילוח שיער שהוא דין. ראה בהרחבה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ה'), ונביא את עיקרי השיטות:
הנה הובא במשנה שבת (ט' ע"ב): "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל". ולפי האוקימתא הראשונה שם בגמרא כל מה שהמשנה אמרה שאסור סמוך למנחה היינו לפני מנחה גדולה, אולם לא בתספורת דידן אלא בתספורת של כהן גדול כמו שהיה מסתפר, אבל תספורת דידן שאינה אורכת זמן רב – מותר לפני המנחה. ולאוקימתא השניה, שהיא סברת רב אחא בר יעקב, גם בתספורת דידן – אסור ממנחה גדולה, והטעם: שמא "ישבר הזוג", ופירש"י (שם ד"ה "שמא ישבר הזוג"): "זוג של מספרים ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר" או כפירוש הר"ח שם: "שמא ישבר הזוג שצריך לתקנו" וביני לביני יעבור זמן התפילה (עיין להרמב"ם בפירוש המשניות טעם נוסף, ויובא לקמן).
ונחלקו הפוסקים אם אנו סומכים על תירוץ הראשון או השני. כי אם נפסוק כתירוץ ראשון יוצא שתספורת דידן וכן סעודה קטנה – מותר יהא להתחיל לפני מנחה גדולה, ואילו לפי תירוצו של ראחב"י – יהא אסור בסעודה קטנה ובתספורת דידן לפני מנחה גדולה:
א. שיטת השו"ע אליבא דהרי"ף ורמב"ם ועוד – גם סעודה קטנה – אסור אפילו לפני מנחה גדולה, וכן תספורת דידן – אסור לפני מנחה גדולה, וכ"ש בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה.
ב. שיטת התוס' והרא"ש ור"ת – היא סברת הי"א הראשון שברמ"א, ועליה הגאון כותב שכן עיקר: סעודה גדולה לפני מנחה גדולה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה גדולה – מותר, וכן תספורת דידן לפני מנחה גדולה – מותר, ולפני מנחה קטנה – אסור.
ג. שיטת בעל המאור היא סברת י"א השני שהביא הרמ"א: סעודה גדולה וכן תספורת בן-אלעשה – מותר לפני מנחה גדולה, ותספורת דידן וכן סעודה קטנה – אסור לפני מנחה קטנה, היינו סמוך למנחה קטנה.
ד. שיטת הטור משם רבינו יהודה משם ר"י – היא סברת הג"א, והוא הי"א השלישי המבואר ברמ"א: סעודה קטנה וכן תספורת דידן – מותר לפני מנחה גדולה ואפילו בסמוך למנחה קטנה, היינו חצי שעה לפני מנחה קטנה – מותר. ובעת מנחה קטנה – אסור אפי' סעודה קטנה ותספורת דידן, וזה אליבא דהב"ח והמג"א.
ה. שיטת המאמ"ר בדעת הטור, והמרדכי והסמ"ק: סעודה קטנה – מותרת אפי' לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה, וה"ה תספורת דידן, ובתנאי שישאר זמן לתפילה.
והנה בענין תספורת דידן, כתב המגן אברהם (ס"ק ג') על הטעם המובא בש"ס שם, שמא ישבר הזוג ויחזר אחרי אחר ויעבור המנחה: "ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגות – שרי". ולעיל הבאנו את פירוש הר"ח שהוסיף להסביר שהטעם הוא שמא יחזר לתקן את הזוג. ולפירוש הרמב"ם על המשניות, שכתב: "או יארע דבר בכלי התספורת", יוצא שהחשש אינו רק על זוג המספריים, אלא על כל כלי התספורת הדרושים לספר. ולכאורה מאי שנא, ובפרט לסברתו שאוסר החל ממנחה גדולה, הרי שיש להרבות בסברא של חשש תיקון או חיזור אחר כלי אחר, ולאו דוקא במספריים אלא בכל הכלים הדרושים לכך. ולדעת המגן אברהם שרוצה להקל אם יש לו כמה זוגות, הרי שאליבא דהרמב"ם בפירוש המשניות צריכות להיות לו מערכות תספורת נוספות. ואעפ"כ כתב המגן אברהם את סברתו בלשון "אפשר"; והטעם, שאם חכמים גזרו, גזרתם לא מתבטלת ע"י שיש עוד זוגות, שכן אולי לא פלוג, או צריך מניין אחר לבטל, או משום שמי אמר שבזמנם לא היה לספר עוד זוג מספריים. וכבר האריך לתמוה עליו האליה רבה (שם ס"ק ג'), וגם מהפרי מגדים (שם ס"ק ג') משמע שאינו סובר כן, ועיין למשנה ברורה (שם ס"ק ו').
ועיין לבן איש חי (ש"ר פרשת ויקהל סעי' י"א) שכתב שנהגו היום לסמוך על סברת המגן אברהם, אע"פ שיש חולקים עליו, "ומ"מ ירא שמים יחמיר בכך, משום דבלאו הכי על-פי הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות היום אע"פ שהתפלל מנחה".
ובערב שבת הדין חמור יותר, כי מלבד חשש של גילוח לפני המנחה מתקנת חז"ל, כאמור לעיל, יש ענין נוסף של מלאכה בערב שבת אחר חצות. אמנם בשולחן ערוך (סי' רנ"א סעי' א') יש מחלוקת אם האיסור הוא ממנחה גדולה או מזמן מנחה קטנה, ורוב הפוסקים סבירא להו שהאיסור הוא מזמן מנחה קטנה. והשאלה: האם הגילוח הנהוג היום, שהאדם מתגלח בעצמו שלא ע"י ספר, נחשב בגדר מלאכה, או אפילו אם הוא מלאכה יתכן שמלאכה כזו שהיא לכבוד שבת – מותרת?
והכל-בו (ס' נ"ח) כתב: "ונראה שאסור לספר מספר ישראל בערב-שבת ויו"ט מן המנחה ולמעלה, ואפשר להתיר תספורת מעשה הדיוט, דלא גרע מחוה"מ דאמרינן הדיוט תופר כדרכו" (מו"ק ח'). וכתב על זה הבית יוסף (סי' רנ"א): "והעולם נהגו היתר בדבר, וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג", ואעפ"כ תמוה הדבר שהלכה זו לא נפסקה בשולחן ערוך ולא הזכיר דין זה המחבר אלא הביאו הרמ"א (שם סעי' ב'). ואם נאמר שהדין פשוט שמלאכת הדיוט מותרת – יש להשמיענו שהתספורת היא מלאכה של הדיוט; וכ"ש שהכל בו עצמו כתב בלשון "אפשר" ולא בלשון ודאי. או יתכן שלסברת הבית יוסף אין נפקא מינה להלכה מזה, כי לדידו סבירא ליה שאיסור התספורת הוא בכל יום מחצי היום ואילך, וכן הדין בערב-שבת. ורמ"א כתב שם (סעי' ב'): "ומסתפרין כל היום אפילו מספר ישראל", ומצויין המקור בכל בו, וכאמור גם הוא לא התיר אלא מלאכת הדיוט ולא של אומן.
ועיין להמבי"ט (שו"ת המבי"ט ח"א סי' רס"ז) שכתב: "על החכמים שגערו בספרים שלא יעשו מלאכתם בערב-שבת מן המנחה ומעלה, כתבתי כי נוגעים הם בכבוד שבת, כי המפרשי' ז"ל כתבו כי איסור מלאכ' בע"ש משום כבוד שבת נגעו בה. וא"כ כבוד שבת הוא שיסתפר מי שלא היה לו שהות להסתפר קודם המנחה, ואפילו על ידי ישראל. ומה שהביאו מכל-בו איסור, בכל-בו יש גם ההיתר, שהרי כתב אח"כ שאפשר להתיר בתספורת הדיוט וכו', והם גלו טפחיים מן האסור וכסו טפח ההיתר, ואין תספורת הדיוט יותר ממה שעושים בערב-שבת אחר המנחה שממהרים לספר, ואין ממרקין התספורת, והמקדים להסתפר קודם המנחה – הרי זה משובח, ומי שנתאחר – אינו מגונה". היינו שהוא מסביר שכל הגזרה של איסור מלאכה בערב-שבת היא משום כבוד שבת, שיוכל להכין צרכי שבת, וא"כ אם הוא לא מסופר או אינו מגולח, אם יכנס כך לשבת – יהא מנוול, וזה נגד כבוד שבת; וע"כ התיר להתגלח בערב-שבת למי שלא היתה לו אפשרות להתגלח לפני מנחה. ועם כל זה משמע מדבריו שכל ההיתר הוא על סמך הכל בו שהתיר במלאכת הדיוט ובתספורת של הדיוט, אבל במלאכת תספורת של אומן – אסור אפילו לדידיה, והמקדים – הרי זה משובח. וע"כ המתגלחים כיום שמדקדקים על עצמם שיהיו מגולחים למשעי וממרקים הכל ומקפידים על כך, אע"פ שהם אינם ספרים מקצועיים – לזה הם נקראים אומן, ולפי זה אינם יכולים לסמוך על סברת המבי"ט.
ועיין ללבוש (סי' רנ"א סעי' ב') שנתן טעם למה שנוהגים להסתפר בערב-שבת, וכתב: "ומסתפרין כל היום אפילו המספר ישראל הוא, התירו לו לספר ישראל חבירו לצורך שבת, ואפילו בשכר כדי שלא יכנסו ישראלים כשהם מנוולים לשבת. לפי שרוב בני אדם טרודין כל היום בצרכי שבת ואין להם פנאי להסתפר עד עת ערב, התירו לישראל ספר לספר". הרי הוא התחיל להסביר את ההיתר כסברתו של המבי"ט, אולם הוא מן המקילים שהתיר אפילו מלאכת אומן, וכסברת המגן אברהם לעיל.
ולכאורה צריכים לומר שכל המתירים להסתפר בערב-שבת אפילו אחר מנחה סוברים כסברא אחרונה של הרמ"א, וכפירושו של המאמר מרדכי, שגם בחול מותר בתספורת דידן אחר מנחה קטנה, או מטעמו של המגן אברהם אם יש לו שניים או שלושה זוגות מספריים; אך אם כך – היו הם צריכים לפרש דבריהם. ועוד, כל ההיתר הנ"ל הוא רק אם יש שמש שקורא לבית-הכנסת, והיו צריכים להזכיר תנאי זה; ועיין למשנ"ב (סי' רנ"א ס"ק ז') ולכה"ח (סי' רל"ב ס"ק כ"ט) משם המהרי"ל, הטעם שנהגו להקל בערב-שבת לרחוץ ולהתגלח, ועיין בשיירי כנסת הגדולה שם (ס"ק ד', ה').
ועיין לשו"ת חקרי לב (או"ח סוף סי' פ"ח על הלכות חול המועד סי' תקמ"א) שהאריך לכתוב בענין תספורת בערב פסח לאחר תשע שעות, דהיינו סמוך למנחה קטנה, והביא את המגן אברהם הנזכר שכתב להתיר במעשה אומן וסמך על הבית יוסף, והאריך לדחות דברי המגן אברהם מטעם שכל היתר הבית יוסף הוא במלאכת הדיוט. אך החקרי לב בעצמו לא סבירא ליה הכי, שכתב: "לדידי גם בערב-שבת ויו"ט התיר הכל-בו, אין ראוי לסמוך עליו שכבר תפסו לאסור בחוה"מ במעשה הדיוט אסור לאחרים בשכר", והזכיר גם את ההלכה שאסור להסתפר בפורים ואפילו אם חל בערב-שבת, עיין שם.
ועיין לשער המפקד (הלכות פורים אות ג') ובנהר פקוד שם, שאסר בערב פסח אחר חצות, ובפורים אסר כל היום ואפילו אם חל בערב-שבת. ועיין במעשה רב (שם) שנהג לא להיכנס למרחץ עד שיתפלל מנחה.
וכשם שחששו חז"ל שמא ישבר הזוג ויחפש אחר זוג אחר או יתעכב לתקנו – או כסברת הרמב"ם (בפירוש המשניות) שכל כלי תספורת אחרים חוששים להם – הרי יותר היה לחוש בערב-שבת שלא רק יאבד את התפילה אלא אולי יבוא לתקנם בערב-שבת בין השמשות, או יתגלח אז משום שיחשוב שגדול כבוד הבריות, אולם לא מצאנו שחכמים החמירו בזה יותר, ולכן אין לנו להחמיר לדינא.
וראה במאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ט"ו): "לפי הסוד אין להסתפר אחרי חצות היום גם אם התפלל כבר תפילת מנחה, אמנם לפי הפשט יכול להסתפר אם כבר התפלל מנחה, אך אם לא התפלל מנחה והגיע זמן מנחה גדולה – לא יסתפר כיון שחוששים שמא יישברו לספר המספריים או יתקלקל מכשיר אחר באמצע התספורת ועד שיתקנו יעבור זמן תפילת מנחה. ויש נוהגים להקל אם יש לספר כמה זוגות מספרים, ונהגו להקל במקרה כזה אפילו אם הגיע זמן מנחה קטנה". ובמאמר מרדכי (שבת ח"א פרק ט' סעי' נ'-נ"א): "ירא שמים הרוצה להסתפר או להתגלח בערב שבת – יעשה זאת לפני זמן מנחה קטנה. וטוב להקדים כחצי שעה לפני מנחה קטנה. מי שנאנס או נטרד או שהיה עסוק בצרכי שבת ולא התגלח לפני זמן מנחה קטנה – יכול לסמוך בדיעבד על המקילין ולהתגלח אחר מנחה קטנה, כדי שלא יכנס לשבת מנוול".
[3] תשמ"ו-תשמ"ז סימן מ"ח.
[4] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ו'): "ואשרי האיש הנזהר להתפלל מנחה בתפלין הנקרא שמושא רבא, שהיה רבינו האר"י ז"ל נזהר בזה תמיד. וכבר כתבתי לעיל בהלכות תפילין שהיה עט"ר אדוני אבי זלה"ה נזהר להתפלל מנחה בחודש אלול וימים נוראים בתפילין שמושא רבא יזכר לטובה בעולם הזה ועולם הבא, והנוהג בכך יזהר שלא יהיה מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה, כמפורש בס' הכונות שהיה רבינו האר"י ז"ל חושש בדבר הזה מאד".
כתב כה"ח (סי' ל"ז ס"ק י'), וז"ל: "וכתב בשער הכוונות דף נ"ב ע"א ובראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כסברת ר"ת, ואחר כך עשה זוג תפילין על דעת שמושא רבא והיה מניחם בתפלת המנחה, וכן הוא בשער הכוונות דרוש ו' דתפילין, והבאתי לשונו בסה"ק קול יעקב סימן ל"ד אות ד' (ועיין שם על סעיף ג' קצת דינים השייכים לזה הענין). ומשמע שם בשער הכוונות דרוש ו' דאין מועיל תפילין על דעת שמושא רבא במקום רש"י ור"ת אלא לתפלת מנחה לבד אבל לא לתפלת שחרית" (וכן הוא בסי' רל"ב ס"ק ה' וסי' י"ח ס"ק י"ב). ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי כ'), וז"ל: "כשמניחם יניחם בצנעה ולא בפרהסיא כדי שלא יבוא לידי גאווה ויצא שכרו בהפסדו". וראה שו"ע (סי' ל"ד סעי' ג') ובחיים שאל (ח"א סי' א'), וע"כ יש לחוש בזה ליוהרא.
[5] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס"ג.
[6] ראה רמ"א (סי' קל"א סעי' ב'), וז"ל: "י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה – אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים". וע"ע כה"ח שם (ס"ק י"א, מ"א). ואת י"ג המידות יאמר בטעמים, כמבואר בשו"ע (סי' תקס"ה סעי' ה') ומג"א שם (ס"ק ה'). ועיין מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ה, כ"ז). וראה לעיל בפרק י"ב שאלה ה'. ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' נ"ה), וז"ל: "אסור לאדם להחסיר מסדר התפילה וידוי או כל פרט אחר ללא סיבה מיוחדת (כדלעיל), כי בכך הוא פוגם בעולמות עליונים. ואם נמצא במקום שמדלגים על וידוי בגלל סיבות שאינן אמיתיות, כגון יום זיכרון של רב מסוים וכדו' – לא ידלג איתם אלא יאמר את הוידוי".
[7] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ז.
[8] כתב השו"ע (או"ח סי' ס"ו סעי' ג'), וז"ל: "לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול עמ' 437) שאחר תפילת העמידה יענה על כל הקדושה.
[9] תשמ"ה 265.
[10] ראה לעיל פרק ה' שאלה ו'.
[11] ראה שו"ע (או"ח סי' ק"ט סעי' א') ששוחה עם הציבור, וכן כתב הבא"ח (פרשת תרומה ש"ר סעי' ט"ו), וז"ל: "כשיגיע ש"ץ למודים, שוחין הציבור עמו, ולא ישחו יותר מדאי כי אם הרכנת הראש. ואם יחיד עומד בתפלה, ישתוק וישחה בשתיקה עם הציבור כששוחין בתיבת מודים". ובמשנ"ב שם (ס"ק י') כתב, וז"ל: "אינו אומר אז מודים, והשחיה הוא כדי שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו", והוא הדין לכאן.
[12] כתב השו"ע (סי' ס"ה סעי' ב'): "קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין ק"ש – צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו. וה"ה אם הוא בבהכ"נ ואומר דברי תחנונים או פסוקים, במקום שרשאי לפסוק". ועוד שם (סעי' ג') כתב: "קרא ק"ש ונכנס לבית הכנסת, ומצא צבור שקורין ק"ש – טוב שיקרא עמהם כל ק"ש ויקבל שכר כקורא בתורה. הגה: אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון".
וכתב כה"ח (שם ס"ק ד'): "והוא הדין שאר דבר שהצבור אומרים כגון תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ. תניא ושבלי הלקט בשם גאון, מגן אברהם ס"ק ג', אליה רבה אות ב', סולת בלולה אות ג', שלמי צבור דף צ"ד ע"ד, רבינו זלמן אות ב', חסד לאלפים אות ב'. והוא הדין עלינו לשבח. מחצית השקל. וכתב מאמר מרדכי אות ו' על דברי המגן אברהם הנ"ל דודאי לא עדיף משאר קריאת שמע דאינו חובה אלא דטוב לעשות כן כמבואר לקמן סעיף ג' יעו"ש". וראה במשנ"ב (שם ס"ק ט'). וא"כ כיון שאינה חובה, על כן אין לשנות מנוסח שתיקן לנו רבינו האר"י, אמנם המחמיר לצאת ידי כל השיטות, דהיינו שאומר עלינו לשבח פעמיים, תבוא עליו ברכה.
ומכל מקום כתב עוד יוסף חי (פרשת כי תשא סעי' כ"ב): "אע"ג דכריעה זו שייכה רק להמתפלל בעצמו, עם כל זה גם מי שכבר התפלל ונכנס לבית הכנסת וראה ציבור מתפללין לעצמן ואומרים עלינו לשבח ואנחנו משתחוים – יעמוד ויכרע גם הוא עמהם, כדי שלא יהיה נראה לעיני הרואין שהוא כופר בדברים אלו שמודים בהם הציבור". וראה מאמר מרדכי לימות החול (פרק כ"ג סעי' כ"ב).
[13] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קצ"ז.
[14] וז"ל: "יש שכתבו שנוהגין לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה, נגד תמיד של בין הערבים, ומנהג יפה הוא".
[15] וז"ל: "וכתב ה"ר דוד אבודרהם בשם ה"ר יונה שמצוה לומר קודם אשרי פרשת את קרבני לחמי, וכן נהגו, וגם נוהגין לומר גם כן מזמור מה ידידות משכנותיך".
[16] שער הכוונות (דף נ' ע"ד).
[17] כתב כה"ח (סי' רל"ב ס"ק ג'), וז"ל: "וגם נוהגין לומר גם כן מזמור מה ידידות משכנותיך. בית יוסף. וכן נוהגין לומר גם כן פטום הקטורת אחר פרשת התמיד ומנהג נכון הוא, וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם ה"ר יונה ז"ל. שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ד'. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ב'. וכן כתבנו לעיל סימן מ"ח בשם שער הכוונות דגם במנחה אומרים סדר פטום הקטורת כולו יעו"ש. ואל ישנה מזה הסדר כמו שכתבנו לעיל סימן רל"ב אות ו' יעו"ש". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ל"ה), וז"ל: "קודם תפילת י"ח יאמר: "לשם ייחוד", "למנצח על הגיתית לבני קורח" וכו' "פרשת התמיד", "קטורת", "אשרי" וכו' ו"תיכון תפילתי". וראה מש"כ בעוד יוסף חי (ויקהל סעי' ב').
[18] כתב במורה באצבע (בסופו סי' י' אות של"א): "בכניסתו לבית הכנסת הלא מראש יביע אומר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב, והיא בתקוני הזוהר הקדוש אשר קבלו רבנן קדישי שהיא מסוגלת לקבלת התפלה". וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ל"ד), וז"ל: "טוב לומר קודם תפילת מנחה "פתח אליהו" כיון שזה מועיל לפתיחת הלב". וכתב עוד הבא"ח (פרשת בהר בסוף ההקדמה): "ולכן הזהירו חז"ל ללמוד בדברי תורה על השלחן אפילו בחול, ולימוד פתיחת אליהו זכור לטוב היא מסוגלת הרבה לבירור נ"ק, והרגיל בה טוב לו לעתים שהוא טרוד בהם, ומה גם בשביל לילות הקיץ שאוכלים על הגגות דאי אפשר ללמוד לאור הנר".
[19] ברכות (ב' ע"א ד"ה מאימתי): "אומר ר"ת: שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה, ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה". ובתוס' (ל"א ע"א ד"ה "רבנן"), וז"ל: "ולכן אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק, אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה כגון שעסק בדברי תורה, ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה".
[20] ברכות (ד' ע"ב). ובעוד יוסף חי (ויקהל סעי' ד'), וז"ל: "קודם העמידה של מנחה יאמרו אשרי והיא אחד מן השלשה אשרי שאמר ר' אליעזר: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ועל כן אומרים אחריו פסוק: 'ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם', כלומר שנזכה לאומרו לשבח זה גם לעולם הבא", וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ל"ח) שכל זה הוא דווקא כשמכוונים באמירת המזמור. וכתב כה"ח (סי' נ"א ס"ק ל"ו): "כתוב בתשב"ץ למהר"ם סימן רנ"ו באשרי לא יש ו' בח' וק', חק גימטריא גיהנם, כל האומרו ג' פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם, עכ"ל. ברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב'. ור"ל דבכל פסוקי תהלה לדוד יש וי"ו מתחיל באמצע פסוק, חוץ מפסוק אות ח' ואות ק' שלא יש וי"ו באמצע פסוק, וכמו שכתב השיורי ברכה שם בשם מהר"ר מרדכי כיעו"ש".
וכתב עוד בעוד יוסף חי (שם): "וצריך ג"כ לכוין בפסוק: 'פותח את ידיך' שהוא העיקר אשר בעבורו תיקנו לומר מזמור זה, יען כי בפסוק זה מזכיר שבח של הקב"ה שמשגיח על בריותיו השגחה פרטית ומפרנס ומשביע לכל חי רצון, והזכרה ראויה להיות ביום בשחרית קודם שיצא אדם לפעלו ולמשא ומתן שלו, ובמנחה בין הערבים אחר שעסק בעסקו, ונמצא בזה הוא מודה כי הקב"ה הוא הנותן לו כח לעשות חיל, ועל ידי השגחתו יתברך הוא עוסק, ולפיכך צריך לכוין מאד בכל המזמור הזה ויותר ויותר בפסוק זה של פותח, ואם לא כיון בפסוק זה – צריך לחזור ולאומרו וכמ"ש באשרי דשחרית. אמנם יש טעם הכרחי בכונה של המזונות בפסוק זה בזמן תפלת המנחה שתיקן יצחק אבינו ע"ה שאחוז בגבורה ויונק מן הבינה, שמשם המזונות, בסוד השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך כי שם ס"ג הוא בבינה ומלוי שם ס"ג הוא מספר יהבך". וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ל"ט, מ'), וז"ל: "הסיבה העיקרית שתיקנו לומר את המזמור הנ"ל היא הפסוק: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שבפסוק זה מוזכר שיבחו של הקב"ה שמשגיח על כל אחד מבריותיו, ומפרנס ומשביע לכל חי רצון. ולכן צריך לכוון מאוד בפסוק זה, ואם לא כיוון בו – צריך לחזור ולאומרו. ועפ"י הסוד יש הכרח בתפילת מנחה להתפלל על הפרנסה. חז"ל תיקנו לומר את המזמור הנ"ל בתפילת שחרית כדי לבקש על הפרנסה, ובתפילת מנחה כדי להודות להקב"ה על הפרנסה, וכך יש לכוון באמירתו".
[21] כתב בעוד יוסף חי (פרשת ויקהל סעי' ה'), וז"ל: "יש אומרים דקריאת פרשת התמיד והקטורת קודם תפלת המנחה הוא מן המנהג, וכיון שהוא מנהג אם השעה דחוקה אין צריך לאומרם אלא יאמר אשרי בלבד". וכתב כה"ח (סי' רל"ד ס"ק ו'): "מי שנתעכב ולא התפלל מנחה וקרוב הדבר שעוברת השעה, מוטב שלא יאמר תהלה לדוד ויתפלל שמונה עשרה כדי שלא תעבור השעה ואחר כך יאמר תהלה לדוד. ספר חסידים סימן תת"ט, וכן כתב מטה משה סימן שע"ד בשם הר"ם, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ה'. מיהו עיין לעיל סימן ק"ח אות ך' שכתבנו דלפי הזוהר הקדוש והמקובלים שאין לומר תהלה לדוד אחר תפלת מנחה יעו"ש, ועל כן אם אפשר יש לדחוק עצמו לאומרה מקודם".
[22] עי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' ל"ט, מ'), הובא בהערות הקודמות.
[23] תשד"מ 961-1, וכן השיב בקיצור בתשובה תשמ"ה 18-1.
[24] וז"ל: "אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור: מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים: האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. הגה: ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין". וראה עוד בשו"ע סי' ק"ט (סעי' ב').
[25] וז"ל: "מיהו לפי דברי האר"י ז"ל שצריך להתפלל לחש וחזרה, וידוע דתפלת לחש הוא בבחינת הבינה וחזרה בבחינת חכמה ולא יבא זה הבחינה כי אם על ידי י"ח ברכות, לא אפשר להתפלל שלש ראשונות בלבד, ואפשר דהוי גם כן קרוב לברכה לבטלה לפי דברי המקובלים אם לא יתפללו כל הי"ח ברכות בשלימות. אלא אם לא נשאר זמן לומר חזרה, יתחילו להתפלל הקהל והש"ץ ביחד, והש"ץ יגביה קולו בשלש ראשונות לבד כדי לומר קדושה, ואחר כך יסיימו כולם בלחש הש"ץ עם הקהל". וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' מ"ו).
[26] תשמ"ה 265.
[27] כתב השו"ע (סי' רל"ג סעי' א'): "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה – יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע ואסיקנא, דעבד כמר – עבד; ודעבד כמר – עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה – אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה – יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה – אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק – יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים".
וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' י"ט), וז"ל: "והנה כי כן פה עירינו בג'דאד יע"א עד ששה דקים אחר המג'רב הוא בין השמשות, ועד אותו זמן יכולים להתפלל מנחה בדוחק כסברת המתירים להתפלל מנחה בין השמשות, אבל אחר ששה דקים מקריאת המג'רב – אין רשות להתפלל מנחה, ולכן לא יתחילו להתפלל עמידה של מנחה אלא עד ארבע וחמש דקים אחר קריאת המג'רב, ואותם המתפללים אחרי זה הוא מחמת בורות, וצריך למחות בידם". וראה עוד שם (ח"א סי' ה').
וכתב בבא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ט'), וז"ל: "עד מתי יכולים להתפלל מנחה, הנה נודע גם לסברת המתירים בדוחק – אין להתפלל אחר בין השמשות, וידוע דשיעור בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהוא שלשה עשר דקים וחצי, ועיין שו"ע סי' רס"א. והנה פה עירנו בגדאד יע"א בחנו ונסו הראשונים וראו שבמקום גבוה שבעיר נראית שקיעת החמה שבעה דקים קודם קריאת המגרב, ועל כל העלתי בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד דפה עירנו אין רשאין להתפלל מנחה אלא עד ששה דקים אחר קריאת המגר"ב, כי עד ששה דקים הוא נקרא בין השמשות ויכולים להתפלל בו מנחה בשעת הדחק לדעת המתירים, וא"כ לא יתחילו להתפלל אלא עד ארבעה דקים אחר קריאת המגר"ב כדי שתהיה תפלת המנחה רובה בתוך בין השמשות. ויש מקומות ששקיעת החמה אצלם עשרה דקים קודם קריאת המגר"ב, וכמ"ש הרה"ג הרב חיים פלא'גי ז"ל על עיר אחת, והם ישערו זמן בין השמשות כפי המצוי בעירם. ושמעתי מנהג עה"ק ירושלים וחברון תוב"ב אם כבר קרא המגר"ב – אין מתפללין מנחה לא בחול ולא בשבת, והוא כפי עדות הגאון חיד"א ז"ל".
וכתב כה"ח (שם ס"ק ד'): "ולמעלה עד הלילה וכו'. איכא מרבנן קשישי דמפרשי עד הערב עד שתחשך, ומשמע דסבירא להו להנהו רבוותא דזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, ולאו מילתא דכיון דכנגד תמידים תקנום אי אפשר לעיקר עבודת התמיד אחר שקיעת החמה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי פרק תפלת השחר, כנסת הגדולה בהגהות הטור. מיהו הרב שאגת אריה סימן י"ז האריך בזה והעלה דזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכן כתב מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סוף סעיף זה יעו"ש".
ועוד כתב (שם ס"ק ה'): "ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמו שכתב הברכי יוסף ריש סימן רס"א, וכתב שם בשם הרב גנת ורדים בתשובה כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כסברת הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכן כתב בספרו מחזיק ברכה סימן רס"א אות ז' בשם ספר גט מקושר שמנהג העולם על פי סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכן כתב בברכי יוסף סימן של"א אות ז' ובמחזיק ברכה שם אות ח' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא, וכתב שכן מנהג ירושלים ת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכן כתב במחזיק ברכה סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפי זה יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. ואם כן אם יכול להתפלל ולגמור תפלתו קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ – יתפלל מנחה, ואם לאו – ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושלים ת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהוא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ – אין מתפללין עוד מנחה. וכן כתב רב פעלים חלק ב' סימן י"ט יעו"ש". וראה עוד במעשה נסים.
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ד): "דהיינו עד צאת הכוכבים – לאו דוקא, דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל באותו זמן, אלא ר"ל סמוך לזה, וכן איתא בדרכי משה ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ – מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצ"ה, יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה, ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא, דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו, ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור. ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות, אכן אם כבר נראו כוכבים כבר, עבר זמן מנחה בודאי, דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל], אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול, אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה, וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים, וכבר אמרו חז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא". וראה בשעה"צ שם (ס"ק כ"א), וכתב הבה"ל שם (ד"ה "דהיינו עד צאת הכוכבים"): "עיין מ"ב מש"כ דיש ליזהר לכתחלה שלא לאחר מנחה עד אחר שקיעה, אך בדיעבד יוכל לסמוך ע"ד המקילים בזה. ובספר סדר זמנים כתב לענין דיעבד כשמתפלל אחר שקיעה שיתפלל על תנאי, אם הוא עדיין יום יהיה נחשב לתפלת המנחה והתפלה שיתפלל אחר צה"כ יהיה לשם ערבית, ואם עכשיו הוא לילה יהיה תפלה זאת עולה לו לשם תפלת ערבית והשניה שיתפלל אח"כ יהיה לתשלומין בשביל מנחה, דחובה קודמת לתשלומין וכדלעיל בסימן ק"ח ע"ש".
ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי כ"ט), וז"ל: "מי שנוהג בדרך כלל להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, יש אומרים שמותר לו להתפלל גם בבין השמשות, דהיינו כשלוש עשרה דקות אחרי השקיעה, ויש אומרים שאחרי שעבר רוב הזמן של בין השמשות, דהיינו כשמונה דקות אחר השקיעה – לא יתפלל. ולמעשה לא יתפלל אחרי השקיעה כלל, וכן הוא מנהג ירושלים. ואם שכח או נאנס – יכול להתפלל תוך בין השמשות, ומוטב שיתפלל ביחיד לפני השקיעה מאשר יתפלל בציבור אחרי השקיעה ואפילו תוך בין השמשות".
[28] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קפ"ו.
[29] כתב השו"ע (סי' רל"ג סעי' א'): "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה – יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע ואסיקנא, דעבד כמר – עבד; ודעבד כמר – עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה – צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה – אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה – יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ז'), וז"ל: "ועכשיו נהגו להקל בכך ועבדי תרי קולי דסתרי אהדדי להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה, ויש להם על מה שיסמוכו. מיהו נהגו להקל בכך אלא בציבור, אבל היחיד שמתפלל בביתו אינו יכול לעשות תרי קולי דסתרי, דאם התפלל מנחה אחר פלג המנחה לא יתפלל ערבית עד צאת הכוכבים. ובערב שבת שרוצה היחיד להתפלל ערבית קודם הלילה, יקדים להתפלל מנחה קודם פלג המנחה, אבל בשאר ימים לא יעשה כן, אלא טוב לו להתפלל ערבית בלילה לכתחלה אף על פי שמקדים תפלת המנחה קודם פלג המנחה, כי מצוה מן המובחר להתפלל ערבית בודאי לילה אליבא דכ"ע".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"א): "ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג, אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג, שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא. וכל זה אם מתפלל ביחידי, אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי, הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה".
וכתב כה"ח (שם ס"ק י"ב): "ועכשיו נהגו העולם להקל בכך, שאף על פי שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה, ואף על גב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, ואפשר שסומכין על מה שכתב הרא"ש לדעת ר"ת ולענין תפלה הקילו. בית יוסף יעו"ש. וכן כתב הב"ח. וכן כתב המגן אברהם ס"ק ז' דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן, ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכן הוא בטור סימן רל"ה, אבל יחיד שלא התפלל בבית הכנסת ימתין עד הלילה, עכ"ל. וכן כתב דרך החיים אות ב', חסד לאלפים אות ב'. ועיין שלמי צבור דף ק"ס ע"ב שכתב דכן נראה דעת האר"י ז"ל, שהרי (כמו שכתבנו לעיל סימן רל"ב אות ז', וז"ל: "וכן כתב בשער הכוונות שם שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנזכר בגמרא על פסוק 'יראוך עם שמש', עכ"ד") היה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה, והוא עצמו כתב בענין שלש משמרות הוי הלילה דיש להתפלל ערבית בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל השלש תפילות צריכות להיות ביום וקריאת שמע יקרא אחר כך בצאת הכוכבים, וכן הוא בפירוש בזוהר חדש פרשת בראשית (דף כ"ג ע"א, ושם כתוב דזמן תפלת ערבית משקיעת החמה עד צאת ב' כוכבים יעו"ש), ואיך היה עושה תרתי דסתרי, אלא על כרחך לומר דסמך אדעת ר"ת דבתפלה הקלו יעו"ש. והביאו שערי תשובה לקמן סימן רל"ה". וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי' כ"ה, כ"ח).
[30] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"א.
[31] שו"ע (או"ח סי' רל"ג סעי' א') וכה"ח שם (ס"ק י"ב).
[32] ראה בהערה כ"ט. וכתב השו"ע (סי' רל"ה סעי' א'): "זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קודם לכן – חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ב): "קריאת שמע בלא ברכות – ואין כדאי לסמוך על הקריאה שקורא על מטתו, אפילו אם מנהגו לקרות כל הג' פרשיות, דהא צריך לכוין לצאת ידי מצות עשה של ק"ש כדלעיל בסימן ס', וק"ש שעל מטתו אין אנו מכונים לשם מצוה כי אם להבריח המזיקין. ועוד שאפילו אם נימא דאין צריך כונה לצאת המ"ע, צריך עכ"פ כונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא, ובאותה שעל מטתו אין מכוין לזה. והנה בזמנינו נהגו רוב העולם לקרות ק"ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין, מיהו באיזה מקומות בבתי כנסיות יש עדיין מנהג הישן שמתפללין תיכף אחר מנחה אף שהוא מבעוד יום קצת, והמתפלל במקומות האלו יראה לחזור ולקרות ק"ש כשיגיע הזמן. ולפחות יראה לקרות כל הפרשיות על מטתו כדין, ויכוין לצאת בזה המצות עשה של ק"ש וכו' ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור, ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם המעשה רב".
[33] תש"ן-תשנ"ג סימן כ"ו.
[34] ראה בהערה כ"ט.
[35] ראה בהערה ל"ב.
[36] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קי"ג.
[37] ראה לעיל בהערה ל"ב.
[38] תשמ"ו-תשמ"ז סימן מ"ב.
[39] כתב כה"ח (סי' רס"ז ס"ק י"ב): "וכתב שם בספר פרי עץ חיים פרק י"א כי יש לנו קבלה שבשעה שישראל למטה אומרים ברכו בליל שבת, אז בת קול הולכת בפמליא של מעלה לומר: אשריכם עם קדושים שאתם מברכים למטה כדי שיתברכו למעלה כמה מחנות קדושים, אשריכם בעולם הזה ואשריכם בעולם הבא, ואין ישראל מתברכין עד שיתעטרו בנפש יתירה, עכ"ל. וכבר כתבנו לעיל סוף סימן רס"א דתוספת הנפש מקבל באמירת באי כלה, וכו' שער הכוונות דף ע' ע"ב". וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ג'): "ומפורש בסידור רבינו הרש"ש שקבלת תוספת הרוח תהיה בעניית ברכו, דהיינו כאשר עונה ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד יע"ש. ומ"מ מעת שאומר בעל הקדיש ברכו את ה' המבורך, יכוין השומע להכין עצמו לקבלה זו, וכן זה האומר הקדיש עצמו ג"כ עיקר קבלת הרוח אצלו כשאומר ברוך ה' המבורך וכתבו בשם רבינו מהרח"ו ז"ל, שצריך האדם להיות עומד בקדיש ברכו כדי לקבל תוספת הרוח מעומד, וכן צריך לקום כשאומר ופרוס כדי לקבל תוספת הנשמה מעומד".
[40] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קל"ד, וכן השיב בתשובה תשמ"ה 520-1.
[41] כתב הב"י (סי' קכ"ג): "וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד) בשם הראב"ד שכשהוא מתפלל יחידי ממתין כדי שיעור זה, אבל רבינו ירוחם (נ"ג ח"ג כה:) כתב: נראה כי ביחיד כלומר כשמתפלל יחיד אינו חוזר מיד אלא ישהה מעט, וכן נראה מדאמרינן בסוף פרק תפילת השחר (ל:) שישהה בין תפילה לתפילה כדי שתתחולל דעתו עליו, ומפרש בירושלמי (פ"ד ה"ו) דהיינו כדי הילוך ד' אמות".
וכתב השו"ע (סי' קכ"ג סעי' ב'): "מקום שכלו ג' פסיעות – יעמוד, ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"צ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל שליח צבור להתפלל בקול רם. הגה: והש"ץ יעמוד כדי הילוך ד' אמות, קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם (תשו' הרשב"א סי' תל"ו); וכן יחיד המתפלל – יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה, קודם שיחזור למקומו".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת בשלח סעי' כ"ד): "ואם האריך בתפלתו וסיים אחר שאמרו קדושה וכן אם מתפלל ביחיד – לא יחזור למקום עמידתו תכף אחר שפסע אלא ימתין שעור מהלך ד' אמות לעמוד במקום שכלו פסיעותיו, ומשכיל על כל דבר ימצא טוב", וכן עיקר. וראה עוד במשנ"ב (שם ס"ק י"א) ובכה"ח (שם ס"ק כ'). וראה מאמר מרדכי (לימות החול פט"ז סעי' צ"א). וע"כ כיון שאין חזרה רק קדיש, די שימתין כשיעור הילוך ד' אמות [וראה באורח נאמן סי' קכ"ג אות ז'].
[42] תש"ן-תשנ"ג סימן צ"א.
[43] כתב השו"ע (סי' ק"ז סעי' ד'): "הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו; מראש ועד סוף; אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה: 'למה לי רוב זבחיכם' (ישעיה א, יא); והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום". וכתב כה"ח (שם ס"ק כ'): "וכתב חיי אדם כלל כ"ז אות י"ז דבזמן הזה אסור להתפלל נדבה, שהרוצה להתפלל בנדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו זריז וכו' וידוע שבזמן הזה אפילו אחד מאלף לא ימצא, ולפי זה נ"ל דגם בספק התפלל – אסור לחזור ולהתפלל דאי אפשר לו להתנות, עכ"ל, וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן כ"א אות יו"ד. ולי נראה דאין לחוש לזה אלא דוקא בודאי התפלל, חדא דדבר זה לא נזכר בגמרא אלא דהרא"ש ז"ל טעמא דנפשיה קאמר וקרא אסמכתא בעלמא, ועוד הא איכא עוד ספק דשמא לא התפלל וחייב להתפלל ואינה נדבה, ואפילו להרא"ש ז"ל יש לומר על כהאי גוונא לא אמר אלא דעל כל פנים צריך ליזהר בכל מאמצי כוחו להיות זריז וכו' כנזכר בשלחן ערוך, וכן כתב החסד לאלפים אות ג', וז"ל: באופן שבזמן הזה אין מי שיתפלל נדבה כי מי זה ערב אל לבו שיוכל לכוין יפה, ברם נפקא מינה למידי דמספקא ליה או משום ספיקא דדינא יכול להתפלל בתורת נדבה כדי לצאת ידי כל הדיעות, עכ"ל, והביאו היפה ללב אות א', וכן הסכים הרוח חיים, וכן נראה דעת הרב בן איש חי פרשת משפטים אות ט"ז ואות כ"ב". אמנם במקרה הנ"ל שאין מי שיודע להתפלל יכול להתפלל כן אפי' כמה פעמים ביום.
[44] תשמ"ה 220-1.
[45] כתוב בגמ' יומא (ל"ו ע"ב): "אלא כך היה מתודה: חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי" וכו'. וכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"א): "כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה – כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: 'איש או אשה כי יעשו' וגו' 'והתודו את חטאתם אשר עשו' זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין? אומר: אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח".
[46] תשד"מ 1023-1.
[47] כתב השו"ע (סי' רל"ט סעי' א'): "קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד-ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. ואומר: יושב בסתר עליון (תהילים צא, א-טז) וכו'".
וכתב הרמ"א שם: "ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ב' על דברי השו"ע), וז"ל: "ומברך המפיל – מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש, כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה, ומה שקורא אח"כ 'יושב בסתר' ואינך, כיון דהוי משום שמירה – לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים]. ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם, ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים). ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו, דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש – טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר, ואם אין טבעו לזה – טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף". אולם הכה"ח (שם ס"ק ו') כתב: "משמע מדברי הטור והשלחן ערוך דברכת המפיל יאמר אחר שמע, אבל הרמב"ם פרק ז' מהלכות תפלה כתב ברכת המפיל קודם. וכתב הנהר שלום אפשר שזו היתה גרסתו בגמרא יעו"ש. וכן כתב בשער הכוונות דף נ"ד ע"ד דיאמר תחלה ברכת המפיל ואחר כך ג' פרשיות של קריאת שמע יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער ט"ז פרק ז'. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ד' דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע וכן כתב הכלבו סימן כ"ט עכ"ד. וכן כתב המאמר מרדכי אות א'. וכן כתב היפה ללב אות ג' בשם כמה ספרי המקובלים שיאמר המפיל קודם יעו"ש. וכן עמא דבר". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ח סעי' י"ב): "סדר ק"ש שעל המיטה הוא כך: "לשם ייחוד" וכו', רבונו של עולם הריני מוחל וסולח וכו', ברוך המפיל וכו', ק"ש (כל ג' הפרשיות)".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת פקודי סעיף י"ב): "ברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות, וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י ז"ל, אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשם ומלכות, וכן מנהגי ומנהג אדוני אבי ז"ל, והטעם מפני החשש שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם. וכתבתי לידידינו הרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב, וכתב לי דהרוב אינם מברכים בשם ומלכות. עוד כתב שראה בכתב רבי אברהם אלזרקי ז"ל, שכתב: ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק, הוי ברכה לבטלה, ועיין פתח הדביר ח"ב סי' רל"ט, עכ"ד נר"ו. ועל כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה. ואזהרה גדולה להמברכים שישתדלו מאד לעמוד על עצמם שלא להפסיק בדיבור בין ברכה לשינה היכא שלא באה להם השינה תכף. וגם החושש ואינו מברך בשם ומלכות יזהר להרהר שם ומלכות בלבו". וכתב כה"ח (שם ס"ק ז'): "הנה בגמרא ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים הביאו ברכה זו בהזכרת השם, וראיתי אנשים שנוהגים לברך בלא הזכרת השם, וכן ראיתי בסידור שכתבו שם: ויש נוהגים לברך בלא הזכרת השם, אבל לא ראיתי בפוסקים מי שיאמר כן, וכיון שכן חזרנו לכלל דהא דאמרינן פוק חזי מאי עמא דבר, היינו דוקא היכא שהלכה רופפת בידך, אבל כשידעינן דהלכה לברך, אין לא ראינו ראיה, וכי תימא שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה כאשר ראיתי אומרים, הא דחה זה הרב שיירי כנסת הגדולה דליתא לטעם זה, משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שמברך על מנהגו של עולם אפילו שלא שמע קול תרנגול, ואם כן נקטינן לברך. בירך את אברהם דף ק"ב ע"א וע"ב. והביאו היפה ללב אות ב' וכתב דמנהגו היה בתחלה לברך בלתי הזכרת השם אבל אחר שראה דברי בירך את אברהם הנז' נהג כדבריו והשיג על סידור בית עובד יעו"ש. וכן ראוי לנהוג דכיון שנזכר בגמרא ובדברי האר"י ז"ל אין לחוש לספק ברכות. אמנם בעשרת ימי תשובה נסתפק הרש"ש ז"ל בספר נהר שלום אם לברך, ועל כן נראה דיש לברך בלי שם ומלכות. וכן בימי העומר ובליל שבת נראה גם כן לברך בלי שם ומלכות כיון שאין מסתלקין המוחין כידוע. מיהו המברך גם באלו הימים אין מזניחין אותו, כיון דעל פי הפשט יש לברך כמו שמברך המעביר ודוק".
וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול סעי' י"ז-י"ח), וז"ל: "יש מי שאומר שאת ברכת "המפיל" צריך לברך עם שם ומלכות, ויש מי שאומר שיברכה בלי שם ומלכות אלא רק יהרהר שם ומלכות בלבו, כיון שיש פוסקים שסוברים שאם הפסיק בדיבור בין ברכת "המפיל" לשינה, ברכתו היא לבטלה. וכל אחד יעשה כמנהגו, ומנהג ירושלים עפ"י רבי אליהו מאני הוא לברכה בלי להזכיר שם ומלכות (אלא רק בהרהור). אותם הנוהגים לברך ברכת "המפיל" בשם ומלכות נמנעים מכך בעשרת ימי תשובה, בימי העומר ובליל שבת, ויש שנוהגים לברך בשם ומלכות גם בימים אלה (וכבר כתבנו לעיל שטוב שיברך בלי שם ומלכות אלא רק יהרהר בלבו)".
[48] תשמ"ו-תשמ"ז סימן מ"ב.
[49] ראה בבא"ח (ש"ר פרשת פקודי סעי' י'). וכתב כה"ח (או"ח סי' רל"ט ס"ק ג'), וז"ל: "כתבו ספרי המוסר שגם הנשים צריכות ליזהר בקריאת שמע שעל המטה בכוונה ודקדוק התיבות. אליה רבה אות ד'. ומה שכתב המגן אברהם סוף ס"ק ב' דמה שלא נהגו לאומרה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא בלילה, כתב עליו האליה רבה שם דאינו נכון, דאטו גברי בעי שמירה ונשי לא?! דהא קריאת שמע משום שמירה יעו"ש. וכן כתב אשל אברהם אות ב' דנהגו הנשים האידנא לאומרה. וכן כתב בספר יסוד יוסף שגם הנשים יקראו קריאת שמע על מטותיהם, דכשם שלילין נוקבין מטמאין האנשים בלילה כך יש שדים זכרים המטמאים הנשים בלילה בשינה יעו"ש, והביאו היפה ללב חלק ב' אות א'. וכן כתב בשער הכוונות דף נ"ו ע"ג כי כמו שיוצאין המזיקין האלו מן האדם המוציא שכבת זרע לבטלה להיותו בלא אשה, כך האשה בוראה מזיקין בלא איש, וזה נרמז בפסוק: 'לא תאונה אליך רעה', ר"ל לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים, 'ונגע לא יקרב' וכו' ר"ל נגע שהוא סמא"ל דכורא לא יקרב באהליך שהיא אשתך כמו שנאמר: 'שובו לכם לאהליכם', עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער ט"ז פרק ה'. והוא מזוהר פרשת פקודי דף רס"ד ע"א יעו"ש, והביאו היפה ללב שם".
[50] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.
[51] ברכות (נ"ז ע"ב).
[52] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.
[53] כתב עוד יוסף חי (פקודי סעי' ח'), וז"ל: "קבלתי דבר אחד יקר מאד שהוא קב ונקי, שיזהר כל אדם לומר קודם השינה חמש תיבות, אלו והם: דוד מלך ישראל חי וקיים, ויאמר אותם י"ב פעמים, וסוד זה ידוע ליודעי חן". ובמאמר מרדכי (לימות החול פכ"ח סעי' ט"ז), וז"ל: "טוב לומר לפני השינה י"ב פעמים: "דוד מלך ישראל חי וקיים", ודבר זה חשוב מאד במיוחד על פי הסוד".
[54] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.
[55] כתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ד'), וז"ל: "אשר שאלתם מי שהתפלל מנחה וערבית בעוד יום ושכח לקרא ק"ש בעונתה ונזכר בעת שהוא קורא ק"ש על המטה, כיצד יעשה יקרא ק"ש ב' פעמים זה אחר זה או סגי באחת ועולה לשתיהם? תשובה יגמור ק"ש על המטה ואח"כ יקרא ק"ש פעם שנית בשביל ק"ש בעונתה".
[56] ראה שו"ע (סי' רל"ה סעי' א') הובא בהערה ל"ב. וכתב כה"ח (סי' רל"ה ס"ק ח'), וז"ל: "משמע דחוזר וקורא אותה תיכף בצאת הכוכבים חוץ מקריאת שמע שעל המטה. וכן כתב המגן אברהם ס"ק ב' דלא יסמוך על קריאת שמע שעל מטתו, חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וקריאת שמע של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה, ועוד שאינו מכוין לצאת בה. והגם שיש מקילין לומר דיוצא בקריאת שמע שעל המטה כמו שכתב המגן אברהם שם והט"ז ס"ק ב', מכל מקום הותיקין נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים כמו שכתב המגן אברהם שם. וכן העלה הרב שאגת אריה סימן ג' דראוי ליזהר כל ירא שמים לקרות אחר צאת הכוכבים כל ג' פרשיות של קריאת שמע ואף על פי שכבר קרא בבית הכנסת מפלג המנחה ולמעלה יעו"ש. והביאו מחזיק ברכה אות א'. ואין לשנות. וכן הסכים המטה יהודה אות ב' והשיג על הט"ז שכתב דיש לסמוך על קריאת שמע שעל המטה יעו"ש". וע"ע שאלה הבאה.
[57] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ג.
[58] ברכות (כ"ו ע"א), שו"ע (או"ח סי' רל"ג סעי' א').
[59] ראה ט"ז (סי' רל"ה ס"ק ב') וראה לעיל הערה נ"ו.
[60] תשמ"ה 265.
[61] כתב בשו"ע (יו"ד סי' קט"ז סעי' ה'), וז"ל: "ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם".
[62] תשד"מ 729-1.
[63] כתב הבא"ח (ש"ר פקודי אות י'), וז"ל: "ויזהר ג"כ שלא יהיה עליו ברזל כשישן". וכתב כה"ח (סי' רל"ח ס"ק י"א), וז"ל: "ויזהר גם כן שלא יהיה עליו או תחת מראשותיו ברזל כשישן כדי שלא יתאחזו בו החיצונים". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"א סעי' ו'), וז"ל: "יזהר שלא יהיה עליו ברזל בשעת השינה בלילה, ולעונד שעון – רצוי לשים תחתיו נייד דבק" [הערת המערכת: מרן הרב זצ"ל הניח פלסטר על השעון כדי שלא יהיה ברזל מונח על בשרו].
[64] תשמ"ו-תשמ"ז סימן נ'.
[65] כתב השו"ע (סי' ר"כ סעי' א'): "הרואה חלום ונפשו עגומה עליו – ייטיבנו באפי תלתא דרחמי (פי' שאוהבים אותו) ליה, ולימא באפייהו: חלמא טבא חזאי, ולימרו אינהו: טבא הוא וטבא ליהוי" וכו'. וכתב כה"ח (סי' ר"כ ס"ק י"ג): "וכשעושין הטבת חלום לנשים או למי שאינו יודע ללמוד, המנהג לומר החולם: חלמא טבא חזאי בלשון שמבין, ואחר כך אומרים לו: חלמא טבא חזיתא וכו' על כל פעם עד שיהיו שבע פעמים, ואחר כך כל סדר הנזכר אומרים אותו המטיבים לבדם. אמנם אם אפשר ללמדו לומר חלמא טבא חזאי בלשון תרגום כלשון הגמרא יותר טוב, מפני שיש בלשון זה טעם בסוד כמו שכתב בספר פרי עץ חיים שם". ראה סדר הטבת חלום בסידור "קול אליהו" עמ' 903.
[66] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס"ה.
[67] ראה בזוהר (פרשת במדבר). כתוב בגמ' בברכות (ה' ע"ב): "תניא אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי וכו' על מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום וכו'. ואמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוין ליה בנים זכרים", ופסקה השו"ע (סי' ר"מ סעי' י"ז ובסי' ג' סעי' ו').
וכתב כה"ח (סי' ג' ס"ק ט"ז): "וז"ל שער המצות פרשת בראשית: וענין נתינת המטה בין צפון לדרום הוא יהיה דוגמת אדם הראשון כשנברא, וכדוגמא שיעור קומה העליונה, ראשו למזרח כנגד הדעת הנקרא מזרח ממזרח אביא זרעך, ורגליו למערב יסוד ומלכות כנזכר אצלנו בענין נטילת הלולב, וידו הימנית בדרום שהוא החסד, ויד השמאלית בצפון שהיא הגבורה, עכ"ל. וגם רש"י בספר ליקוטי פרדס חזר מפירושו והסכים לפירוש המקובלים, והביאו ברכי יוסף אות ב'. ועיין בתשובת שב יעקב סימן ג' שהכריע גם כן כדעת הזוהר. והגם שכתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד' דעכשיו אין העולם נזהרים בכך עי"ש, וכן כתב עולת תמיד אות ו' דעביד כמר – עביד ודעביד כמר – עביד, מכל מקום יש ליזהר כדעת הזוהר והאר"י ז"ל", וכן כתב (סי' ר"מ ס"ק צ"ה).
וכתב המשנ"ב (סימן ג' ס"ק י"א): "רק יכוין שיהא ראשה של המטה לצפון ומרגלותיה לדרום. ובתשובת מנחם עזריה פסק כמו שכתב הזוהר פרשה במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה של המטה זה למזרח וזה למערב, והסכים שם שיהא הראש למערב, וכ"כ בארצות החיים בשם כמה אחרונים. ומ"מ טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע, כי בתשובת בנין של שמחה כתב בשם הגר"א שאמר שגם כוונת הזוהר הוא כהגמרא ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל".
וראה בדרכי טהרה (פ"כ סעי' י"א): "לכן כל מה שיעשה אדם יש בו מעלה, לנוהגים כמקובלים – העדיף ביותר ראשו למזרח ורגליו למערב, ואם אי אפשר – ישמש כשראשו לצפון ורגליו לדרום, ואם אי אפשר – ישמש כשראשו לדרום ורגליו לצפון. ולא ישמש כשרגליו למזרח. ומי שאינו יכול לסדר את מטתו באחת מהצורות דלעיל, יש לו להזהר ולשנות כוון שכיבתו בזמן התשמיש שלא תהיינה רגליו למזרח.
לנוהגים כפשט – העדיף ביותר ראשו לצפון, ואם אי אפשר – יהא ראשו לדרום, ואם אי אפשר – ישמש כשראשו למערב, ואם אי אפשר – ישמש כשראשון למזרח". ועי' במעשה אליהו (סי' ש"א ובקונטרס בין זרועות עולם שם).
