פרק לח – ביקור חולים וניחום אבלים בשבת

ביקור חולים – כללי

טעם ביקור חולים

א – מצווה גדולה לבקר את החולה, מכמה טעמים [ראה בהערה[1]]. וכך כתב הטור[2]: "וכיון שחלה האדם מצווה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בקב"ה שמבקר חולים. ומצווה גדולה היא לבקר, שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו, וגם מתוך שרואהו מעיין בעניינו – אם יצטרך לשום דבר משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו"[3].

סיוע לחולה

ב – המבקר את החולה עליו לדאוג לצרכי החולה[4]. ואפילו המבקר חולה המאושפז בבית החולים ורוב טיפולו מוטל על צוות בית החולים – צריך לשאול אם יכול לסייע לצוות בטיפול בחולה או בדבר אחר שצוות בית החולים אינו מטפל בו[5].

עדיפות לחולים עניים

ג – כתבו חכמי המוסר שעיקר מצות ביקור חולים היא לבקר חולים עניים הזקוקים לעזרה יותר מאחרים, ובכלל זה לדאוג לרופאים ולרפואות וכו'[6].

ביקור שמכביד על החולה

ד – ישנם חולים שמפאת חוליים יש להימנע לבקרם, וכדברי השו"ע[7]: "אין מבקרין לא לחולי מעיים ולא לחולי העין ולא לחולי הראש" וכו'. והסיבה לכך היא – מחמת בושה. ויש שהדיבור קשה לחולים אלה והביקור מכביד עליהם. ועל כן, בכל מקרה שהביקור מכביד על החולה – יש להימנע לבקרו[8].

זהירות בביקור חולה

ה – המבקר חולה שהביקור מכביד עליו [אבל הוא יודע שיועיל לו] – צריך לנהוג בזהירות רבה כפי שכתב השו"ע[9]: "אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסים בבית החיצון ושואלים ודורשין בו אם צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיו"ב, ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים". אמנם, מותר להיכנס פנימה לרגע אחד, לשאול לצרכיו, לבקש עליו רחמים ולצאת מיד[10].

תפילה על החולה

ליד החולה

ו – המבקר את החולה ומתפלל עליו מקיים מצות ביקור חולים, ומשום כן בהליכתו אליו לראותו, כשרואה את מצבו, מתעורר יותר לבקש עליו רחמים[11]. ויש אומרים שגם מי שמתפלל על החולה מבלי ללכת אליו מקיים מצות ביקור חולים, והוא רק מתי שאינו יכול ללכת לבקרו[12].

רפואה מהקב"ה

ז – טוב לברך את החולה ולומר: "ה' ישלח לך רפואה שלימה", ולא יסתפק באמירת: "רפואה שלמה" או "תהיה בריא" שאינן בגדר תפילה גמורה[13].

תפילת החולה

ח – כשהולך לרופא או לפני שנוטל תרופה יאמר: "יר"מ ה' או"א שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני רפואה שלמה. ברוך רופא חולים כי אל רופא חינם ונאמן אתה"[14].

כוונה על החולה בשמונה עשרה

ט – המבקש רחמים על החולה בתפילתו בשבת, יכול לכוון עליו באומרו: "סומך נופלים ורופא חולים". וכמו כן יכוון לרפואת עצמו[15].

על מי אומרים "מי שברך"

י – אומרים "מי שבירך" לחולה[16]. ודווקא על חולה שנפל למשכב ולא על מיחוש בעלמא [כגון: אדם שחש בראשו] ולא על פציעה קלה [כגון: אדם שחתך את ציפורנו שלא כראוי][17].

יא – בנוסח "מי שברך" לחולה – ראה הלכות תפילה בשבת בסוף פרק כ"ו סעי' ע"ב-ע"ד.

נוסח התפילה על החולה בשבת

יב – המתפלל על החולה בשבת צריך לשנות מנוסח תפילת ימי החול כדי לא להזכיר חולי ולגרום צער, ולכן אומרים: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". ויש מוסיפים: "ורחמיו מרובים ושבתו בשלום". ויש אומרים שאין להוסיף זאת. ולמעשה – אין לומר: "ורחמיו מרובים" וכו', ואם אמר – לא הפסיד[18].

ביקור חולים בשבת

טעמים למניעת ביקו"ח בשבת

יג – למרות שמותר לבקר חולים בשבת, יש להמנע מכך מכמה טעמים: א. משום שהדבר גורם צער לחולה שנזכר בחוליו, ועלול לגרום צער למבקר, ואסור להצטער בשבת[19]. ב. משום שבשבת אינו יכול להתפלל עליו כפי שיכול בימות החול. ג. משום שבשבת אינו יכול למלא את כל צרכי החולה. ולכן, לא יפה עושה מי שנמנע מביקור החולה כל ימות השבוע ומבקרו בשבת בלבד[20].

זמן ביקור בשבת

יד – מי שאינו יכול לבקר את החולה ביום חול ויודע שביקורו לא יגרום צער לחולה, ובוודאי מי שיודע שביקורו ישמח את החולה – יכול לבקרו בשבת[21]. ועדיין צריך לשאול את החולה לצרכיו ולהתפלל בנוסח של שבת: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא".

ביקו"ח בליל שבת

טו – מנהג טוב נהגו בירושלים שבליל שבת היו הולכים לבקר את החולה. והטעם למנהג זה – כדי שהמלאכים המלווים את האדם מבית הכנסת לביתו יצטרפו אף הם לברכת המבקר ויענו אמן[22].

ניחום אבלים בשבת

ניחום בשבת

טז – מי שאינו יכול לנחם את האבלים ביום חול – יכול לנחם בשבת. ומכל מקום – עדיף לנחם ביום חול ולא בשבת[23].

דרך ניחום

יז – כשמנחם בשבת לא יאמר את נוסח הניחום הרגיל בימות החול[24], אלא אומר: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"[25].

ניחום אחר מוסף

יח – מנהג ירושלים, ונוהגים בו הספרדים גם כיום, ללכת לבית האבל אחר תפילת מוסף וללמוד אידרא או לדרוש בדברי תורה, ואומרים לו: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"[26]. וכיום נוהגים לעשות שם קידוש. ויש להקפיד לאכול כזית מזונות, שאם לא כן – אסור לטעום שום דבר מאכל או לשתות. וי"א שאם שותים רביעית יין – מותר[27] [וראה באורך בפרק ל"ט סעי' ל"א].

[1] וראה בהרחבה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג סי' כ"א): א) – הליכה במידות הקב"ה. ב) – לעודד את החולה. ג) – שיבקש עליו רחמים. ד) – עזרה לחולה בצרכיו או לבני המשפחה. ה) – נוטל מחוליו.

[2] טור (יו"ד סי' של"ה).

[3] ראה בגמ' (נדרים ל"ט ע"ב): "רב חלבו חלש, נפק אכריז רב כהנא: רב חלבו באיש, לא איכא דקא אתי, אמר להו: לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה. אמר לו: רבי, החייתני. יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות".

[4] עיין לרמב"ן בתורת האדם (שער המיחוש), ז"ל: "ושמעינן מהכא דביקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו, ויעשו לו הצרכים הצריכים לחוליו, וימצא נחת רוח עם חביריו, ועוד כדי שיכוון דעתו לרחמים, ויבקש עליו, כדתניא: 'וטמא טמא יקרא' – צריך להודיע צערו לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים", עכ"ל. ויש להוסיף דבדידי הוה עובדא בשכן עשיר גדול והיו לו בנים חשובים, חלקם רבנים וחלקם בשאר משרות מכובדות. ובכל בוקר הייתי רואה אותו בהליכתו לביהכנ"ס או בחזרתו. ופעם אחת לא ראיתי אותו, והלכתי ודפקתי על דלת ביתו אך אין קול ואין עונה, וחזרתי ודפקתי פעמים רבות והנה אני שומע "קול ענות חלושה". ובקשתי שיביאו בעל מקצוע שיפרוץ את הדלת, ונמצאו שם בעל הבית ואשתו שוכבים במטתם ובידם המרשם של התרופות ואין מי שיקנה ויביא להם את התרופה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א).

[5] כגון שצריך לאיזה דבר מאכל או משקה שאין ביה"ח מספק, או שאר דברים שנצרך להם.

[6] כה"ח (סי' רפ"ז ס"ק ו').

[7] רמב"ם (הלכות אבל פרק י"ד הלכה ה'), שו"ע (יו"ד סי' של"ה סעי' ח').

[8] וראה עוד בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א).

[9] שו"ע (יו"ד סי' של"ה סעי' ח').

[10] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א).

[11] עיין לבית יוסף (יו"ד סי' של"ה) בשם הרמב"ן, ורמ"א (שם סעי' ד'), ז"ל: "וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה (ב"י בשם הרמב"ן)".

[12] למעשה עיין בשו"ת מאמר מדרכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א) שרק אם אין אפשרות אז ניתן לסמוך על זה בצירוף שידבר איתו בטלפון כדי שידע מה מצבו, עיי"ש.

[13] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א) .

[14] בגמ' ברכות (ס' ע"א) נאמר: "אמר ר' אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי ר' ישמעאל: 'ורפא ירפא' – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. כי קאי, מאי אומר? אמר ר' אחא: ברוך רופא חינם". וכ"פ בשו"ע (או"ח סי' ר"ל סע' ד'): "הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז יאמר: ברוך רופא חולים". וכתב שם המשנ"ב (ס"ק ז'): "וצריך לומר בשם ומלכות (ב"י וט"ז), אבל לא ראיתי נוהגין כן (פמ"ג)". ולמעשה כשהולך לרופא או לפני שנוטל תרופה יאמר: "יר"מ ה' או"א שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני רפואה שלמה ברוך רופא חולים כי אל רופא חינם ונאמן אתה", כי לעיתים טועה הרופא במתן התרופה. ואין אומרים שם ומלכות אלא מהרהרים בלב. וישים האדם אל לבו שלא הרופא או התרופה הם המרפאים אלא הם רק שליחים של הקב"ה לרפאותו. וראה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א) ובסידור קול אליהו (עמ' תשל"ח)

[15] אחרונים.

[16] בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג סי' כ"א), וז"ל: "עיין שו"ע (סי' רפ"ז סעי' א'). פלא יועץ (ערך חולה), וראה במגן אברהם (סי' רפ"ח ס"ק י"ד) בשם הסמ"ג, וז"ל: "יש להנהיג ולומר בתוך ה'מי שבירך': שבת היא מלזעוק, וכן ראיתי לחזן אחד שהיה נוהג כן. ולברך המקשה לילד – לכו"ע מותר, שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות". ועיין רמ"א (יו"ד סי' של"ה סעי' י' ואו"ח סי' נ"ד סעי' ב')".

[17] עיין שו"ע ורמ"א (או"ח סי' רפ"ח סעי' י'), ז"ל: "נרדף מפני רוח רעה שאמרו ל"ד, דה"ה לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר: מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום. הגה – וכן מותר לברך החולה המסוכן, בו ביום (ליקוטי מהר"י ברי"ן וב"י בשם הר"ן פ"ג דתענית)". וע"ע מג"א (שם ס"ק י"ד), משנ"ב (שם ס"ק כ"ח). וראה בבאר היטב (שם ס"ק י"ג) ובשע"ת (שם ס"ק י"ג) ובש"ך (יו"ד סי' של"ה ס"ק י').

[18] בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א): "ולא יתפלל עליו כדרכו בימי החול, אלא אומר (שו"ע יו"ד שם, סע' ו'): "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". ובאו"ח (סי' רפ"ז) מוסיף בשו"ע: "ורחמיו מרובים ושבתו בשלום". וברמ"א שם כתב: "ויש אומרים דאין צריך לומר 'ורחמיו מרובים' וכו', וכן נהגו", ושורש מחלוקתם היא בגמ' בשבת (י"ב ע"א-ע"ב), וז"ל: "תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא. ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם. רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שבנא איש ירושלים אומר: בכניסתו אומר: שלום, וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום". וברמב"ם (הל' שבת פכ"ד ה"ה) ג"כ פסק כת"ק שלא יאמר: "ורחמיו מרובים" וכו'. והטעם בזה – שכיון שבשבת אסור להתפלל על חברו בצורה ישירה, כאשר מוסיף: "ורחמיו מרובים" וכו' יש בזה כמו תפילה על החולה ממש, ולמעשה אם אמר: "ורחמיו מרובים" וכו' – לא הפסיד, וגם כשלא אמר יצא ידי חובה".

[19] שבת (י"ב ע"ב): "ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולים בשבת דברי ב"ש, וב"ה מתירין". ואע"פ שהלכה כב"ה, הובא שם: "ואמר ר' חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת". והסביר רש"י שם: "מפני שמצטער".

[20] מגן אברהם (סי' רפ"ז), משנ"ב (סי' רפ"ז ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק א', ו'), כרם חמד הלכות ביקור חולים.

[21] שערי תשובה (סי' רפ"ז ס"ק א'), כה"ח שם (ס"ק ה'-ו').

[22] ראה במחזיק ברכה (סי' רפ"ז ס"ק ה'), כה"ח (שם ס"ק ב', ו'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"א).

[23] ראה שו"ע (סי' רפ"ז סעי' א'), ז"ל: "יכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול" וכו', וע"ע משנ"ב (שם ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק א').

[24] נוסח הניחום בימות החול, למנהג הספרדים: "מן השמים תנוחמו", ולמנהג האשכנזים: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד". וראה בהרחבה מש"כ במאמר מרדכי, צרור החיים (פ"ט, הקדמה).

[25] ט"ז (סי' רפ"ז ס"ק ג'), ועיין משנ"ב (שם ס"ק ג'), כה"ח (שם ס"ק ד', ז').

[26] להבדיל, נהגו בירושלים, וממשיכים הספרדים מנהג זה כיום, כאשר יש חתן בבית הכנסת בשבת, שגומרים את התפילה והולכים אליו הביתה ומברכים אותו בברכת "מזל טוב" [ולא היו מגישים כיבוד, כדי לא לבייש את מי שאין לו].

[27] ראה בהרחבה פרק י"ח.