כל דיני הפרשת חלה – הלכה למעשה

מהי הכמות הנצרכת על מנת להתחייב בהפרשת חלה, על איזה כמות מברכים את ברכת ההפרשה? - ומה עושים עם החלה שהופרשה מן הבצק?

11:03

נמסר בפרשת

בנושא

הפרשת חלה

שלום למאזינים.

השבוע נקרא בפרשה: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה – והיה באכלם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם".

נכון שהכוונה היא להוציא חלה ולתת לכהן שהכהן יאכל את זה.

חז"ל אומרים שיש הבדל בין אם זה בעל הבית לבין אם זה אדם פרטי או אם זה בעל מאפיה. בעל מאפיה – מוציא חלק מארבעים ושמונה מהבצק ונותן לכהן, ובעל הבית נותן עשרים וארבע ממה שיש לו ונותן לכהן.

היום שהתרומה לא נאכלת, חלה לא נאכלת, אז לדעת הרמ"א צריכים להפריש עדיין כזית, אבל לדעת הבן איש חי מספיק להפריש כל שהוא מדין חלה.

אבל כאן יש דין מיוחד: "בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה" אומר רש"י: "משונה ביאה זו משאר ביאות". כלומר, שאר ביאות אחרי החלוקה וירושה, אבל כאן נכנסו לארץ – ברגע שנכנסים לארץ חייבים כבר בחלה. זאת אומרת שחלה היא מצוה כל כך חשובה.

והיום למעשה בחוץ לארץ צריכים להפריש חלות אבל מסתפקים מהם רק בחלה אחת.

אדם שלוקח קמח ולש במיץ תפוחי זהב, או לש במיץ של תפוחי עץ, באופן שהמיץ של התפוחי עץ והמיץ של התפוחי זהב נקיים ואין בהם מים – אז למעשה זה לא "הוכשר" לקבל טומאה, הוי אומר שהחלה היא כשרה ואין בה טומאה, ועליך לדאוג לייבש אותה על השמש או לעשות פעולות מסוימות.

אבל היום, מכיון שרוב הקמח ורוב החיטה היא מוכשרת לקבל טומאה, זאת אומרת ששוטפים אותה במים, אז רוב הקמח היום הוא מוכשר, אז אין בעיה, ואם אדם רוצה ללוש ולעשות עוגה כולה ממיץ ענבים או כולה ממיץ תפוחי עץ או ממיץ תפוחי זהב – יכול לעשות את זה ואת החלה יעשה כרגיל.

היתה בעיה, כל הזמן היו שורפים את החלה בתוך התנור. וגם עד היום ישנם אנשים שממשיכים באותה הדרך ואם יש להם בבית תנור אפיה הם שורפים את החלה בתנור אפיה. והרב "זבחי צדק" אמר, אני לא מבין, אם הפרשתם חלה אז החלה היא כבר אסורה, איך אתם אופים את זה בתוך אותו תנור? בתוך אותה תבנית? הרי התבנית בלעה מהחלה ואוסרת את כל הלחם כולו!

אומר הרב "זבחי צדק" דבר חשוב ומעניין וטוב שאנשים ידעו את זה, ש"אנן סהדי" שכשאדם מפריש חלה או אשה מפרישה חלה, היא יודעת שהיא צריכה לשרוף את זה בתנור, אז אנחנו אומרים, מכיון שלחלה אין שיעור, אז מה שנבלע בתנור זה תוספת בחלה, כלומר שכשהיא מפרישה חלה, החלה נוסף על זה משהו, וה"נוסף" הזה הוא מה שנבלע, ועל כן מותר להשתמש.

אף על פי כן אומרת הסברא הזאת, רצוי שאדם ישים את החלה הזו בגג אם יש לו אפשרות, ואם לא – יעטוף את זה שתי עטיפות, וגם יעטוף בניילון, גם נייר וגם ניילון שלא ייראה שזה… ואם אפשר ניילון לא שקוף עוד יותר טוב, ויכול לשים את זה בזבל, מכיון שהיום בפח האשפה מה שמשתמשים – או שורפים את הזבל או קוברים את הזבל, תלוי באיזה מקום הם נמצאים. אז כיון שכן – זה הולך או לשריפה או לקבורה, אז זה בסדר.

אבל צריך לזכור, שאם אדם קונה למשל לחם ממקום מסוים, וברור לו שניפו את הקמח אבל לא ברור לו אם הוציאו חלה או לא הוציאו חלה, אז אדם יפריש חלה.

בחוץ לארץ – אם ברור לו שלא הפרישו חלה – אז יכול לאכול את הלחם ולהשאיר בסוף חלה.

בארץ – אי אפשר לעשות דבר כזה. ואף על פי כן גם בארץ אם יש ספק אם הפרישו חלה או לא הפרישו חלה, אדם יכול לאכול ולהשאיר בסוף משהו בקצה החלה.

אם אדם קנה חלות לערב שבת והוא לא רוצה להוציא חלק לחלה מכיון שהוא רוצה שיהיה הכל שלם, אז בדרך כלל בחלות יש נייר מודבק עם שמה של המאפיה. ואם אין לו נייר שמודבק איזה מאפיה, בערב שבת יקח איזה סימן יעשה בקצה החלה, ויאמר: "זה הקצה החלה", אני מדבר על חלת לחם, "זה הקצה של החלה אני מפריש אותו לחלה ואני מחר אחתוך את זה עד כאן ואני…" ואז יהיה מותר, אחרת יהיה אסור. ואז מחר כשחותך יחתוך יותר מאשר הסימן שהוא עשה, שאם לא כן זה יהיה מוקצה ואסור לו בכלל לנגוע בדבר הזה, אז אם זה יותר הוא יכול לקחת את זה ולהחביא את זה ולשמור את זה.

כתוב ב"בן איש חי", וזה היה בתקופה שלו שאז התחילו מאפיות לאפות לחם, ואנשים כבר הפסיקו לאפות לחם, איך אמר משהו, בזמן שאנשים יפסיקו לאפות לחם ובבית מלהפריש חלה – אז ירדה הברכה", אז אומר, לפחות פעם בשנה אשה תלוש בצק בשיעור מסוים, מיד נגיד את זה, ותפריש חלה, ופעם בשנה תקיים את זה.

והכי טוב, אומר, שתעשה את זה בערב ראש השנה ובערב יום כיפור בשביל להוסיף לה מצוה על מצוה.

שיעור הקמח:

לדעת הרב נאה עליו השלום – 1,666 ק"ג (קילו שש מאות ששים ושש) – חייב להפריש חלה עם ברכה.

לדעת "חזון איש" – 1,200 ק"ג (קילו ומאתיים גרם) צריך להפריש חלה עם ברכה.

מנהג ירושלים, יותר נכון מנהג שנוהגים כמנהג הרב פלאג'י עליו השלום רק ב-2,500 ק"ג (שני קילו וחצי) בערך.

אותם שנוהגים כרמ"א וכ"חזון איש" – הם יכולים להפריש חלה מ-1,666 (קילו שש מאות ששים ושש) עם ברכה.

הספרדים שנוהגים בדרך כלל כמו ה"בן איש חי" וכמו המחמירים, וכמו הרב פלאג'י – הם יפרישו חלה עם ברכה מ-2,500 ק"ג (שני קילו וחצי).

אבל בין לספרדים ובין לאשכנזים, מ-1,666 עד 2,400 יפרישו חלה, אלא שהאשכנזים יברכו והספרדים לא יברכו.

אותם שנוהגים כ"חזון איש" – אם רוצים להחמיר כ"חזון איש" יחמירו כ"חזון איש" ויפרישו, אבל בלי ברכה שלא יכנסו לתוך ספק.

אדם שנוהג בכל העניינים שלו כ"חזון איש" ובכל השיעורים כ"חזון איש" – אז במקרה זה יכול להוציא ויוכל גם לברך.

בצק שלשים אותו רק עם תפוחי זהב: אם זה מיץ משבעה משקים אז מוכשר, אבל אם זה רק ממיףץ תפו"ז נקי רצוי להכניס טיפת מים בתוך הבצק למרות שיש מי שאומר שצריך שיעור גדול של מים, להכניס טיפת מים בכדי ש"יוכשר" ה… ויקבל… וזה יקבל טומאה.

היום, כולם, אמרנו, כל הקמח כולם "מוכשר".

רש"י אומר: "ראשית עריסותיכם" – מה זה "ראשית עריסותיכם"? כמו שנהגתם אתם במדבר, העיסה שלכם". כתוב: "והעומר – עשירית האיפה הוא". אז כבר יש לי שיעור של החלה למה שאומר רש"י שיהיה השיעור שלו כשיעור של עומר, כלומר "עשירית האיפה".

כמה נותנים?

רש"י אומר: "תתנו – לא שמענו שיעור לחלה, אבל נאמר 'תתנו' שיהיה בה כדי נתינה". לא תתן חתיכה קטנה, אלא תתן בעין יפה, לפחות כמו חלה קטנה, בערך 50 גרם. אבל זה היה בזמנם, אבל היום שבלאו הכי הכהן לא אוכל את התרומה, מפרישים כמו שאמרנו, לנוהגים כרמ"א מפרישים כזית, ולנוהגים כ"בן איש חי" מפרישים "כל שהוא".

אני חוזר על השיעורים:

ל"חזון איש" –     1,200.

לרב נאה:           1,666.

ל"בן איש חי":     2,400.

וכל אחד ואחד ינהג כמנהגו – ימשיך בדרך כמו שהוא נוהג. אם כ"חזון איש", אם כרב נאה ואם כ"בן איש חי".

אבל לכל הדעות ולכל השיטות, להפריש – צריך.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, ש"בבואכם" – כשבאים לארץ ישראל, יבוא המשיח מיד אנחנו נפריש חלה ונזכה לקיים את המצוה כמצות עשה דאורייתא.

וכתוב בירושלמי, שיש מחלוקת בין רבי עקיבא לבין רבי אליעזר אם כשבאו לארץ וראו בצק – אם הבצק הזה זכו בו היהודים, אם חייבים להפריש חלה או לא.

היום זה לא הלכה למעשה, אבל יכול להיות הלכה למעשה: אדם ילוש בצק, ויבוא המשיח – אז נתחייב להפריש חלה מדאורייתא.

אז יהיה רצון שנזכה להפריש חלה מדאורייתא, בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב print
הדפס

אולי יעניין אותך גם:

חכמת נשים בנתה ביתה? פרשת קורח

חכמת נשים בנתה ביתה | פרשת קורח

חז"ל אומרים "חכמת נשים בנתה ביתה" נאמר על אשתו של און בן פלת, ו"אוולת בידה תהרסנה" נאמר על אשתו של קורח, צפו בביאור ותיאור נפלא של הנאמר מפי מרן הרב

שיעורים לנשים

שאלת שלום לאשה שאינה אשתו – מותר?

צניעות בין באיש ובין באישה היא באופי – התנהגות הלבוש ובדיבור – ההנהגה המכובדת לבת מלך כשמגיעים אורחים – צניעות פנימית וחיצונית וחינוך הילדים לכך – מצוות שלום בית בין איש לאשתו ובין הורים לשאר בני הבית

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה