פרק טז – סדר תפילת שמונה עשרה ופרטיה

טעות בתפילה

(דיני טעויות פרטיים נמצאים בסדר הברכות ובדיני תפילת תשלומים ונדבה).

• שינוי סדר הברכות – סדר הברכות שבתפילת י"ח נתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, ולכן אסור לשנות את סידרם.

• טעות בג' ראשונות או אחרונות – ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות הן כברכה אחת, ולכן בכל מקום שטעה באחת מג' הראשונות – חוזר לראש התפילה, ואם טעה בג' אחרונות – חוזר לראשונה שבהן שהיא "רצה" וכו'[1].

ג. טעות בג' אמצעיות – אם טעה ודילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות – חוזר לאותה ברכה וממשיך להתפלל על הסדר[2].

• התבלבל בתפילתו – אם עומד בתפילה והתבלבל, ואינו זוכר היכן הוא נמצא – חוזר לראש התפילה. אבל אם ברור לו שגמר את כל ג' הברכות הראשונות – חוזר לברכת "אתה חונן"[3].

• אם ברור לו שבירך כבר ברכה מסוימת, ואח"כ התבלבל ואינו יודע היכן הוא נמצא – חוזר לברכה שאחרי הברכה שודאי לו שאמרה[4].

• ש"ץ שטעה – שליח ציבור שטעה בתפילת לחש באופן שחייב לחזור ולהתפלל – יוצא ידי חובה כשאומר חזרת הש"ץ ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש[5].

• טעה והוסיף בתפילתו – אם טעה והוסיף בתפילה דברים שאינם שייכים לאותו הזמן, כגון שאמר "יעלה ויבוא" או "על הניסים" וכד' שלא בזמנן – יש אומרים שנחשב הדבר להפסק ויש אומרים שאינו נחשב כהפסק, ולמעשה אינו הפסק ולא צריך לחזור[6].

• טעה ביום חול והתחיל של שבת – אם התחיל ביום חול להתפלל תפילה של שבת ויו"ט, יפסיק אפילו אם נמצא באמצע ברכה ויחזור ל"אתה חונן", ואינו צריך לחזור על ג' הברכות הראשונות[7].

• נזכר שהתפלל – אם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ובאמצע נזכר שכבר התפלל – יפסיק במקום שנזכר אפילו אם נמצא באמצע ברכה, ולא יועיל שיחשוב שתפילתו מכאן ולהבא היא נדבה כיון שכשהתחיל את תפילתו היא הייתה כחובה[8].

כריעה בתפילה

• מקום ואופן הכריעה – אלו הברכות שצריך לשחות בהן:
• ברכת "אבות" תחילה וסוף וב"הודאה" ("מודים אנחנו לך" וכו') תחילה וסוף.
• כשכורע – כורע ב"ברוך" וכשזוקף – זוקף בשם (שם הויה).
• וצריך לכרוע בשתי כריעות ולזקוף בשתי זקיפות כשמשתחווה, דהיינו כשאומר תיבת "ברוך" – יכרע בגופו בלבד, וכשאומר תיבת "אתה" – יכופף גם את ראשו, וכשאומר תיבת "ה'" – יזקוף שתי זקיפות, דהיינו תחילה יזקוף את גופו בלבד, ואח"כ יזקוף את ראשו[9].

• "עד שיתפקקו החוליות" – כשכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטים כל הקשרים שבפרקי חוליותיו, ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול להתכופף כל כך, יכול להסתפק בכריעת ראשו[10].

• שכח לכרוע ב"אבות" – אם שכח ולא כרע בסיום ברכת "אבות", יכרע בסיום ברכת "אתה קדוש", כיון ששלושת הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת[11].

• מהירות הכריעה והזקיפה – כשכורע יכרע במהירות כנחש, וכשזוקף יזקוף בניחותא[12].

ברכת "אבות"

• "ה' שפתי תפתח" – קודם שמתחיל לומר ברכת "אבות" יאמר פסוק[13]: "ה' שפתי תפתח" וכו', ופסוק זה נחשב כחלק מהתפילה אעפ"י שאומרים אותו קודם תחילת הברכה[14].

• ימשמש בתפילין – ימשמש בתפילין של ראש קודם שמתחיל ברכת "אבות"[15].

• בליעת אותיות בתפילתו – כשמתפלל יזהר שלא יבלע אותיות בתפילת י"ח, ובמיוחד יזהר באות "ו" שב"ואלוקי יעקב", ובאותיות "ו" ו"ה" של הא -ל הגדול הגבור והנורא", כיון שבכל אחת מאותיות אלה יש סוד גדול וכוונות עמוקות[16].

• פתיחה וסיום ב"ברוך" – ברכת "אבות" פותחת ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", ושאר הברכות בתפילת י"ח אינן פותחות ב"ברוך" כי הן בגדר "ברכה הסמוכה לחבירתה", ואעפ"י שגם ברכת "אבות" סמוכה (בתפילת שחרית) לברכת "גאל ישראל" – כיון שבתפילת מנחה אינה סמוכה לה, ובתפילת ערבית אין חיוב לסמוך, תיקנו שברכה ראשונה של י"ח תפתח ב"ברוך"[17].

• ברכה שאין בה שם ומלכות – אמרו חז"ל[18]: "כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה". כוונת הדברים היא שצריך להזכיר בכל ברכה שמברך "שם" היינו "ה' אלוקינו",  ו"מלכות" היינו "מלך העולם". וכל זה הוא דווקא בברכות הודאה או בברכות שמברך על הנאה או על מצווה שמקיים, אבל על ברכת השבח אינו צריך להזכיר מלכות, ולכן אין בברכה הראשונה בתפילת י"ח "מלכות" כיון שהיא ברכת שבח. יש אומרים שכשאומרים "אלוקי אברהם" נחשב הדבר כהזכרת "מלכות", כיון שאברהם אבינו הודיע על מלכותו של הקב"ה לאנשי העולם והמליכו עליהם[19].

• "אלוקינו ואלוקי אבותינו" – יש אומרים שכשאומר בברכת "אבות": "אלוקינו ואלוקי אבותינו" יכוון למסור את עצמו על קידוש ה'[20].

• "אלוקי אברהם" – כשאומר "אלוקי אברהם" יזהר לא לומר מתוך חפזון "אלוקי אברם" כי[21] "כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה". ואם טעה ואמר אברם או שאמר בסיום הברכה "מגן אברם" – אינו צריך לחזור לתחילת הברכה, כיון שלא התכוון לקרוא לאברהם – אברם אלא אמר כך מתוך מהירות וחפזון[22].

• הנוסח לגר – גם גר יאמר נוסח זה של "אלוקינו ואלוקי אבותינו" בין אם מתפלל בציבור ובין אם מתפלל ביחיד[23].

• "גומל חסדים טובים" – כוונת המילים "גומל חסדים טובים" היא שהקב"ה משלם גמול על מעשה בני אדם, ועוד שהעניין של "גומל" הוא גילוי (כמו[24]: "ויגמל שקדים"), דהיינו שהקב"ה מגלה ומגדל את החסדים הטובים כדי שישפיעו למטה בארץ[25].

• "קונה הכל" – כוונת המילים "קונה הכל" היא שה' יתברך עושה הכל, והכל הוא קניינו כיון שהכל שלו[26].

• "זוכר חסדי אבות" – כוונת המילים "זוכר חסדי אבות"" היא שהקב"ה זוכר את החסדים שהבטיח להם (ל"אבות") להטיב להם ולזרעם. ואפשר גם לומר שהכוונה שהקב"ה זוכר את החסדים שעשו ה"אבות" בעולם, ובזכותם ירחם עלינו[27].

• "ומביא גואל לבני בניהם" – כוונת המילים "ומביא גואל לבני בניהם" היא שהקב"ה מביא גואל לבני ישראל, שהם בני השבטים. ויש גם באמירה זו עניין לעורר גם את זכות השבטים עצמם[28].

• "באהבה" – מסירה על קידוש ה' – יש נוהגים שכשאומרים מילת "באהבה" מכוונים למסור את נפשם על קידוש ה', ומאריכים במילה זו כדי לכוון במחשבה "הריני מקבל עלי למסור עצמי על קידוש ה' בסקילה, שריפה, הרג וחנק", ובכל אחת מהמיתות האלו יתאר במחשבתו כאילו הוא נהרג בהם. ויש נוהגים שגם בחזרה יאריך הש"ץ בתיבה זו כדי שיכוונו בזה הציבור[29].

• "מלך עוזר ומושיע ומגן" – כשאומר "מלך עוזר ומושיע ומגן" יכוון שמילת "מגן" עולה שלוש פעמים שם "א -ל"[30].

ברכת "מחיה המתים"

• "אתה גבור" – כשאומר "אתה גבור לעולם ה'" יכוון שלעולם אין זיקנה וחולשה אצל הקב"ה, ולא יהיה בו שום שינוי כבשר ודם שמזדקן ונחלש[31].

• יכוון שראשי התיבות של תיבות "אתה גבור לעולם אדנות" הם שם אגל"א שהוא שם קדוש[32].

• "מחיה המתים" – בברכה השנייה מזכירים את עניין תחיית המתים שלעתיד לבוא, ומתפללים גם על קיומנו וחיינו עכשיו, ולכן אנחנו מודים בברכה זו על הגשמים שהקב"ה מוריד לנו לקיימנו ולהחיותנו. ואמרו חז"ל[33]: "גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים", וכן אמרו חז"ל[34]: "יום הגשמים ישועה פרה ורבה בו", ויש עוד טעמים לכך[35].

• הזכרת טל וגשם – בימות החמה (בקיץ) מזכירים בברכה זו "מוריד הטל", ומתחילים להזכירו מתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח וממשיכים לאומרו עד תפילת שחרית של יום שמיני עצרת ושמחת תורה, ומתפילת מוסף באותו היום מתחילים לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם" כל ימות הגשמים (חורף), וממשיכים לאומרו עד תפילת שחרית של יום א' של פסח[36].

• כשלא מגיע לביה"כ – אם הוא חולה או אנוס שלא יכול לבוא לבית הכנסת ביום טוב ראשון של פסח או בשמיני עצרת, ולא שמע שהכריזו בבית הכנסת על אמירת "משיב הרוח" (תפילת הגשם) או על אמירת "מוריד הטל" (תפילת הטל) – כשמתפלל בביתו לא יתחיל לומר "משיב הרוח" וכו' או "מוריד הטל" עד שישער בעצמו שהש"ץ כבר הזכירו בבית הכנסת[37].

טעויות וספיקות בהזכרת טל וגשם

• אם אמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם" בימות החמה – צריך לחזור כדלהלן: אם נזכר בטעותו לפני שסיים את הברכה, ואפילו אם אמר כבר "ברוך אתה" אך לא אמר תיבת "ה'" – מפסיק, וחוזר ל"אתה גיבור", אך אם כבר אמר תיבת "ה'" – יסיים "למדני חוקיך", ויחזור ל"אתה גיבור". ואם נזכר אחרי שאמר כבר תיבות "מחיה המתים" אך עוד לא התחיל את ברכת "אתה קדוש" – יש אומרים שחוזר לראש התפילה, ויש אומרים שחוזר ל"אתה גיבור", ומכיון שספק ברכות להקל – יחזור ל"אתה גיבור". אבל אם התחיל כבר את הברכה הבאה ואמר אפילו רק את תיבת "אתה" מ"אתה קדוש" – חוזר לראש התפילה לכל הדעות[38].

• מסתפק – אם הוא מסתפק שמא אמר "משיב הרוח" בימות החמה: אם הוא בתוך שלושים יום מפסח – צריך לחזור, כי חזקה שאמר "משיב הרוח" כפי שהיה רגיל, אבל אם הסתפק לאחר שלושים יום מפסח – אין צריך לחזור, כי כבר הוחזק שלושים יום שהזכיר "מוריד הטל"[39].

• ל' יום מתחילת ההזכרה – אם כבר סיים את תפילתו אך מסתפק שמא אמר "משיב הרוח" והוא בתוך שלושים יום מפסח – צריך לחזור ולהתפלל את תפילת י"ח. אך אם הוא אחרי שלושים יום מפסח יש אומרים שיחזור ויתפלל ויש אומרים שלאחר שלושים יום יש לו חזקה שאמר "מוריד הטל" (ואפילו אם בתוך אותם שלושים יום טעה וחזר והתפלל) ואינו צריך לחזור. ולכן טוב שיחזור להתפלל על תנאי, דהיינו שיאמר קודם תפילתו: "אם אני חייב להתפלל הרי זו תפילת חובה, ואם איני חייב להתפלל תהא התפילה כתפילת נדבה"[40].
• אמר צ' פעמים – אם ביום טוב ראשון של פסח אומר: "אתה רב להושיע, מוריד הטל" תשעים פעמים, כנגד אותם שלושים הימים שיש בהם שלוש תפילות – אם מכאן ואילך יסתפק אם אמר "מוריד הטל" – אינו צריך לחזור[41].

• ספקות לפני ואחרי ל' יום – אם בתוך שלושים יום חזר להתפלל כיון שהיה מסופק אם טעה או לא, ולאחר שלושים יום שוב הוא מסתפק אם אמר "משיב הרוח" או "מוריד הטל" – לכו"ע אינו חייב לחזור ולהתפלל תפילת חובה, אך אף על פי כן טוב שיתפלל ויתנה שאם טעה תהיה תפילתו תפילת חובה, ואם לא טעה תהיה תפילתו תפילת נדבה[42].

• כל הדין הנ"ל שאם מסתפק תוך ל' יום – חוזר, הוא דווקא אם התחיל להסתפק תוך כדי תפילת י"ח או מיד בסיומה, אבל אם מסתפק אחרי שגמר כבר את תפילת י"ח ועבר זמן, וכל שכן אם עבר זמן רב מסיום התפילה – יתכן שאמר בתפילתו כדין, ועכשיו הוא שכח ומסתפק, ולכן אינו חוזר ומתפלל[43].

• מקום הספק – אם בימות הגשמים אמר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח" – אינו חוזר[44]. אולם אם נזכר לפני שהזכיר תיבת "ה'" של ברכת "מחיה המתים" – יחזור ל"אתה גיבור", ואם הזכיר תיבת "ה'" או אם סיים את הברכה, אעפ"י שלא התחיל "אתה קדוש" – אינו חוזר. ולא יאמר "משיב הרוח" וכו' בין ברכת "מחיה המתים" ל"אתה קדוש", וטוב שיאמר ב"שמע קולנו" "משיב הרוח" וכו'[45].

• בירור ניצוצות – בברכה זו נרמז גם העניין של בירור ניצוצות הקדושה הנמצאים בדומם, צומח, חי ומדבר. ויכוון בזה כך:

• "סומך נופלים" – רומז על הניצוצות שנפלו בחי מדבר, דהיינו בשבעים אומות.
• "ורופא חולים" – רומז על הניצוצות שנפלו בחי בלתי מדבר, דהיינו העופות, בהמות, חיות וכו'.
• "ומתיר אסורים" – רומז על הניצוצות שנפלו בצומח.
• "ומקיים אמונתו לישני עפר" – רומז על הניצוצות שנפלו בדומם.

ועניין בירור ניצוצות אלו והעלתם לקדושה היא כעין תחיית המתים[46].

"אתה קדוש"

• בברכת "אתה קדוש" יכוון: אתה לבדך קדוש, ושמך המיוחד הוא קדוש, ומה שאומרים על המלאכים שהם קדושים, אין זה תואר עצמי שלהם, אלא בדרך השאלה, שהרי הם מהללים אותך בשבח של "קדוש", ואם אצלם "קדוש" זה תואר עצמי, איך יהללו את הקב"ה בתואר שנמצא איתם? ויש אומרים ש"וקדושים בכל יום יהללוך סלה" הכוונה היא על עם ישראל שעליהם נאמר[47]: "עם קדוש" ו[48]"קדושים תהיו"[49].

"חונן הדעת"

• היתרון של האדם לעומת הבהמה הוא בשכלו, לכן קבעו חז"ל את ברכת "אתה חונן" בראש הברכות האמצעיות כי אם אין בינה אין תפילה[50].

• הנוסח בסיום הברכה הוא: "וחננו מאתך חכמה בינה ודעת", ואין לשנות מנוסח זה[51].

"השיבנו"

• אע"פ ש[52]"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" אנחנו מבקשים מהקב"ה "השיבנו אבינו" – שיעזור לנו להוציא לפועל במעשה את מחשבתנו לחזור בתשובה ויקרבנו למצוות ולעבודת ה'[53].

• הסיבה שאומרים בברכה זו נוסח של "אבינו" היא שהקב"ה הוא אבינו ואנחנו מבקשים בברכה זו על לימוד התורה, והרי[54] "חייב האב ללמד את בנו תורה", ואנחנו מבקשים בזה מהקב"ה שילמדנו תורה ומצוות[55].

• בחתימת ברכה זו אנחנו אומרים: "הרוצה בתשובה", והעניין בזה הוא שהקב"ה רוצה שהאדם יחזור בתשובה עוד לפני שהוא מחליט לחזור, ועוד שעניינה של התשובה הוא לפנים משורת הדין עפ"י רצונו של ה'[56].

"ראה נא בְעָנְיֵנוּ"

• ברכת "ראה נא בְעָנְיֵנוּ" כוונתה היא על הגאולה שבתוך הגלות[57].

• כשאומר: "ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך" יכוון במילת גאולה שהיא עולה בגמטריא שם הויה במילוי אלפי"ן,  דהיינו: יוד – הא – ואו – הא[58].

"רפאנו"

• ברכת "רפאנו" עניינה הוא בקשה על רפואה, ולכן קודם חתימת הברכה (דהיינו קודם אמירת "ברוך אתה") יכול להוסיף בקשה לרפואה בנוסח הזה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתרפאני רפואת הנפש ורפואת הגוף, כדי שאהיה חזק בבריאות ואומץ רוח, במאתיים וארבעים ושמונה אברים, ושלוש מאות ושישים וחמשה גידים של נשמתי וגופי לקיים תורתך הקדושה, כי א -ל רופא רחמן ונאמן אתה", ואם רוצה לקצר יכול לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתרפאני (שתרפא לפלוני בן פלונית) רפואה שלימה, רפואת הנפש ורפואת הגוף כדי שאהיה (שיהיה) חזק בבריאות גוף ונשמה לקיים תורתך הקדושה". ואם יש לו חולה שרוצה להתפלל עליו, יכול להוסיף כאן תפילה עבורו, ויסיים: "כי א -ל רופא רחמן ונאמן אתה". וכשמוסיף בקשה בברכה עדיף שלא יוציאה בפיו אלא במחשבתו בלבד, ואם רוצה יוסיף אותה בברכת "שומע תפילה" ואז יכול להוציאה בפיו[59].

ברכת "השנים" ("ברכנו", "ברך עלינו")

• עניינה של ברכת "השנים" – ברכת "השנים" היא ברכה שנתקנה על הפרנסה, ולכן אם צריך אדם לפרנסה טוב שיתפלל על כך במחשבתו בברכה זו, ואם ירצה יתפלל על כך בפיו בברכת "שומע תפילה"[60].

• בברכה זו בקיץ מתחילים בנוסח: "ברכנו", ובחורף בנוסח: "ברך עלינו"[61].

(בכל הדינים לקמן: "ברך עלינו" הוא לפי נוסח הספרדים והוא הדין לאשכנזים שאומרים "ותן טל ומטר")

• לימודה – לעולם יסדיר אדם את תפילתו הנאמרת מדי פעם ולא באופן קבוע (אחת לשלושים יום או יותר) ואחר כך יתפלל, ולכן קודם תפילת ערבית של ליל ז' במרחשון, שאז מתחילים לומר "ברך עלינו", יעיין בברכה, ובתפילה עצמה יתפלל מתוך סידור[62].

• זמנה – מתחילים לומר "ברך עלינו" מליל ז' במרחשון בארץ ישראל, כיון שחז"ל רצו לתת זמן לעולים בימי חג הסוכות לירושלים, שיספיקו לחזור לבתיהם ללא גשמים. וממשיכים לאומרה עד מנחה של ערב פסח ועד בכלל[63].

• בחו"ל מתחילים לבקש גשם רק שישים יום אחרי תקופת תשרי. ומכיון שה"תקופות" מחושבות לפי מהלך השמש, מחשבים אותן על פי לוח אומות העולם שבנוי על פי מהלך השמש (הלוח העברי משלב מהלך השמש והירח יחד). לכן מתחילים לבקש גשמים ולומר "ברך עלינו" בחו"ל ב – 5 בדצמ' למניינם, אם חודש פברואר הוא של 28 יום, ואם חודש פברו' הוא בן 29 יום  – מתחילים לומר "ברך עלינו" ב – 6 בדצמ' למניינם, וממשיכים באמירת "ברך עלינו" עד ערב חג הפסח[64].

• טעה בקיץ – בחול המועד פסח ובכל ימות החמה אומר "ברכנו". אם טעה ואמר "ברך עלינו" – צריך לחזור, כיון שגשמים בקיץ הם סימן קללה. וכיצד חוזר[65]?
• אם נזכר שטעה והוא עדיין בתוך ברכת "השנים" – צריך לומר "ברכנו", אפילו אם אמר כבר תיבות "ברוך אתה" ולא אמר תיבת "ה'". וקודם שחוזר צריך לשתוק כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך יתחיל מחדש "ברכנו"[66].
• אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" קודם שאמת תיבת "מברך" – יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברכנו".
• אם נזכר אחרי שסיים את הברכה אך קודם שהתחיל תיבת "תקע" – יחזור ל"ברכנו".
• אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע" ונזכר אחר כך בכל מקום שהוא עד "יהיו לרצון" האחרון – יפסיק במקום שנזכר, ויחזור לומר "ברכנו" וימשיך את סדר הברכות ("תקע" וכו').
• אם נזכר אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון שסמוך ל"עושה שלום" – יחזור לראש העמידה, אפילו אם עדיין לא עקר את רגליו.
• אם אמר "ברך עלינו" בימים שבין שמיני עצרת לז' במרחשוון – אינו חוזר, כיון שמעיקר הדין הוא זמן שאלת גשמים אלא שלא שואלים אז גשמים משום עולי הרגלים. וכן הוא הדין בחו"ל משמיני עצרת עד יום שישים לתקופה.

• טעה בחורף – אם בימות הגשמים, דהיינו אחרי ליל ז' במרחשון, אמר "ברכנו" ולא ביקש גשם – אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם כדלהלן (וכן הוא הדין בחו"ל אחרי התקופה). אם נזכר קודם שסיים את תפילתו – יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים כדלהלן:
• אם נזכר תוך כדי אמירת "ברכנו" – יעצור ויתחיל ברכת "ברך עלינו"[67].
• אם אמר תיבות "ברוך אתה" של ברכת השנים ועוד לא אמר תיבת "ה'"  – ימתין כדי הילוך ד' אמות (כשתי שניות) ויחזור לתחילת "ברך עלינו".
• אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה אך עוד לא אמר תיבת "מברך" – יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברכנו".
• אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" אך עוד לא אמר תיבת "תקע" – יאמר במקום "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר"[68]. וטוב לחזור ולומר "ותן טל ומטר לברכה" גם ב"שומע תפילה"[69].
• אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר" – ימשיך עד "שומע תפילה" ויאמר שם "ותן טל מטר לברכה" וימשיך "כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.
• אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" של ברכת "שמע קולנו" – יסיים "למדני חוקיך", יאמר "ותן טל ומטר לברכה", "כי אתה שומע תפילת" וכו'[70].
• אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" אך קודם שהתחיל תיבת "רצה" – יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה", וימשיך "רצה" וכו'[71].
• אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה" – יעצור במקום שנזכר, ויחזור לברכת "השנים" וממשיך משם על הסדר (וביום תענית שאומר "עננו" ב"שומע תפילה" – יאמר "ותן טל ומטר" לפני "עננו"[72]).

• טעה במקום חזרתו – אם חזר בטעות ל"שמע קולנו" במקום ל"ברך עלינו" וביקש שם על הגשמים וסיים תפילתו – יכוון לצאת ידי חובה בחזרת הש"ץ מתחילה ועד סוף, או שיחזור להתפלל ויאמר שהוא מתנה שאם אינו צריך לחזור הרי תפילתו היא נדבה[73].

• נזכר שטעה בסוף תפילתו – אם נזכר שטעה אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון הסמוך ל"עושה שלום" – אפילו אם עוד לא עקר רגליו חייב לחזור לתחילת תפילת י"ח. אבל אם עדיין לא סיים את הפסוק, ואפילו עומד לפני שאמר את המילים "צורי וגואלי" – יכול לחזור לברכת "ברך עלינו"[74].

• "ה' שפתי" כשחוזר תפילתו – יחיד שחוזר לתחילת התפילה אינו חוזר לומר "ה' שפתי תפתח" וכו' כיון שכבר הוא בתפילה אלא מתחיל "ברוך אתה" וכו' של ברכת "אבות".

• לצאת יד"ח בחזרת הש"ץ – אם יש ש"ץ שאינו מבליע את מילות החזרה, והוא שומע את כל הח"י ברכות של החזרה ומכוון בהם הש"ץ להוציא ידי חובה – יכול השומע לצאת ידי חובה בחזרת הש"ץ, ויענה קדושה ואמן על כל הברכות, אך לא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יענה אמן על ברכת כהנים. אמנם אינו יכול לשלב תפילתו בתפילת הש"ץ, כגון שנזכר אחרי שאמר "רצה" שטעה – אינו יכול להמתין שם לחזרת הש"ץ ולכוון לצאת בה ידי חובה, אלא יחזור ל"ברך עלינו"[75].

• ש"ץ שטעה – ש"ץ שטעה בתפילת לחש ולא אמר "ברך עלינו" – יכול לסמוך על תפילת החזרה ולא צריך להתפלל פעם נוספת בלחש[76].

• ספק טעה – מי ששלושים יום התפלל ולא טעה, ולאחר שלושים יום מסתפק אם טעה בתפילתו או לא – סומכים על חזקת שלושים יום ואומרים שלא טעה. אבל אם ברור לו שטעה בתוך השלושים יום – אין כאן חזקת שלושים יום[77] (ועיין לעיל סעיף ל"ו).

• אם בתוך השלושים יום נסתפק אם אמר "ברך עלינו", ולאחר שלושים יום, מסתפק שנית – יחזור, ויתנה שאם אינו חייב לחזור הרי זו תפילת נדבה[78].

• הדין שחוזר ומתפלל בספק הוא דווקא אם נתעורר לו הספק בתוך תפילת י"ח או סמוך לה, אך אם נתעורר לו הספק רק ב"עלינו לשבח" וכדו' – אינו חוזר[79].

• תשעים פעם – אם מסופק אם אמר "ברכנו" או "ברך עלינו" תוך שלושים יום לזמן שהתחילו לשנות את הנוסח בברכת השנים – חוזר. אבל אם אמר תשעים פעם "רופא חולי עמו ישראל" "ברך עלינו" ואחר כך הסתפק  – אינו חוזר. וכן הוא הדין בעניין "ברכנו", שמתחילים לומר במוצאי יום טוב ראשון של פסח (ויזהר מלומר את התשעים פעם ביו"ט עצמו שלא יהיה מכין מקודש לחול)[80].

• טעה בשבת – אם בשבת טעה והתפלל תפילת י"ח של חול, ובמקום "ברך עלינו" אמר "ברכנו" ונזכר אחרי הברכה: יש אומרים שיחזור להתפלל מ"אתה חונן" עד לאחר "ברך עלינו" ואחר כך יחזור לומר מ"אתה קדשת" וכו' כסדר תפילות השבת, ויש אומרים שלא יחזור ל"אתה חונן" אלא גומר את הברכה שנמצא בה ומתחיל "אתה קדשת", וכן נוהגים[81].

• טעה ולא יודע – מי שטעה ונזכר באמצע תפילת י"ח, אך אינו זוכר מה עליו לעשות, אינו יכול לשאול אנשים באמצע התפילה כיון שזה הפסק, אלא ילך בשתיקה ויפתח ספר או סידור ויראה מה ההלכה. ואם המקום שהתפלל בו תפילת י"ח הוא מקומו הקבוע – יחזור לשם וימשיך בתפילתו לפי מה שראה בספר שצריך. ואם מקומו אינו קבוע – יעמוד במקום שבו עיין בספר וימשיך את תפילתו[82].

• טעה ולא חזר – מי שלא הזכיר "ותן טל ומטר לברכה" במנחה של יום שישי, ונזכר שטעה רק בליל שבת – אינו מתפלל פעמיים כיון שאין ברכת "ברך עלינו" בתפילת שבת, וגם לא יתפלל תפילת נדבה כיון שאין תפילת נדבה בשבת[83], אלא יכוון לחזרת "מעיין שבע" בערבית של ליל שבת ויצא בה ידי חובה, ויאמר לחזן שיכוון להוציאו ידי חובה, ויזהר לשמוע את כל הברכה[84].

• טעה בליל ז' במרחשון – אם בליל ז' במרחשון שכח לומר "ותן טל ומטר לברכה" – טוב שיתפלל תפילת ערבית פעם נוספת, ויתנה שאם אינו חייב לחזור ולהתפלל  – תפילתו השנייה היא בתורת נדבה[85].

"תקע בשופר"

• בנוסח ברכת "תקע בשופר" יאמר: "ושא נס לקבץ גלֻיותינו", דהיינו שהלמ"ד תהיה מנוקדת בקובוץ[86].

• בקשה בתקע בשופר – יש נוהגים לומר בברכת "תקע בשופר" קודם סיום הברכה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שכל הנשמות של הטיפין שיצאו ממני לבטלה שלא במקום מצווה, ונכנסו (ונעמקו) בקליפה, שתחזירם לשורשם שבקדושה טהורים ומתוקנים, זכים וברורים, וגם כל הנשמות העשוקות בקליפת נוגה, תקיאם הקליפה ותפלטם ויורישם אל במקום הקדושה בכח השם הקדוש חב"ו (ויהרהר במחשבתו שם זה ולא יוציאנו בפיו) הרמוז בפסוק[87]: "חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו א -ל". וטוב להיזהר ולומר בקשה זו לפחות בימי ה"שובבי"ם" (בזמן שקוראים בציבור פרשיות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, שהוא זמן מסוגל מאוד לתשובה על עוון שז"ל), בעשרת ימי תשובה ובימי שישי, אך טוב לומר בקשה זו כל השנה[88].

ברכת "השיבה"

• כשאומר "השיבה שופְטנו" ידקדק לקרוא את האות "פא" של המילה "שופטנו" בשווא נע, דהיינו שיעצור מעט, ולא יקראנה כשווא נח[89].

ברכת "המינים"

• כוונה בברכה –בברכת "למינים ולמלשינים" כשאומר "וכל אויבך" יכוון על סמא"ל, וכשאומר "וכל שונאיך" יכוון על לילי"ת, שהם שני כוחות הטומאה, זכר ונקבה[90].

• נוסח בברכה – יאמר: "ומלכות הרשעה תעקר, תשבר, תכלם ותכניעם" ולא יוסיף על לשונות אלו כיון שיש בהם רמזים לפי הסוד[91].

• נוסח בחתימה – בחתימת הברכה יאמר: "שובר אויבים ומכניע מינים" כיון שהחתימה צריכה להיות כמו הנוסח בברכה[92].

"על הצדיקים"

• נוסח – בנוסח ברכת "על הצדיקים" אין מנהגנו להוסיף את המילים "ועל זקניהם"[93].

• "ושים חלקנו עימהם" – כשאומר "ושים חלקינו עימהם" יכוון שגם אם נגזר עליו, בגלל חטאיו, שיילקח ממנו חלקו בעולם הבא, שינתן אותו חלק לאותם הצדיקים שאינם רוצים ליהנות משל אחרים , ואז ממילא אם יחזור בתשובה יחזור אליו חלק זה[94].

"תשכון בתוך ירושלים"

• "וכסא דוד עבדך" – כשאומר "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין", יכוון שמשיח בן יוסף לא ייהרג ע"י ארמילוס הרשע, וגם יכוון שהכסא יהיה שלם[95].

• "בניין עולם" – כשאומר "בניין עולם" יכוון שהבית השלישי יהיה קיים לעולם, ולא כמו הבית הראשון והשני שחרבו[96].

"צמח דוד"

• "לישועתך קוינו כל היום" – כשאומר "כי לישועתך קוינו כל היום" יצפה לישועה באמת, והכוונה בעיקר היא על הישועה השלמה. ואם יכוון בכוונה זו יוכל לענות תשובה כשיגיע לעולם האמת וישאלו אותו[97]: "ציפית לישועה?". וסגולה טובה היא שיכוון שהקב"ה יושיע אותו מצרה ומפגעים רעים[98].

"שומע תפילה"

• תפילה על הפרנסה – טוב שיתפלל בברכת "שומע תפילה" על הפרנסה. וטוב שיתוודה לפני שאומר "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו" בזה הלשון: "רבש"ע חטאתי, עוויתי, ופשעתי לפניך, יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה", ויאמר: "ומלפניך מלכנו" וכו'. ואם רוצה יכול להאריך בווידוי (וטוב שיעשה כך בעשרת ימי תשובה), ויאמר בנוסח הזה: "אנא ה' חטאנו, עווינו, פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו ועברנו על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובטלנו ולא קיימנו רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה וענפיהם מדברי קבלה ומדברי סופרים, וסרנו ממצוותיך הטובים ולא שווה לנו, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, ועתה אנחנו שבים אליך בתשובה ומתחרטים על כל מה שחטאנו, עווינו ופשענו חרטה גמורה, ועוזבים אותם עזיבה גמורה. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתמחול לנו את כל חטאתינו ותכפר לנו את כל פשעינו ותפתח לנו שערי תשובה שלימה, כי ימינך פשוטה לקבל שבים". לאחר שהתוודה טוב שיבקש על הפרנסה, ויכול לומר כנוסח הזה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתזמין פרנסתנו ומזונותינו לי ולכל אנשי ביתי היום ובכל יום ויום, בריווח ולא בצמצום, בכבוד ולא בביזוי, בנחת ולא בצער. ולא אצטרך למתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם, אלא מידך הרחבה, הפתוחה והמלאה, בזכות שמך הגדול ("דיקרנוס"א" – ויהרהר אותו במחשבתו ולא יוציא אותו בפיו), הממונה על הפרנסה". ואם ירצה יכול להאריך בבקשה (וטוב שיעשה כך בעשרת ימי תשובה): "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתזמין ותשלח לנו היום ובכל יום ויום מזונות ופרנסה טובה, לחם לאכול ובגד ללבוש בנחת ולא בצער, בריווח ולא בצמצום, בכבוד ולא בבזוי, ותפרנסנו בחסדך הגדול פרנסה טובה שלא יהיה בה בושה וכלימה, ושנוכל לעסוק בתורתך הקדושה לשמה, ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, כי בשמך חננו, ומאוצר של מתנת חנם תכלכלנו בזכות שמך הגדול ("דיקרנוס"א" – ויכוון שם זה במחשבתו ולא יוציא אותו בפיו) הממונה על הפרנסה, כי אתה נותן לכל איש ואיש די מחסורו ולכל גויה וגויה די פרנסתה ככתוב[99]: 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו', ואעפ"י שחטאנו ומנענו הטוב ממנו, בחסדך בטחנו וברצונך הטיבה עלינו, כדכתיב[100]: 'רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו', וכן מידותיך להיטיב לטובים ולרעים, ככתוב[101]: 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון'". וימשיך: "ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו" וכו'. ואם רוצה להספיק להתפלל עם הציבור – יאמר את הנוסח הקצר[102].

"רצה"

• כוונה ב"רצה" – כשאומר "רצה" יכוון שהוא אותיות "צרה", ויכוון שהצרה תהפוך ל"רצה" שהוא לשון של רצון, חסד ורחמים[103].

• "ואשי ישראל ותפילתם" – כשאומר "ואשי ישראל ותפילתם" יכוון שנשמות הצדיקים מוקרבות על מזבח של מעלה[104].

• פירוש נוסף בתיבות "ואשי ישראל ותפילתם" הוא ש"אשי ישראל" הם כל אותם הצומות והתעניות שעושים עם ישראל, שהרי בשעה שמתענים מתמעט בגופו של האדם חלבו ודמו, והרי זה לפני הקב"ה כמו קרבן כפרה וכוונתו היא לאלו הקרבנות, "ותפילתם" הכוונה על התפילות של עם ישראל, ובקשתנו היא שהקב"ה יקבל את שניהם מהרה ברצון[105].

"מודים"

• כריעה וכוונה ב"מודים" – בברכת "מודים" צריך לכרוע כיון שכך היא דרך הודאה[106]. וכשאומר "על ניסך שבכל יום עמנו" – יכוון על הניסים הגלויים הנראים לעין. וכשאומר "על נפלאותיך" – יכוון על הניסים הנעלמים מאיתנו, שהרי "אין בעל הנס מכיר בנסו", והם מתרחשים בכל עת[107].

• בברכת "מודים" יכוון על חיינו המסורים בידיו ולא ביד צבא השמים, ואין אנו נתונים תחת המזלות, אלא ה' משגיח עלינו ומחיה אותנו בעצמו בכל רגע ורגע, וההודאה היא כמו שכתוב[108]: "כל הנשמה תהלל י -ה", שעל כל נשימה ונשימה צריך להודות לה'[109]. וכשאומר "ערב ובוקר וצהרים" יכוון שצריכים להודות ערב ובוקר וצהרים, ולא על הטובות שבערב בבוקר וצהרים כי טובותיו הם כל הזמן[110].

הבקשות שבסוף התפילה

• קודם "אלקי נצור" – קודם שאומר "אלוקי נצור" יש נוהגים לומר[111]: "שיר למעלות אשא עיני" וכו'. ויש נוהגים לומר מזמור[112] "אלוקים יחוננו" בצורת המנורה[113].

• "יהיו לרצון" – אעפ"י שאמר את הפסוק של "יהיו לרצון אמרי פי" וכו' לאחר שגמר את ברכת "שים שלום", יחזור לאומרו פעם נוספת אחרי שאומר "הושיעה ימינך וענני"[114].

• פסוק להזכרת שמו – טוב לומר פסוק מהתנ"ך המתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה של שמו, כיון שיש בזה סגולה שלא ישכח ביום הדין את שמו כשישאלו אותו. ויאמר אותו לפני "יהיו לרצון" השני. ואם יש לו שני שמות או יותר – טוב שיאמר פסוקים כמניין שמותיו[115].

• "תפילת רב" – יש נוהגים לומר אחרי "יהיו לרצון" השני "תפילת רב"[116] שיש בה י"א פעמים את המילה "חיים", ומנהג יפה הוא. ויכול להוסיף בקשות ותחנונים כרצונו, וכשגומר לאומרם יאמר פסוק "יהיו לרצון" פעם שלישית[117].

• "עשה למען" – יזהר לומר ב"אלוקי נצור" נוסח זה: "עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך", כיון שמי שמזכיר ארבעה דברים אלו, זוכה ורואה פני שכינה[118].

"עושה שלום"

• הפסיעות – קודם שאומר "עושה שלום" וכו' יפסע ג' פסיעות לאחוריו. ולכתחילה יעשה את ג' הפסיעות עקב בצד אגודל דהיינו ראש הנעל בעקב הנעל, לא פחות ולא יותר. ואם המקום מצומצם יכול לקצר פסיעותיו, אבל לכתחילה לא יתפלל במקום כזה[119].

• כריעה בפסיעות – קודם הפסיעות יכרע מעט ויפסע כשהוא כורע. ויתחיל לפסוע ברגלו השמאלית תחילה[120]. ולאחר הפסיעה השלישית בעודו כורע יפנה לצד שמאל ויאמר: "עושה שלום במרומיו" ויזקוף, ויפנה לצד ימין ויכרע מעט ויאמר: "הוא יעשה שלום עלינו" ויזקוף, ויכרע לפניו ויאמר: "ועל כל ישראל" ויזקוף, ויאמר: "ואמרו אמן". והטעם שכורע תחילה לשמאלו ורק אח"כ לימינו הוא כיון שכל זמן שהתפלל השכינה מעל ראשו, וכשמתחיל לפסוע לאחוריו השכינה מסתובבת כלפיו, ולכן כורע לצד שמאל שלו שהוא צד ימין של השכינה, וכן הוא בקדיש "תתקבל"[121] (בשונה משאר הקדישים וקדושה שאינו פוסע ג' פסיעות לאחוריו).

• שתיקה בפסיעות – אותם האומרים "עושה שלום" וכו' תוך כדי שהם פוסעים לאחוריהם – טועים הם[122]. וטעמים רבים יש לג' פסיעות אלו, הן לפי הפשט והן לפי הסוד[123].

• המתנה במקום שכלו פסיעותיו – ימתין במקום שכלו פסיעותיו עד שיגיע הש"ץ לקדושה, ואז יחזור ג' פסיעות לפניו למקום הראשון שהתפלל בו[124].

• כשממתין לציבור – יחיד שסיים תפילתו לפני הציבור, לא יפנה את פניו לציבור אלא יעמוד במקומו כשפניו כלפי ההיכל[125].

• מעבר אדם מולו לאחר "עושה שלום" – טוב להיזהר שאחר שפסע ג' פסיעות לאחוריו ב"עושה שלום", לא יעבור אדם לפניו. ואם רואה שאדם רוצה לעבור והוא עדיין לא שהה במקומו שיעור הילוך ארבע אמות – ימתין ולא יחזור למקומו מיד[126].

• לאחר "עושה שלום" – לאחר שגמר לומר "עושה שלום" יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקריב לפניך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן", ויכוון בבקשה זו שכשיבנה בית המקדש יקריבו בו את כל קרבנות החגים והשבתות שלא הקרבנו במשך כל הגלות[127]. ולפי מנהגנו הנוסח הוא: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך ולעבדך בלבב שלם". וטוב שישלב את שתי הנוסחאות, דהיינו שיאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקריב לפניך תמידין כסדרן ומוספים כהלכתם, ותן חלקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך ולעבדך בלבב שלם"[128].

• המתנה לאחר "עושה שלום" – אם האריך בתפילתו וסיים לאחר שאמרו הציבור קדושה, או אם הוא מתפלל ביחיד – לא יחזור למקום עמידתו מיד לאחר שאמר "עושה שלום" וכו' אלא ימתין שיעור הילוך ארבע אמות במקום שכלו פסיעותיו, ורק אח"כ יחזור למקומו[129].

• ישיבה קודם החזרה – יזהר לא לשבת לאחר שסיים תפילת י"ח עד שיתחיל הש"ץ את החזרה[130].

[1] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ז. שו"ע סי' קי"ד סעי' ו'.

[2] שו"ע סי' קי"ט סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ח.

[3] בא"ח פרשת משפטים סעי' כ'.

[4] שם.

[5] בא"ח פרשת משפטים סעי' כ"א. שו"ע סי' קכ"ד סעי' ב'.

[6] שו"ע סי' ק"ח סעי' י"ב והחונים עליו. בא"ח פרשת משפטים סעי' י"ז.

[7] שו"ע סי' ק"ח סעי' י"ב. כה"ח שם ס"ק נ"ח, נ"ט. משנ"ב שם ס"ק ל"ז. בא"ח פרשת משפטים סעי' י"ט.

[8] בא"ח פרשת משפטים סעי' י"ט.

[9] שו"ע סי' קי"ג סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', כ"א. בא"ח פרשת בשלח סעי' ו'.

[10] בא"ח פרשת בשלח סעי' ו'. שו"ע סי' קי"ג סעי' ד'.

[11] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ד'.

[12] שו"ע סי' קי"ג סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק כ"א.

[13] תהלים נ"א, י"ז.

[14] שו"ע סי' קי"א סעי' א'. בא"ח פרשת בשלח סעי' א'. כה"ח סי' נ"ט ס"ק ב'.

[15] שם.

[16] בא"ח פרשת בשלח סעי' ז'.

[17] שו"ע סי' רי"ד סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ה'.

[18] ברכות י"ב ע"א.

[19] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ו'. תוס' ברכות מ' ע"א ד"ה "אמר אביי", ודף מ"ט ע"א ד"ה "ברוך שנתן". ועי' בית יוסף סי' רי"ד שמביא טעמים נוספים.

[20] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ג'.

[21] ברכות י"ג ע"א.

[22] עוד יוסף חי פרשת יתרו סעי' ג'.

[23] כה"ח סי' קי"ג ס"ק א' עפ"י הרמב"ם באגרת ט'.

[24] במדבר י"ז, כ"ג.

[25] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט'.

[26] בא"ח פרשת בשלח סעי' ח'.

[27] בא"ח פרשת בשלח סעי' י'.

[28] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"א.

[29] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ב. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ג'.

[30] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ב.

[31] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ג.

[32] שם.

[33] תענית ז' ע"א.

[34] תענית ז' ע"ב.

[35] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ג, ועיין בית יוסף סי' קי"ד.

[36] שו"ע סי' קי"ד סעי' א'.

[37] שו"ע סי' קי"ד סעי' ב'.

[38] שו"ע סי' קי"ד ג'-ז'. כה"ח שם ס"ק כ"ז, כ"ח. בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[39] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו. שו"ע סי' קי"ד סעי' ח'.

[40] בית דוד סי' מ"ז. כה"ח סי' קי"ד ס"ק ב"ן. בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[41] שו"ע סי' קי"ד סעי' ט' והחונים עליו.

[42] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[43] כה"ח סי' קי"ד ס"ק מ"ח בשם המו"ק.

[44] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ז.

[45] שו"ע סי' קי"ד סעי' ה'. ביאור הלכה שם ד"ה "אין מחזירין אותו". בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ז.

[46] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ג.

[47] דברים ז', ו'.

[48] ויקרא י"ט, ב'.

[49] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ד. אחרונים.

[50] שו"ע סי' קט"ו.

[51] כה"ח סי' קט"ו ס"ק ב'.

[52] ברכות ל"ג ע"ב.

[53] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ז.

[54] עי' שו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעי' א'.

[55] כה"ח סי' קט"ו ס"ק ה'.

[56] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ז.

[57] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ח' עפ"י רש"י מגילה י"ז ע"ב ד"ה "ומה ראו".

[58] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ח'.

[59] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ט'. כה"ח סי' קי"ט ס"ק א' שיש אומרים שיתפלל עליו בברכת "שומע תפילה".

[60] כה"ח סי' קי"ט ס"ק  ג'. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ג.

[61] עפ"י דברי הבית יוסף סי' קי"ז. כה"ח סי' קי"ז ס"ק א' בשם האר"י ז"ל.

[62] ר"ה ל"ה ע"א. שו"ע סי' ק' (לרמ"א אם מתפלל מתוך סידור  – אין צריך להכין).

[63] שו"ע סי' קי"ז סעי' א' והחונים עליו.

[64] בית יוסף סי' קי"ז. שו"ע שם סעי' א'.

[65] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח. שו"ע סי' קי"ז סעי' ג'-ה' ולחונים עליו.

[66] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח.

[67] שו"ע סי' קי"ז סעי' ח'. בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח.

[68] ראבי"ה המוזכר באורך בבית יוסף סי' קי"ד. שלמי ציבור דף קכ"ט. בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח. כה"ח סי' קי"ז ס"ק ל"ד.

[69] ביאור הלכה סי' קי"ד ד"ה "בלא חתימה".

[70] כה"ח סי' קי"ז ס"ק מ"ב.

[71] כה"ח סי' קי"ד ס"ק מ'.

[72] שו"ע סי' קי"ז סעי' ד', ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ל. גר"א שם ס"ק י"ב. בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח.

[73] אחרונים.

[74] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ח. כה"ח סי' קי"ז ס"ק מ'.

[75] שלמי ציבור דף קי"ח. ביאור הלכה סי' קכ"ד ד"ה "יכוון".

[76] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ב' והחונים עליו.

 [77]שו"ע סי' קי"ד סעי' ח'.

[78] ב"ד ח"א סי' מ"ז. בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[79] משנ"ב סי' קי"ד ס"ק ל"ח. כה"ח שם ס"ק מ"ח ד"ה "וכתב המו"ק".

[80] שו"ת חתם סופר או"ח סי' כ'. כה"ח סי' קי"ד ס"ק ח"ן. ולאשכנזים שלא משנים את פתיחת ברכת השנים, בין בקיץ בין בחורף, כשרוצים לומר תשעים פעמים יאמרו: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה", ולא די לומר רק: "ותן טל ומטר לברכה" (משנ"ב סי' קי"ד ס"ק מ').

[81] כה"ח סי' קי"ז ס"ק ז"ך.

[82] כה"ח סי' ק"ד ס"ק כ"א.

[83] שו"ע סי' ק"ז סעי' י"א. בא"ח פרשת משפטים סעי' ט"ז.

[84] משנ"ב סי' רס"ח ס"ק כ"ח. כה"ח שם ס"ק נ"ג, נ"ו, נ"ז. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ו'. שו"ע סי' ק"ז סעי' א' והחונים עליו. בא"ח פרשת משפטים סעי' ט"ז.

[85] כה"ח סי' קי"ז ס"ק י'.

[86] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ה'.

[87] איוב כ"ו, ט"ו.

[88] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י'.

[89] אחרונים.

[90] בא"ח פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[91] שם.

[92] קשר גודל סי' י"ז סעי' ט"ז. בן יהוידע ברכות כ"ח ע"ב.

[93] עי' תיקון תפילה עפ"י שער הכוונות.

[94] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ'. כה"ח סי' קי"ח ס"ק ו'.

[95] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"א. בא"ח פרשת בשלח סעי' כ'.

[96] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ'.

[97] שבת ל"א ע"א.

[98] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ'. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ב.

[99] תהלים קמ"ה, ט"ו.

[100] תהלים קמ"ז, י"א.

[101] תהלים קמ"ז, ט"ז.

[102] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ג.

[103] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ד.

[104] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ד, ועי' שו"ת תורה לשמה סי' מ"ג.

[105] שו"ת תורה לשמה סי' מ"ג.

[106] שו"ע סי' קכ"א. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ט.

[107] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[108] תהלים ק"ן, ו'.

[109] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ט.

[110] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ב.

[111] תהלים קכ"א.

[112] תהלים ס"ז.

[113] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ג, ועי' כה"ח סי' קכ"ג ס"ק ה', ו'.

[114] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ג. שו"ע סי' קכ"ב סעי' ב'.

[115] כה"ח סי' קכ"ב ס"ק י"א. רש"י מיכה ו', ט'.

[116] ברכות ט"ז ע"ב.

[117] שו"ע סי' קכ"ב סעי' ב'. בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ג.

[118] שו"ע סי' קכ"ב סעי' ג'.

[119] שו"ע סי' קכ"ג סעי' ג'. בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ט"ז.

[120] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ג.

[121] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ט"ז. שו"ע סי' קכ"ג סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ו'. אחרונים.

[122] בית עובד עמ' 3 אות ב'.

[123] כה"ח סי' קכ"ג ס"ק ב'.

[124] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד. שו"ע סי' קכ"ג סעי' ב'.

[125] שו"ע סי' קכ"ג סעי' ב'. בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד.

[126] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד. עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ט"ו.

[127] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' י"ז.

[128] אחרונים.

[129] בא"ח פרשת בשלח סעי' כ"ד.

[130] כה"ח סי' קכ"ג ס"ק י"ז.