אומר האור החיים הקדוש עליו השלום, הזכרנו אותו בהתחלה: 'החודש הזה לכם ראש חודשים', כמו שבניסן נגאלו כמו שאחז"ל אומרים, גם בניסן עתידין להגאל.
אנחנו לא ניחא לנו, מה זה? עכשו אנחנו נמצאים באדר, למה ניסן?? עד ניסן אנחנו לא מוכנים לחכות! אמנם ניסן זה עוד כמה ימים, אבל אנחנו לא מוכנים לחכות אפילו רגע אחד, מה זה עד ניסן??
ועוד, עבר ניסן משנה שעברה ולא נגאלנו, אז מה לא ניגאל?! אחרי ניסן אין גאולה?! מה, באייר אין גאולה?! מי זה? אסור לאדם להאמין שאין גאולה אחרי ניסן, אדם צריך להאמין בכל יום ויום שהמשיח יבוא היום, והגאולה תבוא היום! איך אנחנו אומרים שבניסן אנחנו נגאל ובניסן אנחנו עתידים להגאל, רק בניסן בלבד חס וחלילה?!
הפשט הוא: שניסן מסוגל יותר לגאולה. זה הפשט. כמו שבניסן נגאלו אבותינו, אז גם בניסן מסוגל יותר לגאולה.
אבל אפשר להגיד עוד פירוש: אנחנו – יש לנו גאולה שהיא "בעיתה", בזמנה ובעיתה. ויש גאולה של "אחישנה". אם אנחנו ראויים אז "אחישנה", ואם אנחנו לא ראויים – אז "בעיתה". אומרים חז"ל שזה סניגוריא על עם ישראל: רבונו של עולם – בניסן! כשהיו אבותינו במצרים, ה"בעיתה" היה בעוד מאה ועשר שנים, לא?? ה' חישב את הק"ץ, אה סליחה רגע, מאה ותשעים שנה חישב, אז זה היה ה"בעיתה". מה עשה הקדוש ברוך הוא? אחרי רד"ו שנים גאל אותנו. עשה את ה"אחישנה", לא היינו ראויים, היינו 'גוי מקרב גוי' –רש"י אומר, שהיינו עובדי עבודה זרה; היה "ערום ועריה". מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר: קחו שני מצוות, ואני אעלה עליכם כאילו אתם קיימתם, ואני "אחישנה" – אחיש את הגאולה שלכם.
זאת אומרת שלפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את בניו לפני הזמן, אז אומר, אפילו אם הם לא ראויים, נותן להם שני מצוות והם יהיו ראויים.
אז בניסן נגאלו – כמו שאבותינו בניסן לא היו ראויים וה' גאל אותם, רבונו של עולם! בניסן עתידים להגאל, זה לא הכוונה חודש ניסן, אלה כל יום ויום בניסן הרי ניסן, כמו שאנחנו אומרים בפיוט, בפיוט ה' יראה לנו את הניסים והנפלאות.
גם אם אנחנו לא ראויים, גם אם אנחנו לא זכאים, גם אם אנחנו "ערום ועריה"; אני לא אומר שאנחנו לא ראויים, כי ברוך ה' יש תורה ויש מצוות, אנחנו ראויים להגאל לפני הזמן, ואז הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו לפני הזמן.
