מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק מב – ערבית של מוצאי שבת

תוכן הספר

הוספה מחול על הקודש

א – מצווה להוסיף מחול על קודש בין בכניסת השבת ובין ביציאתה[1]. ועל כן, נוהגים לאחר את תפילת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש[2].

"אתה חוננתנו"

הבדלה בתפילה

ב – תיקנו חז"ל לומר בתפילת ערבית של מוצאי שבת ומוצאי יום טוב את נוסח ההבדלה בתוך ברכת "אתה חונן". ועל כן, מתחיל ברכת "אתה חונן" כרגיל: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", ועובר לנוסח ההבדלה: "אתה חוננתנו" ומסיים: "וחוננו מאתך חכמה…" עד סוף ברכת: "אתה חונן" כרגיל[3].

שכח לאומרה

ג – שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" ונזכר בסוף ברכת "אתה חונן", וכבר אמר תיבות "ברוך אתה" אך עוד לא הזכיר תיבת "ה'" – אינו מסיים את הברכה אלא אומר שם: "אתה חוננתנו…", וחוזר ומסיים: "וחוננו מאיתך" וכו' כרגיל[4].

ד – אם נזכר שלא אמר "אתה חוננתנו" אחרי שהזכיר כבר תיבת "ה'" של סיום ברכת "אתה חונן", וכן אם כבר סיים את הברכה – אינו חוזר אלא ממשיך בתפילתו, כיון שעתיד להבדיל על הכוס[5], אלא שיזהר לא לעשות שום מלאכה אחר התפילה לפני הבדלה [ראה סעיף י"ב].

הבדלה ב"שומע תפילה"

ה – אם לא אמר "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן" – יכול לאומרה בברכת שומע תפילה", כיון שכיום יש בנוסח "אתה חוננתנו" תפילה ובקשה, שאנו אומרים: "כשם שהבדלתנו ה' אלוקינו מעמי הארצות… כך פדנו והצילנו" וכו'[6].

סיים תפילתו

ו – שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" ונזכר אחרי שסיים תפילתו – אינו חוזר להתפלל [משום שעתיד להבדיל על הכוס][7].

אמירה בקול

ז – במקום שמתפללים עמי הארץ, נוהגים שהש"ץ אומר את כל נוסח: "אתה חוננתנו" בקול רם, כדי שהציבור יאמרו איתו מילה במילה או ישמעו ויכוונו לצאת ידי חובה[8]. אמנם אם המתפללים יודעים – אין לאמר "אתה חוננתנו" בקול, כיון שזה מבלבל את הציבור, ומ"מ טוב להזכיר את שתי המילים: "אתה חוננתנו" בקול, כדי להזכיר לשאר המתפללים שלא ישכחו. ואם אין אור בבית הכנסת – טוב לומר "אתה חוננתנו" בקול.

שכח לומר אתה חוננתנו

ח – אדם ששכח לומר "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן", ונמצא במקום שאין כוס להבדיל עליו ויודע שגם למחרת לא ימצא כוס להבדלה – אומר "אתה חוננתנו" בשומע תפילה [כדין מי ששכח שאלה בברכת השנים][9]. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" גם בברכת "שומע תפילה" וסיים תפילתו – חוזר ומתפלל ערבית ואומר "אתה חוננתנו"[10].

תשלומין

ט – שכח או נאנס ולא התפלל ערבית במוצ"ש – מתפלל בשחרית שמונה עשרה ב' פעמים [ראשונה שחרית ושנייה לתשלומין], ואינו מזכיר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשנייה, למרות שתפילה שנייה לתשלומין[11].

שכח להבדיל בתפילה ואכל

י – מי שלא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה ובנוסף אכל או טעם לפני שהבדיל על הכוס – קנסו אותו חכמים וחייב לחזור ולהתפלל תפילת ערבית ולומר "אתה חוננתנו", ורק אח"כ להבדיל על הכוס[12]. אבל אם לא הבדיל בתפילה ואכל והבדיל על הכוס [ולא חזר להתפלל תפילת ערבית לפני הבדלה] – אינו חוזר להתפלל[13].

הבדלה כשיום טוב במוצאי שבת

יא – כשחל יום טוב במוצאי שבת – מוסיפים בתפילה "ותודיענו", שעניינו – להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יום טוב המותר במקצת מלאכות[14].

שכח לומר "ותודיענו"

יב – אם שכח לומר "תודיענו" במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" – יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "ותתן לנו". ואם הזכיר שם ה' – אינו חוזר. ואסור בעשית מלאכות האסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות)[15].

עשיית מלאכה לפני הבדלה בתפילה או על הכוס

יג – דין מלאכה דרבנן לצורך מצוה ב"בין השמשות" – ראה לעיל פרק מ"א "זמן צאת השבת" סעי' י"ד.

מלאכה לפני "אתה חוננתנו"

יד – אסור לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני שאומר "אתה חוננתנו"[16], ועל כן אדם שלא הבדיל בתפילה באמירת: "אתה חוננתנו" – אסור בעשיית מלאכה[17] עד שיבדיל על הכוס או עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [ואכילה ושתייה אסורים עד שיבדיל על הכוס].

הבדלה כשלא הבדיל בתפילה

טו – לא הבדיל בתפילה – אומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות[18]. ואפילו שיש חולקים ואומרים שצריך לברך בשם ומלכות, אין נוהגים כמותם, משום ספק ברכות להקל[19].

אמירת "ברוך המבדיל"

טז – יש מי שאומר שאף על פי שהבדיל בתפילה – לא יעשה שום מלאכה עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", וראוי לחוש לסברה זו[20].

מלאכה אחר "קדושה דסידרא"

יז – לפי הזוהר הקדוש[21] אסור לעשות מלאכה במוצאי שבת גם אחרי שאמרו "אתה חוננתנו" או "ברוך המבדיל בין קודש לחול" עד שיגיע הציבור ל"קדושה דסידרא" [דהיינו שיאמרו: "ואתה קדוש"], וראוי לחוש לכך[22].

עשיית מלאכה לאחר שלא הבדיל

יח – אחרי זמן צאת השבת – מותר לאדם שלא הבדיל [והוא עדיין אסור במלאכה] לומר לחברו שהבדיל לעשות מלאכה עבורו, שהרי אם ירצה יכול גם הוא לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ולהיות מותר במלאכה[23].

אשה בהבדלה

יט – כשם שהאיש אסור במלאכה עד שיבדיל כך האשה אסורה במלאכה עד שתבדיל. ועל כן, גם אשה חייבת לומר "אתה חוננתנו" וכו' בתפילה[24].

אשה שאינה מתפללת ערבית

כ – אשה שלא מתפללת תפילת ערבית במוצאי שבת תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [בלי שם ומלכות], כדי שתוכל לעשות מלאכה[25].

נסיעה עם אדם שלא הבדיל

כא – הנוסע במונית במוצאי שבת וחושש שמא הנהג לא הבדיל בתפילת ערבית ולא על הכוס – ישתדל לבוא עמו בדברים ויאמר לו: "השבת יצאה, ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויתכוון להוציאו ידי חובת הבדלה באמירה זו. ומשום שהנהג ככל הנראה לא יאמר שאינו מעוניין לצאת ידי חובת הבדלה, ואם כן באמירה זו של הנוסע – יצא ידי חובה[26].

"ברוך המבדיל" בכל לשון

כב – מותר לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בכל שפה ולשון.

הזמן המותר במלאכה

כג – מותר לעשות מלאכה בצאת השבת לאחר שהבדיל בפה או על הכוס. ויש מחמירים שלא לעשות מלאכה עד כשעה וחצי אחר השקיעה[27], ויש נוהגים לא לעשות מלאכה קשה במוצאי שבת מדין הארת שבת[28].

הבדלה מבעוד יום

כד – מי שהוא אנוס, כגון: חייל היוצא לפעילות מבצעית, או אדם שממהר ללכת לדבר מצוה, וכן אדם שיודע שאם לא יתפלל עכשיו יצטרך להתפלל בהליכה וכדו' – יכול להתפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ולהזכיר "אתה חוננתנו" בתפילה, ובלבד שיתפלל אחרי זמן "פלג המנחה"[29].

מלאכה כשהבדיל מבעוד יום

כה – התפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ואמר "אתה חוננתנו" בתפילה – עדיין הוא אסור במלאכה ככל אדם אחר עד אחרי צאת הכוכבים[30].

אכילה כשהבדיל מבעוד יום

כו – התפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ואמר "אתה חוננתנו" בתפילה – הרי הוא אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס, ואפילו עדיין לא שקעה החמה – אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס[31].

תפילת ערבית מבעוד יום – בצנעה

כז – המתפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום – ראוי שיעשה כן בצנעה עד כמה שניתן. ואם עושה כן בפני רבים – צריך להסביר לנוכחים את ההלכה, משני טעמים: א. כדי שלא יהיה מן המתמיהים. ב. כדי שלא יכשלו אחרים ויעשו מלאכה לפני צאת הכוכבים[32].

הבדלה על הכוס לפני ערבית

כח – מי שנזדמן לו להבדיל על הכוס לפני שהתפלל ערבית של מוצאי שבת [כגון: אדם שיוצא ידי חובה בהבדלה מרכזית] – עדיין צריך להזכיר "אתה חוננתנו" בתפילה[33].

תוספות לאחר שמונה עשרה

תוספות שאחרי "שמונה עשרה"

כט – אחרי שמונה עשרה אומר החזן: "יהי שם" וחצי קדיש. אומרים: "הריני מכין" שהוא נוסח הכנה לימי החול מגאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי", ואחר כך אומרים: "שובה ה' עד מתי", "יושב בסתר"[34] וקדושת "ובא לציון"[35] החל מ"ואתה קדוש" עד "כל המייחלים לה'"[36].

הכנה לימי החול

ל – נוסח הכנה לימי החול שאומרים לפני "שובה ה"[37]: "הֲרֵינִי מֵכִין עַצְמִי לְקַבֵּל אוֹר תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִימֵי הַחֹל וְאֶתְקַדֵּשׁ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ בִּימֵי הַחֹל מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה (ויקרא י"א, מ"ד): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בָּזֶה[38].

אמירת התוספות בכל מוצאי שבת

לא – על פי הפשט אין אומרים "שובה" ו"ויהי נועם" במוצאי שבת שיחול יו"ט בשבוע שאחריו או במוצאי שבת ויו"ט. על פי הקבלה יש לומר בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" וסדר קדושת "ובא לציון החל מ"ואתה קדוש", גם במוצאי שבת של חול המועד, וכן נוהגים[39].

פסוק "ויהי נועם"

לב – משה רבנו ברך את ישראל בסיום מלאכת המשכן בפסוקי "ויהי נועם". ולכן אנו מתחילים את השבוע בפסוקים אלו, שהם סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת החל ממוצאי שבת[40].

עמידה וישיבה באמירת התוספות

לג – אומרים פסוקי "ויהי נועם" מעומד וסדר קדושת ובא לציון מ"ואתה קדוש" מיושב[41].

סיום התפילה

לד – אומרים "ואתה קדוש" עד "כל המייחלים לה'". ומסיימים את התפילה כבשאר ימות החול – החזן אומר קדיש "תתקבל", אומרים "שיר למעלות", קדיש "יהא שלמא", "ברכו" ועלינו לשבח[42].

מוצאי יום טוב

לה – במוצאי יום טוב שאינו מוצאי שבת, אין אומרים "ויהי נעם" וכו' אלא אחרי שמונה עשרה ממשיכים את התפילה כבשאר ימות החול, והש"ץ אומר "יהי שם" וקדיש "תתקבל", ואומרים "שיר למעלות", קדיש "יהא שלמא", "ברכו" ועלינו לשבח[43].

תוספות לאחר התפילה

לו – אין אנו מאריכין אחרי ערבית בפיוטים שונים בבית הכנסת, ויש שעושים כן בביתם אחרי או לפני הבדלה[44].

מוצאי תשעה באב

אמירת "אתה חוננתנו"

לז – תשעה באב שחל ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון – אומרים בתפילת ערבית של מוצאי שבת "אתה חוננתנו"[45].

שכח לומר "אתה חוננתנו"

לח – שכח ולא אמר ב"אתה חונן" – יאמר ב"שומע תפילה". לא אמר ב"שומע תפילה" וסיים תפילתו – אינו חוזר להתפלל, אעפ"י שיוכל להבדיל על הכוס רק במוצאי תשעה באב[46]. ומכל מקום, יזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול"[47].

הבדלה בסעודה שלישית

ערבית בסעודה שלישית

לט – המתפלל ערבית בתוך סעודה שלישית – אינו יכול להמשיך לאכול עד שיבדיל. ועל כן, בסיום התפילה יבדיל על הכוס ומותר באכילה[48].

ברכה על אכילה אחרי ערבית

מ – הרוצה להפסיק בסעודה שלישית בתפילה ובהבדלה, הדרך הנכונה היא שיברך ברכת המזון, ואחר התפילה וההבדלה ישוב ולברך ברכה ראשונה לפני שממשיך לאכול, משום שעצם התפילה וההבדלה באמצע הסעודה מהווה הפסק בסעודה[49].

ברכת הלבנה

ברכה הלבנה במוצ"ש

מא – מצווה מן המובחר לברך "ברכת הלבנה" במוצאי שבת מיד אחרי תפילת ערבית, משום שאז הוא מבושם ובגדיו נאים ואומרה ברוב עם[50].

כשחושש במהלך השבוע שיהיה מעונן

מב – הגיע זמן ברכת הלבנה באמצע השבוע וחושש שמא יהיה מעונן במוצאי שבת ולא יוכל לברך אז – יברך מיד ולא ימתין עד מוצאי שבת[51], ויברך מיד אפילו הוא מברך יחידי ללא מניין[52] [שאר הלכות ברכת הלבנה – ראה מאמר מרדכי, הלכות לימות החול פרק כ"ז].

קריאת שמע על המיטה

מג – הקורא קריאת שמע על המיטה לפני חצות הלילה במוצאי שבת – לא יאמר את סדר ה"וידוי"[53].

"תיקון חצות" במוצ"ש

מד – צריך להחליף את בגדי השבת לבגדי חול לפני שאומר "תיקון חצות" במוצאי שבת, כדי שלא ייראה כמתאבל ועדיין קדושת שבת עליו[54].

 

 


 

 

[1] זמן תוספת שבת במוצאי שבת – ראה הלכות הבדלה פרק מ"א סעי' ב'-י"ד.

[2] שו"ע (סי' רצ"ג סעי' א').

[3] הבית יוסף (ריש סי' רצ"ד) מביא את דברי האורחות חיים, שכתב שאין להתחיל ב"אתה חוננתנו" דאסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים אלא אומר "אתה חונן" עד "וחננו מאתך דעה ובינה" ואח"כ מתחיל "אתה הבדלת". והב"י כתב שהמנהג להתחיל "אתה חוננתנו" ואין זה שינוי ממטבע שטבעו חכמים, דהכל ענין אחד הוא. אבל הב"ח (שם) כתב שהמנהג לומר "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ואתה חוננתנו"… וכתב: "ומה שמקשים על זה, דלאיזה צורך יאמר 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה' וגם יאמר: 'אתה חוננתנו', הרי הדברים כפולים? יש ליישב ד'אתה חוננתנו' אינו אלא פתיחה כדי לבוא אל מצות זכירת ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן, ולכן לאחר שאמר 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה', שבזה משתתפים גם האומות עוד מוסיף על זה 'אתה חוננתנו אנחנו זרע ישראל למדע תורתך ותלמדנו לעשות בהם חקי רצונך'…". דעת הלבוש (שם סעיף א' בהג"ה) דיתחיל: 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה בינה והשכל' ואחר כך אומר: 'אתה חוננתנו' וכו' וחוזר וכופל ואומר בסוף וחננו מאתך דעה בינה והשכל והטעם: "שלפי שיש תרתי מיני חכמה – אחת חכמת אנושית בטבעי היצירות ואחת חכמת התורה, ולכן אומר על כל אחת ואחת: וחננו מאתך דעה בינה והשכל, וחלילה לכוללם בתפלה ובקשה אחת, דזה קודש וזה חול, ע"כ תורף דבריו…". וכתב ע"ז הב"ח: "ולפי עניות דעתי אין דבריו נכונים, דוחננו שאומר בסוף אינו אלא מטבע הברכה, ואמירת הבדלה אינו אלא מאתה חוננתנו ואילך, ולכך אין צריך לומר בפתיחת הברכה אלא אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ואתה חוננתנו וכו'. והסדורים הקדמונים יעידו על זה והשכל גם כן מחייבו, ואין להאריך בדברים הפשוטים. ומ"ש חלילה לכוללם וכו', הוא מעיד על פירושו זה שאינו אמת, דלמה חלילה, אדרבה חלילה לנו שלא נודה לו על החכמה שהחכימנו והביננו, ונבקש עוד שיחננו דעה בינה והשכל, וכמ"ש הכתוב (דניאל ב', כ"א): 'יהיב חכמתא לחכימין ומנדעי ליודעי בינה', וגם יהא כולל בבקשה זו שיחננו דעה בינה והשכל להבין גם בתורתו…". והברכי יוסף (או"ח סי' רצד אות ה') כתב: "ומנהגנו כהרב ב"ח והרב ט"ז". וראה משנ"ב (סי' רצ"ד ס"ק ב'), כה"ח (סי' רצ"ד ס"ק ב').

[4] כה"ח (סי' רצ"ד ס"ק טו"ב), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ב'), אחרונים. ועיין בבא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ד'), שכתב: "כתוב בזוהר הקדוש פרשת בראשית דף י"ד, ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס פרחי מתמן וכו', יעוין שם. וכתבתי שם בסייעתא דשמיא, בהגהותי על הזוהר, הכונה שמגרשים לאותם מזיקים בהדרגות, ותחלה אומרים הבדלה בצלותא דלחש, ובזה נעקר ונחלש כח הפנימי של המזיקין, ואחר כך שיר של פגעים, ובזה נעקר ונחלש כח האמצעי שלהם, ואחר כך הבדלה בקול רם, ובזה נעקר ונחלש כח החיצון שלהם, ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא", כלומר כיון שלאדם ביום שבת יש לו נשמה יתירה, והוא מתעלה ומתעלה, ברגע שיוצאת השבת והולכת הנשמה יתירה, באים המזיקים ומקנאים בו, וע"כ אומר הבדלה וכו'.

[5] עיין שו"ע (סי' רצ"ד סעי' א', ד'), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ב').

[6] שו"ע (סי' רצ"ד סעי' ד'), כה"ח (שם ס"ק טו"ב), משנ"ב (שם ס"ק ו'), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ב'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' ה').

[7] שו"ע (סי' רצ"ד סעי' א').

[8] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ה'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' י"ג).

[9] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ב', ג').

[10] ובזה מותר בעשיית מלאכה וכן באכילה. ועיין שו"ע (סי' רצ"ד סעי' ב') ולחונים עליו, בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ב'-ג').

[11] כתב הברכי יוסף (סי' רצ"ד סק"ב): "שליח ציבור שלא התפלל במוצאי שבת – יתפלל שחרית בלחש לחובת שחרית, ושניה בקול רם לתשלומין ולהוציא שאינו בקי. הרדב"ז שם בתשו' הנז'. והרב מגן אברהם פקפק מטעם אתה חוננתנו. וכבר ביאר הרדב"ז דבריו בתשובותו הנז', ע"ש. ואתה תחזה כי מה שהליץ בעד הרדב"ז מורה אחד, הובאו דבריו בספר דבר משה ח"ג י"ד סי' ט"ו, אין האמת כדבריו, וטעמו מבואר בתשובתו הנז', ע"ש, ודוק". ובמשנ"ב (שם סק"ב): "אם שכח להתפלל – מתפלל שחרית שתים, ואינו מזכיר אתה חוננתנו לא בראשונה ולא בשניה. בד"א כשכבר הבדיל מאתמול על הכוס אבל אם לא הבדיל כלל דיש עליו עדיין חיוב מצות הבדלה – יזכיר אתה חוננתנו בשחרית בתפלה שניה שהיא להשלמה, ואח"כ צריך להבדיל ג"כ על הכוס, כדלקמן סימן רצ"ט ס"ו". וכתב הביאור הלכה שם: "אומרים הבדלה בחונן הדעת – עיין במ"ב מה שכתבנו לענין אם שכח ולא התפלל ערבית, והטעם בזה דהנה המעיין בהרדב"ז יראה דהוא סובר דבכל גווני אינו צריך להזכיר אתה חוננתנו בשחרית, והמ"א סובר דבכל גווני צריך להזכיר, והיינו בתפלה שניה שהיא להשלמה, וכמו שפירשו התו"ש והפמ"ג… וע"כ נראה לענ"ד להכריע כמו שכתבתי דאם לא הבדיל מאתמול כלל, שיש עליו עדיין עצם החיוב, וכמו שכתב הרא"ש בפרק מי שמתו לענין אונן, ע"ש היטב – יזכיר עתה בתפלה, והיינו בתפלה שניה, וכמו שהכרחתי מדברי השו"ע, דבתפלה ראשונה אין להזכיר כלל אבל אם כבר הבדיל בלילה על הכוס שכבר יצא בעצם המצוה – אין כדאי להזכיר עתה בתפלה, דאולי לא נתקן השלמה לדבר שיכול לצאת בו מצד אחר, וכמו שכתב הרדב"ז". ומ"מ למעשה, שבכל אופן – לא יזכיר אתה חוננתנו בשחרית, משום שאין להוסיף בתפילת התשלומים יותר מהתפילה שזמנה עתה להתפלל, והוי הפסק.

[12] כתב הבית יוסף (שם סי' רצ"ד): "ואם טעה גם בכוס וכו'. שם בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו ובזו מהו? אמר ליה: טעה בזו ובזו – חוזר לראש. ופירשו הרא"ש (ברכות פ"ד סי' י"ד) וה"ר יונה (שם כ"ג ע"ב ד"ה "טעה") כגון שאכל קודם שהבדיל (זה הטעות השניה), אע"ג דקיימא לן (פסחים ק"ה סוע"ב) טעם – מבדיל, מכל מקום באיסור אכל, ומשום הכי חוזר לראש. ולא ראיתי להרמב"ם שהזכיר דין זה ולא ידעתי למה", וכך פסק השו"ע (שם סעי' א'), ז"ל: "אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם טעה ולא הבדיל משלים תפילתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס, ואם טעה קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפילה", וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ט').

[13] שו"ע (סי' רצ"ד סעי' א') ולחונים עליו, מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' ח').

[14] ראה שו"ע (סי' תצ"א סעי' א'), כה"ח (סי' רצ"ט ס"ק נ"ח). וראה עוד כה"ח (בסי' תע"ג ס"ק כ"ג).

[15] ע"פ מש"כ השו"ע (סי' רצ"ד סעי' ד'). וראה בכה"ח (שם ס"ק י"ז) ושו"ע (סי' תקצ"ט) ולחונים עליו.

[16] או באמירת: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", כנ"ל.

[17] וראה שו"ע (סי' רצ"ט סעי' א'), משנ"ב (שם ס"ק א').

[18] שו"ע (סי' רצ"ט סעי' י' ולחונים עליו).

[19] כתב הבית יוסף (סי' רצ"ט): "והיכא שלא הבדיל בתפילה, נראה לסמוך על דברי רש"י שאומר: המבדיל בין קודש לחול בלא הזכרת השם, כיון דמידי דרבנן הוא, וגם ספק הזכרת שם שמים לבטלה הוא". ועיין בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ד), כה"ח (סי' רצ"ט ס"ק נ"ו).

[20] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ד), כה"ח (סי' רצ"ט ס"ק ט"נ) בשם החסד לאלפים. וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' י"א).

[21] כתוב בהקדמת הזוהר (י"ד ע"ב), וז"ל: "תלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו וכו' מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו, דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד לא מטא זמניה".

[22] כה"ח (סי' רצ"ג ס"ק ז'). וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' י"ב).

[23] עיין לרמ"א (סי' רצ"ט סעי' י'; סי' רס"ג סעי' י"ז) וברכי יוסף (שם אות ג').

[24] עיין מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' ז').

[25] שו"ע (סי' רצ"ו סעי' ח'; סי' רצ"ט סעי' י') ולחונים עליו, בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ד), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' ז').

[26] עיין שו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ל"ד).

[27] עי' מטה יהודה (סי' רצ"ג ס"ק א'). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ג שא' כ').

[28] עיין בספר לקט יושר (ח"א או"ח עמ' נ"ח ענין א'), וז"ל: "נהג (בעל תרוה"ד) במוצאי שבת שלא לכתוב אפילו לעצמו ספר או אגרת שיש בה פסקים או דרכים משום סכנה. אבל מ"מ אינו מוחה למי שכתב, אבל באגרת שלומים – מותר לכתוב. וגם קודם שיאיר יום א' – מותר לעשות מלאכה, ואפילו לנשים, ויכתוב מה שירצה [ומצאתי בתשב"ץ בהג' בס' פ"ח, וז"ל: 'ומיהו נהגו שלא לעשות מלאכה במוצ"ש]", עכ"ל. וראה עוד מג"א (סי' רצ"ט ס"ק ט"ו), ז"ל: "נשים שנוהגים שלא לעשות מלאכה במוצ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן. ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מוצ"ש". ועוד ראה בשו"ת תורה לשמה (סי' ע"ט), ז"ל: "שאלה: יש עושין חסידות לבלתי יעשו מלאכה במוצאי שבת גם אחר ההבדלה קודם שיעשו סעודה רביעית, אם יש מצוה לעשות חסידות זו. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה. תשובה: נראה דאין מצוה בחסידות זו… מיהו אפשר דיש קצת מן הקצת מצוה בזה, והנוהג בזה אין מזניחין אותו". וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ג שאלה כ').

[29] שו"ע (סי' רצ"ג סעי' ג'), מג"א (שם ס"ק ג').

[30] שו"ע (סי' רצ"ג סעי' ג').

[31] מג"א (סי' רצ"ט ס"ק א'), משנ"ב (שם ס"ק א') וכה"ח (שם ס"ק א').

[32] עי' ב"ח (סי' רצ"ג) משם מהרש"ל. ומעשה היה ברב אחד שנפטר ביום שבת, ואמרתי לבנו שיתפלל ערבית של מוצאי שבת מפלג המנחה כי לא יקברו את המת אלא רק למחרת. אמר לי הרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל "אל תורֶה דבר תמוה". אמרתי לו הרי זו הלכה מפורשת בשו"ע, אך הוא אמר לי אעפ"כ זה דבר תמוה.

[33] כי חייבו חכמים להבדיל הן בתפילה והן על הכוס, וע"ע משנ"ב (סי' רצ"ד ס"ק א') ובכה"ח (שם ס"ק ז').

[34] תהלים (מזמור צ"א).

[35] כתב מרן הבן איש חי (ש"ש פרשת ויצא סעי' ז'), וז"ל: "ענין קדושת ובא לציון שאומרים בליל מוצאי שבת, הכונה היא להמשיך הארת עולם האצילות, אשר בסוד תוספת שבת, אל עולם הבריאה, כי שם בחינת קדושת ובא לציון גואל, וכונתינו היא להמשיך תוספת הקדושה ההיא בבריאה, כדי שתתקיים כל ששת ימי החול עד שבת האחרת, ולכן אין קדושה זו נאמרת בלילה אחרת זולת מוצאי שבת, מפני דאין בידינו כח להמשיך הארת האצילות בבריאה אלא בלילה הזאת, ולא בשאר לילות החול, וכמו שכתוב בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, ולכן צריך להזהר בה מאד".

[36] עיין סי' קול אליהו (עמ' רפ"ט).

[37] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ו').

[38] עיין סי' קול אליהו (עמ' רפ"ט).

[39] עיין כה"ח (סי' רצ"ה ס"ק ט', י"א), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ו').

[40] כה"ח (סי' רצ"ה ס"ק א').

[41] שער הכוונות (דרושי סדר שבת, דרוש א', ענין ויהי נועם דמוצ"ש), וז"ל: "הנה מזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד, ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד, ואח"כ תשב, והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור החוזר מן הבינה הנק' נועם ה' מסוד תוס' שבת, ולכן צריך שיהיה מעומד". עיין סי' קול אליהו (עמ' רפ"ט).

[42] עיין סי' קול אליהו (עמ' רצ"א).

[43] עיין סי' קול אליהו (עמ' רפ"ט).

[44] שער הכוונות (דרושי סדר שבת, דרוש א', ענין ליל מוצ"ש), וז"ל: "אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים כו' הכתוב במחזורים במ"ש בסדר ההבדלה היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מ"ש בעת שמבדיל על הכוס בביתו, והנה נזכר בזוהר בהקדמת דפ' בראשית [ד' י"ד ע"ב] ענין זה, וע"ש".

[45] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' י"א).

[46] ואפילו שאינו מבדיל למחרת ביום אלא רק במוצאי הצום – אינו חוזר על תפילתו. וראה שו"ע (סי' רצ"ד סעי' ג') ולחונים עליו, בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ג').

[47] עיין מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ז סעי' ה'-ו'). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' י"ב).

[48] ראה מג"א (סי' רצ"ט ס"ק ב'), אליה רבה (שם אות ה'), כה"ח (שם ס"ק ז').

[49] שו"ע (סי' רע"א סעי' ה') ובכה"ח (שם ס"ק ל"ג).

[50] שו"ע (סי' תכ"ו סעי' ב'), משנ"ב (שם ס"ק ד'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ז סעי' ט').

[51] כה"ח (סי' תכ"ו ס"ק כ"ג).

[52] כה"ח (סי' תכ"ו ס"ק י"ג, כ"ג). ועיין מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ז סעי' ט').

[53] חסד לאלפים (סי' ש' ס"ק א'), בא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' ז'; ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז).

[54] שער הכוונות (דרושי סדר שבת, דרוש א', ענין ליל מוצ"ש) וז"ל: "גם דע כי במ"ש קודם חצות לילה – אסור להתאבל ולבכות על החורבן, שלא כאותם שנוהגים היפך מזה לומר קינות אחר תפלת ערבית במוצ"ש, ונותנים טעם לדבריהם, מפני שאז נחרב ביהמ"ק בעת מוצ"ש כנודע. אבל דע לך כי הוא אסור, לפי שקדושת שבת נמשכת כל הלילה ההיא, כמ"ש למטה בע"ה, וראיה לזה ענין סעודה ד', וכמ"ש ענינה בע"ה ואפי' בבחי' תוס' נשמה יש המשך קדוש' בליל זה, כמ"ש בע"ה, ולא עוד אלא שאפילו אחר חצות לילה של מ"ש לא היה מורי ז"ל מרבה בבכיה על החורבן יותר משאר לילות, אע"פ שנחרב הבית בליל מ"ש כנז', אלא היה בוכה ומתאבל כבשאר הלילות". וע"ע אחרונים, מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק א' סעי' מ"ג).

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה