מרן הרב פותח בדבריו בחובה לדעת ולהאמין שכמו שהיו ניסים מעל הטבע בזמן מרדכי ואסתר יהיו בעזרת ה' גם בזמן הזה :
גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" זיע"א אמר דרך דרוש, וגם ב"מיני תרגימא" של חכמי אשכנז כתוב כן, על הדין של מי שקרא את המגילה למפרע – לא יצא ידי חובה. דהיינו, אם אדם קרא פסוק שני לפני פסוק ראשון אל יצא ידי חובה.
על זה אומרים בדרך המוסר, שאם אדם אומר את המגילה למפרע, כלומר שאדם אומר שהיה פעם ניסים ונפלאות, ועכשיו אין כאלה דברים – לא יצא ידי חובה. עלינו מוטלת החובה לקרוא את המגילה כדי להאמין שיש ניסים ונפלאות שהקב"ה עושה עמנו בכל עת, פעם עושה אותם בגלוי ופעם עושה אותם בסתר.
כמו כן יש לשים לב גם לניסים שנעשים בסתר שגם עליהם מוטלת החובה להודות ולהלל :
"… שמכסה את זה בדרך טבע כמו שהמן ואסתר ומרדכי עשו סעודה ואכלו ושתו והכל היה מכוסה בדרך הטבע, אבל את הניסים והנפלאות עושה הקב"ה בכל עת ובכל שעה לפי צורכיהם של כלל עם ישראל ולפי צרכיו של כל פרט ופרט בעם ישראל. והניסים והנפלאות שעשה הקב"ה, יעשה עמנו גם בימינו בזמן הזה. ועל כן לדעתו של הטורי זהב ואליבא דהשולחן ערוך יצא, שקריאת המגילה זה כדברי תורה"
בהמשך השיעור מרן הרב חוזר לרעיון שפתח בו, והוא האמונה הטהורה בבורא עולם שכל אחד יוכל לקבל לתוכו בעת קריאת המגילה, הרב הקדים להביא את דברי המדרש שבזכות קריאת מגילה הכל עומד, ועל זה שואל מרן הרב :
"… ובגלל מקרא מגילה הכל נעמד?! אלא נראה לומר, משום שמקרא מגילה זה אמונה טהורה בהקב"ה! מקרא מגילה זה כמו שרש"י אמר שמ"ח נביאים וז' נביאות לא הצליחו להחזיר אותנו בתשובה ואילו הסרת הטבעת שבמקרא מגילה החזירה אותנו בתשובה אמיתית ושלמה, תשובה עד כדי כך שאמרו חז"ל עליהם "קיימו וקבלו – קיימו מה שקבלו כבר", כך שקיבלו את התורה בשמחה ולא כמו שהיה בהר סיני שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית. אם כן, כיון שמקרא מגילה מבטאת את כל הדברים האלה, על כן זו החשיבות."
