אכילה לפני התפילה[1]
שאלה א: כיצד ינהג אדם שצריך לאכול או לקבל טיפול לפני התפילה?
תשובה: חולה או זקן מותר להם לאכול לפני התפילה בשבת[2].
בנוסח "נשמת כל חי"[3]
שאלה ב: ב"נשמת כל חי", מהו הנוסח אותו יש לומר: "אין לנו מלך גואל ומושיע", או שיש להשמיט את המילה: "מלך"?
תשובה: בנוסח של סידור "חוקת ישראל" כתוב בשבח "נשמת כל חי": "מלך גואל"[4], ויש סידורים אחרים בהם כתוב: "מלך" בסוגריים. וכל אחד יכול לנהוג כמנהגו[5].
חיוב קריאת התורה ביחיד[6]
שאלה ג: מה יעשה אדם המתפלל ביחידות (למשל: עקב מחלה) בשבת בבוקר, לגבי הקריאה בתורה?
תשובה: אדם המתפלל ביחידות בשבת, צריך לקרוא בחומש את כל פרשת השבוע לפני תפילת מוסף, אע"פ שקרא בערב שבת "שניים מקרא ואחד תרגום"[7].
רב בחיוב קריאת התורה[8]
שאלה ד: אדם שאינו יכול לשמוע את הקריאה בתורה בבית הכנסת בשבת, מפני שהוא עובר מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר ואומר בהם דברי תורה, האם הוא יכול לצאת ידי חובת הקריאה בתורה בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי? אם הוא לא יכול לצאת ידי חובה בכך, כיצד עליו לנהוג?
תשובה: יש שני חיובים על האדם: אחד – לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" כמו שכ' בשו"ע (סי' רפ"ה), ויש חיוב שני – לשמוע קריאת התורה, כמו שכתוב בסי' רפ"ב. אלו הם שני חיובים שונים. קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" אפשר לקרוא בחומש וביחיד[9], ויש לה תשלומים לפניה ואחריה[10].
קריאת ספר תורה בצבור צריכה להיות במניין[11], ובספר תורה כדין וכדת[12], ובזה אדם יוצא ידי חובה. אבל יכול אדם לקרוא בבית כנסת אחד עד שני או עד שלישי, ובבית כנסת אחר את שני – שלישי וכך הלאה וכו', ובלבד שלא יבטל קריאת התורה בציבור. ואם אדם דלג[13] על פסוק מקריאת התורה – חייב לחזור על פסוק זה עם 2 פסוקים נוספים עמו[14].
ולפיכך כת"ר יאמר לאותו דרשן, שיסמוך על הקב"ה שעליו נאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ולא יבטל קריאת התורה בשביל זה.
אמירת "יהי רצון" בהוצאת ס"ת בר"ח שחל בשבת[15]
שאלה ה: בר"ח שחל בשבת, האם נוהגים לומר בהוצאת ספר תורה את ה"יהי רצון" שאומרים בכל ראש חודש?
תשובה: ה"יהי רצון" שאומרים בר"ח, רבים הם שאינם אומרים אותו כלל, כי יש חשש מי חברו. במקום זה אומרים: "בריך שמיה", ובפרט ביום שבת, שבין כה אומרים "בריך שמיה", נמנעים מלומר "יהי רצון" זה[16].
אמירת "מי שברך" בשבת[17]
שאלה ו: אני פונה לכבוד תורתך הקדושה בשל סכסוך שפרץ בבית הכנסת שלנו. עד כה, ביום שבת לאחר קריאת התורה נהגנו לומר "מי שברך" לממשלת ישראל, לנשיא ישראל, לשרי ישראל ולצבא ישראל, ואחר כך לומר "מי שברך" לקהל. עכשיו קמו חזנים חדשים, שאינם רוצים לומר "מי שברך", לא לממשלת ישראל, לא לנשיא ישראל ולא לצבא ישראל. קמה מריבה בין הקהל לבין החזנים, אם לומר זאת או לא.
אני פונה לכבודך על מנת שתורה לנו מה לעשות, ונלך לפי פסקתך.
כבוד התורה, החיים והשלום
הרב ש. מ.
מושב ______
תשובה: נהגו האשכנזים לומר "מי שברך" לממשלת ישראל שריה ויועציה, וכן לנשיא מדינת ישראל בראש השנה ויוה"כ בלבד[18]. ואילו בשבתות, מצוה לומר בשעת פתיחת ההיכל "מי שברך" לחיילי צבא הגנה לישראל[19].
יה"ר שנזכה שה' ישמור צאתם ובואם מעתה ועד עולם.
בנוסח "מי שברך" לחיילי צה"ל[20]
שאלה ז: זה כבר כמה שנים שצה"ל נמצא בלבנון, ברצועת הביטחון, ומי יודע עוד כמה שנים יישאר שם.
שאלתי – האם אין צורך לשנות את נוסח ה"מי שברך" לחיילי צה"ל, בו אומרים: "מגבול הלבנון", שמשמעו בפשטות מה"גדר הטובה"? לכאורה יש מקום לשנות ולומר: "מהלבנון"?
אני משרת בלבנון, ואני חש שזה אבסורד לברך רק את מי שנמצא בתוך הגבול, בעוד שמי שנמצא מחוץ לגבול "זקוק" הרבה יותר ל"מי שברך" זה, כמו שנוכחנו לדעת באסון מכונית התופת[21], ל"ע, ולמעשה הסכנה קיימת שם תמיד.
תשובה: כשאומרים "מגבול הלבנון" הכוונה היא גם לתוך הלבנון. ומה שכתבת שאתה נמצא בתוך לבנון וכל עם ישראל מברך "מי שברך" ולא מברך את מי שבתוך הלבנון, היה סמוך ובטוח שתפילות עם ישראל זה בכל מקום שהם נמצאים[22].
בנוסח "מי שברך" לשבויים ולנעדרים[23]
שאלה ח: רציתי לשאול לגבי נוסח "מי שברך" לשבויי ונעדרי צה"ל. נאמר בה: "שבת היא מלזעוק" וכו' – מדוע אסור לזעוק בענין זה, הרי מובא בשולחן ערוך סי' רפ"ח סע' ט', שאפילו על יחיד הנרדף על ידי ליסטים צועקים בשבת, קל-וחומר כאן, שהם נמצאים בידי מרצחים וסכנה נשקפת לחייהם?
תשובה: אמנם, מעיקר הדין אין צריך לומר "שבת היא מלזעוק" וכו', אך נהגו כן כדי שלא לחלק, עיין בכה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ע"ח)[24].
עמידת והחזקת ס"ת ב"תפילה לשלום המדינה וחיילי צה"ל"[25]
שאלה ט: אני לומד בישיבת ההסדר ______.
לאחרונה התעורר ויכוח בין תלמידי הישיבה לגבי ה"תפילה לשלום המדינה":
א. האם בעת אמירת "תפילה לשלום המדינה" יש לעמוד?
ב. האם על הש"ץ להחזיק בידיו את ספר התורה בעת אמירת תפילה זו, או שמא יש כאן בעיה מצד "כבוד התורה"?
תשובה: כפי שהנכם נוהגים בתפילת "מי שברך" לקהל, כך עליכם לנהוג ב"תפילה לשלום המדינה" וב"תפילה לשלום חיילי צה"ל".
בנוסח "תפילה לשלום המדינה"[26]
שאלה י: האם ראוי לומר בתוך ה"תפילה לשלום המדינה" את המילים: "ראשית צמיחת גאולתינו"? לצערינו המשיח עדיין לא בא, והרבה מאחינו בני ישראל גרים בגלות, וכיצד יתכן שכבר התחילה הגאולה?
תשובה: אין דרכנו לדון בהחלטות מועצת הרבנות הראשית משנים קודמות, וחזקה עלינו שהגרא"י הרצוג והרשל"צ הגרב"צ עוזיאל זצ"ל דנו ובררו את ההלכה לפני שקבעוה לדורות[27].
אותיות ספר תורה שמכוסות בשעוה[28]
שאלה יא: בשעת קריאת התורה בשבת, נמצא נטף של שעווה על מספר אותיות בספר התורה באופן שהן נתכסו לגמרי – כיצד צריך לנהוג?
תשובה: אסור לקרוא אפילו תיבה אחת בעל פה שלא מן הכתב בספר תורה, עיין בשו"ע (או"ח סי' קמ"ד סעי' א')[29]. אמנם, במקום שיש הבדל גדול בין הקרי לכתיב, קורא בעל פה את הקרי, עיין שם בשו"ע (סי' קמ"א סעי' ח'), כיון שזוהי הלכה למשה מסיני. וע"ע כה"ח שם (ס"ק מ"ד)[30].
אסור לסלק את השעוה הנמצאת על גבי הכתב בשבת, עיין בשו"ע (סי' ש"מ סעי' ג') וכה"ח שם (ס"ק כ"ב). ועיין במשנ"ב שם (ס"ק י') ובכה"ח (סי' קמ"ג ס"ק מ'), אם מותר לקרוא בשבת בס"ת שהאותיות נראות בו מתחת השעוה[31].
אמירת דברי מוסר לפני עשרת הדברות והתוכחה[32]
שאלה יב: האם מנהג טוב הוא, לומר דברי מוסר לפני קריאת עשרת הדברות ולפני קריאת פרשיות התוכחה, כגון: "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב…", שנהוג לומר לפני קריאת התורה?
תשובה: נהגו לומר את תרגומו של רס"ג על עשרת הדברות לפני קריאתם בתורה, או חלק מהתרגום המתחיל: "אציתו ושמעו עממיא" וכו'[33].
וכן נהגו לומר דברי תוכחה ומוסר בע"פ לפני קריאת התוכחות בפר' בחוקותי ובפר' כי תבוא. ויש שנהגו לאומרם אחר הקריאה בתורה והברכות, ומנהג טוב הוא, וכל אחד ימשיך לנהוג כמנהגו[34].
יש שנהגו, שהש"ץ אומר "מי שברך" לקהל אחר קריאת התורה והברכות של פרשיות התוכחה בפרשות בחוקותי וכי תבוא[35].
בכל המקרים הנ"ל צריך הש"ץ לסגור את הס"ת, ולומר את הנ"ל בע"פ כדי שידע הציבור שאין הדברים כתובים בס"ת[36].
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
עמידה בעשרת הדברות[37]
שאלה יג: בבית הכנסת בו אני מתפלל חלוקות הדעות בעניין העמידה בזמן קריאת עשרת הדברות.
יש הסוברים, כי חובה לעמוד מצד כבוד לחלק חשוב זה שבתורה בו כלולות כל תרי"ג המצוות, וכך נהגנו. אמנם עתה באו אנשים ואמרו כי עמידה זו גורמת לזלזול בשאר חלקי התורה החשובים אף הם, ולכן רוצים לשבת.
מחלוקת זו גורמת לפירוד בין המתפללים בבית הכנסת. הוסכם כי אנוכי אהיה שליח לדבר מצווה לשאול את כבוד תורתו:
כיצד עלינו לנהוג בענין זה?
תשובה: עיין בתשובות הרמב"ם (החדשות סי' רס"ג עמ' 495 הוצאת בלאו), שהביא שהיה מנהג קדום לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות ובטלו מנהג זה. והרמב"ם עצמו חיזק את הביטול.
עיין עוד בשו"ע (או"ח סי' א' סעי' ה') ובכה"ח שם (ס"ק ל"ב, סי' קמ"ו ס"ק כ"ג). ומשמע מ"לדוד אמת" לחיד"א (סי' ז' סעי' ה'), שאין למחות בעומדים. ועיין ב"ישכיל עבדי" (ח"ב סי' א', ח"ז סי' א').
ואפשר, שהנוהגים לעמוד סומכים על דברי הרס"ג שכתב, שכל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות. וכ"כ רש"י (שמות פרק כ"ד פסוק י"ב).
למסקנה, אמנם מעיקר הדין אין לעמוד, אך אם כל הציבור עומד גדול השלום, ויעמוד איתם, כי יש להם על מי שיסמוכו.
וע"ע במחזיק ברכה לחיד"א (סי' א' ס"ק ח'), שהאר"י התנגד לאמירת עשרת הדברות בתפילה. אך אין הוכחה בדבריו שהתנגד לעמידה בשעת קריאת התורה של עשרת הדברות. ובלאו הכי אין לעמוד בקריאת התורה לפי דעת האר"י בכל פרשה שהיא[38].
במנהג הודו בעשרת הדברות[39]
שאלה יד: אנו יוצאי הודו נוהגים לעמוד בעשרת הדיברות בפרשת יתרו ובשבועות – האם יש להמשיך ולקיים מנהג זה?
תשובה: בעשרת הדברות נהגו חלק מהקהילות לעמוד, ואחרים נהגו לשבת, אך אם אתם נהגתם לעמוד ושינוי במנהג זה יביא למחלוקת – אתם רשאים להמשיך לעמוד[40].
עמידה בעשרת הדברות בקהילה מעורבת[41]
שאלה טו: שלש פעמים בשנה, בפרשת "יתרו", "ואתחנן" ובשבועות אנו נתקלים בשאלה במושב שלנו… איך להתנהג בעת קריאת עשרת הדברות: לאותם שעומדים במשך כל קריאת התורה אין בעיה. אולם לרוב הציבור היושב בעת קריאת התורה, האם צריך הוא לקום בעת קריאת עשרת הדברות? המותר לו לקום? ברצונינו לקבוע מנהג אחיד וקבוע לכולם: ברצוני להציע פתרון שאם הרב יסמוך ידיו עליו ננסה לקבלו כמנהג …
ראיתי מיימינים ומשמאילים בענין זה. מצד אחד, המשנה במסכת תמיד פ"ה מ"א אומרת שהכהנים במקדש היו קוראים עשרת הדברות בכל יום לפני קריאת שמע, אבל הגמרא ברכות דף י"ג אומרת שלא קבעו כן בגבולין מפני תרעומת המינים, שיאמרו שרק עשרת הדברות ניתנו מהקב"ה. וכן מובא שם בשם כמה אמוראים, וכן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קפ"ד. א"כ לכאורה אין להעדיף עשרת הדברות יותר משאר חלקי התורה, וכן כתב הרמב"ם בתשובה בתקיפות. אולם בשו"ת דבר שמואל (לר"ש אבוהב) כתב לחזק את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, שכאילו אנו מקבלים פני שכינה כמעמד הר סיני, וכן החיד"א יישב את המנהג.
החיד"א בסוף דבריו אומר: "דמאחר שנהגו העם כן לקום כולם בעשרת הדברות נראה שחייבים הכל לעמוד ואין לשום אחד להישאר יושב וכו' ואם לאו ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל, ועוד דאמרו לא ישב בין העומדים", עכ"ל.
יוצא איפוא שבבית-כנסת אחד חייב להיות מנהג אחד, ולא יתכן שהרוב יעשו כך ומיעוט קטן יעשה אחרת!
במושבנו … ב"ה אנו מתפללים כולם ביחד, אשכנזים ואנשי עדות המזרח. אין הבדל, הן בחיים היום-יומיים והן בתפילות ובשאר חיי הרוח והתרבות, כולנו כאחד. ולמרות שכולם קמו בקריאת עשרת הדברות, הרי בטוחני שחלק, שמנהג אבותם בידם לישב, עשו זאת כדי לא להיות יושבים בין עומדים, וחשוב למצוא מנהג שכולם יצאו ידי חובתם ומנהגם.
בנוסף לכך גם אנו שעומדים (הכוונה לאותם שיושבים בכל הקריאה וקמים במיוחד לעשרת הדברות), הרי ישנם הרבה גדולים הסוברים שאל לנו לתת עדיפות לחלק אחד מהתורה לחלק אחר.
עצתי היא, לקבוע כמנהג קבוע ב… שבשבת פרשת "יתרו", למשל כשהעולה לתורה לשישי מברך והציבור צריך בין כך לעמוד בברכת התורה ישאר כל הציבור לעמוד עד סוף שישי, וע"י כך נצא ידי חובת כולם, גם נעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות, גם לא ניתן עדיפות לחלק מהתורה, כי עמדנו בכל שישי, ונוכל גם אשכנזים כספרדים לקיים מנהג אחד ויחיד.
תשובה: מסקנתך נכונה. לכן ראוי שהציבור יעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואף אם יש מיעוט שלא נהג כך עליו לעמוד, כדי שלא יפרוש מן הציבור[42], ולא ישב בין העומדים[43].
מכירת עליות לתורה בשבת וחג[44]
שאלה טז: נהוג בבתי כנסת בארץ, שאת העליות לתורה בשבתות ובחגים, כולל יום הכיפורים, מוכרים במכרז, וכל המרבה במחיר זוכה לעלייה לתורה. לאחר שהוחלט מי יקבל את העלייה, הגבאים מסמנים על כרטיס את סכום התרומה, וגובים את התמורה לאחר השבת או החג.
לעניות דעתי, מעשה זה מהווה עבירה חמורה על כללי התורה, כי אין הבדל בין מעשה זה לבין קניית מצרך אחר, כגון: קניית משקה בקיוסק. בשני המקרים האלו נעשית פעולת המכירה של מוצר מסוים, האסורה בתכלית האיסור בשבתות ובחגים.
לכן, לעניות דעתי, גם אם נוהג זה השתרש בעדות ישראל מימים ימימה, יש להפסיק חד משמעית את המעשה הזה. במקום זה ניתן לתלות שלט בבית הכנסת, ולבקש מהמתפללים לתרום להחזקת בית הכנסת, או לחלופין למצוא דרך נאותה להחזיק את בתי הכנסת בצורה תקציבית וממלכתית מכובדת.
לאור הנ"ל, אודה לכם באם תוציאו הוראת איסור מכירת עליות בבתי הכנסת בשבתות ובחגים, בעיקר ביום הכיפורים, ובמעשה זה תקרבו את גאולת עם ישראל.
תשובה: המנהג שנהגו למכור עליות בשבתות ובימים טובים, אינו מנהג טוב, כיון שאנשים מדברים באותו זמן בביהכ"ס דברים בטלים, וכבר כתב הרב פלאג'י את ההקדמה לספרו "ספר החיים" פורמט קטן, שיהא מצוי ביד כל אדם בשעה שמוכרים את העליות, כדי שלא יתבטל, ולכן קראו "חיים ביד"[45]. ומכל מקום עיין בכה"ח (סימן ש"ו ס"ק מ"ב) שכתב: "…ומנהג פשוט עכשיו להכריז השמש המצות, ולומר כמה נותן בעד מצוה זו, ומי שמעלה אותה בדמים נשאר לו המצוה והאחר אינו נותן כלום, והנח להם לישראל". ועשו זאת גם כדי שלא יבואו לידי מחלוקת, כי כל אחד רוצה לעלות לספר תורה.
ומה שכתבת שהמנהג הטוב הוא לתלות שלט בבתי הכנסת וכו', דבר טוב הוא, אך דבר זה יכול לגרום לסכסוך ומחלוקת, כי כל אחד יחשוב שעלייה מסוימת מגיעה לו דוקא, לפיכך הנח להם לישראל.
בכל אופן, במקום שאפשר להנהיג שהעליות תהיינה לפי סדר, כמו במקום שצבור המתפללים בו הוא קטן – טוב יעשו אם ינהיגו עליות לפי הסדר[46].
הוספה עולים לתורה[47]
שאלה יז: האם מותר בשבת לעלות "מוסיפים" לתורה אם ע"י כך נגרם טורח לציבור? אני ספרתי אצלנו 50 עולים בשבת אחת! אנשים הזוכים לבוא לבית הכנסת רק מספר פעמים בשנה רואים אנשים מדברים וחלק אף אוכלים, וזה חילול ה'. בנוסף לכך, המתפללים עייפים לשבת 3 ורבע שעות בבית הכנסת ואף רעבים. והאם אפשר לפתוח מניין נוסף שבו יתפללו ללא מוסיפים?
תשובה: יש מנהגים המתירים יותר מז' עולים, ויש אוסרים. ולכן אם מעלים באופן חריג יתר מז' עולים, כגון: חייל המברך הגומל וכדו', אין בכך קפידא. אבל ודאי שאין לעלות אנשים מפני הכבוד וכדו', מחמת טירחא דציבורא, ומעוד טעמים שמנית במכתבך. ועיי' בכף החיים (סי' רפ"ב ס"ק י') [48].
ובאשר אם לפתוח מנין נוסף, דבר זה נתון לשיקול דעת הגבאים[49], ובודאי שאם יאמרו לגבאים שרוצים לפתוח מנין נוסף הם יסכימו לכך כיון ש"זה נהנה וזה לא חסר"[50].
קדימה למפטיר חתן בר-מצווה או בעל יארצייט[51]
שאלה יח: לעיתים נמצאים בבית הכנסת בשבת, חתן בר-מצווה שהכין את קריאת המפטיר וההפטרה, וכן אדם שיש לו אזכרה וצריך לעלות למפטיר. את מי משניהם יש להעלות לקריאת המפטיר וההפטרה?
תשובה: אם חתן בר המצווה התכונן לקריאת המפטיר וההפטרה, טוב שבעל האזכרה יעלה למשלים או עליה אחרת, כדי למנוע עגמת נפש מחתן בר המצווה[52]. כמובן, שאם יש אפשרות לעשות מנין נוסף רק לקריאת התורה, ושם בעל האזכרה יעלה למפטיר, הדבר רצוי.
עליית מחלל שבת לתורה [א][53]
שאלה יט: האם מותר בשבת להעלות לתורה אדם שהגיע לבית הכנסת ברכבו?
תשובה: אנשים המגיעים עם רכב לבית הכנסת בשבת, אין להעלותם למנין שבעת הקרואים, אך אם מוסיפים מעבר לשבעה הקרואים, אפשר להעלותם במקום הצורך. עיין בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' י"א, ח"ג סי' י"ב)[54].
עליית מחלל שבת לתורה [ב][55]
שאלה כ: אני כותב בשם ועד מתפללי בית-כנסת… באור עקיבא.
לאחרונה נתקלנו בבעיה קשה. בשמחות משפחתיות (בר-מצווה, שבת חתן וכדו'), מגיעים לבית-הכנסת גם קרובי משפחה שאינם שומרי תורה ומצוות ואף מחללי שבת בפרהסיה. לא פעם קרה שאחד מהם עלה לתורה.
שאלותי הן:
- האם מותר להעלות אותם לתורה?
- אם לא – כיצד ניתן לעשות זאת מבלי לפגוע בכבודם?
תשובה: מנהגנו כאשר יש שמחה בביהכנ"ס, מוסיפים קוראים בקריאת התורה ושונים ומשלשים וכו' בקריאה. אמנם, יש הסוברים שאין להוסיף, ובמקום שמוסיפים קוראים לכל עולה קטע חדש[56].
לגבי מה שכתבת על מחללי שבת – כל מי שהנך בטוח שאינו שומר שבת ואף לא הרהר תשובה בלבו, אזי ישנה וישלש בקריאתו, ועיין בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' י"ב) מה שכתב באורך בענין זה[57].
יה"ר שתרבה האהבה והאחוה בקרב בני קהילתכם, ונזכה לחזור בתשובה שלימה, בב"א.
עליית מפטיר לנער בר-מצווה מחלל שבת[58]
שאלה כא: נער הגיע לגיל בר-מצווה, הוא וגם הוריו חילוניים ומחללים שבת בפרהסיה, האם מותר להעלות אותו למפטיר?
תשובה: מי שהוריו מחללים שבת בפרהסיא, אסור לו לעלות למפטיר, אא"כ יקבל עליו לשמור תורה ומצוות[59].
עליית קטן לתורה[60]
שאלה כב: אני משמש גבאי בית הכנסת הספרדי בישוב … המנין שלנו קטן בכמות, ואנו צריכים כל העת "להוכיח את עצמנו", במיוחד כלפי צעירים אחדים ההולכים להתפלל במנין האשכנזי.
לאחרונה פתחנו חוג ללימוד טעמי המקרא לילדים. חשבנו כי אחד התמריצים לילדים יהיה מתן עליית "סמוך", הכוללת שלושה פסוקים עליהם חוזר ה"קורא" בקוראו את עליית שביעי. כמובן, הילדים בעצמם יקראו פסוקים אלו לאחר הכנה מתאימה.
תמכתי ברעיון זה, כיוון שזכורני כי בארץ מוצאי (עיראק), נהגתי לעלות לתורה לפני גיל בר-מצוה, וכן כיון שבמנין יוצאי תימן שבישוב, נוהגים להעלות ילדים, ללא פקפוק, לעליית שישי.
הרעיון הנ"ל התקבל בברכה ובשמחה בקרב באי המנין שלנו, אך אחד המתפללים אמר לי כי אצלם (יוצאי צפון אפריקה) לא נהוג הדבר.
הנני פונה לכת"ר, להודיעני את אשר נעשה לאור המתואר לעיל.
תשובה: קטן עולה למנין שבעה, כך נפסק בשו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'). יש המקפידים שיעלה רק ל"משלים", ויש הנוהגים, שהוא מוציא אחרים ידי חובה ועולה בכל העליות[61].
הצעתכם שהקטן יעלה "סמוך", והחזן ישלים את הקריאה – זה אליבא דכולי עלמא.
כמובן שיש בהצעה זו חשיבות רבה בחינוך לקריאת התורה[62].
בעל קורא קטן[63]
שאלה כג: אני רב ביה"ס … במסגרת תפקידי נתקלתי בשאלה שברצוני לשאול את כבודו.
בעניין קטן הקורא בתורה, מהו הגדר של קטן? האם מותר לו לקרוא בתורה בשני, חמישי ושבת? והאם ניתן להקל כאשר אין אחר שיקרא, לדוגמא: בבית הכנסת של בית הספר?
תשובה:
בענין קטן הקורא בתורה – קטן פירושו שלא הגיע לגיל בר-מצוה, ולכן הוא לא יכול לקרוא בתורה בשני וחמישי[64]. בשבת הוא יכול לקרוא – אם קורא את העלייה שלו. בדיעבד אפשר להקל כשהוא קורא את כל הפרשה, וזה כשאין מי שיקרא בתורה וכדומה[65].
עמידה באשכבה לחללי צה"ל[66]
שאלה כד: בבית הכנסת שבו אני מתפלל ישנו וויכוח רציני, הגובל כבר באי נעימות. כאשר אבות, שאיבדו את בניהם במלחמות ישראל, עולים לתורה, החזן אומר אשכבה על בניהם, חלק מהקהל, בעיקר קרובי משפחה וידידים קרובים, נעמד, וחלק מהקהל נשאר לשבת, ואז יש מריבות וויכוחים אם כולם צריכים לעמוד או לא.
אנא ממך ענה לי על שאלתי – כיצד יש לנהוג במקרים אלו על פי ההלכה?
תשובה: מנהג הספרדים כשש"ץ אומר אשכבה רק בני המשפחה עומדים. בימים הנוראים וכן לפני ימי זכרון כשש"ץ עושה אזכרה לחללי צה"ל, מנהגנו הוא שכל הקהל עומד על רגליו. בכל אופן, אם ישנה משפחה שעושה אשכבה לחלליה, אין חיוב לכל הקהל לעמוד על רגליו[67].
מפטיר והפטרה ע"י שניים [א][68]
שאלה כה: מזה כשנתיים אני מכהן כרב מקומי ב… קהילת יוצאי תימן. ברצוני לשאול כמה שאלות:
א. האם אדם אחד יכול לברך על ספר תורה ולקרוא את המפטיר, ואדם אחר יקרא את ההפטרה? אני הוריתי בקהלי לא לעשות כן, על פי הדיון ההלכתי המצ"ב, אך רצוני בתשובת הרב בנושא זה.
ב. היות וביישוב לא הייתה מנהיגות רוחנית ראויה לשמה, נהגו המתפללים בחלק מהדברים, שלא על פי ההלכה. נתתי הוראה והודעתי בציבור, שהקורא מפטיר בספר תורה הוא יקרא גם את ההפטרה. אמנם הדבר חזר על עצמו כמה פעמים, למרות שהודעתי בציבור שיש איסור בעניין.
בשבת פרשת פנחס תש"ן, אחד מהמתפללים קנה את ההפטרה, הוא הזמין את אחיו לקרוא את המפטיר, ולאחר שאחיו סיים, עמד הוא מייד לקרוא את ההפטרה. פניתי אליו, וביקשתי ממנו לא לקרוא, והוא המשיך בשלו. חזרתי מספר פעמים, והזהרתיו שהוא עושה כנגד ההלכה קבל עם ועדה, אך הוא בעזות מצח קרא את ההפטרה, למורת רוחו של כל הציבור.
שאלתי לכת"ר – כיצד עלי לנהוג במקרה כזה בכלל, ובפרט נגד אדם זה, שביזה את רב המקום ואת כלל ציבור המתפללים?
תשובה: ראה ראיתי את מכתבך ובו שאלותיך שהם שאלות חכם, וכן את הפסק הארוך שכתבת שאני מסכים אתו. באופן עקרוני כל מה שפוסק המרא דאתרא חייבים הקהל לשמוע בקולו, "ככל אשר יורוך" – אפילו על ימין שהוא שמאל, ובפרט שכת"ר פסק על ימין שהוא ימין[69].
ועתה אבוא להשיב על שאלותיך:
מה ששאלת אם יכול אדם לברך בס"ת ולקרוא את המפטיר ואדם אחר קורא את ההפטרה, הנה בין לדעת מר"ן ובין לדעת הרמ"א וכ"ש לדעת הרמב"ם – העולה למפטיר קורא את ההפטרה, הוא – ולא אחר[70]. אולם בשעת הדחק, כגון שמכרו את המפטיר, ועלה המפטיר והתגלה שאינו יודע לקרוא את ההפטרה, אז רשאי לעלות אחר לקרוא את ההפטרה, ולכתחילה לא יקנה מפטיר מי שאינו יודע לקרוא את ההפטרה. והתברר לי לאחר ברור שעשיתי, שבמנהגי תימן בחו"ל לא היה נוהג זה, אלא מי שעלה למפטיר הוא קרא את ההפטרה, אם לא בדיעבד כאמור לעיל.
אלא הספק שנסתפקתי הוא, מכיון שבדיעבד יכול לקרוא את ההפטרה כאמור לעיל, לאחר שהעלו את השני לקרוא את ההפטרה האם מותר להורידו מהתיבה, בעלמא היינו אומרים, בדיעבד כיון שעלה לא להורידו, אך מכיון שכת"ר פסק להם, והזהיר אותם שלא ינהגו מנהג זה, והם עושים נגד מה שכב' פסק – זו חוצפה כלפי הרב, ולכן טוב עשה כת"ר שמחה על מנהג זה. ועיין בשו"ע (או"ח סימן רפ"ד סעיף ד') וכה"ח ומ"ב שם. ועיין ברמב"ם (הלכות תפלה פי"ב הי"ג), ואין כאן המקום להאריך.
מפטיר והפטרה ע"י שניים [ב][71]
שאלה כו: קהילתנו היא מיוצאי תימן, כל חבריה חיו באותו הכפר, כך שכולם מכירים זה את זה.
במושב שלנו הוחלט למנות רב לקהילתנו. הרב החדש הכניס שינויים בסדרי התפילה הקיימים בקהילתנו מדורי דורות. לעיתים החלטותיו גורמות להתמרמרות בקרב חלק מהתושבים. הדברים הגיעו לידי כך, שפחות מתפללים מגיעים לבית הכנסת, וחלק מהמתפללים יוצאים החוצה לפני סיום התפילה.
אחד השינויים שכבוד הרב ביצע היה – שמתפלל אשר קם למפטיר חייב לקרוא את ההפטרה, וזו הלכה. חברים רבים ביקשו להמשיך במסורת של כיבוד הורים ומכובדים אחרים בקריאת המפטיר, בעוד הבן או קרוב המשפחה הצעיר יותר קורא את ההפטרה. שאלותי הן:
א. האם במקרה זה ההלכה גוברת על מנהגנו מדורי דורות? אני מאמין לרב קהילתנו שזו ההלכה, אך האם לא ניתן להמשיך במסורת אבותינו?
ב. אחד מהמתפללים קרא מפטיר וירד מהתיבה, מתפלל אחר עלה לקרוא את ההפטרה – האם יש צורך להורידו מהתיבה, ובכך לבזותו לעיני הקהילה?
ג. האם הקהילה יצאה ידי חובתה בקריאת ההפטרה של השני, או שצריך לקרוא שוב את ההפטרה?
תשובה: לאחר ברור שעשיתי עם זקני רבני תימן התברר כי לא היה מנהג בתימן של קריאת ההפטרה ע"י מי שלא עלה למפטיר, ומנהג זה התחדש כאן בארץ.
לפיכך מה שכתבת שמנהגכם מדורי דורות שאחר קורא את ההפטרה ולא מי שעולה מפטיר, לא נראה לי סביר שכך נהגו בתימן שהיו רבנים גדולים וחשובים. אולם בדיעבד יצאו יד"ח בקריאת ההפטרה ע"י מי שלא עלה למפטיר.
כל זה לדינא, אך קבלתי עוד מכתבים מאנשי המושב וכן מהרב המקומי שליט"א. ממכתבך עולה שאין לבך שלם עם פסק ההלכה של הרב, אשר על כן אני מצרף את מכתבי ששלחתי לכב' הרב המרא דאתרא שליט"א[72].
ומצוה רבה להרבות אהבה, אחוה, שלום ורעות. ויה"ר שהקב"ה ישרה שלום במחנכם.
נוסח ברכות ההפטרה [א][73]
שאלה כז: בברכה השנייה הנאמרת לאחר קריאת ההפטרה נאמר: "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה".
בברכה הרביעית של שבע ברכות הנישואין נאמר: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה". שתי ברכות אלו חותמות ב: "משמח ציון בבניה", אך יש ביניהן שוני. בברכת ההפטרה מוזכר מצבו של עם ישראל בגלות, לכן יש שתי בקשות: א. "רחם על ציון" – השוממה מבלי בנים. ב. "ולעלובת נפש" – ישראל היושבים בגלות, שהם עלובים ואינם עולבים. בברכת הנישואין מדובר על הגאולה: א. "שוש תשיש ותגל העקרה" – זו ירושלים, שנאמר עליה: "רני עקרה לא ילדה". ב. "בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה" – זהו קיבוץ גלויות.
המושג "עלובת נפש" לא מופיע במקרא, אולם בסידור רב עמרם גאון כתוב: "עגומת נפש", על פי הפסוק: "עגמה נפשי לאביון" (איוב ל', כ"ה). יש לציין כי הנוסח הקדום קשה אף יותר כי נאמר בו: "ולעגומת נפש תנקום נקם במהרה בימינו" (מחזור ויטרי, רמב"ם וסידורי תימן).
בזמן הזה כמעט רוב ישראל יושבים על אדמתם, וירושלים אינה שוממה, ושוב אין ישראל עלובים בין הגויים, ועליהם אמר הנביא: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו נ"א, ג'). לכן נראה, שראוי הדבר לברך גם בברכת ההפטרה את ברכת "משמח ציון בבניה", יחד עם הפתיחה המופיעה בברכת הנישואין: "שוש תשיש ותגל העקרה…". קשה לנו לומר את המילים "עלובת נפש" כלפי עם ישראל השוכן בארצו.
אודה לכבודו אם יורה לנו לשנות את הנוסח הנ"ל, וכן יורה לנהוג כך לכל העם השוכן בציון.
תשובה: אין לשנות מנוסח הברכות שתיקנו חכמינו. הטעם הוא, שעדיין רוב עם ישראל נמצא בגלות וממילא גם שכינתא בגלותא. ועיין בספר האבודרהם[74] שכתב, שנוסח הברכה הוא כלפי כנסת ישראל שהיא עדיין דואבת בגלות.
אנו נמצאים כיום רק באתחלתא דגאולה, ועדיין לא זכינו לגאולה השלימה. השמחה השלימה תהיה: "משמח ציון בבניה", היינו, כאשר הקב"ה ינחמנו בקיבוץ גלויות שלם.
יה"ר שנזכה לכך במהרה בימינו.
נוסח ברכות ההפטרה [ב][75]
שאלה כח: בברכה הנאמרת לאחר קריאת ההפטרה אנו אומרים: "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו. ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה". ברצוני לפנות אל כבוד הרב בבקשה שיורה לשנות את הנוסח של משפט זה, כי עלינו לחנך את הדור הצעיר שפיו ולבו יהיו שווים, ואילו הנאמר במשפט זה אינו תואם את המציאות בימינו, וזאת מכמה סיבות:
א. השכינה כבר אינה בגלות, היא שבה עם עם ישראל שחזר לארצו, כמו שאמרו חז"ל: "אף כשהן עתידין ליגאל, שכינה עמהן, שנאמר: 'ושב ה' אלקיך את שבותך', 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב' – מלמד שהקב"ה שב עמהם מבין הגלויות" (מגילה כ"ט ע"א).
ב. זכינו בדורנו, שרוב עם ישראל עלה והתכנס בארץ-ישראל, ואלו שאינם בתוכה זה רק בגלל יצר הרע המונע מהם מלעלות לארץ ולקיים את מצות ישוב ארץ-ישראל. לכן, אנו מצווים לברך כדברי התנחומא ע"י פתיחת הברכה בפסוק: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה", ולסיים: "משמח ציון בבניה".
ג. אנו נמצאים כיום, לא באתחלתא דגאולה, אלא באמצע הגאולה. ראשית הגאולה החלה בשנת תקצ"ו עת נתן הסולטאן רשות ליהודי ירושלים לבנות בתים ואת בית הכנסת "החורבה". באותה שנה הכריזו תלמידי הגר"א: "כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה להביאנו אל המנוחה, סמנא מילתא היא אתחלתא דגאולה". ואנו זכינו מאז לראות שלבים נוספים בגאולה, כאשר פרק הקב"ה מעלינו עול זרים בשנת תש"ח עם הקמת המדינה, ונתן לנו את ירושלים השלימה בשנת תשכ"ז.
כדי שלא נחטא לפניו יתברך בלשון שקר, עלינו להימנע מלכנות את עם ישראל כיום "עלובת נפש". אנו מצווים להכיר "בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה", ולהכיר את גודל חסדו אשר עשה עמנו. בכך שכבוד הרב יורה לשנות מילים אלו, הוא יתקן תיקון גדול בעולמות העליונים.
תשובה: עדיין אני עומד בדעתי, שאין לשנות מנוסח הברכה שתקנו חז"ל, ועוד נימוקי עמי[76].
שתיית עארק בבית-הכנסת[77]
שאלה כט: לאחרונה רווח המנהג לשתות עארק בבתי הכנסת שבאזורינו.
ברצוני לשאול את כבודו:
האם מותר לשתות עארק בבית-כנסת בשבת בשעת התפילה וקריאת התורה?
תשובה: בדבר זה יש שלושה איסורים:
א. שתייה לפני קידוש[78].
ב. שתייה לפני גמר התפילה[79].
ג. החמור מכולם – זלזול בתפילה וקריאת התורה[80] ובמקום קדוש כבית הכנסת[81].
על כן יש לגעור בנוהגים כך ולבטל מנהג זה.
ובזכות שמירת שבת קדשנו נזכה לביאת הגואל, השתא בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר.
קידוש בבית-הכנסת[82]
שאלה ל: בשבת שעברה התארחתי אצל ידידים. בבוקר התפללנו בבית הכנסת שבו הם נוהגים להתפלל. לאחר קריאת התורה, לפני מוסף, חילקו שם משקה חריף למתפללים. התפלאתי מאד על מנהג זה, ושאלתי את ידידי על כך, הוא טען שאין בעיה הלכתית בדבר, ושכך נהגו תמיד בבית-כנסת זה.
על כן, אני פונה לכבודו בשאלה – האם מותר לאכול ולשתות בבית הכנסת באמצע התפילה? אם כן, מהו המקור למנהג זה?
תשובה: אסור בשום פנים ואופן לאכול באמצע התפילה[83], וכ"ש שאסור לשתות משקה חריף בביהכנ"ס בזמן התפילה, ואפי' לאחר קריאת ס"ת לפני מוסף. אבל אם נהגתם, שלאחר התפילה שיש שמחה בבית הכנסת, מקדשים על היין ומרימים כוסית לברך את בעל השמחה – מותר [ולא ירבו בשתיה חריפה] [84], ובלבד שישתו רביעית יין או יאכלו כזית מזונות, ורק אז מותר לשתות שאר המשקים ופירות וירקות, שאם לא כן אין קידוש במקום סעודה[85].
חזרת הש"ץ במוסף שבת וחג[86]
שאלה לא: רציתי לשאול שאלה לגבי מנהגי תפילה שהתעוררה אצלי בעקבות דברי בעל "שושנת המלך", שכתב בהל' או"ח בדיני המנהגים השונים לגבי גילוח ותספורת בעומר, שהיות והדבר אינו מדאורייתא אלא דבר התלוי במנהג, אין בכך משום "לא תתגודדו".
לגבי חזרת הש"ץ במוסף של שבת ויו"ט. יש מקומות שנהגו לחזור, ויש מקומות שנהגו שלא להתפלל גם לחש וגם חזרה. האם בזה יהיה "לא תתגודדו"?
תשובה: לכבוד הרב ..שליט"א, רב בית הכנסת והקהילה לעדת … בחו"ל.
לפי הפשט[87] כיום אפשר להקל ולאמר שיתפללו רק לחש בלי חזרה. ועיין לתשובות הרמב"ם[88]. אולם לפי האר"י, תפילת החזרה יש לה מעלה מיוחדת, ואין לבטלה אלא רק מאונס. ועיין בכה"ח (סי' קכ"ד ס"ק ב'[89]). לפיכך יראה כת"ר, אם יש סיבה של אונס אפשר להקל ולעשות חזרה מקוצרת. ואם לדידי ציית, ינהגו ככל הספרדים שבעולם, שמקפידים לעשות חזרה בכל התפילות, חול, יו"ט ושבת.
הכלל הוא שהקהל חייב לשמוע מה שכת"ר יפסוק וינהיגם. יה"ר שימשיך כת"ר להנהיג את עדתו על מבועי התורה והיראה, אכי"ר.
חזרת הש"ץ במוסף[90]
שאלה לב: בבית-הכנסת אחד נוהגים כמנהג שהיה נהוג במרוקו, ואין אומרים חזרת הש"ץ לאחר תפילת מוסף. האם מותר להם להמשיך במנהג זה, או שמא עליהם לשנותו?
תשובה: נכון שבמרוקו נהגו שאין עושים חזרה לתפילת מוסף או שנהגו לומר עד "אתה קדוש" בקול רם. אולם כאן בארץ פוסקים כדעת האר"י הקדוש. וטוב לשנות המנהג, ולעשות חזרה כדבעי, ויזכו גם לברכת כהנים[91].
דרך אמירת "שמע ישראל" בקדושת מוסף[92]
שאלה לג: האם בעת אמירת "שמע ישראל" בחזרת הש"ץ בתפילת מוסף בשבת וחג, יש צורך לכסות את העיניים? מה הטעם שמכסים אותן בעת אמירת "שמע ישראל" בתפילה?
תשובה: כשאומרים "שמע" בתפילת מוסף בחזרת הש"ץ אין צריך לכסות את העיניים[93].
בקריאת שמע מכסים את העיניים כדי שלא להסתכל בדבר אחר היכול למנוע מלכוון היטב, ונוהגים אח"כ לנשק את האצבעות. עיין בשו"ע (או"ח סי' ס"א סעי' ה')[94].
[1] תשד"מ 810-1.
[2] כתב השו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' ג'-ד'), וז"ל: "אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח… ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים – מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה – מותר. הצמא והרעב, הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו – יתפלל; ואם לאו, אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה". וע"ע מאמר מרדכי (ימות החול פ"ט סעי' ל"ה- ל"ז). ראה מאמר מרדכי שבת (ח"א פט"ז סעי' פ"ג) שיאכל בצנעה.
הנזקק לאכול לפני תפילת שחרית בשבת – נכנס למחלוקת אם יקדש לפני אכילתו או לא: המשנ"ב (בה"ל סי' רפ"ט ד"ה "חובת קידוש") החמיר וסבר ש"מי שהותר לו לאכול ולשתות קודם תפילה, כגון שהוא לרפואה, פשוט דצריך לקדש מתחילה", אך הכה"ח (שם ס"ק ט"ו) הקל שלא צריך לקדש, שאינו אוכל אלא מחמת שנחשב כחולה, וראה עוד בבעל 'שולחן לחם הפנים' (מעמוד קפ"ח) שכתב באריכות אם מותר לשתות קפה לפני התפילה. ובנוגע למחלוקת המשנ"ב וכה"ח הנ"ל, כתב וז"ל: "אם שותה, כגון שהוא חולה או צמא ושותה לפני התפילה שמא שרי ליה לאכול ולשתות כמו שמרן כתב בסי' פ"ט סעי' ד', ודאי שאין צריך לקדש קודם, שהרי גבי שתיית מים דשרו הנך רבנן היינו טעמא דקודם התפילה עדיין לא חל עליו חובת קידוש, ואם כן ודאי גם גבי אכילה הדין כן, מה לי אכילה מה לי שתיה. אמנם, ראיתי החולקים עלי בלקט הקמח וסוברים שחייב לקדש ואח"כ לשתות… וגם מסתפק אם אדם צריך לומר בברכה מעין שלש זכירת שבת וזכר ליציאת מצרים"… עי"ש.
ולסיכום: אדם שרוצה לאכול עוגות קודם התפילה – נכנס למחלוקת אם צריך קידוש או לא. ולהלכה אנו פוסקים שלא צריך קידוש, ומ"מ נתבאר (ראה בכה"ח שם) שהאוכל לחם לפני התפילה – יעשה קידוש. וראה במאמר מרדכי (שם סעי' פ"ה).
[3] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ו.
[4] כמובא בסדר רב עמרם גאון, מחזור ויטרי, סדר התפילות לרמב"ם ואבודרהם. ועי' בסידור קול אליהו (עמ' ת"ק).
[5] עי' בא"ח (ש"ש תולדות סעי' ד'), מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק כ"ו סעי' כ"ג).
[6] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קס"ה, וכן השיב בתשובה תשמ"ה 674.
[7] ראה שו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' נ"ב), וז"ל: "מה שראית בטור וש"ע יו"ד סי' ת' לחזור הפרשה מותר, לא איירי בשנים מקרא ואחד תרגום אלא במי שלא הלך לבית הכנסת ולא שמע הפרשה מש"ץ, דחייב לקרות הפרשה בינו לבין עצמו בחומש, כדי שישלים פרשיותיו עם הציבור". וע"ע מאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק כ"ט סעי' נ"ה).
[8] תשמ"ה 790-1.
[9] וכלשון השו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' א'): "אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום".
[10] שם (סעי' ד'). עוד על קריאת שמו"ת במפורט – ראה מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק ב').
[11] שו"ע (או"ח סי' קמ"ג סעי' א'), וז"ל: "אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין".
[12] שם (סעי' ב'- ג').
[13] בעל הקורא.
[14] שו"ע (או"ח סי' קל"ז סעי' ג'): "אבל בשבת, אפילו דילג פסוק אחד – חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש – חוזר וקורא הוא ושנים עמו; ואפילו הפטיר והתפלל מוסף – חוזר וקורא".
[15] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ר"ו.
[16] ה"יהי רצון" הנ"ל הובא בחמדת ימים (ח"ב ר"ח) [הערת העורך: מצאנו לנכון להביא את דברי מרן זצ"ל בהקדמתו ל"קונטרס חמדת יוסף" לרב יוסף חיים מזרחי הי"ו בענין התפילות שחיבר החמדת ימים, וז"ל: "הן בענין איסור הלימוד ואזכרת הסודות והכוונות הנזכרים בחמדת ימים, כמו שכתב רבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום (דף ל"ג ע"ב) בזה הלשון: 'גם בעיני יפלא איך כת"ר משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים כגון חמדת ימים וכו' שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב ז"ל אשר לא סמך ידו עליהם ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר"י ז"ל ותלמידו מהרח"ו זלה"ה', עכ"ל. וכל שכן בענין התפילות שבודאי יש ליזהר מלאומרם, הן מטעם שאזהרה קבלנו משם רבנו מרן הרש"ש זצוק"ל שלא להוציא כוונות התפילות בפה והן מטעם שמעורבים בהם כוונות שלא על פי כתבי מרן רבנו האר"י ז"ל האמיתיים והן מחמת שיש בהם לשונות ברורים של שבתאות המרמזים על ש"ץ וגונדא דיליה. וכבר ידעתי כי יש קבלה על פה מזקני חכמי בבל שכן הייתה עיקר כוונתו של רשכבה"ג הגאון האדיר המקובל כמוהר"ר יוסף חיים זצוק"ל בחיבור ספרו לשון חכמים והדומים לו כדי שלא יזדקקו לתפילות החמדת ימים", ע"כ]. ראה סידור "קול אליהו" (עמ' תש"י) ובמאמר מרדכי (שבת ח"ב פכ"ח סעי' ל"ח).
[17] תש"ן-תשנ"ג סימן ס"ז.
[18] מקום שנהגו לומר זאת בכל שבת – ימשיכו במנהגם. אך אנו נוהגים בכך רק בר"ה וביוה"כ.
[19] אנו נוהגים לומר תפילות אלו לאחר כל התפילות שאומרים בפתיחת ההיכל כ"בריך שמיה" וכו', ולפני שמוציאים את ס"ת מההיכל. מקום שנהגו לאומרן אחרי קריאת התורה, רצוי שיאמרו בעמידה. הנוסח של התפילות הנ"ל לא מחייב. ומצוה גדולה לברך את חיילי צה"ל העוסקים במלאכת הקודש, ורצוי לברכם בעמידה. יש לומר: "מן הלבנון ועד גבול מצרים" כדי לכלול את החיילים הנמצאים בתוך לבנון. והאוסר לברך את צבא ההגנה לישראל לבטח עושה איסור חמור מאוד, שהרי יהודים מוסרים את נפשם על קידוש השם, ומסתכנים בשמירה והגנה על עם ישראל, ולא נברכם?! וכתוב: "ולא תעמוד על דם רעך". אדרבה, יש לברך את החיילים שהקב"ה ישמור ויגן עליהם בכל מקום שהם שם. ובענין "מי שברך" למדינה, כיון שעיקרו נתקן מזמן קדום בקהילות אשכנז לשלום המלכות, והספרדים לא נהגו בכך, ולכך גם כיום לא נהגו, וראה במאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק כ"ח סעי' ל"ט).
[הערת העורך: בבית הכנסת של מרן הרב זצ"ל נהגו לומר "מי שברך" לחיילי צה"ל בכל שבת, ולעניין "מי שברך" לראשי המדינה לא נהגו כלל אף בר"ה ויוה"כ, וענה לשואלים שרק האשכנזים נהגו בכך].
[20] תש"ן-תשנ"ג סימן י"ז.
[21] [הערת העורך: בח' בחשון תשמ"ט התפוצצה מכונית תופת ליד "הגדר הטובה" בדרום לבנון, 8 חיילי צה"ל נהרגו ו-7 נפצעו].
[22] עיין סידור "קול אליהו" (עמ' 534) וסידור "קול יעקב" (עמ' 415), שכתבנו: "מן הלבנון ועד גבול מצרים".
[23] תשמ"ח-תשמ"ט סימן צ"ב.
[24] כיון שלפעמים ישנם כאלו שעצורים במקום שאין בו סכנת נפשות.
[25] תשמ"ח-תשמ"ט סימן צ"ב.
[26] תשד"מ 500.
[27] [הערת העורך: ה"תפילה לשלום המדינה" נתקנה ע"י הרבנים הראשיים הנ"ל והתפרסמה לראשונה בט"ז אלול תש"ח].
[28] תשמ"ח-תשמ"ט סימן י"ח.
[29] וז"ל שם: "והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפי' תיבה אחת".
[30] כתב השו"ע (סי' קמ"א סעי' ח'), וז"ל: "כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר". וכתב כה"ח שם (ס"ק מ"ד): "ואף על פי שקורא בעל פה – שרי. מגן אברהם ס"ק ט'".
[31] כתב הב"ח (סימן ש"מ סעי' ב'), וז"ל: "ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפי' לא נטף אלא על אות אחת, ואם נטף על שתים – חייב חטאת". ועי' ט"ז (שם ס"ק א'), משב"ז (שם ס"ק א'). וע"ע כה"ח (סי' קמ"ג ס"ק מ'), וז"ל: "נטף טיפת שעוה על אותיות ספר תורה, אם נראין האותיות – כשר. הלכות קטנות חלק א' סימן צ"ט. מיהו בשו"ת דבר משה חלק יורה דעה סימן ט' פסק דאפילו נראה הכתב – פסול, יעו"ש, והביאו יד אהרן במהדורא בתרא אות ז', אבל דעת האחרונים להתיר בנראים האותיות כדעת הלכות קטנות, אמת ליעקב בדין נגיעת אות באות אות כ"א, לדוד אמת סימן י"ב אות כ"א, עיקרי הד"ט חלק יורה דעה סימן ל' אות ח'. ואם אירע זה בשבת ואין נראין האותיות, כתב השבות יעקב חלק ב' סימן ד' משום ליקוטי פרדס שאין שם פיסול על הספר תורה בשביל זה, והוא ז"ל דחה דבריו וכתב דפסול, וכן כתב שם משם ספר חינוך בית יהודה סימן ה' וכן פסק מהר"י שבאבו בספר פרח שושן כלל ב' סימן ב', אך אם נתיבש השעוה שיכול להסירה כלאחר יד דהיינו שיכפול הגויל של ספר תורה ועל ידי כן יפול, כתב השבות יעקב שם שמותר ואין כאן משום ממרח, יעו"ש. יד אהרן בהגהות בית יוסף. וכן הסכים היד אהרן בסימן ש"ם בהגהות בית יוסף, ולזה נוטה מעיל צדקה סימן כ"ה, וגם המור וקציעה בסימן ל"ב התיר בשבת כשנתיבש שידחוק באצבע מאחורי הספר תורה ועל ידי זה תוסר השעוה יעו"ש, אך הפנים מאירות חלק ב' סימן קפ"ט אוסר לעשות כן בשבת ומקיים דברי הב"ח יעו"ש, והביא דבריהם הלדוד אמת שם, וכתב דיש להחמיר, רק המיקל לא הפסיד כיון שרבו המתירין, יעו"ש".
[32] תשמ"ח-תשמ"ט סימן מ"ד.
[33] וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק סעי' י"ב), וע"ע מאמר מרדכי למועדים ולימים (פכ"ב סעי' ס"ה-ס"ט).
[34] עיין כה"ח (סי' תכ"ח ס"ק ל"ו), וז"ל: "נהגו שלוחי צבור שקודם קריאת החכם לתוכחות אומרים: 'מוסר ה' בני אל תמאס וכו' כי את אשר יאהב ה' יוכיח' וכו' ".
[35] ראה במאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק ל"ד סעי' ט').
[36] וע"ע שו"ע ורמ"א (או"ח סי' קל"ט סעי' ד'-ה'), משנ"ב שם (ס"ק כ"ב), כה"ח שם (ס"ק כ"ג), מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' י'). ועי"ש בהערה.
[37] תשמ"ו-תשמ"ז סימן נ"ז, ובתשובה תשד"מ 1087-1.
[38] בגמ' ברכות (י"ב ע"א) מובא: (בבית המקדש) "קורין עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין", עכ"ל. וראה ברש"י (שם): "שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני". ועיין משנ"ב (סי' א' ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם ס"ק ל"ב).
והרמב"ם בתשובה (שו"ת הרמב"ם סי' רס"ג, מהדו' בלאו), כאמור, דעתו לא היתה נוחה מזה שעומדים בעשרת הדברות מפני תרעומת המינים, בעניין רב ששינה את מנהג המקום והנהיג שישבו בקריאת עשרת הדברות וענה הרב: "התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים, שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחלה הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלק (פיה"מ סנהדרין פ"י עיקר ח'). וכתב משה", עכ"ל. ואכן בראשונים ובאחרונים דנו באריכות אם טוב לעמוד בעשרת הדברות או אסור לעמוד. וכתב החיד"א (טוב עין סי' י') שקשה על כך, כיון שהרמב"ם בעצמו וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו הלכה זו בפסקי הלכה. ומכאן היו כאלה שרצו להוכיח שאין דעת הרמב"ם לאסור משום תרעומת המינים, כיון שלא כתב כן ביד החזקה. והרמב"ם חזר בו ממה שכתב בתשובה כיון שהיום אין מינים כמו בזמן הגמרא. וקשה לומר כן, כיון שאם כך הוא, היה צריך הרמב"ם והרי"ף לבאר דעתם שהיום אין מינים. ועוד שבמקומות אחרים שיש "תרעומת המינים" הביא הרמב"ם לאסור. ולכן נשארה הלכה זו בספק. ועוד שהרמב"ם כתב בפירוש המשניות (תמיד ה', א') שהוא ביאר ענין זה "בהלכות שחיבר מהירושלמי", וכתבים אלו של הרמב"ם נאבדו מאיתנו, על כן אין אפשרות להקל בזה.
וכעין זה מצינו ברמ"א (או"ח סי' א' סעי' ה'), שכתב: "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בציבור". וכתב שם המשנ"ב (ס"ק ט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו: אין תורה אלא זו". ועיין בכה"ח (שם ס"ק ל"ב ובסי' קמ"ו ס"ק כ"ג). ומשמע מלדוד אמת לחיד"א (סי' ז' אות ה') שאין למחות בעומדים. ועיין בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' א', וח"ז סי' א'). ואפשר שהנוהגים לעמוד סוברים, שכיון שכתב רבי עובדיה מברטנורא: "כי עשרת הדברות הן עיקר התורה" והרמב"ם הוסיף: "עיקר התורה וראשיתה", וה"תפארת ישראל" מסביר שהן כוללים כל מצוות התורה, ועל כך יסד הרס"ג בפיוטו שכתב שכל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות. וכ"כ רש"י (שמות כ"ד, י"ב), וז"ל: "כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דיבור ודיבור מצוות התלויות בו", ולכן עומדים. ומהר"ש אבוהב (דבר שמואל סי' רע"ו) מדמה את העמידה ב"עשרת הדברות" לעמידה בברכת הלבנה כשמקבלים פני שכינה, ועוד שי"א שהיום כולם יודעים שאת העשרת הדברות, שתי הדברות הראשונות, היו מפי הקב"ה שדיבר איתנו עם עם ישראל בלשון נוכח, ולא הצלחנו להחזיק מעמד, והקב"ה אמר למשה שיאמר לנו את שאר שמונת הדברות. ויש אומרים מאחר שלא בכל שבת עומדים ולא בכל שבת קוראים עשרת הדברות, וקוראים אנו את כל הפרשה כולה וגם קוראים את עשרת הדברות, וע"כ יכולים לעמוד. וסיים: "ולפיכך מדעתי החלושה כל מקום שנהגו המנהג הנז', יהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכוונתם לשם שמים". וע"ע במחזיק ברכה לחיד"א (סי' א' ס"ק ח') שהאר"י התנגד לאמירת עשרת הדברות בתפילה, אך אין הוכחה מדבריו שהתנגד לעמידה בשעת קה"ת של עשרת הדברות. ובלא"ה אין לעמוד בקה"ת לפי דעת האר"י בכל פרשייה שהיא (עיין בשעה"כ דף מ"ח ע"ד והביאו כה"ח בסי' קמ"ו אות כ'). ואכן בספרו "לדוד אמת" (סי' ז' סעי' ה') כתב: "אם כל הציבור עומדים בעת קריאת עשרת הדברות – אינו נכון. ואם איזה יחידים עומדים – לית לן בה. ולפי מה שכתבתי בריש 'מחזיק ברכה' דהאר"י לא שאני לן בין יחיד לציבור – לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים". ובספרו "טוב עין" (סי' י"א) כתב החיד"א: "דבמקום שנהגו כולם לעמוד בעשרת הדברות – נראה שחייבים הכל לעמוד, ואין לשום אחד לישאר יושב, דגם שאינו מן הדין לעמוד, עתה שנהגו כל הקהל בזה, נעשה חיוב על הכל, ואם לאו – ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל". והיו שהקשו שיש סתירה בדברי החיד"א מספרו "לדוד אמת" לספרו "טוב עין". ויש לתרץ שהספר "לדוד אמת" הוא קיצור ספרו של מהר"י אלגזי "אמת ליעקב" וכתב שם החיד"א לפי דעת הרב מהר"י אלגזי. ואילו ספר "טוב עין" כתב החיד"א את דעתו שלו. ובשלמי ציבור (דף רצ"א) כתב שנהגו לעמוד בפרשת יתרו בעת קריאת עשרת הדברות, והיו שנהגו בחג השבועות שכולם עומדים ואומרים ביחד עשרת הדברות. ואחר כך החזן חוזר וקורא בעצמו. ואומר הרב שאין בכך חשש, כיון שגם המינים יודעים שבמתן תורה ניתנו רק עשרת הדברות. ולכן לא ראה הרב סיבה לבטל המנהג. ועוד כתב ש"ראיתי שאומרים את עשרת הדיברות באימה ויראה ומקבלים עליהם עול מלכות שמים, ולכן אין לבטל הענין". והגאון רבי עובדיה הדאיה ע"ה שהיה חסיד גדול והשתדל לקיים כל דברי האר"י ז"ל, נשאל שאלה זו, ובתשובה להגאון מהר"ש בוחבוט, הרב הראשי לבירות, ששאל, שסמך על כמה פוסקים שנוהגים לעמוד "וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבית כנסת". והוסיף שהרשב"ץ במנהגי אלג'יר כתב שנהגו לעמוד ב"יתרו", ב"שבועות" אבל לא ב"ואתחנן". וכן שאל אם דעת המקובלים מתנגדים לזה כי האר"י ז"ל לא עמד. וענה בספרו שו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב סימן א'): "על קהל שנהגו מזה כמה שנים לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות דודאי אין לנו למונעם … משום חשש זילותא דמעלין בקודש ולא מורידין … אם יבטלו נראה ח"ו זלזול וגרעון בכבוד התורה לרואים, שלאו כולי עלמא דינא גמירי, וכל אחד יחשוב לפי מה שיעלה בלבו. והרי זה דומה למה שכתב החיד"א בספרו טוב עין לעיל. ושאלוהו הרי לפי דברי האר"י ז"ל אין לעמוד בשעת קריאת התורה כלל, וענה שהאר"י לא דיבר על עמידה בעשרת הדברות בפרט אלא על עמידה בקריאת התורה שבכל יום. ועוד שהאר"י לא כתב שיש בכך איסור אלא שאין בכך מעלה (ועיין לכה"ח סי' קמ"ו ס"ק כ"ג ועיין שד"ח לעיל)", עכ"ד. וכן ענה אביו הרה"ג שר שלום הדאיה זצוק"ל שהנוהגים לעמוד – אין להם לשנות המנהג, ואפשר להמשיך לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לחשוש לתרעומת המינים, והוסיף ואמר שהמינים של ימינו אינם דומים למינים של פעם שהאמינו רק בעשרת הדיברות, כי המינים של ימינו הלואי ויאמינו בעשרת הדיברות לשמור שבת וכד'.
[ויש שלא נוח להם להראות עצמם שהם עומדים רק בעשרת הדברות, והם מתחילים לעמוד מתחילת קריאת התורה בפרשת יתרו, ותבוא עליהם ברכה].
ועוד מוסיף שם (כדברי החיד"א בטוב עין) ומאריך, ותמצית הדברים כך היא, שבימינו אין לחוש לתרעומת המינים כיון שאנו קוראים את כל הפרשה ולא רק את עשרת הדיברות, והעובדה שרק בהם אנו עומדים לא יוכלו המינים לומר שרק הדיברות מהשמים שהרי לכולם ניכר שאנו קוראים כל הפרשה, ורק מי שקורא עשרת הדיברות בלבד בעמידה – יש עליו חשש כנ"ל. למעשה כתב הרה"ג משאש (שליט"א) [זצ"ל] בספרו (שו"ת שמש ומגן ח"א סי' נ"ז ובח"ג סי' מ"ח) כי נהגו לעמוד במרוקו וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבית הכנסת. וכן מנהג מרוקו, אלג'יר, ג'רבא, חלק מארם צובא, וחלק מיהודי פרס, שנוהגים לעמוד כדכתיב "ויעמדו מרחוק ויתיצבו בתחתית ההר". וכן כתב בספר "ברית כהונה" (ערך עשרת הדברות) שמנהג ג'רבא לעמוד בעת עשרת הדברות. בארץ לא נהגו הספרדים לעמוד, ואומרים: "לו היו רואים את תשובת הרמב"ם היו חוזרים בהם". וראה בספר "זה השלחן" (ח"ב מנהגי אלגי'ר להרה"ג אליהו גיג', דפוס אלגי'ר התרפ"ט עמ' קל"ו. וראה עוד בספר "מטה יהודה" (עייאש) ח"א סי' א' אות ו'.) שמובא שאין עומדים בעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן, אולם בעשרת הדברות שבפרשת יתרו ובחג השבועות – עומדים. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"א).
וע"ע מאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"ב- כ"ג), וז"ל: "במקום שכל הצבור נוהגים לעמוד – אפשר לבטל מנהג זה בתנאי שניתן לבטל את המנהג כך שכל הציבור ישבו. אמנם, אם עלולה להתגלע מחלוקת בשל כך או שבסופו של דבר יעמדו חלק מן הציבור וחלק ישבו – אין למחות בידם, משום שיש להם על מי לסמוך. בית כנסת ובו רב מכהן שפסק הלכה בעניין זה, בין אם פסק שיש לשבת בקריאה ובין אם פסק שיש לעמוד – חייב כל הציבור לעשות כהוראת הרב".
[הערת העורך: מנהג מרן הרב זצ"ל היה לשבת הן בפרשת יתרו והן בפרשת ואתחנן, ולא היה מוחה ביד העומדים]
[39] תש"ן-תשנ"ג סימן פ"ז.
[40] וראה עוד לעיל בהערה ל"ח.
[41] תשד"מ 809-1.
[42] אבות (פ"ב מ"ה).
[43] ראה דרך ארץ רבה (פ"ז) ודרך ארץ זוטא (פ"ה). וראה עוד לעיל בהערה ל"ח.
[44] תש"ן-תשנ"ג סימן י"ט.
[45] כתב בספר חיים לגר"ח פלאג'י (סימן א' אות ב'): "מ"ש בספר לדוד אמת וחסד לאלפים דבעת מכירת המצוות ילמוד תהילים. אני אומר, דאם הוא נבון דילמוד פירוש רש"י של הפרשה בעת ההיא, כדי שיבין היטב מה שקורא שליח ציבור בספר תורה אחרי-כן. ואם הוא חכם בעל הוראה ילמוד בדיני קריאת ספר התורה, דבר בעיתו מה טוב, שמא יהיו שואלין לו דבר הלכה באותו פרק ויהיה מוכן להשיב לשואלו דבר".
[46] ראה גמ' שבת (קי"ג ע"א) ובגמ' כתובות (ה' ע"א), בית יוסף (סי' ש"ו) ושו"ע (סימן ש"ו סעיף ו'). וברמ"א שם, ז"ל: "הגה: י"א דבמקום שנוהגין ליתן לקורא בתורה מי שבירך, ונודר לצדקה או לחזן, דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (א"ז); והמנהג להקל, דהא מותר לפסוק צדקה". וכתב המג"א (שם ס"ק ט"ו): "כתב הים של שלמה פרק ה' דביצה הכרזת המצות מי שיתן יותר הוא יזכה בה, דמי טפי למקח וממכר, והיה נראה לאסור אם לא שנאמר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה, וכל זה אינו אלא לישב המנהג בדוחק וכו' והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אסטריך דכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה אפילו קנה חבירו המצוה, א"כ הוי כקציצת דמים לצורך מצוה, ול"ד למקח וממכר כלל, ושרי אפילו קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה, עכ"ל. ובשלטי גיבורים בעבודה זרה דף ד' ע"א (בדפי הרי"ף) מפקפק ג"כ על קנית המצות, ובמס' ב"ק כתב דאדם יוכל למכור מצות שלו לאחר", ובמשנ"ב (שם ס"ק ג"ל) כתב, וז"ל: "ובענין הכרזת מצות בבהכ"נ – יש אוסרין ויש מתירין, דלא שייך מקח וממכר אלא בחפץ הנקנה, ובמקום שנהגו היתר – אין למחות בידן", עכ"ל. ובכה"ח (שם ס"ק מ"ב) לאחר שהביא דברי הרש"ל כתב: "ומנהג פשוט עכשיו להכריז השמש המצוות ולומר כמה נותן בעד מצוה זו, ומי שמעלה אותה בדמים – נשאר לו המצוה, והאחר – אינו נותן כלום, והנח להם לישראל". טעם מנהג זה הוא – מפני השלום, כיון שכל אדם רוצה לזכות בפתיחת ההיכל, בעליה לתורה או בהפטרה. וראה עוד שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' ל"ג) בענין מכירת מצוות בבית הכנסת [הערת העורך
: מו"ר הרב זצוק"ל הקפיד שבמניינו לא ימכרו את העליות]. עיין באורך ובפירוט מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק כ"ח סעי' א'-כ"ה ובהערות שם) ובח"ג (פרק ע"ב סעי' כ"ט). וע"ע סי' קול אליהו (עמ' תק"ל סעי ז'). שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' ל"ג).
[47] תשד"מ 405-1.
[48] כתב השו"ע (סימן רפ"ב סעי' א'): "מוציאין ס"ת וקורין בו שבעה; ואם רצה להוסיף – מוסיף". וכתב כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק י'), וז"ל: "ומשמע מכל הפוסקים שאפילו האידנא שכולן מברכין – מותר להוסיף, שהרי גם בזמן התלמוד היה כל אחד מברך, ואפילו הכי כתבו כל הפוסקים שמותר להוסיף. מגן אברהם ס"ק א'. אמנם בהגהות הרי"ף ז"ל כתב בשם הרשב"ץ (והוא בתשב"ץ חלק ב' סימן ע') שעתה שכל הקוראין מברכין – אין להוסיף יותר משבעה, אפילו בשבת, כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות, ע"כ. והביאו כנסת הגדולה בסוף הגהות הטור. וכתב: 'ומנהג פשוט בינינו כשיש חתונה או אבי הבן או בעל ברית בקהל – הוסיף על שבעה, ונראה דהיינו דוקא כשיש חתן או אבי הבן או בעל ברית בקהל אבל בלתי סבה – ראוי לחוש לדברי הרשב"ץ', עכ"ל. והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה אות ג'. וכתב דהמקילין לא הפסידו, דמכל שאר פוסקים משמע היתר", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק ד'), וז"ל: "וי"א שהיום שכל אחד מהקרואים מברך לפניה ולאחריה וכנ"ל – אין כדאי להוסיף להרבות בברכות, אך במקום הצורך, כגון: חתונה או ברית מילה וכל כה"ג – אין לחוש לזה", עכ"ל. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' מ"ב), וז"ל: "נהגו הספרדים להוסיף עולים בשבת, ומכל מקום, לכתחילה ראוי לא להעלות יותר משבעה עולים אלא אם יש צורך מיוחד, וכן נוהגים האשכנזים. ויש מקומות שתיקנו לא להעלות יותר משלשה 'מוסיפים' מפני טורח הציבור, ומנהג טוב הוא. ומנהג בית אל על פי הסוד לא להעלות שום מוסיף".
[49] ראה שו"ע (סי' קנ"ג סעי' ז') שאם הציבור קבלו על עצמם יחיד, יש לו הסמכות להחליט, וע"ע שם (סי' נ"ג סעי' ט"ז).
[50] ב"ק (כ' ע"ב), ועוד.
[51] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס'.
[52]עי' מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ה סעי' ל"ה), וז"ל: "אין לאדם להתקוטט עבור עליית 'מפטיר', אפילו לא לפני היארצייט, ואין להקפיד על כך כלל, שהרי 'מילה – בסלע, שתיקה – בתרין'. וע"י השתיקה יהיה יותר נחת רוח לאביו מאשר אם יתקוטט ויעלה מפטיר". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סוף סי' ז"ך), ובה"ל (סי' קל"ו ד"ה "בשבת ויו"ט").
[53] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס'.
[54] כתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ל' הל' ט"ו), וז"ל: "השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם". ושם במגיד משנה כתב, וז"ל: "מסקנא דגמרא פרק הכל שוחטין (חולין ה') שהעובד כוכבים ומזלות ומחלל שבתות בפרהסיא הרי אלו מומרין לכל התורה כולה והרי הם כעובדי כוכבים ומזלות גמורים. ומבואר בהרבה מקומות. וטעם השבת לפי שהוא מורה על החדוש והכופר בחדוש כופר בכל התורה כולה ולפיכך צריך להאמין ולקבוע בנפשו אמונת החדוש ולשמור השבת שהוא אות נאמן עליו". וע"ע לשו"ע (אבה"ע סי' קכ"ג סעי' ב'), שו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי י"א, י"ח). וראה עוד חילוק בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' י"ב), וראה עוד בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סי' י"ב) שכתב, וז"ל: "ועל כן אדם זה שאתה שואל עליו כיון דמחלל שבת בפרהסיא – אין לצרפו לעשרה לקדיש וקדושה וכיוצא אלא יהיו עשרה אנשים כשרים מבלעדו. ודבר זה אינו ניכר ונרגש אצלו כדי שיהיה שנאה ואיבה או חששה דשמא פקר טפי, כי הצירוף הוא נעשה בבית הכנסת דשכיחי רבים, ואתם תשתדלו בצנעה שימצא אצלכם עשרה אנשים כשרים בלעדי הפסולים ובנקל תוכלו למצוא כן. אמנם בעליית ס"ת אם לא יעלו אותו לס"ת ניכר הדבר אצלו ויולד בזה שנאה ואיבה וגם יש לחוש דפקר טפי ובפרט זמנים אלו. מיהו יש לדבר זה תקנה לעשות כאשר כתבתי בסה"ק רב פעלים ח"ב או"ח סי' י"א דף ט' ע"א בד"ה 'וראיתי להגאון' וכו', שכתבתי בזה"ל: 'אבל במחלל שבת בפרהסיא או שהוא מבעט במצוה בפירוש, או שאומר בפירוש שאינו מאמין בדברי רז"ל – אין להקל בזה, וצריך להזדרז לבלתי יצרפו אותו למנין עשרה ולהעלותו לס"ת בחובת היום, אלא יעלה אחר חובת היום בדלוג, ואם יראו הקהל דאיכא איבה ושנאה ומחלוקת אם לא יעלו את זה האיש בראשנה בחובת היום בשבת ויו"ט – אה"נ יעלו זה הפסול בתוך חובת היום, אך לא תהיה עלייתו משלמת הפרשה דחובת היום, אלא העולה אחריו יחזור ויקרא לו החזן הפסוקים שקרא עם זה האיש הפסול, וממילא תהיה עלייתו וקריאתו של זה הפסול כאלו אינה והיה כלא היה, דודאי עדיף טפי לעשות כן בהיכא דרואין שיצא מדבר זה שנאה ואיבה ומחלוקת', ע"כ לשוני שכתבתי שם בס"ד, וכן תעשו גם אתם והקולות יחדלון", עכ"ל. וראה עוד בהרחבה בדיני עליית מחלל שבת לתורה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ב).
[55] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ'.
[56] הרב לדוד אמת (סי' ו' סעי' ע"א) כתב שיש להשתדל לקרות פסוקים חדשים, וכן הוא בברכי יוסף (שם אות ג'), הובא בכה"ח (שם ס"ק י"ט). והוסיף שם: "ומכל מקום ירא שמים היכול ליזהר – לא יעלה כשאין קוראים לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעין בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כולם מחדש איזה פסוקים נוספים". ויש להעיר: הזהירות של היר"ש הנזכרת, תהא בתנאי שיעשה הדבר בצנעא מבלי לפגוע באחרים בסירובו.
[57] ראה לעיל בהערה נ"ד.
[58] תשמ"ו-תשמ"ז סימן י'.
[59] ישנו דין נוסף, והוא: "כבוד הציבור וכבוד התורה", ולכן המחלל שבת, שנאמר על זה בתורה: "מות יומת", הרי הוא מזלזל בציבור ובתורה, ולכן אין להעלותו לתורה, וראה לעיל בהערה נ"ד.
[60] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רי"ח.
[61] כתב בשו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'), וז"ל: "הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין" (וכן כתב לענין עליית קטן למפטיר (סי' רפ"ד סעי' ד'): "קטן יכול להפטיר"). והרמ"א לא חלק על מרן השו"ע. ואולם המג"א (שם ס"ק ו') והמשנ"ב (שם ס"ק י"ב) כתבו שנוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר [אחרונים]. וראה כה"ח (שם ס"ק כ"ד) ש"האידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר. מגן אברהם שם, אליה רבה אות ו', תוספת שבת שם, רבינו זלמן אות ז'. ומיהו משמע דלאחר שנשלם המנין הקרואין – מותר לקרותו, ואין נוהגין כן. מגן אברהם שם. וכ"כ המטה יהודה אות ו' דרבים נוהגין שלא להעלות הקטן כלל בין בשבת בין בשאר ימים", עכ"ל.
וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' ע"ג): "נחלקו הדעות בדין עליית קטן לתורה בשבת בכמה נושאים: א. האם נמנה הקטן במניין שבעה עולים. ב. לאיזו מן העליות עולה קטן, כדלהלן:
* – לדעת השו"ע ורמ"א – קטן עולה לתורה ונמנה למניין שבעה עולים בשבת.
ולמנהג הספרדים בארץ ישראל – קטן עולה לכל אחת מן העליות ומברך לעצמו. ולמנהג האשכנזים – קטן עולה ל'מפטיר' בלבד, וכך נהגו גם בחתן 'בר מצוה'.
* – יש אומרים שקטן אינו עולה למניין שבעה אך עולה 'מוסיף'. ולמנהגם, עלה קטן בין שאר העולים – מעלים אחריו עולה נוסף להשלים למניין שבעה גדולים.
* – דעת רבנו האר"י ז"ל שקטן לא עולה אלא לעליית 'שביעי'.
* – מנהג התימנים להעלות קטן לעליית 'שישי'.
[62] בגמ' מגילה (כ"ד ע"א): "קטן קורא בתורה ומתרגם". ופסק השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור", ועיין בסי' קל"ט סעי' א' (שכתב שעולה הוא הקורא, ודו"ק). וכתב מרן החיד"א (לדוד אמת ה', כ"ו): "קטן לא יהיה שליח ציבור לקרות הפרשה עד שיהיה בן י"ג שהביא שתי שערות, ואם קרא הפרשה – אם הגיע לחינוך עלתה להם הקריאה", עכ"ל. וראה כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק כ"ג), וז"ל: דוקא למנין שבעה מצטרף אבל להיות הוא מקרא – אינו יכול עד שיהיה בן י"ג ויביא שתי שערות. הר"ם מלמד בתשובה כ"י סימן מ"ג, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת שבת שם, מגן אברהם ס"ק ו', תוספת שבת אות ז', רבינו זלמן אות ה'. ועיין משבצות זהב אות ג' שכתב להתיר. אמנם לענין דינא נראה דיש להחמיר כדעת הרבים", עכ"ל. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ו). כתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו שהוא יקרא בקול רם בס"ת והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, עד שיביא שתי שערות [ומשהוא בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה]. ומ"מ כשאין שם קורא אחר ותתבטל הקריאה לגמרי, מסתפק הפמ"ג דאפשר דיש להקל באופן זה אפילו אם לא הביא עדיין שתי שערות. וכן בדה"ח בהלכות קה"ת מיקל ג"כ בשעת הדחק", עכ"ל. ובשער הציון (שם ס"ק ט"ז): "מגן אברהם בשם פוסקים. ועיין בפרי מגדים שהקשה, דהא איתא במשנה דקטן קורא בתורה, והיינו מסתמא דהוא עצמו יכול לקרות הפרשה שלו, ואמאי אסרו להיות מקרא? ולפיכך מפקפק הפרי מגדים בעצם דין הזה. ולעניות דעתי לא קשה מידי, דהתם אצטרופי בעלמא שהקלו להשלים למנין ז' לעלות לתורה, הקלו גם כן שיכול לקרות, מה שאין כן בזה, להיות מקרא הקטן לכל הפרשיות לפני העולים – אסור כמו שאסור שיהיו כל העולים קטנים, וכדלקמיה, ומכל מקום העתקתי את הספק שלו בפנים, כי גם דין זה שהעתיק הרמ"א בשם הר"ן והריב"ש אינו דין ברור", עכ"ל. ולכן, לכתחילה – לא יקרא קטן בתורה להוציא אחרים ידי חובה, אמנם אם חוזרים אחר קריאתו – מותר, ובשעת הדחק – אפשר להקל גם אם החזן לא חוזר אחר קריאתו, וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' ע"ג).
[63] תש"ן-תשנ"ג סימן קנ"ט.
[64] כתב השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין", וכתב כה"ח (שם ס"ק כ"ב): "דוקא למנין שבעה עולין, אבל ביום טוב ובשאר ימים שעולין פחות משבעה – אין אשה וקטן מצטרפין, וכן הסכימו כל האחרונים. עולת שבת אות ג'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל אות ג' שאינו עולה הקטן והאשה אלא לשביעי דוקא, יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף אות ה'. והגם דיש מקילין כמו שכתב בברכי יוסף שם, אנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד. ונראה דבדיעבד אם כבר קראו לקטן ולא הרגישו עד שבירך, דיש לסמוך על המתירין". וכן כתב במג"א (ס"ק ה') ומשנ"ב (ס"ק י"א).
[65] ראה לעיל בהערה ס"ב, וע"כ במקום הצורך ניתן לסמוך על מרן השו"ע.
[66] תש"ן-תשנ"ג סימן ט'.
[67] וע"ע בזוה"ק (בראשית פ"ד ע"ב).
[68] תש"ן-תשנ"ג סימן ס"ד.
[69] וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"ג ובהערה שם).
[70] ראה בב"י (סי' רפ"ב). וכתב הרמ"א (סימן רפ"ד סעי' ד'), וז"ל: "ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה – יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן". וע"ע משנ"ב שם (ס"ק ז'), וז"ל: "וכן בגדול כה"ג, יכול אחר לומר ההפטרה וברכותיה, דאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה, מ"מ בדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה, שניכר הדבר שקראו בתורה בתחילה לשם מפטיר, שהרי הפסיק בקדיש מקודם". וראה עוד שם (ס"ק ח'). וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ג): "והיינו טעמא דלכתחלה לא יעשה מאחר שהריב"ש פליג וכמו שכתב המגן אברהם, וכן הסכים הרב אמת ליעקב במשפט קריאת המפטיר אות ח' דף קכ"ב, והמקומות שנהגו כן – אין למונעם, אבל בשאר מקומות – לכתחלה ראוי לחוש לדעת הריב"ש וכדברי מור"ם ז"ל. ברכי יוסף אות ו'".
[71] תש"ן-תשנ"ג סימן ס"ה.
[72] תשובת הרב נדפסה בשאלה הקודמת.
[73] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"כ.
[74] אבודרהם (ח"א, שחרית של שבת, עמ' קצ"א), וז"ל: "ולעגומת נפש ענין דאבון, והוא כנוי לכנסת ישראל שהיא דואבת בגלות, והוא מלשון עגמה נפשי לאביון. תנקום נקם במהרה בימינו ע"ש כעל גמולות כעל ישלם וגו' וכתיב בתריה ובא לציון גואל, ואמר במהרה ע"ש קל מהרה אשיב גמולכם בראשיכם. בא"י משמח ציון בבניה, כדאמרינן בתנחומא: במה עתיד הקדוש ברוך הוא לנחמה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה".
[75] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קצ"ט.
[76] ראה בתשובה הקודמת. וע"ע מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ה סעי' ח"י-י"ט).
[77] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ', וכן השיב בקיצור בתשובה תשד"מ 711-1.
[78] כתב השו"ע (או"ח סי' רפ"ט סעי' א'): "וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה". ועיין עוד מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק כ"ו סעי' מ"ז- נ'). ולגבי כהן ששתה ממשקים חריפים אם יכול לשאת כפיו ראה בשו"ע (סי' קכ"ח סעי' ל"ח), ושם (סימן צ"ט).
[79] כתב השו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' ג'), וז"ל: "אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים – מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט". וראה עוד מאמר מרדכי (לימות החול פרק ט' סעי' ל"ה-ל"ז).
[80] כתב השו"ע (סי' צ"ט סעי' א'): "שתה יין כדי רביעית – אל יתפלל עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל – תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו; ואפילו אם עבר זמן התפלה – משלים אותה בתפלה שאחריה, כדין שוגג". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק א'): "שתה יין – ונראה דה"ה שאר משקין המשכרים, וכפי מה שכתב הט"ז לקמן בסימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין נשיאת כפים. ואפילו לדעת המ"א שם דמיקל בנשיאת כפים, מסתברא דתפילה חמירא ואסור כמו ביין, כ"כ בספר מגן גיבורים, עי"ש. ולפי דעת הט"ז לקמן הנ"ל לא בעינן בשאר משקין שיעור רביעית, עי"ש. ולי נראה דמ"מ בעינן שיהא בו כדי לשכר ברביעית יין". וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ד'). וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "עד שיסיר יינו – ואף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית, אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]". וראה עוד שם (ס"ק ג') ובכה"ח שם (ס"ק ה'), וראה בבא"ח (ש"ר פרשת ויחי סעי' ו'). וכתב כה"ח (סי' נ"ה ס"ק י"ד): "שכור, אם לא הגיע לשכרותו של לוט – ראוי לצרפו למנין עשרה לקדיש ולקדושה וברכו אף שאינו יכול לדבר לפני המלך, אך אם הגיע לשכרותו של לוט – הרי הוא כשוטה ואין לצרפו לשום דבר שבקדושה. שו"ת בית יהודה סימן מ"ה, והביאו עיקרי הד"ט סימן ג' אות ג', סידור בית עובד בדיני הקדיש אות כ"ד, פתחי עולם אות י"ח. מיהו השלמי צבור דף ע"ט ע"ג כתב בשם הרב בית יהודה להפך, דאם אינו יכול לדבר לפני המלך – אינו מצטרף לעשרה, יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ח', וצ"ע על דבריהם. ועיין לקמן סימן צ"ט סעיף א' בהגה ומה שכתב שם אשל אברהם שבגליון השלחן ערוך בשם תשובת בי"ד סימן מ"ה דאם אינו יכול לדבר לפני המלך – אינו מצטרף, וכן כתב החיד"א בקשר גודל סימן ח' אות ז', בן איש חי פרשת ויחי אות ו'. אמנם הרב בית עובד שם כתב דלא נהגו כן אלא מצרפין אותו אף שאינו ראוי לדבר לפני המלך".
[81] כתב בא"ח (ש"ר פרשת ויקרא סעי' ד'): "וכל סעודה שיש בה שכרות, אף על פי שהיא של מצוה כגון סיום מסכתא – אסור בבית הכנסת ובית המדרש". ובכה"ח (סי' קנ"א ס"ק ל"ד) כתב: "וכן כתב אשל אברהם אות ה' דסעודת מצוה שיש בה שכרות – אסור אף בבית המדרש". ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק ל"ב סעי' ט'), וז"ל: "סעודה שיש בה שיכרות, אפילו היא של מצווה, לא יעשוה בבית הכנסת ובבית מדרש. ולכן צריכים להיזהר בשמחת תורה שלא ישתו שם משקאות משכרים". וע"ע במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' כ"ה).
[הערת העורך: מנהג הרב זצ"ל בבית הכנסת שלו בשמחת תורה שלא לחלק יין ושכר].
[82] תש"ן-תשנ"ג סימן קע"ב. תשמ"ח-תשמ"ט סימן קמ"ב.
[83] ראה לעיל בהערה פ'.
[84] ראה לעיל הערות פ"א פ"ב.
[85] כתב מרן השו"ע (סי' רע"ג סעי' ה') בשם הגאונים: "הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה – יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר. ודווקא אכל לחם או שתה יין, אבל אכל פירות – לא".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ה): "או שתה יין – וכ"ש אם אכל מיני תרגימא מה' מינים דיצא דהם חשיבי טפי לסעודת שבת מיין, אבל שכר ושאר משקין אפילו אם היו חמר מדינה – אין יוצא בם במקום סעודה, דלא סעיד הלב כמו יין. ועיין בחדושי הגרע"א ובתו"ש שהוכיחו דלכמה ראשונים אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה ע"י כוס יין, וע"כ נראה שאין להקל בזה אלא במקום הדחק". ודעת הגר"א (מובא שם בביאור הלכה ד"ה "כתבו הגאונים") להחמיר יותר, וס"ל שאף בעוגות – אין יוצאים ידי חובת סעודה אלא בפת בלבד.
ולמעשה: קידש ושתה רביעית יין – בדיעבד יצא ידי חובת קידוש, ועדיף שישתה שתי רביעיות, והשומע מהמקדש – יוצא יד"ח ברביעית אחת (וראה להלן בהרחבה סעי' י"ז, י"ח) וכן אם אכלו כזית לחם או מזונות – יצאו יד"ח, ולא מועיל בשום פנים פירות אפי' משבעת המינים (עיין בא"ח פרשת בראשית ש"ש סעי' ז').
[86] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רל"ד.
[87] ראה שו"ע (או"ח סי' קכ"ד סעי' א'), וז"ל: "אחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף; ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו".
[88] כתב בתשובות הרמב"ם (סי' רכ"א, מהדורת בלאו): "מאחר שתקנו החכמים ז"ל, שירד שליח צבור לפני התיבה להוציא מי שאינו בקי, ועל דעת ר"ג להוציא אפילו בקי שלא התפלל בינו לבין עצמו, לא תהיה תפלת שליח צבור ברכה לבטלה בשום פנים בסיבת עיקר ההתקנה, אף על פי שאין בזה הקהל מי שלא יצא, כמו שהם תקנו הקדוש בבית הכנסת והיה עיקר זה (הדבר) מפני האורחין, ונתחייב בכל בתי כנסיות, אפילו אין שם אורחין וכמו שתקנו חזרת תפלת מעריב בליל שבת בעבור המתאחרין, כדי שישיגו התפלה, ונתחייב זה תמיד, אפילו אין שם מי שלא היה שם בתחלה. וכן כל מה שתקנו בסיבת (דבר) כזה, אין עניינו, עד שתהיה שם הסיבה לעשותו, אשר בעבורה נתקן, אלא עניינו, שיעשה זאת בכל אופן, שמא תהיה שם הסיבה המחייבת לעשותו. וצריך להבין זה הענין לפי שלולא זה, היו החכמים ז"ל נותנים דבריהם לשיעורין והיו צריכים לבדוק כל אדם בבית הכנסת ולדעת מצבו, ואז יחזור שליח צבור על התפלה או לא יחזור, ולא כך עניין התקנות והגזרות. וכתב משה".
[89] וז"ל: "וידוע שכל דברי רז"ל, אף על פי שיש בהם סודות נפלאים, אין מגלין אותם ומלבישים אותם בדברי הפשט. אבל בימי רבינו האר"י ז"ל ניתנה רשות לגלות, וגילה הסוד של החזרה שמעלתה יותר גדולה מן הלחש ושניהם חובה, כמבואר בשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה, ובפרי עץ חיים שער חזרת העמידה פרק א' ופרק ב', יעו"ש. ולכן האר"י ז"ל בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ, כמ"ש בשער הכוונות דף ד' ע"א, ופרי עץ חיים שער הקרבנות פרק ב', וכן כתב במשנת חסידים בדרוש שארית האצילות אות א', ולכן אין לבטל החזרה בשום פעם שחרית מוסף ומנחה אלא דוקא במקום דאיכא אונס, וכן כתב בן איש חי שם אות ב', יעו"ש".
וראה ברמ"א (סי' רפ"ו סעי' ב') על תפילת מוסף: "ואח"כ חוזר הש"צ התפלה כמו בשאר תפלות (ב"י בשם שבולי לקט)". ובכה"ח שם (ס"ק י"ג): "וכן הוא לפי סודם של דברים שצריך לחזור השליח ציבור תפלת מוסף כמו שאר התפילות, ומעלתה יותר גדולה מן הלחש, כמבואר בשער הכוונות דף ע"ד ע"א, יעו"ש".
[90] תש"ן-תשנ"ג סימן קס"ה.
[91] ראה לעיל בהערה צ'.
[92] תשמ"ו-תשמ"ז סימן צ"ו.
[93] כתב הב"י (סי' תכ"ג): "מצאתי בתשובת הגאונים, לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע. מה עשו חכמים שבאותו הדור, תקנו להבליעו בין הקדושות רישא שמע ישראל וסיפא אני יי' אלהיכם. ולמה תקנו לומר בהבלעה כך, כדי שלא תשתכח קריאת שמע מפי התינוקות. ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר מלך פרס בבית משכבו, ובטלה הגזירה. אמרו חכמים שבאותו הדור: לא נבטל שלא לאמרה בקדושה כלל, כדי שיתפרסם הנס לדורות, אלא נקבע אותה בתפילת המוספין ובתפילת נעילה שאין שם קריאת שמע כלל, וכן מנהג בשתי ישיבות, עכ"ל". וע"כ אין צריך לכסות את העיניים.
[94] וז"ל: "נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין". וע"ע שער הכוונות (כא ע"ג), וז"ל: "קודם שתאמר שמע ישראל תסגור שני עיניך ביד ימינך וכו' ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציות ויהיו מונחים על לבך כמבואר לעיל".
