הלכות שניים מקרא ואחד תרגום

• ואומר הרב כף החיים (סי' רפ"ה), מה עדיף האם יקרא יפה מתוך חומש עם טעמים, או יקרא בספר תורה ואין בו טעמים וניקוד ולא יקרא טוב? האם יעשה כמו האר"י ויקרא בספר תורה בשיבוש, או שיקרא בחומש כמו שצריכים לקרוא ? על כך אומר הרב "כף החיים", תקרא בחומש, כי האר"י ידע את הטעמים בעל פה וידע לקרוא אותם , אבל אם אינך יודע את הטעמים בעל פה, עדיף שתקרא בחומש ושתקרא את זה בדיוק. ואין הכי נמי, אם לא יודע טעמים בכלל, לא יפטור עצמו אלא יקרא שנים מקרא בלי טעמים ואחד תרגום בשופי. עוד שאלו האם צריכים לקרוא את התרגום עם טעמים? אמר להם: לא. ואם רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא את התרגום עם טעמים? אמר לו: זה שיבוש וזה מעשה הדיוט ומעשה שטות! ולכאורה אם אני רוצה לקרוא תרגום עם טעמים, למה שטות, או שיבוש בדבר? אלא, שהטעמים נתנו כמו שאמרו, ושום שכל – על התורה, והתרגום ניתן בלי הטעמים. ואם היה יודע לדקדק בטעמים, היה יכול לבאר את הפסוק מתוך דקדוקי הטעמים. איפה "אתנח", איפה "רביע", כל דבר ודבר – הטעמים האלה מטעימים ומסבירים לך את הפסוק.

• הקורא שנים מקרא ואחד תרגום, למשל פותח בפסוק "בעצ ם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו" , ואז ואני צריך להפוך דף, אז אני אקרא פה את הפסוק "בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו" ובדף הבא אני אקרא את התרגום, אז יוצא ש"בעצם היום הזה נימול" אני קורא את זה בעל פה, והרי הרגע קראתי פסוק אחד ואני כבר יודע ואתו בעל פה, אז אני קורא "בעצם היום הזה נימול אברהם" מתוך הדף בפעם הראשונה, ואחר כך אני מתעצל להפוך את הדף ואני קורא את זה שוב בעל פה – האם מותר לקרוא בעל פה? הרי הרגע קראתי את הפסוק ואני זוכר אותו טוב מאוד! הרב מביא בשם הרמב"ם שאפילו תיבה אחת אסור לו לאדם לקרוא בעל פה , לכן אומר הרב , ז ה נאמר על מי שקורא בספר תורה, שאם דילג תיבה אחת – אסור לו לקרוא בעל פה, כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. אבל בדבר שהוא בלי ברכה ואין חיוב בציבור, אז אם קראת פסוק אחד בעל פה ואתה בקיא בו זה בעיה. לסיכום אומר הרב : עדי ף לקרוא מתוך הכתב, ואם קראת בעל פה בשנים מקרא ואחד תרגום, אין זה מעכב. נפקא מינא, אומר הרב סומא, אינו חייב לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום , והוא אינו חייב להביא אחד ולבקש ממנו לקרוא לו והוא יחזור אחריו מילה במילה. כמו כן השוכב במיטה בעיניים עצומות ולא יכול לקרוא, אינו חייב להביא מישהו אחר שיקרא לו, אבל לכשיבריא יזכור שאת פרשת בראשית שהוא לא קרא אותה, מחמת שלא הרגיש טוב, ישלים את הפרשה הזאת, ואחר כך יקרא את הפרשה השניה.

• עוד הגמרא אומרת "ותזנח בשלום נפשי נשיתי טובה – זה האוכל בלי נר", אומר רש"י, שיהא שלום בית, שמא ייכשל או שמא ייפול. או שלום בית, או שמא ייכשל, או שמא יפול, או מדין כבוד שבת? והיה מקום להאריך בזה, פעם הדלקת נרות זה עונג שבת או כבוד שבת, וכי תאמרו מה אכפת לנו "עונג" או "כבוד", העיקר להדליק נרות!! אלא יש הבדל: עונג שבת – יש מי שאומר, 'וקראת לשבת עונג' זה חיוב דאורייתא! ו"כבוד שבת" זה שיהיה לכבוד. וכן למשל המחלוקת הידועה בין מרן לרמ"א . בת נשואה באה לאמה, או כלה לחמותה, יש להם חדר קטן, אוכלים בחדר קטן, אז האמא מדליקה ומברכת, באה הכלה ולא יכולה לברך, יש כבר אור והדלקנו כבר ויש אור! והיא יכולה להדליק במטבח, בחדר אחר, בחדר השינה, אבל לא בחדר שהאמא מדליקה.

• ועל כן אומר הרב נכון שמנהג ירושלים הוא להדליק נרות 40 דקות לפני השקיעה, מנהג בגדד היה להדליק נרות חצי שעה לפני השקיעה. המנהג של ירושלים לא לשנות! שאר המקומות שרוצים לנהוג מחדש, או ערים חדשות – ינהגו חצי שעה מכיון שבפרט בארץ ישראל שהיא ארץ הרים ובקעות, אז טוב להקדים חצי שעה לפני כן שלא יבואו לכל הספקות והחששות האלה. וגם אדם שאשתו הלכה ללדת, והוא מדליק נרות שבת, יאמר – אני לא כמו אשה, היא מדליקה נרות שבת מקבלת עליה את השבת בהדלקה, אני – לא, לכן אדליק ברגע האחרון, לא! גם אתה תדליק מוקדם, הארת שבת שתהיה הארה מוקדמת. אבל אדם שמדליק מוקדם, לא יקנה נרות קטנים באופן שעד שיחזור מבית הכנסת – הנרות ילכו ויגמרו, אלא יקנה נרות מהודרים ונרות יפים.