מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק לז – ספירת העומר – מנהגי ימי הספירה – ל"ג בעומר – חג השבועות

תוכן הספר

מניעת ברכה לבטלה בספירת העומר[1]

שאלה א: ידוע כי אדם שלא בירך על ספירת העומר, אפילו אם החסיר רק יום אחד, שוב אינו מברך, וממשיך לספור בלי ברכה. ישנם אנשים הבאים לבית הכנסת להתפלל רק מדי פעם, ולכן הם לא סופרים את ספירת העומר בכל יום. כאשר הם שומעים את החזן מברך וסופר, הם חוזרים אחריו ומברכים על הספירה, כמובן שיש כאן חשש לברכה לבטלה. האם יש צורך להנהיג בבית הכנסת, שהרב או שליח הציבור יסביר למתפללים לפני הברכה, מי רשאי לברך על ספירת העומר ומי אינו יכול לברך?

 

תשובה: אכן, הצעתך נכונה היא, ורבים הם הנכשלים ומברכים על ספירת העומר למרות שלא ברכו ברציפות כל הימים. אולי ראוי היה, שהש"ץ או הגבאי יכריזו בקיצור את דיני ספירת העומר לפני הברכה, אך מאחר שעד היום לא נהגו כך בכל קהילות ישראל, הנח להם לישראל וכו'. ויש להם על מה שיסמוכו[2].

בר-מצווה בעומר בספירת העומר[3]

שאלה ב: קטן שנכנס לגיל שלושה עשרה ויום אחד בין פסח לשבועות, האם יוכל לספור ספירת העומר בברכה, מדובר שכשהיה קטן ספר בברכה מתחילה?

 

תשובה: הילד יכול לברך וכשיגדיל יוכל להמשיך לספור בברכה, עיין בשו"ע (או"ח סי' תפ"ט סעי' ח') שפסק בספק ספיקא מברך[4].

ש"ץ ספרדי אצל אשכנזים בספירת העומר[5]

שאלה ג: האם מותר לבחור ספרדי שהוא ש"צ בישיבה אשכנזית לומר ספירת העומר כמנהג האשכנזים, דהיינו, לומר את הימים והשבועות ואח"כ לומר "בעומר"?

 

תשובה: בעניין העומר, בחור ספרדי שהוא שליח ציבור אצל אשכנזים, יכול לברך כמנהג האשכנזים[6], היינו שיאמר: "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר", ואח"כ [טוב ש]יספור בלחש כמנהג הספרדים ויאמר: "היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד", "הרחמן הוא יחזיר" וכו'[7].

 

גילוח בספירת העומר[8]

שאלה ד: יש המגלחים זקנם בימי ספירת העומר, האם יש להם על מה לסמוך?

 

תשובה: אסור להתגלח בימי ספירת העומר [לספרדים עד יום ל"ד – לאשכנזים עד יום ל"ג], אלא אם כן יש בזה חשש של איבוד הפרנסה, וגם זאת יש לעשות בהתייעצות עם רב[9].

 

מצטער בגילוח בימי הספירה[10]

שאלה ה: אדם שמצטער מגידול הזקן, האם מותר לו לגלחו בימי ספירת העומר בערבי שבתות?

 

תשובה: מנהג הספרדים בענין ספירת העומר הוא, שמקפידים לא להתגלח מערב פסח עד ל"ד בעומר[11].

 

גילוח לברית מילה בימי ספירה[12]

שאלה ו: אני ש"ץ בבית כנסת ליוצאי הודו. המתפללים באו אלי בשאלה, שאני רוצה להפנותה לכבודו: כאשר ברית מילה חל בימי ספירת העומר, מותרים אבי הבן, הסנדק והמוהל בתספורת ביום המילה. השאלה היא – האם הם מותרים גם בגילוח?

 

תשובה: לפי הדין אבי הבן, הסנדק והמוהל מותרים בתספורת ובתגלחת בעומר, אך לפי הקבלה נהגו לא להתגלח[13].

 

גילוח ביום העצמאות[14]

שאלה ז: האם מותר להתגלח ביום העצמאות?

 

תשובה: לנוהגים כדעת השו"ע, יש להקפיד על ג"ל ימים של מנהגי אבלות בימי ספירת העומר, לפיכך אין להסתפר בל"ג בעומר, אלא רק מל"ד ואילך, ובתוך ימים אלו לא מסתפרים ולא מתגלחים[15].

 

תספורת ביום העצמאות ויום ירושלים[16]

שאלה ח: האם מפני שאנחנו אומרים הלל ביום העצמאות, ובכ"ח באייר – "יום ירושלים", מותר גם להסתפר בימים אלו?

 

תשובה: גם הנוהגים לשמוח ביום העצמאות ובכ"ח באייר, אין מסתפרים בהם[17].

 

יציאה לחופשה בימי הספירה[18]

שאלה ט: ימי ספירת העומר מתקרבים ובאים – האם מותר לצאת לחופשה בימים אלו? אם מותר הדבר – האם יש דברים מיוחדים שצריך להיזהר בהם?

 

תשובה: מותר לצאת לחופשה בזמן ספירת העומר. יש להקפיד על שירה ונגינה האסורים בימי הספירה[19].

השתתפות בהילולת רשב"י במירון בליל ל"ג בעומר שחל במוצאי שבת[20]

שאלה י: ל"ג בעומר חל השנה ביום ראשון, שהוא 1 במאי, חגו של ציבור העובדים. ההסתדרות מקיימת ביום זה מפגן המוני בתל-אביב בשעה 11:00 לפני הצהרים, ואילו משרד הדתות קבע את ההדלקה המרכזית במירון לשעה 12:00 בצהריים, כדי למנוע נסיעה בשבת. ידוע עם זאת כי גם בחצות ליל ל"ג בעומר, במוצאי שבת, תיערך הדלקה במירון. אנו עוזרים לחברים ולחברות דתיים ושומרי מסורת הילולת הרשב"י, המשתתפים במפגן בתל-אביב, להגיע למירון. רבים מהם רוצים להקדים נסיעתם למירון למוצאי שבת מהחשש שמא אי-השתתפותם באחת משתי ההדלקות הללו יש בה משום חטא. אנו משתדלים להסביר להם כי מועד ההדלקה הוא עניין טכני, וניתן לקיים את המנהג והמסורת גם ביום ראשון אחר הצהריים. כדי למנוע יציאה מוקדמת מדי במוצאי שבת אנו ממליצים על נסיעה למירון בתום המפגן בתל-אביב.

נכיר תודה לכת"ר על חוות דעתו בעניין זה. בברכה ויקר, _______ יו"ר המחלקה למורשת היהדות  הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

 

תשובה: המנהג שבו נהגו לעלות לקבר הרשב"י בל"ג בעומר הוא בעיקר ללמוד שם את האדרא רבה והזוהר הקדוש, ולהתפלל שזכותו תגן על הכלל ועל הפרט. אין ההדלקה מעכבת, ועל כן מתי שיבואו למקום הקדוש יהיו לרצון הלימוד והתפילה, ובלבד שלא יזלזלו במצות שמירת שבת ובהתנהגות בלתי הולמת למקום הקדוש[21].

והקב"ה ישמע לתפילות עמו ישראל, בזכות התנא הקדוש ותורתו, שהיא מגן לנו ומאירת עינינו, והוא ימליץ טוב בעדנו, אכי"ר[22].

 

לימוד בישיבה בליל שבועות או לקרוא את ה'תיקון'[23]

שאלה יא: אני תלמיד ישיבה _____, ובישיבתנו נהגו שתלמידי הישיבה שוהים בליל חג השבועות בישיבה. סדר הלימוד בישיבתנו: סדר בגמרא, שמיעת שיעור כללי, ומעט מענינא דיומא. אני וחברי בני עדות המזרח מתלבטים האם להשתתף בלימוד בישיבתינו או להשתתף בקריאת תיקון ליל שבועות בבתי הכנסת כמנהג אבותינו?

 

תשובה: הלימוד בליל שבועות הובא בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צ"ה, ופרשת בראשית דף ח'), וסודר בשער הכוונות (דף פ"ט) ומובא במחזורים[24].

אולם, תלמיד ישיבה הנמצא בישיבה לא יפרוש מהציבור הלומדים את סדר לימודם הרגיל[25], אך לפני כן ילמד את פסוקי התנ"ך המובאים בסדר הלימוד, קטע מהמדרש, וקטע מהזוהר הקדוש, ולאחר מכן ימשיך בלימוד הרגיל עם שאר חבריו.

 

נער בר-מצווה – עלייה בתורה בחג השבועות[26]

שאלה יב: ברצוני להקדים, לעלות לתורה ולקרוא את הפרשה של חג השבועות, מעמד הר סיני, בתור קריאת בר-מצווה, למרות שאהיה בן 13 רק לאחר חג השבועות. שאלתי – האם זה אפשרי מבחינת ההלכה?

 

תשובה: אע"פ שלדעת השו"ע – מותר לקטן לקרוא בתורה, מכל מקום לדעת החיד"א והמשנ"ב – אין קטן קורא בתורה, וכן נוהגים. אמנם ניתן לתת לך לקרוא עלייה אחת[27], אך לא בקריאת עשרת הדברות, שעלייה זו נהגו שגדולים קורין אותה[28].

 


 

[1] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קמ"ד.

[2] כתב הטור (סימן תפ"ט): "כתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו, ורב סעדיה כתב שאם שכח באחד מן הימים – יברך בימים שלאחריו, חוץ מלילה הראשון, שאם שכח ולא בירך בו – שלא יברך עוד, ורב האי כתב: בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו – יברך בשאר לילות, וכ"כ הר"י". ועיין בב"י שם שהביא את ביאור המחלוקת בין הבה"ג לרב האי, דהבה"ג ס"ל דספירת שבע שבתות תמימות בעינן והא ליכא, אבל ר"י ס"ל דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא (ועיין בב"ח שביאר טעמו של רב סעדיה גאון: "וטעמו של רב סעדיה גאון משום דסבירא ליה דכל ספירות הימים מצוה אחת היא, התחלתה בששה עשר בניסן וגמרה בחמשה בסיון, הלכך כשהתחיל לספור בלילה הראשון שהתחיל במצוה, אף על פי ששכח באחד מן הימים – לית לן בה, ומברך בימים שלאחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה, אבל אם שכח בלילה הראשון – שוב לא יתחיל לברך עוד כי אין זה מצות הספירה להתחיל בשבעה עשר בניסן או ביום אחר, ומאחר שעבר זמן ההתחלה בטלה ממנו המצוה").

ולמעשה כתב השו"ע (סי' תפ"ט סעי' ח'): "אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים – סופר בשאר ימים בלא ברכה". וביאר כה"ח שם (ס"ק ח"ף): "ועל כן בשכח יום אחד לגמרי פסק בשלחן ערוך דאין לברך עוד, משום דאיכא פלוגתא בזה, וספק ברכות להקל, ואין לחלק בין יום ראשון לשאר ימים". וכתב המשנ"ב (סי' תפ"ט ס"ק ל"ז): "בלא ברכה – לחוש למ"ד דספירת שבע שבתות תמימות בעינן, והא ליכא, דהא חסר חד יומא, ונכון בזה שישמע הברכה מן הש"ץ או מאחד מהמברכין ויענה אמן בכונה לצאת ואח"כ יספור" [ומנהגו של מרן הרב זצ"ל היה שביום טוב ראשון של פסח לפני שסופרים היה מוסר שיעור בדיני ספירת העומר].

[3] תשמ"ג 51-1.

[4] וראה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג סי' י"ז): "אך יש לדון לענין קטן שהגדיל בתוך ימי ספירת העומר, ולא מיבעי בעניין שלא בירך בעודו קטן שלא יוכל לברך באמצע הספירה שהרי החסיר ימים וכאמור לעיל, אלא גם כשבירך מלכתחילה כיוון דחיישינן לחומרא לשיטת הבה"ג לעניין ברכה, א"כ י"ל שכל מה שבירך בעודו קטן חשוב כאילו לא בירך לעניין חיובו כעת מדאורייתא, דלעניין חיוב דאורייתא כל מה שעשה מדרבנן לאו כלום (וממילא חסר ב'תמימות' וכמו שנתבאר לעיל), ודומה הדבר למה שפסק בשו"ע (סי' תע"ה סע' ה'): 'אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואח"כ נתרפא – חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצוות', עכ"ל. או אפשר לחלק שכיוון שקטן חייב במצוות מדרבנן יועיל ברכותיו בהיותו קטן עכ"פ להחשיבם כתמימות (וע"ע במנחת חינוך סי' ש"ו ס"ק ו' באורך).

כתב החיד"א בספרו יוסף אומץ (סי' ו'), וז"ל: 'כשנכנסו בעלי תריסין לבית המדרש בתר חגא דפסחא נזרקה מפיהם חקירה אחת והיא זאת: אם יואיל אלוה ברחמיו וישלח לנו משיחנו בימים הללו ובזמן הזה בין פסח ראשון לשני, מהו שנתחייב להקריב את קורבן הפסח בשני'. והוסיף שם שחקרו עוד במידה ונתחייבו אם יחול גם על קטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני, וכן לעניין מתים שקמו לתחייה בין פסח ראשון לשני אם יתחייבו, או שהחיוב חל רק על מי שהיו בזמן החיוב של פסח ראשון, עיין שם שהאריך עוד בזה.

ובסוגיה בפסחים (צ"ג ע"א) הובא, שנחלקו בזה התנאים לעניין קטן שהגדיל בין שני פסחים, וז"ל הגמ': 'גר שנתגייר בין שני פסחים, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים – חייב לעשות פסח שני דברי רבי, ר' נתן אומר: כל שזקוק לראשון – זקוק לשני, כל שאין זקוק לראשון – אין זקוק לשני'. ונתבאר שם בגמ' שסברת מחלוקתם שרבי ס"ל שפסח שני רגל בפני עצמו הוא, ולכן אף אם לא הקריב בראשון – יכול להקריב בשני אף דלא היה חייב בראשון, אך ר' נתן ס"ל ששני הוא תשלומין לפסח ראשון, ולכך רק אם היה חייב בראשון יהא חייב גם בשני, וממילא בגר או קטן שהגדיל כיוון שלא היו חייבים בראשון – פטורים גם מן השני. ולכאורה ספיקו של החיד"א, אם יתחייבו בפסח שני אם יבוא המשיח בין שני הפסחים, יכנס למחלוקת בין רבי לר' נתן אם פסח שני חל רק על מי שהיה שייך בו גם פסח ראשון, עיין שם.

והרמב"ם פוסק לדינא (הל' קרבן פסח פ"ה ה"ז) כדעת רבי שפסח שני רגל בפני עצמו, וז"ל: "גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים – חייבין לעשות פסח שני".

והוסיף שם הרמב"ם, וז"ל: 'ואם שחטו עליו בראשון – פטור'. כלומר, אם האב שחט על בנו הקטן בפסח ראשון ומנהו על הקורבן ואח"כ נעשה הבן גדול – נפטר מלעשות פסח שני. והקשה הכסף משנה שם על הרמב"ם, וז"ל: 'ואיכא למידק אטו קטן בר חיובא ופיטורא הוא, וכתב הר"י קורקוס ז"ל דכיון דרחמנא רבייה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו – נפטר הוא בכך מן השני', היינו שהוקשה לכסף משנה מה מועיל מה שנמנה הקטן על פסח ראשון כדי לפוטרו מפסח שני, הרי סו"ס אז היה קטן ולאו בר חיובא ומשנעשה גדול ונתחייב מדאורייתא יש לו לעשות פסח שני, ולכך הוצרך ליישב שלעניין קורבן פסח יש ריבוי מיוחד כמובא בגמ' בסוכה (מ"ב ע"ב) שדורשים מ'איש לפי אוכלו', שאם יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח, וכפירוש רש"י שם: 'איש לפי אוכלו תכסו הראוי לאכילה', ונתבאר א"כ מדבריו שלולא שהיה ראוי מדאורייתא לא היה פוטרו מה שנמנה בעודו קטן.

אכן בדין קטן לקורבן פסח נראה מהתוס' בפסחים (פ"ח ע"א) שלא ס"ל כהכסף משנה, שהובא שם בסוגייה ביתום ששחטו עליו אפוטרופסין יאכל במקום שהוא רוצה, והקשתה הגמ' שם: "שמעת מינה יש ברירה! א"ר זירא: 'שה לבית' – מ"מ", ופירש רש"י שם: 'איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן', עכ"ל.

והקשה שם בתוס' (ד"ה "שה לבית"), וז"ל: 'וא"ת והיאך מאכיל פסח שלא למנויו, נהי דקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפרישו, לספות לו בידיים אסור כדאמר בפ' חרש! ואומר ר"י דהתם (יבמות קי"ד ע"א) ילפינן מלא תאכלום ולא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות אבל כה"ג דאיכא חינוך מצווה – שרי', עכ"ל, הרי נתבאר שס"ל שקטן אינו שייך מדאורייתא כלל בקורבן פסח ואינו אלא מדין חינוך מצווה.

אלא שיש להקשות: א"כ כיצד דוחים אנו איסור מהתורה משום מצות חינוך דרבנן? ובתוס' בגיטין (כ"ה ע"א ד"ה "אי אמרת") הביאו מהסוגיה בנדרים שא"צ כלל מינוי "דשה לבית אבות לאו דאורייתא", ומסיק שם דנחלקו בזה בסוגיות הגמ' אי שה לבית אבות הוי דאורייתא או לא, וע"ע במנחת חינוך (מצווה ה', אות ד' ד"ה "והנה") ובחק"ל (יו"ד ח"ג סי' קמ"ה) שהאריך במחלוקת זו.

ובטורי אבן (על מסכת ר"ה כ"ח) הקשה ג"כ על הרמב"ם הנזכר לעיל כיצד נפטר מפסח שני ע"י פסח ראשון שנמנה עליו בעודו קטן, והניחו בצ"ע. וע"ע במנחת חינוך (שם, אות ה') שהאריך בזה, ועכ"פ מבואר מדבריהם שס"ל כהתוס' דאין קטן שייך בחיוב אכילת קורבן פסח, ואינו אוכל רק מדין חינוך מצווה, וממילא אם הגדיל עד פסח שני מתחייב בו מדאורייתא.

אמנם בעיקר הדין של הכסף משנה שאין קטן שאינו מחויב אלא מדרבנן יכול לפטור עצמו מחיוב דאורייתא לכשיגדיל, נחלק ע"ז המרדכי (פ"ב דמגילה, סי' תשצ"ח), וז"ל: 'נשאל הר' טוביה מווינא: איך סגי נהור פוטר בניו ובני ביתו מקידוש, והא לרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות פרק החובל, א"כ לא מחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא? והשיב דאשכחן דכוותיה גבי קידוש גופיה, דאמרינן פרק תפילת השחר (ברכות כ"ז ע"א): מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכו' גם בנידון זה האי סגי נהור יש לומר שמוציא אחרים המחוייבים מדאורייתא אף על פי שאינו מחויב הוא אלא מדרבנן' (ועיי"ש שהאריך לחלק בין נידון זה לנשים שאם מחוייבות בברהמ"ז רק מדרבנן לא יוציאו יד"ח את הגברים, כי שונה הדבר שלא יבואו לעולם לידי חיוב, משא"כ כאן שאפשר שיתפקח ויבוא לידי חיוב).

א"כ נמצינו למדים שנחלקו המרדכי והכסף משנה אם יועיל מעשה דרבנן לחיוב דאורייתא או אין מועיל. הנפק"מ המצויה בנידון זה הוא לנער שנעשה בר מצווה ורוצה לקרוא ק"ש בליל הבר מצווה, האם יכול לסמוך על ברכות התורה שאמר בבוקר בעודו קטן ופטור מהתורה, או שחייב לחזור ולברך משנעשה בן י"ג שנה ויום אחד שאז חייב מדאורייתא (ומבלי לדון כעת אם ברכות התורה מהתורה או מדרבנן ונ"מ לספק אם חייב לחזור). לדעת הכס"מ יחזור לברך, ולדעת המרדכי כיון שלבסוף יגיע לגיל המצוות, גם כשבירך בעודו קטן הוציא עצמו יד"ח לעניין חיוב מדאורייתא שנתחדש עליו אח"כ.

וראה במג"א (סי' רס"ז ס"ק א') שהביא את דעת המרדכי לעניין קידוש בערב שבת קודם חשיכה, והקשה עליו מהא דקטן אינו מוציא הגדול בברכת המזון (כמבואר בסי' קפ"ו), ואף על גב שיבוא אח"כ לידי חיוב דאורייתא (וברעק"א שם ציין להכסף משנה הנזכר לעיל שמבואר שחולק ג"כ על המרדכי).

ומ"מ למעשה פסק בזה בשו"ע (סי' רס"ז סע' ב') שיכול לקדש מבעו"י לאחר פלג המנחה ולאכול מיד, וראה עוד במשנ"ב שם (ס"ק ה') ובכה"ח שם (ס"ק ו'), וכך נוקט בזה ג"ע הבא"ח (בראשית ש"ש סעי' י"ג) שמותר לכתחילה להתפלל ולקדש מבעוד יום, וטעמו שאף שתלוי הדבר במחלוקת המרדכי והכס"מ, וכבר הקשה המג"א על המרדכי וכנ"ל, מ"מ בנידון זה יש לצרף סברת האומרים תוספת שבת דאורייתא, והוי כעין ספק ספיקא המתהפך, ע"ש. ואפשר לכאורה לצרף כאן את סברת הב"י שסומכין לעניין זה על סברת ר"י שמפלג המנחה הוי לילה (וע"ע בשו"ע סי' רל"ה ונו"כ שם באורך), וסיים שם: "והמחמיר לקדש בודאי לילה תבוא עליו ברכה".

כתב בתרומת הדשן (ח"א סי' ל"ז) שאם ספק לו אם ספר לילה אחת או לא יראה דיספור בברכה מכאן ואילך, וטעמו שאע"פ שאם בוודאי שכח נוהגים כבה"ג ששוב אינו סופר בברכה, מ"מ בספק אם שכח או לא אפשר לסמוך על הרא"ש ור"י וש"פ שסוברים שיכול לברך שאר הלילות בברכה, וכך עפ"ז פסק גם בוודאי שכח בלילה ונזכר ביום, שאף שבאותו יום סופר בלא ברכה (לחוש לפוסקים שביום אינו סופר), מ"מ בשאר הלילות חוזר וסופר בברכה דהוי כעין ספק ספיקא. וכך פסק בשו"ע (סי' תפ"ט סע' ח'), וז"ל: 'אבל אם הוא מסופק אם דלג יום אחד ולא ספר – יספור בשאר הימים בברכה'. וראה במחזיק ברכה (סי' ז') שאף בג' ס"ס לא מברך, שאף בזה אומרים ספק ברכות להקל, וראה בשלמי ציבור (דף מ"ה) שלא אומרים ס"ס בעניין ברכות, ואף אנו סוברים ג"כ שלא אומרים ספק ספיקא לעניין ברכות (ראה באורך בכה"ח סי' ז' ס"ק ה' וסי' י"ז ס"ק ה') ובפרט שדעת רוב הפוסקים שספירת העומר בזמן הזה רק מדרבנן (ראה בכה"ח סי' תפ"ט ס"ק ה'), מלבד דעת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד) והחינוך (מצוה ש"ו).

מ"מ כאן פסק בשו"ע כהתרוה"ד שבספק ספיקא יברך, והטעם לפי שהעיקר כדעת רוב הראשונים שכל לילה ולילה מצווה בפני עצמה ורק חוששים לחומרא לדעת בה"ג שצריך תמימות, ולכך כשיש עוד ספק הולכים אחר רוב הפוסקים שלא צריך תמימות. וי"א שכך היה המנהג לברך בס"ס בעומר, ולכך לא אומרים סב"ל נגד המנהג (כפה"ח שם ס"ק פ"ח), א"כ רואים כי ספירת העומר יש לה חשיבות מיוחדת.

מסקנא דדינא לעניין קטן שהגדיל בספירת העומר:

לפ"ז נראה לומר גם בנידון קטן שהגדיל בתוך ימי ספירת העומר, שמכיון שלהלכה אומרים ס"ס לעניין ברכת ספירת העומר, ויש כאן מלבד מחלוקת הראשונים אם צריך תמימות או לא, גם את סברת המרדכי שמועיל קיום מצווה מדרבנן לפוטרו מחיוב דאורייתא אפשר לצרף זאת ולהתיר לו להמשיך לברך משנעשה גדול. ואף שלדעת שו"ת פרי הארץ (ח"ג סי' ז') והביאו הברכ"י כאן (אות כ') ימנה בלא ברכה, כבר יישבו באחרונים שכוונתו באופן שלא בירך כלל בעודו קטן [והדבר מוכח מתוך תשובתו שהישווה לגר שנתגייר בתוך העומר או אונן שלא בירך, ולגבי גר שנתגייר הוא אינו חייב ואפי' מדרבנן וכמי שלא ספר כלל, עיין לכה"ח שם ס"ק צ"ה], וממילא לא גרע מגדול שהפסיד יום אחד ששוב אינו מברך (וראה בערך השולחן שם ס"ק ט"ו, כה"ח שם ס"ק צ"ד, ועוד), אך אם בירך מתחילה – יכול שפיר להמשיך ולברך כשנעשה גדול (וכ"פ בשו"ת הר צבי ח"ב סי' ע"ו)".

[5]  תש"ן-תשנ"ג סימן צ"ה.

[6] כתב המשנ"ב (סי' ס"ח ס"ק ד'): "ומהרח"ו כתב בשם האר"י שלא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, וכן לא היה אומר יגדל. ומ"מ העיד בנו של מהרח"ו על אביו שכשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוים וכל הפיוטים, וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר השכל שלא לשנות המנהגים". וכן כתב בשו"ת שיבת ציון (סימן ה'): "וכל זה במנהגי בית הכנסת ונוסחי התפלות בציבור בחזרת הש"צ ובפיוטים וכדומה בזה ינהגו כמנהג אשכנזים, אבל בתפלה בלחש – כל יחיד ויחיד צריך להתפלל כפי מנהגו שנהג עד עתה, כי בזה אין בו צורך לשנות המנהג אשר נהג והורגל בו". וכן כתב בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' י"ז): "ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ"ד, דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע לית כאן משום לא תעשה להרמב"ם, משום שאין כאן מחלוקת, ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג, וכולי עלמא ס"ל שיוצאים בשני הנוסחאות, ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) דיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום לא תתגודדו, רק כמ"ש בהגמי"י (הל' תפלה אות ה') בשם הירושלמי והוא בפ"ג דעירובין: אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע"ש, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תעשה". וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ה סעי' ד'): "ספרדי שעלה לתורה בבית כנסת של אשכנזים – ינהג כמנהג האשכנזים, וכן אשכנזי שעלה לתורה בבית כנסת של ספרדים – ינהג כמנהג הספרדים, ועל זה דרשו חז"ל את הפסוק (במדבר ח', ג'): 'ויעש כן אהרון', מלמד שלא שינה".

[7] כתב הב"י (סי' תפ"ט): "והר"ן כתב בסוף פסחים (שם): והפירוש הנכון במצוה למימני שבועי היינו בתשלום כל שבוע ושבוע, אבל ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום ויום: היום כך וכך לעומר שהם כך שבועות וכך ימים". וכתב השו"ע (סי' תפ"ט סעי' א'): "וסופר הימים והשבועות. כיצד, ביום הראשון אומר: היום יום אחד (בעומר), עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר), וביום שמיני יאמר: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד (בעומר), וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר: היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות (בעומר)". וכתב כה"ח (סי' תפ"ט ס"ק ל"ד): "ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר – אמנם בארחות חיים וכלבו כתוב: היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד, וכן בכולם תיבת לעומר היא קודם תיבת שהם, והכי מוכח מדברי הר"ן שהביא הבית יוסף, וכן הוא ברבינו ירוחם נתיב ה' חלק ד' ובשאר פוסקים. והביא דבריהם המאמר מרדכי אות ג' אלא שכתב ליישב המנהג שכתב בשלחן ערוך, וכתב: ומיהו יש מקומות שנוהגין לומר תיבת לעומר קודם תיבת שהם וכדברי הראשונים, יעו"ש. וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל ובסידור רב יעב"ץ על פי דברי האר"י ז"ל: היום כך וכך לעומר שהם כך שבועות וכך ימים". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ח'): "בעומר – וברוב פוסקים הנוסח: לעומר. מיהו עיקר ד"ז אינו אלא לכתחלה כדי לבאר שהוא מונה מיום שהקריבו את העומר והלאה, ואם לא אמר אלא היום כך וכך – נמי יצא".

[8] תשמ"ה 713-1.

[9] כתב השו"ע (או"ח סי' תצ"ג סעי' ב'): "נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר", וכתב הרמ"א: "ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה". וביאר המשנ"ב (ס"ק ח'): "ביום ל"ג – דס"ל דביום ל"ג פסקו לגמרי מלמות".

וכתב כה"ח שם (ס"ק י"ג): "האר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות, ולא היה מגלח לא ביום ראש חודש אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוונות דף פ"ו ע"ד, פרי עץ חיים שער כ"ב פרק ז'. וכן כתב הנהר שלום דף כ"ה ע"ד דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל, ולא כמו שכתבו קצת המקובלים לגלח במ"ח, ויעו"ש טעם בסוד. וכן כתב הברכי יוסף אות ו' ובספרו מורה באצבע אות רכ"א, יעו"ש".

וראה כה"ח שם (ס"ק י"ט) שכתב: "אם מחדש הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ואיכא קפידא אם ילכו שם בלי תיקון הזקן, בזה האריכו הרב זרע אמת סימן ס"ט וחד גברא רבא למצא צד ההתר, יעו"ש. מחזיק ברכה אות ד'. ועיין שם שדעת הזרע אמת שכל מי שצריך לילך שם יבא לפני בית דין ויפתחו לו בפתח וחרטה כדי שלא ליתן תורת כל אחד ואחד בידו, יעו"ש". וראה במאמר מרדכי למועדים וימים (פ"כ סעי' מ"א, נ"ג הובא לקמן בהערה י"ג).

[10] תשמ"ה 794-1.

[11] שו"ע (או"ח סי' תצ"ג סעי' ב') הובא לעיל בהערה ט'.

[12] תש"ן-תשנ"ג סימן מ"ו.

[13] כתב הרמ"א (או"ח סי' תצ"ג סעי' ב'): "ומי שהוא בעל ברית או מל בנו – מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה. (הגהות מנהגים)". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ב): "בעל ברית – היינו הסנדק והמוהל ואבי הבן אף שאינו מוהלו בעצמו (ומ"ש הרמ"א: או מל בנו, היינו שיש לו בן שצריך למול אותו) אבל לא המוציא והמביא [אחרונים]". ולפ"ז מותרים הם בין בגילוח ובין בתספורת. אך עיין לכה"ח שם (ס"ק י"ג) שכתב, וז"ל: "נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. והאר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות, ולא היה מגלח לא ביום ראש חודש אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוונות דף פ"ו ע"ד, פרי עץ חיים שער כ"ב פרק ז'. וכן כתב הנהר שלום דף כ"ה ע"ד דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל, ולא כמו שכתבו קצת המקובלים לגלח במ"ח, ויעו"ש טעם בסוד. וכן כתב הברכי יוסף אות ו' ובספרו מורה באצבע אות רכ"א, יעו"ש. וכתב עוד שם הנהר שלום דגם לחתן לא התרתי לגלח קודם שבועות בכמה ימים. וכן כתב המורה באצבע שם. וכן כתב באגרות הרמ"ז סוף סימן ב' שלפי מנהג האר"י ז"ל אפילו אם יזדמן ברית מילה – אין להסתפר בכל זמן העומר, שערי תשובה אות ח'. וכתב עוד שם הנהר שלום: דנסתפקתי אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח, ולא אפשיטא לי, ולולי שהכרחוני כמעט לא הייתי מגלח. והביא דבריו המורה באצבע שם, וכתב: וכן עיקר לגלח בערב שבת שלא יכנס לחג כשהוא מנוול, יעו"ש". ועיין מש"כ במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ' סעי' מ"א): "רבינו האר"י נהג שלא לגלח ראשו כל ימי הספירה עד ערב חג שבועות, ולפי מנהג האר"י זה אפילו חתן ביום חתונתו לא יגלח בכל ימי העומר". ובסעי' נ"ג "ברית מילה – הסנדק הוא התופס את התינוק בשעת המילה, המוהל, אבי הבן – מותרין על פי הלכה להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת, אמנם מנהג האר"י שלא להסתפר כלל".

[14] תשמ"ה 703-1.

[15] ראה לעיל בהערה ט'.

[16] תשד"מ 415-1.

[17] ראה בהערה ט'. ראה כה"ח (סי' תצ"ג ס"ק י"ג – הובא בהערה י"ג), וא"כ ה"ה ליום ירושלים לנוהגים כהאר"י  שאין להסתפר.

[18] תש"ן-תשנ"ג סימן ק"ו.

[19] כתב השו"ע (סי' תצ"ג סעי' א'): "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש – שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס – אין עונשין אותו". וכתב ערוך השולחן (סעי' ב'): "וכן אצלנו לעשות שידוכים ולכתוב תנאים מותר שמא יקדמנו אחר, ומותר לעשות סעודה אך לא בריקודין ומחולות, וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר, וכן סעודת הרשות – מותר כמו סעודות מריעות ובלבד בלא ריקודין ומחולות".

וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ב'): "מפני שבאותו זמן וכו' – ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]". ועוד כתב שם (ס"ק ג'): "שפיר דמי – שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין, ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין – מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה, אבל לעשות ריקודין ומחולות – נהגו איסור, וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר". וכתב כה"ח שם (ס"ק ט'): "ומותר לעשות באותו פעם סעודת ארוסין. מגן אברהם ס"ק א'. וכן מותר לעשות רקודין. אליה רבה אות ב', אשל אברהם אות א', מחצית השקל. אבל לעשות רקודין ומחולות של רשות – נהגו לאסור, ואף מי שעשה שידוכין – אסור לעשות ריקודין ומחולות. מגן אברהם שם. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין, מכל מקום מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפילו סעודת רשות נוהגין היתר, רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות – נהגו איסור. חק יעקב אות ד', חק יוסף אות ג', רבינו זלמן אות א', משנה ברורה אות ג'. וגם בחול המועד דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. משבצות זהב אות ב'. ומראש חודש סיון עד שבועות יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות. אליה רבה שם, אשל אברהם שם. ועיין לעיל סימן קל"א סעיף ז' בהגה דמשמע דהם כמו יום טוב".

וראה במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ' סעי' מ"ז): "יש להזהר עד ל"ג בעומר שלא לשמוע שירים מהרדיו או מטייפ אף שהם שירי קודש". וראה עוד שם (סעי' מ"ה-מ"ו) אף במניעת שמיעת כלי ניגון בסעודת שידוכים ובר מצוה.

[20] תשמ"ג 45-1.

[21] ראה חיד"א בספרו טוב עין (סי' י"ח). וכתב כה"ח (סי' תצ"ג ס"ק כ"ז), וז"ל: "יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע כי הוא יומא דהלולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מה"ר אברהם הלוי ז"ל ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי, ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה. מורה באצבע אות רכ"ג. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י דף ב"ן ע"ד". והבן איש חי חיבר ספר שלם הילולה רבא שבו ליקט מדברי רשב"י כדי לאומרו ביום זה.

ורבים גדולים וטובים שאלו על כך: לשמחה מה זו עושה? ומובא בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל אות ו' ד"ה "וע"פ האמור") הסיבה, מכיון שרשב"י נסמך ביום הזה וניגלו לנו סתרי תורה על ידו, והוא היה רבם ומורם של ישראל שהאיר להם במאור התורה, ועל היום הזה נעשה להילולא. עוד אומר הרב פרי חדש (אור"ח סי' תצ"ג ס"ק ב') ומביאו השד"ח שם: שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא שלא מתו, על זה עושים שמחה.

ומוסיף הרב שדי חמד (עיין שם סעיף ו'-ח'): רשב"י היה במערה שנים עשרה שנה ועוד שנים עשרה חודש מכיון שהיה מתנגד לרומאים ורצה ללמוד תורה והם רצו להורגו. ולאחר הרבה שנים הקיסר מת והרומאים מתו ורשב"י מת על מיטתו. וזה הנס הגדול ביותר שהיה, שמת על מיטתו ולא הרגו אותו הרומאים.

ישנו טעם נוסף, כיון שרשב"י בעצמו אמר באידרא זוטא (ח"ג רצ"ו ע"ב): "עולו ואיתכנשו להילולה דילי" – בואו להילולא שלי. והאר"י הקדוש היה נוהג במנהג הזה והיה בא להילולא ואוכל ושותה, וביום ל"ג בעומר היו ששים ושמחים, ולקח את בנו ועשה לו תספורת 'חלקה' (עיין שד"ח שם). וכתוב (מסעות ירושלם, עמ' רי"ב, מפי הרח"א ממונקאטש בשם רי"ש משינאווא): שפעם אחת בליל ל"ג בעומר היה האר"י הקדוש שמח ורוקד, פתאום הוא עזב את כולם והלך לשמש (בעל ספר החרדים). אמרו לו כולם: הכיצד אתה עוזב את הרבנים והולך לרקוד עם השמש? ענה להם: וכי לא ראיתם שעוד אחד רקד איתנו? אמרו לו: כן, ראינו. אמר להם: זה רשב"י, וכי אני לא אלך לרקוד עימו? ומאז ידעו את ערכו של "השמש" בעל ספר חרדים.

הרב 'חקרי לב' רצה לבטל את המנהג הזה, וכותב: "אך לא מלאני ליבי לבטל מנהג זה מפני כבודו של רשב"י" (הובא בשד"ח שם אות ו' סוף ד"ה "מה שנוהגים").

יש המסבירים את המשפט (ברכות ט' ע"א): "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" כך: שאם יש דחק, צער וכאב לעם ישראל, כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו ללכת למערה ולבקש ממנו שיעמוד לפני הקב"ה וימליץ טוב על עם ישראל. בזמנם היו באים יהודים עשירים מדמשק והיו מביאים עימם את הבגדים היפים ביותר שלהם והיו זורקים אותם בתוך המדורה, ורבים לא הסכימו להם, ועיין להרב שדי חמד (שם)  שלימד עליהם סניגוריא.

ההולכים להתפלל שם צריכים להתפלל גם על כלל ישראל "קום רשב"י". ועיקר העיקרים הוא לקרוא קטעי לימוד מהזוהר הקדוש, וזו המעלה החשובה ביותר. וכשנמצאים שם צריכים להתנהג בכבוד גדול, גם בהליכה וגם בחזרה, ולהחמיר יותר ממה שאדם מתנהג בתוך ביתו כי אדם נמצא בתוך הטרקלין של רשב"י, וכן להזהר לא לקנות שום מאכל שיש בו חשש.

כותב הרב בא"ח שרבי עקיבא אמר לרשב"י (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב): דייך שאני ובוראך יודעים מי אתה. ולכן הזכות להתפלל שם היא כה גדולה.

 

[22] ראה עוד באריכות על מעלת ל"ג בעומר במירון בדברי מרדכי (סו"ס ויקרא מעמו' רל"ז ואילך).

[23] תשד"מ 1064-1.

[24] כתב כה"ח (סי' תצ"ד ס"ק ו'): "ואיתא בזוהר פרשת אמור דף צ"ח ע"א חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי: ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וכו' יעו"ש. ובהקדמת הזוהר חלק א' דף ח' ע"א כתב דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה, יעו"ש. וכן כתב בשער הכוונות דף פ"ט ע"א שצריך האדם שלא ישן בלילה הזאת כלל ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה כנזכר באורך בהקדמת ספר הזוהר פרשת בראשית ופרשת אמור. ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו', ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה כי אם לא ישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא ודי בזה, ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות, יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער כ"ג פרק א'. וכן כתב מגן אברהם ס"ק א' וכבר נהגו רוב התלמידים לעשות כן. וכן כתב חק יעקב אות א', פרי חדש, אליה רבה אות ג', חק יוסף אות ג', ברכי יוסף אות ח', מאמר מרדכי אות א', דרך החיים אות ב', רבינו זלמן אות ג'. והטעם כתב מגן אברהם שם על פי הפשט לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש (פרקי רבי אליעזר פרק מ"א), לכן אנו צריכין לתקן זה, עכ"ל. ועיין מה שכתבתי על מדרש זה בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת כלה, יעו"ש".

וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת במדבר סעי' ד'): "סדר הלימוד בלילה הזו, תחלה תנ"ך ואח"כ המדרש ואח"כ האדרא רבא, כי כן מפורש בזוה"ק למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא, ותרי"ג מצות ילמדו קודם המדרש, ואם יש להם זמן ילמדו האדרא זוטא ג"כ, וכבר נודע מנהגו של רבינו חיד"א ז"ל ללמוד בלילה זו שתי האדרות מעומד גם בעת זקנתו, אשריו, ואשרי חלקו". וכתב בכה"ח שם (ס"ק ז'): "וסדר הלימוד לליל שבועות כתוב שם בהקדמת הזוהר הקדוש דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקון דילה ותכשיטהא יעו"ש. וכן כתב בשער הכוונות שם וז"ל וזהו סדר הלימוד של המקרא שתעסוק בו בלילה הזה כדי להמשיך הכתר הנזכר, תתחיל מפרשת בראשית ותקרא פרשת בראשית עד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו', ואחר כך תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים של בראשית, ומשם ואילך תקרא ג' פסוקים הראשונים וג' אחרונים מכל פרשה ופרשה משאר פרשיות, ואם נזדמנה פרשה קטנה של ארבעה או של חמשה פסוקים הן בהתחלת איזה פרשה הן בסופה תקראנה כולה, וכשתגיע לפרשת יתרו אז תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן בחדש השלישי לצאת בני ישראל עד סוף פרשת יתרו, וכשתגיע לפרשת משפטים תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן ואל משה אמר עלה אל ה' וכו' עד תשלום הפרשה, ובפרשת פנחס תקרא וביום הבכורים וכו', וכשתגיע לפרשת ואתחנן תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא עשרת הדברות השניות שהם מן ויקרא משה אל כל ישראל עד סיום פרשת שמע ישראל שהוא עד ובשעריך ומשם תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים, וכשתגיע לפרשת ראה תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן שבעה שבועות תספר לך עד סוף הפרשה, וכשתסיים לקרוא כל הפרשיות על הסדר תקרא כל נביא ונביא וכל כתוב וכתוב מן הכתובים על דרך הנזכר ג' פסוקים ראשונים וג' אחרונים שבכל אחד ואחד מהם עד שתסיים כל העשרים וארבעה ספרים, והפסוקים של מגלת איכה תקראם בלחש מפני שהוא יום טוב, ומגלת רות תקראנה כולה, ובהגיעך אל יחזקאל תקרא הפטרת יום ראשון של שבועות כולה שהיא מן ויהי בשלושים שנה וכו' עד תשלומה ותדלג אל פסוק ותשאני רוח וכו' ומשם תדלג אל ג' פסוקים האחרונים שבו, ובהגיעך אל חבקוק תקרא ג' פסוקים ראשונים שבו ותדלג אל פסוק וה' בהיכל קדשו וכו' תפלה לחבקוק וכו' עד סוף חבקוק כי זאת היא הפטרת יום שני דשבועות, וזהו הסדר המוכרח בענין המקרא ואחר כך בשאר הלילה בסודות התורה ובספר הזוהר כפי השגת שכלך, וכו' וכן כתב בפרי עץ חיים שם, אלא שכתב שם בשם עץ חיים: ואחר כל הסדר נוהגים החברים לקרות אדרא רבא, יעו"ש. והמנהג לקרות אחר סדר הנזכר במדרש יתרו בענין מתן תורה ואחר כך אדרא רבא, והוא על פי מה שכתבנו לעיל בשם הזוהר מתורה לנביאים וכו' ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא דאדרא רבא הוא רזי דחכמתא. ויש נוהגין לומר אחרי סדר המקרא הנזכר תרי"ג מצות ואחר כך המדרש וכו'".

 

וע"כ ילמד את פסוקי התנ"ך המובאים בסדר הלימוד, קטע מהמדרש, וקטע מהזוהר הקדוש וה"ה בחורי ישיבה שרוצים ללמוד גמרא או מי שאינו יכול להיות ער כל הלילה. וראה במאמר מרדכי (למועדים ולימים פכ"ב סעי' כ').

 

[25] ראה בדרך ארץ רבה (פ"ז ה"ה), וכתוב בדרך ארץ זוטא (פ"ד ה"ה): "לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות". [ומכל מקום אם הראש ישיבה אינו מקפיד ילמד כסדר הלימוד הנ"ל ואין בזה משום לא תתגודדו, ראה בגמ' סוכה (ל"ז ע"ב): "אמר רבי עקיבא: צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע, שכל העם היו מנענעין את לולביהן, והם לא נענעו אלא ב'אנא ה' הושיעה נא'". והוכיח מכאן בשו"ת יין הטוב (ח"א או"ח סי' ל"ז) דכל מנהג שנהגו העם שאין בו סרך איסור אלא הדור מצוה – אין לחוש משום לא תתגודדו].

[26] תש"ן-תשנ"ג סימן ח'.

[27] בגמ' מגילה (כ"ד ע"א): "קטן קורא בתורה ומתרגם". ופסק השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור", ועיין בסי' קל"ט סעי' א' (שכתב שעולה הוא הקורא, ודו"ק). וכתב מרן החיד"א (לדוד אמת ה', כ"ו): "קטן לא יהיה שליח ציבור לקרות הפרשה עד שיהיה בן י"ג שהביא שתי שערות, ואם קרא הפרשה – אם הגיע לחינוך עלתה להם הקריאה", עכ"ל. וראה כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק כ"ג), וז"ל: "דוקא למנין שבעה מצטרף, אבל להיות הוא מקרא – אינו יכול עד שיהיה בן י"ג ויביא שתי שערות. הר"ם מלמד בתשובה כ"י סימן מ"ג, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת שבת שם, מגן אברהם ס"ק ו', תוספת שבת אות ז', רבינו זלמן אות ה'. ועיין משבצות זהב אות ג' שכתב להתיר. אמנם לענין דינא נראה דיש להחמיר כדעת הרבים", עכ"ל. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ו). כתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו שהוא יקרא בקול רם בס"ת והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, עד שיביא שתי שערות [ומשהוא בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה]. ומ"מ כשאין שם קורא אחר ותתבטל הקריאה לגמרי, מסתפק הפמ"ג דאפשר דיש להקל באופן זה אפילו אם לא הביא עדיין שתי שערות. וכן בדה"ח בהלכות קה"ת מיקל ג"כ בשעת הדחק", עכ"ל. ובשער הציון (שם ס"ק ט"ז): "מגן אברהם בשם פוסקים. ועיין בפרי מגדים שהקשה, דהא איתא במשנה דקטן קורא בתורה, והיינו מסתמא דהוא עצמו יכול לקרות הפרשה שלו, ואמאי אסרו להיות מקרא? ולפיכך מפקפק הפרי מגדים בעצם דין הזה. ולעניות דעתי לא קשה מידי, דהתם אצטרופי בעלמא שהקלו להשלים למנין ז' לעלות לתורה, הקלו גם כן שיכול לקרות, מה שאין כן בזה, להיות מקרא הקטן לכל הפרשיות לפני העולים – אסור כמו שאסור שיהיו כל העולים קטנים, וכדלקמיה, ומכל מקום העתקתי את הספק שלו בפנים, כי גם דין זה שהעתיק הרמ"א בשם הר"ן והריב"ש אינו דין ברור", עכ"ל.

וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' ע"ד-ע"ה): "לדעת השו"ע – מותר לקטן לקרוא בתורה והוא מוציא אחרים ידי חובה בקריאה זו. אמנם לדעת החיד"א והמשנ"ב – אין קטן קורא בתורה, וכן נוהגים. ולכן, לכתחילה – לא יקרא קטן בתורה להוציא אחרים ידי חובה, אך בשעת הדחק – אפשר להקל".

[וכתב במשנ"ב (סי' רפ"ב ס"ק כ"ג): "וביום א' של שבועות שקורין המרכבה למפטיר וכן בשביעי של פסח שקורין השירה ובשבת שובה, ג"כ נוהגין שאין קורין אותו לכתחלה למפטיר"].

[28] ראה בהערה הקודמת. כתב כה"ח (סי' תכ"ח ס"ק ל"ה), וז"ל: "הכנסת הגדולה, דנהגו שחכם הקהל קורא שירת הים ועשר הדברות ותוכחות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה וכו' ובעשר הדברות שנאמרו מפי הגבורה – אין ראוי שיאמר אותם מאן דהו אלא הגדול שבהם, וכו' והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה אות י"ג. וכ"כ בשער הכוונות דף ע"ג ע"ג על האר"י ז"ל שעלה ביום שבועות וקרא עשר הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד, וכן בפרשת בחקותי עלה וקרא בפיו ובקול רם הקללות כחכמי קהילות ספרד, יעו"ש". וראה עוד כה"ח (סי' קל"ו ס"ק י"ט). וראה מש"כ במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' י"ג): "יש נוהגים להזמין את הרב או תלמיד חכם או זקן הנמצאים במקום לקריאת 'עשרת הדברות'. ויש נוהגים למכור את העלייה למרבה במחיר, ויש בזה משום כבוד התורה ולומדיה וכן סיוע בהוצאות השוטפות של בית הכנסת, וכל מקום ימשיך לנהוג כמנהגו".

 

 

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה