כאשר הגיע הרב לצרפת ונחת בנמל התעופה על שם שארל דה-גול בפאריז, המתינה לו משלחת חשובה מטעם הקהילות היהודיות, בה היו כמה רבנים ועסקנים. על הארגון של קבלת הפנים ניצחה אשה אחת, מהפעילות המרכזיות של הקרי"ף, שהיתה מומחית בהפקת אירועים שכאלו.
באיזשהו שלב, ניגשה האשה אל הרב וביקשה לשוחח עמו בארבע עיניים. סר הרב לאיזו פינה והאשה שפכה את לבה בדמעות שליש: "בתה הכירה בחור מוסלמי והקשר ביניהם הלך והתהדק, עד שלאחרונה הודיעה לה על רצונה להינשא לו". שאל הרב כמה שאלות והאשה הרחיבה ותיארה, כי הבחור מגיע ממשפחה מאד חשובה וכבר נקבע תאריך קרוב לחתונה, ומי שיסדר את החתונה לפי חוקי ה'שריעה' המוסלמית הוא לא אחר מאשר המופתי הראשי של פאריז. האשה בכתה וסיפרה כי קצה בחייה, שכן בתה לא מוכנה להקשיב לה והיא אוטמת אוזניה ולבה מול כל תחנוניה והפצרותיה.
נענה הרב ואמר לה: "אני מבקש ממך, שכאשר תשובי הביתה, עוד היום, תקראי לבתך לשיחה ותשפיעי עליה, שלפחות תקבל על עצמה לשמור על דבר אחד מחוקי התורה הקדושה – שבבית המשותף שלה עם המוסלמי, יהיו שני כיורים, בשרי וחלבי". הסכימה האשה והרב נפרד ממנה בברכה חמה מעומק לבו, שיעשו דבריה רושם ובתה תסכים לתנאי הזה.
הרב שהה כמה ימים בצרפת ובאחד הימים נערך לכבודו טקס ממלכתי, בארמונו של נשיא צרפת ז'אק שיראק. אל הטקס הוזמנו בכירי השלטון ונכבדים נוספים, ובין יתר המוזמנים פגש שם הרב את המופתי הראשי של פאריז, שהוזמן בתור ראש העדה המוסלמית בעיר.
ניגש אליו הרב, לחץ ידיו בחמימות והחל בשיחת רֵעים בשיחה הערבית. שאל המופתי את הרב מהיכן הוא והרב התעניין על מוצאו של המופתי, ונודע להם ששניהם ילידי אותו מקום, ירושלים העתיקה, ושנות ילדותם עברו עליהם בשכנות. השיחה הלכה ולבשה אופי ידידותי והאיש ממש נשבה בקסמו של הרב.
לפתע רכן הרב אל אזנו של המופתי ואמר: "ידידי היקר, היות ואנו לא רק ידידים אלא גם שכנים, ברצוני לגלות לך דבר חשוב. אמנם אני יהודי ואתה מוסלמי, אך כל אחד צריך לשמור על הדרך שלו. בבואי לכאן שמעתי על בחורה יהודיה, המתכוננת להינשא למוסלמי, אך למעשה התוכנית שלה היא למשוך אותו אל היהדות ולגרום לו להתגייר"
דם הציף את פניו של המופתי והוא כמעט קם ממקומו מרוב כעס, אך הרב המשיך ואמר: "לא באתי להגיד לך כדי להרגיזך, אלא ברצוני לספר לך את כל הפרטים, את שם הבחורה ואת הטכסיסים שלה, כדי שתעמיד אותה במקום. אנחנו, אנשי הדת, חייבים להקפיד ולשמור על הגבולות. הרי אם היום אתן לבחורה יהודיה להסית את חברה המוסלמי להתגייר, מחר יתחילו מקרים הפוכים ובחורים מוסלמים יסיתו בחורות יהודיות להתאסלם"…
ראה המופתי שהרב מדבר ברצינות והקשיב לתיאורו של הרב, שמסר לו את שם הבחורה וסיפר לו שהיא החליטה לתבוע מהחבר המוסלמי שבביתם יהיו שני כיורים, בשרי וחלבי, וזו רק ההתחלה, כי בכוונתה להוסיף עוד ועוד עד שהמוסלמי יתגייר.
"אני מכיר אותם והם הזמינו אותי להשיא אותם. מחר אקרא לבחור ואגיד לו לברר את הנקודה הזו, אם הבחורה מתכוננת להתקין שני כיורים במטבח ביתם. אם כן, לא יעזור לו כלום ואני אכפה עליו לעזוב אותה"…
כשעמד הרב לשוב לארץ ישראל והגיע עם פמלייתו לנמל התעופה ע"ש שארל דה-גול בפאריז, התלוותה אליו משלחת נכבדה של רבנים ועסקנים, וגם הפעם היה הארגון מופקד בידיה של אותה אשה. שוב ניגשה וביקשה מהרב להאזין לדבריה בפרטיות, אך הפעם היו עיניה דומעות משמחה. פחות משבוע חלף מאז עשתה כהוראת הרב ושכנעה את בתה להתקין במטבח ביתה שני כיורים, ואתמול שבה הבת בוכייה ושבורה, לאחר שחברה המוסלמי השליך אותה ואמר כי אינו רוצה להכירה. "ג'וק נכנס בראשו, כי שני הכיורים אינם אלא אמתלא כדי לגרום לו להתגייר, והוא גירש אותה בבזיונות ובצעקות. כמה שניסתה להגיד לו שאין לה אפילו שמץ של מחשבה כזו, לא הצליחה לשכנעו והוא נטשה לעולם" .
