פרק יא – מניין

מניין

• דבר שבקדושה בעשרה – כל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה אנשים, שנאמר[1]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ולכן אין אומרים קדיש, קדושה, "ברכו" וכד' בפחות מעשרה אנשים[2].

• עמידה במקום אחד – כל העשרה שהם חלק מהמניין צריכים לעמוד במקום אחד, והש"ץ צריך להיות עימהם[3].

• יצאו מקצתם בקדיש – אם התחילו לומר קדיש בעשרה, ויצאו מקצתם: אם נשארו רובם, דהיינו ששה – יכולים לגמור את הקדיש שהתחילו בו, ואם נשארו פחות מששה – אין יכולים לגומרו, ועל היוצאים נאמר[4]: "ועוזבי ה' יכלו"[5].

• מניין לחזרת הש"ץ – בתפילת שחרית, כשרוצה הש"ץ להתחיל את החזרה צריך להמתין עד שיהיו תשעה שסיימו את תפילת הלחש (ועם הש"ץ עצמו הרי עשרה) או שיצטרפו אנשים נוספים שנמצאים בבית הכנסת , כך שבסך הכל יהיו תשעה שעונים לברכותיו, ואם ישנם פחות מתשעה, ואפילו שמונה, ועוד אדם שעדיין מתפלל תפילת י"ח בלחש – לא יתחיל חזרת הש"ץ[6].

• קדיש בערבית – בתפילה ערבית, אם יש שישה שסיימו את תפילת הלחש וארבעה עדיין עומדים בתפילתם – יכולים לומר קדיש אעפ"י שארבעה אינם עונים, כיון שכל מקום שיש בו עשרה אנשים – שכינה שורה (ודין זה הוא רק לעניין קדיש, אבל לעניין חזרת הש"ץ צריך תשעה שעונים לברכות ומכוונים בענייתם וכדלעיל[7]).

• יצאו מקצתם בחזרה – אם התחילו לומר ברכת "אבות" בחזרת הש"ץ, ויצאו מקצתן – יכולים להמשיך ולומר קדושה וכל חזרת התפילה, אך לא יאמרו ברכת כהנים וקדיש שלאחר החזרה[8] (ולדעת הרמ"א יכולים לומר קדיש[9]).

• ישן – אם יש עשרה אנשים שאחד מהם ישן – יש אומרים שאפשר לצרפו לקדיש[10], ויש אומרים שאינו מצטרף וצריכים להעירו, ואם אי אפשר להעירו – לא יאמרו קדיש, וכן נוהגים[11].

• הושלם המניין בתפילת הלחש – אם היו פחות מעשרה והתחילו את תפילת י"ח ביחידות, ותוך כדי הצטרפו עוד אנשים והשלימו לעשרה – לא יאמרו חזרת הש"ץ, ולא יאמרו קדיש "תתקבל", אבל יכולים לומר קדיש "יהא שלמא" אחר שיר של יום וקדיש "על ישראל" שלאחר פיטום הקטורת ו"ברכו"[12].

הפסולים להצטרף למניין

• חרש, אילם – חרש המדבר ואינו שומע או אילם השומע ואינו מדבר, מצטרפים לקדיש בתנאי שיהיה במניין רוב פקחים, אבל בחזרת הש"ץ צריך תשעה עונים כדלעיל. ובחרש שאינו שומע, צריכים לרמוז לו היכן שצריך לענות אמן על הקדיש[13].

• חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, מנודה[14] ושיכור שאינו יכול לדבר בפני מלך[15] – אינם מצטרפים לקדיש ולכל דבר שבקדושה[16].

• אותם המכונים "רפורמים" או "קונסרבטיבים" אינם מצטרפים למניין עשרה[17].

• גר – גר מצטרף למניין עשרה לכל דבר שבקדושה, ואם מל ולא טבל – לא מצטרף עד שיטבול[18].

• אונן – אונן אינו מצטרף למניין, אך אבל בתוך שבעת ימי אבלותו – מצטרף[19].

• אישה – אישה אינה מצטרפת למניין ולכל דבר שבקדושה, וגם עשר נשים אינן מצטרפות למניין בפני עצמן[20].

• עבריין – עבריין שעבר על גזרת הציבור שגזרו בחרם ולא נידוהו במפורש – מצטרף למניין[21].

• מומר – מומר לאחת ממצוות התורה: אם הוא מומר לתיאבון (כלומר שעושה את הדבר בגלל התאוות) – מצטרף, אולם אם הוא מומר להכעיס (כלומר שעושה את הדבר להכעיס בדווקא) – אינו מצטרף. ואם הוא מזלזל במצות התפילה ואינו מאמין בה – אינו מצטרף[22].

• אנשים שונים שאינם מצטרפים – אמרו חז"ל[23]: "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", ואף על פי כן לא כל אחד מצטרף לעשרה כדי להשלים למניין. ואלו הם שאינם מצטרפים:
• מי שעובד ע"ז אפילו רק בדבר שאיסורו מדרבנן, ואפילו אם עושה כך להנאתו ובצנעה.
• המחלל שבת בפרהסיא.
• מי שעובר עבירה, ואפילו אחת, כדי להכעיס את ה'.
• מי שעובר על רוב המצוות, לא כדי להכעיס אלא להנאתו (אבל מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה[24]).
• מי שאינו מאמין בדברי חז"ל[25].

• מחלל שבת – המחלל שבת בפרהסיא שאינו מצטרף הוא דווקא אם חילל בפני עשרה אנשים מישראל, או במקום ציבורי וגלוי שמעשיו נודעים לרבים, ואז אינו מצטרף אפילו אם עובר על איסור דרבנן, אך אם חילל שבת בצינעא, ואפילו עבר על איסור דאורייתא – מצטרף למניין. אמנם אם ידוע לכל הציבור שהוא מחלל שבת – נחשב כפרהסיא ואינו מצטרף[26].

• מנודה – מי שנודה ע"י בית דין – אינו מצטרף למניין[27].

• פורק עול מצוות –מי שעובר עבירה אחת או עבירות אחדות להנאתו בתמידות, ופרק מעליו עול מצוות, יש אומרים שלא לצרפו להשלים מניין, אך אם יכול הדבר לגרום לריב, שנאה או מחלוקת – טוב להעלים עין ולצרפו למניין[28].

• מכה את חבירו – מי שמכה את חברו – החרימוהו הקדמונים, וצריך התרת חרמות כדי שיוכל להצטרף למניין, אך מכיוון שדבר החרם לא ידוע לרבים, ובערבי ר"ה ויוה"כ עושים התרת חרמות – אין להקפיד על כך[29]. ויהיה רעווא מן קמי שמיא, שיחזרו כל פושעי ישראל למוטב, ותהיה יראת ה' על פניהם, וישראל עושה חיל.

• שתי שערות – יש מי שאומר שקטן, ואפילו אם כבר הגיע לי"ג שנה ויום אחד, אם לא הביא שתי שערות – לא מצטרף למניין, כיון שצריכים שני תנאים: שיהיה בן י"ג שנים, ושיביא שתי שערות. ויש אומרים שאם הגיע לגיל י"ג ויום אחד, מוחזק כמי שהביא שתי שערות ומצטרף למניין, וכן נוהגים (חוץ מקריאת פרשת "זכור" שאז חייב שיביא שתי שערות[30]).

• נאמנות קטן – קטן נאמן לומר שהגיע לגיל בר מצווה[31].

• שליח ציבור – שליח ציבור נחשב כחלק מהעשרה[32].

• צורת מניית המניין – כשרוצים לדעת אם יש עשרה בבית הכנסת, אסור למנותם במספרים או באותיות, אלא ימנם במחשבה בלבד או יקרא פסוק שיש בו עשר תיבות, כגון[33]: "ארץ חיטה ושעורה" וכו' וכדו'[34].

• עשרה כשלא רואים אלו את אלו – עשרה שעומדים במקום אחד – מצטרפים למניין אעפ"י שלא כולם רואים אלו את אלו (פרט למקרים שלקמן)[35].

• בשני חדרים – עשרה שנמצאים בשני חדרים, חלקם בחדר זה וחלקם באחר, אינם מצטרפים למניין אפילו אם יש פתח פתוח ביניהם. ואם תשעה בחדר אחד והעשירי בחדר השני או תשעה בחדר אחד והעשירי עומד על סף הדלת, אם כשנועלים את הדלת העשירי יימצא בצידה החיצוני – אינו מצטרף גם כשהדלת פתוחה, אך אם כשסוגרים את הדלת יימצא העשירי בפנים – מצטרף[36].

• כשש"ץ על המפתן – אם יש עשרה כשחלקם עומדים בחדר אחד וחלקם בחדר הסמוך לו, והש"ץ נמצא על מפתן הדלת – מצרפם למניין[37].

• עומד בחלון – אם יש תשעה בבית הכנסת, ואחד עומד בחוץ ויש חלון שממנו מראה להם העומד בחוץ את פניו – אם הוא זקן או חולה מצטרף לעשרה[38].

• עזרה – אם ישנם עשרה, שחלקם בבית הכנסת וחלקם בעזרה שגבוהה מבית הכנסת – אינם מצטרפים למניין. אמנם אם יש עשרה בבית הכנסת, גם אם עומד בעזרה נחשב כמתפלל במניין[39].

• וילון – אם עשרה נמצאים בחדר אחד, אלא שתשעה עומדים במקום אחד והעשירי מאחורי וילון, אם הוא וילון עראי – מצטרפים לעשרה, ואם הוא וילון קבוע לשם מחיצה – אינם מצטרפים[40].

• זכוכית – אם יש עשרה במקום אחד ויש זכוכית שקופה בין האנשים – הזכוכית חוצצת ואינם מצטרפים[41].

• עומד ע"ג התיבה – התיבה שבבית הכנסת, אעפ"י שהיא גבוהה י' טפחים ורחבה הרבה, ויש לה מחיצות גבוהות עשרה, אינה נחשבת כרשות בפני עצמה ובטלה לגבי ביהכ"נ, והחזן שעליה מצטרף למניין עשרה[42].

• תפילה במקום פתוח – אם מתפללים עשרה יחד בשדה פתוח – מצטרפים למניין, בתנאי שאינם משני צידי כביש או שדרך הרבים מחלקת ביניהם[43].

• עניית אמן כשאין הפרעה – עשרה שנמצאים במקום אחד ואומרים קדיש, כל מי ששומעם יכול לענות אמן, בתנאי שאין בינו ובין האומרים קדיש, טינוף (פח אשפה) או גוי[44].

• שמיעה דרך רדיו וכדו' – מי ששומע קדיש או כל דבר שבקדושה ברדיו או דרך לווין – אינו יוצא ידי חובה ואסור לענות אמן מהטעם דלעיל ומטעמים נוספים[45].

• רמקול – אדם ששומע קדיש או קדושה ברמקול: אם לא היה יכול לשמוע ללא עזרת הרמקול – לא יענה, ואינו מצטרף למניין, אך אם גם בלי הרמקול היה יכול לשמוע את החזן ואין בינו לבין החזן שום דבר חוצץ (כגון מקומות מטונפים וכדו') – יענה[46].

• הפסק ע"י גוי – גוי שנכנס לבית הכנסת לא נחשב כהפסק בין המתפללים, כיון שהוא בטל לגבי המתפללים. אבל אם הוא עומד בפתח בית הכנסת – נחשב כהפסק לאותם שעומדים בחוץ[47].

[1] ויקרא כ"ב, ל"ב.

[2] שו"ע סי' נ"ה סעי' א'. ועי' ברכות כ"א ע"ב. מגילה כ"ג ע"ב.

[3] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק ע'. בא"ח פרשת ויחי סעי' ז'.

[4] ישעיה א', כ"ח.

[5] שו"ע סי' נ"ה סעי' ב'. בא"ח פרשת ויחי סעי' ד'.

[6] בא"ח פרשת ויחי סעי' ה', תרומה סעי' א'.

[7] שו"ע סי' נ"ה סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק מ"ח. משנ"ב שם ס"ק ל"ד. בא"ח פרשת ויחי סעי' ה'.

[8] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ל"ה, ל"ו.

[9] ולעניין ברכת כהנים עי' לקמן פרק י"ט בעניין ברכת כהנים במניין, ובסי' קכ"ח בה"ל ד"ה "פחות מעשרה".

[10] שו"ע סי' נ"ה סעי' ו'.

[11] בא"ח פרשת ויחי סעי' ה'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק מ"ט. משנ"ב שם ס"ק ל"ד. ביאור הלכה שם ד"ה "או שהוא ישן".

[12] בא"ח פרשת תרומה סעי' ט"ז.

[13] שו"ע סי' נ"ה סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק נ"ג. משנ"ב שם ס"ק ל"ח. בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[14] שו"ע סי' נ"ה סעי' ח', י"ב. בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[15] כה"ח סי' נ"ה ס"ק י"ג, י"ד. בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[16] בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[17] אחרונים עפ"י כה"ח סי' נ"ה ס"ק ס"ג.

[18] כה"ח סי' נ"ה ס"ק י"ז.

[19] משנ"ב סי' נ"ה ס"ק כ"ד. כה"ח שם ס"ק י"ג, ועי' בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[20] עי' בא"ח פרשת תצוה (פורים) סעי' א'. אחרונים.

[21] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ס"ד. משנ"ב שם ס"ק מ"ז. בא"ח פרשת ויחי סעי' ו'.

[22] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"א וח"ג סי' י"ב. משנ"ב סי' נ"ה ס"ק מ"ו. כה"ח שם ס"ק ט"ז, ס"ב.

[23] גיטין ל"ד ע"א.

[24] חולין ד' ע"ב.

[25] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"א.

[26] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"א וח"ג סי' י"ב.

[27] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"א.

[28] שם.

[29] שם.

[30] שו"ע סי' נ"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק מ"ז. משנ"ב שם ס"ק ל"א.

[31] כה"ח סי' נ"ה ס"ק נ"ח.

[32] בא"ח פרשת ויחי סעי' ז'.

[33] דברים ח', ח'.

[34] יומא כ"ב ע"ב. מג"א סי' קנ"ו ס"ק ב'. פתח הדביר שם ס"ק ג'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק י"א.

[35] משנ"ב סי' נ"ה ס"ק מ"ח.

[36] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"ג ולחונים עליו. בא"ח פרשת ויחי סעי' ז'.

[37] משנ"ב סי' נ"ה ס"ק נ"ד.

[38] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"ד. כה"ח שם ס"ק ע"ג.

[39] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"ח. כה"ח שם ס"ק ע"ח. ועי' ברכ"י שם ס"ק ח'.

[40] כה"ח סי' נ"ה סעי' ס"ח, ס"ט.

[41] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ע"ו.

[42] שו"ע סי' נ"ה סעי' י"ט. בא"ח פרשת ויחי סעי' ז'.

[43] אחרונים.

[44] שו"ע סי' נ"ה סעי' כ'. בא"ח פרשת ויחי סעי' ז'.

[45] שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב סי' ל"ח ועוד אחרונים.

[46] סוכה נ"א ע"ב, סודר במצריים ומהרש"א שם.

[47] בא"ח פרשת ויחי סעי' ז', ועי' קשר גודל סי' ט' סעי' כ"ב.