פרק לח – תעניות – בין המצרים – תשעה באב – זכר לחורבן

ש"ץ באמירת "עננו" בלחש^[1]

שאלה א: הנה כתוב^[2], שהדין ששליח ציבור צריך להתפלל בלחש לפני שהוא חוזר על התפילה בקול, הוא רק כדי לסדר לעצמו את התפילה, להכין את עצמו ולהתרגל, לכן תקנו שיתפלל קודם לעצמו בלחש ורק אחר כך בקול לפני הציבור.

אם כן, בתענית, בה הקהל אינו אומר "עננו" בשחרית בעוד שהש"ץ אומר "עננו" כאשר הוא חוזר על התפילה, לפי הסברא הנ"ל יהיה עליו לומר "עננו" גם בתפילת הלחש שלו. וגם בתפילת מנחה אשר אז הש"ץ חותם את תפילת "עננו" בברכה, לפי הסברא הנ"ל גם בתפילת לחש היה צריך שהש"ץ יחתום את תפילת "עננו" בברכה. ואין לומר כי די בכך שהש"ץ מסדר את הברכה בלא הסיום, מכיון שברכה בלא סיום אינה ברכה כלל.

והנה אף כי יודע אני את מיעוט ערכי, ובפרט להטריח את מעלת כבוד תורתו, מכל מקום תורה היא וללמוד אני צריך.

תשובה: ש"ץ חייב להתפלל בלחש ואח"כ בקול רם חזרת הש"ץ, כי בעינן שלאחר שיצא מוציא אחרים. עיין במשנ"ב (סי' קכ"ד ס"ק ד'-ה'[3]).

עיין בשו"ע שם (סעי' ב'), שבשעת הדחק יכול להתפלל רק תפילה אחת בקול רם[4]. עיי"ש עוד (סעי' ג') מתשובות הרמב"ם, שבימינו הש"ץ חוזר ומתפלל תפילת י"ח לקיים תקנת חז"ל שתקנו זאת[5].

אבל עיין בכה"ח שם (ס"ק ב')[6], שהביא משם האר"י, שגם תפילת הלחש וגם החזרה שתיהן חובה, ותפילת החזרה היא רק לאחר הלחש (שם ס"ק ח')[7]. וע"ע שכתב השו"ע (שם סעי' ג'), שהיום נוהגים לחזור משום תקנת חז"ל, זהו לפי הפשט, אך לפי הקבלה יש חשיבות מיוחדת בחזרת הש"ץ, עיי"ש בכה"ח[8].

וכן בענין "עננו". מעיקר הדין, וכן אנו נוהגים כדעת מרן (סי' תקס"ה סעי' ג'), שבין ביחיד בין בש"ץ אומר "עננו" בלחש ואח"כ הש"ץ בקול רם, וזה בין בשחרית בין במנחה[9]. ובתשעה באב היחיד אומר "עננו" גם בערבית, עיין שו"ע (סי' תקנ"ז סעי' א')[10].

אולם לדעת הרמ"א (סי' תקס"ה סעי' ג'), ש"ץ לא אומרו כי אם במנחה[11], והטעם הוא, שמא יאחזנו בולמוס. ואין לך שעת הדחק גדולה מזה, שגם הרמ"א מסכים (סי' קכ"ד סעי' ב'), שש"ץ יכול לחזור בתפילתו גם בלא תפילת לחש[12], ותן לחכם ויחכם עוד.

קדיש במנחת תענית^[13]

שאלה ב: האם בתפילת מנחה של תענית ציבור יש לומר חצי קדיש לאחר "אשרי"? האם לאחר קריאת התורה יש לומר קדיש?

תשובה: בתפלת מנחה בתענית ציבור אחרי "אשרי" אומרים חצי קדיש^[14], ואחרי קריאת התורה לא אומרים קדיש^[15].

סיום צום בערב שבת^[16]

שאלה ג: הנני פונה למעלת כבודו בדבר בירור הלכה בענין צום העשירי בטבת שנופל ביום ו' בשנה הזאת.

אני עובד כאן באיטליה בשליחות לקרב רחוקים, והרבה אנשים פנו אלי בשאלה עד מתי צמים? עד כניסת שבת, או לפני כניסת שבת, מטעם שלא להיכנס כשהוא מעונה? אני פסקתי כפי שו"ע הרב עד צאת הכוכבים וכפי שכותב בשו"ע: "וכן הלכה".

אחד מהרבנים האיטלקים אמר בדרשתו שצריך לטעום משהו לפני כניסת השבת, דהיינו בין מנחה למעריב או לפני מנחה.

כמה אמרו שזה מנהג איטליה או מנהג יהודי לוב. רציתי לברר הלכה בדיוק ואיך לנהוג להבא.

תשובה: עיין בשולחן ערוך (או"ח סי' תקס"ב סעיף א'), וז"ל: "כל תענית שלא שקעה עליו החמה דהיינו: שלא השלימו עד צאת הכוכבים – אינה תענית".

ועיין עוד (שם, סעיף ג'): "יחיד שקיבל עליו תענית סתם בערב שבת – צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הציבור תפילתם". ועי' בסי' רמ"ט סע' ד' שגם לסברא החולקת היינו בתענית יחיד, אבל בתענית ציבור – חייב להשלים[17]. ובפרט בתענית ציבור כי' בטבת. עי' שם למג"א (סק"ח)[18] ומשנ"ב שם (ס"ק כ"א)[19], ובכה"ח שם (ס"ק ל"א). וגם לסברת המתירים, היינו אחרי תפילת מנחה של ערב שבת קודש וקבלת שבת.

למסקנא – בתענית י' בטבת צמים עד צאת הכוכבים, כי זוהי תענית ציבור[20].

מינקת בצום י"ז בתמוז וצום גדליה^[21]

שאלה ד: האם אישה מינקת צריכה לצום בצומות ה"קלים", כמו: י"ז בתמוז, צום גדליה וכדו'?

תשובה: נוהגים שגם מינקת צמה בכל הצומות, אך אם יש לה קושי כלשהו, יש לה דין של חולה ופטורה מהתענית^[22], חוץ מתעניות תשעה באב ויוה"כ^[23].

נישואין במוצאי י"ז בתמוז^[24]

שאלה ה: אצלנו, במחלקת נישואין, נתגלעה מחלוקת לגבי אישור חתונה במוצאי י"ז בתמוז (כמובן לספרדים).

לטענת האוסרים, מאחר וכיום נוהג שעון קיץ, הרי השמחה תתחיל מבעוד יום, כך יצא שאנו מתירים, כביכול, אכילה ושתייה ביום צום. לעומתם טענו המתירים, שניתן לקבוע את החתונה לתאריך זה, תוך הסתייגות ברורה שהחופה תיערך רק לאחר צאת הכוכבים.

האוסרים טענו כנגדם, שגם אם אכן תקבע הסתייגות זו, בפועל האורחים יגיעו לפני צאת הצום, ויחלו לטעום מהכיבוד המוגש לפני החופה וכו'.

יואיל נא כבוד תורתו להשיבנו בזה בהקדם – האם ניתן לסמוך על דעת המתירים, או שמא ידם של האוסרים על העליונה?

מצפים לתשובתו ובברכת התורה

לשכת הרבנות ______

תשובה: אין לערוך חופה וקידושין מי"ז בתמוז כפי שנפסק בבא"ח[25] והכנה"ג[26].

אולם בזמן האחרון יש רבנויות המקילות בדבר זה, ואין דעתי נוחה מזה. מה שכן, ניתן לעשות חו"ק באישור הרב המקומי במקרים מיוחדים.

נישואין בבין המצרים^[27]

שאלה ו: כתב הבא"ח (פרשת דברים ש"ר אות ד'): "אף על גב דמדינא אין איסור בנישואין, אלא מראש חדש ועד ט' באב, עם כל זה נהגו איסור מן י"ז בתמוז" וכו'. האם בדור הזה, מותר לבני עדות ספרד להינשא בימים אלו שבין י"ז בתמוז ועד ל-ט' באב?

תשובה: סברא זו מובאת גם בשיורי כנה"ג^[28], וכן נהגו בהרבה קהילות ספרדיות^[29], שאין נושאין נשים מי"ז בתמוז והלאה. ולדבריך, שכיום הדור פרוץ, ק"ו בן בנו של ק"ו, ראוי לנהוג כך, שלא יעשו ריקודים ומחולות בימי בין המיצרים, כיון שבימים אלו, שכל עם ישראל חייב להתאבל בהם על חורבן ביהמ"ק, א"א להתאבל ע"י תערובת ושירי עגבים, שבכל השנה יש לבטלם היכא דאפשר. ובר מין דין, לא מסמנא מילתא^[30].

פעילות ושירה בבין המיצרים^[31]

שאלה ז: ימי החופשה הארוכים בחופש הגדול, מחייבים אותנו ליצור מסגרת מיוחדת לצורך פעילות עבור תלמידות בימי החופש. הפעילות שאנו מקיימים מיועדת לתלמידות מגיל 12 עד 18. פעילות זו משלבת הרצאות תורניות ופעילות נופש. בשל אילוצים שונים, אנו נאלצים לקיים השנה את הפעילות בחודש תמוז, כלומר: בימי בין המיצרים.

שאלתי לכבוד הרב היא – האם ניתן לקיים בימים אלו: שירה בציבור עם מוסיקה, סרט שיש בו שירה, טיול לימודי וחוויתי, ולשיר על מנת ליצור אווירה שמחה ונעימה?

בכבוד רב, הרב _______, ראש האולפנא

תשובה: שירה בציבור עם מוסיקה, הרקדה, סרט שיש בו שירה וכן לשיר על מנת ליצור אוירה שמחה ונעימה בימי בין המיצרים – אסורה^[32].

לעומת זאת טיול לימודי וחוויתי בימים הנ"ל – מותר[33].

שאלת המשך: קבלנו את תשובת כבודו בעניין פעילות לתלמידות בימי בין המיצרים. נראה לנו שבע"ה נוכל לקיים פעילות הולמת ללימוד ונופש, תוך שמירה על ההלכות המתחייבות מהיות הסמינריון בתקופת בין המיצרים. אך פסק ההלכה של כבוד הרב, האוסר לשיר אפילו כדי ליצור אווירה נעימה, מעמיד בספק גדול את הצלחת הסמינריון, ובכך גם את קיומו בשנים הבאות.

מדובר בבנות צעירות, שהנושא העיוני בלבד, ללא השירה והאווירה הנעימה, לא ימשוך אותן לבוא לסמינריון.

השאלה היא – האם יש להעדיף את הצלחת הסמינריון, ולהתיר את השירה, כי לא ניתן לקיימו במועד אחר, או לבטל את הסמינריון?

בברכה, הרב _______, ראש האולפנא

תשובה: היות והשאלה העומדת היא אי הצלחת הסמינריון וזה שעת הדחק, אפשר להתיר שירה בפה וללא כלי זמר, וזאת רק עד לר"ח אב^[34].

בגד חדש בבין המיצרים^[35]

שאלה ח: ממתי נוהגים שלא ללבוש בגדים חדשים, האם כבר מי"ז בתמוז?

תשובה: בגדים חדשים שיש חיוב לברך "שהחיינו" בלבישתם – אסורים מי"ז בתמוז^[36], ואילו בגדים חדשים שאין מברכים עליהם "שהחיינו" בלבישתם – אסורים מר"ח^[37].

מנהגי שבוע שחל בו ת"ב^[38]

שאלה ט: א. כתב הבן איש חי, שאסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן אסור לגדולים לספר את הקטנים. האם גם לאישה אסור להסתפר בשבוע זה?

ב. האם מותר להסתרק בשבוע שחל בו תשעה באב?

ג. האם מותר לבני עדות המזרח לרחוץ את כל גופם בחמין מראש חודש אב ועד שבוע שחל בו תשעה באב?

ד. האם תלמיד חכם הרגיל לעשות סעודה בסיום מסכת, יכול בשבוע שחל בו תשעה באב לאכול בשר בסעודה זו?

תשובה: א. לגבי תספורת אשה בשבוע שחל בו תשעה באב, עיין בשו"ע (יו"ד סי' ש"צ סעי' ה') שהשו"ע הקל והרמ"א החמיר^[39]. ועיין בכה"ח (סי' תקנ"א ס"ק מ"ז) שדעתו להחמיר בזה^[40].

ב. עיין בבא"ח (פר' דברים ש"ר אות י"ד), שפסק להחמיר בתסרוקת בשבוע שחל בו ת"ב[41] אך נהגו להקל, ובכל אופן באשה ודאי מקילים^[42].

ג. הספרדים יכולים להקל ברחיצת כל הגוף מר"ח מנחם אב עד שבוע שחל בו תשעה באב ואפילו בחמין^[43], אך טוב להחמיר^[44].

ד. עיין בבא"ח (ש"ר פר' דברים אות ט"ו), שנהגו שלא לאכול בשר בסעודת סיום מסכת מר"ח מנחם אב^[45].

מכירת בשר לאחר ר"ח אב^[46]

שאלה י: האם מותר לבעל מסעדה למכור מאכלי בשר ללקוחותיו לאחר ראש חודש אב, אף על פי שמנהג ארץ-ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, או שיש בזה איסור של: "לפני עיור לא תתן מכשול"?

תשובה: מותר לקצב למכור בשר אחרי ר"ח אב, וכן לבעל מסעדה מותר לבשל ולמכור בשר. הטעם הוא, שיכול לסמוך על כך שמא הקונה הינו חולה וחלוש וכו'^[47], ואין בזה משום "לפני עיוור"^[48].

יום הולדת בתשעת הימים^[49]

שאלה יא: בני שיחיה נולד בב' באב החל בימי תשעת הימים. אנו רוצים לערוך לו חגיגת יום הולדת משפחתית בביתנו. האם מותר לערוך חגיגה שכזו ב'תשעת הימים'?

תשובה: ביום זה אין לחוג חגיגה כלשהי, ויש לנהוג בו מנהגי אבילות^[50].

קריאת שמע שעל המיטה בליל ת"ב^[51]

שאלה יב: האם בליל ט' באב יש לקרוא את כל "קריאת שמע שעל המיטה", כפי הסדר המובא בשם רבנו האר"י ז"ל, או שיש לקרוא רק את הפרשה הראשונה של קריאת שמע?

תשובה: בליל ת"ב קוראים כל סדר ק"ש שעל המיטה.

שינה במיטה בליל ת"ב^[52]

שאלה יג: האם מותר לישון על מיטה בליל תשעה באב?

תשובה: עיין בשו"ע (סי' תקנ"ה סעי' ב') שכתב, שנוהגים לישון על הרצפה בליל ת"ב[53], ובאדם חלוש אפשר להקל^[54].

חזרות לקונצרט ביום ת"ב^[55]

שאלה יד: בעיצומו של בוקר ט' באב, בשעה שליבו של עם ישראל מכוון בבכי לירושלים עיר הקודש, ומקונן על חורבנה, התזמורת הסימפונית של רשות השידור ירושלים, מתכננת חזרה לקראת קונצרט.

בשם חברי התזמורת שומרי המצוות, אנו שואלים – מה פסק ההלכה בעניין זה? ברצוננו להביאו בפני הנהלת התזמורת ורשות השידור.

תשובה: יום תשעה באב נקבע כיום אבל לכלל עם ישראל^[56], לפיכך, נדהמתי לשמוע כי התזמורת הסימפונית, רשות השידור ירושלים, מתכננת חזרה של נגינה ביום אבל לאומי זה.

אסורה בתכלית האיסור כל נגינה שהיא, בכל כלי שהוא, ביום זה, ואף שירה ללא כלי נגינה אסורה^[57].

אני תקווה כי טעות נפלה, והנהלת התזמורת תדחה את החזרות לאחר תשעה באב, דהיינו, ליום שני י"א באב^[58].

ויהי רצון שימים אלו יהפכו לנו לששון ולשמחה במהרה בימינו, אכי"ר.

אכילת בשר, שתיית יין ותספורת במוצאי ת"ב שנדחה^[59]

שאלה טו: השנה ט' באב חל בשבת, לכן הצום נדחה ליום ראשון. ברצוני לשאול את כבוד הרב שתי שאלות לגבי מוצאי הצום:

א. האם מותר לאכול בשר ולשתות יין במוצאי צום ט' באב שנדחה?

ב. האם מותר להסתפר במוצאי צום ט' באב שנדחה?

אני שואל זאת, כי לכאורה יש שני טעמים להתיר: הראשון הוא – שיום י' באב, היום בו התרחשה עיקר שריפת בית אלוקינו, נגמר, ואין עוד סיבה להמשיך במנהגי האבלות הנ"ל. הטעם השני הוא – שבמוצאי צום ט' באב שנדחה, מותר לעשות הבדלה על היין, אם כן, אולי ניתן להתיר גם את שאר מנהגי האבלות.

תשובה: א. בענין אכילת בשר ושתיית יין במוצאי ט' באב שנדחה, פסק הרמ"א^[60] לאסור משום אבילות של יום, ועיין בכה"ח שהביא בשם מהרח"ו שאין לאסור^[61].

ב. בענין תספורת עיי"ש בכה"ח (ס"ק טו"ב) שמהדין מותר[62], ובפרט מה שכתב מרן (סימן תקנ"א סעיף ד') שלאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד[63]. אולם עיין בכה"ח שם (ס"ק ע"ו)[64] שמצד המנהג יש להחמיר.

כללו של דבר – אנו נוהגים להחמיר לא לאכול בשר ולא לשתות יין וכן לא לכבס ולא להסתפר, אא"כ יש סיבה מיוחדת לכך[65].

רחיצה ותספורת במוצאי ת"ב^[66]

שאלה טז: האם מותר להתרחץ ולהסתפר כבר במוצאי תשעה באב?

תשובה: מרן (סי' תקנ"ח) כתב להחמיר בבשר ויין עד למחרת תשעה באב. מפשט דבריו משמע, שאסור בכל היום העשירי, ואילו הרמ"א שם היקל ואסר רק עד חצות היום[67].

ואילו בשו"ע (סי' תקנ"א סעי' ד') כתב, שלאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד^[68]. כוונת הדברים היא – בסי' תקנ"א כתב מר"ן דבריו לפי הדין, ואילו בסי' תקנ"ח כתב מר שכך המנהג שנהגו להחמיר. עיין בכה"ח (סי' תקנ"ח ס"ק ט')[69].

ודי לנו להחמיר בבשר ויין, כפי שהביא השו"ע, ולא בדברים אחרים. ועיין בבא"ח (ש"ר פר' דברים אות ט"ו) שכתב, שנהגו בבגדד לאכול בשר במוצאי ת"ב[70], אמנם, לא שמענו דבר זה מזקני הדור.

לגבי כביסה – טוב להחמיר ולא לכבס במוצאי ת"ב, אא"כ יש סיבה מיוחדת לכך, כגון שצריך לנסוע וכד'[71].

אכילת בשר במוצאי ת"ב^[72]

שאלה יז: כתוב בשו"ע (סי' תקנ"ח סע' י'): "מנהג כשר שלא לאכול בשר, ושלא לשתות יין בליל עשירי באב, מפני שבתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל, והיה נשרף והולך עד שקיעת החמה ביום עשרי". יוצאי בגדד נהגו לאכול בשר במוצאי ט' באב. האם לאחר שהם זכו לעלות לארץ-ישראל, עליהם להחמיר ולא לאכול מאכלי בשר ביום י' באב, או שימשיכו במנהגם הנ"ל?

תשובה: נכון שחלק קטן מיהודי בגדד נהגו לאכול בשר במוצאי ת"ב[73]. אך גם אלה, כיון שכתב מר"ן (סי' תקנ"ח) שמנהג כשר לא לאכול בשר ויין בליל עשירי וביום עשירי, ובא"י נהגו כך, א"כ לפחות ינהגו כדעת הרמ"א^[74], שכתב שעד חצי היום העשירי נוהגים להחמיר ולא יותר.

שמיעת ניגונים בזמן הזה במשך השנה^[75]

שאלה יח: אני תלמידת כיתה י"ב באולפנת ______.

רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת שירים בזמן הזה כאשר בית מקדשנו חרב.

על פי מה שלמדתי, מרן בעל השו"ע אוסר זאת, אך הרמ"א, המבסס את דבריו על דברי ה"טור", מתיר ואומר כי האיסור הוא על אנשים הרגילים לשמוע שירים ומנגינות כבני מלכים ולא על שאר בני אדם.

עלי לציין, שהעבודה החינוכית תיפגע מאוד אם היא לא תוכל להילוות בשירים ובמנגינות. דיינו על המאמצים המוקדשים להוציא את ההשפעה השלילית של תרבות המערב הבאה לידי ביטוי גם בשירה ובמנגינות.

תשובה: מובא בשו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'), שאסור לשמוע ניגונים בכלי נגינה אחר חורבן הבית, ושלא בכלי נגינה – מותר בשירה בפה. שירה בפה על היין אסורה, אך בסעודת מצווה בה משבחים את הקב"ה מותר לשיר בפה אף על היין. הרמ"א חלק שם, ואסר רק למלכים העומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה[76].

לכן, מעיקר הדין אסור לשמוע שירים בכלי נגינה אא"כ זהו דבר מצווה.

אך בעוונותינו הרבים, כיון שיש היום שירים ומנגינות שהם שירי תועבה או עגבים או עבודה זרה שיש פגם גדול בשמיעתם[77], לכן יש להקל בשמיעת שירים ומנגינות המביאים לידי יראת שמים ומסייעים בעבודה החינוכית, כפי שהזכרת במכתבך^[78].

קריעה על ירושלים והמקדש^[79]

שאלה יט: א. האם בימינו יש צורך לקרוע כאשר רואים את מקום בית המקדש או את "הכותל המערבי", הרי ירושלים ב"ה כבר בנויה בחלקה?

ב. איזה בגד צריך לקרוע, את הבגד העליון או את הבגד הפנימי?

תשובה: מהדין, היום, כשרואים את ירושלים לא צריך לקרוע, אך כשרואים את מקום המקדש חייבים לקרוע, כיון שהוא נמצא בידי זרים ואינו בבניינו. ולא כאלו הטועים, שקורעים כשרואים את הכותל המערבי, אלא יש לקרוע רק בראיית מקום המקדש^[80].

נהגו בירושלים, שאם באים בערב שבת אחר הצהרים או בראש חודש או בחול המועד, לא קורעים^[81], ובשאר הימים קורעים, ולא משנה איזה בגד יקרעו^[82]. דין זה קיים אם לא ראה את המקום 30 יום^[83].

דברים הנוהגים ב"בין המיצרים"[84]

[1] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ק"ז.

[2] כוונת השואל לדברי המג"א (סי' קכ"ד ס"ק ג' עפ"י הגמ' ר"ה ל"ה ע"א), שהציבור מתפלל בלחש כדי להסדיר לש"ץ את תפילתו. אמנם אין זה הטעם היחידי, וגם הגמ' ומג"א מעירים שהטעם ההוא שייך על פי דין רק בתפילות לפרקים, כגון ר"ה ויו"כ (הגם שבודאי טוב תמיד להסדיר – מג"א). ויבוארו בתשובת הראשל"צ עוד הרבה טעמים לתפילת הש"ץ בלחש.

[3] וז"ל: "יצא בה גם בשביל עצמו, דכיון דלאחרים הוא מוציא לעצמו לא כ"ש, ואין בזה משום קטני אמנה או משמיע קולו בתפילתו כיון דע"י הדחק הוא עושה כן".

[4] וז"ל שם: "ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש, והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש".

[5] וז"ל שם: "קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים".

[6] וז"ל שם: "וידוע שכל דברי רז"ל אף על פי שיש בהם סודות נפלאים אין מגלין אותם ומלבישים אותם בדברי הפשט, אבל בימי רבינו האר"י ז"ל ניתנה רשות לגלות, וגילה הסוד של החזרה שמעלתה יותר גדולה מן הלחש ושניהם חובה, כמבואר בשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה ובפרי עץ חיים שער חזרת העמידה פרק א' ופרק ב', יעו"ש".

[7] וז"ל שם: "אבל הרב כתב בספר פרי עץ חיים סוף פרק ב' דשער העמידה דאין לומר העמידה בשחרית ומנחה כי אם תחלה בלחש ואחר כך יאמר החזרה בקול רם, עכ"ד, וכן משמע מדברי שער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה כיעו"ש, וכן כתב הרב כף הכהן בסימן ק"ט מתשובת הרב יעב"ץ דאם לא התפלל בלחש ומצא צבור שגמרו בלחש – אינו יכול לומר החזרה ויעלה לשניהם, דאין תפלת החזרה אלא אם כן קדמה לה תפלת הלחש, וזה רמזו דוד המלך ע"ה: 'אודה ה' מאד בפי' בתחלה בפי ביחיד, ושוב אחר כך 'בתוך רבים אהללנו' עכ"ד".

[8] וע"ע מאמר מרדכי לימות החול (פרק ח"י סעי' א').

[9] וז"ל שם בשו"ע: "יש אומרים שאין היחיד אומר עננו, כי אם במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו; אבל שליח צבור, אומרו גם בתפלת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם, שא"א שלא יתענו קצת מהקהל; ובארבע צומות, גם היחיד אומרו בכל תפלותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ד סעי' ט"ו).

[10] וז"ל שם: "בתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וכו', ועננו בשומע תפלה".

[11] וז"ל שם: "ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד שליח צבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ד סעי' ט"ז).

[12] וז"ל שם: "הגה: וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש".

[13] תש"ן-תשנ"ג סימן קכ"ג.

[14] סידור רב יעקב עמדן (ידוע גם בשם: "סידור בית יעקב"), חלק ב' (הנקרא: שערי שמים), שער החמישי (שער החרסית), חרך ג', אות י'. ולעניין קדיש אחרי "אשרי" בכל יום, ראה טור וב"י (או"ח סי' רל"ד) ודרכי משה שם (ס"ק א') והגהת הרמ"א על שו"ע שם (סעי' א').

[15] עי' משנ"ב (סי' רצ"ב ס"ק ד'), וז"ל: "במנחה א"א קדיש על הבימה לעולם [היינו בין בשבת בין בתענית], רק לפני העמוד קודם תפלת י"ח וקאי נמי אס"ת, דאי יאמרו מיד על הבימה, א"כ לפני העמוד לא יאמרו קדיש, כי אין במה להפסיק בין הקדישים ['יהללו', פסוק אחד לא הוי הפסק, ואף שאומרים מזמור 'לה' הארץ', אין זה מעיקר הדין], ולעולם ראוי להסמיך הקדיש לתפלת י"ח, משא"כ בשחרית יש הפסק באמירת 'אשרי' בינתים". סידור רב יעקב עמדן שם.

[16] תשד"מ 864-1.

[17] וז"ל שם: "אם קבל עליו להתענות בע"ש – צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן. הגה: וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת – יאכל. לכן בתענית יחיד – לא ישלים, וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית; ובתענית צבור ישלים – והכי נהוג".

[18] וז"ל שם: "דזה מקרי השלמה שמתענה עד אחר קבלת שבת אבל בחול לא מקרי השלמה עד צאת הכוכבים".

[19] וז"ל: "האי י"א ס"ל דבין בתענית יחיד ובין בתענית ציבור כגון עשרה בטבת שחל בע"ש – לא יתענה רק עד שיצא מבית הכנסת, דאז כבר קבלו שבת בתפלה שמתפללים מפלג המנחה ואילך [הוא מי"א שעות חסר רביע ואילך, והשעות הן זמניות ועיין לקמן סימן רס"א], ומקרי עי"ז השלמת התענית מה שמתענה עד אחר קבלת שבת, וה"ה בעיו"ט עד אחר קבלת יום טוב [ובחול גם לי"א לא מקרי השלמת התענית עד צאת הכוכבים]. ומכריע הרמ"א דבתענית יחיד, דהיינו שיחיד גזר על עצמו תענית, לסמוך על הי"א דלא ישלים, ומ"מ לכתחלה טוב יותר שיפרש כן בשעת קבלת התענית, ובדיעבד אין זה לעיכובא, ובתענית ציבור חמירא מזה וצריך להשלים כדין, ואפילו תנאי לא מהני דלאו בדידיה תליא מילתא".

[20] וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ד'), וראה מש"כ במאמר מרדכי (שבת ח"א פרק ה' סעי' י"ז): "מתוך ארבע תעניות ציבור, והן: צום גדליה, י' בטבת, י"ז בתמוז ותשעה באב, רק י' בטבת עשויה לחול ביום שישי. ומתענה עד צאת הכוכבים [ככל התעניות שמתענה ביום חול]. ואף מי שהתפלל ערבית של שבת וקיבל שבת מבעוד יום – חייב להמשיך ולהתענות עד צאת הכוכבים. והמדקדקים לוקחים עימם לבית הכנסת יין ומיני מזונות ומתפללים מוקדם כדי שיוכלו לקדש מיד עם צאת הכוכבים כך שלא יתענו כלל בשבת, אך מעיקר הדין – אין צורך בכך".

[21] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס"ה.

[22] רמ"א (סי' תק"נ סעי' א'), וז"ל: "…עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה – אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה); ואפילו אינן מצטערות – אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר; ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב – מחוייבות להשלים". ובמשנ"ב כתב (שם ס"ק ה'), וז"ל: "ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ד סעי' ל"ה–ל"ח) וז"ל: "עוברות ומניקות – פטורות מלהתענות בצום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז. ונקראת 'מעוברת' רק משעברו ג' חודשים להריון ו'מניקה' נקראת רק כל זמן שמניקה ממש, ולא כל עשרים וארבע חודש. ומכל מקום אם הן חלושות מאוד, דינן כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה – פטורות מלצום. מותר למעוברות ומניקות להחמיר על עצמן ולצום, אך ברגע שמרגישות צער – אסורות מלצום.

מי שמותר לו לאכול – אינו צריך לאכול 'לשיעורים' כמו ביום כיפור, אלא אוכל כדרכו, ומכל מקום לא יתענג במעדנים, אלא יאכל רק מה שהוא צריך. )מ"ב סי' תק"ן ס"ק ה'). כיום נהגו שאף הפטורים מתחילים בצום ואם מרגישים שלא בטוב – מפסיקים את הצום )עיין שו"ע סי' תק"ן סע' א'. תקנ"ד סע' ה' והחונים עליו)".

[23] שו"ע (סי' תקנ"ד סעי' ה'), וז"ל: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור; אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות, ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד". וע"ע  מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ו סעי' ג' ופרק מ"ה סעי' ס"א).

[24] תש"ן-תשנ"ג סימן נ"ה.

[25] עיין בא"ח (פרשת דברים ש"ר סעי' ד'), וז"ל: "אף על גב דמדינא אין אסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב, עכ"ז נהגו לאסור מן י"ז בתמוז".

[26] שיורי כנה"ג (הגה"ט סי' תקנ"א ס"ק ה'), וז"ל: "ונוהגין להחמיר שלא לישא אשה מי"ז בתמוז ואילך עד ט"ב". וע"ע כה"ח (שם ס"ק מ"ב מ"ד), מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ג').

[27] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.

[28] עי' לעיל הערה כ"ו.

[29] עי' מועד לכל חי (סי' ט' סעי' כ"ו), שדי חמד (אסיפת דינים, מערכת בין המצרים סי' א' אות י"ד), פרי האדמה הל' תענית (פ"ה ה"ו – ח"ד דף ח' ע"ב).

[30] בעניין זה עי' במועד לכל חי שהובא לעיל, סידור רב יעקב עמדין ("בית יעקב", חלק ב' (שערי שמים), שער החמישי (שער החרסית), חרך ד', אות ה'), והביאו כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק מ"ג).

[31] תש"ן-תשנ"ג סימן נ"ו, ושאלת המשך שם סימן נ"ז.

[32] בשו"ע (או"ח סי' תקנ"א סעי' ב'), וז"ל: "מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה". ועי' מג"א שם (ס"ק י'), וז"ל: "ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעודה ואפי' בלא רקודין ומחולות, ולא דמי לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל, משא"כ כאן. ונ"ל דאפי' בשבת – אסור לעשות, דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקח' בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה, ונ"ל דאסור לעשו' ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך". וע"ע כה"ח (שם סעי' ט"ל). בא"ח (פרש דברים סעי' ה'), וז"ל : "אסור לעשות רקודים ומחולות מן י"ז בתמוז עד אחר ט"ב, וראוי להזהיר את מנגנים ישראלים שלא ישוררו אצל הגוים, אבל משום איבה, או אם זה המנגן אין לו מה לאכול – שרי לנגן אצל הגוים בעבור שכרו, וכל זה אחר י"ז בתמוז, אבל מן ר"ח עד ט"ב ישמטו עצמן לגמרי. וכן ה"ה ביום י"ז בתמוז עצמו שלא ילך בשום אופן, וההולכין בעבור שכרם אין רואין ס"ב, וכן צריך להזהר בעשרה בטבת בלילה וביום, שלא לעשות רקודים ומחולות". שירי קודש ללא מוזיקה כדי למנוע שעמום – מותרים, אך שירה כדי ליצור אווירה של שמחה – אסורה. סרט שיש בו שירה – אם הוא סרט לימודי כגון על השואה, או סרט של מכון המקדש וכדומה – מותר (גם אם הוא מלווה בשירה או מנגינה). וע"ע מאמר מרדכי (מועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ו'–י').

[33] וראה מש"כ במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה סעי' י"ד-ט"ו) "טוב להמנע מללכת לבריכה בזמן זה מפני הסכנה, אומנם בקיטנה וכדו' שצריך להעסיק את הילדים שלא יסתובבו ברחובות – מותר ובתנאי שיגבירו את הזהירות ויכפילו וישלשו את מספר המצילים. לא יוצאים בימים אלו לטיול של תענוג, אומנם אם זהו הזמן היחידי שיכול לצאת עם ילדיו או שיוצא לשם רפואה – יכול ללכת עד ר"ח אב, אך מר"ח אב עד י' באב – לא ילך כלל לבריכה ולטיול".

[34] וע"ע כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק ט"ל-מ'). וראה לעיל בהערה ל"ב.

[35] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ד.

[36] כתב השו"ע (סי' תקנ"א סעי' י"ז), וז"ל: "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן – אומר, ולא יחמיץ המצוה". ובמשנ"ב (שם ס"ק צ"ח) כתב, וז"ל: "אע"ג דאפילו אבל מברך שהחיינו, מ"מ ימים אלו כיון שהזמן ההוא הוא זמן פורענות אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה". וע"ע כה"ח שם (ס"ק ר"ד), וז"ל: "כתב בית יוסף בשם תשובה אשכנזית, והיא תשובת מהרי"ל סימן ל"א, והוא מדברי האגודה במסכת ברכות בשם הכלבו כמו שכתב בדרשות מהרי"ל הלכות תשעה באב. וכן כתב בנימין זאב סימן קס"ג והביא דבריו כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף. וכן כתב בספר חסידים סימן תת"מ: יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לתשעה באב כי אמרו איך נברך שהחיינו וכו' לזמן הזה, עכ"ל. וכן כתב מגן אברהם ס"ק מ"ב דטעם האיסור כיון דהזמן ההוא זמן פורענות אין לברך שהחיינו לזמן הזה, אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו, עכ"ל. והביאו דבריו האחרונים". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ט"ז) שלמנהג האשכנזים מברכים שהחיינו בשבת אבל למנהג הספרדים אפילו בשבת אין מברכין שהחיינו. ובכה"ח (שם ס"ק ר"ה), וז"ל: "וכתב שם בספר חסידים דיש מברכין על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, יעו"ש. והביא דבריו מטה משה סימן תרצ"ז, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף. וכן כתב הלבוש, אליה רבה אות מ"ב, חיי אדם כלל קל"ג אות ח', דרך החיים אות ה', קיצור שלחן ערוך סימן קכ"ב אות ב', משנה ברורה אות צ"ח. וראש חודש דינו כשבת. בית יהודה דף ק"ט ע"ב. והיינו דוקא פרי, אבל במלבוש איכא שמחה טפי ואסור אפילו בשבת. אליה רבה אות י"ז, חיי אדם שם אות י"ד, דרך החיים אות ו', קיצור שלחן ערוך שם. אמנם בשער הכוונות דף פ"ט ע"ג כתב דאפילו פרי חדש – אין לאכול בשבתות של בין המצרים, יעו"ש. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק מ"ב, מטה יהודה. וכן כתב הרב בית דוד סימן שכ"ה דמדברי הרב בית יוסף שסתם נראה דאסור. וכן כתב מה"ר חיים הכהן בספרו טור ברקת והביא דבריו הברכי יוסף אות יו"ד. וכן פסק בספרו חיים שאל חלק א' סימן כ"ד, יעו"ש".

[37] כתב בא"ח (ש"ר פרשת דברים סעי' ח'), וז"ל: "שבוע שחל בו ט' באב – אסור מדינא ללבוש בגדים חדשים, ואפילו מנעלים חדשים – אסור ללבוש בשבוע זו, ומצד המנהג – אסור בכל זה מר"ח". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ל"ד).

[38] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ד.

[39] שכתב שם בעניין תספורת לאשה אחרי שבעה, וז"ל: "אשה מותרת בנטילת שער אחר ז'. הגה: ויש אוסרים אף לאשה, וכן עיקר".

[40] וז"ל שם: "ואשה מותרת לגלח מראש חודש אב עד התענית, כיון דבאבל גופיה פסק הרי"ף והרמב"ם דמותרת לגלח אחר שבעה נראה להקל באבילות ישנה. פנים מאירות חלק ב' סוף סימן ל"ז. והביא דבריו עיקרי הד"ט סימן כ"ז אות ט"ו ופתחי תשובה. מיהו הנודע ביהודה חלק יורה דעה סימן צ"ט כתב דבשבוע שחל תשעה באב גם האשה אסורה לספר, יעו"ש. וכן כתב המשבצות זהב אות י"ג דלענין תספורת שוין איש ואשה לאסור, אך לגלח צדעין אפשר דיש להקל באשה, יעו"ש. ועיין ביורה דעה סימן ש"ץ סעיף ה' בהגה שכתב דיש אוסרים גם באשה לאחר שבעה, יעו"ש. ועל כן נראה דיש להחמיר כדברי המשבצות זהב".

[41] וז"ל שם: "לסרוק ראשו במסרק בלי חפיפה רק על שער יבש – יש אוסרין בשבוע שחל בו ט"ב וכנז' בשיורי כנה"ג סי' תקנ"א הגהב"י אות ל"א, יע"ש. ומיהו זה אינו אלא באיש, אבל באשה – מותר, ועיין אליה רבה ודגול מרבבה ואשל אברהם. ואף על גב דהגאון אשל אברהם צידד להקל גם באיש לסרוק בצנעה, נכון להחמיר, משום דגם הוא רפיה בידיה ולא שבקינן פשיטות הרב האוסר שהזכיר מהר"י ברונא ז"ל שהביא הכנה"ג ז"ל". וראה הערה הבאה.

[42] משנ"ב (סי' תקנ"א ס"ק כ'), וז"ל: "ולענין סריקת הראש – אין להחמיר אפילו בשאר ימי השבוע". וע"ע כה"ח (שם ס"ק מ"ו), וז"ל: "ואפילו לסרוק ראשו במסרק בלא חפיפה רק על שער יבש – אסור. מהר"י מברונא סימן י"ג, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ל"א. מיהו האליה רבה אות ז' הקשה על דברי מהר"י הנז' דמאי שנא מאבל תוך שבעה דמותר לסרוק כמ"ש ביורה דעה סימן ש"ץ סעיף ו', יעו"ש. וכן הקשה עליו הדגול מרבבה. וכן הקשה עליו המטה יהודה בדין ט"ז, אלא שכתב ומכל מקום כיון שהורה זקן – יש להחמיר. והאשל אברהם אות י"א כתב להתיר דוקא לאשה וכמו שכתב הש"ך שם ביורה דעה לענין שבעה ימי אבילות, אלא שכתב לצדד להתיר גם לאיש לסרוק בצנעה, יעו"ש. וכן כתב בן איש חי שם אות י"ד להתיר באשה, אבל באיש כתב: נכון להחמיר שלא לסרוק אף בצנעה, יעו"ש. אמנם דעת השערי תשובה אות י"ב להתיר גם לאיש, וכתב: וכן עמא דבר" .

[43] כתב בשו"ע (סי' תקנ"א סעי' ט"ז), וז"ל: "יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו". ובכה"ח שם (ס"ק קפ"ו), וז"ל: "י"נ שלא לרחוץ מר"ח, כן כתב הטור בשם אבי העזרי. וכתב בתרומת הדשן סימן ק"ן: משמע אפילו בצונן – אסור, אלא שסיים: כמדומה שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מראש חודש ואילך ולא מיחו בידם, והמחמיר תבא עליו ברכה, יעו"ש. והביא דבריו בית יוסף. וכן משמע ממה שכתב בית יוסף בשם מוהר"י מולן דאפילו בצונן כל גופו – אסור מראש חודש ואילך, יעו"ש. וכן כתב בהגה לקמן בסעיף זה דנוהגין שלא לרחוץ אפילו בצונן מראש חודש ואילך. וכן כתב הלבוש ושאר אחרונים רבני האשכנזים. אבל הרמב"ם פרק ה' דתעניות דין ו' כתב דנהגו ישראל שלא יכנסו למרחץ בשבוע זו עד שיעבור התענית. וכן כתב הטור בשם הרמב"ן. והר"ן כתב דדוקא כיבוס – אסור, אבל רחיצת גופו – מותר אפילו בחמין, אלא שהצנועין נוהגין איסור בעצמם כל אותה שבוע, יעו"ש. והביא דבריו השלחן גבוה אות י"ג. נמצא דלדעת הרמב"ם והרמב"ן והצנועים שכתב הר"ן – אינו אסור ברחיצה רק כל גופו בחמין ובשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בצונן – מותר אפילו כל גופו ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב". וראה בהערה הבאה.

[44] עי' בא"ח (פר' דברים ש"ר סעי' ט"ז). וראה בכה"ח (סי' תקנ"א ס"ק קפ"ו) הו"ד בהערה הקודמת. וע"ע מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ"ה סעי' פ"ד-פ"ז): "אין רוחצים את כל הגוף בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו בצונן. ויש שנהגו לאסור רחצה מראש חודש (בא"ח דברים ט"ז). מי שרגיל להתרחץ כל יום – לא יחמיר מראש חודש אלא רק בשבוע שחל בו. מי שהתלכלך בעבודה או שמזיע הרבה – יכול לרחוץ את כל גופו (עיין שו"ע סי' תקנ"א סע' ט"ז). ואם קשה לו לרחוץ בצונן – יכול אף בחמין, ומותר לרחוץ גם בסבון, ומכל מקום ימעט הנאתו ויתכוין רק להסיר הלכלוך. מותר לרחוץ לצרכים רפואיים. ולכן יולדת או מעוברת שקרובה ללדת שהרחיצה טובה לה – מותרת ברחיצה אפילו בחמין. וכן אדם חלוש שציווה אותו הרופא לרחוץ – מותר לרחוץ אפילו בחמין (בא"ח דברים ט"ז). וכן אחיות או רופאים צריכים לרחוץ ולשמור על נקיון ע"מ למנוע זיהומים".

[45] וז"ל: "אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט"ב, ויש נוהגין בזה מר"ח, ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי, כי ביום ט"ב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר בימים אלו". ובסעודת ברית מילה מותר מעיקר הדין לאכול בשר במנין מצומצם (דהיינו קרוביו – אביו אחיו ובניו, ועוד עשרה חברים שרגילים לבא לשמחותיו. וע"ע מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ל"ט-מ"ב).

[46] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.

[47] עי' כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק קמ"ו-קמ"ח), מאמר מרדכי (מועדים ולימים פרק כ"ה סעי' ל"ח).

[48] אעפ"י שהקונה לא נראה חולה וחלוש – יכול למכור לו. עי' מס' שביעית (פ"ה משניות ח'-ט'). והרע"ב שם (משנה ח'  ד"ה "שהוא יכול"), שלגבי "לפני עור" ומסייע עוברי עבירה, אפשר לתלות בתלייה "כל דהו". ועיין בחזו"א (שביעית סי' י"ב ס"ק ט'), וז"ל: "אף על גב דאפילו ספק מכשול גם אסור ליתן לפני עיור והיה ראוי להחמיר בספיקות, יש לומר דאם באנו להחמיר גם בספקות, נעשה מכשול שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם, והן רק עמי הארץ וחייבים אנחנו להחיות ולהטיב עימם, וכל שכן שלא להרבות שנאה ותחרות בינינו וביניהם, ועוברים על 'לא תשנא' ועוד כמה לאוין שאין איסורן קל מאיסור זה שאנו באנו להציל אותם ממנו, והלכך שקלו חז"ל בפלס עד כמה שיש להתנהג לקנסם ולמשוך ידינו מהם ושלא נגרום מכשולים יותר גדולים להם ולנו, והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה ולהתיר בספק, וזו דרך הממוצעת והישרה", עכ"ל.

[49] תשמ"ו-תשמ"ז סימן פ"ז.

[50] שו"ע (או"ח סי' תקנ"א סעי' א'), וז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". וכתב המג"א (שם ס"ק א'), וז"ל:"פי' שאין שמחין כלל". ובכה"ח שם (ס"ק א') כתב, וז"ל: "ומי שנזהר בזה שלא לשמוח בעשרת ימים אלו יזכה לעשרת דברים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבא".

[51] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.

[52] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ד.

[53] וז"ל: "ויש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב מוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו. הגה: ויש לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל לשכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד; ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר: ויקח מאבני המקום, שראה החורבן".

[54] משנ"ב שם (ס"ק ו'), וז"ל: "אדם חלוש א"צ להחמיר בזה ויישן על המטה". ובכה"ח שם (ס"ק ט'), וז"ל: "הא דכתב זה בלשון יש מי שנוהג וכו', משום דתשעה באב אינו חייב בכפיית המטה כמו שנוהג באבילות כמו שכתב בטור ובית יוסף, אך הכלבו כתב שה"ר שמואל מאויר"א היה מחמיר על עצמו לשכב מוטה על הארץ וכו' ומביאו בית יוסף, ועל כן כתב זה בשלחן ערוך בלשון יש מי שנוהג וכו'. ולכן אדם חלוש אין צריך להחמיר בזה ויישן על המטה". וע"ע בא"ח (דברים סעי' כ"ג), מאמר מרדכי (למועדים וימים פרק כ"ו סעי' מ"ו-מ"ז), וז"ל: "יש לאדם להצטער בעניין משכבו, שאם רגיל לשכב על שני כרים – ישכב עתה על אחד. ונוהגים להניח מזרון על הארץ ולשכב עליו. ולהניח אבן קטנה מתחת לכרית ראשו זכר למה שנאמר: 'ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו' (בראשית כ"ח, י"א), והסבירו חז"ל: שראה את החורבן ואמר מה נורא המקום הזה וכו' (ספרי דברים שנ"ב ע"א). עיין שו"ע ורמ"א (תקנ"ה סע' ב'. בא"ח דברים כ"ג). זקן חולה ומעוברת יכולים לשכב על המיטה, וטוב שיניחו אבן תחת ראשם".

[55] תש"ן-תשנ"ג סימן צ"ח.

[56] יום שנכפלו בו צרות לעם ישראל, עיין שו"ע (תקמ"ט) ובמאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ"ד סעי' ו'-ז').

[57] עיין לעיל בהערה ל"ב.

[58] בשנה שבה נכתבה התשובה, שנת תשנ"א, חל יום ט' באב ביום שבת ונדחה ליום ראשון, וכל מה שכתבנו שייך גם לט' באב שנדחה.

[59] תש"ן-תשנ"ג סימן קמ"ז.

[60] רמ"א (או"ח סי' תקנ"ח), ז"ל: "אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א' – מותר לאכול בשר ויין יום ב', אבל בלילה – אסור מפני אבילות של יום".

[61] שם (ס"ק י"ט), וז"ל: "מהר"ש ויטאל כתב בשער הכוונות (דף פ"ט ע"ג) דהרב אביו מהרח"ו ז"ל אוכל בליל שני בשר אם תשעה באב דחוי, וכן הפרי חדש בליקוטים כתב דאין טעם לאסור בלילה שלאחר התענית. ברכי יוסף אות ב', זכור לאברהם אות ט'. ועיין לעיל סימן תקנ"א אות ק"ל". וע"ע מאמר מרדכי (למועדים וימים פרק כ"ט סעי' ט'), וז"ל: "תשעה באב – בו אירעו חמש אסונות לעם ישראל.  א. ביום זה נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, שחזרו המרגלים, והוציאו דיבה על הארץ, בכו ישראל בכייה של חינם, ונקבע כיום בכייה לדורות. ב-ג. בו ביום היה החורבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני. ד. נלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל. ה. בו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל וסביבתו, ונתקיים הפסוק 'ציון שדה תחרש' (שו"ע סי' תקמ"ט סעי' א'). כתב הרמב"ם בהלכות תעניות (פ"ה הלכה ג'): 'ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש, ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים (ירמיהו כ"ו): ציון שדה תחרש'".

[62] וז"ל: "אבל להסתפר מותר בליל מוצאי תשעה באב שנדחה, ואף אם נהגו שלא להסתפר הוא מנהג בטעות ואין צריך התרה, והגם שהיה מקום למנהג זה שלא להסתפר במוצאי תשעה באב דחוי, יש להתיר להסתפר למוהל שהולך למילה בעיר אחרת למחר והוא נחפז, ודאי שמותר להסתפר לכבוד המילה ליל שני מוצאי תשעה באב דחוי, כדי שלמחר בהגיעו לעיר יהיה פנוי לקיים מצות המילה".

[63] וז"ל: "לאחר התענית – מותר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת – מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר  שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'".

[64] וז"ל: "… ובדברינו לשם דמצד מנהג יש להחמיר בזה גם ביום עשירי".

[65] עיין מאמר מרדכי (למועדים וימים פרק כ"ט סעי' ט').

[66] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ד.

[67] וז"ל: "בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. הגה: ויש מחמירין  עד חצות היום ולא יותר".

[68] וז"ל: "לאחר התענית – מותר לספר ולכבס מיד".

[69] וז"ל: "בעיר שרובם אוכלים בשר בליל עשירי ואיש אחד נהג שלא לאכול בשר בליל עשירי, אך לא קבלו בנדר רק נהג כך מנהג בעלמא, ואיתרע ביה ששלמו שלשים על מות לבן בשבוע שחל תשעה באב בתוכה והמתין שלא לגלח וגדל צערו, כי המנהג בערים האל לגלח זקנם בסם או מספרים ויש להם צער גדול, נראה דמותר לגלח בליל מוצאי תשעה באב דמדינא שרי וגם בעיר רובם אוכלים בשר בליל עשירי וגם הוא שנהג לא קבלו בנדר וגם המנהג היה דוקא באכילת בשר, ותו דהא מילתא דלא שכיחא ואדעתא דהכי לא נהג, ואף דמהרש"ל סימן צ"ב אסר לספר ולכבס נמי, היינו במקומם דהנהיגו שלא לאכול בשר, לא כן בעיר הנזכרת שנהגו היתר ואיש זה החמיר בלילה לבד כמדובר, ומה גם דבספר המנהגים מקל אף לדידהו בתספורת".

[70] וז"ל: "אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט"ב, ויש נוהגין בזה מר"ח, ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי, כי ביום ט"ב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי".

[71] עי' מאמר מרדכי (למועדים וימים פרק כ"ט סעי' ג'-ד').

[72] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.

[73] עיין לעיל בדברי הבא"ח הובא בהערה ע'.

[74] שם, וז"ל: "ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר".

[75] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"ט.

[76] וז"ל שם: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה (טור), ואסור לשומעם מפני החורבן; ואפילו שיר בפה על היין – אסורה, שנאמר: בשיר לא ישתו יין (ישעיה כ"ד, ט'), וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין. הגה: וכן לצורך מצוה, כגון, בבית חתן וכלה, הכל שרי".

[77] עי' כה"ח (שם ס"ק כ"ט-ל').

[78] וע"ע מאמר מרדכי (למועדים וימים פרק ל' סעי' כ"ד-כ"ח).

[79] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ק"ט.

[80] שו"ע (סי' תקס"א סעי' ב'), וז"ל: "הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: ציון היתה מדבר שממה; וכשרואה בית המקדש, אומר: בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה, וקורע. ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש, טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא". ספר ארץ ישראל (ח"א סימן כ"ב סעי' ה').

[81] ספר ארץ ישראל שם (סעי' י"א).

[82] ספר ארץ ישראל שם (סעי' ד').

[83] שו"ע שם (סעי' ה'), וז"ל: "היה הולך ובא לירושלים, הולך ובא תוך ל' יום – אינו קורע קרע אחר; ואם לאחר ל' יום – חוזר וקורע". וע"ע בדינים אלה במאמר מרדכי (למועדים וימים פרק ל' סעי' כ"ט-ל"ד), וז"ל: "הרואה את מקום המקדש בידי הישמעאלים, צריך לומר: 'בית קדשנו ותפארתינו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה' וקורע בגדו כמו אבל. ואומר בלי שם ומלכות 'ברוך דיין אמת כי כל משפטיו צדק ואמת וכו". ומשתחווה ואומר אחר כך 'מזמור לאסף' (תהילים ע"ט עד סופו). כשרואה את שער הרחמים אומר: 'טבעו בארץ שעריה'. משרואה את כיפת הזהב קורע ואין צריך שיראה את קרקע העזרה. ואם הזדמן שרואה רק את הכותל ולא ראה כלל את מקום המקדש – אין צריך לקרוע. אם עברו שלושים יום שלא ראה המסגדים הבנוים על מקום המקדש שנמצאים בידי הישמעאלים – חוזר וקורע. מי שגר בירושלים – אינו חייב לקרוע (שו"ע תקס"א סעי' ב' והחונים עליו, משנ"ב י"ז וכה"ח כ"ז). הבא בשבת – אינו קורע. אם בא פעם נוספת תוך שלושים יום – אינו קורע. נהגו שהבא ביום שישי אחר חצות או בר"ח או בחול המועד – אינו קורע, ואפשר להקל בכגון זה (מנהגי ירושלים. ועיין שו"ע סי' תקס"א סעי' ב', ה' והחונים עליו). מהדין אם הרואים חסים על בגדיהם ומחליפים חולצות ביניהם – אינם צריכים לקרוע. ואין זו הדרך הראויה, שראוי לאדם להיות מצר על חורבן ירושלים ולהתאבל ולהתאונן עליה, כי כדאי הוא בית אלוקינו לאבד עליו חולצה אחת, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".

.

[84] [הערת העורך: ראינו לנכון לצרף טבלה בהלכות בין המצרים שנערכה ע"פ שיטתו של מרן הרב זצ"ל].