דברי מרן הרב זצוק"ל:
בכיו של יוסף הצדיק
כשנכנס יוסף לאחיו הביתה כתוב (שם כט) 'וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱ-לֹקִים יָחְנְךָ בְּנִי'. וקשה, הלוא כבר ראה יוסף את בנימין בבואם לפניו בתחילה ?
ועוד קשה, שהוא שואל אותם הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם וכו', וידוע מה שרש"י אומר שבכל מקום שהתורה כותבת הזה עם ניקוד של חטף פתח תחת הה"א, הוא לשון שאלה, על כן כאן שואל יוסף את אחיו האם האח הזה הוא בנימין? ולכאורה היה אמור לקבל תשובה, והרי רואים שלא קיבל תשובה, אלא מייד בירך אותו ואמר לו א-לקים יחנך בני, ולמה לא חיכה לתשובה על שאלתו? ומייד אחרי כן מיהר יוסף לחדרו וביקש לבכות, והרי כבר ראה אותו בתחילה ולא ביקש לבכות, ומה קרה שעתה התעורר לבכות, מה בעצם קרה באמצע?
ונראה לומר שהפשט הוא שמתחילה הביא יוסף שהנער ההולך עמם הוא בנימין כי ספר אותם מרחוק בהגיעם אליו, וראה שהם עשרה, וכיון ששמעון במאסר והוא השנים עשר, הבין שהנוסף הוא בנימין, אך לא התבונן בו מספיק ולא ראה בו דמיון לאמו, ולא התעוררו געגועיו לאמו כלל; אך אחרי כן ביושבם לסעודה והתבונן באחיו וראה בו דמיון רב לאמו וכמו שכתוב אחר כך 'בן אמו' ראה בו את אחיו דמו ובשרו, והכיר בו שהוא בנימין, ועל כן לא היה צריך תשובה לשאלתו כלל.
ואפשר לומר שאמר להם בדרך בדיחה הזה אחיכם הקטון, הרי אין הוא קטן כלל, אלא הוא גדול שהיה כבר כבן עשרים ותשע שלשים, ואיך קראתם לו 'קטן', וכי אתם מפחדים מעין הרע עליו?
החשדות שחשד בנימין את יוסף כל השנים
ביאור נוסף, שכשיצא יעקב מבית הוריו הניח את בנימין בהיותו קטן והיה רווק, על כן הוא פנה אליו ושאל אותו אם הוא נשוי? אמר לו שהוא נשוי. האם יש לך ילדים? אמר לו שכן. כמה? אמר לו שיש לו עשרה, ואמר לו שדרכם לא כדרכי המצרים שמתכננים ילודה, ומפילים אותם, אלא אצלם מולידים ילד מדי שנה, וברוך ה' כולם בריאים, והאשה בריאה. ראה יוסף שאחיו מנסה לעקוץ אותו. אמר לו יוסף מה שמם? אמר לו ששמם בלע, בכר, אשבל, גרא, נעמן, אחי, ראש, מופים, חופים, ארד. אמר לו יוסף שמקובל אצלו שאצל היהודים יש שמות יפים ולכל שם יש משמעות מאחריו כמו ראובן ראו מה בין בני וכו', שמעון כי שמע ה' וכו', אבל אצלך מה משמעות שמות מוזרים אלו שקראת לבניך? אמר לו בנימין שכל שם מזכיר לו את אחיו האובד, שכן אצלם נהוג שאם ל"ע נפטר אב או אח, קוראים לבנים הנולדים אחר כך על שם הנפטר, והוא כך עשה שקרא לשמות בניו על שם אחיו האובד.
וכך הגמ' מפרטת את הקשר שבשמות שלהם ליוסף האבוד וז"ל: (סוטה ל"ו ע"ב) "בלע – שנבלע בין האומות, ובכר – בכור לאמו היה, ואשבל – ששבאו אל, גרא – שגר באכסניות, ונעמן – שנעים ביותר, אחי וראש – אחי הוא וראשי הוא, מופים וחופים – הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד – שירד לבין אומות העולם; פירוש נוסף: וארד – שפניו דומין לוורד".
מששמע כך יוסף שכל כך מצטער בנימין עליו, ואדרבה יש בלב בנימין טרוניות על יוסף שהוא חושב עליו שנבלע בין האומות ונטמע בין הגויים, וכי כך חושד בו, והרי הוא מסר את נפשו ונכנס לבית הסוהר שנים רבות על אשר לא רצה לנגוע כי הוא זה באשת פוטיפר, ואתה כך חושדני שאני נטמעתי בין הגויים? בשלב זה כבר לא יכל לסבול ולהתאפק נוכח כאלה חשדות שחשדו אותו בדברים שעליהם מסר את נפשו, ורק אז החל לבכות.