מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק כט – בדיני קריאת התורה

תוכן הספר

הכנה לקריאת התורה

לימוד הקריאה

א – טוב יעשה העולה לתורה אם ילמד את קטע הקריאה של עלייתו לפני העלייה לתורה, כדי שבעת העלייה תהיה משמעות המילים מובנת לו[1]. ומכל מקום, לא נהגו להקפיד בכך.

הכנת הקריאה

ב – שליח הציבור וכן עולה הקורא בתורה צריך להכין את הקריאה כהלכה, בדקדוקיה ניגוניה וטעמיה[2].

לא הכינו את הקריאה

ג – שכחו ולא הכינו את הקריאה מבעוד מועד – יעמוד אדם ליד שליח הציבור ויקרא את הפרשה בלחש ואחריו יקרא החזן בקול רם[3], ואין בזה משום: "תרי קלי לא משתמעי".

אין גדול שיודע לקרוא

ד – אין שם גדול שיודע לקרוא בתורה אך יש שם קטן שיודע לקרוא – יקרא הקטן [ועיין בפרק ל"א "מניין העולים" סעי' ע"ז-ע"ח].

אין קורא כלל

ה – אם אין מי שיודע לקרוא בתורה בטעמי המקרא – יקראו את הפרשה ללא טעמים[4].

שקף טעמים

ו – אין לקרוא בתורה באמצעות שקף טעמים [ניילון ועליו מסומנים טעמי המקרא], ואפילו אין שם אדם שיודע לקרוא בטעמים.

שקף ניקוד

ז – אם אין מי שיודע את ניקוד האותיות, ורואה הרב שאין ברירה – אפשר להקל בשעת הדחק לקרוא באמצעות שקף ניקוד [ניילון ועליו מסומן ניקוד האותיות][5].

תיקון טעות של שליח הציבור

תיקון תוך כדי קריאה

ח – יש להעמיד לצד שליח הציבור אדם הבקי בכללי הדקדוק לתקן את הקריאה בעת הצורך. ויש להקפיד שרק אותו בקי יתקן את הקריאה, ואילו שאר הציבור לא יתקנו ולא יפריעו ולא ירעישו בשעת הקריאה[6].

החזרת שליח ציבור

ט – מחזירים את שליח הציבור על הקריאה בכמה מקרים, כדלהלן:

א: דילג או השמיט אות או תיבה.

ב: טעה בקריאת הניקוד באופן שמשנה את משמעות המילה.

ג: טעה בקריאת הטעמים באופן שהשתנתה משמעות הקריאה.

פסוק ובו שם ה'

י – טעה בקריאת פסוק שיש בו שם ה' [טעות שחוזרים עליה] ותיקנו אותו אחרי שכבר הזכיר שם ה' – יעצור שם ויחזור לקרוא מתחילת הפסוק[7].

ברך ברכה אחרונה

יא – דילג או השמיט פסוק או תיבה אחת וכבר ברך העולה ברכה אחרונה – חוזר לקרוא אותו פסוק או תיבה בברכה עם שני פסוקים נוספים[8].

נשמע רעש

יב – נשמע רעש חזק בשעת הקריאה, עד כדי כך שלא שמעו את שליח הציבור, והחסירו פסוק שלם – נוהגים להקל ולהמשיך בלא חזרה על הקריאה, משום שזה לא נחשב דילוג. אמנם, לכתחילה צריך הקורא להמתין עד שיחלוף הרעש.

נמצא שטעו אחרי שסיים לקרוא

יג – טעו בקריאת תיבה אחת [טעות שחוזרים עליה], ונודעה הטעות רק אחרי שסיימו לקרוא – יקראו תיבה זו תוך שלושה פסוקים בלא ברכה[9].

נמצא שטעו אחרי שהוחזר הספר

יד – טעו בקריאת תיבה אחת [טעות שחוזרים עליה], ונודעה הטעות רק אחרי שהכניסו את ספר התורה להיכל – לא יוציאוהו שוב[10]. מיהו, אם דילג פסוק שלם – חוזרים לקרא פסוק זה עם עוד שני פסוקים[11].

נשתתק שליח הציבור

טו – נשתתק שליח הציבור במהלך הקריאה ואינו יכול לגמור את הקריאה [כגון: שנצטרד או "בר מצוה" שמתרגש] – יעלה קורא אחר ויקרא ממקום שפסק הראשון.

נשתתק העולה

טז – עולה לתורה שהתחיל לקרוא את עליית עצמו ונשתתק[12], ואינו יכול להמשיך את הקריאה וכן אינו יכול לברך ברכה אחרונה – יעלה אחר במקומו ויברך תחילה וסוף, ויקרא ממקום שהתחיל קודמו[13].

נשתתק בעצמו

יז – קרא קריאת עצמו ונשתתק ואינו יכול להמשיך לקרוא בתורה, אך יכול לברך ברכה אחרונה, נחלק הדין: אם קרא שלושה פסוקים – רשאי לברך ברכה אחרונה, והעולה אחריו מברך תחילה וסוף וקורא ממקום שפסק קודמו. לא קרא שלושה פסוקים – אינו מברך ברכה אחרונה, והעולה אחריו מברך תחילה וסוף וקורא ממקום שהתחיל קודמו[14].

עולה קורא בלחש

יח – בעת ששליח הציבור קורא את הפרשה צריך העולה לתורה לקרוא את הפרשה יחד איתו בלחש, אך יחד עם זאת צריך להיזהר לא להשמיע לאוזניו וכל שכן לא לאחרים[15].

קריאה מתוך הספר

יט – צריך העולה לתורה לקרוא את הקריאה [בלחש] מתוך ספר התורה דווקא, ולא לשמוע מפי שליח הציבור ולומר את הפסוקים בעל פה. וטעם הדבר הוא ש"דברים שבכתב אין אתה רשאי לאמרם על פה"[16].

דיבור בין ברכה לקריאה

כ – אסור לשליח הציבור לדבר בין ברכת העולה לבין תחילת הקריאה. ובדיעבד, אם דיבר שליח הציבור בעניין הקריאה – אין העולה חוזר ומברך. ואפילו אם דיבר שליח הציבור שלא בעניין הקריאה – אין העולה חוזר ומברך, מדין ספק ברכות להקל[17].

דיבור באמצע הקריאה

כא – לכתחילה טוב ששליח הציבור לא ידבר במהלך הקריאה אפילו בעניין הקריאה (כגון: במילה שכתיבתה חסר וקריאתה מלא – לא ישאל לקהל אם היא "חסרה")[18], אלא, ירמוז בעת הצורך בידיו או בעיניו. וכשאין ברירה – יאמר את דברו בקצרה אחרי שהתחיל לקרוא[19].

"אקדמות" באמצע הקריאה

כב – מנהג האשכנזים לקרוא בחג השבועות "אקדמות", ופעם היה המנהג לאמרן לאחר שהעולה בירך וקרא פסוק אחד. ולמעשה הסכימו הפוסקים שקודם שיברך הכהן יאמרו האקדמות ואח"כ יברך ויקרא הכל[20].

קריאת שלושה פסוקים לכל עולה

שלושה פסוקים

כג – אין קוראים פחות משלושה פסוקים לכל עולה, בין בשבת ובין ביום חול[21].

קראו שני פסוקים בשבת

כד – טעו וקראו בשבת בעליית עולה אחד שני פסוקים בלבד, ועדיין לא ברך ברכה אחרונה – יקראו פסוק נוסף ויברך ברכה אחרונה.

ברך ברכה אחרונה

כה – טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה – אינו מברך שנית, ובלבד שיעלו שבעה עולים מלבדו[22].

קראו שני פסוקים ב"מפטיר"

כו – טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד בעליית "מפטיר" וברך ברכה אחרונה, ועדיין לא התחיל לברך ברכות ההפטרה – יקראו פסוק שלישי בלא ברכה[23].

התחיל לברך ברכות "הפטרה"

כז – טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד בעליית "מפטיר" והתחיל לברך ברכות "הפטרה" – ימשיך לברך ויקרא "הפטרה", ומה שנעשה – נעשה[24].

קראו שני פסוקים ביום חול

כח – טעו וקראו ביום חול בעליית אחד העולים שני פסוקים בלבד, ועדיין לא ברך ברכה אחרונה – יקראו פסוק נוסף ויברך ברכה אחרונה.

ברך ברכה אחרונה

כט – טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה, ועדיין לא ירד מן הבימה – חוזרים וקוראים שלושה פסוקים [בלי ברכה ראשונה] ומברך ברכה אחרונה שנית[25].

ירד מן הבימה

ל – טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה וירד מן הבימה ועלה אחר אחריו ועדיין לא התחיל לברך – ישוב הראשון אל הבימה ויברך ברכה ראשונה, ויקראו שלושה פסוקים, ויברך ברכה אחרונה, ואחריו יעלה העולה השני[26].

עלה אחר והתחיל לברך

לא – טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וירד העולה הראשון ועלה אחר לבימה והתחיל לברך – יסיים ברכתו וקריאתו כרגיל ואחריו יעלה הראשון או אדם אחר ויברך ברכה ראשונה, ויקראו שלושה פסוקים, ויברך ברכה אחרונה, ונמצא שעלו ארבעה עולים[27].

מעבר מעמודה לעמודה

שליח ציבור גולל

לב – סיימו לקרוא עמודה בספר תורה וצריך להמשיך בעמודה הבאה – יגלול שליח הציבור את הספר בעצמו ולא העולה לתורה, כדי שלא יגלול מוקדם מדי ושליח הציבור יקרא בעל פה[28]. ואם קשה לשליח הציבור לגלול בעצמו – יכול לרמוז לעולה לסייע לו[29].

נגיעה בספר תורה

לג – אין לאחוז את יריעות ספר התורה ביד. ועל כן, הגולל את הספר יאחז את היריעות באמצעות מטפחת [או בבד העוטף את הספר] או יגלול באמצעות עמוד העץ[30].

זהירות בספר תורה

לד – שליח ציבור הקורא בתורה ופניו מזיעות עד כדי כך שניכרים אגלי זיעה על פניו – ינגב את פניו במטפחת ולא ביד חשופה, שמא תקלקל הלחות שעל ידו את אותיות הספר[31].

כיבוד ספר התורה

בין העולים

לה – ספר תורה המונח בתיק המיוחד לו – משאירים את הספר פתוח בין עולה לעולה ומכסים את קלף הספר במפה בעת שמתחלפים העולים[32].

הפסקה ארוכה

לו – גמרו לקרוא בתורה או שמפסיקים הפסקה ארוכה בקריאה (כגון שרוצים לקרוא פסוקים לחתן וכדו') – סוגרים את תיק הספר[33].

יציאה מבית הכנסת

לז – אסור לצאת מבית הכנסת ולהשאיר את ספר התורה פתוח, אבל בין גברא לגברא – מותר[34].

ציבור השומעים קריאת ספר תורה

שמיעה בלבד

לח – אין קהל המתפללים בבית הכנסת קורא את הפרשה עם שליח הציבור. ולכן, בעת קריאת ספר תורה – ישתוק הקהל וישמע את הקריאה מפי שליח הציבור[35], ויש מן האשכנזים שקוראים בלחש עם השליח ציבור מילה במילה[36].

ישיבה או עמידה בקריאה

לט – למנהג הספרדים ורוב האשכנזים – אין הציבור צריך לעמוד בשעת קריאת ספר תורה[37], וכך היה מנהג רבנו האר"י ז"ל לשבת בעת קריאת התורה[38]. אמנם, למנהג חלק מן האשכנזים – יש להחמיר ולעמוד בשעת הקריאה[39].

עמידה בברכות

מ – יש אומרים שגם מי שאינו עומד משך כל קריאת התורה – צריך לעמוד בשעה שהעולה מברך ברכות התורה[40]. ומנהג רבנו האר"י ז"ל וכן מנהג הספרדים לשבת בשעה שהעולה מברך ובשעת הקריאה[41]. ומכל מקום, הרוצה להחמיר ולעמוד בשעת הברכות – רשאי להחמיר[42].

בטלו קריאה בתורה

בטלו קריאתה בשבת שחרית

מא – לא קראו בתורה בשבת שחרית עד חצות – על פי הסוד אין משלימים קריאתה ב"מנחה", משום שאין קוראים פרשה שלמה ב"מנחה" ואין עולים שבעה ב"מנחה", ועל כן ישלימו אותה בשבת שאחריה[43].

השלמה בשבת שאחרי

מב – המשלימים בשבת שחרית קריאת שבת שלפניה – יקראו את כל פרשת השבת שלפניה בעליית ראשון ויוסיפו שלושה פסוקים מפרשת השבת הזו, ושאר עולים – יקראו בפרשת השבת הזו[44].

בטלו פרשה בסוף ספר

מג – בטלו קריאת הפרשה האחרונה בספר [אחרונה ב"בראשית" – "ויחי", אחרונה ב"שמות" – "פקודי" וכו'] – יקראו בשבת שאחריה את הפרשה שעברה ופרשת חובת היום למרות שהן בשני ספרים שונים[45].

השלמת קריאת פרשות מחוברות

מד – בטלו קריאה בשבת שקוראים בה שתי פרשות מחוברות, יקראו בשבת שאחריה את שתי הפרשות המחוברות שבטלו בשבת שעברה ויוסיפו שלושה פסוקים מפרשת השבת הזו, ושאר העולים – יקראו בפרשת השבת הזו[46].

השלמת כמה שבתות

מה – בטלו קריאת התורה בכמה שבתות – אין משלימים את כל השבתות שביטלו אלא את פרשת השבת האחרונה בלבד[47].

קראו פרשה אחרת

מו – טעו וקראו בשבת שחרית פרשת שבת אחרת – משלימים קריאת הפרשה בעליית שבעה עולים בברכה, עד חצות היום. נודעה טעותם אחר חצות היום – אינם יכולים להשלים קריאתה בשבת זו ומשלימים בשבת הבאה, כדין פרשה שנתבטלה קריאתה[48].

בטלו קריאתה במנחת שבת

מז – לא קראו בתורה ב"מנחה" של שבת – משלימים קריאתה עד השקיעה. לא קראו עד השקיעה, אין לה תשלומין[49].

בטלו קריאתה בשני וחמישי

מח – לא קראו בתורה בתפילה בשני או בחמישי, למנהג הספרדים משלימים עד חצות היום בלבד. ולמנהג האשכנזים – משלימים באותו יום עד השקיעה[50].

השלמת הקריאה למתפלל יחיד

מט – אנוס שהתפלל יחיד בביתו – יכול להשלים קריאת התורה במניין אנשים וכאמור לעיל[51], ומכל מקום, בין אם משלימים ביחיד ובין בציבור – רצוי שהקריאה תהא לפני סוף זמן תפילה המפורסם בלוחות.

קראו אחת במקום שתיים

נ – היו צריכים לקרוא שתי פרשות מחוברות ובטלו קריאת פרשה אחת מתוך השתיים – יקראו את זו שבטלו, עד חצות היום. נודעה טעותם אחרי חצות היום – יקראו את זו שהחסירו בשבת שאחריה כדין פרשה שנתבטלה קריאתה.

נא – בשבת שבה קוראים פרשיות "נצבים וילך" מחוברים, וטעו וקראו את פרשת נצבים לבד – יקפידו לקרוא לעולה הראשון בשבת הבאה את כל פרשת וילך ומתחילת האזינו עד "זכור" ויסיימו כרגיל[52].

קראו שתיים במקום אחת

נב – טעו וקראו שתי פרשות "מטות" ו"מסעי" בשבת אחת והיו אמורים לקרוא "מטות" בלבד – אין הם צריכים לקרוא שוב "מטות" לבד בעליית שבעה עולים, ובשבת שאחריה יקראו "מסעי" בלבד[53].

שמעו רוב המתפללים במקום אחר

נג – בטלו קריאת הפרשה בבית כנסת אחד, אולם רוב המתפללים שמעו קריאתה במקום אחר – אינם צריכים להשלים קריאתה באותו בית הכנסת, משום "דבתר רובא אזלינן"[54].

טעו בקריאת שבת "ראש חודש"

נד – שבת ו"ראש חודש" – קורא ה"מפטיר" קריאת "ראש חודש" בפרשת "פנחס"[55] החל מ"וביום השבת"[56]. טעו והתחילו לקרוא מ"ובראשי חודשיכם" [והשמיטו שני פסוקי "וביום השבת"] ונזכרו לפני שברך ברכה אחרונה – יקראו שם את שני פסוקי "וביום השבת", ואחריהם יברך העולה ברכה אחרונה. נזכרו אחרי שברך ברכה אחרונה – אין חוזרים לקראם[57].

שונות

המתפלל ביחיד

נה – אדם המתפלל ביחיד בשבת – צריך לקרוא את כל פרשת השבוע מתוך החומש לפני תפילת מוסף, אע"פ שקרא את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" בערב שבת[58].

אשה מאחרת

נו – הגיעה אשה לבית הכנסת בזמן קריאת התורה בשבת, והיא רוצה להתפלל שחרית – תמתין עד לסיום קריאת התורה ואחר כך תתפלל שחרית[59].

 


 

 

[1] סברת הריב"ש. ראה כה"ח (סי' קל"ט ס"ק א' וסי' קמ"ב ס"ק א').

[2] הקורא בתורה צריך להתכונן לקריאה בתורה כראוי, כמו שנדרש על הפסוק: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" (וראה בזוה"ק ה' ובב"ר בתחילה ובמשנ"ב קל"ט ס"ק א'). ובשו"ע (סי' קל"ט סעי' א' וב') כתב: במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם, אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו – לא יעלה, ובמקום שהחזן קורא – הוא צריך לסדר תחלה (ב"י). מי שאינו יודע לקרות – צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה", עכ"ל. וראה כה"ח (שם ס"ק א') מה שהאריך בזה. ובשו"ע (סי' קמ"ב סעי' א') כתב, וז"ל: "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו. הגה: וכן דין החזן הקורא; ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד – אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו, עכ"ל. ובכה"ח (שם ס"ק א' ב') כתב שלדעת השו"ע אפי' טעה בדבר שלא משתנה העניין – מחזירים אותו.

אם יש ש"ץ שאינו בקי בטעמים ונקודות ותובע לקרוא בתורה – נראה לי, כדי למנוע מחלוקת ומשום "עת לעשות לה'", שכדאי לקבוע תור בין הקוראים בתורה, כמובן שצריך לחפש קוראים טובים ולהודיע להם מראש איזו פרשה יקראו, כדי שיוכלו להתכונן היטב לקריאתה, וגם הש"ץ הנ"ל שאינו בקי בטעמים, יש לשלבו בין הקוראים לעתים רחוקות ולהודיע לו מראש שיתכונן היטב לקריאתו, ובאופן כללי יש לציין:

א – ציבור או יחידים אינם יכולים למחול במקרים כגון דא.

ב – עדיף לקרוא ע"י לחישה קריאה נכונה, מאשר קריאה שגויה ללא הקראה בלחש.

ג – כאשר אין מי שיודע ללחוש – אפשר לקרוא אף בטעמים שגויים ובלבד שיקפיד לא לשנות את מובן המשפט, דהיינו לא להחליף בין רביע לאתנחתא וכיו"ב.

ד – כל דבר שהוא נגד ההלכה והדין – יש לעמוד עליו בתוקף, אך דבר שבדיעבד – מותר, ויש לרב להעלים עין מפני השלום.

[3] שו"ע (סי' קמ"ב סעי' ב') כתב, וז"ל: "וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים – אפ"ה יקראו בתורה בברכה, כהלכתה", עכ"ל. ועוד כתב (סי' קמ"א סעי' ג'), וז"ל: "ויש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה – אומרה העולה", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם בס"ק י"ד) וכה"ח (שם ס"ק י"ד) כתבו שאין בזה את הבעיה של תרי קלי לא משתמעי, כיון שלא קוראים ביחד. וכתב המשנ"ב (סי' קל"ט סק"ב): "ובדיעבד אם אין שם בבית הכנסת מי שסידר לעצמו מתחילה, כדי שלא לבטל קריאה בציבור, נוהגים להקל שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אע"פ שלא סידר, וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש" (כן הוא בסימן קמ"ב ס"ק ח' ובכה"ח שם ס"ק י"ד. ועיין בסי' קל"ט ס"ק ד' מה שכתב בזה). ועל כן במקום שהחזן לא הכין כראוי את הקריאה יעמוד מישהו לידו ויקרא בלחש והחזן יקרא אחריו. ועיין בס' "חיים" (סי' ט"ז סעי' ט"ו-ט"ז).

[4] עיין לדוד אמת (סי' ז' סעי' א', ו').

[5] ומ"מ ודאי שצריך שקף מיוחד לכל פרשה.

[6] שו"ע (סי' קמ"ב סעי' א') ובמשנ"ב (שם ס"ק ד'). והלכות אלו מפורטות ומסורות לרב הבקי בדקדוק המילים והטעמים. וראה בכה"ח (שם ס"ק ד') שכתב שראוי לקורא לומר, בטרם שילך לקרוא, פסוק "ויהי נועם" בכוונה, שהשי"ת יעזרהו לקרוא כראוי מבלי משגה. ופשוט הוא שתפילה זו ראויה למי שהכין את הקריאה ומתפלל שלא יטעה, אך מי שלא הכין את הקריאה – אין לו על מה להתפלל.

[7] ברית כהונה (ח"א מערכת קריאת התורה) להגר"מ כלפון הכהן.

[8] שו"ע (סי' קל"ז סעי' ג'). והמשנ"ב (ס"ק ח') הדגיש, שאפילו אם דלגו תיבה אחת – יחזרו, וכך יש לנהוג. וכן הוא בכה"ח (שם ס"ק ז'). ויש לציין דכל האמור הוא לענין קריאת התורה בשבת בשחרית, אך לענין קריאת התורה במנחה, וכן בימי שני וחמישי אם קרא עשרה פסוקים – אינו חוזר, וכמבואר בשו"ע (שם). וע"ע בכה"ח (שם ס"ק י"א) לענין אם טעה בעליית שביעי ועדיין לא קרא המפטיר.

[9] ראה שו"ע (סי' קל"ז סעי' ג'), כה"ח (שם ס"ק ז').

[10] כה"ח (סי' קמ"ב ס"ק ה'). והטעם שהרי יש כאן שני ספקות, האחד – יש אומרים שבטעות של תיבה אחת – לא יחזור (ואף שאין פוסקים כך). וספק שני – לאומרים שאינו חייב לחזור על קריאה בטעות (רמ"א סי' קמ"ב ס"א ובנושאי כלים).

[11] ראה כה"ח (סי' קל"ז ס"ק ז').

[12] וכן באופן שהעולה אינו קורא, ומאיזה סיבה אינו יכול לעמוד עם הש"ץ, וכמבואר ברמ"א (שם סעי' א').

[13] שו"ע (סי' ק"מ סעי' א') ושם (סי' רפ"ד סעי' ה') לענין המפטיר אם נשתתק באמצע ההפטרה. ובכה"ח (שם ס"ק כ"ה) כתב שלדידן שקוראים כל אחד ההפטרה לבד – לא יחזור, ויברך העולה השני.

[14] עיין כה"ח (סי' קל"ז ס"ק כ') שהקריאה אינה עולה כאשר לא קרא ג' פסוקים.

[15] הנה ברור שכל עולה צריך לקרוא את הקריאה בעצמו כדי שברכתו לא תהא לבטלה. וזה היה ניתן כאשר העולה היה קורא בעצמו, אבל בימינו שיש חזן שקורא, ואם גם יקרא העולה הרי זו קריאת שנים שאסור, וכמובא בגמ' (מגילה כ"א ע"א) שדין "קראוה שנים – יצאו" נאמר דווקא לגבי קריאת המגילה. אולם אומרת הגמ': "מה שאין כן בתורה". וכמו שאומר התוס' (שם כ"א ע"ב ד"ה "תנא") והרא"ש (פ"ג סי' א'): "פירוש שאין קורא אלא אחד". וכתוב בזוהר (ויקהל, ר"ב ע"ב), וז"ל: "ואסיר למיקרי באורייתא בר חד בלחודוי ושתקין ושמעין מלה מפומיה כאילו קבלין לה האי שעתא מטורא דסיני. ומאן דקרי באורייתא ליהוי חד קאים עליה ושתיק דלא ישתכח בר דיבור חד בלחודוי לא תרין דיבורים לשון הקודש חד וחד הוא לא תרין ואי תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא איהו וגריעותא דיקרא דאורייתא", עכ"ל. וכתב מרן הב"י: "ומיהו אפשר שאפילו לדברי הזוהר – רשאי (העולה) לקרות, והוא שלא ישמיע לאזניו… וכן ראוי לעשות לקרות העולה בנחת בענין שלא ישמיע לאזניו". וכך פסק השו"ע (סי' קמ"א סעי' ב'), וז"ל: "לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש"צ שותק, או ש"צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם, ומ"מ צריך הוא לקרות עם הש"צ, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת, שלא ישמיע לאזניו". וראה בבא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' כ') ובכה"ח (שם ס"ק ט"ז). וראה ברמ"א שם שכתב שאפי' השמיע לאזנו – יצא. ועיין לכה"ח (שם ס"ק ח"י) שכתב שהרמ"א חולק על השו"ע, ודו"ק. וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק ח').

[16] שו"ע (סי' נ"ג סעי' י"ד) כתב: "סומא – יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה, משום: דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה" (וע"ע סי' קל"ט סעי' ג' וסי' מ"ט סעי' א'). וראה לב"י (סי' קמ"א) שהביא מחלוקת לגבי סומא שעולה ומברך, והש"צ קורא, והעלה דכיון שאינו רואה מה שכתוב – אין לו להעלות, וברכתו הוי לבטלה, ודו"ק. וראה לכה"ח (שם ס"ק ט"ז). מיהו, למעשה – מנהג ירושלים שהסומא עולה לתורה, כמבואר (פרק ל"ב סעי' י"ז).

[17] הנה אם דיבר השליח ציבור, הרי זה תלוי במחלוקת בעניין מקדש שקידש להוציא ידי חובה אחרים ודיבר רק המקדש ואחרים שתקו, והובאה בביאור הלכה (סי' קס"ז ד"ה "אבל אחר כך") וכה"ח (שם ס"ק ח"ן-נ"ט). ואנן נקטינן שאחרים לא צריכים לחזור ולברך, וע"כ כ"ש במקרה שהקורא בתורה דיבר, אף שכאמור לא טוב עשה. וראה בהרחבה מש"כ בדיני קידוש (פרק ט"ו סעי' ס"ט).

ויש להעיר, דלכולי עלמא גם בדיבור מענין הקריאה, עדיף שיקרא כמה פסוקים ואחר כך ידבר, וכן משמע מהרמ"א (סי' קס"ז סעי' ו') שכתב: "ומכל מקום לכתחילה לא יפסיק כלל", ושם בביאור הגר"א (שם ס"ק כ"ו). וע"ע מש"כ בדיני העולה לתורה (פרק ל' סעי' ל"ז-ל"ח).

[18] וכן במקום שרוצה להוכיח צדקתו כאשר מעירים לו, או במקום שרוצה לבקש מהקהל לשתוק.

[19] כה"ח (סי' קמ"ו ס"ק י"א). ויש להעיר כי שאלה זו נוגעת למחלוקת בדבר אמירת אקדמות בחג השבועות בין הברכה לבין הקריאה בתורה, וראה להלן הע' כ'. ומכל מקום גם לדעות שאסרו אמירת "אקדמות" בתוך הקריאה עצמה, יתירו במקרה שהדיבור הוא ממש לצורך הקריאה בתורה.

[20] לכאורה יש כאן הפסק, ושאלה זו נשאלה לרבני טורקיה, ומשכו ידיהם מהוראה, כיון שהם אינם נוהגים כן. ולמעשה פסק המשנ"ב (סי' תצ"ד ס"ק ד') שקודם שיברך הכהן יאמרו האקדמות ואח"כ יברך ויקרא הכל. וראה בשעה"צ (שם ס"ק ב') שציין לסידור ר"י עמדין, שכתב: "חס ושלום להפסיק בו תוך קריאת התורה, אין זה צריך לפנים, ולא ילפינן ממקלקלתא…". ועיין שם שמאריך בכאב גדול על הפסקות אלו בכל מיני פיוטים וקרובות. וראה ט"ז (סי' תצ"ד ס"ק א') והגר"ש זוין ב"המועדים בהלכה" (עמ' ש"ט, חג השבועות).

[21] שו"ע (סי' קל"ז סעיף ב'), כה"ח (שם ס"ק כ').

[22] ראה משנ"ב (סי' קל"ז ס"ק י"ג) ובהערתו בשער הציון (שם ס"ק כ"א), כה"ח (סי' קל"ז ס"ק כ').

[23] המשנ"ב (סי' קל"ז בביאור הלכה ד"ה "אם קרא") פסק משם הא"ר שיחזרו בברכה. וכ"כ יוסף אומץ (סי' י"ב אות ד'), אך בלדוד אמת (סי' י"ט סעי' ג') חזר החיד"א מדבריו ביוסף אומץ וכתב שיקראו בלא ברכה. וכ"כ השומר אמת (סי' כ"ב) וכ"כ בבית מנוחה (דף קפ"ז סעי' י"ז), וראה כף החיים (סי' קל"ז ס"ק כ"ג).

[24] כה"ח (סי' קל"ז ס"ק כ"ג) כתב שבמקרה זה – לכולי עלמא לא חוזר "דכבר נגמר העניין והלך לו ויצאו ידי חובה בשבעה עולין".

[25] 25 יש דעות שברכה אחרונה הסיחה דעתו אף מברכה ראשונה, ולכן יחזור ויברך שוב ברכה ראשונה, יקראו ג"פ ויברך ברכה אחרונה. כך פסק החיד"א לדוד אמת (סי' ו', ס"ד) והשומר אמת (סי' י"ב סעי' י"ב). אולם הט"ז פסק שיברך רק ברכה אחרונה. ובכף החיים (סי' קל"ז ס"ק כ'-כ"א) פסק כהט"ז, משום סב"ל.

[26] כיון שירד הסיח דעתו בודאי מן הברכה, ולכן גם לדעות שהובאו בהערה הקודמת להקל משום סב"ל, יצטרך שוב לברך ברכה ראשונה. וראה משנ"ב (סי' קל"ז ס"ק י"ג ובשער הציון שם). ואמנם לדעת הט"ז – לא יעלה שוב אם קראו לאחר, אך בזה לא פסקינן כמותו.

[27] משנ"ב (סי' קל"ז ס"ק י"ג). וציין שאם ירד העולה שטעו בקריאתו – יכולין לקרוא לאחר במקומו.

[28] ואין לקרוא אפילו מילה אחת בעל פה, כדלעיל סעי' י"ט.

[29] סידור "בית יעקב" להגר"י עמדין (הלכות קה"ת).

[30] שו"ע (סי' קמ"ז סעי' א') ומשנ"ב (שם ס"ק ב').

[31] סידור בית יעקב להגר"י עמדין (הלכות קה"ת).

[32] שו"ע (סי' קל"ט סעי' ה') כתב, וז"ל: "נהגו לכסות הכתב בסודר, בין גברא לגברא (ובמדינות אלו נהגו שהיא מגוללת בין גברא לגברא, וכן עיקר)", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק כ"א) כתב, וז"ל: "ולא סגי בכיסוי בעלמא. וכתב הט"ז דלפי מנהג זה שוב א"צ כיסוי והכיסוי הוי טרחא יתירא ורק בעת שאומרים קדיש אחר הקריאה שפיר יש לכסות, דאז מסתלק מן הקריאה. וה"ה כל מקום שיש זמן ארוך כגון שמזמרין לחתן או שמאריכין במי שברך – אז מכסין בסודר [אחרונים]". ובכה"ח (שם ס"ק ג"ל), וז"ל: "והביאו אליה רבה אות ח' וכתב דכן כשמזמרין לחתן שיכסה דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי", עכ"ל. ובמדינות אלו שעושין תיק של עץ לספר תורה והספר תורה מונח בו אף בשעת קריאה – נוהגין לסתום התיק של הספר תורה בין משלים למפטיר, רק בין גברא לגברא נוהגין לכסות במפה כנז'", עכ"ל.

[33] עיין לעיל הערה ל"ב, והאשכנזים מכסים את הספר במעיל הספר תורה או במפה המיוחדת.

[34] גמ' ברכות (ח' ע"ב), וז"ל: "אמר רב הונא בר יהודה, אמר רבי מנחם, אמר רבי אמי: מאי דכתיב: 'ועוזבי ה' יכלו'? – זה המניח ספר תורה ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא", ע"כ. ופסק השו"ע (סי' קמ"ו סעי' א'): "אסור לצאת ולהניח ס"ת כשהוא פתוח, אבל בין גברא לגברא – שפיר דמי". ובכה"ח (שם ס"ק ו') כתב בטעם הדבר דמותר בין גברא לגברא, וז"ל: "הואיל וספר תורה אינה פתוחה. ב"ח, פרישה אות ג'. וכ"כ הלבוש הטעם משום שהספר תורה נגללת. ולדידן שמכסין הכתב במפה בין גברא לגברא חשיבא נמי אינה פתוחה", עכ"ל. וע"ע (שם ס"ק ג') מה שדן בזה אם דוקא בשעת הדחק. וראה בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' כ') שכתב: "ואסור לאדם לצאת ולהניח הס"ת פתוח, אפילו בין גברא לגברא, ומתוך דוחק – שרי בין גברא לגברא".

[35] בזוהר הקדוש (ויקהל דף ר"ו ע"א): "כד סליק ספר תורה לתמן (ר"ל על התיבה) כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא, ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומהון אפילו במילי דאורייתא, וכל שכן במלא אחרא, אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה, דכתיב: 'וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה'". ובשו"ע (סימן קמ"ו סעי' ב'): "כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת – אסור לספר אפילו בד"ת, אפי' בין גברא לגברא, ואפילו אם השלים הוא הפרשה", עכ"ל. ועיין בכה"ח (שם ס"ק י', י"ג-י"ד, י"ח).

[36] ראה משנ"ב (סי' קמ"ו ס"ק ט"ו) בשם המטה משה.

[37] כתב בבית יוסף (סי' קמ"א סעי' א'): "משמע דדוקא הקורא צריך לעמוד, אבל לא שאר הציבור, וכן נוהגים. ואף על פי שהמרדכי כתב בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת סי' תכ"ב) שהר"מ (תשב"ץ קטן סי' קפ"ב) היה עומד בשעת קריאת התורה, וכן נוהגים קצת אשכנזים וצרפתיים. ובהלכות קטנות (מרדכי סי' תתקס"ח) כתב: יש עומדים בשעת קריאת התורה, ומביאים ראיה מדכתיב (נחמיה ח', ה'): 'וכפתחו עמדו כל העם'. ואין ראיה מכאן, דבסוטה (ל"ט ע"א) מפרש: "עמדו" – לשון שתיקה, והכי משמע בירושלמי", עכ"ל. וכן פסק השו"ע (סי' קמ"ו סעי' ד'): "אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה". והעיר הרמ"א שם: "ויש מחמירין ועומדין. וכן עשה מהר"ם". וכן במשנ"ב (סי' קמ"ו ס"ק י"ט) הביא את דברי הפר"ח (שם) והגר"א (שם ס"ק ט'), שהעיקר כסברא הראשונה, שלא צריכים לעמוד, וכן נהגו. והב"ח (סימן קמ"א) כתב שגם המהר"ם מודה דמדינא – שרי (לשבת), אלא דסבירא ליה דראוי להדר ולעמוד, מפני שצריך האדם להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא כאילו קבלה אותה שעה מהר סיני, ובהר סיני היו כל ישראל עומדין, כדכתיב: "אנכי עומד בין ה' וביניכם" וגו'. ועיין בט"ז (שם ס"ק א') שהביא כמה מקורות לשיטה שצריך לעמוד ובכה"ח (שם ס"ק כ') מה שהאריך בזה.

[38] שער הכוונות (דרושי קריאת ספר תורה, דרוש א'), וז"ל: "ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריא' הפ', לא כאותם הנוהגים לעמוד". וכ"כ פרי עץ חיים (שער קריאת ספר תורה, פרק א'), וז"ל: "בעת הקריאה, היה יושב מורי ז"ל", משנת חסידים (מסכת יום שני פרק ה' אות ח'). וכתב כה"ח (סי' קמ"ו ס"ק כ'), וז"ל: "ומשמע דאפילו בעניית ברוך ה' המבורך וכו' לא היה עומד, וכן נתפשט המנהג עכשיו כהאר"י ז"ל דאפילו חסידים ואנשי מעשה אין עומדים, לא בעת הקריאה ולא בעניית ברוך ה'", עכ"ל. וע"ע שם (ס"ק כ"א).

[39] וע"ע כה"ח (סי' קמ"ו ס"ק כ"ב), וז"ל: "מיהו הפתח הדביר אות ג' האריך בזה, וכתב דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים בזה, ליכא יוהרא אמאן דבעי לעמוד, ואפילו כל הצבור יושבים, אלא שסיים דיש למנוע מלעמוד משום שכתב מהרח"ו ז"ל דמנהג האר"י ז"ל שלא היה עומד בשעת קריאת התורה, וקיימא לן דכל היכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים – דברי הקבלה תכריע, והמחמיר לקום – לא עביד כהכרעת הקבלה שהיא העיקר, יעו"ש", עכ"ל.

[40] הט"ז (סי' קמ"ו ס"ק א') כתב, וז"ל: "ובשעת אמירת 'ברכו' פשיטא שצריך לעמוד. ואי' בירושלמי: 'כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו' כו'. ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ 'ברכו' – לא ישבו עד שיאמרו תחלה: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'". ובמגן אברהם (שם ס"ק ו') כתב, וז"ל: "ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה". ובמשנ"ב (שם ס"ק י"ח), וז"ל: "ובשעת אמירת 'ברכו' וענית 'ברוך ה' הלע"ו' – לכו"ע צריכין לעמוד, דהוא דבר שבקדושה", ע"כ. וראה בשער הציון שם (ס"ק כ') שכתב: "דלא כמג"א", והמעיין במג"א (ס"ק ו') ובמקורו, הרמ"ע מפאנו (סי' צ"א), יראה דגם המג"א מודה דב'ברכו' – צריך לעמוד, וצ"ע.

[41] כה"ח (סי' קמ"ו ס"ק כ') כתב, וז"ל: "אמנם בשער הכוונות דף מ"ח ע"ד כתב דמנהג האר"י ז"ל היה יושב במקומו עד סיום קריאת הפרשה, ולא כאותם הנוהגים לעמוד, עכ"ד. וכן כתב בפרי עץ חיים שער י"ד פרק א', משנת חסידים מסכת יום שני פרק ה' אות ח', ומשמע דאפילו בעניית 'ברוך ה' המבורך' וכו' לא היה עומד, וכן נתפשט המנהג עכשיו כהאר"י ז"ל דאפילו חסידים ואנשי מעשה – אין עומדים, לא בעת הקריאה ולא בעניית ברוך ה' וכו'", עכ"ל. ועוד (שם ס"ק כ"א) כתב, וז"ל: "היושבים בשעת קריאת התורה – צריכים לעמוד, מכל מקום בכל פעם כשקורא – אומר: ברכו את ה' המבורך, משום דדבר שבקדושה הוא. משאת בנימין (בסוף הספר בהגהותיו לחלק אורח חיים סימן א'), והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ה', וכ"כ הט"ז ס"ק א', מגן אברהם ס"ק ו', יד אהרן בהגהות בית יוסף, סולת בלולה אות ז'. מיהו השיירי כנסת הגדולה שם כתב דאין כן מנהגינו, וכן כתב הלדוד אמת סימן ז' אות ד' דאין המנהג כן, וכ"כ לעיל באות הקודם על שם האר"י ז"ל דלא היה עומד אפילו בעניית 'ברוך ה" וכו', וכן עמא דבר", עכ"ל.

[42] ראה כה"ח (סי' קמ"ו ס"ק כ'-כ"א) שאין מנהג האר"י והספרדים לעמוד אפילו בברכות, ויש המחמירים לעמוד, וכמובא לעיל. וע"ע בלחם חמודות (ברכות פרק א' אות ל"ו) שנוקט שחייבים לעמוד (וע"ע שם ס"ק כ"ב). ועיין לשדי חמד (פאת השדה מערכת ב' אות כ"ט) שכתב על דברי פתח הדביר הנ"ל שהאר"י לא הקפיד שישבו אלא אמר שאין צורך לעמוד, עיי"ש. ולמעשה הרוצה להחמיר ולעמוד בעת הברכות – יכול להחמיר.

[43] ראה רמ"א (סי' קל"ה סעי' ב'). נחלקו האחרונים האם יכולים להשלים את הפרשה במנחה של אותה שבת. לדעת הדגול מרבבה – יקראו בשבת במנחה כל הפרשה עם ז' עולים, וכן פסק המשנ"ב (סי' קל"ה סק"ה), והחיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"ה אות ה') אינו פוסק כסברה זו. וכן חזר וכתב (שם ח"ב סי' ט"ז), והוכיח מזוה"ק (ויקהל דף כ"ו) שלא קוראים במנחה פרשה שלמה. וראה כה"ח (סי' קל"ה ס"ק ט').

[44] הרמ"א (סי' קל"ה סעי' ב') כתב, שיש להשלים את הקריאה שנתבטלה, וזהו כדין השלמת תפילה שבוטלה, אמנם יש הבדל בין סוגי השלמות אלו, וכגון: בתפילה – משלים דוקא בשוגג, ובקריאת התורה אף אם הזידו – משלימין. ובכה"ח (שם ס"ק ה') פורט הסדר הרצוי לאופן ההשלמה כנזכר בתשובה.

[45] כתב "לדוד אמת" שיקראו בשבת הבאה את הקודמת גם כן, כגון: "ויחי", ו"שמות". והמשנ"ב (סי' קל"ה ס"ק ז') הביא דעה החולקת, ודברי השולחן עצי שיטים, שהנוהג לקרוא גם במקרה זה, "אין מוחין בידו". וראה בכה"ח (סי' קל"ה ס"ק ה') עיי"ש באורך.

[46] לדעת מהר"ם מינץ – לא ישלימו במקרה שהפסידו שתי פרשיות מחוברות, דאין לקרוא ג' פרשיות יחדיו. והכנסת הגדולה כתב שלפי דבריו, אם בטלו קריאת פרשה אחת, אך בשבת הבאה קוראים שתי פרשיות מחוברות – גם במקרה זה לא ישלימו את הקודמת, וראה כה"ח (סי' קל"ה ס"ק ה' באריכות). ולדעת הלדוד אמת (סי' ט' סעי' ב') – יש להשלים אף במקרה זה, ובשבת הבאה יקראו ג' פרשיות.

[47] יש האומרים שאין להשלים אלא את הקריאה הסמוכה של השבת שעברה, כדין תפילה שאין לה תשלומים אלא לתפילה הקודמת. כן כתב המשנ"ב (סי' קל"ה ס"ק ו') עפ"י ביאור הגר"א. ויש האומרים שיש להשלים את כל הפרשיות שבטלו, שהרי חייבים להשלים את קריאת התורה במשך השנה. וראה כה"ח (סי' קל"ה ס"ק ה').

[48] שומר אמת (סי' ט"ו סעי' א'), והוא כדין מקרה שבטלו את הקריאה כלל ועיקר. ראה לעיל סעי' מ"א ואילך.

[49] זמנה רק בשבת ואין לה השלמה אחר כך.

[50] במקרה בו בוטלה הקריאה בב' וה' בשחרית, מצינו כמה דעות, לגבי אפשרות השלמה של הקריאה. העטרת זקנים (סי' קל"ה אות א') פסק שישלימו ביום שלישי כדי שלכה"פ לא יהיו ג' ימים בלא תורה, ואף לשיטתו אין השלמה לקריאת יום חמישי אלא לקריאת יום שני. והברכי יוסף (סימן קל"ה ס"ק ב') משם "משאת משה" (ח"ב סי' א') דחה סברה זו, דלא תקנו ביום ג', וכן פסק לדוד אמת (סי' א', ה') וכן בשער אפרים (שער ז', סעי' י"ב) ובבה"ל (סי' קל"ה ד"ה "שבת אחת") הסכימו שאין השלמה ביום ג'. וכתבו בכה"ח (סי' קל"ה ס"ק ח'), ובמשנ"ב (שם קס"א סי' קל"ה ס"ק א'), ונתיבי עם (שם) שישנה אפשרות להשלים במנחה. אך כבר כתב בשו"ת "חיים שאל" (ח"א סי' ע"א) שאין להוציא ספר תורה לקריאה במנחה בב' וה'. ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' ד') פסק ששב ואל תעשה עדיף, ואם לא קראו בשחרית עד חצות היום – לא יוכלו להשלים קריאה זו כלל אף לא למנחה. ולכן אם לא קראו בתורה בשני וחמישי בבוקר – אינם יכולים להשלים את הקריאה בתפילת מנחה, מיהו, בשעת הדחק – ישלימו במנחה.

[51] הנה משה רבינו ע"ה תקן להם לישראל שיהיו קוראין בתורה בשבת ובשני וחמישי בשחרית, כדי שלא יהיו שלשה ימים בלא שמיעת התורה, ולפיכך, מכיון שהוא אנוס ואינו יכול להתפלל במנין ולקרוא בתורה – רשאי להקל בכך. וע"ע כה"ח (סימן קל"ה ס"ק ח'-ט').

[52] ראה בכה"ח (סי' קל"ה ס"ק ה').

[53] לדוד אמת (סי' ט' סעי' ד') וכה"ח (סי' קל"ה ס"ק ז').

[54] שערי אפרים (שער ז'), וכדבריו שם: "דבתר רובא אזלינן". וכ"כ המשנ"ב (סי' קל"ה ס"ק ז').

[55] במדבר (פרק כ"ח פס' ט'-ט"ו).

[56] בכל שבת רגילה אין קוראין את פסוקי המוסף "וביום השבת", כנהוג בראשי חדשים ובמועדים (וראה טעמים להלכה זו בשו"ע סימן רפ"ג), אך בשבת שחל בה ראש חודש בודאי יש לקרוא בה את פסוקי "וביום השבת" שממילא נקראים בכל ר"ח (שו"ע סי' תכ"ה וכה"ח שם ס"ק ח').

[57] אין צריך לחזור לקראם עם ברכה וכן בלי ברכה כיון שקראו פרשת ראש חודש.

[58] וע"ע כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ד').

[59] קריאת התורה היא מצוה עוברת ולכן תתפלל לאחריה. וראה מה שכתב המג"א (סי' רפ"ב סק"ו) בשם מסכת סופרים, שאע"פ שנשים אינן חייבות בתלמוד תורה, מכל מקום חייבות לשמוע קריאת ספר תורה כאנשים. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ב): "ואין נוהגות ליזהר בזה, ואדרבה יש מקומות שנוהגות נשים לצאת חוץ בעת הקריאה". וכ"כ כה"ח (שם ס"ק כ"ה).

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה