• הסיבה לפרוזבול המשנה במסכת גיטין אומרת "והלל התקין פרוזבול, מפני תיקון העולם". הלל חי בתקופת בית שני, ויש מחלוקת האם עיקר תקנתו היתה בשביל תקופתו בזמן הבית, או שמא תקנתו היתה רק לאחר שיחרב הבית, כיון שידע שעתיד הבית להחרב ועל סמך זה הכין להם פרוזבול. הגמרא מוסיפה – תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל' וגו', עמד והתקין פרוסבול. וזה הוא גופו של פרוסבול, מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים".
• 'פתוח תפתח', טעמם דרגא תביר באותו עניין שם בתורה כתוב, שם ז' ח' ט' " כִי יִהְיֶה בְךָׁ אֶבְיוֹן מֵאַחַּד אַחֶיךָׁ בְאַחַּד שְעָׁרֶיךָׁ בְאַרְצְךָׁ אֲשֶר ה' אֱלֹקֶיךָׁ נֹתֵן לָׁךְ לֹא תְאַמֵץ את לְבָׁבְךָׁ וְלֹא תִקְפֹץ אֶת יָׁדְךָׁ מֵאָחִיךָׁ הָׁאֶבְיוֹן. כִי פָׁתֹחַּ תִפְתַּח אֶת יָׁדְךָׁ לוֹ וְהַּעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ יֵֵּ מַּחְסֹרוֹ אֲשֶר יֶחְסַּר לוֹ. הִשָׁמֶר לְךָׁ פֶן יִהְיֶה דָׁבָׁר עִם לְבָׁבְךָׁ בְלִיַּעַּל לֵ אמֹר קָׁרְבָׁה שְנַּת הַּשֶבַּע שְנַּת הַּשְמִטָׁה וְרָׁעָׁה עֵינְךָׁ בְאָחִיךָׁ הָׁאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵ ן לוֹ וְקָׁרָׁא עָׁלֶיךָׁ אֶל ה' וְהָׁיָׁה בְךָׁ חֵטְא". דורש הגאון מוילנא על מה שכתוב פתוח תפתח את ידך, שבמלה פתוח יש טעם 'דרגא' ובמלה תפתח יש טעם 'תביר', לומר שמי שלא פותח את ידו מסתכן ועלולה להשבר לו תביר זה שביר מדרגה דרגא מלשון מדרגה , כמו שקרה כמעט לרב פפא.
• בעניין מצות הלוואה לעני התורה כותבת שמות פרק כב כד 'אִם כֶסֶף תַּלְוֶה אֶת עַּמִי אֶת הֶעָׁנִי עִמָׁךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְנֹשֶה לֹא תְשִימוּן עָׁלָׁיו נשֶךְ'. ופירש רש"י "רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלושה וזה אחד מהן", כלומר ש'אם כסף' לא פירושו אם תרצה, אלא חיוב. ושואל על זה ה'אור החיים' הקדוש, למה התורה לא כותבת יותר פשוט שמצוה להלוות את עמי בלא לכתוב 'אם'? ומתרץ שהפסוק צריך להיות מפוסק באופן זה: "אם כסף, פסיק תלוה את עמי". כלומר, אם יש לך כסף, ממילא חובה עליך להלוות את עמי. והעניין הוא שאדם שעובד ורואה רווחים במעשיו, נוטה לייחס את הישגיו הפרטיים על מהלכים שהוא עשה, ותולה את הצלחתו ועושרו בכוחו ובחוכמתו, בבחינת כוחי ועוצם ידי עשה לי את העושר הזה, ובבחינת "וישמן ישורון ויבעט" וזו כפירה. אבל זאת – עליו לדעת ולא לשכוח שכל הברכה, באה מאתו יתברך בלבד. ותפיסה זו באה לידי ביטוי בשעה שבא עני ומבקש ממנו הלוואה. אם הוא חושב שהכל משלו ושוכח את אלוקיו הוא אינו מסוגל לתת לעני, וכי מה פתאום שיתן לו ממה שהוא עשה והרויח, שגם הוא ילך ויעשה וירויח. אבל אם מאמין הוא שהכל מידו יתברך "ומידך נתנו לך", אין בכלל הוה אמינא שלא יתן לעני המתדפק על ביתו, שהרי הוא יודע שמה שקיבל מופקד אצלו, וככל הנראה עני זה בא בשליחותו של בורא העולם ששלח אותו לקבל מאצל מי שהפקיד בידו.
וזה מה שהתורה אומרת שאם יש לך כסף, דע לך שזה במטרה לשמש כמתווך לבורא עולם לתת לאביונים ולזקוקים להלוואות. והעובר על דבר זה, עובר בתרתי. חדא, שהוא שוכח ומתכחש בכך שבורא העולם נתן לו כל מה שיש לו. ועוד, שלא יתקיים בו מה שכתוב בתורה "נָׁתוֹן תִתֵן לוֹ וְלֹא יֵרַּע לְבָׁבְךָׁ בְתִתְךָׁ לוֹ כִי בִגְלַּל הַּ בֵָָּׁׁר הַּזֶה יְבָׁרֶכְךָׁ ה' אֱלֹקֶיךָׁ בְכָׁל מַּעֲשֶךָׁ וּבְכֹל מִשְלַּח יָׁדֶךָׁ"ומלבד הדברים החמורים שהזכרנו יש עוד בזה משום עוגמת נפש גדולה לעניים, ויש במחשבה רעה לא יהיה בך חטא, על כן התקין פרוזבול, לטובת העניים והעשירים…
• אדם הקונה דירה באמצעות הלוואת משכנתא שבה הבית משועבד לבנק. חוב המשכנתא שלאחר השמיטה אין אתו בעיה, כאמור לעיל בתשובת הרמב"ם. לכאורה, הבית הרי ממושכן לבנק וא"כ דינו כגבוי שהרי הוא ביד הבנק וא"א לבוא ולמוכרו? כתוב בשו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' ב' : "שביעית משמטת את המלווה אפילו מלווה שבשטר שיש בו אחריות נכסים. והמשכנתא מקום שדרכם לסלק המלווה בכל עת שיביא מעותיו, שביעית משמטתה. ומקום שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו אין שביעית משמטתה". כלומר, אם הלווה יכול לתת למלווה את הכסף בכל עת, השביעית משמטת.
אבל במקום שלא יכול לסלק עד סוף זמנו, הרי זה כתפוס ביד המלווה וזה כגבוי אצלו. היום וודאי שיכול לסלק את החוב והשמיטה משמטת, והמלווה צריך לעשות פרוזבול ואם לא עשה השביעית משמטת. היינו הבנק חייב לעשות פרוזבול או בעל המשכנתא אם המלווה הוא אדם פרטי.
• כתוב בזוהר הקדוש שתפילה שאדם מתפלל על חולים ועקרות בר"ה מתקבלת. תפילה שאדם מבקש על השני מתקבלת. ועל כן צריכים לעשות בפתיחת ההיכל מי שבירך לחיילי צבא הגנה לישראל שיחזרו שלמים ובריאים. וכן מי שבירך לעשות למתנחלים בכל מקום בארץ שה' ישמור צאתם ובואם ובביתם בכל מקום בארץ.
ואנו מזכירים בהתחלה שני הדברים הנ"ל, כי האוייב שמם כמטרה לחץ, ועל כן אנו נתפלל עליהם בתחילה. ואח"כ על כלל עם ישראל, שגם האוייב האכזר והרע מוצא דרכים להתנקש בכל יהודי ולא משנה היכן הוא גר אם בעיר אם ברחוב ומתנכל להם ועושה עצמו תמים שאין לו יד בזה והכל בכחש וכזב.
• "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך" ביום ר"ה יצא יוסף למלוך. ולימדו גבריאל המלאך בלילה אחד שבעים שפות. ואמר לו בשמך יוסף יש רק יו"ד ווא"ו, אין אות ה', על כן אני אוסיף לך עוד אות ה"א "עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים". וברגע אחד "ויבהילו את יוסף", "ויגלח את ראשו", ומביאים אותו לפני פרעה והוא פותר לו את החלומות שחלם. ויוסף פתאום יצא מעבדות למלוך.
ידע האדם שהוא עבד ליצר הרע, וברגע אחד הוא יכול לצאת מהעבדות ולמלוך, להיות מלך על עצמו ולהמליך את הקב"ה עליו. והגמרא אומרת שהמצב הגרוע ביותר זה שבוי, שהאדון יכול לעשות בו מה שהוא רוצה. ועל כן נתפלל על החיילים השבויים שהקב"ה יתן בלב שוביהם שיתנהגו אתם יפה, וכן שישחררו אותם במהרה וישובו לבתיהם בשלום. וכן נתפלל על שבוי אחד ומיוחד שעשה טובה גדולה לעם ישראל, ומחמירים עליו חומרות קשות, והוא שמסר נפשו על עם ישראל. הלוא הוא יהונתן פולרד הי"ו, האסור בכלא באמריקה זה זמן רב והחמירו חומרות רבות בעונשו והוא מדוכא שם, ועלינו, על כל עם ישראל, גדולים וקטנים, לעשות הכל לשחררו. ובר"ה נוסיף את שמו שהקב"ה יקיים בנו ויקרא לשבויים דרור ולאסירים שיצאו לביתם במהרה. ויה"ר שנזכה שכל החולים יבריאו לפני ר"ה, וכל השבויים יחזרו לפני ר"ה.
ונתפלל להקב"ה שיקיים בנו את הפסוק "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". ונברך את כל הצופים המאזינים בארץ ובגולה וכן ק"ק זה, ואני רוצה לברך עוד את כל עם ישראל באשר הם בכל מקומות תפוצותיהם הם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם, יה"ר שתהא השנה הזו הבעל"ט שנה טובה ומבורכת ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה וידבר שונאינו תחתינו, וחרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה ויקוים בנו הכתוב במזמור של ר"ה "כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי". ונזכה שהקב"ה ישלח לנו משיח צדקנו שתהיה שנת גאולה וישועה, ונזכה לבנין בית המקדש, יראו עינינו וישמח ליבנו, כתיבה וחתימה טובה, וכברכתו של הבא"ח שנה טובה ומתוקה חיים ארוכים ומתוקנים, אכי"ר.
