פרק מ – הלכות תענית בשבת

מקור איסור תענית בשבת

א – מצווה על כל אדם לענג את השבת במאכל ומשתה[1] –[2].

ב – אסור להתענות בשבת. ונחלקו הפוסקים: יש אומרים שאיסור תענית בשבת הוא איסור דאורייתא[3], ויש אומרים שהוא איסור מדברי קבלה[4].

מניעת אכילה

ג – אסור להימנע מאכילה אפילו שעה אחת, אם מתכוון לשם תענית[5].

תענית עד חצות יום

ד – אסור להתענות בשבת עד חצות היום [כלומר להימנע מאכילה ושתיה כל חצי היום הראשון], אפילו אם לא מתכוון להתענות לשם תענית[6]. ולכן, לא טוב עושים שליחי ציבור שמאריכים בתפילה ובניגונים ואין הקהל יוצא מביהכ"נ עד חצות היום[7]. וצריך להיזהר בזה בפרט בימי החורף כשהימים קצרים.

טעימה לפני שחרית או מוסף

ה – אדם שטעם דבר מאכל או שתה אפילו מעט לפני תפילת "שחרית" או "מוסף" [ראה הערה[8]] – אינו עובר על איסור תענית[9], אפילו אם אוכל את סעודתו אחרי חצות היום. אולם צריך מן הדין להקדים לאכול סעודה שניה קודם חצות היום[10] [ראה בפרק י"ט סעי' נ"ו].

אכילה מזיקה

ו – מותר לאדם שאכילה (אפי' של כזית) מזיקה לבריאותו, להימנע מאכילה בשבת, וטעם הדבר – משום עונג שבת[11]. וראה לעיל בפרק י"ט סעי' י"א.

תענית על תפילין

ז – אדם שנפלו לו התפילין על הארץ בשבת – לא יתענה ביום שבת אלא ביום ראשון[12].

תענית חלום בשבת

היתר תענית חלום

ח – מותר לאדם שחלם חלום בליל שבת ונפשו עגומה עליו להתענות עליו בשבת[13], כפי שנפרט לקמן.

גדר חלום רע

ט – יש אומרים שאם לא חלם את אותו החלום שלוש פעמים – לא יתענה[14]. ויש אומרים שבזמן הזה – אין להתענות תענית חלום בשבת כלל, משום שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות ואיננו יודעים איזהו חלום טוב ואיזה רע[15]. ולמעשה, בחלומות שיפרטו לקמן גם אם חלם פעם אחת – מתענה. אמנם כתב מרן בשולחן ערוך[16] שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שיש כמה חלומות רעים שמתענים עליהם בשבת, ואלו הם:

1 – הרואה ס"ת שנשרף[17].

2 – הרואה יוה"כ בשעת נעילה, וי"א הרואה יוה"כ אפילו שלא בשעת נעילה[18].

3 – הרואה קורות ביתו[19] או שיניו שנפלו[20]. ודווקא שיניו שנפלו, אבל הרואה לחייו שנשרו – חלום טוב הוא, דמתו היועצים עליו רעה[21].

4 – י"א הרואה שקורא בתורה[22].

5 – י"א שהרואה שנושא אשה – צריך להתענות, מכיון שהנושא אשה נמחלים לו כל עונתיו והראו לו משמים שצריך מחילה על עוונתיו[23].

6 – חלומות שאמרו בפרק "הרואה"[24] שהם רעים[25].

י – אם ראה בחלומו על איש יהודי אחר שימות או יחלה – יתפלל עליו ויתן צדקה עבורו ויתענה (החולם). או שיאמר ברמז לחברו שצריך רחמי שמים, ויעשה תשובה, אבל לא יאמר לו בפירוש שחלם עליו שימות וכדו', כי מפני רוב הפחד יכול הוא שימות בלא עת, ויש נספה בלי עתו[26].

תענית ע"פ חכם

יא – מ"מ לא יתענה מדעתו כדי לא לעבור על איסור תענית בשבת, אלא על פי חכם [מכיון שפתרון החלום משתנה בקל, ויש בזה הרבה חילוקי דינים[27]].

חילופי תענית

יב – מי שחלם אחד מחלומות הנזכרים לעיל, ואין חכם אשר יכול לשואלו אם לצום על חלומו, יש מי שאומר שלא יתענה בשבת אלא יתפלל ויקרא תהלים בשבת וייתן צדקה ביום ראשון [משום שלא כל אחד בקי בפירוש חלומות][28].

חלום הבא מהרהור

יג – מי שסבל מכאבי שיניים ביום שישי והיה מוטרד מכך מאוד ובליל שבת חלם שנפלו כל שיניו – ודאי שעל כזה חלום לא יצום, שהרי ברור שחלם ששיניו נפלו משום שחשב על שיניו במשך היום[29].

חלום בצהרי שבת

יד – הישן בשבת בצהריים וחלם אחד מהחלומות שמתענים עליהם – יש מי שאומר שצריך לצום עד השקיעה, ויש מי שאומר שצריך לצום שתים עשרה שעות. ועל כן, לכתחילה – יתענה שתים עשרה שעות, כלומר עד חצות לילה, ואפילו ששאר בני אדם אוכלים בלילה – יתענה עד חצות הלילה, משום שזהו סימן שרוצים לצערו מן השמים[30].

תענית לתעניתו

תענית על תענית בשבת

טו – המתענה תענית חלום בשבת – צריך להתענות ביום ראשון תענית לתעניתו, כדי לכפר על ביטול "עונג שבת"[31].

תענית בשבת ר"ח

טז – המתענה תענית חלום בשבת ראש חודש – טוב להתענות בימי החול שתי תעניות כנגדה, אחת על ביטול "עונג שבת" ושניה על ביטול עונג ראש חודש[32].

תענית שעות

יז – המתענה תענית שעות בשבת – צריך להתענות ביום ראשון יום שלם, כדי לכפר על כך שהתענה בשבת[33].

תענית בשבת שלמחרת צום

יח – אדם שהתענה בשבת וצריך להתענות ביום ראשון כנגדה, אך יום ראשון הוא יום של תענית ציבור כ-י"ז בתמוז או ט' באב – יתענה ביום שאחריו, ואין תענית הציבור עולה לו גם לתענית חלום, ואם קשה לו – יצום ביום אחר[34].

דחיית התענית

יט – אדם שקשה לו להתענות ביום ראשון אחרי שהתענה בשבת – יכול להתענות בשאר ימות החול[35].

הטבת חלום

הטבת חלום

כ – חלם חלום שאינו אחד מן החלומות שנזכרו לעיל, ונפשו עגומה עליו – יכול לעשות "הטבת חלום" בשבת [למרות שאסור להתענות על חלום כזה בשבת].

הטבת חלום בעת נשיאת כפים

כא – "הטבת חלום" עושים בשעה שהכוהנים נושאים כפיהם ע"י אמירת נוסח ההטבה כפי שמופיע בסידורים או להטיב את החלום בפני שלושה[36].

הטבת חלום במוצ"ש

כב – אפשר לעשות "הטבת חלום" אחרי השבת, באמצעות טלפון[37].

איך יחלום חלומות טובים

סגולה לחלום טוב

כג – הרוצה לחלום חלומות טובים – יקרא "קריאת שמע על המיטה" מתוך סידור[38].

שינה מתוך דברי תורה

כד – הטוב ביותר הוא לישון מתוך דברי תורה[39], ובלבד שיכוון ללמוד לשמה או כדי לישון בקדושה וטהרה, אבל לא ילמד כדי לישון טוב וכדו'. ומכל מקום, יזהר לא להפריע לבני הבית.

"תענית דיבור" בשבת

"תענית דיבור"

כה – מצווה גדולה להתענות "תענית דיבור" בין בימות החול ובין בשבת, ובפרט בימי השובבי"ם[40].

מעלת "תענית דיבור"

כו – מעלת "תענית דיבור" בשבת גדולה ממעלת "תענית דיבור" בחול, מכמה טעמים:

1 – בשבת [ובראש חודש] אין המקטרגים שולטים, וכמו שכתב ב"קונטרס היחיאלי"[41] והביא משם הזוהר הקדוש[42]: "בשבת ובראשי חודשים דלא שלטין ממנן בישין", וכן[43]: "בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי בההוא אתר נורא אשתכך ולא אתדנו", ולכן "הלימוד בו עושה פרי גדול למעלה"[44].

2 – בשבת אסור לדבר דברים בטלים, כמו שכתוב[45]: "ממצוא חפציך ודבר דבר", ובעת "תענית דיבור" בוודאי לא מדברים דברים בטלים[46].

3 – כתב ב"קונטרס היחיאלי"[47] בשם ה"נעם אלימלך" שהמתענה "תענית דיבור" בשבת נחשב לו כאילו התענה שישים וחמשה אלף ושש מאות ושש תעניות, וחכם עיניו בראשו[48].

 

 

---

 

[1] וראה בהרחבה פרק כ"ג סעי' א' בדיני עונג שבת.

[2] אמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי (שבת ט"ו ה"ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתיה… לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה"… (ואין סתירה בין שני המאמרים הנ"ל), ועל-כן מצוה לקבוע עיתים ללמוד תורה ולקבוע עיתים לאכול.

[3] רמב"ם (הלכות שבת פ"ל ה"א): "ארבעה דברים נאמרו בשבת, שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים. שבתורה – זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים – כבוד ועונג, שנאמר: 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד'", עכ"ל. משמע שדינו כדברי סופרים, ובהלכות שבועות (פ"א ה"ו) כתב, וז"ל: "שלישית שנשבע לבטל את המצוה, כיצד? כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית, שלא ילבש תפילין, ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות, ולא יאכל מצה בלילי הפסח, או שיתענה בשבתות ובימים טובים, וכן כל כיוצא בזה", עכ"ל. וא"כ משמע שדינו כדין תורה. ויישב הערך השולחן (הביאו בעל הפתח הדביר בשו"ת צפיחית בדבש סי' כ"ה) שעונג שבת הוא הלכה למשה מסיני, ועל זה כתב הרמב"ם שהוא כדברי סופרים, אבל תענית בשבת איסורו מדין תורה.

וראה בית יוסף (סי' רפ"ח), וז"ל: "אבל הרשב"א כתב בתשובה (ח"ד סי' רס"ב) דההיא דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא וכו' בתענית חלום דוקא הוא דאי לאו הכי – אסור, וכן צריך לפרש כדי שלא יחלוק אכולהו תנאי ואמוראי. ואת"ל דבתענית דעלמא קאמר, לא שבקינן כולהו תנאי ואמוראי ועבדינן כיחידאה, וכל שכן בשל תורה, והאריך להביא ראיות לדבר", עכ"ל [וראה בכה"ח (שם ס"ק ד'): "וז"ל הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל: אין דוחין עונג שבת ושמחת יו"ט הקבועים מן התורה, מפני תענית נדבה, שאין לה עיקר חיוב, ולא מדברי סופרים, אלא לתענית חלום בלבד, מפני צערא דגופא" ושם איתא שכבוד שבת עדיף יותר מאלף תעניות ומהאי טעמא כתב שדוחה תענית אסתר כיון שהיא דרבנן וראה באורחות חיים (אות א')].

ובשו"ע (הלכות תענית סי' תק"ע סעי' ג'), וז"ל: "אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירעו בהם ימים הללו – השבועה חלה עליהם מטעם איסור כולל; אבל אם נשבע להתענות בשבת או בי"ט, בפירוש – לא חלה עליו שבועה, דאין שבועה חלה על דבר מצוה, אלא לוקה על שנשבע לשוא, ואוכל; ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים – חלה שבועה עליו, כיון שאינן אלא מדרבנן", עכ"ל.

וע"ע מג"א (סי' רפ"ח ס"ק ז'), ובא"א (שם ס"ק ז') כתב, וז"ל: "מה שכתב דתענית בשבת אסור דין תורה, יש לומר מאכלוהו היום (שמות ט"ז, כ"ה; שבת קי"ז), לא מדברי קבלה. ועיין אליה רבה (שם ס"ק ט"ו), עכ"ל. וע"ע כה"ח (שם ס"ק נ"א ובסי' רמ"ב ס"ק ו'). וע"ע ערך השלחן (שם אות ג').

[4] משנ"ב (סי' רמ"ב ס"ק א'): "הנה עיקר מצות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים, וכמו שנאמר: וקראת לשבת עונג. ויש פוסקים שס"ל דעיקרו הוא מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר: וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו', ומקרא קודש פירשו חז"ל בספרא, דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתיה", עכ"ל. ובשער הציון שם ס"ק א', וז"ל: "רמב"ן בפרשת אמר (שאיסורו מן התורה). ועיין בספר החנוך מצוה רצ"ז ובבית יוסף סימן תפ"ז, דלדידהו הוא מדברי סופרים, ועיין בסימן רפ"ח ובסימן תפ"ז מה שכתבתי שם. ואפילו לדידהו צריך ליזהר מאד בזה, שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, ושכרו מפורש בקבלה, אז תתענג על ה' וגו'", עכ"ל. ובכה"ח (סי' רמ"ב ס"ק ו') כתב, וז"ל: "בלבוש סימן רצ"א משמע דהוה מן התורה, אבל האליה רבה שם אות א' ובסימן קס"ז אות כ"ח כתב דהוה מדרבנן וקרא אסמכתא יעו"ש. משב"ז אות א'," עכ"ל. וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"א).

[5] גמ' עירובין (מ"א ע"א): "חל להיות תשעה באב בערב שבת – מביאין לו כביצה ואוכל, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה… והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני מבני סנאב בן בנימין. פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו היה. טעמא דיום טוב, הא ערב יום טוב – משלימין! – אמר רבינא: שאני יום טוב של דבריהם, מתוך שמתענין בו שעות – משלימין בו ערביות. שבת, הואיל ואין מתענין בה שעות – אין משלימין בה ערביות". ופרש"י ד"ה "אבל שבת" – "אסור נמי להשלים בו ערביות, שהמשלים ערב שבת מתענה במקצת שבת". עכ"ל. שו"ע (סי' רפ"ח סעי' א'), משנ"ב (שם ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק א'), מג"א (שם ס"ק א').

[6] ירושלמי (תענית פ"ג הי"א), ופסק שו"ע (סי' רפ"ח ס"א), וז"ל: "אסור להתענות בשבת עד ו' שעות", עכ"ל. וכך כתב הט"ז (סי' רפ"ח ס"ק א'), וז"ל: "דגם בחול האוכל אחר שש שעות כזורק אבן לחמת, ע"כ נקרא כמו תענית בשבת", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (שם ס"ק א') וכה"ח (שם ס"ק ג'). ועיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"א).

[7] גמ' שבת (קי"ט ע"ב), וז"ל: "ר' זירא מהדר אזוזי זוזי דרבנן, אמר להו: במטותא מינייכו, לא תחללוניה". וברש"י שם ד"ה "מהדר אזוזי" – "כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה – מחזר אחריהם ואומר להם: במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת, ולא תחללוניה לבטל תענוגים", עכ"ל. והביאו הטור (סי' רפ"ח), וכך פסק הרמ"א (סי' רפ"ח סעי' א'), וז"ל: "ואפילו לומד ומתפלל – אסור (מרדכי פ"ק דשבת)", עכ"ל. וכ"כ הרמ"א (סי' רפ"א ס"א), וז"ל: "ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם, אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (א"ז). ומ"מ בשבת ויו"ט – לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי' רפ"ח", עכ"ל. וכתב הכה"ח (שם ס"ק ג'): "ולכן (כיון דהוי כזורק אבן לחמת) לאו שפיר עבדי הני שליחי ציבור בשבתות דמנגנין ואין יוצאין מבית הכנסת עד אחר שש שעות, בפרט בחורף ומכל שכן ביום טוב … ב"ח", עכ"ל. וראה משנ"ב (סי' רפ"ח ס"ק ב').

[8] ראה פרטי ההיתר ואיסור לאכילה ושתיה לפני תפילה בפרק קידוש כללי פרק ט"ז סעיפים פ"א – פ"ה.

[9] שבת (י' ע"א): "אמר אביי: לא אמרן (=כזורק אבן לחמת) אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא – לית לן בה", עכ"ל. והביאו השו"ע (סי' קנ"ז סעי' א').

[10] סעודה שניה – יש להתחיל קודם חצות היום, כדי שלא יהיה בתענית עד חצות בשבת. וכתב הערוך השולחן (סי' רפ"ח סעי' ב') שצריכה הסעודה השניה להיות רק קודם חצות והשלישית רק אחר חצות. ומכל מקום כל זמן שלא אכל פת – לא קיים מצות סעודת שבת, ועל כן צריך להקדים לאכול סעודה שניה קודם חצות היום. ועיין שו"ע (סי' רע"ד סעי' ד') שכתב, וז"ל: "סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת". וע"ע כה"ח (שם ס"ק כ"ב, ובסי' רצ"א ס"ק כ"ח).

[11] יש מי שאומר: שישנו חיוב אכילה בשבת מדאורייתא, דכתיב: "אכלוהו היום כי שבת היום לה'". ויש מי שאומר: שאכילה בשבת היא לשם תענוג [וראה בהרחבה בפרק י"ט]. וראה בית יוסף (סי' רפ"ח), ז"ל: "כתב האגור (סי' ת"ב) בשם שבלי הלקט (סי' צ"ג) דאיתא בהגדה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת, ואמר: זהו עונג לי. יש מוכיחין מכאן שאדם שמזיק לו אכילתו, דאז עונג לו שלא לאכול, וכמעט שהוא אסור לאכול, דהא מצער ליה במה שאוכל", עכ"ל. ופסק השו"ע (סי' רפ"ח סעי' ב'), וז"ל: "י"א שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא שלא לאכול – לא יאכל", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק ג') כתב, וז"ל: "וכמעט קרוב לאיסור האכילה, כיון שמשער שיזיק לו [פמ"ג ותו"ש], והיינו אם גם כזית קשה לו לאכול, ועיין לקמן בסימן רצ"א ס"א בהג"ה (שאם לא יכול בלילה – יאכל ג' סעודות ביום)", עכ"ל. וכ"כ כה"ח (שם ס"ק ז').

וכ"פ

השו"ע (שם סעי' ג'): "אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת (פי' דבר קבוע), י"א שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר"י החסיד ז"ל", עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק ה') וכה"ח (שם ס"ק י"א). ובביאור הלכה (סי' רפ"ח ד"ה "צער הוא") כתב, וז"ל: "ר"ל אפילו אם יאכל מעט, דאל"ה – אין לו למנוע מחמת זה", עכ"ל. וע"ע בכה"ח (שם ס"ק י"ב).

[12] כה"ח (סי' מ' ס"ק ו') בשם שיירי כנה"ג שם אות ה' א"ר שם אות ה'. ועוד בענין תענית זו ראה מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק ח' סעי' קל"ו). ובטעם החילוק בין תענית זו לתענית חלום (שבה מותר לו להתענות בשבת), ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ג): "וההסבר לזה הוא מה שכתב הטור (סי' ר"כ): "שזהו תענוג שלו לבטל חלום רע שחלם". וכתב הב"י (סי' רפ"ח) הטעם שמותר להתענות בשבת: "לפי שנפשו עגומה על חלומו שראה וחושב שיתבטל בשכר התענית, א"כ התענית הוא עונג לו", ועיין שם לב"ח בפירושו. הוי אומר שכל ההיתר של תענית חלום הוא כי ע"י התענית מתבטל מה שנגזר עליו אם נגזר, וכל חיוב אוכל בשבת משום שכתוב: "וקראת לשבת עונג", ובזה שתתבטל הגזירה הוי ליה עונג. משא"כ בענין אם נפלו התפילין או אם ס"ת שנפל, כל הטעם הוא מפני זלזול שנעשה בהם והוא גרם לזלזול, וע"כ לכפר על עוון זה מתענה. נמצא התענית לכפרה ולא לביטול הגזירה, ואין זה עונג עבורו. והוכחה ברורה – בתענית חלום כאמור מעת שחלם אז חלה הגזירה והוא בצער, וע"כ מחצי היום והלאה הוא מתענה ומבטל, ואילו בתפילין לכפרה – צריך להתענות יום שלם, ואם כבר אכל ביום חול – לא מועיל להתענות חצי יום", עכ"ל.

למעשה

– ביום חול אם רואה בפועל שנפל ס"ת, אע"פ שלא נפל מידו – צריך לצום. והנ"מ היא, אם אינם יכולים לצום – יקבעו לבוא לבית הכנסת במנחה של שבת ויקראו את כל ספר תהלים, ולכתחילה עדיף שיקראו פעמיים, כמנין "כפר".

ואדם

שנפלו התפילין שלו: אם נפלו עם הכיסוי – יתן כסף לצדקה, ואם נפלו ללא כיסוי – מהדין צריך לצום. ואם הצום משפיע עליו לרעה – יתן כסף לצדקה, וכן יאכל באותו היום רק לחיזוק גופו ולא יותר (עיין כה"ח ומשנ"ב שם).

[13] שבת (י"א ע"א): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: אפילו בשבת", עכ"ל. וע"ע בגמ' ברכות (ל"א ע"ב): "ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת – קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא". וכ"פ הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה הי"ב), וכן פסק מרן (סי' רפ"ח סעי' ד'): "מותר להתענות בו ת"ח כדי שיקרע גזר דינו. וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת" (עיין רמ"א סי' ר"כ סעי' ב'). וראה פרש"י (תענית י"ב ע"ב): "ואפילו בשבת יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו". וע"ע בכה"ח (סי' ר"כ ס"ק כ"ב וכ"ג).

[14] מרדכי (שבת סי' רכ"ט) בשם הרא"ם, והביאו השו"ע (סי' רפ"ח סעי' ה'). וע"ע בפתח הדביר (סי' רפ"ח אות ו').

[15] עי' בית יוסף (סי' פר"ח סעי' ה'), וז"ל: "ורבינו כתב בסימן תקס"ח (רצ.) בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה טוב, ואין מתענין מספק, וכן כתב אבי העזרי", עכ"ל. והביאו השו"ע שם סעי' ה'. וע"ע בט"ז (ס"ק ג') ובמג"א (ס"ק ז') ובמשנ"ב (ס"ק ט"ו) ובשער הציון ס"ק ט"ו ובכה"ח (ס"ק ט"ו). וע"ע מה שכתב כה"ח (שם ס"ק ס"ה) לגבי חלומות שהובאו בגמ', וז"ל: "אבל יש אומרים שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם. אליה רבה אות י"ב, רבינו זלמן אות ז'". עכ"ל. ולגבי חלומות שהביא מרן בשם הקדמונים, ראה בהרחבה מה שכתב כה"ח (שם ס"ק ח"ן). וראה מש"כ בהרחבה בענין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"א).

[16] שו"ע (סי' רפ"ח סעי' ה').

[17] כתב המג"א (סי' רפ"ח ס"ק ח'), וז"ל: "וה"ה תפילין (מ"כ)", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ט"ז), וכתב שהטעם כיון שיש בהם פרשיות התורה. וכ"כ כה"ח ס"ק נ"ב. וכתב הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ח'), וז"ל: "משמע הא נביאים וכתובים – לא", עכ"ל. וכן הביא המשנ"ב (שם ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם ס"ק נ"ב). אמנם כתב המגיד מישרים (פרשת ויקהל מהדו"ב), וז"ל: "ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס"ת מידו, שאין להתענות אלא על אותם בלבד", עכ"ל. והביאו המג"א (שם ס"ק ז'), משנ"ב (שם ס"ק ט"ז) ובכה"ח (שם ס"ק נ').

[18] ראה במגיד מישרים שם, ומג"א שם, וכה"ח שם. וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ז"ן). ובטעם הדבר כתב האליה רבה (שם אות י"ד): "כתב ראש יוסף [למהר"י אישקאפה על שו"ע] (בסי' תקס"ח) שהרואה יום כיפור בעת נעילה, הראו לו שצריך כפרה", וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ג"ן).

[19] מג"א (סי' רפ"ח ס"ק ט') שכתב, וז"ל: "וב(מדרש) רבה פ' מקץ פפ"ט אות ח' איתא שפתרו לאשה שתלד זכר, וכן הות לה", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (שם ס"ק י"ז). וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"ה), וז"ל: "מיהו האליה רבה אות י"ד כתב כיון דתלמידיה פתרו שם לרעה, אלמא מסתמא לרעה הוא אלא שרבי אלעזר פתרו לטובה, כדי שיהא חלום הולך אחר הפה. ועיין מטה יהודה אות ט' שכתב מעוברת שאני דשייך נפילה ממה שיוצא ממנה. והם ז"ל לא אמרו אלא באנשים ובנשים שאינן מעוברות, יעו"ש", עכ"ל. וע"ע אליה רבה (אות י"ד) וכה"ח (שם ס"ק ג"ן).

[20] ראה ביאור הלכה (סי' רפ"ח ד"ה "או שיניו"), אליה רבה (שם ס"ק י"ד), כה"ח (שם ס"ק ג"ן).

[21] ברכות (נ"ו ע"ב), וז"ל: "שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל: ראיתי שני לחיי שנשרו. אמר: שני גדודי רומי יעצו עליך רעה, ומתו", עכ"ל. ופרש"י שם (ד"ה "יעצו"), וז"ל: "והם הלחיים – פה שיעץ עליך רעה", עכ"ל. ובכה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ס"ד) כתב, וז"ל: "מדלא קאמר אלא לחייו, שמע מינה דגם השיניים הגדולים הנקראים בלשון תלמוד: ככי, הם בכלל שיניו, מפני שהנפילה מורה סימן מיתה שיפול האדם מחיים למות, ומה לי גדולים ומה לי קטנים. ועוד דסתם לחייו אין קבועים בהם אלא שיניים הגדולים שבצדדים של פה, ואף על פי כן דוקא בנפלו עם הלחיים הוא דאמרינן חלום טוב. מטה יהודה אות ט'. וכן כתב אליה רבה אות ט"ז, ערך השלחן אות ג'", עכ"ל.

[22] ובטעם הדבר כתב אליה רבה (סי' רפ"ח אות י"ד*) בשם הראש יוסף: "וקורא בספר תורה שעולה לבימה לדון, או שאינו עוסק כראוי". וכתב הכה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ט"ן) עוד טעם, וז"ל: "ר"ל שמראין לו שיש לו עונות ונפרעין ממנו, וצריך הוא לקרות בתורה, אולי עסק התורה יועיל לבטל הפורענות". ועוד שם כתב, ז"ל: "ומיהו דוקא כשאינו רואה אלא הקריאה בלבד אבל אם רואה שקראוהו לעלות וקרא – אין לחוש, דהעלייה אדרבה סימן יפה לו שיעלה לגדולה. וכן הורתי כמה פעמים להקל בעלייה אפילו למי שחושש לסברא זו, וכו' מטה יהודה אות ח'", עכ"ל. וע"ע כה"ח (שם ס"ק ס').

[23] ובטעם הדבר כתב האליה רבה (סי' רפ"ח באות י"ד) בשם הראש יוסף: "ונושא אשה הראו לו שצריך מחילה, ואם לא יתענה – יומת בעונו". והובא בכה"ח (שם ס"ק ג"ן). וכתב הכה"ח (שם ס"ק נ"ט), וז"ל: "וכן בנושא אשה, היינו דוקא בנישואין לבדן אבל מי שרואה שמחות וגיל וריקודין ומחולות הנעשין בחתונה – אין כאן בית מיחוש. מטה יהודה אות ח'", עכ"ל.

[24] ברכות (נ"ד ע"א).

[25] שו"ע (סי' רפ"ח סעי' ה').

[26] עיין כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק מ"ח וס"ק י"ח), משנ"ב (שם ס"ק ו').

[27] כמבואר בסמוך. ועוד כתב כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ס"ו), וז"ל: "אם כשישן ישים ידו על גיד הנשה – יבהלוהו חלומות רעים, רבינו אפרים על התורה כ"י פרשת וישלח. ונראה דאם חלם חלום רע וידע שידו היתה על גיד הנשה – אין צריך להתענות. ואגב אומר כי ידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד בחלומות, ואמר שראה תלמיד חכם אחד שעל הרוב היה מתענה תענית חלום בשבת, ואמר לו בשבת אחד שלא יתענה, ושוב לא חלם. דבש לפי מערכת ג' אות טו"ב (ושם כתב שאם הוא ת"ח – ישב וילמד)", עכ"ל. וראה במג"א (שם ס"ק י'): "צריך אדם לדקדק שהרבה דברים הולכים אחר השם בל' כגון: שונרא, שינרא, ע"ש. לא יתענה על חלומות שהם הפסד ממון אלא על דבר שמחללין שבת (ס"ח תתס"ה)", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (שם ס"ק כ', כ"א), וע"כ ישאל ת"ח.

[28] כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ס"ג), וז"ל: "וכתב בספר אגדת אליהו בפרק ד' דמעשר שני סימן א', וז"ל: ובהיות שראיתי כמה חילוקים בענין תענית שבת, יען שאין עתה בקיאין בחלומות ויש חלומות שנראים רעים ואדרבא הם טובים והדבר בהופכו כמ"ש לעיל, ואם אמרו ז"ל להתענות תענית חלום בשבת הוא בזמנם שהיו בקיאין בחלומות, והחלומות שהזכיר מרן ז"ל שנמצא בספרי קדמונים להתענות עליהם בשבת כיון שאינם דברי תלמוד וזוהר או מדרש יש מונעים מלהתענות עליהם בשבת כנזכר, ולכן כל הבא אלי לשאול ממני על תענית חלום בשבת אני אומר לו שלא יתענה אלא יתענג בשבת באכילה ושתיה, ובתנאי שלא ידבר כל היום עם שום אדם בעולם, כי ברוב דברים לא יחדל פשע, וישב ויקרא כל ספר תהלים מתחלה ועד סוף ולמחר יתענה אם ירצה, דמה שאמרו: ובו ביום, זהו כשהיו בקיאין בחלומות כדפירשנו, גם יתן צדקה כפי השגת ידו וזה כדי שאם החלום טוב שיתקיים ואם רע ח"ו כדאי שבזכות כל זה שעושה יתבטל יעו"ש. והביאו הרוח חיים אות א'. וכן כתב בספרו כף החיים סימן ל"ו אות ח"ן דהשואל עצה מחבירו אם יתענה או לא – טוב שישיא לו עצה שיפדה התענית ולא יתענה בשבת, והפדיון הוא לפי כחו, יעו"ש. וכעין זה כתב החסד לאלפים אות ד', יעו"ש", עכ"ל. אמנם הבית יוסף כתב, וז"ל: "ובהגהות אשיר"י פ"ק דתעניות (סוף סי' ט"ז) הביא דברים הללו, ואחר כך כתב: ומנהג בזמן הזה שמתענין בשבת תענית חלום, וכן היו נוהגין רבותינו, ואם הוא תלמיד חכם – ישב כל היום וילמוד בתעניתו ויתכפר לו, ע"כ", עכ"ל. והביאו כה"ח (שם ס"ק ט"ז).

[29] ברכות (נ"ו ע"א): "אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנינא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא", עכ"ל. והביא כן הט"ז (שם ס"ק ג') ומשנ"ב ס"ק ז') וכן הביא הכה"ח (שם ס"ק ט"ז). וע"ע מש"כ כה"ח (שם ס"ק טו"ב) לענין אם ראה בחלום את יום הכפורים בימים הקרובים ליום הכפורים, עיי"ש.

[30] דרכי משה הקצר (או"ח סי' רפ"ח אות ג'), וז"ל: "מצאתי כתוב (בהגהות מנהגים לר"א טירנא חנוכה אות ל"ז) בשם מהרי"ח שאם אדם ישן בצהרים וחלם לו חלום רע, שצריך להתענות מעת לעת, וכן כתב מה"ר ישראל (בעל תרומת הדשן, עיין בלקט יושר או"ח סי' מ"א) בשם מהר"ש (עיין הלכות ומנהגי מהר"ש סי' קס"ט), כשישן בשבת שינת צהרים ובא לו חלום רע שמתענין עליו, אז היה מתענה מאותו חצי יום שבת ואילך עד חצי הלילה, ואז הבדיל ואמר שזה עולה ליום שלם וכו', ע"כ מצאתי", עכ"ל. ופסקו הרמ"א (שם סעי' ד') בשם י"א (בלי דעה חולקת). וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ויש מקילין שלא יתענה רק עד הלילה ויש לסמוך ע"ז כשהיה יום טוב במוצאי שבת [א"ר]", עכ"ל. וכתב כה"ח (שם ס"ק ל"ו), וז"ל: "בדרשות מהר"ש לא כתב אלא עד הלילה, וכתב דצריך להתענות יום אחד, דאיכא מאן דאמר דבעי למיתב תענית מי שמשלים בערב שבת עד הלילה, מלבושי יום טוב, ונראה לסמוך עליו ביום טוב ראשון או בשבת שחל יום טוב אחר כך ביום ראשון או ביום טוב שני שחל ביום ששי, דאין צריך להתענות אלא עד הלילה", עכ"ל. וע"כ ביו"ט שחל במוצ"ש – יתענה עד הלילה, ובשבת שאין אחריה יו"ט – יתענה 12 שעות.

[31] תענית (י"ב ע"ב): "ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. מאי תקנתיה – ליתיב תעניתא לתעניתא", עכ"ל. וכן הוא בברכות (ל"א ע"ב). כתב הבית יוסף (או"ח סי' רפ"ח סעי' ד'), וז"ל: "ומ"ש ואין צריך שיהיה התענית מיד ביום ראשון. כן כתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכ"ט) והרב המגיד בפ"א מהלכות תענית (הי"ב) אבל בספר הזוהר כתוב בפרשת ויקהל (ר"ז ע"ב) שצריך להתענות מיד ביום המחרת כדי לתקן את אשר עיות בביטול עונג שבת. וגם בשם הרשב"א (חי' הרשב"א ברכות ל"א ע"ב ד"ה "מאי תקנתיה", ושו"ת ח"ג סי' רכ"ב) מצאתי כתוב דהא דאין צריך שיהיה התענית מיד ביום א' דוקא מי שתשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים שאם לא כן ראוי לו שלא יתעכב לבקש סליחה וכפרה, ע"כ", עכ"ל. ופסק השו"ע (שם סעי' ד'), וז"ל: "וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת". ובכה"ח (שם ס"ק ל"ב) כתב, וז"ל: "שלא יתאחר מבקשת רחמים והסליחה, רשב"א, ובפסקי ראקנטי סימן קע"ח כתב דמצוה מן המובחר ביום ראשון, שאז נראה וניכר שלכבוד שבת יושב בתענית" [אליה רבה אות ח']", עכ"ל. וכן הביא כה"ח (סי' ר"כ ס"ק כ"ד), ושם (ס"ק ל"ג) כתב (לגבי מי שתש כחו), וז"ל: "אבל לפי ספרי הקבלה כמו התולעת יעקב וכיוצא בזה, צריך דוקא למיתב תענית לתעניתיה ביום ראשון דלאחר שבת אף על גב דהתענית צער הוא לו, עי"ש הטעם. קיצור של"ה דף פ"ט ע"ב, יפה ללב אות ח'", עכ"ל.

[32] תענית (ט"ו ע"ב): "אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים". ורש"י מבאר שם, וז"ל: "בראשי חדשים – דאיקרי מועד". וע"ע ברמב"ם (הלכות תעניות פ"א ה"ז), וכך פסק מרן בשו"ע (סי' תי"ח סעי' א'-ב'), וז"ל: "ראש חודש אסור בתענית. אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים, חנוכה ופורים". ושם (ס"ה), ז"ל: "המתענה בר"ח או בחנוכה ופורים תענית חלום – צריך למיתב תעניתא לתעניתיה", עכ"ל. וראה בא"ח (ש"ש ויקרא סעי' ט'), וז"ל: "ובסה"ק רב פעלים ח"א או"ח סי' כ"ט, נשאלתי אם התענה תענית חלום בר"ח שחל בשבת, או ביום טוב שחל בשבת, דיש כאן שתי קדושות, אם די לו בתענית יום אחד, או אם צריך להתענות שני ימים כנגד ב' קדושות. והבאתי ראיות לדבר זה ופלפלתי בהם, ושוב הבאתי דברי הגאון מש"ז בסי' רפ"ח סק"ג, דפשיטא ליה מסברא דנפשיה ביום טוב שחל בשבת והתענה ת"ח דדי לו בתענית אחד לתעניתיה, יע"ש. ושוב הבאתי דברי הרב לקט הקמח בהלכות שבת דף ט"ל ע"א דפשיטא ליה אם התענה ת"ח בשבת שיש בו ב' קדושות, כגון שבת ור"ח או שבת ויו"ט. דדי לו בתענית אחד. אך חכם אחד היה דעתו דיתענה ב' ימים, ע"ש. וראיתי להרב תוספת שבת שהביא דברי הרב לקט הקמח הנז', ודעתו היא דלא יספיק לו תענית יום אחד, לדעת הסוברים דתענית ציבור אינו עולה וכו', יעו"ש. ואנא עבדא הבאתי בס"ד ראיה ברורה דלא יועיל תענית יום אחד אלא צריך שני ימים, מפני שחילל ב' קדושות", עכ"ל. ולגבי יו"ט, ראה בביאור הלכה (סי' רפ"ח סעי' ד' ד"ה "מה"), וז"ל: "וה"ה אם היה יום טוב שחל בשבת והתענה בו תענית חלום די ביום אחד לבד [פמ"ג וש"א]", עכ"ל. וע"ע כה"ח (שם ס"ק כ"ח) מה שהאריך בזה.

[33] רמ"א (סי' רפ"ח סעי' ד'), וז"ל: "וי"א מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע – יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת (מ"כ)", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק י"ד) כתב, וז"ל: "ואפילו אם חלם לו אחר שכבר קיים סעודה ג' אחר חצי היום, וא"כ אפילו בלא החלום אי בעי שלא לאכול עוד הרשות בידו, מ"מ כיון שהתענה לשם תענית – עבירה היא בידו, וצריך למיתב תענית ע"ז", עכ"ל. וראה מה שכתב כה"ח (שם ס"ק מ"ד).

[34] כתב מג"א (סי' רפ"ח ס"ק ג'), וז"ל: "ואם ביום ראשון היא תענית חובה צריך להתענות יום אחר (מ"ב סי' צ"ג). ובש"ג פ"ג דשבועות כתב דא"צ תענית אחר ומדמי לה למ"ש סי' תקס"ח סי"א ע"ש. ול"ד דהכא צריך כפרה וכפרה בכדי לא אשכחן וכ"מ שם ס"ה דהמתענה ערב י"כ צריך תענית אחר אף על גב דיה"כ סמוך לו וכ"מ ססי' תקס"ז ע"ש וכן יש להורות כמ"ש מ"ב. ונ"ל דאם יום א' הוא יום א' של סליחות עולה לו אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ"ש סי' תקפ"א, אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום א' צריך להתענות תעני' לתעניתו ביום אחר כנ"ל דלא כע"ש", עכ"ל. אמנם ראה בט"ז (שם ס"ק ג'), וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' ל"ג) שהעלה שעליו לצום ביום שני שאחרי הצום ואין הצום שחל ביום ראשון עולה לו לכאן ולכאן. בדומה לזה מצינו, באשה שיולדת שצריכה להביא קרבן תודה, שאם לא הביאה קרבן לאחר לידת ילדיה, וכגון שנולדו לה עשרה ילדים ולא הביאה קרבן וכעת נולד לה בן, היא צריכה להביא אחד עשר קרבנות עבור כל ילדיה, ולא קרבן אחד עבור כולם כי אין החוב שלה מתבטל. וע"ע משנ"ב (שם ס"ק ח') וכה"ח (שם ס"ק כ"ד) [וראה שם דמסיק שאם הוא אדם בריא יתענה עוד יום אבל אם הוא אדם חלש יכול לסמוך על המקלין ומ"מ יפדה תעניתו בממון].

[35] כתב השו"ע (סי' פר"ח סעי' ד'), וז"ל: "ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים – לא יתענה ביום א' ויתענה אח"כ", עכ"ל. וכן כתב המרדכי (שבת סי' רכ"ט).

[36] הנוסח מובא בסי' קול אליהו (עמ' תתק"ג). וראה משנ"ב (סי' ר"כ ס"ק ג'), וז"ל: "מצוה להמצא עם הג' להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום [א"ר]", עכ"ל. וכתב כה"ח (סי' ר"כ ס"ק ח'), וז"ל: "מותר לעשות הטבת חלום בשבת כנה"ג בהגהות הטור סימן רפח בשם סדר היום א"ר בזה הסימן אות א' א"א אות ב' חסד לאלפים אות ג' ומה שכתב הפתח הדביר אות ב' שמעולם לא ראינו מי שהיטיב חלומו בשבת כתב עליו היפה ללב אות ד' דאין לא ראינו ראיה ובעינינו ראינו אבותינו ורבותינו וחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות הטבת חלום בשבת ויו"ט", עכ"ל. וראה עוד במש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ד) שאין בזה בעיה של בקשה בשבת עיי"ש.

[37] בשונה מהתרת נדרים.

[38] אחרונים.

[39] עיין כה"ח (סי' רל"ח ס"ק ד').

[40] כתב הגר"א באבן שלמה (פ"ז), וז"ל: ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאוותו, וזה התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, כמו שכתוב: 'כי נר מצוה' וגו', אבל 'דרך חיים תוכחות מוסר', וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים שבעולם. וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז, שאין מלאך ובריה יכולים לשער, עכ"ל.

[41] (דף ס"ה ע"ב בהערה שם), וז"ל: "…ולכן איעצך נא עצה טובה שיש בה נחת רוח לנשמה מבלי שום צער הגוף כלל ועיקר רק לעשות תענית הדיבור וסגולת התענית ותכפר כל חטאתיך, ובכל יום שתוכל לתקן התיקון הזה עשה והצלח, בין בחול ובין בשבת והוא מעדות נאמנה של הגאון רבינו נועם אלימלך זלה"ה ותלמידו הרב … העיד שעי"ז יכוף את היצר… ואולי יעלה בדעתך לומר שתענית הדיבור לא מהני לכפר כל עוון אשר חטא, לכן טרם כל הנני להראותך כח של תענית הדיבור שהוא מועיל יותר מתענית הגוף, יען שבתענית הגוף לא יבצר מלדבר בו דברים בטלים כעס, שקר, חנופה, כזב, רמיה, בדיחות, היתול, צחוק, קלות ראש, ושבועות שקר ושוא, והזכרת שם שמים לבטלה, וכיוצא מהנה רבות רעות, זה באופני הלא תעשה, ובאופני העשה הלא ע"י חלישות הגוף מהתענית אולי ח"ו לא יוכל להתפלל כהוגן וכראוי ויגרע מחובת לימודו ויתרשל מלעשות מצוה הבאה לידו מחולשת אבריו… וכן ראיתי כתוב בספר ראש הגבעה שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל עליו התענית מן הדיבור ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחליש ע"י התענית הזה". ועיי"ש שהביא ממרן החפץ חיים מ"ש בספרו שמירת הלשון (שער התבונה פ"ב).

[42] תיקוני הזוהר (תיקון כ"א דף נ"א ע"א).

[43] זוהר (ח"ב דף ק"ן ע"ב).

[44] קונטרס היחיאלי (חלק בית השם, תיקון לעון, בהערה).

[45] ישעיה (נ"ח, י"ג). ודרשו חז"ל מפסוק זה (שבת קי"ג ע"ב), וז"ל: "שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול", עכ"ל. ובירושלמי (שבת פרק ט"ו ה"ג), וז"ל: "א"ר אבהו: שבת לה' שבות כה'. מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר, אף את שבות ממאמר. מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת, אמר: הואיל וחשבתי לגדרה איני גודרה עולמית. מה פעל לו הקדוש ברוך הוא זימן לו סוכה אחת של נצפה ועלת לתוכה וגדרתא ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו. אמר רבי חנינא: מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. א"ר חייא בר בא: רשב"י כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה אימא שובתא היא", עכ"ל. וכתבו התוס' (שבת קי"ג ע"ב ד"ה "שלא"), וז"ל: "ובירושלמי אמרינן בטורח התירו בשאלת שלום בשבת", עכ"ל. ופסק השו"ע (סי' ש"ז סעי' א'), וז"ל: "ודבר דבר (ישעיה נ"ח, י"ג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול; הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות", עכ"ל. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ה).

[46] ראה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ב).

[47] שם (דף ס"ז ע"ב).

[48] [הערת המערכת: וכך היה מנהגו של מרן הרב זצ"ל, בשבתות שובבי"ם הנהיג שבכל בית כנסת, שבת אחת יעשו תענית דיבור].