פרק כג – סיום תפילת שחרית

"אשרי", "ובא לציון"

• כוונת הלב – אמרו חז"ל[1]: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", וכל זה הוא דווקא אם אומרו בכוונת הלב[2].

• קודם אמירת "אשרי" – נהגו לומר קודם "אשרי" שלפני "ובא לציון" את הפסוק[3]: "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך"[4].

• מנהג ישראל תורה הוא, ולכן צריך לומר קודם "אשרי" שלפני "ובא לציון" את הפסוק[5]: "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" כיון שנהגו כך בחלק מהקהילות, ואעפ"י שאין ידוע מקור למנהג הזה, אין רשות לבטלו, כיון שאין כאן חשש להפסק[6].

• קודם שיאמר מזמור[7]: "תהלה לדוד ארוממך" וכו' יאמר פסוק[8]: "אשרי יושבי ביתך" וכו', ופסוק[9]: "אשרי העם שככה לו" וכו'[10].

• "פותח את ידך" – צריך לשים את ליבו לכוון במיוחד בפסוק: "פותח את ידיך" וכו', ואם לא כיוון צריך לחזור ולאומרו כדלעיל פרק י' סעי' ע"ח[11].

• ימים שאין בהם תחנון – בימים שאין אומרים בהם וידוי, אין אומרים מזמור[12]: "יענך ה' ביום צרה" שקודם "ובא לציון", ואין אומרים מזמור[13]: "תפילה לדוד" שקודם "שיר של יום"[14]. וגם בבית אבל אין אומרים מזמורים אלו.

• "ובא לציון" – קדושת "ובא לציון" נקראת "קדושא דסידרא"[15], ויזהר שיאמרו בכוונה[16] כי העולם מתקיים בעבורו[17].

• אמירה בלחש – יש מי שאומרים את התרגום של קדושת "ובא לציון" בלחש, ויש שאינם משנים קולם, וכך היה מנהג האר"י[18].

• מתפלל יחיד – מי שמתפלל ביחיד או שהשליח ציבור הקדימו – יאמר את קדושת "ובא לציון" בטעמי נביאים[19].

• בית אבל – בבית אבל אין אומרים פסוק: "ואני זאת בריתי" ב"ובא לציון", אלא מתחילים מ"ואתה קדוש"[20].

"תפילה לדוד"

• אמירתו קודם "שיר של יום" – ישנה קבלה מהראשונים לומר מזמור: "תפילה לדוד"[21] קודם שאומר "שיר של יום"[22].

• דרך אמירתו וזמנו – במזמור "תפילה לדוד" ישנו עניין מיוחד להתחנן בו שישמע ה' יתברך תפילתנו, ולכן תיקנו לאומרו אחרי "קדושא דסידרא", וצריך להיזהר בו ולאומרו בכוונה גמורה. ומפני שקריאתו מרבה צער ושברון לב, אין אומרים אותו ביום שמחה, אלא מתחילים מ"בית יעקב"[23].

"בית יעקב" ו"שיר המעלות"

• פסוקי "בית יעקב לכו ונלכה" וכו' שאומרים קודם "שיר של יום" הם בקשה שה' ישמע תפילתנו, ו"שיר המעלות"[24] שאחריו הוא הודאה לה' ששמע תפילתנו והושיענו מיד אויבינו וצרינו, שאין אנחנו כפויי טובה[25].

"שיר של יום"

• זכירת השבת – ישנה מצווה מדאורייתא לזכור כל יום את יום השבת, שנאמר[26]: "זכור את יום השבת", ולכן בימי החול קודם שאומר "שיר של יום" יאמר: "היום יום אחד (או שני וכו') בשבת קודש, השיר שהלווים היו אומרים על הדוכן", ויכוון בזה לזכור את יום השבת[27].

• "יום אחד", "יום השישי" – ביום ראשון יאמר: "היום יום אחד בשבת קודש" (עפ"י הפסוק[28]: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"), וביום שני יאמר: "היום יום שני" וכן בשלישי וכו', וביום שישי יאמר: "היום יום השישי בשבת קודש" (עפ"י הפסוק[29]: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי")[30].

• "לה' הארץ ומלואה" – המזמור ליום ראשון הוא[31]: "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" והוא סגולה לפרנסה, ולכן אומרים אותו ביום ראשון אחרי שבת ששובתים בה. ואומרים אותו גם בראש השנה ויוה"כ אחרי ערבית ומוסף עם בקשה על הפרנסה, ויזהר לכוון בו היטב[32].

• תוספות ב"שיר של יום" – בתענית ציבור, במוצאי כיפור, בחנוכה ובפורים מוסיפים מזמור מיוחד לכל אחד מהימים האלו, ויש לאומרו לאחר "שיר של יום". וכן בבית אבל מוסיפים מזמור[33]: "שמעו זאת כל העמים" לאחר "שיר של יום"[34].

• חנוכה – בחנוכה אין אומרים "השיר שהיו הלווים אומרים על הדוכן", אלא רק: "היום יום פלוני בשבת קודש", וכן הוא בר"ח[35].

• ראש חודש – בראש חודש יאמר לאחר "קדושא דסידרא" קודם מוסף: "בית יעקב" וכו', "היום יום פלוני בשבת קודש" ו"שיר של יום", ולאחר מוסף יאמרו מזמור[36]: "ברכי נפשי"[37].

"פיטום הקטורת"

• "אין כאלוהינו" – "אין כאלהינו" שלאחר "שיר של יום" הוא שבח נורא, ויש בו כוונה גדולה על פי הסוד, ולכן יאמר אותו בנחת ובכוונה[38].

• קטורת – אחרי "אין כאלהינו" יאמר את סדר "פיטום הקטורת" שרבו ועצמו שבחיה, ועל ידה עצר אהרון את המגפה[39].

• "תנא דבי אליהו" – כשאומר "תנא דבי אליהו" שלאחר "פיטום הקטורת" יאמר: "תנא דבי אליהו זכור לטוב" כיון שנאמר[40]: "זכר צדיק לברכה"[41].

• קדיש "על ישראל" – לאחר "פיטום הקטורת" אומרים היתומים קדיש "על ישראל" אם הם בתוך שנת האבל על פטירת אחד מהוריהם, או אם הם ביום השנה לפטירתם[42].

"ברכו"

• יש מקומות שנוהגים לומר קודם "ברכו" את המילה: "רבנן", וכן כשאומרים "ברכו" בעלייה לס"ת, וכן ב"ברכו" שקודם "עלינו לשבח" בערבית, והטעם הוא כיון שה"ברכו" האלו לא תוקנו ע"י אנשי כנסת הגדולה אלא ע"י חכמים אחרונים (בשונה מ"ברכו" שקודם "יוצר"), וכשאומר: "רבנן" נראה כאומר: "ברשות רבנן אני אומר ברכו" וכו', ואין חיוב בזה, וכל אחד יעשה כמנהגו[43].

"עלינו לשבח"

• "עלינו לשבח" – אחרי עניית "ברכו" יעמדו ויאמרו בכוונה גדולה: "עלינו לשבח" וכו' שהוא שבח עליון ונורא מאד, ויש אומרים שיהושע בן נון תיקן אותו כשכבש את יריחו (והוא מסוגל לכל דבר, וכשאומרים אותו לסגולה יש לקוראו ישר והפוך)[44].

• כריעה – כשיגיע ל"ואנחנו משתחווים" ירכין את ראשו ומעט מגופו[45]. ויכרע בכריעה אחת ויזקוף בפעם אחת, ולא כמו הכריעות שבשמונה עשרה שכורע בב' פעמים[46].

• נכנס לבית הכנסת – אם נכנס לבית הכנסת ורואה שהציבור מתפללים ואומרים: "ואנחנו משתחווים" – יכרע עימהם, כדי שלא ייראה ככופר בדבר שהציבור מודה בו[47].

• השתחוויה – כוונת מילת "משתחווים" היא גם הודאה, ולכן תיקנו לומר אותה בחלק ההודאה שב"עלינו לשבח" אעפ"י שהשתחוויה כוונתה בפישוט ידיים ורגליים[48].

• כשאומר: "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע" יפסיק מעט ואח"כ ימשיך ויאמר: "ואנחנו משתחווים" וכו' כדי שלא יישמע שה"ואו" היא "ואו החיבור"[49].

• אם נמצא במילים: "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע" ושמע את הציבור עונים "אמן" וכד' – לא יענה עימהם שלא ייראה כעונה אמן על עבודת האלילים[50].

סיום התפילה

• אחר "עלינו לשבח" – יש נוהגים לומר אחרי "עלינו לשבח" את הפסוקים הבאים[51]:
• יש מוסיפים פסוק[52]: "ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך"[53].
• יש מוסיפים מזמור: "לדוד ה' אורי וישעי"[54].
• "ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים", ופסוק[55]: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

[1] ברכות ד' ע"ב.

[2] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ט"ו.

[3] תהלים ל"ג, כ"ב.

[4] אחרונים.

[5] תהלים כ', י'.

[6] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"ג.

[7] תהלים קמ"ה.

[8] תהלים פ"ד, ה'.

[9] תהלים קמ"ד, ט"ו.

[10] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י' עפ"י שער הכוונות מ"ט ע"ג.

[11] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ט"ו.

[12] תהלים כ'.

[13] תהלים פ"ו.

[14] בא"ח שם סעי' י"ז.

[15] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ט"ז. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ט"ו, ועיין שם הטעם.

[16] שו"ע סי' קל"ב סעי' א'.

[17] סוטה מ"ט ע"א. רש"י שם ד"ה "אקדושא דסידרא".

[18] שו"ע סי' קל"ב סעי' א' שם ברמ"א. כה"ח שם ס"ק י'. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"א. בא"ח פרשת כי תשא סעי' ט"ז.

[19] שו"ע סי' קל"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ח'.

[20] מנהגים. עוד יוסף חי שם סעי' י"ד, ועי' מעשה אליהו אות רמ"ב.

[21] תהלים פ"ו.

[22] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז.

[23] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"ז.

[24] תהלים קכ"ד.

[25] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"ז.

[26] שמות כ', ח'.

[27] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ו.

[28] בראשית א', ה'.

[29] בראשית א', ל"א.

[30] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ו.

[31] תהלים כ"ד.

[32] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ט"ז.

[33] תהלים מ"ט.

[34] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ה. עי' סידור "קול אליהו" עמ' קפ"ז.

[35] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ה.

[36] תהלים ק"ה.

[37] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ז. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ה.

[38] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח. כה"ח סי' קל"ב ס"ק כ"ב.

[39] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח. ועיין לעיל פרק י' סעי' כ"א-כ"ח.

[40] משלי י', ז'.

[41] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"ט.

[42] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח, ועיין לעיל פרק י"ג בעניין מי אומר "ברכו".

[43] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח, ועיין פרק י"ב בדיני "ברכו".

[44] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ'. כה"ח סי' קל"ב ס"ק ט"ו, וכתב שם שיש בו סגולה לכל דבר, ויאמר אותו ז' פעמים ישר והפוך.

[45] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח.

[46] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ"א.

[47] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ"ב.

[48] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ"ג.

[49] שו"ע סי' קל"ב סעי' ב'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ"ד.

[50] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח.

[51] שמואל א' א', ח'.

[52] שמות ט"ו, כ"ו.

[53] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' כ"ה. בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ח.

[54] תהלים כ"ז.

[55] ירמיה ל"א, ט"ו-ט"ז.