פרק ג' – ברכת אשר יצר והנהגת בית הכסא

החיוב להתפנות

• החיוב – יזהר אדם לא להשהות נקביו, בין גדולים ובין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו"[1], ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות[2]. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו, ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו – עושה שטות גדולה, והרי זו מצווה הבאה בעבירה, כיון שאסור ללמוד תורה באותה עת. ומי שמשהה את נקביו, מונע מעצמו טהרת המחשבה[3], ולכן בכל עת שמרגיש שצריך לעשות צרכיו לא ישהה, אלא ינקה גופו מיד בלי איחור ועיכוב כלל, ובזה יועיל לגוף ולנשמה. ואף על פי שיש מי שאומר שאיסור זה הוא רק מדרבנן ואפשר לדחותו מפני כבוד הבריות[4], יקפיד לטהר עצמו ויתפנה[5].

• שיעור זמן האיסור בשהייה בנקביו – בשיעור הזמן שעובר עליו משום "בל תשקצו":

• יש אומרים שאם הוא זמן שיכול להעמיד את עצמו כשיעור הילוך פרסה, שהוא ד' מילין, דהיינו 72 דקות – אין בזה "בל תשקצו" או סכנה.
• יש אומרים שאפילו אם לא יכול להחזיק עצמו כשיעור זה אך כוח המחזיק יכול להיות גובר על הכוח הדוחה את הגדולים או הקטנים, דהיינו שכדי לפנות נקביו צריך לדחוק עצמו – אין בזה משום "בל תשקצו", כיון שהוא ב"שב ואל תעשה", אבל אם אינו צריך לדחוק עצמו כדי להוציא גדולים או קטנים – עובר על "בל תשקצו"[6].
• בהפחה אין איסור אם אדם משהה את עצמו, ובפרט אם הוא נמצא במקום שיש אחרים – צריך להתאפק[7].

• ניקיון לפני תפילה וברכות – יזהר לעשות צרכיו קודם שמתפלל וקודם שמברך לאכילה ולשתייה שלא יהיה מתפלל לפני קונו ובקרביו יש טינופים[8].

• ניקיון מנעליו – אם הלך במקום מטונף – יזהר שלא תידבק צואה במנעליו[9].

דברים הנאמרים לפני הכניסה לבית הכסא

• אמירת "התכבדו מכובדים" – חסידים הראשונים קודם שהיו נכנסים לבית הכסא היו אומרים: "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם". ובימינו לא נהגו לאומרו מפני שאין בדורותינו חסידים כל כך, ואם אדם יאמר כך הרי זה כגאווה. אך כשאומרים בשבת: "בואכם לשלום מלאכי השלום" וכו' אין זו גאווה, כיון שהמלאכים אינם באים לכבוד האדם אלא לכבוד השבת, וכמו שאמרו חז"ל שאליהו זכור לטוב בא בכל מצוות מילה, ולכן אומרים בברית: "זה הכסא של אליהו הנביא". ואעפ"י שכתב היעב"ץ שאדם ש"שם דרכיו ודעותיו רשאי לאומרו" – לא נהגו בכך[10].

• אמירתו ביום הכיפורים – מי שרוצה לומר: "התכבדו מכובדים" וכו' ביום הכיפורים שהוא יום סליחה, שאז ישראל נחשבים כמלאכי השרת – יכול לאומרו בלחש[11].

צניעות

• צנעה – כשמתפנה יסגור את דלת בית הכסא אפילו אם מתפנה בלילה משום צניעות, כי יש אומרים שצניעות היא מדאורייתא, ויש אומרים שצניעות היא אזהרת חז"ל והיא מידה טובה שנשתבחו בה ישראל – לכן יזהר בזה מאוד[12], ולא יאמר אדם: "אני נמצא בחדרי חדרים מי רואני", אלא יהיה צנוע בכל מעשיו ואפילו בלילה[13]. ומלבד הטעם שחייב האדם להיות צנוע יש טעם עפ"י הסוד, שע"י הצניעות מכניע האדם רוחות רעות וניצול מן המזיקים[14] ואין רוח רעה ומיתה שולטים בו[15].

• כשיש ריח רע – אם יש בבית הכסא ריח רע, יכול לפתוח מעט את הדלת, אם הוא בחשיכה ואין איש רואהו[16].

• צניעות בהורדת הבגדים – אמרו חז"ל שלא יגלה אדם את עצמו עד שישב, וגם כשישב לא יגלה אלא רק טפח מאחוריו וטפחיים מלפניו, אבל בזמננו שהלבוש שונה יכול לגלות לפי הצורך, ומיד כשיוריד בגדיו יעשה צרכיו[17].

• לאחר שגמר צרכיו ישתדל לכסות עצמו קודם שיעמוד[18].

• מקום מטונף – אם המקום מלוכלך יכול לגלות יותר, לפי הצורך, ואם יש חשש טינוף יש להקל בגילוי, אם לבית הכסא יש מחיצות ודלת סגורה[19].

• מקרים מיוחדים בהליכה לבית הכסא – לא ילכו שניים יחד לבית כסא, בין אנשים בין נשים, ואפילו קטנים שאינם יודעים לעשות רע. אך אם הקטן מפחד מותר לפתוח את הדלת או להניח יד על ראשו[20].

• בפני תינוק – אסור לאישה לעשות צרכיה לפני תינוק יונק וכל שכן לפני גדולים קצת, אך אם פונה לצד – מותר לפני תינוק יונק[21].

• במקום פתוח – כשנפנה בשדה פתוח במקום מגולה, יתרחק כשיעור שלא יראה חברו את פירועו ויפנה, ואפילו אם רואה את גופו. ואם נפנה מאחרי גדר אין צריך להתרחק כל כך. ואם שומע חברו קול "עיטושו של מטה" אין בזה איסור משום צניעות אם חבירו אינו מקפיד בכך, וכן הוא הדין בבתי שימוש ציבוריים[22].

• כל האיסורים דלעיל הם בצרכים גדולים, אבל להטיל מים מותר אפילו בפני רבים ואפילו ביום, כיון שיש בדבר סכנת עקרות. ולכן לא ימתין אם צריך לכך, ומכל מקום ילך לצד ויפנה. ואם יכול להתפנות במקום צנוע בלי להתעכב הרבה – עדיף[23].

• זהירות בהטלת מי רגליים – לא ישתין מעומד מפני הניצוצות אלא אם הוא על עפר תיחוח שסופג המים או הוא ממקום גבוה לנמוך. ואם משתין מיושב אפילו שלא גבוה או אינו עפר תיחוח – מותר, כיון שאין חשש לניצוצות (ובתי כסא בימינו מותר כיון שזהו מקום גבוה למקום נמוך[24]).

• זהירות בבית הכסא – לא יישב בחוזק ובמהרה ולא ידחוק עצמו, אלא יישב בנחת. ולא ימהר לצאת אלא ימתין עד שירגיש שאין צריך עוד לנקביו[25].

• כיוון – במקום שאינו מוקף מחיצות, יתפנה בין צד צפון לצד דרום ולא בין מזרח למערב (וכיוונים אלו הם לפי רוחות העולם). ובמקום שיש מחיצות, אפילו אינן גבוהות עשרה, אך מכסות את פירועו – מותר להתפנות אפילו בין מזרח למערב[26].

• מקום עם מחיצות – חצר גדולה שיש בה מחיצות, ואפילו רק מחיצה אחת בצד מערב – יכול להתפנות סמוך למחיצה כשאחוריו למערב. ואם המחיצה בצד מזרח – יכול להתפנות בסמוך לה כשאחוריו למזרח. וכל זה הוא בצרכים גדולים, אך להטיל מים מותר לכל צד[27].

• טוב שגם במקום שיש בו ארבע מחיצות או רק מחיצה אחת יתפנה בין צפון לדרום. ויש נוהגים להשתדל לבנות את בית השימוש שיהיה בין צפון לדרום. אך דברים אלו אינם מעכבים[28].

קינוח

• הקפדה בקינוח – צריך להקפיד לקנח את עצמו היטב, כיון שצואה שנמצאת ב"פי הטבעת" מעכבת את התפילה, ויש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל. ולא יקנח בדבר קשה או בנייר קשה או עבה כיון שזה מזיק לאדם, אלא יקנח בדבר רך. ויקנח היטב שלא יישאר אפילו כל שהוא. ועיקר הרחיצה היא במים ויש להיזהר בזה מאוד. וטוב לקנח במגבונים לחים (ובשבת ייזהר שלא יסחטם)[29].

• קינוח ביד שמאל – אע"פ שמותר להרוג כינה ולשפשף ניצוצות מי רגלים ביד ימין, לא יקנח ביד ימין כיון שקושרים בה את התפילין, אלא יקנח באצבעות יד שמאל חוץ מהאמה שכורך עליה שלוש כריכות של התפילין[30]. ואם יש שם הרבה לכלוך יכול לקנח בכל אצבעות יד שמאל[31].

• יזהר שלא יקנח באצבע שמראה בה בספר תורה בשעת ההגבהה[32].

• איטר – איטר שמניח תפילין על יד ימין – יקנח בשמאלו שהיא ימין דעלמא[33].

• נשים – גם נשים יזהרו לקנח בשמאל אעפ"י שאינן מניחות תפילין, כיון שיש עוד טעמים לדבר ששייכות בהן[34].

דיבור והרהור בבית הכסא

• איסור דיבור בבית הכסא – יזהר שלא ידבר בבית הכסא אפילו דיבור של חול ואפילו תיבה אחת, אבל לנחור – מותר[35]. ואם יש הכרח וצורך גדול – מותר לדבר כל עוד שלא ניפנה, אך מעת שניפנה לא ישיח כלל[36].

• הרהור בבית הכסא – אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, בבית המרחץ או במקומות המטונפים, ויש אומרים שאסור להרהר גם בצרכי מצווה כגון צרכי צדקה, שבת, סוכה, לולב, מצה וכד'[37]. ואסור אפילו אם נמצא מרוחק ד' אמות מבית הכסא ויש שם ריח רע.

• שלום – אסור לומר "שלום" לאדם בבית המרחץ או במקומות מטונפים, ויש אומרים שאסור להזכיר גם שם אדם ששמו "שלום" או "עובדיה" וכד' שהם שמות שנקרא או שנרמז בהם שמו של הקב"ה, ולכן אם רוצה לקרוא שם לחבירו, נוהגים לשנות את השם, כגון שקורא לחברו בלי מ' סופית וכד'. ולא מזכירים שם את המילה "שבת", כיון שלפי הזוה"ק שם זה הוא משמותיו של הקב"ה[38].

• אם נמצא במקום שאסור לומר "שלום" כגון בבית המרחץ או במקום מטונף, וחברו אומר לו "שלום" – יענה לו בנענוע ראש או יאמר: "גם לך" או "ברכה טובה" וכד' אך יזהר שלא יזכיר "שלום"[39].

• יזהר לא להיכנס לבית הכסא כשהוא לבוש בחולצה שכתוב עליה "שלום" או פסוק וכדו'[40].

• כתב אשורית – לא יכנס לבית הכסא עם נייר או ספר הכתוב בכתב אשורית, ואם הוא שעת הדחק ואינו יכול להניחו בחוץ – יכסה אותו בשני כיסויים שונים ויכנס. ויקפיד שאחד מהכסויים יהיה אטום ולא שקוף. וכיס הבגד או המכנס נחשב ככיסוי אחד[41].

• שם ה' – יזהר שלא להיכנס עם נייר שכתוב עליו שמו של הקב"ה אפילו בלע"ז. ולכן יזהר שלא יכנס עם "דולר" לבית הכסא כיון שיש עליו את שמו של הקב"ה באנגלית[42].

• אוכלים ומשקים – יזהר לא להיכנס עם אוכלים ומשקים לבית הכסא ואפילו הם בתוך פיו. ואם נכנס איתם – ראוי שלא לאוכלם כלל. ואם נכנס עם אגוזים, שקדים וכד' שהם בקליפתם – יכול להדיחם במים ולאכלם[43].

• ארון תרופות – מותר לשים ארון תרופות בבית הכסא כיון שהם אינם אוכלים[44].

נטילה וברכה

• הברכה – הנכנס לבית הכסא ועשה צרכיו בין גדולים ובין קטנים – צריך לברך ברכת "אשר יצר" שתקנוה אנשי כנסת הגדולה[45]. וחיובה של ברכה זו הוא בין לאנשים ובין לנשים[46]. ויזהרו שלא לדלג אפילו מילה אחת כיון שרבו סודותיה, ויש בה מ"ה תיבות כמניין "אדם". ולכן ישתדלו ללמוד אותה בעל פה היטב[47].

• זהירות מעיסוק בשעת ברכתה – יזהר שלא יעסוק בשום דבר, ולא יהלך או ינגב ידיו בשעה שמברך, כדי שלא ייראה כמברך את הקב"ה כבדרך אגב ואינו מכוון בברכה זו. ויש להיזהר בזה בכל הברכות שמברך[48].

• פירוש המילים – כל אדם צריך להבין את פירוש הפשט במילים של ברכה זו כיון שהיא חשובה מאוד ורבו סודותיה ועושה בה תיקון גדול. ועיקרה של ברכה זו היא הודאה להשי"ת על יצירת הגוף המופלא והמנגנונים המופלאים שבו שמטרתם לאפשר את עיכול המזון בצורה הטובה ביותר כדי לאפשר את קיום הגוף[49].

• שכח לברך – שכח ולא ברך "אשר יצר":

• אם נזכר תוך חצי שעה – יברך בשם ומלכות.
• אם נזכר לאחר חצי שעה – יברך בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו[50].
• אם נזכר תוך חצי שעה אך מרגיש צורך לעשות צרכיו שנית – לא יברך[51].

• שכח לברך ועשה צרכיו שנית – עשה צרכיו ושכח לברך "אשר יצר" ואח"כ עשה צרכיו שנית, יש מי שאומר שחייב לברך פעמיים[52], ויש אומרים שמספיקה פעם אחת[53] – וכן נוהגים[54].

• ברכה אחרונה ו"אשר יצר" – אכל דבר כשיעור שחייב לברך אחריו ברכה אחרונה, ולפני שברך עשה צרכיו – יברך תחילה "אשר יצר" ואח"כ יברך ברכה אחרונה על האוכל אע"פ שהתחייב בברכת האוכל לפני "אשר יצר". והטעם בזה הוא כיון שברכת "אשר יצר" היא תדירה ואין לה שיעור. ויקדים ברכה זו אפילו לברכת המזון[55].

• הישן וצריך לנקביו – אם ישן על מיטתו בלילה והרגיש שצריך לעשות צרכיו – לא יתעצל מחמת קור וכד', אלא יקום, ייטול ידיו, כיון שאסור לו ללכת ד' אמות בלי נטילה, אך לא יברך "על נטילת ידיים" כי אסור לו לברך כשצריך לנקביו, ויתפנה, ואח"כ ייטול ידיו שנית ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר". ויזהר שלא ידבר בין נטילת הידיים הראשונה לברכה. ואם חוזר לישון או שחושש שבבוקר ישכח ויברך שנית – יכול שלא לברך עתה "על נטילת ידיים" אלא רק "אשר יצר", וכשיקום בבוקר ייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים"[56].

• נטילה של בית הכסא – נטילת ידיים של בית הכסא קלה יותר מנטילת ידיים של שחרית, כיון שרוח רעה השורה בלילה קשה יותר מרוח הרעה השורה בבית הכסא, ולכן אין צריך ליטול מכלי בנטילה של בית הכסא אולם ייטול לסירוגין[57].

• שיעור הטלת מים המחייב בברכה – אין שיעור למטיל מים או לעושה צרכיו, ואפילו הטיל טיפה אחת צריך לברך, כיון שאם ייסתם הנקב להוציא אפילו רק טיפה זו היה קשה לו ולכן צריך להודות[58]. אבל על הפחה אסור לברך ואין צורך ליטול ידיים[59].

• כשלא נזקק לנקביו – אם לא נזקק לנקביו בבוקר – לא יברך "אשר יצר"[60].

• משלשל וכדו' – מי שיש לו שלשול או ששתה סם המשלשל – אע"פ שביציאתו מבית הכסא הוא יודע שיצטרך שוב לחזור ולנקות גופו יברך "אשר יצר". אבל אם בצאתו מבית הכסא הוא מרגיש שצריך עוד לנקות גופו אלא שעתה אינו יכול – לא יברך[61].

• זהירות בהטלת מי רגליים – כשמטיל מים יזהר שלא יינתזו טיפות מי רגלים על רגליו או על בגדיו[62].

• יזהר שלא ייאחוז את האמה בידו וישתין[63], ואם יש צורך גדול – ייאחוז ע"י בגד עבה[64].

• לא יחכך באותו מקום בידו, ובעת הצורך מותר ע"י בגד עבה[65].

• מותר לרחוץ אותו מקום יפה יפה ובלבד שלא יסתכל עליו. ואסור להושיט ידו לאותו מקום, בין נשוי ובין שאינו נשוי, חוץ משעה שהוא צריך לנקביו או לצורך גדול כדלעיל[66].

[1] ע"פ ויקרא י"א, מ"ג.

[2] שו"ע סי' ג' סעי' י"ז. בא"ח פרשת ויצא סעי' א'.

[3] כה"ח סי' ג' ס"ק מ"ח.

[4] פרי מגדים משב"ז ס"ק י"ג. שערי תשובה ס"ק ט"ז. כה"ח סי' ג' ס"ק מ"ז.

[5] ראה כה"ח שם ס"ק מ"ח.

[6] בא"ח פרשת ויצא סעי' ג'. כה"ח סי' ג' ס"ק נ'.

[7] שערי תשובה סי' ג' ס"ק ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ל"א. אחרונים.

[8] כה"ח סי' ג' ס"ק נ"א.

[9] כה"ח סי' ג' ס"ק נ"ב.

[10] שו"ע סי' ג' סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א'. עוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' ד'.

[11] עוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' ד'.

[12] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'.

[13] שו"ע סי' ב' סעי' ב'.

[14] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'. ברכות ס"ב ע"א.

[15] כה"ח סי' ג' ס"ק ב'.

[16] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'. כה"ח סי' ג' ס"ק ז'.

[17] שו"ע סי' ג' סעי' ד'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ה'. אחרונים.

[18] כה"ח סי' ג' ס"ק י'.

[19] בא"ח פרשת ויצא סעי' ה'. חסד לאלפים סי' ג'.

[20] שו"ע סי' ג' סעי' ב'. ברכות ס"ב ע"א. שו"ע רבינו זלמן סי' ג'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ו'.

[21] בא"ח פרשת ויצא סעי' ו' עפ"י בכורות מ"ד ע"ב. כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"ב.

[22] שו"ע סי' ג' סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק י"ז, י"ח. בא"ח פרשת ויצא סעי' ז'.

[23] בא"ח פרשת ויצא סעי' ח'. כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"ב. ועיין לעיל סעיף א'.

[24] כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ז, ל"ח.

[25] כה"ח סי' ג' ס"ק י"ט.

[26] שו"ע סי' ג' סעי' ה'. משנ"ב שם ס"ק ח' בשם הפרמ"ג. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'.

[27] שו"ע סי' ג' סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ו. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'.

[28] בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'. כה"ח סי' ג' ס"ק ט"ו. שו"ע רבינו זלמן שם סעי' ז'. פרי מגדים שם ס"ק ה'.

[29] שו"ע סי' ג' סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ל"ה בשם האר"י. בא"ח פרשת ויצא סעי' י"א.

[30] שו"ע סי' ג' סעי' י'. כה"ח שם ס"ק כ'. משנ"ב שם ס"ק י"ז. בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ד.

[31] בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ד. כה"ח סי' ג' ס"ק כ"ג.

[32] עפ"י ברכות ס"ב ע"א.

[33] כה"ח סי' ג' ס"ק כ'. משנ"ב שם ס"ק י"ז.

[34] בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ד. כה"ח סי' ג' ס"ק כ"ד.

[35] בא"ח פרשת ויצא סעי' י'.

[36] שו"ע סי' ג' סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו'. משנ"ב שם ס"ק ד'.

[37] שו"ע סי' פ"ה סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ה', ז'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט"ז.

[38] שו"ע סי' פ"ד סעי' א', סי' פ"ה סעי' ב'. שערי תשובה סי' פ"ד ס"ק ב'. כה"ח סי' פ"ד ס"ק ז'. משנ"ב שם ס"ק ו'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט"ז.

[39] עיין כה"ח סימן פ"ד ס"ק ח'.

[40] שו"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"ג. קול יעקב שם ס"ק ק"א.

 [41] שו"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"ג. קול יעקב שם ס"ק ק"א.

[42] אחרונים.

[43] באר היטב סי' ג' ס"ק ב'. עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' ו'.

[44] אחרונים.

[45] שו"ע סי' ו' סעי' א', סי' ז' סעי' א'.

[46] עוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' א'.

[47] עוד יוסף חי שם. ועיין כה"ח סי' ו' ס"ק א'.

[48] עוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' ב'.

[49] שו"ע וטור סי' ו'. עוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' ג'. ועיין שם פירוש רחב יותר לברכה זאת. ועיין בזה באבודרהם.

[50] בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ב. כה"ח סי' ז' ס"ק ח'.

[51] כה"ח סי' ז' ס"ק ח'. שערי תשובה ס"ק ב'.

[52] שו"ע סי' ז' סעי' ג'.

[53] כה"ח סי' ז' ס"ק ה', ומשנ"ב שם ס"ק ו'.

[54] בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ב.

[55] בא"ח פרשת ויצא סעי' י"ג. כה"ח סי' ז' סעי' א'. ועיין רעק"א שם.

[56] בא"ח פרשת ויצא סעי' ב'. כה"ח סי' ד' ס"ק נ"ב.

[57] עוד יוסף חי פרשת  ויצא סעי' ה'. כה"ח סי' ד' ס"ק ס"א ועיין לעיל בהלכות נטילת ידיים.

[58] שו"ע סי' ז' סעי' ד'.

[59] כה"ח סי' ז' ס"ק ט'.

[60] נהר שלום כ' ע"ב.

[61] כה"ח סי' ז' ס"ק ב'. שערי תשובה שם ס"ק א'. משנ"ב שם ס"ק ב'.

[62] שו"ע סי' ג' סעי' י"ג.

[63] שו"ע סי' ג' סעי' י"ד.

[64] כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ט. משנ"ב שם ס"ק כ"ט.

[65] משנ"ב סי' ג' ס"ק ל'.

[66] שו"ע אבה"ע  סי' כ"ג סעי' ד'. ועיין אוצר הפוסקים שם. כה"ח סי' ג' ס"ק מ"ה.