פרק כז – הטועה בתפילת שבת

סידור התפילה

א – צריך האדם לסדר את תפילתו שתהא שגורה בפיו לפני שמתפלל[1].

דאגת הטועה בתפילה

ב – הטועה בתפילת שבת – ידאג כל אותו השבוע ויפשפש במעשיו[2].

התפלל של חול בשבת

התנהגות הטועה

ג – הטועה בתפילת השבת ומתפלל של חול בשבת – פעמים שממשיך בתפילתו, פעמים שמסיים הברכה וחוזר לתפילת השבת ופעמים שצריך לחזור לראש התפילה[3].

טעה בערבית או במנחה

ד – טעה בתפילת "ערבית" או "מנחה" של שבת[4] והתחיל ברכה רביעית בתיבת "אתה" על דעת להמשיך "חונן לאדם דעת….", מפני שהיה סבור שהוא חול או שהתפלל בלי מחשבה, ונזכר שהיום שבת – ממשיך בתפילת השבת כדרכו.

טעה בשחרית

ה – טעה בתפילת "שחרית"[5] ואמר תיבת "אתה" על דעת להמשיך "חונן לאדם דעת…" ימשיך ברכת "אתה חונן" כדרך שממשיך בחול עד סופה, ויחזור לתפילת שבת.

טעה במוסף

ו – טעה בתפילת "מוסף" והתחיל בשל חול – לא ימשיך את הברכה, אלא יפסיק את תפילת החול מיד, וימשיך בתפילת שבת כתקנה[6].

טעות בלשונו ולא במחשבתו

ז – טעה בכל אחת מתפילות השבת ואפילו בתפילת "שחרית" או "מוסף"[7] ואמר תיבת "אתה" וידע ששבת היום ורק טעה בלשונו – עוצר את תפילת החול מיד וממשיך בתפילת השבת[8].

טעה – יסיים הברכה

ח – טעה בכל אחת מן התפילות "ערבית" "שחרית" או "מנחה" ואמר שתי תיבות "אתה חונן" והתכוון להמשיך כביום חול ונזכר ששבת היום – יסיים את הברכה כדרך שממשיך בחול עד סופה, ורק אחר כך יחזור לתפילת השבת[9]. ואפילו אם ידע ששבת היום ורק טעה בלשונו – צריך לסיים את הברכה, ורק אחר כך לחזור לתפילת השבת[10].

עד מתי מתקן

ט – נזכר[11] ששבת היום תוך אחת הברכות מברכות "שמונה עשרה" של חול שאחרי ברכת "אתה חונן" – יסיים את הברכה ויחזור לתפילת השבת[12], ואפילו אם נזכר תוך ברכת "שמע קולנו"[13]. וכך יעשה בכל מקום שנזכר עד אחרי "יהיו לרצון" האחרון הסמוך ל"עושה שלום".

סיים תפילתו ונזכר שטעה

י – נזכר שמתפלל תפילה של חול אחרי שאמר "יהיו לרצון" השני שסמוך ל"עושה שלום" – חוזר לראש התפילה אע"פ שלא עקר רגליו[14].

טעה בשבת בנוסח של חול

יא – טעה והתפלל בשבת[15] תפילת "שמונה עשרה" של חול וטעה, ובמקום "ברך עלינו" אמר "ברכנו" ונזכר אחרי שסיים את הברכה: יש אומרים שיחזור להתפלל מברכת "ברך עלינו", ואחר כך יחזור לומר מ"אתה קדשת" וכו' כסדר תפילות השבת, ויש אומרים שימשיך מייד מברכת "אתה קדשת", וכן נוהגים[16].

ש"ץ שטעה

יב – שליח ציבור שטעה בחזרת הש"ץ והתחיל בשל חול ונזכר ששבת היום – אינו גומר את הברכה בשל חול, אלא פוסק במקום שנזכר ומתחיל בשל שבת מיד. משום שדין זה נאמר לגבי תפילת לחש ולא לגבי חזרת הש"ץ[17].

הטועה בתפילות השבת

טעות בחילופי תפילות שבת

יג – טעה ואמר "ישמח משה" או "תכנת שבת" במקום "אתה קדשת" ונזכר באמצע הברכה לפני שאמר "ברוך אתה ה'" – פוסק במקום שנזכר ומתחיל "אתה קדשת"[18]. חתם "ברוך אתה ה' מקדש השבת" – אינו חוזר, וממשיך משם "רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל…".

טעה ביו"ט והתחיל של שבת

יד – טעה והתחיל להתפלל תפילת שבת ביום טוב – פוסק במקום שנזכר, ואפילו באמצע הברכה, וממשיך "אתה בחרתנו". וכן הדין לגבי הטועה ומתפלל בשבת תפילת יום טוב – פוסק במקום שנזכר, וממשיך בתפילת השבת[19].

הזכיר שבת ויו"ט

טו – הזכיר בתפילת שבת ויום טוב את שניהם באמצע התפילה, אך בחתימת הברכה הזכיר רק אחד מהם – יצא ידי חובה[20].

מסתפק אם טעה

מסופק אם טעה

טז – סיים תפילתו ומסתפק אם התפלל של חול או של שבת – אינו חוזר להתפלל, משום שקדושת השבת וחומרתה גורמת לאדם לזכור את השבת וככל הנראה התפלל של שבת[21].

ספק טעה בתפילת שבת

יז – מסופק אם התפלל של חול או של שבת, אך יודע שבשבת הוא, לדוגמא: רגיל להתפלל כחמש דקות וביום חול כעשר דקות, וכעת שם לב שהתפלל יותר מחמש דקות – הרי זה נחשב לוודאי שטעה וצריך לחזור ולהתפלל של שבת[22].

מסופק בר"ח

יח – כל האמור הינו רק לענין שבת, אך המסופק בסתם ר"ח אם הזכיר "יעלה ויבוא" – חוזר[23]. ומ"מ טוב שיעשה תנאי בלבו[24], שאם הזכיר "יעלה ויבוא" – הרי זה תפילת נדבה, ואם חל ר"ח בשבת – יתפלל ללא תנאי[25].

נזכר אחרי מוסף שלא אמר יעלה ויבוא

יט – אדם שהתפלל שחרית בר"ח או של שבת ור"ח ולא אמר יעלה ויבוא, ואחרי מוסף נזכר שלא אמר יעלה ויבוא בשחרית – לא יחזור להתפלל שחרית אלא יתפלל מנחה שתיים[26].

השומע מעין שבע

תיקון טעות ב"מעין שבע"

כ – טעה בתפילת "ערבית של שבת" וצריך לחזור לראש התפילה [כגון שנזכר בסוף התפילה שהתפלל תפילת יום חול], אם שומע משליח הציבור כל ברכת "מעין שבע" מתחילתה ועד סופה ומכוון לצאת ידי חובה, והש"ץ מכוון להוציא ידי חובה את השומעים – יצא ידי חובה[27].

שכח "יעלה ויבוא" בערבית ליל שבת

כא – וכן כאשר שכח לומר "יעלה ויבוא" בחול המועד, או בירך "מקדש ישראל והזמנים" ולא הזכיר "שבת", אם שומע משליח הציבור כל ברכת "מעין שבע" מתחילתה ועד סופה ומכוון לצאת ידי חובה, והש"ץ מכוון להוציא ידי חובה את השומעים – יצא ידי חובה[28].

ש"ץ שטעה בלחש של עצמו

כב – כשם שהשומע ברכת "מעין שבע" מהחזן [ומכוון לצאת ידי חובה וגם החזן מכוון להוציאו] – יוצא ידי חובה, כך גם שליח ציבור שטעה בתפילת לחש של "ערבית" – יוצא ידי חובה בברכת "מעין שבע"[29].

תפילת תשלומין בשבת

תשלומי ערבית ליל שבת

כג – שכח או נאנס ולא התפלל תפילת "ערבית" בליל שבת – יתפלל ב"שחרית" תפילת לחש פעמיים, ויאמר בשתיהן "ישמח משה". וכן אם לא התפלל "שחרית" של שבת – יתפלל ב"מנחה" תפילת לחש פעמיים, ויאמר בשתיהן "אתה אחד"[30].

תשלומי שחרית או מוסף

כד – שכח או נאנס ולא התפלל "שחרית" ו"מוסף", ונזכר לפני שהתפלל "מנחה" – יתפלל "מנחה" תחילה ואחריה "מוסף" [ואח"כ תשלומין לתפילת "שחרית"], ובדיעבד, אם התפלל "מוסף" לפני "מנחה" – יצא ידי חובת שתי התפילות[31].

זמן תשלומי מוסף או מנחה

כה – שכח או נאנס ולא התפלל תפילת "מוסף", ונזכר סמוך לשקיעה כך שיכול להתפלל תפילה אחת בלבד, "מוסף" או "מנחה" – יתפלל תפילת "מוסף" ולא יתפלל "מנחה". ובתפילת "ערבית" – יתפלל תפילת לחש פעמיים ותהיה השנייה תשלומין ל"מנחה"[32].

זמן תשלומי מוסף

כו – שכח או נאנס ולא התפלל תפילת "מוסף" ועבר כל היום כולו – אין לה תשלומין אפילו בתורת "נדבה", משום ש"עבר זמנו – בטל קרבנו"[33].

תשלומי מנחת ער"ש

כז – טעה ולא התפלל תפילת "מנחה" בערב שבת – יתפלל ב"ערבית" תפילת לחש פעמיים, הראשונה לתפילת "ערבית" ושניה תשלומין ל"מנחה". ובשתיהן מתפלל של שבת ואומר "אתה קדשת"[34]. ויכול לכוון לצאת ידי חובה בברכת "מעין שבע" שאומר החזן[35].

תשלומי מנחת שבת

כח – לא התפלל תפילת "מנחה" בשבת – יתפלל ב"ערבית" של מוצאי שבת תפילת לחש פעמיים, ובשתיהן יתפלל תפילת חול, ויאמר בראשונה "אתה חוננתנו" ובשנייה אינו אומר "אתה חוננתנו"[36].

"אתה חוננתנו" בתשלומין

כט – התפלל ב"ערבית" של מוצאי שבת תפילת לחש פעמיים [הראשונה ל"ערבית" והשנייה לתשלומין], ואמר "אתה חוננתנו" בשתיהן או שלא אמר באף אחת מהן – יצא ידי חובת שתיהן[37].

טעות בתשלומין מוצ"ש

ל – התפלל ב"ערבית" של מוצאי שבת תפילת לחש פעמיים וטעה ולא אמר בראשונה 'אתה חוננתנו' ואמר בשנייה[38]: אם עשה בכוונה שתהיה הראשונה לתשלומין והשנייה לתפילת "ערבית" – לא יצא ידי חובה בתפילה ראשונה [לתשלומין], וחייב להתפלל פעם נוספת לתשלומין, ותפילה שנייה עלתה לו לתפילת החובה. אבל אם התפלל בלי מחשבה – יש צדדים לכאן ולכאן. ועל כן הטוב ביותר הוא שיתפלל שוב, ויתנה כדלהלן: אם תפילה שנייה עלתה לי לתשלומין תהא תפילה זו בתורת נדבה, ואם לא עלתה לי לתשלומין הריני מתפלל עכשיו ובתפילה זו אצא ידי חובה[39].

תשלומין שטעה בתפילה

לא – טעה והתפלל בתפילת "מנחה" של שבת תפילת חול ונזכר שטעה אחרי שחשכה – נחלקו הפוסקים אם יכול להתפלל תפילת תשלומין או לא[40]. ולכן – יתפלל שוב, ויתנה כדלהלן: אם חייב אני להשלים ולהתפלל תהא תפילה זו תשלומין, ואם פטור אני, תהא תפילה זו "נדבה"[41].

תפילת "נדבה" בשבת ויום טוב

נדבה בשבת ויו"ט

לב – אין מתפללים תפילת נדבה בשבת ויו"ט, כי אין קרב בהם קרבן נדבה. ועל כן, גם במקרה שיש ספק אם צריך להתפלל שוב או לא, ובדרך כלל היינו אומרים לאדם להתפלל שוב ולהתנות שתהיה תפילה זו תשלומין, ואם אינו צריך תשלומין תהיה נדבה, בשבת ויו"ט לא יתפלל בתנאי זה[42].

שכח "יעלה ויבוא" במנחת ער"ש

לג – חל ראש חודש ביום ששי [ראש חודש יום אחד] ושכח לומר "יעלה ויבוא" במנחה, ונזכר אחרי שחשכה, וכן אדם ששכח לומר "יעלה ויבוא" בתפילת "מנחה" ביום אחרון של חוה"מ [שחל ביום שישי] – לא יתפלל תפילת תשלומין בשבת, משום שהיא בתורת נדבה[43].

טעות במוסף שבת ור"ח

לד – בשבת שחל בה ראש חודש מתפללים מוסף בנוסח: "אתה יצרת", שהוא מוסף של שבת וראש חודש. ואם טעה ואמר "תכנת שבת" במקום "אתה יצרת" – חייב לחזור[44].

ספק במוסף שבת ור"ח

לה – המסתפק במוסף שבת וראש חודש אם התפלל מוסף של שבת רגיל או מוסף שבת וראש חודש, ישמע משליח ציבור ויכוון לצאת שהש"צ יכוון להוציא ידי חובה[45].

[1] בגמ' ראש השנה (ל"ה ע"א): "אמר רבי אלעזר: לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל. אמר רבי אבא: מסתברא מילתיה דרבי אלעזר בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל פרקים, אבל דכל השנה – לא. איני, והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי! שאני רב יהודה, כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי, כפרקים דמי", וראה שו"ע (סי' ק'), ז"ל: "תפלות של מועדות ושל ר"ה, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו: הגה – וי"א דוקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללין מתוך הסידור – מותר, דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין (ב"י בשם הר"ר מנוח).

[2] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י'), וז"ל: "ויזהר שלא יטעה להתפלל תפילה של חול בשבת, ואם טעה ואמר אתה חונן – ידאג כל אותו שבוע (כי מיניה מתברכין כל ימי שתא) ויפשפש במעשיו".

[3] מובא בגמ' ברכות (כ"א ע"א): "אמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל – פוסק ואפי' באמצע ברכה. איני, והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבהו בען מיניה: הני בני בי רב דטעו ומדכרי של חול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה". היינו, שאלתו של רב נחמן היא: אלו תלמידי החכמים שלומדים בישיבה ועוסקים כל היום בתורה, מה הדין אם בליל שבת התחילו להתפלל תפילת עמידה של חול ונזכרו באמצע הברכה שהוא שבת? וענה לו רבה בר אבהו: גומרים את אותה ברכה של חול. וא"כ שואלת הגמרא: מדוע אם התפלל מנחה ושכח שהתפלל, והתחיל שוב להתפלל ונזכר באמצע הברכה – מפסיק באמצע, ומדוע שלא יגמור את הברכה כמו בליל שבת? ומתרצת הגמרא: "הכי השתא, התם – גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא – הא צלי ליה". כלומר, מן הדין בליל שבת היינו צריכים להתפלל כל ח"י ברכות, אבל חכמים לא רצו להטריח והקלו עלינו שלא נזכיר בעיות הפרנסה ורפואה וכו', ועל כן אם טעה – ימשיך את הברכה ויחזור ויתפלל תפילה של שבת, אבל אם כבר התפלל – הוא אינו בר חיובא. וכתב הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה הלכה ז'): "מי שטעה והתפלל של חול בשבת – לא יצא". וכתב הכסף משנה (שם): "ולפי שראיתי מי שמשבש נוסחת הרמב"ם (שיש שכתבו שיצא יד"ח במקרה הנ"ל), על כן כתבתיה". וידוע שהרמב"ם היה דקדקן גדול, וכל מילה שכתב, במקומה היא.

[4] שפותחים במילה: "אתה" – בערבית: "אתה קדשת", ובמנחה: "אתה אחד".

[5] שאינה פותחת ב"אתה" אלא ב"ישמח משה".

[6] כתב הרמב"ם (הל' תפילה פ"י ה"ז), וז"ל: "מי שטעה והתפלל של חול בשבת – לא יצא, ואם נזכר והוא בתוך התפילה – גומר הברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת. בד"א בערבית או בשחרית או במנחה, אבל במוסף – פוסק (כי היא תפילה מיוחדת של שבת) אפילו באמצע הברכה", עכ"ל. אך בשו"ע (סי' רס"ח סעי' ב') פסק: "אם טעה והתחיל תפילה של חול – גומר אותה ברכה שטעה בה ומתחיל של שבת, לא שנא נזכר בברכת 'אתה חונן', ולא שנא נזכר בברכה אחרת משאר ברכות, בין בשחרית בין בערבית בין במנחה ובין במוסף. וי"א דבמוסף – פוסק אפילו באמצע ברכה". כאן השו"ע פוסק נגד הרמב"ם (עפ"י הכלל: "סתם ויש – הלכה כסתם"). ולמעשה מכיון שהרמב"ם פסק כך – נפסוק כמותו, וכן פסקו האחרונים משום ספק ברכה לבטלה, ושב ואל תעשה – עדיף. וראה כה"ח שם (ס"ק ט') ומשנ"ב (שם ס"ק ה'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[7] שאינן פותחות בתיבת "אתה".

[8] כתב השו"ע (סי' רס"ח סעי' ג'): "אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול, ומיד כשאמר תיבת 'אתה' נזכר קודם שאמר 'חונן' – הוי ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה. אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת 'אתה', אפילו אם הוא בתפילת שחרית שאינה פותחת ב'אתה' – אינו גומר ברכת 'אתה חונן', דחשבינן ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו". וכדברי הרמ"א (שם), שהרי יכול לומר: "אתה קדשת" או "אתה אחד", כלומר, כיון שידע שהיום שבת הוי כמו אם היה טועה בשחרית ואומר "אתה קדשת" – אינו גומר הברכה, כדין הטועה בתפילות שבת זו בזו (ראה שו"ע סי' רס"ח סעי' ו'), וא"כ גם כאן שאמר רק "אתה" והיה יכול להמשיך "אתה קדשת" לא גרע, וראה משנ"ב סי' רס"ח ס"ק ח'. היינו, לדעת השו"ע אם ידע שהיום שבת ורק טעה בלשונו ואמר "אתה" בכל התפילות – מתקן לתפילת שבת, אך אם חשב שהתפילה היא של חול ואמר "אתה" בין בערבית, בין בשחרית, ובין במנחה – ממשיך "אתה חונן". ומקורו להלכה זו הוא בתרומת הדשן (סי' י"ד). ולכאורה הבא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י') חולק על השו"ע, שכתב וז"ל: "ואם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת 'אתה' נזכר קודם שאמר תיבת 'חונן' – הו"ל התחיל בשל חול, אם הוא בתפילת שחרית שאינה מתחלת ב'אתה' (וממשיך עד לסיום ברכת 'אתה חונן' ואח"כ חוזר ל'ישמח משה'), אבל אם הוא בתפילת ערבית או מנחה שמתחילים ב'אתה' – אינו גומר 'אתה חונן' אלא מסיים בשל שבת כיון שנזכר קודם שאמר תיבת 'חונן'". כלומר, שלדעתו אפילו שכשאמר "אתה" והתכוון להמשיך "אתה חונן" מפני שחשב שצריך להתפלל תפילת יום חול – אינו חייב לחזור ויכול להמשיך "אתה קדשת" או "אתה אחד", וזהו בתפילת ערבית או מנחה של שבת . אמנם בשחרית אם אמר תיבת "אתה" שזה אינו קשור ב"ישמח משה" – יסיים את הברכה ויחזור לומר "ישמח משה". וכך נוקט המג"א (סי' רס"ח ס"ק ג') כדעת הבא"ח, וז"ל: "והיכא דידע שהוא שבת לאו טעות מקרי, מבואר דאזיל לדעת רש"י… דאפילו כיון לדבר אחר אין הברכה נפסדת, אם כן אם אמר בערבית או במנחה 'אתה' וסבור שהוא חול – אומר 'אתה קדשת' או 'אתה אחד' דלא מיקרי התחלה בשל חול אלא בשחרית" וכו'. וכך נקטינן לדינא, שמכיון שאיכא מחלוקת בזה אמרינן סב"ל. וראה במשנ"ב (סי' רס"ח ס"ק ו') ובכה"ח (שם ס"ק י"ב). ואמנם מה שנתבאר מדברי הפוסקים (ראה במשנ"ב ובכה"ח שם) שהרב מג"א חולק על השו"ע קשה לי, כי הרי ממשיך המג"א שם בפירוש: "לכן השמיט הרב ב"י מה שכתב בתרומת הדשן אי קאי ב'אתה קדשת' או ב'אתה אחד' וכו' דלא כמו הלבוש שהעתיקו כהוויתו". היינו, שבשו"ע מרן הב"י השמיט חלק מדברי תרוה"ד, כלומר שבערבית ובמנחה אם אמר "אתה" בלבד – אינו ממשיך לסיים את הברכה אלא חוזר לתפילת שבת. והדין שכתב בשו"ע הוא רק לענין תפילת שחרית שלא מתחילה ב"אתה" וכפסק של הבא"ח. ועיין פרמ"ג (א"א ס"ק ג'), ובמחה"ש (שם).

[9] שו"ע (סי' רס"ח סעי' ג'). ובערבית ממשיך: "אתה קדשת" ובשחרית: "ישמח משה" ובמנחה: "אתה אחד", וראה בהערה קודמת.

[10] ראה שו"ע (שם), משנ"ב (ס"ק ח'), ודעת הערוך השולחן (סי' רס"ח סעי' ו') שאם היה יודע שהיום שבת – אינו ממשיך את הברכה, שהרי זה סתם טעות בלבד ופליטת פה, ורק אם חשב שהיום יום חול, או לא חשב בכלל – ממשיך את הברכה.

וכך המשנ"ב (בס"ק ז'), ובביאור הלכה (שם ד"ה "ושלא בכונה") הביא את הסברא הנ"ל מדעתו, היינו, שאם ידע שהיום שבת אפי' אמר "אתה חונן" – צריך להפסיק ולא לגמור את הברכה, ונשאר בצ"ע.

מ"מ להלכה: מכיון שרוב הפוסקים אמרו שאם אמר "אתה חונן" – ממשיך את הברכה, והגמרא לא חילקה אם ידע שהיום שבת או לא ידע, ע"כ יש לסיים את ברכת "אתה חונן" ואח"כ לחזור לתפילת שבת, וראה לכה"ח (שם ס"ק י"ב). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[11] בכל אחת מן התפילות "ערבית" "שחרית" ו"מנחה", וראה שו"ע (סי' רס"ח סעי' ה').

[12] כתב הרא"ש (ברכות פ"ג סי' י"ז) בשם רבי אשר מלוניל, שדוקא ברכת "אתה חונן לאדם דעת" שלא קשורה דוקא ליום חול, וכי בשבת אדם אינו צריך דעת?! ומ"מ כיון שזה בתוך הברכות אמרו שלא יאמר, שחכמים לא רצו להטריח את האדם, ולכן אם טעה ביום שבת ואמר "אתה חונן לאדם דעת" – ימשיך את הברכה, אבל אם נזכר באמצע ברכה אחרת מהברכות האמצעיות שהוא שבת – יפסיק, שאינו שייך לשבת כלל. והנה רש"י בהסבר שאלת הגמרא מאריך בלשונו אף שבד"כ נוקט בלשון קצרה, וכך כתב: "מהו שיגמרו- את הברכה אם נזכר באמצע הברכה באחת מן הברכות שטעה". אלא כוונתו לאפוקי מסברת רבי אשר מלוניל, שאין חילוק בין הברכות, ובכולן אם טעה – חייב לגמור את הברכה ואח"כ חוזר לתפילה של יום שבת, וכן פסק הרא"ש שם כרש"י. וכ"פ השו"ע (סי' רס"ח סעי' ב'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[13] אם נזכר ב"שמע קולנו" שהיום שבת, דנו באחרונים האם יפסיק באמצע ברכת "שמע קולנו", ולא יסיים הברכה מכיון שחכמים תקנו ח"י ברכות ולא י"ט ברכות, או לא יפסיק, ויסיים הברכה. ופסק בשו"ת חקרי לב (סי' נ"ב) שיסיים את הברכה, ועיין כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ז') בשם הש"צ שאין מקום אפילו להסתפק בזה וצריך לחזור לגמור הברכה, ולהתפלל אח"כ של שבת. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[14] עיין שו"ע (סי' קי"ז סעי' ה') וכה"ח (שם ס"ק מ'), בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י"א). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[15] בכל אחת מן התפילות "ערבית" שחרית" ו"מנחה".

[16] אמנם לדעת בעל הלק"ט (ח"ב סי' צ"א) – יחזור לברכת "ברך עלינו… ותן טל ומטר לברכה", ואח"כ יחזור ויאמר "אתה קדשת". אבל דעת החיי אדם (כלל כ"ח אות ז') שכיון שבעצם לא היה צריך לסיים את הברכה, ולבוא לומר שיחזור לתחילת התפילה של חול לכתחילה, בודאי לא מסתבר, ולכן חוזר ל"אתה קדשת" או "ישמח משה" או "אתה אחד" (עיין כה"ח שם ס"ק י"ד וסי' קי"ז ס"ק ז"ך). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[17] בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י').

[18] שו"ע (סי' רס"ח סעי' ו'), כה"ח (סי' רס"ח ס"ק טו"ב, כ"ח). וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י') ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[19] מג"א (סי' תפ"ז ס"ק ב'), מחזיק ברכה (סי' רס"ח אות ד'), כה"ח (ס"ק ט"ז).

[20] שו"ע (סי' רס"ח ס"ד, וסי' תפ"ז ס"ג) מג"א (סי' תפ"ז ס"ק ב'), כה"ח (סי' רס"ח ס"ק י"ח).

[21] דנו האחרונים במי שמסופק איזו תפילה התפלל בשבת (בין בערבית של שבת או בשחרית, או במנחה), אם התפלל של שבת או של חול, ופשוט שאם שם לב שהתפלל זמן ממושך – מוכח שהתפלל תפילה של חול, ויחזור ויתפלל, ואם התפלל מהר וסיים עם כולם – מוכח שהתפלל של שבת. ואם בכל זאת מסופק, כתב המשנ"ב (סי' רס"ח ס"ק ט'): "ספק לו אם התפלל של חול או של שבת – צריך לחזור, דמסתמא התפלל של חול כמו שהוא רגיל", ואילו כה"ח (סי' רס"ח ס"ק י"ט) מביא בשם הכל בו והמחזיק ברכה שלא חוזר, וכן פסק הבא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י"ב): "ואם האדם מסתפק אם טעה והתפלל של חול או לאו – אינו חוזר להתפלל, דאמרינן מסתמא התפלל של שבת כי חומרו של יום גורם דרמי אנפשיה בעת התפילה ומדכר להתפלל תפילת שבת". כלומר, אם בשבת מסופק אם אמר תפילת שבת או כמו שרגיל התפלל של חול – חזקה עליו שהתפלל של שבת. וכתב בספר בית מנוחה (אות ז'): "כן עיקר", ואפשר להוסיף ולהסביר שבשבת קודש יש נשמה יתרה לאדם, ואם איהו לא חזי – מזליה חזי. ואף שלענין הזכרת "יעלה ויבוא", אם מסופק – חוזר (וכמו שיבואר לקמן), אינו כמו שבת שיש בה נשמה יתרה, אבל בר"ח יש אמנם הארה, אבל אין נשמה יתרה. ועיין למג"א (סי' תכ"ב ס"ק ד') שכתב שלדעת רמ"א (סי' קי"ד סעי' א') שבר"ח אם מסופק אם אמר "יעלה ויבוא" – לא חוזר, כ"ש אם מסופק בשבת אם התפלל תפילה של שבת או של חול – ולא אומרים שהלך על פי הרגל לשונו, והביא את סברת הכל בו שבשבת שיש ברכה מיוחדת – לא חוזר אם הוא מסופק. וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו).

[22] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו עמ' ע"ה-ע"ו).

[23] במסופק אם אמר "יעלה ויבוא", כבר כתב בב"י (סי' תכ"ב) שחוזר ומתפלל "יעלה ויבוא" – ולא כסברת הכל בו. ואף שאומר הרמ"א (שם סעי' א'): "ואם הוא ספק אם הזכיר או לא – אין צריך לחזור", כותב הט"ז (שם ס"ק א'): "ואולי טעות סופר מה שאומר הרמ"א, וצריך לומר: 'צריך לחזור', אבל אם ידע שזה ראש חודש ועמד להתפלל על דעת לומר 'יעלה ויבוא', ואח"כ מסופק אם אמר או לא – פטור מלחזור". אמנם הלבוש (הובא בט"ז שם) אומר: כיון שר"ח או יומיים או יום אחד, ומכיון שיש חודש בעל עשרים ותשעה יום שבהם לא אמר "יעלה ויבוא" – אין צריך לחזור, כי אין שלושים יום שלא אמר "יעלה ויבוא". אך הברכי יוסף (שם אות ג') כתב שאפילו אם הגיע ל"רצה" ואמר בליבו: עכשיו אני אומר "יעלה ויבוא", ובסוף תפילתו הוא מסופק אם אמר או לא – יחזור, וראה כה"ח שם (ס"ק י"ח). וכן לדעת הגר"א (שם ס"ק ד'): חייב לחזור, והביא הוכחה מירושלמי (פ"ז דברכות). וכך כתב המשנ"ב (שם ס"ק י'), וז"ל: "ומ"מ להלכה לא נקטינן כן, דרוב האחרונים וכמעט כולם חולקין ע"ז וסוברין דאפילו בספק צריך לחזור ולהתפלל, דמסתמא התפלל כמו שרגיל בכל יום בלא יעלה ויבוא. מיהו כבר כתבנו לעיל בסימן קי"ד במשנ"ב סקל"ח בשם האחרונים דאם ברור לו שהיה בדעתו לזכור מעין המאורע בתוך התפלה, ולאחר זמן מופלג נפל ספק בלבו אם זכר בתפלה או לא – אין צריך לחזור. אך כ"ז אם הספק נפל לו לאחר זמן אבל אם נתעורר לו הספק מיד אחר התפלה – יש לו לחזור". ומוסיף הרב בשעה"צ (ס"ק ט'): "ט"ז, מג"א, פרי חדש, אליהו רבה והגר"א ובית מאיר, ולכן לא העתקנו מה שכתב הבאר היטב בשם כנה"ג להתפלל בתורת נדבה". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו עמ' ע"ה-ע"ו).

[24] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויקרא סעי' י"ב): "ואם הוא מסופק אם הזכיר אם לא הזכיר: לדעת מרן הב"י – צריך לחזור, לדעת מור"ם – אין צריך לחזור. והנכון שיחזור ויכוון בדעתו על תנאי: אם אינו חייב לחזור – תהא לנדבה… ואם הוא חייב לחזור – הרי חזר", עכ"ל. וע"כ אם מסופק, יעשה תנאי: שאם חייב לחזור – התפילה תהא תפילת חובה, ואם לא חייב לחזור – תהא התפילה כתפילת נדבה, וא"כ אין צורך לחדש בה דבר. וגם לדעת המשנ"ב (שהובא בהערה קודמת) מה מפסיד אם עושה תנאי, וראה כה"ח (שם ס"ק י"ח). שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ו עמ' ע"ה-ע"ו).

[25] וכמו שיבואר להלן, שבשבת א"א לעשות תנאי לנדבה, ולכן יתפלל בלא תנאי, וכל האמור הוא לתפילת שחרית ומנחה, אבל לתפילת ערבית אין חוזרים.

[26] עיין לבא"ח (ש"ש פרשת ויקרא סעי' י"ג) משם שיורי ברכה (סי' ק"ח), וכך פוסק הרשב"א, ואינו יוצא ידי חובתו בתפלת מוסף, משום שאין מוסף מוציאה תפלת שחרית, ויש להוסיף שש"ץ שלא אמר יעלה ויבא בשחרית, יוכל לסמוך על חזרתו בשחרית, ויתכוון לצאת בזה ידי חובה.

[27] כתב הטור (סי' רס"ח): "כתב רב עמרם: טעה ולא הזכיר של שבת בערבית – מחזירין אותו. ורב משה גאון כתב: יחיד שטעה ולא הזכיר אתה קדשת בליל שבת, אם שמע מש"ץ מגן אבות בדברו שהיא ברכת מעין שבע מראש ועד סוף – יצא ידי חובתו. ותימא הוא כיון שמחזירין אותו אם לא הזכיר של שבת היאך יוצא בברכה אחת מעין שבע? ולא דמי למה שכתב בה"ג יחיד שלא הזכיר של ר"ח ושמע מש"ץ התפלה מראש ועד סוף שיצא, דשאני התם ששומע כל התפלה אבל הכא היאך יוצא בברכת מעין שבע במקום שבע". היינו, שלדעתו "מעין שבע" לא במקום "שבע", היינו שצריך להתפלל תפילת ערבית בשלמותה, אבל הבא"ח ע"פ הסוד (פרשת וירא, ש"ש סעי' י', וע"ע שם פרשת תולדות סעי' י"ב) אומר שתפילת מעין שבע היא חלק מתפילה שחז"ל תקנו, וזה במקום תפילת שבע, ופסק מרן בשו"ע (סי' רס"ח סעי' י"ג): "אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע מש"צ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף – יצא". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ח): "ולכתחלה יש ליזהר לומר עם הש"ץ מלה במלה מן תחלת הברכה עד סוף בא"י מקדש השבת. ואם כבר אמר הש"ץ – צריך לחזור ולהתפלל, ולא יאמר ביחיד ברכת מעין שבע. גם נכון הדבר שאם נזכר קודם ששמע מהש"ץ הברכה הנ"ל, שלא יסמוך ע"ז, רק יתפלל עוד הפעם תפלת שבע כסדר [כי יש חולקין על עיקר הדין הזה עיין בטור]". וכתב כה"ח (שם ס"ק ח"ן): "אין לאומרה ביחיד, ואם אמרה ביחיד, אומר המג"א – יצא יד"ח. מיהו א"ר כתב אפילו אמרה ביחיד – לא יצא יד"ח. ולענין דינא נראה שיצא בדיעבד, משום דקי"ל סב"ל". וע"ע לכה"ח שם (ס"ק נ"ג וס"ק נ"ו, נ"ז), אולם עיין רע"א (על סי' קי"ד סעי' ה'), ושו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' ו').

ישנן עדות שבתפילת מעין שבע, כאשר החזן אומר: "קונה ברחמיו שמים וארץ", הקהל ממשיך הלאה בקול, ואם אדם רוצה לצאת ידי חובה רצוי שישמע מהחזן את סיום הברכה. וע"ע בכ"ז בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ז).

[28] כתב כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ז"ן): כשחל יו"ט בשבת וטעה בתפילתו, ורוצה לשמוע מעין שבע – אינו יוצא בה יד"ח, כיון שחותם מקדש השבת בלבד, ואינו מזכיר יו"ט. וכן אם היה שבת וחול המועד ושכח לומר יעלה ויבוא – לא יוצא במעין שבע, ויש חולקים. ויש לדעת שלשיטת הרעק"א (בהגהותיו על השו"ע סי' קי"ד סעי' ה') כיון שכך נתקן נוסח התפילה של ברכת "מעין שבע" – יצא יד"ח, אע"פ שלא מזכיר יו"ט או ר"ח.

[29] בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י"ב). וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ז).

[30] בדיני תשלומין הכלל הוא, שתפילת התשלומים היא לא כתפילה שבא להשלים אותה אלא כתפילה שעכשיו מתפלל אותה, וכמו שכתב הבא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"ב), וז"ל: וכן מי ששכח או נאנס ולא התפלל ערבית ליל ש"ק – יתפלל שחרית שתים, ויאמר בשתיהן: 'ישמח משה'. וה"ה במנחת שבת שיתפלל בשתיהן: 'אתה אחד'. זה הכלל: כל תשלומין תהיה כמו תפלת החובה של אותה שעה שמשלים בה. סימן לדבר – אורח שנתאכסן אצל בעה"ב, צריך לאכול ממה שאוכל בעה"ב, ולא יבקש לאכול כפי המאכל שאוכל בביתו". וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' כ"א).

[31] ראה רמ"א (סי' רפ"ו ס"ד), בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"א), ברכי יוסף (סי' ק"ח אות ד'), כה"ח (סי' ק"ח ס"ק י"ד), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"א).

[32] למרות הכלל ש"תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם" (עיין ברכות נ"א ע"ב, פסחים קי"ד ע"א; סוכה נ"ד ע"ב ועוד), במקרה זה מוטב שיתפלל מוסף, משום שאם יתפלל מנחה הוא יאבד את מוסף, ולמוסף אין תשלומים וגם לא בנדבה (עיין שו"ע סי' ק"ז סעי' א' וסי' ק"ח סעי' ו'), לכן יקדים להתפלל מוסף, ולמנחה שלא יתפלל אותה בזמנה – יש לה תשלומים.

[33] שו"ע (סי' ק"ח סעי' ו'), כה"ח שם (ס"ק כ"ז), שו"ע (סי' רפ"ו סעי' א'), בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"א) ושם (סעי' ט"ז): "אין מתפללין תפילת נדבה בשבת ויו"ט, ולכן כל היכא דהדין הוא שיחזור להתפלל בתורת נדבה, או היכא דאמרינן מספק יתפלל ויתנה כנז"ל – אין מתפללין כזאת בשבת ויו"ט". וע"ע מאמר מרדכי הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ג).

[34] שו"ע (סי' ק"ח סעי' ט'), בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"ב). וע"ע בשערי תשובה (סי' ק"ח ס"ק ז'), וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ז). וה"ה למי שטעה ולא התפלל מנחה בער"ח – מתפלל ערבית שתים בליל ר"ח, ומזכיר בשניהם יעלה ויבוא (שם), ומ"מ אם לא הזכיר בשתיהן – יצא.

[35] כפי שהתבאר לעיל, וצריך שיאמר לש"צ שיכוון להוציא אותו יד"ח, וראה שו"ע (סי' רס"ח סעי' י"ג), וכה"ח (שם אות נ"ב).

[36] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י') מפני שלעולם תפילת החובה קודמת לתפילת התשלומין, וכמו שכתב הבא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' ט'): "וסימן לדבר: בעל הבית ואורח נכנסים לבית, מי נכנס תחילה? בעל הבית נכנס תחילה", ולכן מזכיר בתפילה הראשונה "אתה חוננתנו", שהיא כנגד תפילת ערבית של חובה ואינו מזכיר בשנייה שהיא כנגד התשלומין. וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ז).

[37] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י'), בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"ב).

[38] וכן הדין בתפילת ערבית בערב ראש חודש אם לא הזכיר בראשונה 'יעלה ויבוא' והזכיר בשנייה.

[39] ראה שו"ע (סי' ק"ח סעי' י'). וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"ב), וז"ל: "אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה – אז שניה עלתה לו, וראשונה לא עלתה לו, דכיון שלא הבדיל בראשונה גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין וזה לא יועיל, כמ"ש לעיל דאין תשלומין אלא בשניה. וכן אם לא התפלל מנחה בער"ח – מתפלל ערבית שתים בליל ר"ח, ומזכיר בשניהם יעלה ויבא. ואם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה – צריך לחזור ולהתפלל. וכל זה כשעשה כן במזיד, אבל אם עשה בשוגג ששכח ולא הזכיר בראשונה – אין צריך לחזור, הן בדין יעלה ויבא הן בדין ההבדלה הנזכר לעיל. וכל שכן אם אומר שבשניה נתכוון בפירוש לתשלומין דאין צריך לחזור. ויש אומרים דהבדלה שאני, דכל שלא פירש בפירוש שהשניה לתשלומין, צריך לחזור. ויש מחמירים יותר בהבדלה, דאפילו פירש נמי צריך לחזור. הלכך הדין הוא: אם שכח ולא הבדיל בראשונה – לא יבדיל בשניה, ואם טעה – חוזר תפלת החובה של אותה שעה, אבל של תשלומין הואיל והוכשרה – הוכשרה, וכנזכר ב'חסד לאלפים'". ויש להבין את כוונת דבריו: "טעה". אי כונתו שטעה והבדיל בשניה, מדוע עליו לחזור על תפילת החובה, הרי צריך לחזור על תפילת התשלומין, ואי איירי שטעה בתפילה הראשונה בדבר שצריך לחזור, כגון בג' הברכות הראשונות, א"כ מדוע אינו חוזר על תפילת התשלומין הרי בהל' י"ח פסק שבכהאי גונא צריך לחזור גם על תפילת התשלומין. ולכאורה אפשר להסביר דבריו בשני אופנים. האופן האחד, דהנה ידועה סברת הרב מהר"ש גרמיזאן (ראה פר"ח סי' ק"ח אות א') שאם התפלל שתי תפילות אחת חובה והשניה תשלומין, וטעה בתפילת חובה טעות שחייב לחזור ואת תפילת התשלומין התפלל כדבעי, ואח"כ נזכר שטעה בתפילת חובה – חוזר ומתפלל שתי תפילות, כי בהיות ובתפילת חובה לא יצא י"ח נמצאת תפילת תשלומין קודמת לתפילת חובה. אך לא כן דעת פר"ח (שם), שפסק שאינו חוזר ומתפלל רק תפילת חובה, ותפילת תשלומין כיון שנאמרה לכתחילה במקומה – הוכשרה. והסכימו עמו הבית עובד (ראה בית מנוחה בדיני תפילת תשלומים בשבת, אות ג'), ומר"ן החיד"א בקשר גודל (ס' כ"ב אות ל') ועוד. ומה שכתב מרן הבא"ח לקמן (אות י"ח) שחוזר ומתפלל בנדבה, הוא לא מדינא, כי הלכתא נפסקה כפר"ח אלא מהיות טוב, ולכן פסק שיחזור בנדבה, וכאן באות י"ב פסק לדינא וסמך על המעיין לקמן. והאופן השני י"ל בהקדים מה שמובא בברכי יוסף (סי' ק"ח אות ח') משם מהר"ר יעקב פראג'י (והיא לו בתשובותיו סי' י"ד), וז"ל: "מי שהיה צריך לתשלומין במוצ"ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשתיהן, ו"טעם" קודם שהבדיל דקי"ל שצריך לחזור ולהתפלל, יש להסתפק אם יחזור גם תפילת התשלומין. דכיון שנפסלה תפילת ערבית אז נמצא דתפילת התשלומין קדמה לתפילת העקרית, ונראה דכיון דבשעה שהתפלל תשלומין היה כדין, שהרי יש כוס לפניו, עלתה לו תפילת תשלומין. אלא דבמה ש"טעם" אח"כ נתחייב בתפילה" וכו'. והוסיף החיד"א שם: "ונראה דגם לסברת מהר"ש גארמיזאן שהביא הפר"ח, דאם טעה בראשונה שלא שאל מטר – אף ידי תשלומין לא יצא, ע"ש, הכא מודה", עכ"ל. ולפ"ז צריך לגרוס בלשון הבא"ח: ואם "טעם" – לא יחזור רק תפילת החובה. אך אין קישור הדברים מראים כן, ובחס"ל (שהוא מקור דברי הבא"ח) כתוב בפירוש: "טעה", ודו"ק. אכן אם התבלבל או שכח, ורצה לומר: "אתה חוננתנו" בראשונה ולא אמר, אז יש אפשרות לומר שהאדם הזה באמת התכוון שהראשונה תהיה לשם ערבית, וא"כ – לא צריך לחזור. והוא הדין יהיה בראש חודש, שאם בשוגג שכח ולא הזכיר בראשונה – אין צריך לחזור. ויש אומרים שבהבדלה הדין שאני, שכשאומר "אתה חוננתנו" בשנייה, יש בזה דגש יותר שמקבל עליו את השנייה כערבית ולא את הראשונה כערבית, לכן – לא יוצא ידי חובה. ועל כן אם התפלל בלי שום מחשבה ובראשונה לא אמר "אתה חוננתנו" ובשנייה אמר "אתה חוננתנו", או שבראשונה לא אמר "יעלה ויבוא" ובשניה אמר "יעלה ויבוא" בלי כל מחשבה – הטוב ביותר הוא שיתפלל בתנאי נדבה, ויאמר: אם התפילה הראשונה עלתה לי הנה מה טוב, ומה שאני מתפלל כעת זה לנדבה, ואם לא עלתה לי, עכשיו אני מתפלל ובזה אני אצא ידי חובה. וממילא התפילה השניה שהזכיר בה "אתה חוננתנו" או "יעלה ויבוא" היא למעשה הראשונה של ערבית, ואת התפילה הזו יוסיף, ובזה יצא ידי חובה, וראה כף החיים (סי' ק"ח ס"ק מ"ו).

[40] התוספות (ברכות כ"ו ע"ב ד"ה "טעה") הביאו מחלוקת במקרה שהתפלל בשבת במנחה תפילה של חול, האם הוא חייב במוצאי שבת להתפלל ערבית שתים או לא. מצד אחד – הרי נחשב כאילו לא התפלל מנחה, וא"כ לא יצא ידי חובה, ומוכרח להתפלל ערבית שתים. ומצד שני – הרי כאשר יתפלל ערבית שתים במוצאי שבת, מוכרח להתפלל כמו התפילה הקבועה, היינו, שוב תפילה של חול (כמבואר לעיל), וא"כ מה תיקן בחזרתו השנית?!

[41] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י"א) ומשנ"ב (שם ס"ק ל"ג), כה"ח (שם ס"ק ב"ן).

[42] שו"ע (סי' ק"ז סעי' א'). וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' ט"ז): "אין מתפללין תפלת נדבה בשבת ויו"ט, ולכן כל היכא דהדין הוא שיחזור להתפלל בתורת נדבה, או היכא דאמרינן מספק יתפלל ויתנה כנז"ל – אין מתפללין כזאת בשבת ויו"ט. על כן, היכא דחל ר"ח יום ששי והוא יום אחד דוקא, ושכח להזכיר ר"ח במנחה ונזכר אחר שחשכה, וכן אם טעה במנחה דיום אחרון של חוה"מ דבלילה הוא יו"ט, בכל זה – לא יתפלל תפילת התשלומין, משום דהדין בזה לחזור בתורת נדבה, ואין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט, ועיין מחב"ר", ועל כן יתכוון לצאת בברכת מעין ז' מהש"ץ.

[43] וה"ה אם אמר "ברך עלינו" ולא אמר "ותן טל ומטר לברכה", ובליל שבת הרי הוא לא מזכיר "ברך עלינו", וא"כ לא תיקן כלום, ובא לידי הפלוגתא שהובא לעיל, דאינו יכול להתפלל בתורת נדבה, אלא יתפלל תפילה אחת ודיו. וא"כ הכלל הוא: כל תפילה שבא לתקן אותה, אם זה תפילת תשלומין ודאי – גם בשבת יש תשלומין. אבל אם זה נדבה או ספק נדבה ועושה תנאים – אין אפשרות לעשות זאת בשבת. ומ"מ יכוון לצאת יד"ח ב'מעין שבע', אפילו שלא אומרים בה את אותה הזכרה ששכח להזכיר, וראה לעיל סעי' כ' בהרחבה.

[44] כה"ח (סי' תכ"ה ס"ק כ"ו).

[45] שו"ע (סי' ק"ז סעיף א'), משנ"ב (שם ס"ק ה'). ועיין שו"ע (סי' קכ"ד סעיף ב') ובביאור הלכה (שם ד"ה "ויוצא בו") בשם הפרי מגדים.