מבית דרכי הוראה לרבנים

תולדות חייו של אביהם של ישראל
הראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שנות בחרותו

בישיבת 'פורת יוסף'
תמו ימי הילדות והגיעו שנות הבחרות, המעולות שבשנות חיי אדם, שנות הנעורים בהן הוא עושה חיל ורוכש קנייני נצח שישמשוהו לכל ימי חייו.
חכמי ורבני ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה

הרב, שכבר בילדותו זכה להתקרב אל גדולי רבני ישיבת 'פורת יוסף' וחכמיה, התאמץ שבעתיים והחליט להקדיש את כל כולו לתורה ולקדושה. באותן שנים, כידוע, היו פיתויים רבים שקרצו ברחובה של עיר לבני נוער, בפרט למוכשרים ולבעלי כושר המנהיגות. בחורי ישיבה שכבר החלו להתעלות בלימוד, נשבו בקסם המלים הגבוהות שהשמיעו פעילים שקראו להצטרף לכל מיני תנועות וארגונים. העוני והדלות, יחד עם מאורעות הדמים שפרצו מעת לעת והכניסו פחד בלבבות, כל אלו הקשו על ההתמדה בלימוד התורה. אין ספק, הנסיונות היו קשים, אבל גם האור שבקע בהיכל התורה היה גדול מתמיד. הנותרים בהיכלי התורה שהמשיכו להיות קשורים ודבוקים במשנתם ובגרסתם, היו המובחרים והמעולים שבבני התורה והם מסרו נפשם לתורה וקידשו שם שמים.

מצוינת לשם ולתהילה היא ישיבת 'פורת יוסף', שבאותן שנים נמנו בה עשרות בחורים ונערים, שהתרחקו מכל פיתויי הרחוב והקדישו עצמם ללימוד התורה, כמו כבלו עצמם בשלשלאות לספסלי בית המדרש ולא הסכימו לשמוע משום דבר שאינו קדוש. היה זה מבחן קשה, והישיבות הקדושות עמדו בו בגאון ובהצלחה, כאשר שימשו מצודה רוחנית מפני כל אותן סערות שהיצר הרע ניסה להחדיר פנימה.

אלו שזכו באותן שנים להיות תלמידים בישיבת 'פורת יוסף', חסו בצלם של ענקי רוח, גאונים וקדושים, אנשי תורה מובהקים וצדיקים בכל מעשיהם. בראשם עמד ראש הישיבה הגאון הצדיק רבי עזרא עטייה זצוק"ל, שהרב הכתירו בתואר 'רב רבנן', שכן היה מורה דרכם של כל הרבנים והחכמים שקמו בציבור הספרדי במשך עשרות שנים. זכה הרב להיות תלמידו החביב של רבי עזרא עטייה, שלא הסתיר את חיבתו ורבים השבחים שנשמעו מפיו על הרב. פעם אמר רבי עזרא עטייה: "בישיבה שלי, יש כמה תלמידי חכמים היודעים את כל התורה כולה. אבל מישהו שיודע לעיין היטב בהלכה כמו הדרך שלי בלימוד, יש לי אחד – חכם מרדכי אליהו".

פעם הגיע הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל – דודו של הרב – לבקר אצל רבי עזרא עטייה. בדיוק, כשנכנס רבי יהודה צדקה, יצא הרב מביתו של ראש הישיבה. פנה רבי עזרא ואמר לרבי יהודה צדקה: ""בן אחותך מעיין חשוב ביותר. אינני חושב שיש לי בישיבה מישהו כמותו"

התמדה עצומה
בגיל שבע עשרה שנה בלבד סיים הרב את הש"ס בפעם הראשונה, ומאז עד סוף ימיו היה חוזר ומשנן את הש"ס מראשיתו לסופו.
ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה

בכל מקום שהלך, ראוהו עם גמרא ביד, אבל בעיקר מצאוהו בישיבה, מבוקר עד ליל, שוקד על תלמודו, בריכוז נפלא שאי אפשר לתארו.

בשעת בוקר היה הרב מגיע אל הישיבה וניגש מיד למקומו. על אותו מקום היה יושב במשך שבע-שמונה שעות ברציפות, ולפעמים גם יותר. קולו לא נשמע ואת ראשו מן הספר לא הרים. בדרך כלל היה תומך את הראש ומשעינו על יד ימין, שהיתה מסוככת על המצח ומסתירה מעיניו כל מראה. את הקסקט שהיה חבוש לראשו לא הסיר, ובימים חמים היה מסיטו לאחור. וכך, באותה תנוחה היה יושב ועוסק בתורה.

באחת התקופות למד בחברותא עם הגאון רבי אליהו שרים זצ"ל, והיו יושבים ולומדים בצוותא מעת שסיימו תפילת ותיקין ועד שעת חצות לילה. סיפר רבי אליהו, כי מאכלם היה פיתה אחת, גביע לבן אחד וביצה אחת, והיו מחלקים ארוחתם חצי-חצי וכל אחד מסתפק בחלק אחד.

על קביעת הלימוד בצוותא, סיפר רבי אליהו, שהוא היה צעיר מן הרב בכשלוש שנים והרב נחשב בין הותיקים, והוא השתוקק ללמוד אתו בחברותא. הוא שמע את השבחים הרבים שמדברים עליו ואת המעלות שאומרים שהוא מצוין בהן, וגם הביט עליו בהערצה מפני יחוסו הגדול שהוא בנו של רבי סלמאן הצדיק עליו השלום. החשק והתשוקה אכלו את לבו של רבי אליהו, אך הוא לא העז לפנות ולבקש מהרב שילמד אתו. לבסוף, קם ועשה מעשה. הוא התיישב בסמוך לרב ונדחק מעט בגופו עליו. סבר הרב לתומו שהבחור הצעיר אליהו שרים התיישב סתם לצדו, וזז בעדינות הצדה כדי לפנות לו יותר מקום. אלא שהוא הוסיף והתקדם קמעא ונדחק עליו בגופו שוב ושוב. נשא הרב עיניו מן הספר ושאל: "מה אתה עושה?". השיב לו רבי אליהו: "הרי דרשו חז"ל על הפסוק 'ולדבקה בו', שפירושו 'הדבק בחכמים ובתלמידיהם' ואני מבקש לקיים דבריהם כפשוטם"… צחק הרב בטוב לב ואמר: "ומה תבקש עוד?". אזי העז רבי אליהו והציע שילמדו בחברותא, והרב הסכים ובתנאי שיוכל להתמיד כמותו מבוקר ועד ליל.

לימוד אצל הרשב"י
חברותא נוספת היתה לו לרב עם יבדלחט"א הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, וברוב שקידה היו עמלים בתורה.
קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון 1939 - קרדיט תמונה ויקימדיה

כאשר סיימו מסכת חולין, ביקשו לחזור על משנתם במהירות ובשקט וחיפשו מקום להתבודד בו. קמו ונסעו למירון, אל ציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי זיע"א, שם ישבו בחדרי ההקדשות במשך שבוע ימים, ובמהלכו סיימו לחזור שלוש פעמים על כל המסכת.

מעניין לצטט את דבריו של רבי מנשה אייכלר שליט"א, שבמשך שנים רבות היה הממונה מטעם משרד הדתות על הציון הקדוש במירון. הוא זוכר את הרב בשנות בחרותו, כאשר היה מגיע וקובע מקומו ללמוד באתרא קדישא על ציונו של התנא האלוקי, שבוע או חודש ימים, לעתים בגפו ולפעמים בחברותא, אך תמיד היה הלימוד בהתמדה עצומה יומם ולילה ללא הפסקה. בשנים ההן, לא רבים נסעו למירון במשך כל השנה, ורק בהילולא הגדולה בל"ג בעומר ובעוד זמנים מסוימים היה המקום שוקק חיים. ביתר ימות השנה, רק בני עלייה היו מגיעים בקביעות אל המקום ועוסקים בתורה ובעבודת ה' מבוקר עד ליל. ובין הצדיקים והחסידים שהיו מכירים בסגולת המקום, היה הרב בולט בהתמדתו העצומה.

לימוד תחת אש
כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.
ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה תחת אש במלחמת העצמאות - 1948

במשך כמה חודשים אירעו מאורעות דמים, בהם התנפלויות של פורעים ערבים על אוטובוסים והריגת חלק מן הנוסעים, או היתקלויות בין יהודים וערבים שהסתיימו בשפיכות דמים. העיר העתיקה הושמה במצור, הדרך לירושלים נחסמה ונפרצה לסירוגין, שיירות מזון ניסו לפרוץ את המצור וחלקן הותקפו ונמנו בהן הרוגים ופצועים רבים. בחודשים שבט ואדר א' תש"ח התפוצצו שלוש מכוניות תופת במרכז ירושלים, וגם בפיגועים אלו היו עשרות הרוגים. תחת רושם האירועים הקשים הללו, החלו קרבות בין לוחמי 'ההגנה' (אז עדיין לא היה צבא מסודר, שכן המדינה עדיין לא הוקמה) לחיילי הלגיון הירדני. בתוך עשרה שבועות, השתלטו הירדנים על הרובע היהודי והידקו את המצור עליו. משאזלה התחמושת ברובע היהודי ורבים ממגיניו נפלו חלל, נכנע הרובע ויושביו הובלו בשבי. הפסקת האש נכנסה לתוקפה רק לאחר קרוב לחצי שנה, וירושלים בותרה בין שתי המדינות.

במשך חודשים ישבו יהודי ירושלים במקלטים, בפחד ובחרדה עצומה מפני הבאות. רוב השיחות במקלטים היו מפחידות. אנשים עסקו בלהפחיד איש את זולתו. העלו זכרונות ממאורעות תרפ"ט ותרצ"ו, הפליגו בתיאור רשעתם ואכזריותם של בני ישמעאל, שחייתיות טבועה בדמם ואין להעלות על הדעת את שהם מסוגלים לעולל. גם השתקנים, כמובן שלא היו מסוגלים לעסוק בתורה. גם אותם בני תורה ובחורי ישיבה שהיו במקלט וניסו ללמוד, התקשו להתרכז וכל אוושה קלה הסיחה את דעתם. הצפיפות הגדולה במקלטים נתנה אף היא את אותותיה, ועל כל דבר היו אנשים מתקוטטים וחיש מהר היו מתלקחות מריבות. פרטיות והתבודדות, היו מושגים שבכלל לא ניתן לדמיין בישיבה במקלט.

היחיד שישב בפינתו ולא הרים ראשו מן הגמרא – היה הרב. מאומה מן המהומה לא נגע אליו, כמו לא שמע ואפילו לא זכר היכן הוא שרוי. חבוק ודבוק היה בתורה הקדושה, כמו אין בעולם אלא היא והוא, אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא. בן דודו של הרב, הגאון רבי משה צדקה שליט"א, ראש ישיבת פורת יוסף, היה נער צעיר באותם ימים והוא מוסיף: פעם ראה אותי הרב, שאני עומד בצד ומביט בו, כנראה מתוך קנאה על שהוא מסוגל לכך. פנה ואמר לי: "בוא ונלמד יחד". ואז זכיתי ללמוד עמו בחברותא, ועד היום אני זוכר היטב את הלכות ברכות שלמדנו בעיון גדול באותם ימים נוראים

רחוק מתאוות אכילה
מספר הגאון רבי משה צדקה שליט"א מזכרונות אותם הימים:
ירושלים העתיקה וחומת ירושלים במבט דרך גדר הגבול שחצתה את העיר - קרדיט תמונה: ויקימדיה

המצב בירושלים היה כל כך קשה והמחסור במוצרי מזון היה חמור וכמעט נואש. אנשים נשים וטף רעבו ללחם, ומי העלה על דעתו לחמוד דגים ובשר. היו ימים שלא הצליחו להביא אוכל, וגם כשהביאו זה היה בצמצום גדול. כמובן, שכאשר הביאו את האוכל למקלט, זינקו האנשים ממקומותיהם והיו נדחפים ונדחקים לתפוס מנה יפה יותר. מי שהיה ממונה על החלוקה היה צריך להקפיד מאד שישאר אוכל לכולם, והמהומה היתה רבה.

מעולם, ממש אף פעם, לא קם הרב ממקומו ולא התקרב אל הפינה בה חילקו את האוכל. אם מישהו מהמשפחה שמר עבורו והביא לו, היה לו מה לאכול. אם לא הצליחו לתפוס בשבילו, היה הולך לישון רעב. אבל להידחק בשביל האוכל, זה לעולם לא קרה גם בשנות המלחמה.

מגילת המלחמה
חודשים אחדים לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, כבר היתה נתונה ירושלים במצור ומאורעות דמים התחוללו בה.

ימים ספורים לפני חג הפורים תש"ח, היו אנשים משיחים בדאגה, שאין מספיק מגילות כשרות בעיר, שכן רבים היו רגילים ללכת לשמוע מקרא מגילה בעיר העתיקה ובימי הלחימה לא העזו אנשים לצאת ולבוא באזורי הקרבות. העיר היתה נצורה ומחוצה לה בקושי הצליחו להביא מזון בשיירות אספקה, ואילו העיר העתיקה היתה מקום סכנה מובהק ומי יעז ללכת לשם.

התגייסו שני האחים – הרב ואחיו הגדול, המקובל רבי נעים בן אליהו זצ"ל- וישבו לכתוב מגילה חדשה, כשכל אחד נוטל על עצמו את כתיבת מחציתה. האח הצעיר, רבי שמעון, עמד לצדם ועקב כיצד הם מתקדמים ומספיקים להשלים את כל המגילה. במשך כמה ימים ישבו וכתבו במרץ ובפורים דמוקפין זיכו רבים מיהודי ירושלים במגילה כשרה ומהודרת.

ספרים לא לקישוט
פעם שוחח הרב עם נכדו על דרכי הלימוד, איך לומדים תורה? ובאיזו שיטה קונים ידיעות נרחבות בה?

הנכד רבי אלעד אליהו שליט"א, שמע מפי מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל כיצד רכש את ידיעותיו ב'ארבעה טורים', כאשר היה עדיין בחור שבקושי מלאו לו עשרים שנים. (הערה: הספר קרוי 'ארבעה טורים' – עם שם שהוא מחולק לארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט – אבל רגילים לכנותו 'טור'. הפירוש החשוב ביותר על ה'טור' הוא 'בית יוסף', למרן רבי יוסף קארו זי"ע, שבשלב מאוחר יותר חיבר את ה'שולחן ערוך' והוא מורה דרכנו עד ביאת משיח צדקנו).

באותן שנים, לא היו ספרי הטור נפוצים ומחירם היה יקר, הרבה מעבר למושגים וליכולת של בחור אביון כמותו. אבל הוא כל כך השתוקק וחשק להגות בטור, וחיפש כל דרך אפשרית להשיג את הספרים וללמוד בהם. בישיבות ובבתי המדרש לא היו סטים שלמים של 'ארבעה טורים', ולפעמים כשהיה מגיע לבית המדרש ומחפש כרך פלוני, היה מגלה שחכם אחר הקדימו והוא עוסק בו. "כך לא רוכשים ידיעות בטור", אמר הרב לעצמו והחליט לשכור את הספרים. כן, אם אין בידו כסף לרכוש את הספרים, אולי הוא יכול לשכור אותם. הוא נכנס לחנות ספרים ופנה אל המוכר ואמר: "אמנם אין לי כסף לרכוש לעצמי את ספרי הטור, אבל אוכל לתת לך גרוש אחד בכל שבוע ואתה תשכיר לי בתמורה כרך אחר". הסכים המוכר והרב לקח את הכרך הראשון. 'גרוש לשבוע' היה סכום משמעותי, והרב התאמץ מאד שהמבצע לא יארך מדאי הרבה זמן. לכן היה מתמיד ושוקד מאד על הספר השכור ובתוך שבועיים היה מסיים כל כרך.

לתמיהת הנכד, כיצד מסוגל אדם ללמוד כרך שלם של הטור בתוך שבועיים (ומדובר במהדורות ישנות, שהטור כולו נחלק לשמונה כרכים בלבד!), הסביר הרב: "ישבתי מהבוקר עד הלילה ולמדתי רק טור עם 'בית יוסף'". ועדיין התפלא הנכד, הרי גם הזמן שבין הבוקר והלילה קצוב הוא וכיצד אפשר לעכל היקף שכזה בתוך שבועיים. אך הרב המשיך והסביר: "כמובן שלא היה זה לי הלימוד הראשון של הנושאים, אלא הייתי מצוי כבר בגמרות ובראשונים ואפילו ב'שולחן ערוך' הספקתי ללמוד. התמקדתי אפוא רק בתוספות ובחידושים שיש בטור וב'בית יוסף' על כל מה שכבר ידעתי".

תריסר שבועות חלפו, במהלכם הספיק הרב לעבור על רוב הטור. ואז, כאשר הגיע הרב לחנות להחליף כרך, סח לפי תומו ואמר למוכר: "אין לך מושג כמה חשוב הוא הלימוד הזה, עד כדי כך שאם רק היה מחיר הספרים בר השגה, מתאמץ הייתי כדי לרכוש לעצמי את כל הכרכים. אך מה אעשה והמדפיסים קובעים מחיר גבוה שאין הדעת סובלתו".

המוכר לא השיב.

הרב לא ידע, כי בחנות ניצב באותה שעה המדפיס של ה'ארבעה טורים', והוא המשיך ואמר למוכר:

"המחיר שקובעים המדפיסים של הטור, כה גבוה הוא, עד שרבנו יעקב בעל הטורים בעצמו לא היה יכול לרכוש את ספרו"…

התפלא המוכר ואמר: "לאט לך, מי אתה שתגיד על אחד מן הראשונים אם היה לו כסף לקנות את הספרים שלו? וכי הכרת אותו?!" —

אך הרב פתח את אחד הכרכים, בתחילת הלכות שבת, והראה לו כתוב במפורש (בתחילת סימן רמב): "וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי ז"ל (הרא"ש) – כמוני היום, שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים, אם אני בכלל 'עשה שבתך חול' אם לאו, ולא השיבני דבר ברור".

התפעל המוכר מבקיאותו של הרב וקרא בקול: "אתה באמת צודק". ואז ניגש אליהם המדפיס, שהיה נוכח בדיוק במקום, והתערב בשיחה ואמר לרב: "מדוע שלא נרוויח היטב?! הרי אנשים רבים רוכשים את הספרים רק כדי לקשט את ארון הספרים ואם אדם מוכן לשלם הון בעד תמונה אומנותית, מדוע שלא ישלם בעד קישוט תורני לארון הספרים שלו"…

לשמע חילופי הדברים, פנה המוכר אל המדפיס וסיפר לו דברים כהווייתם, כי הסכם מיוחד נרקם בינו ובין הבחור מרדכי, שהוא מטובי הצורבים וממופלגי העילויים, שהוא הוגה בספרים בהתמדה עצומה, אך בקושי ידו משגת לשלם תשלום סמלי בעד שכירות. התפעל המדפיס והתעניין כמה שילם כבר הרב, ומששמע שעד כה שילם תריסר גרוש בעד ששה כרכים, אמר: "לצורבא דרבנן שכזה אני מוכן לתת את הספרים במחיר עלות ההדפסה, שלושים ושתיים גרוש בלבד. תשלם עוד עשרים גרוש וקח עתה את הספרים והם בחזקתך וברשותך לעד ולעולמי עולמים". לבקשת הרב, הסכים המדפיס שימשיך לשלם בתשלומים שבועיים של גרוש לשבוע, ובאותו מעמד קנה הרב את הספרים.

מעתה מובן, מדוע היו הספרים הללו אהובים על הרב במיוחד, שתמיד ביקש שיהיו לנגד עיניו ולא העבירם מחדרו עד סוף ימיו

תורת חיים ואהבת חסד
כאשר החל שמו של הרב להתפרסם בעולם, שהוא מברך את הפונים אליו וברכותיו מתקיימות ועושות פרי, בבחינת 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים',
ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה

שאלו כמה מקורבים את דודו של הרב, ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל, איזו זכות הופכת את הרב לתלמיד חכם כל כך מיוחד שיש לו כוח ברכה שכזה.

נענה ראש הישיבה ואמר: אספר לכם סיפור מראשית שנות בחרותו של חכם מרדכי ותבינו את גדולתו. באותן שנים, היו מגיעים מפעם לפעם רבנים אורחים לישיבת 'פורת יוסף' והיו בוחנים את התלמידים, בבקיאות ובסברה. באחת הבחינות, שאל הרב האורח: ישנן שתי מצוות שהסיבה שלהן היא כדי למנוע סכנה. האחת מצות מעקה שאדם בונה לגגו, והשניה מצות מים אחרונים שאף היא מחמת סכנה נתקנה, כדי שלא יגע אדם בעיניו כשידיו מלוכלכות במלח סדומית. והנה התוספות הביאו, בשם בעל 'הלכות גדולות', שמסיבה זו לא תיקנו חכמים ברכה על מים אחרונים, לפי שכל יסוד תקנתם רק מחמת הסכנה. אלא שאז מתעוררת השאלה, מדוע כשאדם בונה מעקה לגגו הוא מברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעשות מעקה", והרי כל עיקרה של המצוה הוא מחמת הסכנה, כמו שכתוב "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו".

עוד בטרם סיים הרב האורח לשאול את שאלתו, קפץ ממקומו הרב, שהיה אז בחור כבן חמש עשרה שנים, והשיב בבהירות: חילוק פשוט יש בין שתי המצוות. כאשר אדם נוטל ידיו במים אחרונים, הוא דואג לעצמו ושומר על עיניו מן הסכנה. על כך, מדוע שיתקנו ברכה. אבל בשעה שאדם בונה מעקה לגגו, זו מצוה ולא רק הגנה מן הסכנה, שכן בזה אדם דואג לאחרים שלא יפלו ועל כך בוודאי שיש לברך.

סיים הרב צדקה ואמר: "זהו חכם מרדכי, שכבר בילדותו היו כל מעייניו נתונים לזולת וכשהוא עוסק בדברי תורה היה חושב ומבדיל בין מה שאדם עושה לעצמו למה שהוא מסייע לאחרים. אדם שדואג לאחרים, ברכותיו חשובות והן עושות רושם גדול"…

בהזדמנות אחרת, כשנשאל הרב צדקה על גדלותו של הרב ועל ברכותיו המתקיימות, השיב ואמר: "המשנה אומרת במסכת ברכות 'השותה מים לצמאו מברך 'שהכל נהיה בדברו". והלא אנו יודעים ש'אין מים אלא תורה'. וזהו הפירוש בדרך אגדה – 'השותה מים לצמאו', מי שלומד תורה בצמאון גדול. 'מברך', כשהוא מאציל ברכתו, אזי 'שהכל נהיה בדברו' והקדוש ברוך הוא מקיים את שהוא גוזר.

תורה עם ענווה
בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.
רבי עזרא עטייה זצוק"ל במעמד הנחת אבן פינה לישיבת פורת יוסף בגאולה

באחד הערבים, הבחין ראש הישיבה רבי עזרא עטייה שהרב נוטל גמרא מהארון ומתחיל ללמוד מסכת מראשיתה. לפנות בוקר, כששב רבי עזרא לישיבה, נכנס להיכל ובלאט פסע למקום מושבו. תדהמה אחזתו כשהבחין שהוא אוחז בדף מ'. אך פליאתו היתה עצומה שבעתיים, כאשר ראה מה עושה הרב ברגע שקלטו אזניו את הד פסיעותיו. הוא הפך במהירות את הדפים לדף ג' והשים עצמו כמי ששקוע בסוגיה שבדף זה.

איש אמת היה רבי עזרא עטייה וגם לרב לא נשא פנים, להתעלם ממה שהוא מנסה להערים עליו. בחיבה בלתי מוסתרת קרא: "חכם מרדכי, אתה מגחך עלי?!"

אוהב את התוכחות
בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,
ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה

החכם היה עמקן גדול ומפעם לפעם היה נכנס להיכל הישיבה ומתווכח עם הבחורים בסברות עדינות. רוב הבחורים שהתקשו לעמוד על חילוקי הסברה של רבי אברהם ענתבי, היו היו מבקשים להשתמט ממנו. דווקא הרב, שבעצמו היה עמקן ובעל סברה, היה מוצא עמו שפה משותפת ולא פעם נראו שני החכמים, הישיש והצעיר, משוחחים יחדיו בלימוד.

באחד הימים נכנס רבי אברהם וביקש מכמה בחורים שיבארו לו את דברי התוספות. כל אחד ניסה כוחו, אך הוא דחה את כולם וסתר את דבריהם. גם הרב היה בין הניגשים אליו, והוא היה היחיד שהודה לרבי אברהם על קושייתו ואמר שחזקה היא, ואף ביקש לשמוע אם חידש רבי אברהם דרך בהבנת דברי התוספות. לפתע, אירע דבר חמור. אחד הבחורים איבד את סבלנותו ואמר בחוסר דרך ארץ: "כבודו אינו מבין בתוספות ומה אפשר לעשות לו".

תדהמה נפלה בהיכל הישיבה. הבחורים לא האמינו שמישהו מסוגל לדבר כך לחכם מופלג בחכמה ובשנים. כמו הדף של פצצה התפזר בחלל ההיכל, ומרוב תדהמה כנראה שהבחורים לא קמו ומחו על כבודו של אותו חכם. ורבי אברהם, נדהם ומבוהל מחוצפתו של אותו בחור, פנה מיד לחדרו של ראש הישיבה להתלונן כי התלמידים נהגו בו חוסר כבוד.

יצא רבי עזרא עטייה מחדרו ופנה להיכל הישיבה, כדי להוכיח את התלמידים שלא נזהרו בכבודו של חכם. אלא שבתוך כך הזדרזו הבחורים ונמלטו, כשהם רועדים מפני המוסר שראש הישיבה בוודאי יוכיח אותם. היחיד שנותר לשבת על מקומו היה הרב, ששקוע היה בלימודו ולא הבחין בכל המתרחש, לא בחוצפה החמורה שנאמרה ולא בבריחתם של התלמידים ששמעו כי ראש הישיבה עומד להיכנס להוכיחם.

נכנס רבי עזרא עטייה להיכל הישיבה וראה שרק הרב יושב שם, וחשדו התעורר: שמא נכשל וחידד לשונו כנגד אותו חכם. החל להוכיחו בדברי מוסר על גודל כבוד הבריות, ואם בכל אדם אמרו קל וחומר בתלמיד חכם מובהק. בכל אותה עת, ניצב הרב לפני רבו, בכניעה ובשפל ראש, בלא אומר ובלא דברים, עד שסיים ראש הישיבה ושב לחדרו.

רק לאחר זמן מה נודע לרבי עזרא, מפי רבי אברהם ענתבי בעצמו, כי הרב כלל לא היה מעורב בכל אותה תקרית. קרא ראש הישיבה לרב ואמר לו בתרעומת: "למה לא הגדת לי שלא היה לך כל קשר לאותו מאורע?". השיב לו הרב בצניעות: "לקבל מוסר זה תמיד טוב", והוסיף עוד ואמר: "מיד כשהחל ראש הישיבה להוכיחני, זכרתי מאמר חז"ל "מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו", ואם כן אזכה שראש הישיבה יהיה צריך לברכני". התרגש מאד רבי עזרא ובירכו לרב בחמימות והורה גם לרבי אברהם ענתבי שיאציל לו ברכתו.

1900

צדיק בן צדיק - חכם סלמאן אליהו

מקצת מסיפור חייו של המקובל האלוקי רבי סלמאן אליהו זיע"א, אביו של מרן הרב, שאת שנותיו הראשונות עשה בסביבה שלא…
1900
1929

הולדתו

את מסכת חייו של הצדיק המקובל הקדוש רבי מרדכי אליהו זכותו תגן עלינו אנו פותחים ביום הולדתו, כ"א באדר תרפ"ט,
1929
1940

פרקי ילדות

מקצת סיפורים מיוחדים מתקופת ילדותו של מרן הרב
1940
1948

שנות בחרותו

תמו ימי הילדות והגיעו שנות הבחרות, המעולות שבשנות חיי אדם, שנות הנעורים בהן הוא עושה חיל ורוכש קנייני נצח שישמשוהו…
1948
1953

בית נאמן בישראל

בשנת תשי"ג, התחתן הרב עם הרבנית הצדקנית מרת צביה תליט"א, בתו של הגאון רבי נסים דוד עזראן זצוק"ל, שהיה בנו…
1953
1955

מורה לילדי ישראל

עוד בהיותו כבן חמש עשרה שנים בלבד, היה הרב מקבץ נערים לבית הכנסת 'מוסאיוף' שבשכונת הבוכרים,
1955
1960

דן דין אמת

למעלה מארבעים שנה שימש הרב כדיין בבתי הדין השונים. אך למרות הוותק העצום, היה הרב ניגש אל כס הדיין בחרדת…
1960
1962

דרכי הלכה

כשהרב עוד היה בחור בישיבת 'פורת יוסף', הכירו כולם בבקיאותו הגדולה בהלכות ובכוחו לפסוק בצורה ברורה וחדה. כאשר היתה מתעוררת…
1962
1983

הרב הראשי לישראל

כאשר נכנס הרב לתפקידו בתור הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הפך את לשכתו לכתובת מרכזית לכל רב בישראל. בכל יום…
1983
1985

מצודתו פרוסה בכל תפוצות הגולה

עשרות פעמים יצא הרב בנסיעות ארוכות ומתישות, כדי לסייע לרבני הקהילות ולעסקנים, לשבת בדיני תורה מורכבים ולהכריע, לשמוע את הבעיות…
1985
אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה