אמרו עם עם ישראל : אנחנו מפורדים מפוצלים מחלוקות מפלגות. אבל מצרים נוסע כאיש אחד בלב אחד? זה מסוכן! אם המצרים היו מפולגים, מפורדים הם בניהם זה טוב, אך הם המצרים כאיש אחד בלב אחד זה כבר חמור מאוד…
על זה אמר משה רבינו ע"ה מה יש לכם לפחד? תתאחדו! ואז ה' יסייע לכם.
אומר ה"אור החיים הקדוש" : כשעם ישראל התחילו להתפלג לחזור למצרים "טוב לנו עבוד את מצרים" את האלוה והעבודה זרה של מצרים זה גרוע! הרי ראיתם את הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצרים ובאלוהים שלהם!
כשאלוהי מצרים העשויים מהברזל נמס – והעץ הרקיב והחרס נשבר…
ואז התחיל בשמים קיטרוג ע"י שר של מצרים: ריבונו של עולם למה אתה עושה נסים ונפלאות לעם ישראל? הרי אלו המצרים עובדי עבודה זרה ואלו עם ישראל עובדי עבודה זרה.
ויש לשאול הרי עם ישראל שחטו את את קרבן הפסח שהכבשים והגדיים היו האלוה של מצרים אז איך אפשר לומר עליהם שהם עובדי עבודה זרה?
אמר השר בגלל טענת ישראל לחזור למצרים נחשבים כעובדי עבודה זרה!
ענה לו הקב"ה: אתם דנים את עם ישאל שעבדו עבודה זרה שוגג כעבודה במזיד? אונס כרצון? אין להשוות אלו לאלו!
כשיש קטרוג ומידת הדין על עם ישראל אז צריך לעשות דבר יוצא מן הכלל וזה נעשה רק ע"י האחדות.
גם בקריעת ים סוף עדיין ביקשו עם ישראל שכל שבט ילך בשביל שלו שנא': "לגוזר ים סוף לגזרים" שואל הקב"ה את עם ישראל למה? הרי המצרים "ופרעה הקריב" דהיינו יחד כאיש אחד, ואתם?!
ואז הקב"ה שמע שעם ישראל מתחיל להתאחד וחושש אולי ח"ו השבט השני טבע בים. מה עשה הקב"ה? עשה את חומת הים כזכוכיות שקופה וראו אחד את השני.
ויש מי שאומר בדרך צחות להראות שגם לשבט השני נעשו כל הנסים בבקיעת הים בשלמות ללא אפליה בין שבט לשבט….
אומר האור החיים הקדוש: הסגולה לעורר את מידת הרחמים –
"כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיון שהם אינם ראויים מדת הדין מונעת, ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם, ויסעו אל הים קודם שיחלק, על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים, ואתה הרם את מטך, פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים, כי "גדול הבטחון והאמונה" הלז להכריעם לטובה, ותמצא שכן היה, וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש כמאמרם ז"ל (סוטה לז) ובזה נתיישבו הכתובים על נכון, ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם, לצד שהם המעיטו בלבם האמונה, ואמרו הלא טוב לנו עבוד מצרים, לזה צוה ה' לעשות כנגד עון זה הצדקת האמונה בכל תוקף, גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש!
ואז קופץ נחשון בן עמינדב עד שהגיעו מים עד צוארו ואין "מים" אלא תורה אמר הקב"ה יש לנו כל כך אמונה ובטחון, מה אתם מקטרגים על עם ישראל! הנה עכשו כולם יש להם אמונה ובטחון בקב"ה, או אז נבקעו המים. ועל זה אמר לו הקב"ה "מה תצעק אליי".
ואז כתוב "ויבן משה מזח ויקרא שמו ה' ניסי" שע"י כך יעשה לנו הקב"ה ניסים ונפלאות ונקריב את הקרבנות בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.
