מפני מה החמיצו מאה חביות יין לרב הונא ?
הגמרא (ברכות ה' ע"ב) מביאה מקרה על רב הונא שהפסיד מאה חביות יין שנהפכו לו לחומץ.
"רב הונא תקיפו (פרש"י: 'החמיצו') ליה ארבע מאה דני (פרש"י: 'חביות') דחמרא (פירוש שמאה חביות יין הפכו לו לחומץ והיה עגום משום כך). על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן.-.ואמרו ליה לעיין מר במיליה! (פרש"י יפשפש במעשיו). אמר להו ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא – לימא (פרש"י 'אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני'). אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה (פרש"י 'חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר, ותנן (בבא מציעא דף ק"ג א) כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים, שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ')'). אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה? הא קא גניב ליה כוליה! (פרש"י 'וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו'), כלומר שאמר להם רב הונא שכדין עשה רק להציל את ממונו. אמרו ליה היינו דאמרי אינשי, בתר גנבא גנוב וטעמא טעים (פרש"י 'הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה').
התכוונו לומר לו בזה שאמנם זה רק טעם גנבה ואין זה מן הדין, אבל הוא בתור שהוא רב חשוב לא יכול לעשות מעשים כאלה ויש בזה משום חילול ה', וכנראה שלקה ביין משום שקלקל ביין בזמורות של האריס.
אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה כלומר שקיבל עליו ללכת ולהחזיר לאריס את כל מה שלקח ממנו-לטענתם-שלא מן הראוי וההגינות. ובאמת הגמ' אומרת שלאחר שקבל על עצמו כן, חדל להפסיד והרויח מה שהיה צריך להרויח מתחילה.
ויש שתי דעות בגמרא כיצד הרויח:
איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא; ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא.
כלומר שלדעה אחת בגמרא נעשה לו נס והזר החומץ להיות יין כבתחילה, ויש דעה שניה בגמרא שהחומץ התייקר עד כדי שנמכר במחיר יין, נמצא שלא הפסיד כלום. (יש לשים לב לכך שהגמרא לא אומרת שרב הונא החזיר לו בפועל, אלא רק קיבל על עצמו להחזיר וכבר הרויח כבתחילה, ללמדנו שהקב"ה לא מצער את הצדיקים כהוא זה מעבר למה שמגיע להם).
