מצות קידוש על יין
א – מצוה לקדש על יין ישן[1], ומצוה לברור יין יפה[2], ואם אפשר – יש להדר אחר יין אדום[3], שנאמר: 'אל תרא יין כי יתאדם' (משלי כ"ג, ל"א).
קידוש על יין משובח
ב – אם קנה בקבוק יין משובח ויש לו בקבוק אחר פשוט יותר – יקח את הבקבוק הפשוט לקידוש הלילה והבקבוק המשובח ליום, דגדול כבוד יום מכבוד הלילה[4].
מיץ ענבים
מיץ ענבים
ג – מותר לקדש על מיץ ענבים, כפי שכתב השו"ע[5]: "וסוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום" [כמובן שאינו סוחט בשבת אלא קודם השבת[6]]. למרות שמיץ הענבים אינו נקרא יין[7], ברכתו "בורא פרי הגפן"[8] ומקדשים עליו.
מיץ ענבים משוחזר
ד – מיץ ענבים שמותר לקדש עליו הוא מיץ הנעשה מענבים שנסחטו אפילו שהוסיפו לו חומרים אחרים, אבל מיץ ענבים "משוחזר", דהיינו מיץ ענבים שהפך לתרכיז ואח"כ הוסיפו עליו מים – ברכתו "שהכל"[9] ולא מקדשים עליו[10] [למרות שישנם כאלה שכתוב עליהם: "כשר לקידוש"].
יין צימוקים
ה – מותר לקדש על "יין צימוקים" [יין המופק מענבים יבשים המושרים במים], בתנאי שהצימוקים לחים מספיק כך שניתן להוציא מהם לחלוחית ע"י דריכה לפני שהושרו במים. אך אם אין יוצאת מהן לחלוחית לפני השרייה במים – אין מקדשים עליו, ואף אין לברך עליו "בורא פרי הגפן"[11]. מכל מקום, גם כאשר יוצאת מהן לחלוחית – נהגו להשרותם במים לפחות שלושה ימים[12] או להרתיחם עם המים[13].
כמות המים המותרת ביין
יין מהול במים
ו – מותר להוסיף מים (במידה שיבואר) ליין ואינו נפסל לקידוש, אך נחלקו מרן בעל השו"ע והרמ"א בכמות המים שמותר להוסיף ליין ועדיין יישאר עליו שם יין. לדעת הרמ"א[14]: אם יש בו 20% יין ו80% מים ושאר חומרים וטעמו טעם יין – עדיין שם יין עליו ומברכים עליו "בורא פרי הגפן", וכן נוהגים האשכנזים[15]. ולנוהגים ע"פ דעת השו"ע: רק אם יש בו לפחות 51% יין שם יין עליו. ואפילו [16]אם יש לו טעם יין, אם אין בו 51% יין – לא מברכים עליו "בורא פרי הגפן", וכן נוהגים הספרדים[17], ואין אומרים בזה "טעם כעיקר דאורייתא", אלא צריך רוב יין ממש[18].
הכנת הכוס לקידוש
ז – עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, ורבי יוחנן אמר[19]: "אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי ומלא" (ויתבארו להלן). וה"ה בכוס של קידוש[20]. אולם יש לציין כי דברים אלו הם לכתחילה, ובדיעבד אם אין לו אפשרות לקדש באותם תנאים – יעשה קידוש לפי מה שיכול[21].
מזיגת שלוש טיפות
ח – על פי הקבלה יש למזוג את כוס היין לקידוש במעט מים. ומכל מקום, ביינות הנמכרים בחנויות כיום – ימזוג שלוש טיפות בלבד[22] [בזו אחר זו] ולא ירבה במים[23].
צורת המזיגה
ט – מוזגים את שלוש הטיפות[24] לכוס הקידוש לפני הקידוש, בעת שאוחז את הכוס ביד ימין[25].
יין בעל חשיבות
י – צריך לקדש על יין בעל חשיבות. ועל כן אין לקדש על יין שחשיבותו פחותה, כגון: יין שנשאר מגולה [ללא כיסוי] לילה שלם[26] [אפילו במקום שלא חוששים לדין יין מגולה – אין לקדש על יין כזה][27]. ולכתחילה יש להיזהר אפי' בשעה מועטת[28].
יין מגולה
יא – יין מגולה שאין לקדש עליו הוא יין שעמד לילה שלם ללא כיסוי בחוץ. ואפילו יין שעמד ללא כיסוי במזנון או במקרר סגור נקרא יין מגולה ואין לקדש עליו[29].
יין מגולה בשעת הדחק
יב – אין לקדש על יין מגולה דווקא כשיש לו יין אחר או פת לקדש עליהם, אבל אם אין לו יין אחר או פת – יכול לקדש גם על יין מגולה[30].
שיעור הגילוי
יג – מותר לקדש על יין שעמד מגולה שעה קלה, ומכל מקום אם יש לו יין שעמד מגולה שעה קלה וגם יין אחר – עדיף לקדש על יין אחר[31].
יין חמוץ
יד – יין שריחו ריח חומץ וטעמו טעם יין – מקדשין עליו, אולם יין שנתחמץ וטעמו טעם חומץ[32] – אין מקדשין עליו[33].
יין שריחו רע
טו – אין מקדשין על יין שיש לו ריח רע[34] [אפילו אם לא החמיץ] או אפילו אם הסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס או שעולה ממנו ריח רע שקיבל מן החבית[35].
יין עם נקודות לבנות
טז – יין שיש בו קמחין, דהיינו נקודות לבנות[36], אם רוצה לקדש עליו בשבת – צריך לסננו בערב שבת ואסור לסננו בשבת.
יין מבושל
יין מבושל או מעורב עם ממתיק
יז – יין מבושל וכן יין שיש בו דבש או סוכר, לדעת הרמב"ם[37] – אין מקדשין עליו. ומרן בשולחן ערוך[38] הביא שתי דעות: בדעת "סתם" כתב שמקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, ובדעת "יש אומרים" כתב שאין מקדשין עליהם. והלכה – כדעת ה"סתם" שמותר לקדש עליהן[39]. אמנם, הנוהגים כדעת הרמב"ם – צריכים להחמיר כמותו.
יין מפוסטר
יח – מותר לקדש על יין מפוסטר כשם שמותר לקדש על יין מבושל[40]. והנוהגים כדעת הרמב"ם – צריכים להחמיר ולא לקדש על יין מפוסטר.
מי שאינו מקדש על מבושל
יט – הנוהג כדעת הרמב"ם, ואינו מקדש על יין מבושל או מפוסטר וכו' – יכול לשמוע ולצאת ידי חובה בקידוש שעושה חברו על יין כזה, למרות שלשיטתו היין שחברו מקדש עליו אינו יין[41].
קידוש בְּשֵׁכָר
קידוש על שכר
כ – מותר לקדש על שֵׁכָר רק כשאין יין לקידוש ואין אפשרות להשיג יין, וכפי שמוגדר בהלכה: "אין בעיר יין" [ואף ביום אין לקדש על שֵׁכָר אם יש לו יין[42]], אבל יש להשתדל לקדש על יין גם בקידוש היום. וכשמקדשים על שֵׁכָר – צריך לקדש על כוס שיש בה לפחות רביעית שֵׁכָר ולא על כוסית קטנה, ומרביעית זו צריך לשתות את רובה או לפחות "מלא לוגמיו"[43]. אם קשה לו לשתות מלא לוגמיו קוניאק וכדו' – יתן לכל בני הבית לשתות מכוס זו עד שכולם יחד ישתו את רוב הכוס או לפחות "מלא לוגמיו"[44] [לעניין ברכה אחרונה על השכר ראה הערה[45]].
כא – דיני קידוש על חמר מדינה הובאו לעיל פרק ט"ז סעי' ק'-ק"ב.
דיני כוס הקידוש
כוס מחזיק רביעית
כב – כוס הקידוש צריכה להכיל לפחות כמות יין של רביעית הלוג[46]. ונחלקו הפוסקים האחרונים כמה היא רביעית. י"א כ-86 גרם, וסימנך בגימטריה: כו"ס, וי"א כ-150 גרם, וסימנך בגימטריה: כו"ס הגו"ן[47]. ואנו נוהגים כדעה הראשונה ששיעור רביעית הוא 86 גרם, והמחמיר – תבוא עליו הברכה[48].
כוס מלאה מתחילת הברכה
כג – שיעור זה של רביעית יין, צריך שיהיה בכוס כבר בתחילת הברכה ואין למלא את הכוס תוך כדי אמירת הברכה[49].
מכסה של סיר ככוס ברכה
כד – לכתחילה עדיף לברך על כוס ממש, אולם מי שאין לו כוס לקידוש – יכול לתת את היין במכסה של סיר וכד', אף על פי שכיסוי זה לא מיועד להיות כלי קיבול[50].
קידוש בבקבוק
כה – כתב הרמ"א שאין לברך על כוס שפיו צר, כדי שיוכל לתת את עיניו ביין. אמנם, אחרונים חלקו ואמרו שאין צריך לתת את עיניו ביין אלא בכוס עצמה, ולכן אם אי אפשר למצוא כוס רגילה בקלות – מותר לקדש גם עם בקבוק וכדו'. ולכו"ע, אם הבקבוק עשוי מזכוכית שקופה – מותר לקדש עמו[51]. ומכל מקום, גם כשמקדש עם בקבוק – צריך להקפיד לכתחילה שיהיה מלא עד סופו [כפי שיתבאר לקמן].
הדחה
הדחת ושטיפת הכוס
כו – צריך להדיח את כוס הקידוש מבפנים ולשוטפה מבחוץ[52] לפני הקידוש, וכתב הרמב"ם[53]: "כיצד הוא עושה? לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יתר, ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין"[54].
דרך הדחה ושטיפה
כז – מדיח את הכוס מבפנים בעזרת היד ושטיפה מבחוץ במים[55], ובשטיפה מבחוץ-אין צורך לנקותה בעזרת היד.
כוס נקיה
כח – יש מי שאומר: ששטיפה צריך רק אם הכוס מלוכלך אבל אם הכוס נקי – לא צריך שטיפה והדחה. ולהלכה: לכתחילה אפילו אם היתה הכוס בארון – צריכה גם שטיפה וגם הדחה, ובדיעבד – מקילים[56].
כוס פלסטיק
כט – גם כוס פלסטיק חד פעמית[57] טעונה שטיפה והדחה כנ"ל. אמנם, אם מקדש על כוס פלסטיק שהייתה עטופה באריזת ניילון – אין חובה להדיחה ולשטפה, ומכל מקום טוב לעשות כן גם בכוס כזו כמבואר בסעיף הקודם[58].
ניקוי כוס במטלית
ל – אם אינו יכול לשטוף את הכוס במים – יכול לנקות אותה יפה יפה במטלית, ודי בכך[59].
כוס עם שמות קודש
לא – כוס שחקוקים או מוטבעים בתוכה שמות קודש ["כוס הנהרות"] – יש להיזהר לנקותה בספוג חדש ולא בספוג מלוכלך, מפני קדושת השמות שבה[60].
דין פגום
כוס שאינה פגומה
לב – כוס של קידוש – צריכה להיות לא פגומה[61], דהיינו שלא שתו ישירות ממנה. וכן הבקבוק ממנו מזגו יין אל הכוס צריך להיות כזה שלא שתו ישירות ממנו[62]. וע"כ אם טעם יין מהבקבוק ע"מ לבודקו אם הוא טעים – הבקבוק פגום. אמנם, אם מזגו מן הבקבוק לכוס אחרת – מותר למזוג ממנו גם לכוס הקידוש ולקדש[63].
חבית ששתו ממנה
לג – חבית גדולה של יין ששתו ישירות ממנה – לא נפגמה, ומותר לקחת ממנה יין לקידוש[64].
פגימת המים שנותנים בכוס
לד – מים למזיגת כוס קידוש צריכים להיות כאלה שלא שתו מהם ולא נפגמו[65], ואם שתו מהם – אין לתת אותם בכוס קידוש.
קידוש על שאריות הכוס
לה – כוס ששתו ממנה בליל שבת ונשאר בה יין – אסור לקדש עליה בקידוש היום, וכמו כן אסור להבדיל עליה[66] [וראה סעי' מ'].
דרך השימוש ביין שלא יפגם
לו – מי שאין לו מספיק יין לקידוש היום וצריך להשתמש ביין של הלילה גם לקידוש היום – ישפוך מעט יין מכוס הקידוש לכוס אחרת וישתה מן הכוס האחרת[67].
טעימה באצבע
לז – טעימה באצבע – אינה פוגמת את הכוס[68]. ומי שטעם את הכוס באצבעו, כמו שעושים ב"ברית מילה" ששמים את האצבע בכוס ונותנים בפי התינוק – לא פגם את הכוס.
שתיה ע"י קש
לח – שתיה מן הכוס או מן הבקבוק באמצעות קש – יש לומר שדומה לטעימה באצבע ואינה פוגמת את היין[69].
שפך לידו ושתה
לט – מי שטעם מהיין בידו, כלומר, שפך מעט מן היין לתוך כף ידו ושתה – לא פגם את הכוס[70].
קידוש בדיעבד על כוס פגומה
מ – אם יש לו כוס יין פגומה ואינו יכול לתקנה ביין או במים [כפי שיתבאר לקמן], וכמו כן אינו יכול לקדש על הפת – יכול בדיעבד לקדש על הכוס הפגומה, ובלבד שיהיה בה שיעור רביעית[71].
תקנת כוס פגום
תיקון כוס או בקבוק פגומים
מא – אפשר לתקן כוס או בקבוק ששתו ישירות מהם ונפגמו ולקדש עליהם, על ידי הוספת מעט יין או מים[72]. ומכל מקום, אין לעשות כן אלא כאשר אין לו יין אחר[73].
כוס שבורה
כוס שבורה
מב – כוס של קידוש צריכה להיות שלימה. ואין לקדש על כוס שבורה או סדוקה או אפילו על כוס שיש בה חסרון מועט או פגימה בשפתה[74], וכן אפי' אם יש שבר בבסיסה – נקראת כוס פגומה[75].
הגבהת כוס הקידוש
כוס מלאה
מג – יש למלא את כוס הקידוש עד שהיין יגיע לשפתה[76], ואם אין מספיק יין כדי למלא את הכוס לגמרי – ניתן להכניס לתוכה אגוז או סוכריה וכדו' כדי שהיין יגיע לשפתה[77].
קידוש בדיעבד על כוס חסרה
מד – בדיעבד אף אם אינו יכול למלא את הכוס ביין – יקדש עליה ולא על הפת, ובלבד שיהיה לו יין בשיעור רביעית[78].
נתינת היין לכוס לשם ברכה
מה – נוהגים להחמיר ליתן את היין מהבקבוק ישירות לכוס הקידוש לשם ברכה, ולא למלאת את כוס הקידוש מיין שניתנו לשאר הכוסות למטרות אחרות שאינן לשם ברכה[79].
נתינת היין לכוס סמוך לברכה
מו – נוהגים להחמיר ליתן את היין לכוס הקידוש סמוך ככל שניתן לברכה[80].
מז – בעניין מזיגת מים ליין ראה לעיל סעיפים ו'-י'.
הגשת הכוס ע"י אחר
מח –
טוב שאדם אחר ימזוג את היין לכוס הקידוש ויגיש את הכוס בשתי ידיו למקדש. וצריך המקדש לקבל גם הוא את הכוס בשתי ידיו, להראות חביבות הכוס[81].
אחיזת הכוס
מט – אחר שקיבל המקדש את הכוס בשתי ידיו, יאחז אותה ביד ימין[82] ללא יד שמאל, מכמה סיבות: א. כדי שלא יהא נראה כמשא. ב. משום שיש מעלה מיוחדת בימין[83].
יד תומכת באחיזת הכוס
נ – אין לתמוך את יד ימין האוחזת בכוס ביד שמאל בשעת הברכה, אלא אם כן המקדש חלש ביותר ואינו יכול לאחוז את הכוס ביד ימין לבדה[84]. ולמרות שיש אומרים[85] שמותר לתמוך את יד ימין ביד שמאל, ויש להקפיד שרק יד שמאל לא תיגע בכוס הקידוש בשעת הברכה, מכל מקום – אין לסמוך על קולא זו, וכל תמיכה של יד שמאל אסורה (אא"כ הוא חלש כאמור).
איטר
נא – איטר יד ימינו – יאחז את הכוס ביד ימינו כשאר כל אדם ולא ביד שמאלו[86].
הגבהת הכוס
נב – יגביה את הכוס לפחות טפח מעל לשולחן, שנאמר[87]: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[88]. וכן משום שבהגבהת הכוס היא נראית וניכרת למסובים שהיא כוס הברכה[89]. וטוב יותר להגביהה עד כנגד החזה, ויש לכך טעם על פי הסוד[90].
דרך האחיזה
נג – יש אומרים שצריך לאחוז את הכוס בראשי אצבעותיו, כך שאצבעותיו יקיפו את הכוס כמו עלי הכותרת המקיפים את פרח השושנה. ובכוס שיש לה רגלית, יעביר את הרגלית בין אצבעותיו ויאחז את הכוס באצבעותיו. ויש אומרים שצריך להניח את הכוס כך שתשב על גבי ראשי אצבעותיו[91].
ולהלכה – יניח את בסיס הכוס על כף ידו, ויזקוף את אצבעותיו סביב לכוס.
קידוש בכוס נאה
כוס מהודרת
נד – ראוי להדר בכלים המשמשים למצוות ככל שניתן, כמו שנאמר[92]: "זה אלי ואנוהו", ולכן יש להדר גם בכוס הקידוש[93].
מעלות בכוסות
נה – מי שיש לפניו כוסות מסוגים שונים: כוס מזהב ומכסף וכוס מזכוכית ומפלסטיק וכוס חד פעמית – יקדש על הכוס הנאה ביותר, דהיינו על כוס הזהב. אין לו מזהב – יקדש על כוס מכסף. אין לו מכסף – יקדש על כוס זכוכית. אין לו זכוכית – יקדש על כוס פלסטיק. אין לו מפלסטיק – יקדש על כוס חד פעמית[94].
כוס חד פעמית מהודרת
נו – המקדש על כוס חד פעמית – יבחר כוס חד פעמית מהודרת ויפה ככל שימצא, משום שגם בזה שייך "זה אלי ואנוהו".
כוס שתספיק לכל
נז – כשבני ביתו מרובים ורוצה לקדש על כוס שתספיק לכולם, ויש לו כוס זכוכית גדולה שתספיק לכל, או כוס כסף שלא תספיק לכל – יכול לקדש על כוס זכוכית למרות שחשיבותה פחותה.
כוס כסף ובתוכו פלסטיק
נח – מותר לקדש בכוס כסף שבתוכה כוסית פלסטיק שבסיסה מעוגל ואינה עומדת בפני עצמה, ובלבד שישתה מהכוס הפנימית בעודה בתוך הכוס החיצונה[95].
נט – בדין קידוש על הפת ראה לעיל פרק ט"ז סעי' ק"ז-ק"י.
[1] משנ"ב (סי' ער"ב ס"ק ה') וכה"ח (שם ס"ק ט"ז).
[2] שו"ע (סי' ער"ב סעי' ג').
[3] ראה שו"ע (סי' ער"ב סעי' ד') ומשנ"ב (שם ס"ק י"ב) וכה"ח (ס"ק כ"ד-כ"ח).
[4] עיין שו"ע (סימן רע"א סעי' ג') משנ"ב וכה"ח שם. והוא הדין בשאר מאכלים, כגון שני סוגי תפוחים – ישמור המשובחים יותר ליום אלא א"כ צריך לברך "שהחיינו" על הפרי, דבכה"ג לא ימתין ליום בשביל 'כבוד היום' אלא יברך עליו בלילה. וראה עוד בכה"ח (סי' ער"ב ס"ק כ"ז). וראה עוד פרק י"ט "הלכות סעודות שבת" סעי' ס"ג.
[5] שו"ע (סי' ער"ב סעי' ב').
[6] ואף שלשון מרן הנ"ל ש"סוחט אדם אשכול ענבים" וכו', וראה כה"ח (סי' ער"ב ס"ק טו"ב) מש"כ בענין זה. וכבר היה אדם תמים שאמר לי שהוא סוחט ענבים בשבת עצמה לתוך כוס בשביל לקדש, והיה בטוח בצדקת מעשיו משום שכך הוא לשון מרן. ואפילו אם סוחט בידיו – יש בזה איסור דרבנן. על כן צריך לדעת שאדם שרוצה לסחוט ענבים בעצמו לקידוש, שיעשה כן בערב שבת.
[7] עיין רמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"א ה"א). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' ח"י) ולהלן פרק מ"ד: הלכות יין להבדלה, כוס הבדלה.
[8] וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ"ז סעי' ז').
[9] כעין זה כתב הבא"ח (ש"ר פרשת מטות סעי' י'): "'סירופי' שהוא מי ענבים שנקפאו, וקורין אותו בערבי-דבס, מברך עליו 'שהכל' ולאחריו 'בורא נפשות', ועיין אחרונים".
[10] כה"ח (סי' ר"ב ס"ק ט"ז). וראה מעשה ניסים (סי' ז') שהביא את דברי ספר 'זכור יצחק' להרב יצחק הררי (סי' נ"ה), שכתב: "משא"כ בנדו"ד שמרתיחין אותו כ"כ עד דסמיך ונקפה כדבש, הא ודאי יצא מכלל יין וברכתו 'שהכל' ואין עליו עוד תורת יין, והוכיח כן מכמה פוסקים יעוש"ב. ולכן לא יוכל לקדש עליו". וכתב שאח"כ מצא ברשב"ץ (ח"א סי' פ"ה) שכתב כן.
[11] בא"ח (פרשת בראשית ש"ש סעי' כ"ז).
[12] משנ"ב (סי' ער"ב ס"ק ט"ו).
[13] משנ"ב (סי' ער"ב ס"ק כ"ב) בשם החיי אדם.
[14] עיין רמ"א (סי' ר"ד סעי' ה').
[15] ע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י"א סעי' מ"ג).
[16] עיין שו"ע (סי' ר"ד סעי' ה') ובכה"ח (שם ס"ק ל"א-ל"ג), וז"ל (בס"ק ל"ב): "וכתב עו"ש העו"ת נראה דעכשיו שאין נוהגין כלל למזוג יין במים כי היינות שלנו רפויים מאד, אם נתערב מעט מים בו אפי' המים שנתערב בו הוא פחות מהיין אפ"ה אין מברכין עליו פה"ג. ומיהו למעשה צ"ע, עכ"ל. והביאו א"ר אות יו"ד, וכתב ונראה דלהכי השמיט הלבוש דברי רמ"א ז"ל. והא"א או' ט"ז כתב דביינות שלנו שאינם חזקים כל שיש רוב מים ראוי לברך שהכל, עכ"ל. ומשמע הא אם המים כמו היין מדה כנגד מדה יש לברך פה"ג, ונראה כי כן יש ליזהר ואין למזוג יותר אפי' בשעת הדחק שאין לו כי אם מעט יין".
[17] ע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י"א סעי' מ"ג).
[18] שו"ע (סי' ר"ד סעי' ה'). וע"ע בכל זה בשו"ת קול אליהו (שבת פרק ט' שאלה י"א).
[19] ברכות (נ"א ע"א).
[20] שו"ע (סי' רע"א סעי' י'): "מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון". ובשו"ע (סי' קפ"ג) נתבארו הדברים שיש להזהר בהם בכוס של ברכה.
[21] כל התנאים הם לכתחילה בכוס של קידוש וברכת המזון. והגאון (עיין מעשה רב סי' פ"ו, קי"ט, קצ"א) כתב גם בכוס של חופה וקידושין, ובהבדלה (אבל לא מוזגים יין הבדלה במים). וכאמור התנאים מלכתחילה ולא לעכובא.
[22] לגבי כוס של ברכת המזון, הגמ' בברכות (נ"א ע"א) אומרת: "אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי ומלא". והרי"ף (ל"ח ע"א) כתב על הגמ': "חי – עד ברכת הארץ, ובברכת הארץ נותן לתוכו מים". וראה בטור (סי' קפ"ג) דעות נוספות, וראה באורך בב"י (סי' קפ"ג) בביאור שיטת הרי"ף.
וכתב —– השו"ע (סי' קפ"ג סעי' ב'): "יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו, להודיע שבח הארץ". אמנם הרמ"א שם כותב ע"פ דברי הטור: "הגה, ויש אומרים דאם היין אינו חזק – א"צ למוזגו, וכן נוהגים באלו הארצות". והמשנ"ב (שם ס"ק ו') הדגיש שדעת מרן הב"י למזוג גם כשהיין אינו חזק, וכלשונו: "שבח הארץ – שיינה חזק, שצריך למוזגה במים. ועיין בב"י שכתב דבמדינתו נהגו העולם למזוג במעט מים אף כשאין היינות חזקים, ע"ש הטעם". וראה בב"י שסמך דבריו על הרמב"ם ועל מדרש הנעלם בזוהר הקדוש. ולדעת מרן הב"י גם ביינות כשרים בחוצה לארץ – צריכים להוסיף מים להודיע שבחה של א"י (וראה כה"ח שם ס"ק ו', ז', ח'), ועיין לגאון שנתן טעם פשטי למזיגה.
נמצא —– שלדעת הרמ"א והמשנ"ב – אין צריך למזוג את היינות שלנו כיון שאינם חזקים. אבל לפי השו"ע והקבלה והגאון – יש למזוג את היין של ברכת המזון גם אם היין אינו חזק. אמנם די בג' טיפות זו אחר זו, כפי שכתב געו"ת רשכבה"ג רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו בן איש חי (פרשת שלח ש"ר סעי' כ"ב): "ויזהר גם כן כשימזוג לא יטיף מי המזיגה בקילוח אחד אלא יפסיק הקילוח פעם ושתים כדי שתהיה המזיגה בשלושה פעמים זא"ז". ובשער המצוות (טעמי המצוות פרשת עקב) נתבאר, כשמגיע בברכת הארץ ואומר: "וברכת את" – ימזוג את הכוס במים, וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ט).
מזיגת —– כוס הקידוש ביין מבוארת ע"פ הסוד באורך בבא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"ט, סדר הקידוש), וכתב שם: "ואחר שיאחזנו בימין בלבד אז תמזוג למתקו במים. וטוב שאותו אדם שמסר לך הכוס בשתי ידיו הוא יעשה המזיגה ביד ימינו והמזיגה יעשנה בג' פעמים, דהיינו בשלושה הפסקות בזא"ז". והטעם למזיגה זו כפי האמור ביעקב אבינו (וכמובא גם ב'יהי רצון' שקודם הקידוש): "ובזכות יעקב תמימיך אשר מיתק הגבורות בחסדים, ככתוב: 'ויבא לו יין וישת', דארמי ליה מיא ביינא – כן ברחמיך וחסדיך ימתקו כל הגבורות והדינין, וגמלנו חסדים טובים" (ראה בזוהר במדבר פרשת בלק דף קפ"ט ע"א וראה ברקנטי דף כ"ד מה שכתב על פסוק זה – בראשית כ"ז, כ"ה, ובפירוש כתר יונתן על תרגום יונתן שם).
[23] כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק ח').
[24] ראה כה"ח (סי' ער"א ס"ק ח"ן וסי' קפ"ג ס"ק ו').
[25] עיין בא"ח (פרשת בראשית ש"ש סעי' כ"ט), כה"ח (סי' ער"ב ס"ק ל"א). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י"א סעי' מ"ג).
[26] עיין כה"ח (סי' ער"ב ס"ק ז') שהביא את הדיעות בזה. וראה עוד לבא"ח (ש"ש בראשית סעי' כ"ה), והטעם משום: "הקריבהו נא לפחתך".
[27] שו"ע (סי' ער"ב סעי' א'). וע"ע בשו"ת קול אליהו (שבת פרק ט' שאלה ח').
[28] בא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"ה) שלא כהמשנ"ב (סי' ער"ב ס"ק ג'), שכתב שאין להקפיד על שעה מועטת. וע"ע בשו"ת קול אליהו (שבת פרק ט' שאלה ח'). ועיין עוד להלן סעיפים י"א-י"ד.
[29] לא כמו שכתב בכה"ח (סי' ער"ב ס"ק ט').
[30] שו"ע (סי' ער"ב סעי' א'), משנ"ב (שם ס"ק ג'), כה"ח (שם ס"ק ז', י').
[31] עיין כה"ח (סי' ער"ב ס"ק ז'). ונהגו יהודי עיראק לייחד כוס לקידוש ועליה מכסה [הנקרא: 'תרנגול'], ובו האשה הייתה מוזגת יין לפני שבעלה שב מבית הכנסת (כיון שלא תמיד יש לאשה אפשרות הלכתית למזוג את הכוס בפני בעלה), ומכסה אותו, כדי שהיין לא יישאר מגולה (עי' בא"ח (בראשית ש"ש סעי' כ"ה)).
[32] שו"ע (סי' ער"ב סעי' ג'), בא"ח (פרשת בראשית ש"ש סעי' כ"ו).
[33] מכיון דטעמא עיקר. וכן כתב בא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"ו) ומשנ"ב (סי' ער"ב ס"ק ד').
[34] שו"ע (סי' ער"ב סעי' א').
[35] עיין ביאור הלכה (סי' ער"ב ד"ה "שריחו רע") ושער הציון (שם ס"ק ב').
[36] שו"ע (סי' רע"ב סעי' ג'), משנ"ב (שם ס"ק ז').
[37] הלכות שבת (פרק כ"ט הל' י"ד).
[38] סימן ער"ב סעי' ח'.
[39] עיין כה"ח (סי' ער"ב ס"ק ל"ח).
[40] נ"מ בעניין הפיסטור תהיה לעניין יין נסך. יש מי שאומר שמכיון שהיום רגילים לפסטר את היינות, אין הפסטור נקרא שינוי, ולדבריו גוי שנגע ביין מפוסטר עשאו יין נסך, ואין זה נכון אלא הכלל הוא שאם היין רתח והתמעט ע"י הבישול, ומשתנה טעמו, דינו שאין בו יין נסך (עיין שו"ת עמא דבר (ח"א סי' נ"א) מש"כ ליקבי כרמל מזרחי). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ט' שאלה י"ב).
[41] עיין חזון איש (או"ח סי' כ"ט אות ב') בדין שומע כעונה. וע"ע שו"ת יין הטוב (ח"א או"ח סי' כ"ד).
[42] עיין שו"ע (סי' ער"ב סעי' ט').
[43] עיין משנ"ב (סי' ק"ד ס"ק י"ד), כה"ח (סי' ר"י שם ס"ק י"ב) שלא כט"ז שסובר שהולכים אחרי רגילות השתיה.
[44] היו עדות בירושלים שביום שבת בבוקר היו עושים קידוש על 'עראק' וכן היה מנהג ירושלים. וכששאלתי את הרבנים לפשר הענין אמרו לי את הטעם: שבזמנם לא היה בכל בית תנור, ולכן היו כמה שכנים מניחים כל אחד את סיר החמין שלו בתנור אחד, והיו שמים סימן היכר בחוט צהוב או אדום וכדו'. ואם בעל התנור היה מאחֵר לשוב מבית הכנסת (כגון בעת שבת חתן וכדו', או שהלך להתפלל במנין מאוחר), אזי היו השכנים ממתינים לו זמן רב. ובינתיים היו אוכלים "בורקס" עם גבינה וזה היה קר, וע"כ שתו עראק לחמם ולעכל.
[45] אם אוכל פת מיד אחרי הקידוש – צריך לשתות מלוא לוגמיו מהעראק, וברכת המזון פוטרו. ואם אוכל אחרי הקידוש מזונות וכד' – צריך לשתות רביעית מהעראק כיון שצריך לברך אח"כ "בורא נפשות" (ובלבד שישתה בבת אחת או בשתי הפסקות). ובפחות מרביעית – יש מחלוקת אם יברך או לא, ולכן לא יכניס עצמו לספק (עיין משנ"ב (סי' ק"צ סקי"ד) לגבי מחלוקת הט"ז ושאר אחרונים בשיעור שתיה לברכה אחרונה ביי"ש. ומרן (בסי' ק"צ סעי' ג') כתב: "לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק… וכל דבר הצריך כוס – צריך לשתות ממנו כמלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם", עכ"ל. וכאמור היינו דוקא אם אינו אוכל אח"כ פת, אבל אם אוכל פת – ברכת המזון פוטרתו מברכת העראק).
[46] ולכן כל אדם צריך להשתדל ולדעת כמה הוא שיעור רביעית, וזאת בכדי שלא יכנס לספקות מיותרות. ומומלץ לקחת כוס ולמדוד את השיעור של רביעית או לשקול (כתשעים גרם נוזלים. ולחזו"א: כמאה וחמישים גרם). ויתבונן בו עד שידע להעריך את השיעור של רביעית כראוי. ודין הוא, לפי שבכל אכילה, אם אדם בירך ואכל פחות מכזית – מברך ברכה ראשונה ולא אחרונה. גם בשתיית מים בעלמא, אם לא שתה רביעית – לא מברך ברכה אחרונה. וכבר כתב בשו"ע (סי' ר"י סעי' א'): "לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית".
[47] עי' בחזו"א (שבת, קונטרס השיעורים סי' ל"ט) [ה"ה: ועיין עוד קונטרס שיעורין דאורייתא להגרי"י קנייבסקי זצ"ל (ענף י') ובשיעורי המצוות (שם אות י"ח)].
[48] וראה עוד מאמר מרדכי, לימים ומועדים (פרק י"א סעי' מ"ב).
[49] כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק י"א).
[50] כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק טו"ב).
[51] רמ"א (סי' קפ"ג סעי' ד'), משנ"ב (סי' קפ"ג סעי' י"ח), כה"ח (סי' קפ"ג סעי' כ"ה).
[52] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' א'): "כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות – אין צריך".
[53] הלכות שבת (פרק כ"ט הל' ז').
[54] ברכות (נ"א ע"א), וז"ל: "אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי ומלא. תנא: הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ" (וכתוב במפרשים בצד וסימן: חמשה – ר"ת: חי, מלא, שטיפה, הדחה. ארבעה דברים שהר"ת שלהם: חמש"ה. ועיין תוס' שם ד"ה "שטיפה"). וכתב הבית יוסף (או"ח סי' רצ"ו), וז"ל: ואע"ג דבגמרא לא אמרו אלא כוס של ברכה, קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם, וכן משמע מדברי הרי"ף שם (כ"ב ע"ב) ומדברי הרמב"ם בפרק כ"ט (הט"ז). ובסי' קפ"ב נתבארו דיני כוס פגום. ועיין בב"י (סי' רע"א אות י'), וכן כתב משנ"ב (סי' רע"א ס"ק מ"ב). ובשו"ע (סי' רע"א סעי' י' ובסי' קפ"ג), נתבארו שבעה דברים שיש להזהר בהם בכוס של ברכה. ויש לציין כי דברים אלו הם לכתחילה, ובדיעבד אם אין לו אפשרות לקדש באותם תנאים – יעשה קידוש לפי מה שיכול. ועי' כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק ד') משם הזוה"ק ומשנ"ב (סי' קפ"ג ס"ק ג'). וראה עוד להלן הע' נ"ו.
[55] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' א') ובכה"ח (שם ס"ק ד').
[56] עיין תוס' (שם ד"ה "שטיפה"), אמנם כתב המשנ"ב (סי' קפ"ג ס"ק ג') שגם אם הכוס נקיה משיורי פת – טוב לשטוף ולהדיח, ואם הוא נקי וצח – אין צריך, אך הבא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"א) והכה"ח (שם ס"ק ד') כתבו שלפי הזוה"ק (פנחס רמ"ה, עקב רע"ג ע"ב) יש להדיח אף כוס נקי. וכן כתוב בתיקוני הזוהר (מ"ז) שצריך להדיח ולשטוף אע"פ שהיא נקיה.
[57] ולכשרות כוס פלסטיק לכוס ברכה וקידוש ראה להלן סעי' נ"ו.
[58] כדלעיל בהערה נ"ו.
[59] טור (סי' קפ"ג) משם התוספתא. עיין שו"ע (סי' קפ"ג סעי' א') ומשנ"ב (שם ס"ק א'). כה"ח (שם ס"ק ה') ולחונים עליו.
בחתונה כשמביאים לרב כוס של ברכה, יש לשטוף ולהדיח קודם שנותנים לו, אם אין אפשרות לשטוף, או שמתארח אצל חבירו ומתבייש לשטוף – יקח מפית ויקנח פנים וחוץ (ראה שו"ע (סי' קפ"ג סעי' א') ולחונים עליו). וראה עוד בהערה נ"ו.
[60] עיין רמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ו הל' ו'), וז"ל: "כלי שהיה שם כתוב עליו – קוצץ את מקום השם וגונזו, ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי – הרי זה לוקה, אלא חותך את מקומו וגונזו. וכן אם היה שם כתוב על בשרו – הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה – כורך עליו גמי וטובל, ואם לא מצא גמי – מסבב בבגדיו ולא יהדק, כדי שלא יחוץ, שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום".
[61] שו"ע (סי' רע"א סעי' י').
[62] הגמ' פסחים (ק"ו ע"א) אומרת: "שמע מינה: טעמו – פגמו. רבי יעקב בר אידי קפיד אכסא פגימא. מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימא". וראה עוד ברכות (נ"ב ע"א).
ובב"י (סי' קפ"ב) הביא מחלוקת בין הטור לרבנו ירוחם לגבי טעימה מחבית, אם נקרא פגימה. כלומר אם היה לו בקבוק של יין ופתחו בכדי לבודקו אם הוא טעים וטעם מן הבקבוק, האם כל הבקבוק פגום או לא? והנה הרמב"ם (פרק כ"ט מהלכות שבת הל' ט"ז) כתב: "כלי שהיה מלא יין אפי' מחזיק כמה רביעיות, אם שתה ממנו מעט – הרי זה פגמו ונפסל, שאין מקדשין על השאר מפני שהוא כשיורי כוסות". משמע מהרמב"ם שאם יש לאדם חבית של יין וטעם ממנה – כל החבית נפגמה לעניין קידוש והבדלה וברכת המזון. עוד משמע מהרמב"ם שאם הכוס פגום – "נפסל" כאילו אין לו שום תקנה. אבל הראב"ד כתב שדוקא אם שתה מהכוס עצמו זה נקרא פגום, אבל אם טעם מבקבוק היין – אין זה נקרא פגום.
והשו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג'-ו') כתב: "יזהר שלא יפגום את הכוס, שאם שתה ממנו – פגם אותו. אפילו שתה מהכד או מהחבית קטנה – הרי זה פגום, אבל אם שתה מחבית של עץ גדולה – אין להקפיד". כלומר אם שתה מהבקבוק הזה – יש להקפיד, אבל אם פגם את היין בחבית הגדולה – זה לא נקרא פגימה. מיהו, המשנ"ב (שם ס"ק כ"א) וכה"ח (שם ס"ק כ"ב) ובא"ח (ש"ר פרשת שלח לך סעי' כ') פסקו שטוב להחמיר אף בחבית.
א"כ נמצא שאדם שהיה לו בקבוק של יין ופתחו בכדי לבודקו אם הוא טעים וטעם מן הבקבוק – הבקבוק פגום.
[63] שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג'), ז"ל: "צריך שלא יהא פגום, שאם שתה ממנו – פגמו; אבל אם שפך ממנו לתוך ידו או כלי – אין בכך כלום".
[64] שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג'), וז"ל: "ואפי' שתה מהכד או מחבית קטנה – הוי פגום; אבל אם שתה מחבית של עץ גדולה – אין להקפיד". וראה לעיל מש"כ הע' ס"ב. וכיום יש להזהיר שהטועמים מהיין ביקב, הנקראים: "יינן", יהיו יהודים שומרי תורה ומצוות, שאם לא כן, חלילה אפשר לפסול את היין משום יין נסך, ללא קשר לקידוש דווקא.
[65] שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג'), ז"ל: "יש מי שאומר שאפילו מים פגומים – פסולים למזוג בהם כוס של ברכה".
[66] שו"ע (סי' רע"א סעי' י"א), בא"ח (פרשת בראשית ש"ש סעי' כ"ב).
[67] שו"ע (שם), בא"ח (שם).
[68] כתוב באבודרהם (הלכות הבדלה), והביאו כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק כ') שאם טעמו באצבעו – לא פגמו, וכמו שנוהגים בברית מילה ששמים את האצבע בכוס ונותנים בפי התינוק ואח"כ מברכים על כוס זה, וכ"פ המשנ"ב (סי' קפ"ב ס"ק י"ח).
ובגמ' —– ברכות (נ"ב ע"א) מבואר שטעימה בידו, היינו ששפך לידו – לא פוגם את הכוס, וכ"פ השו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג').
[69] עיין כה"ח (סי' קפ"ב ס"ק י"ט).
[70] שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ג'), וראה הערה ס"ח.
[71] ראה שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ז') ומשנ"ב (שם ס"ק ל"ב, סי' רע"א ס"ק מ"ג).
[72] ראה שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ב', ג', ו', ז').
[73] כה"ח (סי' קפ"ב ס"ק כ"ח וס"ק ל"ב): וכתב האליה רבא סי' רע"א סעי' כ"ג דלא מהני תיקון ע"י הוספת מים או יין אלא אם אין לו כוס אחרת אבל אם יכול לקדש על כוס יין אחר – אין להתיר, עיי"ש.
[74] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ג'): "צריך לחזור אחר כוס שלם". וכתבו האחרונים אפילו חסרון מועט, עיין בא"ח (ש"ר פרשת שלח סעי' כ"ג, ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"א), שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ג') ובכה"ח (שם ס"ק י"ד-ט"ז) ובמשנ"ב (שם ס"ק י"א).
[75] מפני שזה לא מכובד לקדש עליה.
[76] שו"ע (סי' רע"א סעי' י'). יש מקומות ששופכים מעט מהיין, כדי שלא יאמרו לאדם: יש לנו שנאה מלאה עליך. וגם מי שעושה כן לשפוך מהיין – יזהר בקידוש שלא לעשות כן אלא לקדש על כוס מלאה.
[77] עיין משנ"ב (סי' קפ"ב ס"ק י"ט, ל"ב), קצות השולחן (סי' מ"ה אות ה').
[78] משנ"ב (סי' רע"א ס"ק מ"ב), כה"ח (שם ס"ק ט"ז).
[79] בא"ח (ש"ר פרשת שלח סעי' י"ח).
[80] כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק ט').
[81] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ד'), בא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"א).
[82] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ד'), בא"ח (פרשת בראשית ש"ש סעי' כ"א).
[83] שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ד'), כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק י"ט).
[84] כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק כ"ב).
[85] רמ"א (סי' קפ"ג סעי' ד').
[86] ואף על פי שי"א שאיטר יד ימינו יאחוז את הכוס ביד שמאל שהיא ידו החזקה והמובחרת – אין פוסקים כן להלכה, מכיון שליד ימין יש מעלה עצמית. עי' שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ה'), בא"ח (ש"ר פרשת שלח סעי' י"ט), כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק י"ט, כ"ט).
[87] תהילים (קט"ז, י"ג).
[88] ברכות (נ"א ע"א), שו"ע (סי' קפ"ג סעי' ד').
[89] טור (סי' קפ"ג).
[90] שער הכוונות (דרושי קידוש ליל שבת דרוש א'), וז"ל: "ואז ע"י המשכת שלשה מוחין אלו בראשה נעשית בחי' כו"ס שהוא בגי' אלהים, כמנין הג' מוחין הנז' וכנודע, כי המל' נקרא כוס של ברכה, ולכן טוב הוא להשים הכוס כנגד החזה. ותכוין שאתה מאיר בו בב' ידיך האוחזות בו, וגם מן החזה שלך, ששם בתוכו אורות החסדים מגולים, והוא סוד שלשה שמות י"ה הנז' הנמשכים דרך שתי ידיך ודרך החזה, שהם שלשה ידות הנז', ואתה ממשיכם בראש הנקבה ונעשה כוס מלא". כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק י"ט).
[91] עי' שער המצוות (עקב), וז"ל: "ואח"כ תיטול הכוס בימינך ותעמידנו על ה' אצבעותיך הימניים ממש על גביהם", וראה כה"ח (סי' קפ"ג ס"ק כ').
[92] שמות (ט"ו, ב').
[93] בגמ' שבת (קל"ג ע"ב): "'זה אלי, ואנוהו' – התנאה לפניו במצוות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין". ועוד במדרש שכל טוב (שמות בשלח פרק ט"ו): "זה אלי, ואנוהו – ר' ישמעאל אומר: וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקוניהו? אלא אתנאה לפניו במצוותיו: אעשה לכבודו טלית נאה ומצוייצת כהלכה, תפילין נאות, ספר תורה נאה, לולב נאה וסוכה נאה".
[94] עיין כה"ח (סי' תרע"ג ס"ק ס'). ולגבי כוס פלסטיק חד פעמי, כתב בעל האגרות משה (ח"ה או"ח ח"ג סי' ל"ט) שצריך לעשות קידוש בכוס נאה, ולכן אין לקדש על כוס ח"פ [כמו"כ יש מי שרצה להוכיח שכיון שכוס חד פעמי אינו טעון טבילה, א"כ א"א לקדש בו או ליטול עימו ידיים], והוכיח זאת מדברי תוס' (ברכות נ"א ע"ב ד"ה "שטיפה") שצריך לברך על כוס "יפה". אולם בשו"ע (סי' קפ"ג סעי' ג' וס' רע"א סעי' י') לא כתוב כוס נאה, אלא כתוב רק כוס שלם.
ויש —– לדון לכף זכות שהגאון אג"מ התכוון לכוסות חד פעמיים שהיו בתקופתו אשר היו באיכות גרועה שבד"כ הם נסדקים או נשברים, אבל כוסות מפלסטיק כיום, שאפשר להשתמש בהם כמה פעמים – יכול לקדש בהם.
אמנם —– אם יש לו שתי כוסות, אחת מכסף או זכוכית והשנייה כוס חד פעמי – יקח כוס כסף או זכוכית. אבל אם הוא נמצא בקידוש בביהכ"נ ואין שם כוס אחר – יקח כוס חד פעמי ויקדש. כמו"כ כוס חד פעמי כשר גם לנטילת ידיים, שהרי אנו שותים ומשתמשים בה, וראה עוד בענין זה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סימן י"ט).
[95] במשנה כלים (פי"ג מ"ו), וז"ל: "עץ המשמש את המתכת – טמא, והמתכת המשמש את העץ – טהורה. כיצד? פותחת של עץ, והפין שלה של מתכת, אפילו אחת – טמאה. פותחת של מתכת, והפין שלה של עץ – טהורה. טבעת של מתכת, וחותם שלה של אלמוג – טמאה. טבעת של אלמוג, וחותם שלה של מתכת – טהורה. השן שבטס שבפותחת, ושבמפתח – טמאה בפני עצמה", עכ"ל. וא"כ רואים שכלי שמשמש כלי אחר הוא נחשב לעיקר הכלי והשני מתבטל אליו.
