מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק כא – הלכות סעודה שלישית

תוכן הספר

מעלתה

א – מצות סעודה שלישית חשובה מאוד וצריך להיזהר מאוד לקיים מצווה זו[1].

סעודה ראויה

ב – יש לסעוד סעודה שלישית כדבעי. ואדם שלא סעד סעודה שלישית, אפילו סעד סעודה רביעית, הרי זה כאילו לא סעד סעודה רביעית. וכן אדם שלא סעד סעודה רביעית, אפילו סעד סעודה שלישית, הרי זה כאילו לא סעד סעודה שלישית[2]. וידוע שהשתבח רשב"י[3] ואמר: "אסהדנא עליי שלא ביטלתי שלש סעודות בפת".

המחוייבים בה

ג – אחד האיש ואחד האשה חייבים בסעודה שלישית[4]. וחיוב הנשים בסעודה שלישית מכמה טעמים: א. זו מצווה ככל מצוות השבת שנשים חייבות בהן. ב. החיוב לאכול שלוש סעודות בשבת נלמד מן המן שירד במדבר, ובנס זה גם נשים היו[5].

זמנה

זמנה

ד – זמן "סעודה שלישית" משיגיע זמן המנחה. כלומר, אחרי שיעברו שש שעות ומחצה [זמניות] מתחילת היום, והוא כחצי שעה אחר חצות היום, ואם אכלה קודם לכן – לא יצא ידי חובה[6].

לאחר מנחה

ה – נחלקו הפוסקים אם יש לסעוד "סעודה שלישית" לפני תפילת מנחה של שבת או לאחריה. ועל כן, יש הנוהגים לסעוד "סעודה שלישית" פעמיים, פעם לפני תפילת "מנחה" ופעם נוספת אחריה. אמנם, להלכה – צריך לסעוד סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה ואין צורך להוסיף סעודה לפניה[7].

לפני מנחה

ו – אדם שסעד סעודה שלישית לפני תפילת מנחה – יצא ידי חובה בדיעבד על פי הפשט. אמנם, לדעת רבנו האר"י ז"ל – לא יצא ידי חובה וצריך לסעוד שוב[8]. ומ"מ אם אין שום אפשרות לסעוד סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה [כגון שהציבור באותו מקום מתפללים מנחה סמוך לשקיעה] – יכול לסעוד סעודה שלישית לפני תפילת מנחה[9]. וכמו כן, אם יכול לסעוד אחרי מנחה סעודה שלישית במזונות בלבד – עדיף לסעוד סעודה שלישית בפת לפני תפילה מנחה [ולפני זמן מנחה קטנה[10]], ואחרי תפילת מנחה יאכל שוב מזונות לפני השקיעה.

עדיפות מנחה גדולה

ז – מותר להתפלל מנחה גדולה בשבת לכתחילה, וטוב לעשות כך כדי שיוכל לסעוד סעודה שלישית במתינות ולא במהירות, וכן כדי שיוכל לאכול בצאת השבת סעודה רביעית (וראה עוד פרק כ"ו סעי' נ"א לזמן תפילת מנחה בשבת).

ח – אם נמשכה סעודת הבוקר עד לאחר חצות ואם יסיימה לא יוכל לאכול סעודה שלישית – יפסיק באמצע, יברך ברכת המזון, יטול ידיו שוב ויאכל, ותעלה לו לסעודה שלישית[11].

סעודה עד לאחר שקיעה

ט – התחיל לסעוד "סעודה שלישית" לפני השקיעה – יכול להמשיך בסעודתו גם אחרי שקיעה, ובלבד שהתחיל לסעוד לפחות חמש עשרה דקות לפני שקיעה. התחיל לסעוד "סעודה שלישית" כעשר דקות או פחות מכך לפני שקיעה – צריך להפסיק לאכול בשקיעה[12].

סעודה בין השמשות

י – אם הגיע השקיעה ועדיין לא סעד סעודה שלישית – יכול להתחיל סעודה שלישית בבין השמשות, ויאכל כזית לחם בלבד ויפסיק סעודתו[13].

סעודה או שיעור

יא – אדם שהתבקש למסור שיעור סמוך לשקיעה (לאחר תפילת מנחה)[14] אין לו זמן לאכול סעודה שלישית – יקיים סעודה שלישית באכילת פירות וכדו'. ואם לא יספיק לאכול אפילו פירות – ימסור את השיעור ולא יאכל סעודה שלישית (אך לא ירגיל בכך[15]) [וראה לעיל סעי' ה'-ו'].

הסעודה

הידור הסעודה

יב – יש מסתפקים באכילה מועטה ולא חשובה כל-כך "בסעודה שלישית", ומוצאים רמז לדבר בכך שסעודת הלילה – כנגד יצחק אבינו, סעודת היום – כנגד אברהם אבינו וסעודה שלישית – כנגד יעקב אבינו, שאמר[16]: "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש", דהיינו הסתפקות המועט[17]. אמנם לכתחילה – צריך לאכול "סעודה שלישית" בהרחבה ולא בצמצום. והחכם עיניו בראשו, ובסעודת הבוקר לא ימלא בטנו, כדי להשאיר "מקום" לסעודה שלישית"[18].

סעודה שלישית או מלווה מלכה

יג – הנשאר לו מעט אוכל כדי לקיים או סעודה שלישית או סעודה רביעית – יסעד "סעודה שלישית" גם אם לא יישאר לו אוכל עבור סעודת "מלווה מלכה"[19].

פת בסעודה

יד – צריך לאכול פת ב"סעודה שלישית" כבכל סעודות השבת[20]. וכן לפי הקבלה צריך לאכול דווקא פת[21] [וראה לקמן סעי' ט"ז לגבי מי שאינו יכול לאכול פת בסעודה שלישית].

שיעור הפת

טו – שיעור הפת שצריך לאכול בסעודה שלישית הינו כבכל סעודות השבת – שיעור מעט יותר מ"כביצה" (=60 גרם), ובדיעבד או אם קשה לו – יאכל שיעור "כזית" (28 גרם)[22].

קיומה במקום פת

טז – מי שאינו יכול לאכול פת ב"סעודה שלישית" – יאכל מיני דגן מבושלים [אטריות וכדו']. ואם אינו יכול לאכול מיני דגן מבושלים – יאכל מיני מזונות אפויים. ואם אינו יכול לאכול מיני מזונות אפויים – יאכל בשר ודגים[23]. ואם אינו יכול לאכול בשר ודגים – יאכל פירות מ[24]שבעת המינים[25]. ואם אינו יכול לאכול פירות משבעת המינים – יאכל שאר פירות[26].

לחם משנה

יז – לכתחילה צריך לבצוע על "לחם משנה" ב"סעודה שלישית" כפי שבוצע בכל סעודות השבת[27].

קידוש בסעודה

יח – אין מקדשים על היין לפני סעודה שלישית, אבל בתוך הסעודה – ראוי לשתות יין ויברך עליו "הגפן"[28].

אכילה בישיבה

יט – לא יאכל מעומד אלא בישיבה דרך כבוד, ואפילו אם אוכל פירות בלבד – יאכלם בישיבה[29].

פריסת מפה בסעודה

כ – בסעודה שלישית, למרות שלא מקדשים על היין לפני "סעודה שלישית" – צריך לפרוס מפה על השולחן ומפה נוספת על החלות כבשאר סעודות, ומשאירים את המפה הפרוסה על החלות עד לפני ברכת "המוציא לחם מן הארץ"[30].

יין בער"פ שחל בשבת

כא – ערב פסח או ערב ר"ה שחל להיות בשבת – לא ישתו יין בסעודה שלישית, כדי לא לאבד את התיאבון לקראת הלילה, ויכול לשתות מעט מיץ ענבים[31].

זמירות

כב – גם בסעודה שלישית יזמר זמירות לכבוד שבת קודש[32].

בשמים

כג – בתוך הסעודה, טוב לברך "בורא עצי בשמים" על שתי אגודות הדסים, להריח ולומר: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" וכן: "ריח ניחוח אשה לה'"[33]. וכן לקרוא את מאמר הזוהר: "אלין ארבע ממנן" עד "איהו נוצר חסד", "תא חזי בכל שיתא יומי דשבתא" עד "אשתמע כמאן דנטיר"[34] העוסק בכבוד הסעודה.

לימוד מס' שבת

כד – גם ב"סעודה שלישית" צריך ללמוד על שולחנו ח' פרקים ממסכת שבת [פרקי סעודה שלישית: י"ז-כ"ד]. אמנם, אדם שקשה לו ללמוד שמונה פרקים – ילמד ארבעה פרקים ראשונים. ואם אינו יכול ללמוד ארבעה פרקים ראשונים – ילמד פרק אחד לכל הפחות[35].

סעודה שלישית בזמנים מיוחדים

כשיו"ט חל במוצ"ש

כה – כאשר חל חג ביום ראשון וצריך לאכול סעודת חג במוצאי שבת – יסעד סעודה שלישית מוקדם[36], כדי שיאכל את סעודת החג לתאבון[37]. ואם מקיימה כשעתיים וחצי קודם השקיעה – יאכל לפחות כזית (28 גרם) לחם, אך לא יאכל יותר מכביצה (56 גרם) לחם.

כשער"פ חל בשבת

כו – ערב פסח שחל בשבת – יש בעיה כיצד לערוך סעודה שלישית, כיון שלחם אינו יכול לאכול אחר זמן איסור חמץ[38], ולפני הצהרים אי אפשר לערוך סעודה שלישית[39]. גם מצה אסור לאכול בערב פסח, ובפירות ובבשר יוצא אדם ידי חובה רק בדיעבד. וע"כ ישנן כמה מנהגים בעניין זה[40].

למעשה רצוי להכין מערב שבת "קציצות" או "קנידלך" העשויים מצה טחונה מעורבת עם ביצה ויבשל אותה תוך החמין[41], ויאכל ממנה סעודה שלישית ביחד עם עוף או בשר או בלעדיו, ויברך עליה "מזונות" ואחר כך "על המחיה" (ויקיים סעודה שלישית זו לפני השעה העשירית – כשלוש שעות לפני השקיעה). ואם לא הכין כן – יקיים סעודה שלישית בבשר ודגים[42]. ואם גם זה לא הכין – יקיים סעודה שלישית בפירות, ורצוי משבעת המינים[43].

זמנה כשער"פ בשבת

כז – בערב פסח שחל בשבת – טוב לעשות סעודה שלישית לפני השעה העשירית (זמנית – שהיא כשלוש שעות קודם השקיעה). ואם איחר – לא יאכל בה מזונות אלא בשר, פירות או ירקות. וגם מאלה לא יאכל הרבה כדי שיאכל בלילה בתיאבון[44].

ת"ב ביום ראשון

כח – כשתשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון – מותר בשבת לאכול בשר ולשתות יין כסעודת שלמה בשעתו (אף אם לא רגיל בכך), ולא ימנע מכבוד שבת בגלל ערב תשעה באב. ואפילו בסעודה שלישית שלאחר מנחה – מותר בכל. ויכול לשבת לאכול עם בני ביתו [ואם רגיל להזמין אורחים – יכול להזמין גם בשבת זו], ויכול לברך בזימון[45]. אך צריך להפסיק מבעוד יום עם השקיעה לפני בין השמשות[46].

ר"ה בשבת

כט – כאשר חל ראש השנה בשבת – יקפידו להתפלל מנחה ולומר "תשליך" מוקדם, כדי שיספיקו לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שהרי אוכלים סעודה שלישית רק אחרי מנחה[47]. ובזמן סעודה שלישית – [ראה לקמן סעיף ט"ו][48].

ל – דין כוס של ברכת המזון בסעודה שלישית שנמשכה לאחר השקיעה – [ראה פרק מ"ג סעי' י"ב] דין הבדלה בתוך סעודה שלישית – [ראה בפרק מ"ב סעי' מ'].

לא – דין תפילת ערבית בתוך סעודה שלישית – [ראה פרק מ"ב סעי' ל"ט].

לב – דין אמירת "רצה", כשהתחיל סעודה שלישית ביום ונמשכה עד הלילה – [ראה פרק כ"ב סעי' כ"ז].

 


 

[1] שו"ע (סי' רצ"א סעי' א') כתב, וז"ל: "יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית, ואף אם הוא שבע – יכול לקיים אותה בכביצה, ואם א"א לו כלל לאכול – אינו חייב לצער את עצמו. והחכם עיניו בראשו (קהלת ב', י"ד) שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית", עכ"ל. וראה בסעי' ו'. וראה בספר מגיד מישרים (פרשת צו דף ל"ג ע"ג) מה שהזהיר המגיד את מר"ן הב"י להקפיד על סעודה שלישית בפת (ועיין בכה"ח (שם ס"ק ל"ב) שהבין מדברי המלאך המגיד שאמר למר"ן שיהא הכזית "מתבשילא", יתכן והכוונה היא שלא יאכל כזית לחם, בלבד שזה לא דרך סעודה, אלא לחם עם תבשיל ללפת את הפת). וכן דעת האר"י, שגם בסעודה שלישית צריך לאכול פת, וכתב מרן בשו"ע (סי' רצ"א סעי' א'): "יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית" וכו' (ובסעי' ה'): "צריך לעשותה בפת, וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן, וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות, וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה, וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת, אא"כ הוא שבע ביותר". ומבואר בדעת השו"ע שלכתחילה צריך שתהא עם פת. ובחורף שהיום קצר, יכלכל האדם את יומו ויקום מוקדם ולא מאוחר, ואזי יוכל לקיים את כל סעודות השבת כדבעי, ללא לחץ של זמן. משנ"ב (ס"ק כ"ג), כה"ח (סי' רצ"א ס"ק ל"ד).

[2] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז).

[3] ראה בזוהר (האזינו דף רפ"ח ע"ב) שכתוב: "אמר רבי שמעון: אסהדנא עלי לכל אלין דהכא, דהא מן יומאי לא בטילנא אלין ג' סעודתי, ובגיניהון לא אצטריכנא לתעניתא בשבתא, ואפילו ביומי אחריני לא אצטריכנא, כ"ש בשבתא, דמאן דזכי בהו זכי למהימנותא שלימתא, חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעודתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, ובההוא עלמא יזכי בהו לאלין". וראה עוד בזוהר (יתרו דף פ"ח). וכתב הכה"ח (סי' רצ"א ס"ק א'): "נמצא דבכל סעודה משלש סעודות יש לה שורש למעלה וטעם בסוד, והמבטל אחת מהם עונשו מרובה, והמקיימם שכרו מרובה". וראה עוד מש"כ בס"ק ד'.

[4] ראה שו"ע (סי' רצ"א סעי' ו'), בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ג).

[5] כתב הר"ן (על הרי"ף, שבת מ"ד ע"א): "וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות, וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס המן. ואין צורך, שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, כדילפינן (ברכות כ' ע"ב) מזכור ושמור – את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוי כל חיובי שבת". שבולי הלקט (סוף סי' צ"ג). וראה במרדכי (פ"ק דמגילה סי' תש"פ פ' כל כתבי סי' שצ"ז) בשם ר"ת. מגן אברהם (סי' רצ"א ס"ק י"א). משנ"ב (ס"ק כ"ו), כה"ח (ס"ק ל"ו).

[6] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ב'-ג').

[7] ראה בשו"ע (סי' רצ"א סעי' ב'), שכתב: "זמנה משיגיע זמן המנחה, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן – לא קיים מצות סעודה שלישית". וראה עוד בשו"ע (סי' רל"ב סעי' ב'): "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל … ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה". ובסי' רצ"א סעי' ג' כתב הרמ"א: "אבל מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור – לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה, מיהו אם עשאה – יצא". ועי' בכה"ח (שם ס"ק ב', י"ג, ט"ו). והבא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ד), כתב: "זמן סעודה שלישית אחר תפילת המנחה. ואם נאנס ועשאה קודם – יצא בדיעבד, ובלבד שלא יעשנה קודם שש שעות ומחצה, דאז היא בכלל שחרית. ולפי הסוד שגילה רבינו האר"י בזה, נראה דאם עשאה קודם תפילת המנחה – לא יצא ידי חובה גם בדיעבד". וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ט' שאלה מ"א) ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ז) בהרחבה.

[8] ראה בהערה הקודמת ובבא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ד). וראה מש"כ בעניין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי ל"ז).

[9] עי' רמ"א (סי' רצ"א סעי' ג'), ערוה"ש (שם סעי' ד').

[10] משנ"ב (סי' רצ"א ס"ק י"א), וז"ל: "ובמקום שקשה לו לקיים הסעודה לאחר מנחה, יוכל אפילו לכתחילה לקיים הסעודה קודם מנחה, אם הוא קודם זמן מנחה קטנה".

[11] וכתב השו"ע (סי' רצ"א סעי' ג'), שאם נמשכה סעודה שניה של הבוקר עד אחר חצות היום, ואם ימשיך לאכול אח"כ א"א לו לקיים מצות סעודה שלישית אא"כ באכילה גסה – רק במקרה זה יפסיק לאכול ויברך ברכת המזון, ואח"כ יטול ידיו שוב ויסעד אחרי חצות היום, וזה יעלה לו כמו סעודה שלישית. וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ז).

[12] ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ג): "הגמ' בפסחים (ק"ה ע"א) אומרת: "רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב המנונא סבא, אמרו ליה: זיל חזי, אי מקדיש יומא – נפסיק וניקבעיה לשבתא. אמר להו: לא צריכיתו, שבתא קבעה נפשה, דאמר רב: כשם שהשבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקידוש. סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה, אמר להו רב עמרם: הכי אמר רב: לקידוש קובעת, ולא להבדלה קובעת. והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינן, אבל אתחולי – לא מתחלינן. ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה – לא. ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא, אבל מיא – לית לן בה". וכתב רש"י (ד"ה "כך"): שבת קובעת לקידוש, היינו שאם ישב לאכול לפני שבת וחשכה – אסור לו לאכול עד שיקדש, וכך יציאת שבת קובעת להבדלה, אם היו אוכלין וחשכה במוצ"ש – אסור לאכול עד שיבדיל. עוד אומרת הגמרא ש"הבדלה אינה קובעת", והסביר רשב"ם (שם ד"ה "הבדלה אינה קובעת"): "דכיון שהתחיל בסעודת שבת מבעוד יום זהו כבוד שבת שיהא גומר סעודתו אף לאחר שהחשיך, ולאחר שגמר סעודתו – יבדיל". והגמרא ממשיכה: "והנ"מ לענין מפסק דלא מפסקינן, אבל אתחולי – לא מתחלינן", ועוד: "לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה – לא", כלומר: גם מה שאמרנו שאם התחיל לא מפסיק היינו באופן שקבע לאכילה מבעוד יום אבל אם קבע לשתיה בלבד, אפילו שהתחיל מבעוד יום – מפסיק עם השקיעה. וכתבו התוס' (שם ד"ה "והנ"מ") שמשמע מכאן שמותר לאכול בשבת סמוך לחשיכה, וז"ל: "ותימה, שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב, וגם ר"ת כעס על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב" (בזמנם היו מתפללים מנחה בשבת סמוך לערבית). ותירצו: "ויש לדחות דמיירי הכא שהתחילו בהיתר ובאמצע סעודה התפללו מנחה, והיכא דהתחילו בהיתר – מותר להשלים". ומעתה נדון לגבי המקדימים לקבל שבת כיצד ינהגו לגבי סעודתם, וכן לגבי אלו שאוכלים סעודה שלישית סמוך לשקיעה. ובשו"ע (סי' רצ"ט סעי' א') כתב: "אסור לאכול שום דבר משתחשך עד שיבדיל". ונחלקו האחרונים האם האיסור הינו מהשקיעה או מצאת הכוכבים. עיין מג"א (ס"ק א') וב"ח והביאם המשנ"ב (שם ס"ק א') וכה"ח (שם ס"ק ג') שדעתם שבספק חשיכה, דהיינו אחר השקיעה – אסור לשתות ולאכול. ואע"פ כן כתב המשנ"ב (שם) שאם לא אכל סעודה שלישית בספק חשיכה, דהיינו בבין השמשות – מותר להתחיל לאכול. ועיין שם בכה"ח שאוסר. ועיין בבאור הלכה (שם ד"ה "משתחשך") שהביא הרבה ראשונים ואחרונים ובניהם הרמב"ם האוסרים להתחיל לאכול בספק חשיכה, ורק הרז"ה דעת יחידאה היקל, וכן דעת הט"ז להקל. ואעפ"כ כתב שאין למחות ביד המקילין. ובשה"צ (ס"ק ב') כתב שבסעודה שלישית – כיון שהיא מצוה, אפשר לסמוך על הרז"ה, היינו לאכול בספק חשיכה כזית כדי לקיים סעודה שלישית אך אסור לו להמשיך משחשיכה, משום שזה לא נקרא שהתחיל בהיתר. ועיין בכה"ח (ס"ק ט'). ובמשנ"ב (ס"ק ג') כתב: "דווקא בזה שהתחיל לאכול בהיתר אבל אם התחיל באיסור – פוסק ומבדיל, אך בלאו הכי צריך לפסוק משום קריאת שמע של ערבית שהיא דאורייתא אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם צאת הכוכבים". כלומר אף אם התחיל לאכול בהיתר, היינו חצי שעה לפני קריאת שמע, דהיינו בערך עשר דקות לפני השקיעה – אזי יכול לאכול עד השקיעה, ועם השקיעה – חייב להפסיק [מקור הדברים במסכת שבת (ט' ע"ב), שם מזכירה המשנה דברים שלא יעשה אדם סמוך למנחה "ואם התחילו אין מפסיקים", ואומרת המשנה: "מפסיקים לקריאת שמע" (שהיא מדאורייתא). ועיין בשו"ע (סי' רל"ה סעי' ב') שפסק שאסור לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע, ואם התחיל לאכול והגיע זמן של ק"ש – "מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה, וגומר סעודתו ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל". ועיין לרמ"א שם שלענין תפילה שהיא מדרבנן – אינו מפסיק. אולם אם התחיל לאכול עד חצי שעה לפני זמן של קריאת שמע והגיע הזמן – מפסיק]. ועיין בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' י"ח) שכתב: "כיון שהגיע ספק חשיכה – אסור לאכול או לשתות עד שיבדיל. ואם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו – אין צריך להפסיק ומותר שיגמור כרצונו. ואם הפסיק והתפלל ערבית, אפילו אם עדיין לא חשכה – אסור לאכול ולשתות עד שיבדיל, כיון שהתפלל ערבית. והא דאמרינן בהיה יושב ואוכל דקבע עצמו לאכילה, דאינו צריך להפסיק, היינו דוקא אם התחיל קודם חצי שעה לחשיכה, אבל אם התחיל תוך חצי שעה – אסור לאכול כשיגיע ספק חשיכה עד שיבדיל". ע"כ. וראה עוד פרק כ"ב סעי' כ"ח והלאה לעניין ר"ח שחל במוצ"ש, שבכל אופן ראוי שיסיים סעודתו לפני השקיעה.

[13] ואם בא להתחיל את הסעודה השלישית בבין השמשות – יש אומרים (טורי זהב סי' רצ"ט סק"א, ב"ח שם, מגן אברהם שם ס"ק א', ג', ועיין בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ח) שאסור לו לאכול כלל, כיון שהוא ספק שבת ספק חול, וחל עליו חיוב הבדלה ואסור לאכול לפני הבדלה (שו"ע סי' רצ"ט סעי' א'), ויש מי שאומר (משנ"ב שם ס"ק ט', כה"ח שם ס"ק ט') שכיון שזה לא לילה גמור – אין אפשרות לעשות הבדלה ולכן לא חלה חובת הבדלה. וענין זה תלוי גם במחלוקת האם סעודות שבת דאורייתא, כיון שנאמר: "היום" שלש פעמים או שזה מדרבנן. ולהלכה – יקיים סעודה שלישית אף בבין השמשות (וראה גר"א סי' רצ"א ס"ק ז', ביאור הלכה (שם ד"ה "משתחשך"), וראה עוד פרק מ' הערות ג'-ד'.

[14] וכמובן על הגבאים לדאוג שיוכל לאכול סעודה שלישית כתקנה. ומה דאפשר למסור שיעור לפני השקיעה, ראה רמ"א (סי' רצ"ב סעי' ב') ומשנ"ב (שם ס"ק ט') ובכה"ח (שם ס"ק כ"א), ודו"ק.

[15] ראה בכה"ח (סי' ר"צ ס"ק י"ד, סי' רצ"ב ס"ק כ').

[16] בראשית (כ"ח, כ').

[17] ראה בסדר היום סעודה ג' שהביא שמשום פטירת משה רבינו ימעט באכילתו.

[18] עיין שו"ע (סי' רצ"א סעי' א'), משנ"ב (שם ס"ק כ"ב), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ז).

[19] ראה לעיל בהערה י"ג דיש דעות שסעודה שלישית מדאורייתא. וראה במשנ"ב (סי' ש' ס"ק ב' ובשער הציון (שם ס"ק ט') ובביאור הלכה (סי' רצ"א ד"ה "ולפחות").

[20] ראה בהערה א' ובשו"ע (סי' רצ"א סעי' א').

[21] ועיין בזוה"ק (יתרו דף פ"ח) שכתוב, וז"ל: "ועל דא בעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין. ובעי בר נש לאתענגא בהו ולמחדי בהו. ומאן דגרע חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא בר נש סגי וכו', רבי שמעון אמר: האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עליה: 'אז תתענג על ה" – דא סעודתא חדא לקבל עתיקא קדישא דכל קדישין, 'והרכבתיך על במותי ארץ' – דא סעודתא תניינא לקבל חקלא דתפוחין קדישין, 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך' – דא הוא שלימו דאשתלים בזעיר אנפין, ולקבלייהו בעי לאשלמא סעודתיה" וכו', יעו"ש, עכ"ל. ועיין כה"ח (סי' רצ"א ס"ק א'-ג', ל"ב, ל"ד).

[22] שו"ע (סי' רצ"א סעי' א'), בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ט"ז), משנ"ב (שם ס"ק ב'), כה"ח (שם ס"ק ה'), סי' קול אליהו (עמ' תרנ"ז).

[23] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ה').

[24] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ה') וכה"ח (שם ס"ק ל"ב).

[25] כה"ח (סי' רצ"א ס"ק ל"ג).

[26] עיין שו"ע (סי' רצ"א סעי' ה').

[27] ראה בהרחבה בפרק כ' ס' והלאה. שו"ע (סי' רצ"א סעי' ד'), כה"ח (שם ס"ק כ"ד) וסי' קול אליהו (עמ' תרנ"ז סעי' ה')

[28] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ד'), כה"ח (שם ס"ק כ"ב), בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"א). ועיין רמב"ם (שבת פ"ל הלכה ט') שכתב: "וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין (וזה כדעת חכמי הקבלה) ולבצוע על שתי ככרות וכן בימים טובים". וגם לדעתו אפשר לומר שבסעודה שלישית ישתה יין בתוך הסעודה. ועיין סי' קול אליהו (עמ' תרנ"ז סעי' ו') [וכן נהג מרן הרב זצ"ל].

[29] עיין שו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' מ"ה) ובבא"ח (ש"ר פרשת בהר סעי' י"א) שכתב כן מדין דרך ארץ.

[30] שו"ע (סי' רע"א סעי' ט'), כה"ח (שם ס"ק נ"ד). וראה טעמים נוספים לכיסוי החלות במשנ"ב (שם ס"ק מ"א) ובא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ב).[וראה בהרחבה בפרק ט"ז סעי' נ"ד].

[31] בגמ' ברכות (ל"ה ע"ב): "אלא: חמרא – סעיד, ומשחא – לא סעיד. וחמרא מי סעיד, והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי! טובא גריר – פורתא – סעיד. ומי סעיד כלל, והכתיב: 'ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד' וגו', נהמא – הוא דסעיד, חמרא – לא סעיד! אלא: חמרא אית ביה תרתי – סעיד ומשמח, נהמא – מסעד סעיד, שמוחי לא משמח", עכ"ל. ובשו"ע (סי' תע"א סעי' א'): "ויין מעט לא ישתה, משום דמיסעד סעיד, אבל אם רצה לשתות יין הרבה – שותה, מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות המאכל". ועיין בכה"ח (שם ס"ק ט"ו). וראה עוד בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סימן ל"ז) ובמאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י' סעי' ס"ז). אמנם מיץ ענבים – יכול לשתות מעט, שאינו משביע כ"כ.

[32] עיין משנ"ב (סי' רפ"ט ס"ק ה') ובבא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י' וי"ג) וכה"ח (סי' רצ"א ס"ק ד' ול"ד). וראה לשון חכמים (ח"א סי' ה'), שהביא כמה פיוטים לומר.

[33] בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ב), סי' קול אליהו (עמ' תרס"ב).

[34] זוהר (ח"ב, יתרו פ"ח ע"ב). וראה לשון חכמים (סי' ה') וכה"ח (סי' רצ"א ס"ק ל"ד), ומובא בסי' קול אליהו (עמ' תרס"ב).

[35] עיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'), כה"ח (סי' רצ"א ס"ק ל"ד), סי' קול אליהו (עמ' תרס"ד).

[36] מכל מקום אין לסעוד מוקדם מחצי שעה אחרי חצות היום, ויש להתפלל מנחה קודם.

[37] וכגון שחל יום טוב ראשון של ראש השנה בשבת – יקדים את זמן אכילת סעודה שלישית כדי שאת סעודת ליל יום טוב שני של ראש השנה יאכל לתאבון

[38] ראה שו"ע (סי' תמ"ג סעי' א') וברמ"א שם.

[39] כה"ח (סי' רצ"א ס"ק ב').

[40] יש המתירים (ראה שו"ע סי' תמ"ד סעי' א' וכה"ח שם ס"ק י"ד) לאכול אחר חצות היום מצה מבושלת. וראה מש"כ הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ו', י"ב) וז"ל: "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח – מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו" (יש שאינם גורסים: "עד שתצא נפשו"). וראה בשו"ע (סי' תע"א סעי' ב') דהחמיר בזה כהרמב"ם. ויש אומרים שלפי דעת הרמב"ם, אין לאכול אפילו מצה מבושלת כל היום (ראה ברמ"א סי' תע"א סעי' ב', כה"ח ס"ק י"ח י"ט וכ"ב). וראה עוד (שם ס"ק ט"ז) דלירושלמי יוצאים בה (שער הציון סי' תמ"ד ס"ק ב'). ומכיון שהלכה זו חמורה ביותר, אנו מתרחקים מכל האופנים של אכילת מצה בערב פסח, אלא אם כן היא טחונה מערב שבת ומבושלת.

ומש"כ בזוהר הקדוש (פרשת אמור דפי' צ"ד- צ"ה) ששאל רבי אלעזר בנו של רשב"י את אביו: כיצד מקיימים סעודה שלישית בפת בערב פסח שחל להיות בערב שבת, הרי מצה אסור לאכול וחמץ כבר מהבוקר אסור לאכול (ועיין ל'מקדש מלך' ול'אור החמה' מה שהם מסבירים את זה). ולפי הזוהר אין יוצאים בסעודה שלישית רק בפת גמור (וכן נפסק בשו"ע סי' רצ"א סעי' ה' המובא לקמן שלכתחילה צריך פת, ועיין בטור שם שלומדים ממה שכתוב ג' פעמים: "היום"). ואמר רשב"י לבנו: שאמנם יש צורך בסעודה שלישית, ויש בה מעלה מיוחדת, עכ"ז: "בערב פסח שחל בשבת נדחית סעודת מלך", כי א"א לקיימה עם פת, ובלי פת זה לא סעודה: "נהמא לא אשתכח משש שעות ולמעלה דסידורא דפתורא בלא נהמא לאו הוא סידורא". ומעולם הוא לא בטל סעודה שלישית אפילו במצבים קשים כמו שהעיד על עצמו ביום פטירתו (האזינו דף רפ"ח). "ואמר רבי אבא: מסדר פתורא ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר דא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי" – זו היא סעודת המלך שיבוא לאכול אצלי. ומזה למד הגר"א שלדעת רשב"י אין חיוב באכילת סעודה שלישית בשבת זו, והיא נדחית. כי לדעת רשב"י עיקר הסעודה זה בפת. וכבר כתב כף החיים (סי' תמ"ד ס"ק ח"י) שרק רשב"י יכל לקיים סעודה שלישית, אם הוא עוסק במעשה מרכבה, ולא כל אחד ואחד יכול לעשות כן שרק לרשב"י דהוה נהירא ליה שבילי דשמיא כשבילי דארעא ויודע ועושה תיקון במקום סעודה, אבל אנחנו צריכים דוקא לעשות סעודה, ומ"מ אם שניהם כאחד טובים, עי"ש.

בגלל הבעיות הנ"ל נמצאו דרכים שונות לקיים מצות סעודה שלישית. יש נוהגים (מג"א סי' תמ"ד ס"ק א') לפצל בבוקר את הארוחה לשניים: נוטלים ידיים, אוכלים פת חמץ "כביצה" ומברכים ברכת המזון, ועושים הפסקה, ואחר כך שוב נוטלים ידיים ואוכלים שוב "כביצה" פת חמץ. וכל זאת כדי שהארוחה השנייה תחשב להם כסעודה שלישית. ועל דרך זו יש חולקים רבים, כיון שלדעת השו"ע (סי' רצ"א סעי' ב', ה') והבא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"ד) לא יוצאים ידי חובת סעודה שלישית בארוחה הנאכלת קודם חצות וקודם תפילת מנחה, ומלבד זאת אין להרבות בברכות (כה"ח (סי' תמ"ד ס"ק ח') משנ"ב (סי' רצ"א ס"ק כ"ב), כה"ח (שם ס"ק ב' י"ב – ט"ו).

יש נוהגים לאכול בסעודה שלישית תבשילים כשרים לפסח. ואע"פ שלפי הזוהר הקדוש אין בשבת זו חובת סעודה שלישית, מהיות טוב נוהגים לעשות סעודה בעוגות קמח ממצה או במצה כתושה ומבושלת בחמין. ומוסיפים עם המצה הזו בשר או עוף, ביצה, או תפו"א (כה"ח סי' תמ"ד ס"ק י"ב) דרשות מהרי"ל הלכות שבת הגדול, כה"ח סי' תמ"ד ס"ק י"ט ועיין סי' תע"א ס"ק ח' וכדו'). והחכם עיניו בראשו לאכול מעט ולאכול בשעה מוקדמת על מנת שיאכל בלילה מצה בתיאבון (ועיין כה"ח (סי' תמ"ד ס"ק ח"י). ובשו"ע (שם בסעי' א') וברמ"א (שם) ובתוס' פסחים (צ"ט ע"ב) משנ"ב (שם ס"ק ח'), ועיין בא"ח (ש"ש חיי שרה סעי' ה'), הגאון (שם ס"ק ז') שכיון שעיקר סעודה שלישית לפי הזוהר היא רק בפת).

ומהדין – מותר לאכול בסעודה שלישית בערב פסח עוגיות שנאפו מקמח מצה. ויש אוסרים, וראוי לנהוג כמותם, כדי לא להכנס לספק ברכות ומעוד כמה טעמים. ע"כ למעשה ינהג כפי שכתבנו בגוף ההלכה.

[41] עיין משנ"ב (סי' תע"א ס"ק כ').

[42] ע"פ שו"ע (סי' רצ"א סעי' ה' ורמ"א סי' תמ"ד סעי' א').

[43] שו"ע (סי' תע"א סעי' א'). ראה לעיל סעי' ה'.

[44] ויאכל מעט פירות (שו"ע סי' תע"א סעי' א'). ראה בהערה מ'.

[45] כה"ח (סי' תקנ"ב ס"ק נ"ב).

[46] שו"ע ורמ"א (סי' תקנ"ב סעי' י'), משנ"ב (שם ס"ק כ"ג) וכה"ח (שם ס"ק נ'). וראה עוד בכה"ח (ס"ק נ"ב), מה שכתב ע"פ השו"ע (סי' תקנ"ג סעי' ב').

[47] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ' סעי' י"ב).

[48] עיין מאמר מדרכי, למועדים ולימים (פרק מ' סעי' י"ד).

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה