מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק יט – ברכת כהנים

תוכן הספר

חיוב הברכה

 

  • מעלת הברכה – ברכת הכהנים[1] היא ברכה שציווה הקב"ה את בני אהרון הכהנים לברך בה את עם ישראל. מעלתה של ברכה זו גדולה ונשגבה מאוד[2], ואפילו כהן שאינו חכם ואינו מדקדק במצוות נושא כפיו, ואל תתמה ותאמר: "ומה תועיל ברכת הדיוט זה?" – שאין קיבול הברכה תלוי אלא בהקב"ה ולא בכהן, שנאמר: "ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם", כלומר הכהנים עושים את מצוותם שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו[3].

 

  • חובת הכהן לעלות ולברך – כהן שאין בו אחד מהדברים שמעכבים מלעלות לדוכן (עיין לקמן אלו דברים מעכבים), ואמרו לו לעלות לדוכן או ליטול את ידיו כדי שיעלה לדוכן או שהיה בבית הכנסת בשעה שקרא הש"ץ "כהנים" ולא עלה – הרי זה ביטל מצות עשה של "כה תברכו", וכאילו עבר על שלוש מצוות עשה[4], ומאבד טובה הרבה, ומראה את עצמו כמי שאינו חפץ במצוות ה' וברכתו[5].

 

  • כל כהן שמברך ברכת כהנים מתברך מפי עליון, ועושה נחת רוח ליוצרו, כי טוב בעיני הקב"ה לברך את ישראל, ומקיים מצות עשה[6], ואפילו בזמן הזה מקיים מצווה מדאורייתא[7].
  • טוב ויפה להנהיג בכל בתי הכנסיות שהכהנים יעלו לדוכן כל יום, ולא כמנהג שנהגו בעבר שמברכים רק בשבת ויו"ט, ותהילות לאל עליון נתפשט דבר זה בכל קהילות ישראל. ויזהר הכהן שלא לעשות תחבולות לבטל מצות עשה זו[8], ואפילו אם יש שם כהנים אחרים שמברכים אך הוא אינו מברך – עובר בעשה[9].

 

  • דברים המונעים לישא כפיים – ששה דברים הם שמונעים מכהן לישא את כפיו: 1. לשון. 2. מומין. 3. עבירה. 4. שנים. 5. יין. 6. טומאת ידיים[10].

 

  • לשון – אם הכהן עילג וקורא לאות "אלף" "עין" או להיפך, או שאינו יכול לבטא את האות "ח" כמו שצריך ובזה הוא שונה מאחרים, וכן כהן שמגמגם או שהוא כבד פה ולשון – לא ישא כפיו, כיון שדבר זה מסיח את דעת הציבור מהברכה[11]. אולם אם יש שם כהנים אחרים שנושאים כפיהם יחד איתו והוא אינו מגביה קולו – נושא את כפיו[12].

 

  • מומין – אם יש לו מום בידיו, ברגליו או בפניו, וכן בכל מקום שהמום בולט – אינו נושא כפיו כיון שדבר זה מסיח את דעת הציבור מהברכה. והוא הדין לכהן שהיו ידיו צבועות. אבל אם הקהל רגילים בכהן הזה או שהטלית מסתירה את מומו – נושא את כפיו[13].

 

  • עבירה – כהן שנשא נשים האסורות לו (כגון גרושה וכדו'), או שנטמא למתים, או שהרג את הנפש, וכן כהן שהמיר את דתו – אינו נושא את כפיו.

 

  • יש אומרים שגם כהן שהרג נפש ע"י תאונה, וכן כהן המחלל שבת בפרהסיה אינם נושאים את כפיהם, וכן נוהגים. אמנם השב בתשובה ישאל לחכם אם מותר לו לשאת כפיו[14].

 

  • כהן שהוא חלל מדאורייתא, כגון בן של כהן וגרושה – בטל ממנו דין כהונה ומותר לו להיטמא למת, וק"ו שאינו נושא כפיו[15].
  • כהן חלל מדרבנן, כגון בן של כהן שנשא חלוצה – אינו נושא את כפיו, אך אף על פי כן אסור לו להיטמא למת[16].
  • כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – לא ישא כפיו ואין נוהגים בו קדושה, כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו', ואף על פי כן אסור לו להיטמא למת[17].
  • אין הבדל בין כהן המחזיר גרושתו לבין כהן שנושא גרושת אחרים, כיון שבשניהם יש איסור לאו[18].
  • אם הכהן חזר בתשובה וגירש את אשתו או שאשתו מתה ונדר על דעת רבים שלא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – יכול לחזור ולשאת כפיו וחוזר לקדושותיו, אבל אם גירשה או מתה ולא נדר בהנאה – לא ישא כפיו[19].
  • כהן שאינו נזהר מלהיטמא למת שאינו משבעה מתי מצווה שנטמא להם ואפילו בזמן הזה – אינו עולה לדוכן לשאת כפיו, ואין נוהגים בו קדושה כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו' עד שישוב ויקבל עליו שלא להיטמא למתים[20].
  • אם כהן עבר על שאר עבירות – אין הן מונעות ממנו את החיוב לקיים מצות עשה לישא כפיו[21], ואפילו שלא חזר בתשובה[22].

 

  • שנים – כהן קטן לא יעלה לדוכן לבדו אלא רק אם יש שם עוד כהן שעולה איתו. ועלייה זו של הקטן היא מדין חינוך בלבד. אמנם אם הביא שתי שערות יכול לעלות לדוכן לבדו, ובתנאי שלא יעשה כן בקביעות. ואם יש לו חתימת זקן יכול לעלות בקביעות[23].

 

  • יין – אם הכהן שתה רביעית יין שאינו מזוג בבת אחת, או ששתה יותר מרביעית יין מזוג אפילו ששתה אותו בהפסקות – לא ישא כפיו, כיון שאין ראשו צלול מספיק לנשיאת כפיים (ולכן אותם הנוהגים לעשות קידוש קודם מוסף יזהרו הכהנים שלא לשתות)[24].

 

  • טומאת ידיים – כהן שלא נטל ידיו בשחרית או שיודע שידיו טמאות – לא ישא את כפיו (ועיין עוד לקמן בעניין נטילה זו)[25].

 

  • פנוי – כהן פנוי חייב לשאת את כפיו[26].

 

  • כהן שאינו מוכר – אם בא אדם זר לבית הכנסת ואמר שהוא כהן – נאמן לעלות ולשאת את כפיו, כיון שניתן היום לברר בקלות אם הוא דובר אמת או לא[27].

 

  • כתוב בזוהר הקדוש שאם הכהן שונא את הציבור או הציבור שונאים אותו – לא יעלה לשאת את כפיו כיון שזה סכנה הוא לו[28].

 

עקירה ב"רצה"

 

  • הזמן בו עוקר את רגליו – כשמתחיל הש"ץ את ברכת ה"עבודה" ואומר מילת "רצה", צריכים כל הכהנים שבבית הכנסת לעקור רגליהם ממקומם ולהתקדם לכיוון הדוכן[29]. בדיעבד יכולים לעקור כל עוד שלא סיים הש"ץ את ברכת "רצה", דהיינו עד תיבות "המחזיר שכינתו לציון". אמנם אם כבר סיים הש"ץ ברכה זו – לא יעלה כלל לשאת כפיו[30].

 

  • לא עקר – אם הכהן לא עקר רגליו ב"רצה" וסיים הש"ץ את ברכת "רצה": יש אומרים שאפילו אם אמרו לו לעלות – לא יעלה, ואם עלה – ירד. ויש אומרים שאם אמרו לו לעלות – לא יעלה, אך אם עלה – לא ירד, וכן נוהגים[31].

 

  • נשיאת כפיים במקומו – גם כהן שמקומו הקבוע בבית הכנסת הוא באותו מקום שהכהנים נושאים שם את כפיהם או שהכהן עמד שם במקרה – צריך לעקור ממקומו ב"רצה" כדי לברך ברכת כהנים[32].

 

  • כהן שאינו נושא כפיו – אם יש כהנים שאינם נושאים את כפיהם מאיזה סיבה שהיא – צריכים לצאת מבית הכנסת לפני שיגיע הש"ץ לברכת "רצה". ונוהגים שלא לחזור לבית הכנסת עד סיום ברכת הכהנים כדי שלא יאמרו עליהם שהם כהנים פסולים[33].

 

נעליים

 

  • חליצת נעליו – לפני שעולים הכהנים לדוכן צריכים הם לחלוץ את נעליהם, ואפילו הם נעלי בד או פלסטיק, בין נעליים עם שרוכים ובין שאינם עם שרוכים[34].

 

  • נעליים עם שרוכים – אם הכהן נועל נעליים שיש בהם שרוכים – יפתח אותם קודם שנוטל את ידיו כדי לעלות לדוכן. וכשיורד מהדוכן לאחר ברכת כהנים יזהר שלא ליגע במנעליו כדי לנעול אותם, ואם נגע בהם ייטול את ידיו לפני שממשיך בתפילתו[35].

 

  • הנחת הנעליים – כשחולץ את נעליו לפני שעולה לדוכן – יחלוץ אותם קרוב לדוכן, ולא יניחם כשהן גלויות אלא תחת כסא או ספסל מפני הכבוד. וראוי לכל כהן לרחוץ רגליו בביתו, וללבוש גרביים נקיות קודם שמגיע לבית הכנסת[36].

 

  • עמידה על הדוכן יחף – ראוי לעלות לדוכן עם גרביים מבד וכדו', ולא יעלה יחף כיון שזה דרך גנאי. ויש מחמירים שלא לעלות לדוכן בגרבי עור, וכן ראוי לנהוג[37].

 

  • רגל תותבת – אם הכהן נכה או שיש לו רגל תותבת, וקשה לו לחלוץ את נעליו – יעלה לדוכן עם מנעליו בתנאי שמומו אינו מעורר תשומת לב, כגון שרגילים בו. וראוי שלא יעלה לדוכן כשנושא כפיו אלא יעמוד על הרצפה קרוב להיכל[38].

 

הנטילה

 

  • אופן הנטילה – צריכים הכהנים ליטול את ידיהם קודם שעולים לדוכן, ונטילה זו צריכה להיות נטילה גמורה עד הפרק (דהיינו מקום חיבור כף היד לזרוע) אע"פ שנטלו ידיהם בבוקר, שנאמר[39]: "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'"[40].

 

  • זמנים מיוחדים – בתשעה באב וביום הכיפורים נוטלים רק עד סוף קשרי האצבעות[41].

 

  • הנוטל – הנטילה צריכה להיות ע"י לוי והוא יצוק מים על ידיו של הכהן[42].

 

  • צריך הלוי ליטול את ידי עצמו קודם שנוטל את ידי הכהן[43].
  • אם אין שם לוי – לא ייטול להם ישראל, אלא ייטלו הכהנים בעצמם[44].
  • יש מי שאומר שאם אין שם לוי – ייטול להם בכור מאם, ואין נוהגים כן[45].

 

  • נטילה ע"י ת"ח – אם הלוי הוא תלמיד חכם והכהן עם הארץ – אינו רשאי הלוי ליצוק מים על ידיו[46].

 

  • אם ישנם כהנים שחלקם תלמידי חכמים וחלקם עמי ארצות – ייטול הלוי התלמיד חכם רק את ידי הכהנים התלמידי חכמים, ויש אומרים שלא ייטול כלל.
  • אסור ללוי תלמיד חכם להחמיר על עצמו וליטול לכהנים עמי ארצות כי יש אומרים שיש בזה חיוב מיתה בידי שמים[47] (ויתכן שלכן חששו הלויים, וביטלו בחלק מהמקומות את המנהג של יציקת מים על ידיהם של הכהנים[48]).

 

  • שמירת ידיו – טוב לכהן ירא שמים שיזהר שלא ייגע במקומות המכוסים בגופו או בנעליו משעת נטילת ידיו כשקם בבוקר. ולכן טוב שלא יחלוץ נעליו בידיו אפילו אם ייטול אותם קודם שעולה לדוכן, ואם נגע – יש אומרים שצריך לברך שנית "על נטילת ידיים", אך למעשה לא יברך על נטילה זו[49].

 

  • אנוס ושעת הדחק – אם הכהן אנוס או חולה כך שאינו יכול ללכת ליטול את ידיו – יכול בשעת הדחק זו לסמוך על הנטילה שנטל בבוקר ובתנאי שנזהר שלא טימא מאז את ידיו[50].

 

  • מים שלא נשתנו וע"י כלי – יש אומרים שהמים שנוטל איתם את הידיים לברכת כהנים צריכים להיות מים שלא נשתנו מברייתם ע"י צבע או עיפוש וכד', והכהנים צריכים ליטול את ידיהם ע"י כלי ולא מהברז[51]. וטוב להיזהר בדברים אלו אם אפשר, אך אם אין כלי – ייטלו את ידיהם מהברז[52].

 

  • ריח טוב במים – יש מקומות שנוהגים שבימים טובים ובנעילה של יום הכיפורים מערבבים ריח טוב במי הנטילה של הכהנים, ומי שנוהג כן יזהר לערב את הריח בתוך המים בערב יום טוב ולא ביום טוב עצמו כיון שיש בזה דין נולד[53].

 

  • שהייה בין נטילה לברכת כהנים – לכתחילה יש להקפיד שלא יעבור זמן של הילוך כ"ב אמה, עקב בצד גודל (שהם 5 מ' וזמן הליכתם הוא כ -3 דקות) בין הנטילה לברכת הכהנים, כיון שהנטילה צריכה להיות סמוכה לברכה, אך בדיעבד אין זה מעכב[54].

 

עמידת הכהנים בדוכן

 

  • מקום העמידה – מקום עמידת הכהנים לנשיאת כפיהם הוא כל האצטבה שבכותל שמתפללים כנגדו. ומי שמתרשל מלעלות לדוכן ועומד על קרקע ההיכל – הרי הוא משנה מדברי חז"ל[55]. אמנם אם קשה לו לעלות לדוכן או שאין שם מקום פנוי – מותר לו לשאת את כפיו על קרקע ההיכל או קרוב לדוכן[56].

 

  • סיבוב לצד ימין – כשעולים הכהנים לדוכן יהיו פניהם כלפי ההיכל בצד מזרח, יד ימין בצד דרום ויד שמאל בצד צפון.

 

  • כשמחזירים פניהם כלפי העם בשעת ברכת הכהנים יפנו לצד ימין, דהיינו שמפנים את הפנים לצד דרום ומשם למערב כך שיהיו פניהם כלפי העם למערב ויד ימינם לצד צפון.
  • גם כשמחזירים פניהם בגמר הברכה מהקהל להיכל יסובבו דרך ימין, דהיינו שיפנו את פניהם לצד צפון ומשם למזרח, כך שיהיו פניהם למזרח ויד ימין לצד דרום[57], כך שכל הפניות יהיו לצד ימין[58].
  • גם כהן איטר ינהג כך לסובב דרך צד ימין של כל העולם[59].

 

  • החזרת פניהם – צריכים הכהנים להחזיר את פניהם כלפי ההיכל רק לאחר שיתחיל הש"ץ ברכת "שים שלום" ולא קודם לכן[60].

 

  • אין הכהנים רשאים להוריד את ידיהם עד שיחזירו את פניהם כלפי ההיכל[61].

 

  • חזרה מההיכל – לא יעקרו הכהנים ממקומם בדוכן לאחר ברכת הכהנים עד שיענו הציבור "אמן" על ברכת "שים שלום". ויזהרו בזה אפילו בימים נוראים אעפ"י שמאריכים בתפילת "ואתם הדבקים" וכו'[62].

 

אופן נשיאת הכפיים

 

  • צורת עמידת הידיים – כשמתחילים הכהנים לברך את ברכת הכהנים, יגביהו את ידיהם כך שיהיו מעט מעל כתפיהם כנגד ראשם. יד ימין תהייה גבוהה מעט מיד שמאל, וכפות ידיהם יהיו כלפי הקרקע, ואחורי ידיהם כלפי השמים[63], וטוב שיהיו האצבעות מוגבהות וזקופות[64].

 

  • הפרדת האצבעות – בעניין הפרדת האצבעות: יש נוהגים כדעת הזוה"ק להפריד את אצבעותיהם לגמרי, ויש נוהגים להצמיד את הזרת והקמיצה אחת לשנייה, ואת האמה והאצבע אחת לשנייה, כך שיהיו חמשה רווחים בין כל האצבעות, דהיינו בכל יד שניים ואחד בין יד ליד. וכל אחד יעשה בזה כמנהגו[65].

 

  • הגבהת הידיים – הגבהת הידיים היא לעיכובא ולכן אם קשה לכהן להגביה את ידיו – ישתדל להגביה לפחות בשעה שאומר את התיבות ויורידם בשעה שמאריכים בניגון. ואם קשה לו להגביה גם אז – ישאל שאלת חכם[66].

 

  • רצועות התפילין – בשעת ברכת כהנים לא צריך לחלוץ את התפילין מידו כיון שהם לא חוצצים[67].

 

אמירת "לשם ייחוד" וכו'

 

  • נוסח ה"לשם ייחוד" – כשעוקר הכהן את רגליו לעלות לדוכן יאמר: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו… בשם כל ישראל, הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה לברך את ישראל ברכת כהנים בנשיאת כפיים, לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולהמשיך שפע וברכה לכל העולמות הקדושים, ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו" וכו'[68].

 

  • "יהי רצון" – בשעה שעומדים הכהנים על הדוכן לאחר שאמרו "מודים דרבנן", קודם שמתחילים לברך את ברכת הכהנים, יאמרו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהיה ברכה זאת שציוויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהיה בה מכשול ועוון מעתה ועד עולם", וטוב לומר קודם לכן את נוסח ה"לשם ייחוד" כפי שמופיע לקמן. ובאמירת "יהי רצון" זה יאריכו הכהנים עד שיסיים הש"ץ את הברכה: "…ולך נאה להודות", כך שעניית אמן של הציבור תהיה גם על ה"יהי רצון"[69]. אך עם כל זה גם הכהנים יענו אמן על ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות"[70].

 

הברכה שבתחילה

 

  • אופן אמירת הברכה – בתחילה, כשעולים הכהנים לדוכן, יהיו פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי הציבור וכך מתחילים את הברכה: "ברוך אתה… אשר קדשנו בקדושתו של אהרן", ואז עוצרים מעט והופכים פניהם כלפי הציבור וממשיכים: "וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". יש שהופכים את פניהם רק במילת "באהבה", אך המנהג כסברא הראשונה. ויסתובבו דרך צד ימין וכדלעיל[71].

 

  • אמירת "כהנים" – אם יש שם יותר מכהן אחד – לא יתחילו בברכה עד שיקרא הש"ץ "כהנים". ואם יש שם רק כהן אחד – אין הש"ץ קורא לו אלא הכהן לבדו מתחיל בברכה[72].

 

  • אמירת הברכה יחד – אם ישנם כמה כהנים שנושאים את ידיהם, ישתדלו כולם לברך את הברכה יחד ולסיים אותה יחד, כך שהציבור יענה "אמן" אחת על ברכתם. ואם היה כהן שהקדים בברכה את חברו, ושמע אותו ישראל העומד לידו – יענה הישראל "אמן" על ברכתו של כהן זה, ויחזור ויענה אמן על ברכת שאר הכהנים[73]. ואם שמע משני כהנים את הברכה, אחד אחרי השני – יענה: "אמן ואמן"[74].

 

ברכת הכהנים

 

  • אופן ההקראה ע"י השליח ציבור – לא יקרא הש"ץ: "כהנים" עד שהציבור יסיים לענות אמן על ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות".
  • לא יתחילו הכהנים לברך "ברוך אתה" וכו' עד שתכלה קריאת "כהנים" מפי המקרא.
  • לא יתחיל הש"ץ לקרוא: "יברכך" עד שיענו הצבור "אמן" על הברכה.
  • לא יתחילו הכהנים שום תיבה מברכת הכהנים עד שיסיים אותה המקרא.
  • לא יתחיל המקרא שום תיבה מברכת הכהנים עד שיסיימו הכהנים תיבה שלפניה.
  • לא יענו הצבור "אמן" על סיום הפסוקים של ברכת הכהנים עד שיסיימו הכהנים את התיבה שנמצאים בה.
  • גם הציבור יענו: "ברוך הוא וברוך שמו" רק לאחר שגמרו הכהנים לומר תיבת "ה'"[75].

 

  • תיבת "יברכך" – לא יתחילו הכהנים לומר את תיבת "יברכך" מעצמם, אלא ימתינו לחזן שיאמר: "יברכך" והם יענו אחריו, אעפ"י שיש חולקים בדבר כך הוא המנהג[76]. ובמקום שמתחילים הכהנים "יברכך" לפני שהחזן מתחיל להקרות להם – יזהרו להמתין לקהל שיענו "אמן" על ברכת "לברך את עמו ישראל באהבה", ורק אח"כ יתחילו: "יברכך"[77].

 

  • פנייה לצד ההיכל – כשאומר הש"ץ "יברכך" יפנה הכהן את פניו לצד ההיכל, וכשאומר "וישמרך" יפנה לצד ימין. כשאומר "יאר" יפנה לצד ההיכל, וכשאומר "אליך" ו"ויחנך" יפנה לצד שמאל. כשאומר "ישא" ישתחווה כנגד ההיכל וקו האמצעי שהוא גופו[78].

 

  • ניגונים בשעת הברכה – כשהש"ץ מקריא לכהנים וכשהכהנים אומרים את הברכה – לא יאריכו בניגונים כדי שלא לעייף את הכהנים האחרים העומדים שם וידיהם מורמות[79]. וטוב שינגנו רק בניגון אחד ולא לעבור מניגון לניגון[80].

 

  • ספק באמירה – אם הש"ץ הגיע למילים: "פניו אליך" ואינו יודע אם הם של הפסוק השני או השלישי של ברכת הכהנים – ימשיך להקריא מהפסוק השני (דהיינו מילת "ויחונך")[81].

 

הקהל בעת הברכה

 

  • הקהל – בשעה שהכהנים מברכים את הציבור, יהיו פני הציבור כלפי הכהנים, אך לא יביטו בכהנים ולא בשום דבר אחר אלא יהיו עיניהם סגורות או שיביטו כלפי מטה ויכוונו לברכות שאומרים הכהנים כאילו הם עומדים בתפילת י"ח. ואין צריך לומר שאסור לשוחח בעת ברכה גדולה וחשובה זו[82]. וכתוב בזוה"ק שצריכים לעמוד בפחד וברעדה, באימה ויראה. וצריך שידע האדם ששעה זו היא שעת רצון ועליונים ותחתונים מתברכים בה[83].

 

  • הסתכלות בכהנים – אסור להסתכל על הכהנים משעה שהתחילו את הברכה.

 

  • איסור זה הוא אפילו היום כשהם עטופים בטלית על פניהם וידיהם, ולכן יש מי שמכסה את פניו בשעה שהכהנים מברכים, ויש שמכסים גם את פני בניהם[84].
  • כתוב בזוה"ק שמי שמסתכל בכהנים בשעה שמברכים הרי הוא כמתחצף כלפי השכינה ששורה על ידיהם של הכהנים[85].
  • בגמרא נאמר שמי שמסתכל על ידי הכהנים בעת הברכה – עיניו כהות[86].

 

דין זה נוהג גם בכהנים עצמם, דהיינו שלא יביטו בידיהם מהטעם הנזכר, וגם  שלא יסיחו דעתם מברכת הכהנים[87].

 

  • אמירת פסוקים בשעת הברכה – בשעה שהכהנים מברכים לא יאמרו הקהל שום פסוקים אלא יקשיבו לברכה כדי שלא יהיו כאדם שמברכים אותו והוא אינו מאזין. אבל אם הכהנים מאריכים בניגונים – יכולים לקרוא פסוקים[88]. אך עם כל זה מנהג ירושלים שלא לומר שום פסוק[89].

 

  • עניית "אמן" – כשמסיימים הכהנים את הפסוק הראשון עונים הציבור "אמן", וכן אחר הפסוק השני והשלישי, דהיינו אחר "וישמרך", "ויחנך" ו"שלום"[90]. וכשמזכירים הכהנים תיבת "ה'" עונים הציבור: "ברוך הוא וברוך שמו"[91].

 

  • נכנס לביה"כ בברכת כהנים – אם אדם שאינו מתפלל כעת נכנס לבית הכנסת לאיזה צורך שהוא וכדו', ומצא את הכהנים מברכים ברכת כהנים – יעמוד וישמע ברכת כהנים ולא יצא עד שיסיימו[92].

 

הש"ץ בעת הברכה

 

  • עניית הש"ץ – כשעונים הציבור "אמן" על ברכת הכהנים צריך הש"ץ לשתוק ולא יענה עם הציבור כי הוא עלול להתבלבל, ואפילו אם ודאי לו שלא יתבלבל[93], או שהוא מתפלל מתוך סידור – לא יענה[94]. יש אומרים שיכול לענות "אמן" על ברכת "לברך את עמו ישראל באהבה"[95], ויש אומרים שמותר לו לענות "אמן" רק על הפסוקים שאומרים הכהנים[96], אך למעשה לא יענה "אמן" כלל[97].

 

הבקשה שאחרי הברכה

 

  • אמירת הכהנים לאחר הברכה – כשהש"ץ מתחיל את ברכת "שים שלום" יסתובבו הכהנים בחזרה כך שפניהם יהיו מול ההיכל, ויאמרו: "ריבון העולמים, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו[98]: 'השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך ישראל'" (ולא יסיימו את הפסוק)[99]. ויאריכו בתפילה זו עד שיסיים הש"ץ את ברכת "שים שלום" כדי שיענה הציבור "אמן" גם על תפילה זו[100].

 

  • בראש השנה וביום הכיפורים שברכת "שים שלום" ארוכה – לא יתחילו הכהנים בבקשת "ריבון העולמים" וכו' אלא רק לקראת סיום הברכה כדי שיסיימו את בקשתם עם סיום הש"ץ ברכת "שים שלום"[101].

 

  • כהן שנגע במנעליו – אם הכהנים נגעו במנעליהם לאחר ברכת הכהנים – צריכים ליטול את ידיהם להמשך התפילה שאח"כ[102].

 

הטבת חלום

 

  • נוסח ההטבה – מי שחלם חלום ונפשו עגומה עליו, יאמר בשעת ברכת כהנים: "חלמא טבא חזאי, חלמא טבא חזאי, חלמא טבא חזא. חלמא טבא חזינא, חלמא טבא חזינא, חלמא טבא חזינא. חלמא דידי טבא הוא, וטבא ליהוי, שבע זמנין יגזרון עליה משמיא דלהוי טבא, טבא הוא וטבא ליהוי" (תרגום: חלום טוב ראיתי, חלום טוב ראיתי, חלום טוב ראיתי. חלום טוב ראינו, חלום טוב ראינו, חלום טוב ראינו. חלומי טוב הוא וטוב יהיה, שבע פעמים יגזרו עליו מהשמים שיהיה טוב, טוב הוא וטוב יהיה). וחוזרים על נוסח זה ג' פעמים[103]. ויש שאומרים את הנוסח המובא בסידורים: "רבש"ע, אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי אחרים, ובין שאני חלמתי על אחרים. אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף הצדיק, ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו עליו השלום, וכמו יריחו על ידי אלישע, וכמרים מצרעתה, וכנעמן מצרעתו, וכחזקיהו מחליו. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך כל חלומותי עלי ועל כל ישראל לטובה ולברכה ותרצני ברחמיך הרבים. יהיו לרצון" וכו'[104]. וישתדל לסיים בקשה זו יחד עם סיום ברכת הכהנים, כך שכשעונים הציבור "אמן" על ברכת הכהנים יהיה זה גם על בקשה זו[105] (ואעפ"י שלעיל כתוב שאין להפסיק בברכת הכהנים בדברים אחרים ואפילו בפסוקים – כאן זה שונה כי יתכן שיש בחלום עניין של סכנה[106]).

 

מניין שכולו כהנים

 

  • מניין כהנים – אם כל המתפללים במניין הם כהנים – יעלו כולם לדוכן ויכוונו בברכתם לכלל עם ישראל. ואם הם יותר ממניין וכולם כהנים – יישארו עשרה כהנים במקומם ולא ישאו את כפיהם, והשאר יעלו לדוכן והש"ץ יקריא להם[107].

 

כהן שנשא כפיו

 

  • אם נכנס כהן לבית הכנסת וראה שהציבור הגיע לברכת כהנים – יכול לשאת את כפיו בברכה אפילו אם נשא כבר את כפיו באותו יום[108].

 

כהן שליח ציבור

 

  • ראוי שבתפילת שחרית ומוסף לא יהיה כהן ש"ץ, כדי שיוכל לעלות לדוכן. ואם יש צורך מיוחד או שאין ש"ץ אחר – יכול הכהן להיות ש"ץ[109].

 

  • אם הש"ץ הוא כהן יחיד בבית הכנסת ורוצה לישא את כפיו – יכול בתנאי שודאי לו שיוכל לחזור לתפילתו בלי שיתבלבל. ויעשה כסדר הזה:

 

  • לאחר שגמר את תפילת הלחש ילך וייטול את ידיו ויחזור למקומו, אם יכול לחלוץ נעליו לפני החזרה – יחלוץ, ואם אינו יכול לחלוץ, כיון שקר וכדו' – יחלוץ אותם לפני שמברך.
  • כשיגיע לברכת "רצה" יעקור מעט את רגליו, וכשגומר "ולך נאה להודות" יכול לחלוץ את נעליו וללכת להיכל כדי לישא את כפיו, והופך פניו לצד ימין כדין.
  • כשמסיים את ברכת הכהנים יפנה לצד ימין ויחזור למקומו שעמד בו תחילה, ויסיים את ברכת "שים שלום". וידאג שאת ברכת הכהנים יקריא אדם אחר.
  • אמנם אם הש"ץ עומד בתפילה בקידמת בית הכנסת אינו צריך ללכת לדוכן אלא נושא את כפיו במקומו[110].

 

  • כשיש גם כהנים אחרים – אם הש"ץ הוא כהן ויש כהנים אחרים בבית הכנסת, ואפילו יש רק עוד כהן אחד – לא ישא הש"ץ כפיו אלא ישאר במקומו וישתוק (למרות שוודאי לו שלא יתבלבל אם ישא את כפיו), ואדם אחר מהקהל יעמוד לידו ויקריא לכהנים את הברכה[111].

 

ברכת כהנים כשאין ס"ת

 

  • נשיאת כפיים היא בכל מקום שמתפללים בו, ואפילו אם אין שם ספר תורה[112].

 

ברכת כהנים במניין

 

  • נשיאת כפיים היא רק במקום שיש בו מניין ככל דבר שבקדושה. הכהנים והש"ץ הם בכלל המניין[113].

 

  • אם ישנם בבית הכנסת שמונה ישראלים ושלושה כהנים, ושניים משלושת הכהנים אינם נושאים את כפיהם מאיזה שהיא סיבה, ואם יצאו החוצה לא יישאר מניין – צריכים שני הכהנים לצאת לפני שיתחיל הש"ץ ברכת "רצה", ויישארו בחוץ עד שיחתום הש"ץ "המחזיר שכינתו לציון", וכשיתחיל הש"ץ את ברכת "מודים" יחזרו לבית הכנסת להשלים את המניין ויישארו שם גם בברכת כהנים[114].

 

  • אם התחיל הש"ץ את החזרה כשהיה מניין בבית הכנסת, ולפני שהגיע לברכת כהנים יצאו כמה מהמתפללים ולא נשאר מניין – לא יאמרו ברכת כהנים, אבל יכול לומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו" וכו'[115].

 

כהן שאיחר לתפילה

 

  • לאחר סיום "רצה" – אם נכנס הכהן לבית הכנסת לאחר שסיים הש"ץ את ברכת "רצה" (דהיינו שכבר חתם: "המחזיר שכינתו לציון") – לא יעלה לדוכן[116].

 

  • עקר רגליו מביתו – אם הכהן יצא מביתו בדרך לביהכ"נ סתם ונכנס לבית הכנסת ומצא שהש"ץ בסוף ברכת "רצה" – לא יעלה לדוכן כיון שכשעקר רגליו בביתו לא הייתה דעתו לעלות לדוכן. אמנם אם כבר ביציאתו מביתו חשב לעלות לדוכן – רשאי לעלות אפילו אם נכנס לבית הכנסת לאחר שסיים הש"ץ ברכת "רצה"[117], ואפילו אם המרחק מביתו לבית הכנסת רב[118]. ואם היה מחוץ לבית הכנסת ושמע שהש"ץ הגיע ל"רצה" – טוב שיעמוד ויתחיל להתקדם לכיוון הדוכן על דעת לשאת שם את כפיו. ובדיעבד אם לא עמד אלא רק חשב בדעתו לעלות לדוכן – רשאי לשאת את כפיו[119].

 

  • כשיעבור זמן תפילה – אם הכהן עדיין לא התפלל ונכנס לבית הכנסת וראה שהציבור הגיעו לברכת כהנים, וחושש שאם יישא את כפיו יעבור זמן תפילה – לא יישא את כפיו אלא יתפלל. אבל אם קראו לו לעלות לדוכן – יעלה, אפילו אם יעבור זמן התפילה, כיון שחיוב התפילה הוא מדרבנן, וחיוב ברכת הכהנים אם קראו לו הוא מהתורה[120].

 

  • כשיעבור זמן ק"ש – אם הכהן חושש שבגלל שישא את כפיו יעבור זמן ק"ש – רשאי לקרוא ק"ש בלי ברכותיה ואח"כ לישא את כפיו, ואם אין לו זמן לקרוא את כל הק"ש – יקרא פסוק ראשון בלבד[121].

 

  • הקדמת תפילה לנשיאת כפיים – אם הכהן עדיין לא התפלל, ויש לו זמן גם לשאת את כפיו וגם להתפלל – יישא את כפיו ואח"כ יתפלל, אפילו אם לא קראו לו לעלות[122]. אמנם טוב שהכהן יקדים לבוא לבית הכנסת כדי שיברך ברכת כהנים במקומה[123].

 

  • כהן שנמצא בק"ש – אם היה הכהן בברכות קריאת שמע ורואה שהש"ץ מגיע לברכת כהנים – לא יתחיל לקרוא קריאת שמע אלא ימתין (הכהן) בין ברכה לברכה וישא את כפיו בין הפרקים[124].

 

  • אם הכהן נמצא בקריאת שמע ורואה שהש"ץ מגיע לברכת כהנים, אם יכול לגמור את כל הקריאת שמע עד שהש"ץ יגיע לברכת כהנים – יישא את כפיו אפילו אם צריך לסיים את קריאתו תוך כדי הליכה לדוכן, ובלבד שיעקור רגליו ב"רצה"[125].

 

  • אם במקרה הנ"ל לא יכול הכהן לגמור את כל הק"ש אפילו אם ימשיך לאומרה תוך כדי הליכתו – יתחיל לעקור את רגליו קודם שיגיע הש"ץ ל"המחזיר שכינתו לציון" ויסיים את הפרשה שעומד בה, ויברך ברכת כהנים בין הפרקים של ק"ש, ולאחר גמר ברכת הכהנים יסיים את קריאת שמע מהמקום אליו הגיע[126]. ואם הוא רואה שלא יספיק להגיע לבין הפרקים – יסיים את הפסוק אפילו שהוא באמצע ק"ש ויישא את כפיו ובלבד שלא יפסיק בפסוק הראשון ("שמע ישראל" וכו') וב"ברוך שם" וכו'[127].

 

  • כהן שנמצא בתפילת י"ח – אם הכהן היה עומד בתפילת לחש ואמרו לו לעלות – יש אומרים שאפילו אם הוא נמצא באמצע התפילה יפסיק, יעקור את רגליו ויישא את כפיו[128], ויש אומרים שלא יישא את כפיו אלא אם אמרו לו לעלות ועקר את רגליו בברכת "רצה", והגיע ל"הטוב שמך ולך נאה להודות" יחד עם הש"ץ, וכן נוהגים[129].

 

בקשות במקום ברכת כהנים

 

  • כשאין כהנים בבית הכנסת – אם אין בבית הכנסת כהנים שיישאו את כפיהם, והזמן ראוי לנשיאת כפים, יאמר הש"ץ לאחר "הטוב שמך ולך נאה להודות": "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת" וכו' עד: "ואני אברכם" כפי שמופע בסידורים, והציבור יענו: "כן יהי רצון" לאחר כל פסוק ופסוק, ולא יענו "אמן". ויש נוהגים לומר בסיום הפסוק הראשון: "כן יהי רצון בזכות אברהם", ובסיום הפסוק השני: "כן יהי רצון בזכות יצחק", ובסיום הפסוק השלישי: "כן יהי רצון בזכות יעקב ובזכות משה, אהרן ויוסף ודוד", וכל אחד יעשה כמנהגו[130].

 

  • המתפלל ביחיד – אם מתפלל ביחיד ולא שמע ברכת כהנים, לא יאמר באמצע העמידה את הבקשה הנ"ל[131], אך טוב לומר לאחר העמידה: "ריבונו של עולם, בטובך הגדול ובחסדיך הרבים תברכנו, ותקיים בנו כל הברכות אשר צוית את אהרון ואת בניו לברך את עמך ישראל באהבה ככתוב בתורתך: וידבר ה' אל משה לאמר כה תברכו את בנ"י אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיהא עתה עת רצון לפניך, ותעלה ותבוא ותגיע ותראה ותרצה ותשמע ותפקד ותזכר לפניך כל ברכה וברכה אשר יצאה מפי אהרן ובניו באהבה, ויתעוררו בעת הזאת כל הברכות ושמות הקדושים הכתובים והרמוזים בהם למשוך שפע טובה וברכה והצלחה ופרנסה טובה וכלכלה וחיים ארוכים וטובים ומתוקנים לנו ולכל ישראל אמן. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי", ואח"כ יאמר פעמיים: "מי א-ל כמוך, נושא עוון, ועובר על פשע, לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם"[132].

 

אבל ובית אבל

 

  • אבל נושא כפיו – אעפ"י שיש מי שנוהג שכהן אבל, בשבעת ימי אבלותו, יצא מבית הכנסת בשעת ברכת כהנים[133], אמנם מנהג ירושלים הוא שכהן אבל נושא את כפיו, והנוהג כך תבוא עליו ברכה[134].

 

  • בית אבל – בבית אבל נושאים הכהנים את כפיהם כי כך הוא מנהג ירושלים, ואם יש שם כהנים אבלים שאינם רוצים לשאת כפיהם – יצאו לחדר אחר קודם ברכת "רצה"[135].

 

נשיאת כפיים בתעניות

 

  • תשעה באב – בתשעה באב יש שנוהגים לשאת כפיהם רק במנחה, אך מנהג חסידי בית אל לשאת כפיים גם בשחרית וגם במנחה, וכן ראוי לעשות[136].

 

  • בתענית ציבור:

 

  • אם מתפללים קודם פלג המנחה (היינו שעה ורבע זמניות קודם השקיעה) – לא נושאים כפיהם כלל.
  • לאחר פלג המנחה עד חצי שעה קודם השקיעה – לא נושאים את כפיהם, אך אם עלה כהן לדוכן אין מוחין בידו כי יש לו על מה לסמוך.
  • אמנם בחצי שעה סמוך לשקיעה – נושאים את כפיהם ובתנאי שהכהן מתענה[137].

 

  • עיטוף בטלית – כשנושאים הכהנים את כפיהם במנחה יתעטפו בטלית כבתפילת שחרית[138].

 

שימוש בכהן

 

  • איסור להשתמש בכהן – אסור להשתמש בכהן לשום צורך, אפילו בזמן הזה, כיון שזה כמועל בקודש. ואם הכהן מוחל לו על כך[139] או שנותנים לו שכר על פעולתו או אם הכהן הציע את עצמו – מותר. ומותר לכהן לשמש תלמיד חכם[140].

 

  • כהן כלפי כהן – כהן כלפי כהן אחר אינו מחויב לקדשו ולנהוג בו כבוד מיוחד[141].

 

  • עשיית מעשה שיוחזק בכהונה – חייב הכהן לפחות פעם בשנה לעשות מעשה שיחזיק אותו בכהונה, כגון לישא את כפיו וכדו'[142].

 

[1] במדבר ו', כ"ד-כ"ו.

[2] בא"ח פרשת תצוה בהקדמה.

[3] רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפיים פט"ו הלכה ו', ז'.

[4] "כה תברכו", "אמור להם", "ושמו את שמי" – עיין סוטה ל"ח ע"ב.

[5] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ד'.

[6] בא"ח פרשת תצוה סעי' ד'. חסד לאלפים סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט"ז.

[7] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק י"א.

[8] חסד לאלפים סעי' א'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ט"ז.

[9] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ט"ז.

[10] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו.

[11] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ג. רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה א'.

[12] אחרונים.

[13] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל', ל"א, ל"ב. משנ"ב שם ס"ק קי"ד -קי"ז.

[14] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ה-ל"ז.כה"ח שם ס"ק ד"ר, ר"י, רי"ג. משנ"ב שם ס"ק קכ"ז, ק"ל, קל"ד. פר"ח שם ס"ק ל"ט.

[15] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"ב. כה"ח שם ס"ק רמ"ט. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ו'.

[16] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ר"ן. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ו'.

[17] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.

[18] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. שו"ע אה"ע סי' ו' וסי' קי"ט.

[19] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.

[20] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"א.

[21] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ג'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ט.

[22] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רל"ד, רל"ה. משנ"ב שם ס"ק קמ"ו.

[23] עפ"י שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ד.

[24] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ד'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ח.

[25] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ה'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו'.

[26] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"ד.

[27] אחרונים עפ"י כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ד'.

[28] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ע"ו.

[29] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ח'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'.

[30] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ל"ד. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ח. משנ"ב שם ס"ק כ"ה.

[31] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ג, נ"ד.

[32] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ'. ועיין עוד לקמן בדינים אלו בדיני "כהן שאיחר לתפילה".

[33] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ד'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י'.

[34] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ו'.

[35] אחרונים.

[36] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק  ל'. אחרונים.

[37] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ה'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ו'. אחרונים.

[38] יין הטוב סי' ל"ז.

[39] תהלים קל"ד, ב'.

[40] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ז'.

[41] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ט"ל.

[42] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו'.

[43] עפ"י זוה"ק נשא דף קמ"ו ע"ב. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו' וברמ"א שם. כה"ח שם ס"ק מ"ב.

[44] בא"ח פרשת תצוה סעי' ז'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ב.

[46] בא"ח פרשת תצוה סעי' ז'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"א.

[47] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"א. פר"ח ס"ק ח'.

[48] אחרונים.

[49] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק מ"ז. משנ"ב שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת תצוה סעי' ח'.

[50] עיין ב"י סי' קכ"ח בדעת הרמב"ם ורש"י. כה"ח שם ס"ק ל"ה, ל"ו.

[51] בא"ח פרשת תצוה סעי' ח' עפ"י מג"א. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ג.

[52] אחרונים.

[53] עיין כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ד באורך. משנ"ב שם ס"ק כ"ג. ועי' סי' תקי"א סעי' ד'.

[54] תוס' סוטה ל"ט ע"א ד"ה "כל כהן". בא"ח פרשת תצוה סעי' ח'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ז. דרכי תשובה יו"ד סי' קפ"ז ס"ק ח'.

[55] בא"ח פרשת תצוה סעי' ה'.

[56] אחרונים.

[57] בית יוסף סי' קכ"ח באורך. כה"ח שם ס"ק ק'. משנ"ב שם ס"ק ס"א. חסד לאלפים ס"ק י"ג.

[58] סוטה ט"ו ע"ב.

[59] פרי מגדים ס"ק י"א.

[60] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ט"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ז.

[61] שם.

[62] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ט"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ז. אחרונים.

[63] בא"ח שם סעי' י"ד.

[64] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ב. כה"ח שם ס"ק ע"ז.

[65] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ב. בית יוסף שם. כה"ח שם ס"ק ע"ז באורך וס"ק פ'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ד.

[66] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ע"ח.

[67] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק פ"א.

[68] בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ב. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ח.

[69] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ט'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ב.

[70] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ט. משנ"ב שם ס"ק ל"א.

[71] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ע"ג. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ג, ט"ז.

[72] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ג.

[73] אחרונים.

[74]אחרונים עפ"י ברכי יוסף סי' נ"ו.

[75] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ח. כה"ח שם ס"ק ק"ו-ק"י. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ז.

[76] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק פ"ב. בא"ח פרשת תצוה סעי' א'.

[77] בא"ח פרשת תצוה סעי' א'.

[78] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"ה. בא"ח פרשת תצוה סעי' ג'.

[79] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"א והחונים עליו.

[80] אחרונים עפ"י שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"א.

[81] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק פ"ט.

[82] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ג. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ט.

[83] זוה"ק נשא דף קמ"ז ע"א. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קל"ח.

[84] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ג. כה"ח שם ס"ק קמ"ב.

[85] זוה"ק נשא דף קמ"ז ע"א.

[86] חגיגה ט"ז ע"א.

[87] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ק"מ, קמ"א, קמ"ג. רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק י"ד הלכה ז'.

[88] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ו. כה"ח שם ס"ק זק"ן.

[89] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קנ"ט. אהלי יעקב עמ' ק"ג.

[90] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ג. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ו.

[91] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ו. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק כ"ז.

[92] בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ט. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קמ"ט.

[93] שו"ע סי' קכ"ח סעי' י"ט. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ו.

[94] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קי"ב בשם חסד לאלפים ס"ק י"א.

[95] ט"ז סי' קכ"ח ס"ק י"ד.

[96] משנ"ב סי' קכ"ח ס"ק  ע"א.

[97] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ו. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קי"ב בסופו.

[98] רש"י סוטה ל"ט ע"ב ד"ה "מה שהבטחתנו" – שתסכים על הברכות שברכנו כדכתיב: "ואני אברכם".

[99] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ז. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק צ"ו.

[100] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ט"ו. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ז.

[101] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט"ז. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק צ"ד. משנ"ב שם ס"ק נ"ד.

[102] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ק"ד.

[103] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ב'.

[104] שו"ע סי' ק"ל. כה"ח שם ס"ק א' בשם שער הכוונות.

[105] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ב'.

[106] תוספות סוטה מ' ע"א ד"ה "כל האומרם" וכו'.

[107] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ה.

[108] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ח. כה"ח שם ס"ק קס"ג. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ט.

[109] בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ח.

[110] עפ"י שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ'. כה"ח שם ס"ק קי"ג-קכ"ג. משנ"ב שם ס"ק ע"ב-פ'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ח.

[111] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ'. כה"ח שם ס"ק קי"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ח ומנהג ירושלים.

[112] בא"ח פרשת תצוה סעי' י"ג. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ב'. משנ"ב שם ס"ק א'.

[113] שו"ע סי' קכ"ח סעי' א'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י'.

[114] בא"ח פרשת תצוה סעי' י'. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ל"ד באורך.

[115] בא"ח פרשת תצוה סעי' י"א. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ל"ד, ועיין כה"ח סי' קכ"ח ס"ק א'.

[116] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ה.

[117] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ד. משנ"ב שם ס"ק כ"ח.

[118] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ד. משנ"ב שם ס"ק כ"ח.

[119] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ד. אחרונים.

[120] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קס"ה. משנ"ב שם ס"ק ק"ז.

[121] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קס"ה. משנ"ב שם ס"ק ק"ז.

[122] שו"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ט. בא"ח פרשת תצוה סעי' כ'.

[123] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק קס"ו.

[124] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"א.

[125] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"א. שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ד'.

[126] שם.

[127] שו"ע סי' ס"ו סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ו.

[128] מג"א סי' קכ"ח ס"ק מ'.

[130] שו"ע סי' קכ"ז סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ח, כ'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ב'.

[131] שו"ע סי' קכ"א סעי' ג' והחונים עליו. כה"ח סי' קכ"ז ס"ק י"ב.

[132] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' א'.

[133] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"ב. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רנ"ג.

[134] מנהגי ירושלים עפ"י נתיבי עם עמ' ס"ט. בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"ב. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רנ"ב.

[135] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"ב. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רנ"ז.

[136] בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"ב.

[137] שו"ע סי' קכ"ט סעי' א', ב'. כה"ח שם ס"ק ז'. בא"ח פרשת תצוה סעי' כ"ג. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ה'.

[138] אחרונים.

[139] רמ"א סי' קכ"ח סעי' מ"ה.

[140] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רפ"א-רפ"ג. משנ"ב שם ס"ק קע"ד, קע"ה. ועיין באר היטב שם ס"ק פ"ג.

[141] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רפ"ג.

[142] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רפ"ד.

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה