מבית דרכי הוראה לרבנים

האם הירקות והפירות שקונים בשוק הם כשרים לאכילה?

אם לא ברור לו שמפרישים תרומות ומעשרות זה עוד לא נקרא "דמאי", אלא נקרא ספק, והיום רוב הפירות שברחוב כשהם לא בטוח מעושרים הם בגדר ספק ולא בגדר "דמאי".

9:02

נמסר בפרשת

בנושא

איסור אכילת טבל גם לכהן, קיום המצוות כי כך ה' ציווה גם בהנאה של לימוד התורה, ועליה לתורה בפרשת התוכחה

שלום למאזינים

ה"אור החיים" הקדוש, יש לו ארבעים ושניים פירושים על הפסוק "אם בחוקתי תלכו". ויש על זה מעשה ארוך אבל בעיקר הנקודה, שאדם צריך לדעת לפעמים פסוק אחד בתורה או חצי פסוק בתורה או אם בחוקותי תלכו – כמה פירושים אדם יכול לפרש בדבר הזה וכולם עוד נסבל ועוד ועוד כמה פירושים.

בין הפירושים הוא כותב כך: "שיש מצות טבל. אסור לאכול טבל. ועד שיפרישו ממנו תרומה לכהן ומעשר ללוי תרומת מעשר מהלוי נותן לכהן, ואם זה שנת מעשר עני אז מעשר עני ואם זה שנת מעשר שני אז מעשר שני.

כל הדבר הזה הוא לכאורה, אומר הרב בעל ה"אור החיים" הקדוש שזה חוק.

לא לאכול טבל זה מצוה כמו כל המצוות שבתורה. יבוא כהן ויאמר מה אתה רוצה ממני? התרומה מגיעה לי? אני אוכל טבל! אז הרי מעשר ראשון לא אסור לכהן לאכול, ולא אסור לזר לאכול אז הוא חייב לשלם את זה ללוי, מעשר שני יכולים למצוא את זה בירושלים – אני אוכל את זה בירושלים, מעשר עני אני אתן, אני אוכל טבל! לא!! התורה אומרת צריכים להפריש גם אתה הכהן את התבואה שלך שאתה אוכל, גם אתה צריך להפריש. נכון שאחר כך אתה תאכל אתה תקבל את התרומה, וההבדל יהיה, שבשאר הפירות והירקות אתה תאכל אותם בזמן טומאה ואת התרומה אתה לא יכול לאכול בזמן טומאה.

כלומר, אתה מפריש, אתה עושה את הציווי של הקב"ה והחלק הזה מקבל תוקף של קדושה, חלק של התרומה. חלק של המעשר חיוב ללוי.

ועל כן בתקופה הזו שיש ברוך ה' ירקות פירות, אדם כשהולך לשוק לקנות ירקות או פירות, אז אם הוא קונה את זה במקום שברור לו שמפרישים תרומות ומעשרות זה דבר חשוב ודבר טוב.

אבל אם אדם לא ברור לו שמפרישים תרומות ומעשרות אז זה עוד לא נקרא "דמאי", זה נקרא ספק, והיום רוב הפירות שברחוב שאם לא במקומות שהפרישו מהם תרומות ומעשרות, אז אם נכנסים לתוך ספק הוא לא "דמאי". דמאי – פירושו רוב עמי הארץ מעשרים הם. והיום אין לנו עמי ארצות כאלה שהם מעשרים אלא יש לנו דין ספקות, אז לכן כל פרי וכל ירק שאדם רוצה לפני שהוא אוכל אותו אז הוא חייב לברר האם הופרש ממנו תרומות ומעשרות או לא.

ונוסף על זה, היום צריך לברר האם יש בו דין ערלה או אין בו דין ערלה.

על כן אדם צריך לקנות רק במקומות בדוקים שיש שם השגחה מיוחדת שמביאים את הפירות והירקות רק ממקומות שמפרישים מהם תרומות ומעשרות.

ויותר מזה. יש מקומות בארץ שחייבים בתרומות ומעשרות בזמן שבית המקדש היה קיים רק מדרבנן.

נכון שהיום כל התרומות הן מדרבנן, אבל יש מקומות שהם חייבים מדרבנן דרבנן, ויש מקומות שחייבים דרבנן. כלומר, אתה לא יכול להפריש תרומות ומעשרות ממקום מסוים שחיובו בעיקרו מדרבנן למקום אחר שמקום חיובו בעיקרון הוא מדאורייתא. זה כל כך הדבר הזה חשוב מאוד שאדם ייזהר שלא יפריש מן הפטור על החיוב ולא הפטור על החיוב מפני שזה יהיה דבר שלא כדין.

ואכילה של טבל היא חמורה מאוד. זה לא סתם אכילה, זה חייב בידי שמים! אפילו כהן שאמרנו שלא הפריש – גם כן הוא יהיה חייב מיתה בידי שמים.

אז יכול לומר אדם או הכהן מה אתם רוצים ממני? נגיד לו: "אדוני – חוקה!".

ובכלל: "זאת חוקת התורה" מה שכתוב, כל מצוות ומצװת שבתורה האדם יאמר אני עושה אותם מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה אותי! נכון שאם אתה רוצה להבין אותם מתבונן בהם ולהתעמק בהם הנה מה טוב, תעשה את זה, אבל תעשה את זה אחרי שתקיים את המצוה.

ואדם לא יאמר אני אקיים את המצוה עד שאני אבין אותה ועוד לא יאמר האדם אחרי שהוא הבין את המצוה – אוהו! הבנתי!! ולכן אני עושה, מפני שאתה מבין אותו בדרך שלך ואפשר לומר ב"הבנה" שלך, ב"טעות" שלך, אבל מי אמר לך שזו הכוונה ושזה העיקר של התורה!! אדם חייב לקיים את התורה מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה!

"חוק"! כל התורה כולה זה חוק, ולא יאמר שזה מובן לי וזה לא מובן לי, וזה טוב לי וזה לא טוב לי, לא יאמר את הדברים האלה. כמו שכתוב בחז"ל ולא יאמר הלכה זו נאה והלכה זו לא נאה.

אתה לומד ואתה נהנה מהלימוד שלך יש לך קושיה ויש לך תירוץ ואתה נהנה מהתירוץ היפה, זה בסדר, מותר לך להנות, ותאמר אוה! איזה תירוץ יפה תירצתי! הבנתי יפה! לומר כך.

אבל לומר הלכה זו נאה והלכה זו לא נאה, שלילה – זה אסור לאדם לומר.

ועוד דבר. אדם צריך לזכור בפרשה שאנחנו קוראים אותה השבוע: "אם בחוקותי" – אנחנו נמצאים בין הדברים שכתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" וכבר הרמב"ן וה"אור החיים" הקדוש וה"אבן עזרא" כולם מדגישים עוד הפעם מה פתאום "ונתתי שלום בארץ", אומר "אבן עזרא" אומרים המפרשים "ונתתי שלום בארץ" פירושו ביניכם. יהיה שלום – אבל לא ביניכם, לא בין אחד לחברו ובין איש לרעהו. ובפרט בימים האלה בתקופה של העומר, כמה שצריכים להרבות באהבה ואחווה.

אבל יותר מכן בשבוע הזה אחד הויכוחים שיש בשבוע הזה מי עולה לתוכחה! השמש, הקורא, הרב, מי עולה! "אם בחוקותי תלכו" – אסור למאוס את המוסר! אם מזמינים אדם לעלות, התורה כולה ברכות, כמו שכתוב בתורה "בחוקותי" – הכל נהפך להיות ברכה. אבל אם יאמר אני לא עולה לתורה מפני שזו פרשה שיש בה תוכחה, תוכחת, אז כנראה שיש לו חסרון, הוא מרגיש "אני לא בסדר" והתוכחה מגיעה לי, אז אם אדם חושב ככה אדרבה! שיקבל תוכחת! האדם, כתוב שבן כסיל לא אוהב תוכחת, אבל בן חכם אוהב לקבל תוכחה.

ומה שנהגו שרב עולה או שמש עולה או משהו אחר עולה, אז אין בזה כבידה מסוימת, כל התורה כולה זה תורה, וכל מילה שבתורה זה תורה.

ועל כן יש מקומות שנהגו שרק רב עולה, ויש מקומות שנהגו… כל אחד ואחד ינהג כמנהגו.

רק מה שכן יש – אנו בקריאת שמע כשמגיעים ל"וחרה אף ה'" קוראים את זה בלחש. גם כשמגיעים לתוכחות אז קוראים את זה לא בלחש אלא בקול נמוך, בקול שונה, אבל שהציבור ישמע! אם בית הכנסת היא גדולה והחזן קורא בלחש, אדם שנמצא בקצה הבית כנסת – אז הוא לא יכול לשמוע טוב.

וגם אם ישנו אדם שהוא כבד שמיעה שהוא לא שומע טוב, אז במקרה זה הוא יכול להתקרב קרוב למקום שהחזן נמצא שם וישמע את הקריאה ולא ידלג ולא יאבד שום קטע מהקריאה.

וכל הקללות האלה, כולם ייהפכו לעם ישראל לטובה ולברכה, לששון ולשמחה – והאמת והשלום אהבו.

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
שתף בטלגרם

אולי יעניין אותך גם:

חמש תעניות בהלכה ובאגדה

פנחס מקבל ברית כהונת עולם בעבור מחאתו על חילול ה' • מהם הסיבות לתענית י"ז בתמוז • מתי חרב בית ראשון, ומתי בית המקדש השני • אדם שטעה ואכל או רק ברך על אוכל בתענית• מאה ברכות בשבת וביום תענית תענית

תוכנית רדיו – שאלות ותשובות – ערב שבת פרשת לך לך

האם אפשרי לתת מעשר כספים על חשבון משכורת של חודש הבא? – מדוע תיקון חצות מכונה בשם "תיקון רחל/לאה"? – האם יש ענייין שהשולחן צריך להיות על ארבע רגליים? – הורים שאינם שומרי שבת האם מותר להזמין אותם לסעודת שבת בערב שבת למרות שהם נוסעים בשבת

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה