פרק יד – תפילה ולימוד כנגד ערווה

• נקיות לדברים שבקדושה – נאמר בתורה[1]: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך… והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", וכוונת הפסוק היא שאדם צריך להקפיד על צניעותו כיון שה' ית' נמצא בכל מקום, לכן כשעוסק בדבר שבקדושה כגון לימוד תורה, ק"ש, תפילה וכו', צריך להיזהר שלא תהיה צואה באותו מקום, ושלא תהיה ערווה כנגד פניו של האדם כיון שיש בזה איסור דאורייתא[2].

ראיית הלב את הערווה

• חציצה בין הלב לערווה – מלבד האיסור שקיים בראיית ערווה בעיניו, החמירו חז"ל שגם לבו לא יראה את הערווה בשעה שעוסק בדבר שבקדושה, דהיינו שתהיה חציצה בין מקום הלב למקום הערווה, ולכן אם אינו לובש מכנסיים או חגורה על חלוקו – אסור לו ללמוד תורה או להתפלל. אך אם יש לו בגד שמכסה את ערוותו ומוחזק ע"י גומי וכדו' ובגד שמכסה את לבו – מותר לו ללמוד תורה ולהתפלל[3].

• דברים שבקדושה לנשים – איסור ראיית הערווה חל גם על הנשים, ולכן אסור להן לעסוק בדבר שבקדושה נגד ערוות אישה אחרת. וכשהיא ערומה – יש אומרים שאסור לה ללמוד או להתפלל ללא חגורה כגברים ויש מי שמתיר, ולכן כשאישה מברכת על הטבילה כשהיא במקווה וליבה רואה את הערווה – צריכה היא לעכור את מי הטבילה על ידי שתנענע ברגליה, כדי שלא יהיה ליבה רואה את הערווה[4].

• כשאחרים יכולים לראות את ערוותו – מי שעומד בבית ערום ומוציא ראשו מחוץ לחלון, או מי שלובש רק כותונת ללא מכנסיים וכדו' – אעפ"י שאין ליבו רואה את הערווה אסור לו להתעסק בכל דבר שבקדושה, כיון שאחרים יכולים לראות את ערוותו, וכתוב[5]: "לא יראה בך ערות דבר" ולא נאמר: "לא תראה", דהיינו שישנו איסור אפילו אם רק ערוותו מגולה לאחרים[6].

• ערום בכילה – אם יושב ערום בכילה שאינה גבוהה עשרה טפחים, ומוציא ראשו חוץ לכילה, וגם כיסה בבגד את ליבו שלא יראה את ערוותו – מותר בכל דבר שבקדושה, כיון שאין אחרים יכולים לראות את ערוותו, ואין לבו רואה אותה[7].

• ערווה במים – מי שטובל במים צלולים, אך לבו וראשו חוץ למים, וראשו מורם כך שאין עיניו רואות את ערוותו, או שהוא עוצם את עיניו – מותר לו ללמוד ולהתפלל ולקרוא קריאת שמע, ואם לבו בתוך המים – אסור, כיון שליבו רואה את הערווה[8].

• אם המים שטובל בהם עכורים כך שאין אבריו נראים בהם – מותר לו לעסוק בדבר שבקדושה ואפילו אם ליבו בתוך המים, אך יזהר שלא יהיה ריח המים רע, שאז נאסר מחמת שדינם כצואה[9].

• כיסוי ע"י היד – כיסוי בידו לא הוי כיסוי, ולכן אם כיסה את ערוותו או לבו בידיו, או אם כיסה את ראשו בידיו כדי לברך – אין זה מועיל, אבל אם חברו כיסה לו בידו – מותר. ואף על פי כן, ידיו יכולות לשמש כהפסק בין לבו לערוותו ע"י שיחבק בהם את גופו כיון שזה מועיל מדין הפסק בין לבו לערוותו. וגם אשה יכולה לחבק גופה במקווה כשאינה יכולה לעכר את המים[10].

האיסור להימצא במקום ערווה

• הזזת גופו או פניו ממנה – אם הייתה ערווה כנגדו, יש אומרים שצריך להזיז את פניו וגופו ממנה כך שלא תהיה מולו, ויש אומרים שמספיק שיזיז את פניו ממנה כך שהיא לא תהיה מול עיניו, כיון שאיסור ערווה תלוי בראייתה וכך אינו רואה אותה, ואז מותר לו לעסוק בדבר שבקדושה. וראוי להחמיר כדעה הראשונה, ובשעת הצורך אפשר להקל כדעה השנייה[11].

• עצימת עיניו מפניה – אם עוצם את עיניו, או שנמצא בלילה – יש אומרים שאינו מועיל כיון שבאיסור ערווה נאמר[12]: "לא יראה", שצריך שלא יהיה אפשר לראותה וכך אפשר לראותה. ויש אומרים שמועיל, ונכון לנהוג כדעה הראשונה, ובשעת הצורך אפשר להקל כדעה השנייה[13].

• סומא – גם סומא לא יעסוק בדבר שבקדושה כשיש ערווה כנגד פניו[14].

• מכוסה בחפץ שקוף – אם יש ערווה מולו ויכול לראותה אלא שהיא מכוסה בחפץ שקוף כגון: זכוכית, ניילון וכדו', וכן אם רואה ערווה ברשות אחרת, דהיינו שהוא נמצא בחדר והערווה נמצאת ברחוב או בבית אחר – אעפ"י שהיא מכוסה בדבר שקוף, אסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגדה, אבל אם מחזיר פניו או עוצם את עיניו – מותר גם לדעת המחמירים לעיל[15].

הרהור כנגד ערווה

• הרהור דבר שבקדושה – נאמר בתורה[16]: "ולא יראה בך ערות דבר"– מכאן שדיבור כנגד ערווה – אסור, אבל להרהר כנגדה – מותר, ולכן אותם ההולכים למקווה ומכוונים כוונות בשעת הטבילה או מתוודים שם, יזהרו שלא יוציאו איזה פסוק או דבר תורה מפיהם. אך מקווה שמימיו עמוקים יותר מי' טפחים – מותר להרהר בהם בדברי תורה, אך בחדר של המקווה – אסור, כיון שדינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה[17].

• ענייה על ברכה כנגדה – גם במקום שמותר להרהר בו בדברי תורה, אסור לשמוע שם מאדם אחר ברכה כשהוא מכוון לצאת בה ידי חובה, כיון שבמקרה כזה אינו יכול לענות ואינו בגדר "שומע כעונה"[18].

נגיעה בערווה

• אסור לעסוק בכל דבר שבקדושה כשאחד מאבריו נוגע בערוותו או בערוות חברו, ולכן צריך להיזהר שלא תיגע ערוותו בירכותיו (החלק העליון של הרגל)[19].

• אעפ"י שאסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד כיס הביצים, אם הכיס רק נוגע בירכותיו – מותר[20].

ערווה באיש

• כשחצי גופו ערום – אם לובש רק מכנסיים וחצי גופו העליון ערום – מותר לו לקרוא קריאת שמע, אבל אם רוצה לעמוד בתפילה (שמונה עשרה) – צריך לכסות גם את חצי גופו העליון כיון שעליו לעמוד באימה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אך בדיעבד אם כבר התפלל כשחצי גופו העליון ערום – יצא ידי חובה[21].

• ערוות גוי וערוות בהמה – האיסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד ערווה הוא אפילו בערוות גוי, אבל כנגד ערוות בהמה – מותר[22].

• ערוות קטן – אסור לקרוא אפילו כנגד ערוות קטן בן יומו, ואעפ"י שיש מתירים בקטן אם אינו ראוי לביאה – צריך לחוש לדברי האוסרים. ובשעת ברית מילה מותר לברך כנגד הערווה, אך ראוי להחמיר גם בזה ולכסות את ערוות התינוק או לעצום את עיניו כשמברך על המילה ועל הכוס[23].

ערווה באשה

• מקומות המגולים – אומר הזוהר הקדוש באידרא רבא[24]: "קול באשה ערווה, שיער באשה ערווה, שוק באשה ערווה, רגל באשה ערווה, יד באשה ערווה".
• גם לדברי הזוהר, אותו חלק שדרכו להיות מגולה תמיד (ואין בו משום חוסר צניעות) כגון: כף היד, האצבעות, הפנים וכו' – מותר להתפלל כנגדם, ואפילו אם הוא יותר מטפח, ואפילו באשה אחרת שאינה אישתו[25], כיון שלא יבוא לידי הרהור כשמסתכל בהם, כיון שדרכן להיות מגולות.
• ודווקא אם מסתכל שם בדרך אגב, אבל אם הוא מתבונן בה – אסור, ועל זה נאמר[26]: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף" (מקום הערווה), ואפילו אם מסתכל בפחות מטפח עובר על[27] "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכל שכן שאסור לו לקרוא קריאת שמע כנגדה, וגדול עונשו עד שאמרו[28]: "אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנם"[29].

• דבר שבקדושה כנגד מקום שרגילה לכסותו – ערווה באשה הוא אותו מקום שרגילה לכסותו, ועכשיו הוא מגולה, ויש בו שיעור טפח (כ -8 ס"מ). ואיסור זה הוא בכל אשה ואפילו היא אשתו. ואסור לקרוא כנגדו כל דבר שבקדושה[30].

• דרך הכיסוי – אותן נשים שדרכן לא לכסות את אותם מקומות שדרכם להיות מכוסים – טועות, ואסור לקרוא כנגדן דבר שבקדושה, ודין זה נוהג גם בנשים שאינן יהודיות[31].

• טפח דווקא באשתו – יש אומרים שאיסור ראיית טפח של ערווה הוא דווקא באשתו, ובאשה אחרת אסור אפילו פחות מטפח – ונכון לחוש לדבריהם[32].

• בגד דק – אשה שלבושה בגד דק באופן שנראה בשרה מעבר לבגד – אסור לקרוא כנגדה[33].

• אשה כנגד אשה אחרת – מותר לאשה לעסוק בדבר שבקדושה כנגד טפח מגולה של אשה אחרת, אפילו אם זה מקום שדרכו להיות מכוסה. והטעם לכך הוא שהרהור שייך רק באנשים שרואים ובאים לידי הרהור ולא בנשים[34].

• אשה מניקה – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד אשתו כשמניקה את בנה, וכל שכן כנגד אשה אחרת. ויש שמקילים לקרוא כנגד אשתו שאינה מקפידה כל כך בשעת ההנקה, כיון שאז מקומות אלו דינם כדין כפות הידיים והרגליים שדרכם להיות מגולים תמיד, ויש שאומרים שכיון שמקפדת על כך שיהיו מכוסים שלא בשעת ההנקה, דינם כמקום המכוסה ואסור לקרוא כנגדה, ולכן לכתחילה לא יקרא כנגדה, ובדיעבד – אם קרא אינו חוזר[35].

• קרא כנגד טפח מגולה – אם קרא קריאת שמע כנגד טפח מגולה והתכוון להסתכל שם – יש אומרים שצריך לחזור ולקרוא, ויש שחולקים ואומרים שאינו צריך, אבל אם ראה אך לא התכוון להסתכל שם – בדיעבד יצא ידי חובה, כיון שלא הרהר[36].

• קריאה כנגד תמונת אשה – טוב להחמיר שלא לקרוא דבר שבקדושה כנגד תמונה של אשה שיש שם טפח מגולה, והחומרא היא אפילו בתמונת אשה שאינו מכירה (ובמתבונן ודאי שאסור)[37].

• דבר שבקדושה במקומות ציבוריים – אם נוסע באוטובוס ורוצה לעסוק בדבר שבקדושה – יעצום את עיניו ויהרהר בדברי תורה, ואם רוצה ללמוד מספר – יאחוז אותו מול עיניו בצורה שלא יוכל לראות את האשה, והוא הדין כשצריך לברך שבע ברכות בחופה ויש שם נשים שאינן לבושות בצניעות[38].

• הסתכלות בתכשיט – במקום שבו אין נשים רגילות לענוד תמיד על אצבעותיהן טבעות של אבנים טובות – אסור להסתכל על ידיה של אשה העונדת טבעות או צמידים וכדו' אפילו אם רק רוצה להביט בתכשיט, כיון שאין דרכן בכך – יבוא לידי הרהור[39].

• בגדים צבעוניים – אסור להסתכל על בגדים צבעוניים של אשה שמכיר אותה, ואפילו היא אינה לבושה בהם, ויש מי שאומר שהוא הדין בהסתכלות על תכשיטיה, וראוי לחוש לדבריו[40].

• האיסור בכל אשה ובכל גיל – בכל הדינים של ערווה באשה, אין חילוק בין אשה נאה לאשה כעורה או בין אשה צעירה לזקנה[41].

• גיל שבו מתחיל האיסור – ישנה מחלוקת מאיזה גיל מתחיל האיסור של "טפח באשה ערווה":

• יש אומרים מגיל שלוש.
• יש אומרים מגיל שש
• ויש שאומרים שהדבר אינו תלוי בגיל אלא בדעת בני האדם, שכל זמן שאין בני אדם נותנים דעתם עליהם מחמת קטנותם נחשבות כקטנות, ולכן לדעתם[42] מותר לאב לעסוק בדבר שבקדושה כנגד בתו עד גיל אחת עשרה.

ולהלכה ראוי להחמיר בטפח מגולה בקטנה מגיל שש, וכל זה הוא דווקא לעניין דבר שבקדושה, אבל לגבי חינוך ללבוש צנוע – ראוי לחנכה לכך עוד בהיותה קטנה יותר[43].

יד באשה ערווה

• החלקים השונים ביד – ישנם ביד שלושה חלקים, ודינם חלוק לעניין ערווה: מבית השחי עד הפרק המחובר לזרוע – אסור לגלותו, ואין הדבר תלוי במנהג הנשים. מהפרק המחובר לזרוע עד כף היד – תלוי במנהג (וכדלקמן). כף היד – מותר לגלותה[44].

• גילוי מקום מכוסה – אותן נשים הנוהגות לגלות זרועותיהן עד למעלה מהעצם של המרפק או פותחות את חולצתן עד סמוך לדדיהן – זהו מנהג רע, ועל זה נאמר[45]: "חוקים לא טובים" ו"טפח באשה ערווה", ולא אומרים על מקומות אלה שהם מקומות שרגילים להיות מגולים[46].

• גילוי הזרוע עד הפרק – אפשר לגלות את הזרוע עד הפרק, ואפילו אם יש נשים שלובשות חולצה שמכסה עד לכף היד, הרי בשעה שהן עוסקות בעבודה הן מפשילות את שרווליהן עד פרק הזרוע, ולכן אין מקום זה נחשב למכוסה[47].

• מעל הזרוע – גם אם יש נשים שדרכן לגלות טפח מעל זרועותיהן תמיד, אינן נוהגות כשורה והרי זה ערווה, ולכן לא יקרא כנגדן[48].

שיער באשה ערווה

• שיער – שיער של אשה שדרכה לכסותו נקרא ערווה, ואסור לקרוא קריאת שמע, ללמוד ולהתפלל כנגדו, ואפילו אם השיער הוא של אשתו ואפילו באשה מכוערת וזקנה[49].

• שיער באינה נשואה – בתולות שדרכן ללכת פרועות ראש – מותר לקרוא כנגדן ולעסוק בדבר שבקדושה[50]. ויש אומרים שעל הבתולות להקפיד ללכת בשיער קלוע במקום שנהגו כך[51].

• גילוי שיער מחוץ לכיסוי ראש – שערות של אשה היוצאות חוץ לכיסוי או לכובע – מותר לעסוק כנגדן בדבר שבקדושה אם הן פחות מטפח[52], ולפי הזוה"ק אין לאשה להוציא שערות לחוץ כלל[53].

• מקומות שהולכים בגילוי ראש – גם במקומות שנשים הולכות בגילוי ראש – אסור לקרוא כנגדן. וכיון שיש מקילים, אם קרא כנגדן, בדיעבד אינו חייב לחזור לקרוא[54].

• פאה – יש מקומות שנשים לובשות פאה נוכרית ויש שאומרים שפאה כזו אינה נחשבת ככיסוי ראש, ולכן במקום שלא הולכים בפאה טוב להחמיר ולא לקרוא כנגדן כדין שיער של אשה, ובפרט באותן הפאות הנכריות שבימינו שנראות כשיער אמיתי[55].

שוק (רגל)  באשה ערווה

• החלקים ברגל – ישנם ברגל שלושה חלקים: הירך, דהיינו מהברך עד המותניים – אסור לגלותו. השוק, דהיינו החלק מן הברך עד כף הרגל – אסור לגלותו. כף הרגל – תלוי במנהג: במקום שנהגו לכסותו – אסור לגלותו ולקרוא כנגדו, ובמקום שנהגו לגלותו – מותר[56].

• הקרסול – הקרסול (דהיינו מקום החיבור של כף הרגל והשוק) – ממנו ולמעלה הווי מקום שדרך לכסותו. ובבגדד נהגו שהנשים מגלות שני שלישי טפח (דהיינו כ -5 ס"מ) מעל הקרסול, ומכיון שרק "טפח באשה ערווה" וזהו שיעור מועט מטפח – אין זה ערווה. והוא הדין בכל מקום שנהגו כך. ומעל שני שלישי טפח הנ"ל הוא בגדר "שוק באשה ערווה" ואסור לקרוא קריאת שמע כנגדו[57].

• כף הרגל – מי שנמצא במקום שדרך הנשים שם לגרוב גרביים ואינן מגלות אפילו כל שהוא מכפות רגליהן, אעפ"י שאשתו לא נוהגת לכסות מקומות אלו – אסור לו לקרוא, להתפלל וללמוד כנגדם[58].

קול באשה ערווה

• קול זמר – כל קול זמר של אשה, בין פנויה בין אשת איש, בין צעירה בין זקנה, בין יפה ובין מכוערת ואפילו אשתו כשאינה טהורה – ערווה, ואסור לשומעו, וכל שכן שאסור לקרוא, ללמוד או להתפלל כששומע קול זה. ואסור לשמוע קול אשה ששרה ברדיו או בקלטת, דיסק וכדו' ואפילו אם אינו מכירה. ויזהר שלא ללמוד, להתפלל או לקרוא קריאת שמע כשאשתו שרה לתינוק וכדו' אפילו כשהיא טהורה כיון שזה מסיח את דעתו[59].

• קטנה – קטנה פחות מגיל שש ששרה לתינוק, אין בזה משום ערווה ומותר לעסוק בדבר שבקדושה אם שומע את קולה כששרה[60].

• שעת הדחק – אעפ"י שאסור לעסוק בדבר שבקדושה ליד נשים ששרות, אם שומע נשים שרות ואינו יכול ללכת ללמוד במקום אחר – יכול להרהר בדברי תורה אפילו ע"י עיון בספר, אך יזהר שלא יוציא בשפתיו כלום. וכן מי שחושש שיעבור זמן קריאת שמע אם יחכה שיסיימו את שירתן – יקרא אותה בזמנה. וכל זה הוא דווקא בשעת הדחק[61].

• קול אישה בלי שירה – יש להחמיר גם בקול של אשה שמספרת סיפור או מרצה באורך וכדו' יש בו משום קול באשה ערווה, אבל בדברים קצרים ובמיוחד כשהם לצורך עסק – אין לחשוש[62].

• זהירות משירה ליד גברים – ראוי ונכון לכל אשה כשרה ויראת שמים, בין נשואה ובין פנויה, שלא תשמיע את קולה בזימרה במקום שיש בו אנשים ואפילו אם הם קרובי משפחתה. וכן עליה להיזהר שלא תאמר אפילו זמירות שבת בקול כשיש אנשים, אלא [63]רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע[64].

הישן עם אשתו ובניו

• שניים במיטה אחת – אם היו שני אנשים ישנים במיטה אחת, ובשרם נוגע זה בזה – אסור להם לעסוק בדבר שבקדושה, ואם הייתה מפסיקה ביניהם טלית או בד אחר – מותר. ואם כל אחד ישן בצד אחר של המיטה – מספיק אם יסובב את פניו מחברו[65].

• ישן עם בניו – אם ישן עם בניו הקטנים – יכול להחזיר פניו ולקרוא, ואם בניו גדולים (בנים בגיל י"ב ובנות בגיל י"א) – צריך שיפסיק בינו לבינם ע"י בד, שמיכה וכדו'[66].

תפילה ותורה במקום צואה, לכלוך וריח רע

• דברים שבקדושה מול צואה – ישנו איסור דאורייתא לקרוא כל דבר שבקדושה כנגד צואת אדם אם היא נמצאת מול פניו[67].

• צואה בצדדים שונים – אם הצואה נמצאת מאחוריו או מצידו במרחק ארבע אמות, או שהיא לפניו אבל רחוקה כמלא עיניו כך שאינו יכול לראותה, ובכל מקרה אין לצואה ריח רע – יכול לקרוא אז דברים שבקדושה[68].

• גדר צדדים – צואה שנמצאת בצדדים שלפניו – הרי היא כלפניו, ואם נמצאת בצדדים שלאחריו – הרי הם כלאחריו. ואותם צדדים שיכול לראותם כשלא מזיז את ראשו אלא רק את עיניו – הרי הם כלפניו, ואם צריך להטות את ראשו ולראותם – הרי הם כצדדים שלאחריו[69].

• צואה מועטת – אם הייתה לפניו צואה מועטת – יכול לירוק עליה רוק עבה (שיכסה את הצואה) ויקרא כנגדה. ודבר זה מועיל רק באופן עראי אך לא באופן קבוע[70].

• צואה בחושך – אם הוא נמצא במקום חשוך או שהוא בלילה ויש צואה – ישער את המרחק דלעיל כשיעור ראיית אדם בינוני ביום[71].

• ריח רע – אם יש לצואה ריח רע – יתרחק ארבע אמות מקצה המקום שהריח מגיע לשם[72].

• אינו יכול להריח – אדם שאינו יכול להריח מחמת חולי או נזלת, יתרחק שיעור כמרחק של אדם בינוני שמריח. ואדם שחוש הריח שלו מפותח – יתרחק ד' אמות ממקום שנגמר הריח אצלו, אעפ"י שלאחרים לא מגיע הריח עד שם[73].

• צואה ברשות אחרת – אם הצואה נמצאת על מקום שהוא גבוה עשרה טפחים (דהיינו כ -80 ס"מ) ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (דהיינו 32 ס"מ על 32 ס"מ) או שהייתה במקום גדול מזה או שהייתה הצואה בחדר אחר – הרי היא נמצאת ברשות בפני עצמה, ולכן אם אין לה ריח רע, אעפ"י שרואה אותה, יכול לקרוא כנגדה. ויש מחמירים ואוסרים אם רואה אותה, ויש לחוש לדבריהם. אבל אם הוא בלילה או שעוצם את עיניו ולא רואה אותה – אין לחוש ומותר לקרוא כנגדה. וגם לדעת המחמירים הוא רק כשרואה אותה דרך דלת פתוחה או חלון פתוח, אבל אם רואה אותה דרך חלון סגור וכדו' – אין לחוש[74].

מי רגלים

• דבר שבקדושה כנגד מי רגליים – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד מי רגליים[75].

• התלכלך ממי רגליים – אם בשעה שמתפלל או מברך הרגיש שהתלכלכו בגדיו במי רגליו – מותר לו להמשיך בתפילתו או ברכתו, כיון שהם מכוסים בבגד עליון, ואעפ"י שברטיבותם יש "טופח על מנת להטפיח" (דהיינו שבגדיו יכולים ללחלח ברטיבות דבר אחר שיגעו בו)[76]. אך אם קרה לו הדבר קודם שהתחיל להתפלל או לברך – עליו להחליף את בגדיו ואח"כ יתפלל[77].

• חולה – מי שהוא אנוס מחמת חולי וכדו' ומטפטפים ממנו טיפות מי רגליים – יכסה את האיבר בבד שאינו נותן למים לעבור או בניילון, כדי שלא יטנפו מי הרגליים את בגדיו, וכאשר הוא מרגיש שיוצאים ממנו טיפות – יפסיק להתפלל וימתין עד שיכלו המים, ואח"כ ימשיך בתפילתו. ואם אינו יודע מתי יוצאים ממנו טיפות, או שמוציא פסולת של גופו מן הצד (בדרך "קאטטר") ולא דרך האברים הרגילים – מותר לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל אם יכסה את בית הקיבול של המי רגליים או הצואה, ויפזר עליו ריח טוב כדי שלא יגיע ממנו ריח רע, וק"ו אם נמצא בציבור עליו להקפיד על זה[78].

• צואה על גופו – אם יש צואה על גופו והיא מכוסה, ואין בה ריח רע – יש מתירים לעסוק בדבר שבקדושה ויש אוסרים, וראוי להחמיר[79].

• צואה בפי הטבעת – צואה שנמצאת בפי הטבעת, אפילו היא מכוסה, ואין בה ריח רע, והיא מועטת – אסור לו לעסוק בדבר שבקדושה כיון שהיא יותר חמורה מצואה שנמצאת על גופו. ולכן חייב אדם להקפיד לנקות את עצמו יפה יפה בפי הטבעת ע"י מים או נייר רך, ועדיף שיהיה רטוב (וטוב להשתמש במגבונים לחים וכדו'[80]). וכל זה הוא רק אם הייתה נראית הצואה כשיושב, אבל אם לא נראית כלל כשהוא יושב – מותר לעסוק בדבר שבקדושה כיון שלא ניתנה התורה למלאכי השרת[81].

• מצא צואה בדיעבד – אם קרא קריאת שמע ומצא אח"כ שהייתה לו צואה בפי הטבעת – יש מחלוקת אם יצא ידי חובה או לא, ולכן יחזור ויקרא קריאת שמע בלי ברכותיה[82].

דברים שדינם כצואה

• ריח רע – אם יש ריח רע שלא בא מצואה וכדו' אלא ממקום אחר כגון הפחה של אדם וכדו' – האיסור לעסוק אז בדבר שבקדושה הוא מדרבנן, וצריך להמתין עד שיכלה הריח. וכל זה הוא דווקא אם הריח יוצא ממנו, אבל אם הריח בא ממקום אחר כגון שההפחה יצאה מחברו וכדו' – מותר ללמוד שם מפני ביטול בית המדרש, אבל להתפלל, לברך ולקרוא ק"ש – אסור עד שיכלה הריח. ויכול לפזר ריח טוב, או לעשן את הבית בסמרטוט שרוף על מנת להפיג את הריח הרע[83].

• ריח רע מדברים טבעיים – ריח רע שיוצא מדבר שכך הוא ריחו בטבע כגון: נפט, זפת, עשבים רעים (המפיצים ריח רע מחמת טבעם ולא בגלל שהחמיצו) וכדו' – מותר לעסוק לידם בדבר שבקדושה[84].

• מכונית אשפה – אסור לעסוק בדבר שבקדושה כשעוברת לידו מכונית אשפה שריחה רע. וצריך להמתין עד שיעבור הריח הרע או עד שיפזר ריח טוב[85].

• ריח רע כצואה – כל ריח רע הבא מנבילה, אשפה, מים סרוחים וכדו' – דינו כצואה[86].

• פינו את גורם הריח – גם אם פינו מאותו המקום את הגורם לריח הרע (כגון שפינו את האשפה), והריח הרע נשאר – לא יעסוק שם בדבר שבקדושה[87].

• צואת בעלי חיים – צואת בהמות וחיות ועופות כשיש בה ריח רע – דינה כצואת אדם. ואם אינה מסריחה – מותר לקרוא כנגדה[88].

• דיר ולול – דיר בהמות ולול תרנגולים (ואפילו לבנים) שבדרך כלל ריחם רע – דינם כצואת אדם[89].

• צואה יבשה – צואה יבשה עד כדי כך שהיא מתפוררת כעפר כשגוללים אותה – מותר לקרוא כנגדה אם אין בה ריח רע. ואם ע"י שגוללה היא נשברת ואינה מתפוררת – אסור להתפלל ולקרוא וללמוד כנגדה, אעפ"י שאין בה ריח רע[90].

• שכבת זרע – אם נמצאת שכבת זרע על בשרו – דינה כצואה, ולכן צריך לרחוץ את עצמו יפה יפה ואח"כ יכול לעסוק בדבר שבקדושה. ואם שימש מיטתו בשבת או שראה קרי – יקנח את עצמו בבגד יבש או ישפוך על אותו מקום מים ואח"כ ינגב. וטוב ללכת לטבול באותו יום כדי להתקדש ולהיטהר. ולכל הפחות ישפוך על גופו תשעה קבין מים (כ -13 ליטר) בפעם אחת. ואם אינו יכול לעשות כך – ייטול את ידיו ארבעים פעמים[91] (כפי שמופיע בסידור "קול אליהו" עמ' 334).

• צואת קטן – קטן שיכול לאכול כזית דגן (כ -27 גרם בערך), אפילו מבושל כגון דייסה וכדו', בארבע דקות – צריך להתרחק מצואתו כמו מצואת אדם גדול. ויש אומרים שאפילו אם אוכל כמות כזו בתשע דקות צריך להתרחק מצואתו, ויש לחוש לדעתם[92].

• גדר קטן – יש אומרים שקטן בגיל שנה אפילו שאינו אוכל בפועל דגן כדלעיל אלא שראוי לאכול – צריך להתרחק מצואתו. ויש אומרים שיש להתרחק מצואה או מי רגליים של קטן אפילו הוא בן יומו – וכן נוהגים להחמיר[93].

• הרחקה בשעת הטלת מי רגליים – בשעה שאדם מטיל מי רגליים – אסור מדאורייתא לעסוק כנגדם בדבר שבקדושה. לאחר שנפלו לארץ או לכלי – האיסור הוא מדרבנן[94].

עביט של מי רגליים

• מי רגליים שאינם בכלי – אם המי רגליים (בכל כמות שהיא) אינם נמצאים בתוך כלי המיוחד להם – אינם "עביט", ולכן יכול להטיל לתוך הכלי רביעית מים (כ -87 גרם) ולקרוא כנגדם, כיון שהאיסור הוא מדרבנן (כדלעיל). יש אומרים שאת רביעית המים ישפוך לתוך הכלי של המי רגליים בבת אחת ולא בהפסקות, ויש אומרים שאינו מעכב – וכן נוהגים. והוא הדין אם היה בכלי רביעית מים והטילו עליהם מי רגליים – מותר לקרוא כנגדם[95].

• ספק אם הטילו לתוכו רביעית – אם מסופק אם הטילו לתוכם רביעית מים – לא יקרא. ואם חושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה – יקרא ויתפלל כיון דהוי ספק בדרבנן[96].

• כלי שאינו עביט וקרקע שספוגה במי רגליים – מותר לקרוא כנגד כלי שאינו "עביט" (דהיינו שהוא לא מיוחד למי רגליים), שהיו בו מי רגליים והתייבשו, והרטיבות שנשארה בכלי אין בה שיעור "טופח על מנת להטפיח" (דהיינו שאם נוגעת בהם יד – אינה יכולה להרטיב דבר אחר). וכן מותר לעסוק בדבר שבקדושה כנגד קרקע שספוגה במי רגליים, ואין בהם "טופח על מנת להטפיח"[97].

• כלי שהיטלו בו כמה פעמים מי רגליים – כלי שהוטלו לתוכו מספר פעמים מי רגליים בכל כמות שהיא – צריך שייתן בכלי רביעיות מים כנגד מספר הפעמים שהוטלו לתוכו מי רגליים[98].

• כלי של צואה – עביט של מי רגליים או סיר של צואה וכדו' שעשויים מחרס או מעץ, אפילו אם הם רחוצים יפה, ואין בהם ריח רע, ואפילו הפך אותם כך שפיהם כלפי הקרקע – דינם כצואה, ולא מועיל אם יטילו לתוכם רביעית מים, כיון שהם בולעים לתוכם את המי רגליים והצואה. אבל אם הם עשויים ממתכת, פלסטיק, זכוכית או מחרס מצופה עופרת, ורחוצים יפה מבפנים ומבחוץ, ואין בהם ריח רע – מותר לקרוא כנגדם אפילו אם אינם הפוכים על פיהם[99].

• כלי צואה מחרס – כלי חרס שמצופה מתכת או זכוכית רק מצד אחד – יש אומרים שדינו ככלי חרס שאסור לקרוא כנגדו, וטוב לחוש לדבריהם, ולכן יזהר לבדוק כשמתפלל מחוץ לביה"כ, כניסות לבתים וכדו' שאין שם צינור של ביוב וכדו'[100].

• כסא ילדים עם עביט – כסא ילדים שמשתמשים בו לישיבה ולאכילה, ויש מתחתיו עביט – אם הכסא עצמו נקי, והסירו את הכלי מתחתיו, ואין בו ריח רע – מותר לקרוא כנגדו. אך בכסא העשוי מעץ, יש חשש שטפטפו עליו מי הרגליים ונספגו בתוכו, ולכן אם אין בו ריח רע יכסנו ומותר לקרוא כנגדו. ויש מחמירים וסוברים שצריכים להוציא את הכסא מהחדר אפילו כשאינו עשוי מעץ[101].

ספק צואה ולכלוך

• ספק צואה – אם מסתפק האם יש באותו מקום צואה – אסור לעסוק שם בדבר שבקדושה, כיון שספק דאורייתא לחומרא[102].

• ספק מי רגליים – אם מסתפק האם יש באותו מקום מי רגליים – מותר לעסוק שם בדבר שבקדושה, כיון שספק דרבנן לקולא [103].

• ספק צואת אדם – אם יש לפניו צואה ואין בה ריח רע, והוא מסופק האם זו צואת אדם (שאסורה) או שהיא של בעלי חיים (שמותרת) – יבדוק באותו המקום האם יותר מצוי שזו תהיה צואת אדם או צואת בעלי חיים, ולפי זה ידע אם יכול לעסוק שם בדבר שבקדושה או לא[104].

• בדיקת המנעלים מצואה – אם הולך במקום שמצוי שם לכלוך, ויש חשש שנדבק בנעלו צואה או דבר רקוב וכדו' – חייב לבדוק את נעליו קודם שעוסק בדבר שבקדושה[105].

• מצא צואה אחר תפילתו – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שמוחזק שאין בו צואה, ואח"כ מצא במקום צואה – אין צריך לחזור ולהתפלל, אבל יקרא קריאת שמע פעם נוספת בלי ברכותיה[106].

• כנ"ל במקום שראוי להסתפק – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שראוי להסתפק אם יש בו צואה, אך הוא לא בדק תחילה, ואח"כ מצא שם צואה – יחזור ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וכל שכן אם ידע מראש שיש שם צואה צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע ויתפלל, כיון שהוא פשע שלא בדק קודם את המקום[107].

• צער על עיסוק בקדושה במקום אסור – כל מי שיש בו יראת שמים צריך להצטער צער גדול על שעסק בדבר שבקדושה במקום אסור, כיון שיש בדבר זה עונש חמור גם לפי הפשט וגם לפי הסוד[108].

• מצא מי רגליים אחר תפילתו – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שראוי להסתפק אם יש שם מי רגליים – אעפ"י שמצא שם אח"כ מי רגליים, אין צריך לחזור ולהתפלל[109].

• כנ"ל במקום שידע שיש מי רגליים – אם קרא קריאת שמע והתפלל במקום שידע שיש שם מי רגליים – יש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל, ויש אומרים שאינו צריך, ולמעשה יקרא קריאת שמע ללא ברכותיה, וטוב שגם יתפלל תפילת נדבה עם תנאי[110].

• מקום מוחזק – בית הוא מקום שמוחזק שאין בו צואה, ופח אשפה הוא מקום שמוחזק שיש בו צואה או אשפה עם ריח רע[111].

• צואה ברחוב – אם הולך ברחוב, יזהר שלא יהרהר או ידבר בדברי תורה, אלא אם יודע שאין באותו מקום צואה – שאז יכול להרהר או לדבר[112].

צואה הנמצאת ברשות אחרת

• מחיצה בינו לבין הצואה – אם רוצה לקרוא קריאת שמע וכדו' ויש צואה לידו – מותר לו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיחצצו בינו לבין הצואה, אפילו אם העומדים יודעים שהם מחיצה. ויזהר שלא יראו את הצואה מבין רגליהם ושלא יגיע אליו ריח רע[113].

• צואה עם ריח שנמצאת ברשות אחרת – אם יש צואה שמגיע ממנה ריח רע – אסור לעסוק בדבר שבקדושה גם אם הצואה נמצאת ברשות אחרת, ואפילו שהיא רחוקה מאוד. ואם אינו מריח – מותר[114].

• ריח רע כשעוסק בדברים שבקדושה – אם היה עומד בתפילה או בלימוד, ובא לו ריח רע מהרחוב או מבתים אחרים – מותר לו לפזר ריח טוב בחדר או לעשן סמרטוט וכדו' כדי להרחיק את הריח רע ועל ידי זה לא יריח, ואז יוכל להמשיך בתפילתו או בלימודו. וכל זה הוא רק כשהריח בא מרשות אחרת, אך אם מקור הריח הוא בחדר – אין דרך זו מועילה, אלא אם יכסה את מקור הריח[115].

• צואה שהייתה בבית והוציאוה – אם הייתה צואה בבית והוציאוה, אך עדיין יש שם ריח רע, אם הוא אינו מריח את הריח – מותר לו ללמוד, להתפלל ולקרוא קריאת שמע, אך אם מריח – אסור, אך יכול לפזר ריח טוב כדלעיל[116].

• תינוק טינף בביתו – אם היה מתפלל בביתו, ויש שם תינוק שטינף בצואה או במי רגליים לידו – יפסיק להתפלל וילך לחדר אחר או שיתפלל בחוץ או שירחיק כדלעיל[117].

בית כסא, מקווה ואמבטיה

• בית כסא בשדה – בית כסא שנמצא בשדה, אפילו שהוא מוקף ארבע מחיצות – אסור לקרוא וללמוד כנגדו, ואפילו אם פתחו סגור[118].

• בית הכסא בימינו – בית כסא שהצואה אינה נשארת בו, אלא עוברת דרך צינור לבור אחר (כעין בית הכסא שלנו), והוא מוקף ארבע מחיצות – מותר לעסוק בדבר שבקדושה כנגדו כשהפתח סגור, אעפ"י שלפעמים מטילים בו מי רגלים על גבי הקרקע[119].

• נקיון המקום מצואה – צריך להיזהר בבית הכסא שהצואה יורדת בו דרך צינור, או בבית כסא רגיל שהצואה נשטפת במים, שלא תישאר צואה בפינות בית הכסא על גבי האבנים ששם או על גבי האסלה של הכסא, כיון שאז אסור לעסוק בדבר שבקדושה כנגד בית כסא כזה אפילו כשהפתח שלו סגור[120].

• סתימה בבית הכסא – בית כסא שיש בו סתימה והצואה אינה עוברת בו – אסור לקרוא ולהתפלל כנגדו, אפילו כשהפתח שלו סגור[121].

• מחיצות בית הכסא בימינו – יש אומרים שכל המדובר לעיל הוא דווקא אם בית הכסא נמצא באמצע החדר והמחיצות נעשו רק בשבילו, אך בבתי הכסא שבבתים שלנו שהקירות משמשות גם למטרה אחרת – מותר לקרוא כנגדם. ודין זה הוא רק כשאין ריח רע יוצא משם. ולכן נהגו להקל להתפלל וללמוד בבית, אפילו מול הדלת של בית הכסא[122].

• ברכה במקווה – נשים המברכות על טבילתן, יכולות לברך בתוך המקווה אם מימיו נקיים ואין בהם ריח רע, ועומקם הוא לפחות בעומק של עשרה טפחים (כמטר בערך)[123].

• מקלחת ציבורית – אמבטיה שמתרחצים בה מספר בני אדם יש אומרים שדינה הוא כמרחץ, ולכן יש להיזהר מללמוד או להרהר שם בדברי תורה, ואין ליטול שם ידיים[124].

• נטילת ידיים בבית הכסא – במקום שיש כיור בחדר האמבטיה שאסור לקרוא בתוכו או בבית הכסא – יעשה מחיצה בין בית הכסא לכיור או בין האמבטיה לכיור, כדי שייטול שם את ידיו. ויזהר לעשות את המחיצה גבוהה עשרה טפחים לפחות[125].

הפחה בתפילה

• תפילה וק"ש בגוף נקי – מי שמרגיש בעצמו שודאי לא יוכל להחזיק את עצמו שלא להפיח עד שיגמור לקרוא קריאת שמע עם תפילין – עדיף שימתין אפילו אם יעבור זמן קריאת שמע ותפילה כיון שהוא אנוס, ובלבד שלא יתפלל בגוף שאינו נקי. ולכן צריך להתפלל תפילת תשלומין בתפילה שלאחריה. וכל זה הוא דווקא אם צריך להפיח הפחה שיש לה ריח רע, שאין זה מכבודו של מקום להתפלל כך[126].

• כשיכול להתאפק – אם יכול להתאפק רק בזמן קריאת שמע ולא להפיח בזמן זה, יתעטף בציצית לאחר "ישתבח", יברך את הברכות שקודם קריאת שמע, ויניח תפילין בברכה בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, יקרא קריאת שמע ויחלצם[127].

• חולי הפחה – כל הדין הנ"ל הוא רק כשמפיח מחמת אוכל שאכל או מסיבה מקרית אחרת שמעכבת אותו מלהתפלל כעת, ובתפילה שלאחריה יוכל להתפלל כרגיל, אבל מי שיש לו חולי שמפיח תמיד – יתחיל להתפלל כרגיל, וכשמרגיש שצריך להפיח ישתוק וימתין עד שיכלה הריח, או שיפזר ריח טוב, וימשיך בתפילתו מהמקום שהפסיק. ולעניין תפילין – יניחם בברכה בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, יקרא קריאת שמע ויחלצם[128].

• הפסיק תפילתו בגלל הפחה – אם שהה והפסיק כדי לגמור את קריאת שמע או תפילת שמונה עשרה – יש אומרים שחוזר למקום שהפסיק ויש אומרים שחוזר לראש, וישנם המחלקים בין הפסיק מחמת אונס או שלא מחמת אונס. ולכן בתפילת שמונה עשרה אם הפסיק מחמת אונס (כגון שנצטרך להפיח) – חוזר לראש התפילה, ובקריאת שמע – טוב שיחזור מתחילת קריאת שמע ללא ברכותיה[129].

• טומאה היוצאת מגופו – כל מי שנטמא בטומאה שיוצאת מגופו – לכתחילה יטבול במקווה, ואם אינו יכול ישפוך על גופו ט' קבין בפעם אחת, ואם אינו יכול – ייטול נטילה של ע"ב[130], ובכל מקרה בדיעבד יכול לקרוא קריאת שמע[131].

• נידות ויולדות – נידות ויולדות מותרות בדברי תורה ויכולות לראות את ספר התורה בשעה שמגביהים אותו להראות לציבור אך יזהרו שלא יתבוננו באותיות שבספר התורה, וכן יכולות לשמוע את קריאת הפרשה מהשליח ציבור[132].

[1] דברים כ"ג, ט"ו.

[2] בא"ח פרשת בא סעי' א'. פרי מגדים סי' ע"ד ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק ז'. ביאור הלכה שם בהקדמת הסימן.

[3] שם.

[4] שו"ע סי' ע"ד סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק טו"ב. משנ"ב שם ס"ק ט"ו, ט"ז. שו"ע סי' ע"ה סעי' א'. כה"ח שם ס"ק י"א. משנ"ב שם ס"ק ח'. שו"ע יו"ד סי' ר'. בא"ח פרשת בא סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.

[5] דברים כ"ג, ט"ו.

[6] שו"ע סי' ע"ד סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א', ג'. משנ"ב שם ס"ק א', ד'. בא"ח פרשת בא סעי' א'.

[7] שם.

[8] שו"ע סי' ע"ד סעי' ב' והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק ט', ט"ו. בא"ח פרשת בא סעי' ב'.

[9] שם.

[10] שו"ע סי' ע"ד סעי' ב', ג'. כה"ח שם ס"ק י"א, י"ב, ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ט', י"ד. בא"ח פרשת בא סעי' ב'.

[11] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ט"ל, מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.

[12] דברים כ"ג, ט"ו.

[13] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו' פסק להקל. כה"ח שם ס"ק מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.

[14] שו"ע סי' ע"ה סעי' ו'. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.

[15] שו"ע סי' ע"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק א', ל"ו, ל"ח, מ'. משנ"ב שם ס"ק כ"ה, כ"ו. בא"ח פרשת בא סעי' ו'.

[16] דברים כ"ג, ט"ו.

[17] שו"ע סי' פ"ה סעי' ב'. מג"א שם ס"ק ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ח. דרכי תשובה יו"ד סי' ר'. בא"ח פרשת בא סעי' ז'.

[18] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ח. בא"ח פרשת בא סעי' ז'.

[19] שו"ע סי' ע"ד סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"א. בא"ח פרשת בא סעי' ג'.

[20] בא"ח פרשת בא סעי' ג'.

[21] שו"ע סי' ע"ד סעי' ו'. בית יוסף שם בסוף הסימן. כה"ח שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת בא סעי' ד'.

[22] שו"ע סי' ע"ה סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק כ"ט. בא"ח פרשת בא סעי' ה'.

[23] שו"ע סי' ע"ה סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"א. בית יוסף יו"ד סי' רס"ה. שו"ע שם סעי' ח'. בא"ח פרשת בא סעי' ה'.

[24] זוה"ק האזינו דף קמ"ב ע"א.

[25] ברכות כ"ד ע"א. בא"ח פרשת בא סעי' י"א.

[26] ברכות כ"ד ע"א.

[27] במדבר ט"ו, ל"ט.

[28] ברכות ס"א ע"א.

[29] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ט'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'.

[30] שו"ע סי' ע"ה סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' ח'.

[31] בא"ח פרשת בא סעי' ח'.

[32] שו"ע סי' ע"ה סעי' א' וברמ"א שם. כה"ח שם ס"ק י', י"א.

[33] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק א'. מחזיק ברכה שם ס"ק א'.

[34] שו"ע סי' ע"ה סעי' א' וברמ"א שם. כה"ח שם ס"ק י"א. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת בא סעי' ט'. חזון איש אורח חיים סי' ט"ז. ולעניין ערווה ממש ראה לעיל סעיף ג'.

[35] חיי אדם כלל ד' אות ז'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ד'. בא"ח פרשת בא סעי' י'.

[36] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. פרי מגדים סי' ע"ה במשבצות זהב ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק ז', כ"ז. משנ"ב שם ס"ק ד'. בית יוסף שם בשם ר' יונה.

[37] אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א ס"ק ג', ד' (עמ' 44).

[38] אחרונים.

[39] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'.

[40] שו"ע  אבה"ע סי' כ"א סעי' א'. אוצר הפוסקים שם.

[41] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ד.

[42] שו"ע סי' ע"ג סעי' ד'. בא"ח פרשת בא סעי' ח', י"ג. באור הלכה סי' ע"ה ד"ה "טפח מגולה". חזון איש, אורח חיים סי' ט"ז ס"ק ח' בסופו. חסד לאלפים סי' ע"ה ס"ק ח'.

[43] אחרונים.

[44] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'.

[45] יחזקאל כ', כ"ה.

[46] תפארת שמואל על הרא"ש ברכות פרק ג' ס"ק ל"ז. משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ב'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.

[47] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'.

[48] בא"ח פרשת בא סעי' ח'. אחרונים.

[49] שו"ע סי' ע"ה סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ב.

[50] שם.

[51] משנ"ב סי' ע"ה ס"ק י"ב. כה"ח שם ס"ק ט"ז עפ"י מג"א ס"ק ג'. אחרונים.

[52] עפ"י הרמ"א סי' ע"ה סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א ס"ק כ"ד.

[53] זוהר נשא קכ"ה ע"ב. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ח"י.

[54] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב. כה"ח סי' ע"ה ס"ק טו"ב. משנ"ב שם ס"ק י'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ז'. אחרונים.

[55] שו"ע סי' ע"ה סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ט, כ'. משנ"ב שם ס"ק ט"ו. ועיין באורך בשדי חמד מערכת "דת יהודית". אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א עמודים 56 -60. אחרונים.

[56] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' א'. חזון איש שם סי' ט"ז ס"ק ח' (במש"כ על דברי המשנ"ב סי' ע"ה ס"ק ב'). בית יוסף סי' ע"ה (בעניין הטעם למה הוזכר שוק).

[57] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ב'. כה"ח סי' ע"ה ס"ק ו' בסברת הב"ח ומש"כ על כך.

[58] בא"ח פרשת בא סעי' י"ב.

[59] שו"ע סי' ע"ה סעי' ג' והחונים עליו. אוצר הפוסקים אבה"ע סי' כ"א עמ' 50 -52. בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. אחרונים. ובעניין אשתו עי' פתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ה ס"ק י'.

[60] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג.

[61] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק י"ז. חזון איש שם סי' ט"ז בסופו.

[62] בא"ח פרשת בא סעי' י"ג. באר היטב אבה"ע סי' כ"א ס"ק ד'. רש"י קידושין ע' ע"א ד"ה "קול באשה".

[63] שמואל א' א', י"ג.

[64] כה"ח סי' ע"ה ס"ק כ"ג. אוצר הפוסקים שם סי' כ"א ס"ק כ"א (עמ' כ"ו).

[65] שו"ע סי' ע"ג סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב'.

[66] שו"ע סי' ע"ג סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'.

[67] ברכות כ"ד, כ"ה. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.

[68] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.

[69] בית יוסף סי' ע"ט. שו"ע שם סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט'. משנ"ב שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.

[70] שו"ע סי' ע"ו סעי' ו'.

[71] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.

[72] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט'. משנ"ב ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד.

[73] שו"ע סי' ע"ט סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ד. אחרונים.

[74] שו"ע סי' ע"ט סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ב, י"ח. משנ"ב שם ס"ק י"ד. שו"ע סי' ע"ו סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' ט"ו.

[75] שו"ע סי' ע"ז סעי' א'.

[76] שו"ע סי' ע"ח. בא"ח פרשת בא סעי' כ"א.

[77] כה"ח סי' ע"ח ס"ק צ'.

[78] שו"ע סי' ע"ח. בית יוסף שם. כה"ח שם ס"ק א'. תשובות רמ"א סי' צ"ח. אוצר השו"ת שם. כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ג.

[79] שו"ע סי' ע"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק י"ט.

[80] שו"ע סי' ע"ו סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"ו.

[81] כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ז עפ"י יומא ל' ע"א.

[82] בית יוסף סי' ע"ו. כה"ח שם ס"ק כ"ד.

[83] שו"ע סי' ע"ט סעי' ט'. כה"ח שם ס"ק מ', מ"ג. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ו, כ"ח.

[84] שו"ע סי' פ"ו. כה"ח שם ס"ק ב' וסי' ע"ט ס"ק ב'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ז.

[85] עפ"י שו"ע סי' ע"ו סעי' ג'.

[86] שו"ע סי' פ"ו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ז.

[87] שם.

[88] שו"ע סי' ע"ט סעי' ד', ה' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ח.

[89] שו"ע סי' ע"ט סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. בא"ח פרשת בא סעי' י"ח.

[90] שו"ע סי' פ"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ד.

[91] שו"ע סי' ע"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק כ"א, כ"ב. שו"ע סי' תרי"ג סעי' י"א. אחרונים.

[92] שו"ע סי' פ"א סעי' א' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ג. אחרונים.

[93] שו"ע סי' פ"א סעי' א' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ג.  שו"ע יו"ד סי' רס"ה סעי' ח'.

[94] שו"ע סי'  ע"ו סעי' ז'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.

[95] שו"ע סי' ע"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג' בשם ר"י ורש"י. משנ"ב בשעה"צ שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.

[96] כה"ח סי' ע"ז ס"ק א'.

[97] עפ"י שו"ע סי' פ"ב סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ד'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.

[98] שו"ע סי' ע"ז סעי' ב'. בא"ח פרשת בא סעי' י"ט.

[99] שו"ע סי' פ"ז סעי' א', ב' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ'.

[100] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ד'. בית יוסף סי' פ"ז. כה"ח שם ס"ק ו'.

[101] שו"ע סי' פ"ג סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק י"ג. משנ"ב שם ס"ק י"ג. ביאור הלכה שם ד"ה "בני אדם".

[102]שו"ע סי' ע"ו סעי' ז' והחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.

[103] שו"ע סי' ע"ו סעי' ז'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.

[104] בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב. כה"ח סי' ע"ו ס"ק ל"א.

[105] עפ"י שו"ע סי' ע"ו סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ב.

[106] שו"ע סי' ע"ו סעי' ח' ולחונים עליו. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.

[107] שם.

[108] מגילה כ"ח ע"א. שער מאמרי רשב"י דף ס"ב ע"ג. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב. כה"ח סי' ע"ו ס"ק מ'.

[109] שו"ע סי' ע"ו סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק מ"ג. משנ"ב שם ס"ק ל"ג. שו"ע סי' קפ"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ו. משנ"ב שם ס"ק ח'. אחרונים.

[110] שם.

[111] שו"ע סי' ע"ו סעי' ז'.

[112] שו"ע סי' פ"ה סעי' ב'. מגילה כ"ח ע"א. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ב.

[113] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ו'.

[114] שו"ע סי' ע"ט סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק כ'. בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז.

[115] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".

[116] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".

[117] עפ"י שו"ע סי' פ"א סעי' ב' והחונים עליו.

[118] שו"ע סי' פ"ג סעי' א'. בא"ח פרשת בא סעי' כ"ה.

[119] שם.

[120] שם.

[121] שם.

[122] עפ"י הפוסקים המובאים בכה"ח סי' פ"ג ס"ק ד'. שו"ת הר -צבי סי' מ"ח. אחרונים.

[123] שו"ע סי' פ"ד. כה"ח שם ס"ק ד'. דרכי תשובה יו"ד סי' ר' ס"ק ו'. מחזיק ברכה סי' פ"ד.

[124] עפ"י עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ה'. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' ר"ז. פתחי תשובה יו"ד סי' ר' ס"ק ג'. אוצר השו"ת סי' פ"ד.

[125] אחרונים עפ"י בית יוסף סי' פ"ג.

[126] שו"ע סי' פ' והחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.

[127] ע"פ שו"ע סי' פ'. כה"ח שם ס"ק ה'. שו"ע סי' ס"ו סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.

[128] ע"פ פר"ח סי' פ'. כה"ח שם ס"ק א'. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.

[129] שו"ע סי' ס"ה סעי' א', סי' ע"ח, סי' צ' סעי' כ"ז, סי' ק"ד סעי' ה' ולחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ג'.

[130] עיין סידור 'קול אליהו' עמ' של"ד.

[131] כה"ח סי' פ"ח ס"ק א', ב', ד'.

[132] כה"ח סי' פ"ח ס"ק י"א. אחרונים. ועי' דרכי טהרה השלם פרק ה' סעי' צ"ו, צ"ז בפירוט הלכות אלו.