בזמן סיורו בישיבה סייר גם בכיתות התלמוד תורה. לאחר שהתפעל מחכמתם וטהרתם של ילדי ירושלים, אמר שהוא רוצה להעניק לכל ילד כמה לירות, אך לילדים יתומים שאין להם אבא הוא מבקש לתת מתנה כפולה.
לבקשתו, אמר המלמד לילדים שיסתדרו בשתי קבוצות: באחת יעמדו הילדים שברוך ה' יש להם אבא ואמא, ובשניה יעמדו כל היתומים שאביהם נפטר. למרבה הפלא, הלך הרב והצטרף לקבוצת הילדים שאינם יתומים. חשב המלמד שהרב מתבייש לעמוד בין היתומים, אבל חס עליו שלא יפסיד את אותן לירות שהעשיר התכונן לחלק. ניגש אליו המלמד ואמר לו שכדאי שיעבור לקבוצה השניה, אבל הרב סירב. ראה המלמד שאינו יכול לשכנעו והניח לו לעמוד היכן שהוא רוצה.
לאחר שהלך העשיר, קרא המלמד לרב ושאל אותו: "מרדכי אהובי ויקירי, מדוע התייצבת בין הילדים שיש להם אבא?".
"גם לי יש אבא!", השיב הנער בקול נחוש ובוטח. "אבא שבשמים הוא אבא שלי, ואיך אגיד שאין לי אבא!".
