• כתוב "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" הפשט של הפס': אם אני אתפוס את האויב אני לא אחזור עד שאהרוג אותם. לתפוס אותם וצריך להרוג אותם לא לכלוא אותם בכלא. להרוג אותם ממש. צריכים לשמוע את זה ראשי המדינה!
• אומר כף החיים שיאמר לשליח ציבור שיכוון להוציא אותו ידי חובה. היום הש"ץ שמברך מחלוקת אם אומר ברשות מורי ורבותי או לא אומר ברשות מורי ורבותי. הש"ץ כשמברך הוא לא מתכוון להוציא את הציבור ידי חובה, הוא מברך לעצמו.
יש עדות שנוהגים שהקהל מברך בהתחלה ומברך הש"ץ. קרה מקרה פעם הש"ץ עלה ואמר היום שני ימים לעומר, אבל היה שלושה. שלושה אמרו לו. אז ירד הש"ץ ואומר לי אני מה אכפת לי אני כבר אמרתי ויכול להגיד שלושה, אתם שאמרתם לי שלושה אתם לא יכולים לברך.
אמרתי לו, הם לא אמרו לך על העומר, לא אמרו לך היום, אמרו שלושה, שלושה מנורות שלושה עוגות.. לא אמרו לך העומר ולא אמרו לך היום. אם היו אומרים היום שלושה אז זה בעיה. אם אמרו שלושה לעומר באמת היתה להם בעיה. רק שלושה -זה מספר בעלמא. ואנן סהדי שהם הציבור לא התכוון לומר לו את זה בעד שהם יצאו ידי חובה אלא התכוונו שלא לצאת ידי חובה.
• בעניין אמן כתוב שאדם לא יענה אמן אחר ברכותיו אומר ברוך אתה ה' שהכול נהיה בדברו, רוצה להגיד אמן וישתה,- לא יענה אמן אחר ברכותיו. אם יש שתי ברכות צמודות אחת לשניה אז יכול בסוף לומר אמן. או כמו למשל בברכות של ההפטרה יש שישה ברכות בסוף, אז בסוף אומרים אמן. מוסיפים אמן על האחרונה. יש אומרים לא. מה שתקנו חכמים לומר אמן אומרים. ברכת המזון אומרים, פה לא אומרים. וגם בברכת המזון אחרי שלש ברכות יש אומרים בלחש אמן ויש אומרים בקול רם אמן. יש אומרים אגיד בלחש, למה? שלא יזלזל בברכה הרביעית ויש אומרים גמרנו שלש ברכות דאורייתא תגיד אמן שאני אדע שהברכות הבאות הן דרבנן.
• כל מצוות בין תורה בין מדרבנן אנחנו מקימים ואדרבא אם אדם מזלזל במצוות דרבנן העונש שלו עוד יותר חמור. וספירת העומר זה דין אבל בזמן שאנחנו סופרים עומר אנחנו הופכים מידת דין למידת רחמים. והקב"ה, מספיק שיישארו הימים האלה ימי דין- דין על אומות העולם שה' יתנקם בהם נקמות. א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע. ורחמים עלינו. אב הרחמן תרחם עלינו ותשלח לנו משיח צדקנו בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן.
