שלום למאזינים.
השבוע נקרא בפרשה שיעקב אבינו מברך את הנכדים שלו. ויוסף הביא את שני הנכדים ויעקב אבינו שיכל את ידיו. אנחנו רואים שיוסף לא עשה כלום. אחרי שגמר לברך אז אמר לו: אבא, למה שכלת?" רצה להרים את היד שלו ואמר לו: "זה הבכור"! אמר לו: "ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, אולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים". ואז כתוב "וישם את אפרים לפני מנשה".
אמר לו, אני יודע שגדעון יצא ממנו משבט מנשה, והוא עתיד להציל את עם ישראל. והוא לא רק עתיד להציל עם תרעומת, או נמצא בתקופת העומר, אמר, רבונו של עולם! ישראל במצרים היו עובדי עבודה זרה ואתה הצלת אותם, עזרת להם, אז למה שלא תעזור לנו!
אבל אמר לו, אפרים יצא ממנו יהושע. קודם כל זרעו יהיה מלוא הגויים, הוא יעמיד את השמש ואת הירח ובכל העולם כולו ידעו שיהושע העמיד, אבל עוד דבר, הוא יכבוש את הארץ וילמד תורה לעם ישראל.
אמר לו יעקב ליוסף – לעם ישראל, דעו לכם! מנהיג שרוצה להנהיג את עם ישראל, לכבוש את ארץ ישראל, להנחיל את ארץ ישראל לשבטים, אם הוא לא ילמד אתכם תורה – אז הוא לא מנהיג. מנהיג צריך לדעת את התורה, לדעת את ההלכה, ולדעת איך להנהיג את העם לפי ההלכה.
ועל כן, נכון שגדעון יכול להלחם, אבל להנהיג את עם ישראל, לכבוש את ארץ ישראל, ולחלק את ארץ ישראל – זה רק יהושע יכול לעשות את זה. יהושע, אותו יהושע שהיה משרת משה, שלמד מפי משה "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", הוא ינחיל לכם את הארץ והוא ילמד אתכם תורה. ואם על ידי זה שאתם נכנסים לארץ עם קיום לימוד התורה ועם קיום מצות התורה, זה דבר חשוב מאוד.
ואומרים חז"ל, שהכנענים חשבו שיהושע לא ילחם ביום שבת. והאמת היא שבאמת יהושע לא רצה להלחם ביום שבת, מפני שבשבת הראשונה שהוא נמצא בארץ הוא לא רצה להלחם בשבת הראשונה בארץ!
אבל הם, הגוים, חשבו שבשבת היהודים לא נלחמים, אבל למען כיבוש הארץ נלחמים גם בשבת.
מה עושה הקדוש ברוך הוא נס ליהושע? שביום שישי, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, השמש עומדת, עדיין אין שקיעת החמה, שקיעת החמה היא הקובעת שביום שישי וביום שבת, ולא השעון קובע, שעון יכול לעבוד עשרים וארבע שעות להסתובב, לא מעניין אותנו. הזריחה והשקיעה קובעים. אז השקיעה… לא שקעה, השמש לא שקעה, בשביל שעם ישראל ביום השבת הראשונה שנמצאים בארץ ישראל לא יחשבו שהם חיללו שבת, כי הם ירגישו את הקדושה של השבת. וכתוב שהשמש לא הלכה עשרים וארבע שעות.
אני לא נכנס כרגע למחלוקת שבירושלמי האם אחר כך נהיה יום ראשון או שאחר כך נהיה יום שבת? מה קרה אחר כך? האם נבלעה השבת בתוך העשרים וארבע שעות, או ששבת נהיה אחר כך. נשאיר את זה לספקות של הירושלמי.
כיבוש ארץ ישראל. למוד תורה בארץ ישראל – הוא חשוב מאוד. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" לימוד תורה בארץ ישראל זה חשיבות מסוימת, קיום מצוות בארץ ישראל יש בזה חשיבות מסוימת.
ואינו דומה אדם שהוא חוטא בפלטין שלמלך, לאדם שחוטא מחוץ לפלטין של מלך. אינו דומה אדם שמכבד את המלך בפלטין שלו לאדם שמכבד את המלך גם מחוץ לפלטין שלו. בארץ ישראל, זה לימוד התורה בארץ ישראל – קיום התורה בארץ ישראל, ועל כן יש יצר הרע גדול בארץ ישראל.
ישנם כמה יהודים בחוץ לארץ שמקיימים תורה ומצוות בתמימות מוחלטת, באו לארץ, אוירא דארץ ישראל מחכים – והחכים להם בכיוון השני. מדוע? כי היצר הרע הטעה אותם בכל מיני הטעיות. אבל כשאדם בא ואומר: "רבונו של עולם! אני רוצה לעבוד את ה' בתמימות ובשלמות", אז הקדוש ברוך הוא עוזרו.
כתוב שהיצר הרע מתגבר על האדם בכל יום ויום. בסופו של דבר – "והקדוש ברוך הוא עוזרו", הוא עוזר לו לאדם.
כשהגמרא אומרת בסוכה שאחר כך הקדוש ברוך הוא שוחט את השטן והצדיקים רואים אותו כהר תבור, והרשעים כחוט השערה, אלו בוכים ואלו בוכים, זה לא שיש שני עיניים, ארבע עיניים, שכל אחד רואה בעין אחרת, אלא שהרשע – אם היצר הרע אומר לו "תעשה" אז הוא עושה! אז היצר הרע בא לאדם בתחילה כמו חוט השערה, אז הוא עושה, אז גמרנו אז הוא עושה והוא מתגבר עליו. אבל צדיק לא ככה, אלא חוט השערה לא מסכים, אחר כך הוא בא אליו כחוט, כחבל, אחר כך בא אליו והצדיק מתגבר עליו.
כלומר, ההתגברות של הצדיק על היצר הרע, אבל הקדוש ברוך הוא "עוזרו". מה פירוש "עוזרו"? זה כמו שכתוב "עזוב תעזוב עמו". אם בעל החמור רובץ תחת משאו, אז הוא לא יכול להרים את ה… בא אדם שני, ואומר לו בא אני אעזור לך, "לא, לא, התורה ציוותה עליך אז אל תרים", אין דבר כזה, "עמו" עכשו אתה צריך לעזור לו. אומר הקדוש ברוך הוא אני אעזור לך, אני בודאי שאני אעזור לך, אבל אתך, תעשה את הפעולה, תתחיל אתה מלמטה את האתערותא דלתתא ואני אעזור לך. כי אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר לו, אף אחד לא יכול לו. לכן אומר הקדוש ברוך הוא תתחיל את הפעולה ואני אמשיך לעזור לך.
הדבר הזה הוא טוב לעם ישראל, יש בו חשיבות לעם ישראל, כשהקדוש ברוך הוא אחר כך עוזר לנו, אנחנו מקבלים שכר גם על מה שעזר לנו הקדוש ברוך הוא, כי אנחנו התחלנו בדבר הזה, האתערותא דלתתא.
על כן, לימוד תורה, אם כל יום אדם חייב לקבוע עתים לתורה, עתים – שני זמנים, כמו שאמר ה"בן איש חי" שלפחות מעשר אדם יוציא מהעשרים וארבע שעות שלו, ושעתיים ועוד כמה דקות שילמד ביום, חלק בבוקר וחלק בערב, זה דבר חשוב מאוד.
וכתוב "בעתה – אחישנה", זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה. ויש ש"בעתה אחישנה", את ה"בעת" אני אחיש. אם קובעים "עתים" לתורה, אז זה מחיש את הגאולה. שנאמר "ואני זאת בריתי" – ובא לציון גואל.
אדם צריך לדעת שלפי חכמי הסוד, אדם שלומד תורה בשבת, המעלה של הלימוד תורה בשבת, יש מי שאומר פי שלוש מאות (!!!) מהלימוד של יום חול, ויש מי שאומר פי שש מאות (!!!!!!) של יום חול.
אף על פי כן, אדם ידע לו, לא נתנו שבתות וימים טובים לעם ישראל אלא בשביל לקבוע בהם עתים לתורה.
ועל זה אמרו חכמי הרמז, כי יקח מועד אני מישרים אשפוט". אם אדם ביום שבת יושב ולומד תורה, אז הוא אומר ביום חול אני עסוק, אני לא יכול, טוב – אז שותקים לו קצת. אבל אם אדם ביום שבת מאבד את השבת או אסור לומר "מאבד" אלא משקיע את עצמו בתוך אוכל ובתוך שינה ואומר שינה בשבת תענוג, או אכילה בשבת תענוג, הכל תענוג ולא יושב וקובע עתים לתורה, אז לא על זה נתנו השבתות. שבתות נתנו לקבוע עתים לתורה.
